1

“אֱלֹהֵי בִּיקוֹרֶת עַמִיתִּים לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ”

כשאתה חולף ליד בתי כנסיות ובתי מדרשות של מדעניסטים, יכול אתה להבחין בקלות במקור הסמכות והאור, בדרך הבדוקה לאמת הנכספת: “ביקורת עמיתים”!

אם הנך עובר אורח תמים, הם יטרחו להסביר לך איך עובדת המתודה המדעית,[1] איך פותחים בהשערה, שוקדים על ניבוי, עומדים בגבורה מול נסיונות הפרכה, ואז… אז מגיע המבחן הגדול, אז צריכים אנו שהדברים יעברו “ביקורת עמיתים”, והמהדרים יגלגלו בלשונם “פיר ריוויו”, וברגע גורלי זה, אם יקבע גורלו לחסד, וביקורת העמיתים הקפדנית, תגלה שאכן ראויים הדברים, בבחינת תיאוריה כמובן, שיש לה אישוש ועדיין לא הופרכה, אזי יתפרסמו לעיני כל, (ומיד באותו רגע כל אנשי המעבדות בכל אוניברסיטה שהיא יחזרו כמובן על הניסוי ויאששו אותו), אך אם לא יעבור את הביקורת, אכן, זה הוא הגורל, כך מנפים מהיכלי האמת הצרופה דברים בלתי בדוקים ומוכחים.

ואחרי הודיע אלהים אותנו כל זאת, יכולים הם בקצרה להראותך איזה דרך ישכון אור, כגון: “אם באמת הרעיון שלך נכון, אתה מוזמן לפרסם אותו, במגזין שעובר ביקורת עמיתים כמובן, ואני מבטיח לך שכל האוניברסיטאות יאמצו אותו, כי אין משוא פנים במדע”, והבריאתנים המסכנים מלקטים כך וכך מאמרים בריאתניים שעברו ביקורת עמיתים, ולעומתם ההתפתחותנים החרוצים והאובססיביים, עברו אחד אחד על כל המאמרים, והסבירו מדוע כאן זה לא נחשב, וכאן הוא לא התכוין, וכאן באמת הסירו את המאמר, וכן על זו הדרך.

ביקורת העמיתים נחשבת כמגן וכתריס האחרון בין שקר לאמת, בעולמינו עולם השקר, שרבו כמו רבו כל מיני דוקטורים ופרופסורים שאינם מיישרים קו עם הדעות המקובלות, הרי מה נותר לנו כדי לשמור את פך השמן הטהור של האמת המדעית? אם לא ביקורת עמיתים, שהיא מסורת איש מפי איש להעמיד את המדע על תילו? ואין לנו אלא להודות להשגחה העליונה שהותירה לנו את השרידים, העומדים על משמר ביקורת העמיתים, ולא יתנו לכל מיני פסבדו רעיונות לחדור למחנה שומרי הגחלת.

אבל, כאשר מנסים לבדוק ולחקור, מה זה בכלל ביקורת עמיתים? הרי לכאורה מדובר בסך הכל בשני אנשים שעוברים על המאמר, אנשים בני תמותה בדיוק כמו הכותב שלו. האנשים האלו לא עברו שום הכשרה להיות ‘מבקרים’, אין שום מתודה פורמלית איך מבקרים ‘ביקורת עמיתים’, אין שום כללים, אין שום שקיפות, אף אחד לא יודע על מה בנוי המנגנון הכל כך קריטי בעיניהם של מדעיניסטים. העיקר שיש אנשים שיכולים לפסול אם בא להם, והכי טוב – שהם לא באמת צריכים לנמק למה.

ביקורת עמיתים היא קרקס, את זה הראינו כאן הרבה פעמים, ונחזור לנושא עוד מעט. אני רק מסביר מה נזכרתי בנושא היום. ובכן, שוב מתיחה אקדמית, שוב מתברר שביקורת עמיתים עשויה לפסול הרבה מאמרים שלא מיישרים קו עם פרדיגמות שולטות, אבל לא  מסוגלת לפסול מאמרים שנכתבו בתור מתיחה, או שנוצרו ע”י מחוללי טקסטים.

ב25 לאוקטובר האחרון, פורסם בHigher Education Quarterly מאמר בשם: Retracted: Donor money and the academy: Perceptions of undue donor pressure in political science, economics, and philosophy, כאן ניתן היה לקרוא את האבסטרקט המרשים, המאמר המכובד שנכתב ע”י עמיתים מכובדים ביותר, טען, שהכספים של ארגונים ימניים ושמרנים משפיעים על האקדמיה ועל מחקרים, ולכן המחקרים האקדמיים במכללות מוטים ימינה. מכיון שהטענה כל כך הגיונית ומתבקשת, המאמר שעט את כל הביקורות בהצלחה מרובה…

מי שחשף את המתיחה היה סטיבן הייוארד כאן, לא צריכים לצלול לעומק הנתונים, המחברים פשוט לא קיימים אומר הייוארד, “החשד שלי הוא ש”המחברים” עשויים להיות שמרנים, או לפחות אנטי-שמאלנים, שהחליטו לבדוק האם מאמר שתואם להטיות העמוקות של האקדמיה יכול לעבור ביקורת עמיתים ולהיכנס לפירסום”.

הרעיון תואם להטיות האקדמיות, יש פחד מהטיה ימנית נוראה ואיומה, אוקי, אבל איך אפשר לטעון לתוצאות של הטיה חזקה מאד ומורגשת באלפי מאמרים??? ביקורת עמיתים לא מנסה ליישר קו עם המציאות?

בבסיס הדאטא של המחקר נכתב: “כמקורות תורמים מימין, אנו מגדירים את קרן קוך, קרן טמפלטון, קרן אולין, קרן רנדי אלר והאגודה הפדרליסטית”.

חלק מהקרנות האלו לא רלבנטיות לנתונים בהם עוסק המחקר מבחינת זמן ותחומי מימון, אבל זו הבעיה הקטנה, שכן “קרן רנדי אלר”, היא בדיחה, אין דבר כזה, זו ככל הנראה פרפאפרזה על הקרן של ג’ימס ראנדי האתאיסט. (השערה שלי בלבד, לא עברה ביקורת עמיתים).

במאמר עדכון מוסיף היוורד: עורכי כתב העת והמו”ל לא הסכימו להגיב, רק אחד ממבצעי המתיחה האנונימיים כתב לו: כתב העת צריך להיות נבוך ממתיחה כה עלובה, אף אחד מהשופטים לא ביקש לראות את הנתונים שלנו, אף שופט לא בדק אם רשימת האוניברסיטאות אמיתית, אף שופט לא שם לב שהדירוגים של פורבס אינם נכונים. בכל עמוד יש כמה שגיאות בולטות, אבל השגיאה המרכזית היא שמודל השחזור כולו שגוי. הייוורד מראה שהתיאורים של ביצוע המחקר, אחוזי ההיענות למילוי שאלונים וכו’, פשוט לא מציאותיים. אבל התיאור שכנראה שבה את ליבם של השופטים המדופלמים, היה זה שמתאר את אנשי הסגל הליברליים מפחדים למלא נתונים בשאלונים, “מה שמאשש את השערת המחקר המרכזית שיש פחד באקדמיה לבטא דעות ליברליות”….

דוגמאות למתיחות הזויות שנכנסו בתורת מאמרים שעבור ביקורת עמיתים תמצאו כאן, אחד המאמרים עסק בנושא: “תרבות האונס המתפתחת בגינות כלבים” כולל בדיקה של אפליה נגד כלבים קווירים. ביקורת העמיתים עסקה בשאלה האם לא היתה פגיעה בפרטיות הכלבים במהלך המחקר, חוץ מזה הכל בסדר…

טמטום המגדר באקדמיה: קודם לשיקול הדעת הבסיסי ולשכל הישר

כאן סופר על מאה ועשרים מאמרים שנוצרו ע”י מחוללי טקסטים כמתיחה ופורסמו בכתבי עת אקדמיים, חלק גדול מנושאי המאמרים היה פיזיקה:

יא. השפה האקדמית והאקדמיזציה, מקצועיות, או ערפל תחת בהירות?

כאן מראה ד”ר קלי ג’וברט, שביקורת עמיתים מונעת התקדמות ושינוי פרדיגמה, כי היא תמיד נוטה לפסול מאמרים שאינם מתיישרים עם הפרדיגמה

פני המדע לאן?

על זאת גם כאן, וכאן.

על ביקורת רשלנית שלא מוצאת את הבעיות האמיתיות:

ט. המחקר יכול לטעות? מספרים ועובדות

 

פרופ’ עוז אלמוג ותמר אלמוג, בספרם ‘כל שקרי האקדמיה’, הקדישו פרק לביקורת עמיתים, הבאנו חלקים חשובים ממנו כאן, לדבריהם:

“השיטה של שיפוט עמיתים החלידה עם השנים, וכפי שנפרט בהמשך חלק מכוונותיה הטובות יוצרות גיהינום למדענים ולמדע… שיפוט העמיתים כ״מעוות מאוד״, ״מושחת לחלוטין״ ו־״פשוט רגרסיה לממוצע״… בשנים האחרונות מתגלות אינספור טעויות מביכות ולעיתים חמורות בהשלכותיהן, שעברו את מסננת השיפוט המדעי. בעיית החורים הגדולים הומחשה בסדרת מחקרים שבהם הושתלו שגיאות מכוונות. אחד הבולטים ביניהם פורסם בכתב עת בריטי בתחום הרפואה: החוקרים שתלו שמונה שגיאות גסות בכתב־יד שהוגש לשיפוט למדגם של 220 מדענים. השופטים עלו בממוצע על שתי שגיאות בלבד, ואף לא אחד מהם איתר יותר מחמש שגיאות. 16% לא זיהו ולו שגיאה גסה אחת מבין השמונה!… כיצד מנגנון שתופס עצמו כמחמיר ויעיל מאפשר למחדלים כאלה לחזור על עצמם. דומה שהתשובה טמונה בגוף השאלה… נסתפק בציון מחקר מקיף אחד, שבדק כ־1,000 מאמרים בכתבי עת ברפואה, ומצא כי מאמרים רבים מבין אלה שנדחו על ידי שלושת כתבי העת היוקרתיים בתחום (Annals of Internal Medicine, The British Medical Journal, The Lancet) ופורסמו בבמה אחרת, הפכו בסופו של דבר למאמרים המאוזכרים ביותר, כלומר למשפיעים ביותר בתחומם (לפחות על פי המוסכמה המדעית). מה שמעניין וסמלי במיוחד כאן הוא ש־12 מתוך 14 המאמרים שזכו לתהודה רחבה במיוחד נדחו כבר בסינון הראשוני, ולא זכו אפילו להישלח לשיפוט חיצוני. ולא זו בלבד, אלא שהעילה השכיחה ביותר לדחייתם היתה ״Lacking novelty״: נטולי חידושים… שיפוט העמיתים יוצר מראית עין של איכות ושל בקרה מעמיקה וקפדנית, שמסתירה פעמים רבות דלות של תוכן מתחת למעטה טקסי”.

הם מביאים שפע של דוגמאות והוכחות לאפסות המודל הזה ולכך שהגיע הזמן להעביר אותו מן העולם. מה שלא מפריע לאבירי ה’חשיבה חדה’, לחשוב שזה המאפיין של אמת מוחלטת… ולהדריך את המדעניסט הפתי:

“בדוק: “היכן התפרסמה הידיעה? האם מדובר בכתב עת מדעי? מוסד אקדמי?… היכן פורסמו המחקרים? בכתבי עת מקצועיים לאחר שעברו ביקורת עמיתים”?” (מכאן).

הערות:

[1] כמובן שגם זה מיתוס עתיק יומין שלא קיים במציאות, כפי שהראה תומס קון, אין באמת השערה אובייקטיבית אלא הפרדיגמה מכתיבה גם את ההשערה ואת אופן הטיפול בה.

ראה:

ד. המדע ומערכות המידע כמפעל חברתי

מרגוליס על מדע ועל אמת

 

מחליפים דת?