נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

אגדות עולם המדע

סופר המדע הבריטי המפורסם פיליפ בול, מחברם של רבי מכר רבים, כותב ועורך בעיתונים מדעיים מהשורה הראשונה, במאמרו "פייק מדע" קורא תיגר על ה'היסטוריה של המדע' המוצגת בצורה מסולפת לצרכי הטפה.

מדענים יכולים להיות מודעים לחסרונות של דיספליצינות אחרות, אבל אחד הנושאים שסובלים יותר מכל מהטיה, יפתיע מדענים רבים: ההיסטוריה של המדע. אכן, לא חסרים סיפורים על איינשטיין, דרוין, ניוטון, וגלילאו, בזמננו קוראים למוסדות ולטלסקופים על שמם של המפורסמים האלו, מה שהופך אותם לכמעט קדושים חילוניים של רציונליזם.

וזו בדיוק הבעיה, לעתים קרובות מדי, ההיסטוריה הופכת לכלי רטורי הכפוף לצורה שתשרת את המדע… הרצון לספר "סיפור טוב", לעתים קרובות מוביל את המדענים לנטוש את הגישה הקפדנית לעובדות, זו שהם מפגינים בעבודתם בשאר המקרים. המדאיג מכולם הוא האופן שבו הסיפורים האלו מתולדות המדע הופכים לנרטיב מודרני – כך, למשל, הרדיפה של גלילאו מראה לכאורה כיצד הדת היא האויב של האמת המדעית….  האמת היא כפי שאומר סטיבן ג'יי גולד (מדען בעל רגישות נדירה להיסטוריה), "גלילאו היה קרבן של מזל רע ושיפוט רע", אדם פחות פרובוקטיבי, יכול היה לפרסם את ספרו ולצאת פטור מעונש… אפילו סירובם של הקרדינלים להביט דרך הטלסקופים של גלילאו לא היה ההכחשה הפשוטה של ​​ראיות לכך שבדרך כלל היא נראית. וג'ורדנו ברונו? נכון שהיה קופרניקאי, אבל לא על הרעיונות האלו הוא הוענש ע"י הכנסיה, אלא על דעותיו שכפרו בהיבטים מסורתיים יותר של האמונה הנוצרית. אפילו איינשטיין הציג את ברונו כקדוש למדע, לא סביר שנוכל להיפטר מהסיפור הזה. ככל הנראה יש צורך ב'שהידים' כאלו, ואנחנו נמשיך להשתמש בהם, בלי להתחשב במה שאמר גלילאו עצמו 'אומללה היא הארץ שזקוקה לגיבורים'.

כל זה מלמדנו, שהמדע  מעולם לא ויתר על הפירוש הויגי של ההיסטוריה, מה שההיסטוריונים נטשו כבר מזמן, הדימוי של מסע נצחון מול עידנים אפלים של בורות ואמונות טפלות, אל אור התבונה… לפי הראיה הזו כל הדברים שעמדו מאחורי מה שקרה במדע אינם חשובים, ההרמוניה הקוסמית של קפלר, האלכימיה של ניוטון, והדת המתמיהה של פאראדיי, אינם אלא סטיות מוזרות.

המדענים משחקים באופן משוחרר עם המציאות, כבר ציינו כי כל מקצוע ומוסד ממציא את המיתוס שלו, אבל נראה שלמדענים יש רגישות יוצאת דופן לנרטיב לפנתיאונים ולאלילים, ואלו כמעיט תמיד משרתים את המטרה הדידקטית של הצגת המדע כחיפוש אציל, אמיץ ואובייקטיבי לאמת מול אידיאולוגיה ואמונות טפלות, בין אם זה גלילאו מול האפיפיור או איינשטיין מול הנאצים…

הנחישות להציג את המדע כמשהו שהוא מעל הפוליטיקה והאידיאולוגיה, הולכת יד ביד עם ההשקפה הפשטנית על השיטה המדעית, שמדענים רבים מחזיקים בה, שבמסגרתה הם פשוט בוחנים את התיאוריות שלהם, ומבטלים אותן במקרה שהניסוי מלמד אחרת. למותר לציין כי זה עובד כך רק לעתים רחוקות.

בזמן שהמדע נמצא באמת תחת איום מצד יריבים בעלי מוטיבציה דתית, פוליטית ואידיאולוגית, במדע האקלים, בתיאוריה האבולוציונית ובתחום תאי הגזע (-הערת המעתיק: כל פרופסור שמכבד את עצמו, לא יכול לפרסם מאמר בלי לשרבב בו עם או בלי הקשר הודאה וכפיפת קומה מול הממסד הקדוש בשלשת הנושאים האלו, כנראה שגם לקריאת תיגר יש גבול… י.ע.), אפשר להבין את השאיפה הזאת לגייס את ההיסטוריה במאבק לצד הטוב. אבל עובדה היא, כפי שציינו לפני, כי אנחנו באמת עלולים לחבל במטרות שלנו. לא נוכל לראות את ההווה בצורה ברורה, אם נבנה אותו על העבר הרומנטי.  לגירסה המדומה של "עקרונות ההשכלה" אין תפקיד מועיל ביצירת ההווה.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of