האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

אורן פרבר על מטריאליזם

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

פרבר הוא סופר ומרצה של מדע פופולארי, במאמריו הוא מדבר בין השאר על צמצום המוחין והגישה הרדוקציוניסטית הפשטנית השלטת בהרבה מקומות בזמננו, להלן מספר דוגמאות:

על פי התיאוריה של דארווין, כל שלב בהתפתחות ביולוגית נובע מהשלב שלפניו בדרך של מוטציות אקראיות ו'גיזום' (סלקציה) של השינויים הלא מוצלחים, כלומר אילו שאינם תורמים לשרידות האורגניזם. לכאורה, גם כאן הכול מוגדר היטב  אך דומה שחסר הדבר שהיה חסר גם בתיאור האבולוציה של התרגום: רצון.  למרות שברמת החוויה שלנו הרצון הוא איכות מרכזית ומשמעותית, ברמה הכללית של 'הטבע' מקומו נפקד,  וזאת על פי חסידי המדע המטריאליסטי. במקום רצון  (בהקשר הביולוגי) קיימת אקראיות: זו אקסיומה שמעטים מערערים עליה בעולם המדעי.

נתמקד בנושא הרצון: נניח שברצוני לשתות תה. מרגע זה, הרעיון שעלה במוחי מיתרגם לסדרת פעולות פיזיות שבסופן ניצב ספל תה על השולחן שלי. נוכל לשאול, מה הסיבה לכך שהספל המהביל הגיע מהמטבח לכאן? לכאורה הרצון שלי הוא הסיבה לכך, אבל 'רצון', על פי המדע, אינו יכול להיות סיבה ראשונית. אם כן, מה? על התפיסה המטריאליסטית המקובלת, שעיקרה האמונה (זו בפירוש אמונה ולא מסקנה מדעית) שכל מה שיש בעולם הוא חומר, אנרגיה ואינטראקציה בניהם, 'רצון' הוא בגדר  epiphenomenon, כלומר תופעה משנית המתרחשת לצידה של תופעה ראשית. בהקשר שלנו, הטענה היא, שמה שמתרחש בפועל הוא אך ורק תנועות ואינטראקציות בין חלקיקים אלמנטאריים, אשר יוצרות בנו את האשליה שקיימות בנו תופעות מנטאליות כגון זיכרון, שמחה, כאב, רצון וכיוצא בזה. כלומר, הגישה המטריאליסטית קובעת שבאופן עקרוני ניתן לעשות רדוקציה של כל התופעות המנטאליות לתופעות ביולוגיות-כימיות שאותן אפשר (אם כי זה מאוד מסובך) להעמיד על תופעות פיזיקאליות-קוואנטיות ברמה של חלקיקים אלמנטאריים.

לשיטתם של הדוגלים ב-epiphenomenon, רצון חופשי (או רצון בכלל) הינו מקסם שוא הנובע מהמורכבות העצומה של המוח, מה שנקרא באנגלית  Side effect. יתר על כן, היות שרצון הולך תמיד לעבר 'מטרה' או 'תכלית' גם מקומם של אלו נפקד מהרציונל המדעי. ושוב, על אף שחיינו האישיים מונעים על ידי מטרות ותכלית שאובדנם יגרום לנו תחושה לא נוחה (בלשון המעטה) של חוסר משמעות, על פי המדע אין כל מקום 'למטרה'  ו-'תכלית' שכן הללו, בסופו של דבר, נגזרים מתוך תהליכים מטריאליסטים. זו ה'אמת' של המדע המודרני שאותה אנו אמורים לקבל חרף תחושתנו העמוקה שאין זה כך.

מאיר אריאל ז"ל מתאר מצב עניינים זה בשירו הגאוני "מה חדש במדע"

ועוד על פי המדעים
נוצרו העולם והחיים
על פי נסיבות ותנאים
שנתהוו מן הסתם.
מן הסתם, מה זאת אומרת?
שהתרחשו בשרשרת
שלא מתחילה או נגמרת
אקראית, מאז ומעולם

סתם שוטטו להם כמה חוקים,
כמה חוקי טבע חצי זרוקים,
– איך הם הגיעו לכאן בכלל? –
סתם שוטטו להם בחלל.
והנה עולה ממש לקראתם
עוד קבוצת חוקי טבע, גם כן סתם,
ואם כבר אז כבר התחברו הקבוצות
והיו פיצוצים ושלל ניצוצות.

כך סתם פגש חלבון את חלבון
בחום היפה, באור הנכון
ומהם יצא חלבון עם כשרון
והתכשיט כבר יודע לעשות חשבון!

ואני מסתובב לי מלא תכניות,
מלא כוונות, עתיר תרבויות,
מלא חשיבות, שואף משמעות –
ואומרים לי שכל זה מן הסתמיות…

השאלה האם המאטריאליזם נכון או לא אינה שאלה מדעית אלא מטא-מדעית. זו שאלה של אמונה, ואמונה היא דבר אישי.  ישנם כיום מדענים מהשורה הראשונה הקוראים תיגר על הפרדיגמה המטריאליסטית, כמו למשל Amit Goswami או Rupert Sheldrake מה שמראה שקיים פלורליזם במדע שעשוי לעזור להצמיח פרדיגמות חדשות. מצד שני, העויינות הפאנאטית שבה דעות מסוג זה מתקבלות  בקרב הקהילה המדעית מעוררת חלחלה של ממש. הנקודה החשובה היא שמדע ואמת (במובן הרחב) אינם בהכרח מילים נרדפות. המדע נותן כלים נפלאים להבין את העולם שסביבנו, וזאת אני אומר כמי שלמד, מלמד וחי מדע, אלא שחשוב להכיר בכך שהמדע הוא רק דרך אחת מיני רבות להבנת המציאות. העיוות מתחיל כאשר אנשי מדע מוקיעים בזלזול כל מה שאינו 'מדעי' לטעמם, כמו למשל מה שאינו עולה בקנה אחד עם תאוריית האבולוציה. במובן זה, הממסד המדעי כיום מזכיר את הממסדים הדתיים החשוכים שבם נאבק בימים עברו. זו רעה חולה שאינה קשורה למדע עצמו אלא ליוהרה; ובמקום בו יוהרה שולטת, לא קל לחשוף אמת.

(מתוך המאמר: על שירה רצון ואבולוציה).

על איש הקרח מאמסטרדם כותב פרבר:

ומו היא המקבילה הבודהיסטית-טיבטית לקונדליני שפירושו המילולי בסנסקריט הינו 'אש פנימית'. בטרמינולוגיה של תורות המזרח טומו-קונדליני היא האנרגיה הפסיכו-פיזית הזורמת דרך הגוף האסטראלי (מאוד מזכיר את הצ'י של הסינים ואת ספירת 'יסוד' בקבלה). כאשר אנרגיה זו נעה ללא כל בקרה (המצב האנושי הנפוץ)  היא מייצרת כאוס מנטלי ורגשי שיכול להתבטא גם בחולי פיזי. לעומת זאת, כאשר יוגי (נזיר) לומד לאגור ולנתב אנרגיה זו, היא נהפכת לאש פנימית שבכוחה 'לשרוף' את מעטה הבערות וההצמדות לאגו. אחד ההיבטים של השליטה באנרגיית הטומו-קונדליני (ומן הסתם הפחות משמעותי מן הבחינה הרוחנית-דתית) הוא היכולת לווסת את טמפרטורת הגוף בהתאם לצרכי המתרגל, ולא קשה לדמיין עד כמה שימושית עשויה להיות יכולת זו עבור נזירים טיבטים הנעים במרחבים עטורי השלג של ההימלאיה.   קיים כיום תיעוד מפורט של טקסי חניכה בהם נזירים טיבטיים מתעטפים בסדינים רטובים, ובקור של מינוס ארבע עשרה מעלות מאדים בחום גופם (!) את המים. וכך, בעוד שאדם רגיל היה מגיע למצב של היפותרמיה קיצונית בפרק זמן קצר ביותר, הנזירים חוזרים למנזרם שמחים וטובי לב (ויבשים).  הקרדיולוג  הרברט בנסון (Benson 1982) תיעד שינוי של 8.3 מעלות (!) בטמפרטורת הגוף של נזירים השקועים במדיטציית טומו,  ומדידות דומות תועדו בתנאי מעבדה מוקפדים על ידי ויליאם קרואמי וחובריו (Cromie, 2002).

על אף שמדובר בעובדות אובייקטיביות, חשוב לציין שאין במדע כיום מקבילה משמעותית למושגים המגיעים מתורות המזרח, והשימוש התדיר במילה 'אנרגיה' אינו מעיד על חפיפה עם משמעויותה הפיזיקאליות, אלא נעשה על דרך המשל בלבד. רוב אנשי המדע מתייחסים בחיוך סלחני להסברים ה-'פולקלוריסטיים', באותו אופן שהיו מתייחסים לסיפורי מעשיות על שדים ורוחות. לשיטתם,  קיים הסבר רציונאלי שמן הסתם יתגלה בעקבות מחקרים רציניים, כפי שקרה באינספור מקרים אחרים בהם ההבנה המדעית פיזרה ערפל של אמונות הבל. אם כן, מה יכול להיות ההסבר המדעי?  אחת האפשרויות היא שהגנטיקה של וים הוף שונה. אם יש אנשים שנולדים עם נטייה למבנה גוף שרירי, מדוע שלא ייוולדו אנשים עם עמידות לקור? טענה זו הינה בעייתית לאור העובדה שנזירים טיבטיים מגיעים ליכולות דומות על ידי תרגול. האם לכולם יש אותו מבנה גנטי?

וכך, אנו  מגיעים למרחב המסתורי שבין גוף לנפש. על פי  הגישה המדעית המקובלת, כל התהליכים המנטאליים ובראשם התודעה עצמה (Consciousness) הינם 'תופעות לוואי' (אוepiphenomenon) של תהליכים חומריים במוח. במילים אחרות, הרוח נגזרת מן החומר ואינה עומדת ברשות עצמה כתופעה נפרדת. לאור זאת, היכולת של הרוח/נפש להשפיע בחזרה על החומר הינה מסתורין גמור. דומה הדבר לצל אשר משפיע בחזרה על הגוף שיצר אותו  (אגב, אותה תופעה באה לידי ביטוי בהשפעה המוחשית ביותר של תרופות פלצבו).   ואולי יש דרך אחרת לחלוטין להסביר? אולי המדע צריך לעבור מהפכה שתאפשר לו למפות באופן עקבי מושגים שקיימים בתורות אזוטריות מזה אלפי שנים? ימים יגידו.

קישורים:
על מגבלות המדע המטריאליסטי 

Benson, Herbert;  (1982) Body temperature changes during the practice of g Tum-mo yoga. Letter to Nature Magazine, 21 January 1982. Nature 295, 234 – 236.

Cromie, William J. (2002) Research: Meditation changes temperatures: Mind controls body in extreme experiments. Cambridge, MA: Harvard University Gazette, 18 April 2002

מתוך התוכנית 'מצבי תודעה' ששודרה בערוץ ההיסטוריה.

 

רשימה נוספת העוסקת במגבלות המטריאליזם היא: אבא למה?

שיחה בין שרה בת השלוש לאביה, פרופסור לכימיה  / מאת סטיפן מקניל

שרה: אבא, היית במקלחת?

אבא: כן, הייתי במקלחת

שרה: למה?

אבא: הייתי מלוכלך. המקלחת ניקתה אותי.

שרה: למה?

אבא: למה המקלחת ניקתה אותי?

שרה: כן.

אבא: מפני שהמים שוטפים את הלכלוך כאשר אני משתמש בסבון.

שרה: למה?

אבא: למה אני משתמש בסבון?

שרה: כן.

אבא: מפני שהסבון תופס את הלכלוך, ונותן למים לשטוף אותו מהגוף.

שרה: למה?

אבא: למה הסבון תופס את הלכלוך?

שרה: כן.

אבא: כי הסבון הוא חומר פעיל שטח.

שרה: למה?

אבה: למה הסבון הוא חומר פעיל שטח?

שרה: כן.

אבא: זו שאלה מ-צ-ו-י-י-נ-ת. סבון הוא חומר פעיל שטח מפני שהוא יוצר מיצלות (micelles) מסיסות במים שלוכדות את חלקיקי הלכלוך והשומן. בלי הסבון, לא היה אפשר היה ללכוד את החלקיקים האלו.

שרה: למה?

אבא: למה הסבון יוצר מיצלות?

שרה: כן.

אבא: מולקולות הסבון הן שרשראות ארוכות עם ראש הידרופילי קָטְבִּי (פולארי) , וזנבהידרופובי לא קָטְבִּי. את יכולה להגיד 'הידרופילי'?

שרה: הייקרופיווי.

אבא: ואת יכולה להגיד 'הידרופובי' ?

שרה: הייקופוויי.

אבא: מצוין! כשאומרים 'הידרופובי'  מתכוונים ל-'נמנע ממים'.

שרה: למה?

אבא: למה מתכוונים לזה?

שרה: כן.

אבא: כי זה ביוונית! 'הידרו' זה מים ו-'פובי' זה 'מפחד ממשהו'.  'פובוס' זה פחד, אז 'הידרופובי' זה 'מפחד ממים'.

שרה: כמו מפלצת?

אבא: את מתכוונת כמו לפחד ממפלצת?

שרה: כן.

אבא: מפלצת מפחידה, בטח. אם את מפחדת ממפלצת, איש מיוון יגיד שאת גורגופובית.

(פאוזה)

שרה: (מגלגלת עיניה) חשבתי שאנחנו מדברים על הסבון.

אבא: אנחנו מדברים על הסבון.

(פאוזה ארוכה)

שרה: למה?

אבא: למה למולקולות יש ראש הידרופילי וזנב הידרופובי?

שרה: כן.

אבא: זה בגלל שקשרי C-O שבראש קָטְבִּיים מאוד, וקשרי C-H בזנב כמעט לא קָטְבִּיים בכלל.

שרה: למה?

אבא: כי בעוד שלפחמן ולמימן יש כמעט אותה אלקטרו-שליליות, החמצן הרבה יותר אלקטרו-שלילי, ולכן הוא מקטב את הקשר C-O.

שרה: למה?

אבא: למה החמצן יותר אלקטרו-שלילי מפחמן וממימן?

שרה: כן.

אבא: זה מסובך. יש תשובות שונות לשאלה הזו בהתאם לסולם האלקטרו-שליליות שאליו מתייחסים: זה של פאולינג, או זה של מיליקן. הסולם של פאולינג מתבסס על עצמת קשר בין אטומים דומים או שונים, בעוד שהסולם של מיליקן מבוסס על אנרגיות יינון ואפיניות של אלקטרונים באטום. בסופו של דבר, זה מסתכם במטען גרעיני אפקטיבי. לאלקטרוני הקשר באטום החמצן יש פחות אנרגיה מאלו שבאטום הפחמן, ואלקטרונים משותפים נמצאים קרוב יותר לחמצן, וזה בגלל שהאלקטרונים של אטום החמצן חווים מטען גרעיני גדול יותר, ולכן משיכה חזקה יותר לגרעין האטום! מגניב, הא?

(פאוזה)

שרה: אני לא מבינה את זה.

אבא: זה בסדר, גם רוב הסטודנטים שלי לא מבינים.

(תרגום א.פרבר, מתוך  The Science Creative Quaterly)

 

0 0 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
0
Would love your thoughts, please comment.x