לחץ לגירסת הדפסה

אזכורי הכהנים בתורה ובנביאים

אחת הטענות המושמעות בכדי לבסס את תורת התעודות, היא שלפי נ"ר הלויים הם כהנים פוטנציאליים, וברצונם יקריבו, וכן בס"ד אין אלא "הכהנים הלויים", ואילו בת"כ עזרא נחמיה ודה"י מוזכר תמיד "בני אהרן" ותו לא.

הבעיה הבסיסית של התיאוריה היא, שאם לפי תורת התעודות דברים התקבל בימי יאשיהו, וכי ס"כ בא לבטל אותו?

האמת היא שההכללות האלו כלל אינן נכונות, בדברים נכתב כך:

"והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם:  ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו:  ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך" (דברים כו).

כאן מדובר רק על 'כהן' שעומד בבית המקדש ומקבל את הביכורים ומביאם למזבח.

וכן:

"ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם" (דברים יט).

גם כאן מדובר על כהנים בלי הכינוי 'בני לוי', הכהן שנושא במשרת הוראה ולימוד התורה.

את הלויים מתאר דברים בנפרד:

"בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחת אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה..  בעת ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' לעמד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה:  על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו ה' הוא נחלתו כאשר דבר ה' אלהיך לו" (דברים י)

כאן מדובר  על שבט הלוי כקבוצה של צאצאי לוי, דברים מתייחס במפורש לס"כ, (גם כשהוא אומר 'בעת ההיא' דהיינו בעת שעוסק בה י' א' וכן הפסוקים הבאים, אחרי חטא העגל, אז נבחר שבט לוי, כאמור בשמות לב' כו' שהם היחידים שנקבצו אל משה לה') באמרו "ה' הוא נחלתו כאשר דבר ה' אלהיך לו", היכן בדיוק דיבר ה' על כך שמשה מציין זאת לעם כדבר שהם אמורים לדעתו? בספר במדבר: "ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל: ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבדתם.. כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה" (במדבר יח).

דברים מדבר על שלש משרות, המיועדות ל'שבט הלוי', לשאת את ארון ברית ה' (לויים), לעמוד לפני ה' לשרתו (כהנים ולויים, כל אחד משרת בתפקיד שלו), ולברך בשמו (כהנים, גם זה נאמר להם בספר במדבר ו' כג' וכאן מוזכר כדבר ידוע).

לסיכום: ספר דברים משתמש אמנם בביטוי 'הכהנים הלויים' 4 פעמים, וב'הכהנים בני לוי' פעמיים. אבל הוא גם מזכיר את הכהנים לבד והלויים לבד. ה'כהנים' לבד מוזכרים שבע פעמים (יז' יב', יח'  ג' פעמיים, יט' ז', כ' ב', כו' ג' ד'), כעומדים לשרת כזובחי זבח ומקבלי מתנות, וכמנהיגים דתיים. והלוים לבד מוזכרים 16 פעמים, כעוסקים בתפקידים לא פולחניים, וכעניים בשערים (-ברחבי הארץ) הצריכים תמיכה. בולט הדבר למשל בפרשת ביכורים (פכ"ו) בה מתוודה האדם לפני הכהן המקבל את הבכורים לפני ה' שהוא נתן מן המעשר ללוי. הרי שדברים מבדיל בצורה ברורה בין כהן ללוי, מה שמלמד הרבה יותר מהביטוי 'הכהנים הלויים' שנמצא בפועל גם פחות, ומתפרש שפיר 'הלויים שקיבלו כהונה'. והרי עזרא ונחמיה ודברי הימים משתמשים בו גם הם כמה וכמה פעמים למרות הבדלתם בין כהנים ללויים.

מסקנה:  לוי הוא שם של שבט, כהן הוא מי שמכהן בפועל, אין זהות בין שני המונחים. דברים לא מדבר רק על 'כהנים לויים', אלא גם על 'שבט הלוי' ככלל, וגם על 'כהן' בפרט, מכיון שהוא משתמש בשלשה מושגים, מן הראוי לפרש את דבריו באופן שתהיה סבה לכינויים השונים.

בנוגע לטענה 2: לפי כל נ"ר הלויים הם כהנים פוטנציאליים וברצונם יקריבו.

האמנם?

ביהושע מוזכר שבט לוי לחוד פעמיים בפרק יג', פעמיים בפרק יד', בפרק יח', ועוד 8 בפרק כא'. הכהנים מוזכרים כישות נפרדת למעלה מעשרים פעמים. ואילו הביטוי 'הכהנים הלויים' מופיע פעמיים.

בשופטים לא מוזכרים כמעט עניני הפולחן, אבל מוזכר בו פנחס בן אלעזר בן אהרן (כ' כח'). וכן מוזכר בו שבבמה פרטית היתה עדיפות ללוי שיעבוד ויהיה כהן מאשר לישראל. לכן שמח מיכה. לפי הפשט, וכן דעת חלק מהתנאים, אין ס"כ אוסר על שירות זרים אלא במקדש המרכזי.

בשמואל מוזכר המונח כהן כ35 פעמים, והמונח לוי מוזכר פעמיים. הסבה פשוטה מאד: בזמן שמואל לא היה מקדש מרכזי, ולכן ללויים לא היתה שום תעסוקה, בבמה פרטית לא היו צריכים לויים לעבודות השירות. אעפ"כ בתחילת הספר בית שילה קיים, ושמואל הלוי מוקדש לה' לשרת שם את עלי הכהן. שמואל לא נעשה כהן. בשמואל א' ב' כח' כתוב במפורש שה' בחר את בית אביו של עלי מכל שבטי ישראל עוד במצרים, אבל מחמת חטאו יישמד בית אביו ובית אב אחר יהיה לכהנים. הרי שהכהונה היא לבית אב נבחר מתוך הלויים, אבל גם לאחר עונש בית עלי מוזכר שם שהם יהיו כהנים ויתחננו להסתפח לאחת הכהונות. בשמואל מוזכרים הכהנים כזובחי הזבח ומשפט הכהנים, (ע"פ דברים), מוזכרים הכהנים נושאי אפוד אורים ותומים, מדליקי הנר במשכן מקטירי קטורת ומניחי לחם הפנים, וגם עיר כהנים, שבה כולם מבית אב אחד (כב' יא'). וכן מזכיר שמואל את הלויים פעמיים כישות נפרדת, כאמור.

מלכים לא משתמש בשום מקום במונח 'הכהנים הלויים', אלא מדבר על כהנים נושאי משרות במקדש. ואת הלויים מזכיר אכן רק פעם אחת. בפסוק הקודם שם מוזכר שאת הארון נשאו הכהנים והעלוהו, ואת האהל וכל כלי הקודש העלו הכהנים הלויים. משמע שאת הארון נשאו דוקא כהנים, ואילו את שאר הכלים נשאו הכהנים הלויים, דהיינו לויים שהיתה להם כהונה זו של נשיאת הכלים בין שאר תפקידיהם. יש כאן הבדלה בין הכהנים בסתם לבין הכהנים שהם לויים או הכהנים והלויים.

ירמיה משתמש תמיד בלשונו של ס"ד ולכן מכנה בפל"ג את הכהנים 'הכהנים הלויים', ובהמשך להיפך על דרך הוריאציה. אבל בסוף דבריו הוא מדבר על הלויים המשרתים, שהם אלו מבין הלויים המשרתים, ואפשר שכולל גם את הכהנים וגם את הלויים בעלי התפקיד.

לסיכום: נ"ר מבדילים יפה בין לוי כשבט, ובין כהנים כאלו שנבחרו לעבוד.

גם הנביאים הושע יואל ועמוס משתמשים במונח 'כהן' לבד, שאין פירושו אדם משבט לוי, אלא מישהו שנתמנה לכהן.

בנוגע לטענה 3:  בס"כ עזרא נחמיה ודה"י תמיד "בני אהרן" ותו לא.

ויקרא נוקט תמיד 'כהנים בני אהרן' כי רק הכהנים שהם בני אהרן הוכשרו לשרת במשכן. עד אז היו כהנים שונים ואפילו מלכי צדק שהיה נכרי היה כהן לאל עליון, ולכן חייבים לומר הכהנים בני אהרן. ויקרא נאמר בזמן שנבחרו בני אהרן, והם היו היחידים המשמשים, רק לאחר מכן הובטחה הכהונה לזרעם, ולזרעם בלבד.

לאחר כמה עשרות שנים כבר מתו בני אהרן, והמשמשים היו נכדיו וניניו משפחה גדולה, אבל עדיין 'כהנים' לבד אינו אומר אלא 'מי שמכהן', כמו יתרו שהיה 'כהן מדין', ועדיין יש צורך לפרש 'כהנים לויים' משפחת הכהנים מבני לוי, שרק היא כשרה לכהן. ולא סתם 'כהנים' שפירושו מי שמכהן בפועל בכור, איש חשוב, וכל מיני דברים שהיו נוהגים ומקובלים בכל העמים וכן בבמות בישראל לאחר מכן.  עזרא נחמיה ויחזקאל לא מדברים על 'בני אהרן'. יחזקאל אומר בפרק מח' בחלוקת הנחלות שיהיה 'גבול הכהנים' ו'גבול הלויים'. וגם ביחזקאל מה' הוא מזכיר את ה'לויים משרתי הבית' שמשתמע כלויים בעלי תפקיד בלתי פולחני.

גם ספר נחמיה המתאר בפירוט ובאריכות את קבוצת הכהנים וקבוצת הלויים שעלו מן הגולה ואיך בדקו כל אחד את יוחסיו, כותב בפרק יא' כ' "הכהנים הלויים בכל ערי יהודה איש בנחלתו". וזאת לא משום שלא ידע להבדיל בין כהן ללוי.

וכן כדאי להזכיר את הגן הכהני, המוכיח שהכהנים מעיקרם היו משפחה אחת נפרדת משאר העם. ושהם כולם צאצאי אב קדמון מלפני כ3000 שנה.

פרופ' מ. הרן קובע ('תקופות ומוסדות במקרא', עמ' 149 ו165):

"אפשר להבחין בהסכמה ניכרת בין כל המקורות (ס"י סי"א ס"כ וס"ד) למעשה שהרי לא זו בלבד שהכל מודים שאין כהונה מחוץ לשבט לוי אלא שהכל אף מכירים שבפועל היא מתקיימת רק במשפחות מסויימות מתוך השבט במשפחת אהרן או צדוק או במשפחות שנתכהנו במקדשים.. הוכח לנו היטב שאישיותו של אהרן ידועה למחברי סי"א וס"ד ואף הם מכירים בכהונתו, משמע שגם לפי תפיסתם משפחת אהרן היא המשפחה (ואת"ל אחת המשפחות) מתוך שבט לוי שהכהונה מוגשמת בה למעשה.. רשאים אנו בהחלט לומר שאין בעניין זה הבדל ממשי בהנחותיהם של המקורות ז"א שגם לפי הנחת סי"א וס"ד ודאי מיוצגים צאצאיו של אהרן בעיקר ע"י הלוים היושבים בקרב שבטי הדרום".

ראה עוד מאמרו של הרב ד"ר תמיר גרנות: הכהנים והלויים.