1

איינשטיין ובני דורו

להלן קטעים נבחרים מספרו של לואיס פוייר (מהדורה מתורגמת, הוצ' עם עובד תשלט'), הטוען כי איינשטיין הגיע לתורותיו לא מתוך התקדמות מדעית, אלא רק מתוך תנועת מרי אנטי מימסדית. שלולי הרקע המיוחד שלה היינו עד היום שרויים בתיאוריותיו של ניוטון.

"האנרכיסט המפורסם שהיה גם איש מדע דגול הנסיך פטר קרופוטקין כתב פעם: "כל המחקרים הגדולים כל התגליות שחוללו מהפכה במדע, נעשו מחוץ לכתליהן של אקדמיות ושל אוניברסיטאות".. אנו נראה כי תקופת השיא של המחשבה המקורית של איינשטיין ינקה ממגע עם חוג בלתי רגיל במקצת, חוג של אינטלקטואלים צעירים חדורי רגשות מרי חברתי ומדעי.. שהתגבשה מחוץ לממסד המדעי הרשמי בדרך מהפכנית כדי לתפוס את העולם באור חדש", (עמ' 7).

כפי שכתב פיליפ פרנק גורמים רבים לרבות גורמים חברתיים ומדינים מעורבים ביצירת תיאוריה מדעית, כאשר בוחנים תיאוריה כלשהי מנקודת ראות פסיכולוגית נוכחים לדעת שלא רק העובדות הניסוייות הרלבנטיות והשיקולים הלוגיים הם מרכיבים ביצירתה, (עמ' 8).

פרידריך אדלר כתב ב1908:
"נמצא כאן אדם ושמו איינשטיין.. איש לא תמך בו, הוא רעב ללחם זמן מה, ובשנותיו כסטודנט נהגו בו הפרופסורים במכון הפוליטכני בבוז ניכר, מנעו ממנו להיכנס לספריה, ועוד.. שערוריה היא לא רק כאן, אלא גם בגרמניה, שאדם כזה מבלה את זמנו במשרד הפטנטים", (עמ' 23).

מה אם כן לדעת איינשטין היתה תרומתו של מאך? (=ארנסט מאך, מורהו של איינשטיין) במחקריו הגנטיים ערער את סמכותן של מוסכמות מסורתיות: "תפיסות שהביאו תועלת בארגון דברים נעשות כה מוסמכות
בעינינו עד כי אנו נוטים לשכוח כי לידתן בעולם הזה ומקבלים אותן כנתון שאין לערער אחריו. לאחר מכן מטביעים בהם את חותם 'כורח המחשבה' 'נתון א-פריורי' וכו'..", לא היה בדבר משום שעשוע טפל כאשר לימד מאך את אנשי המדע "לנתח את הרעיונות המוכרים יתר על המידה" ולהראות באילו תנאים יש בהם תועלת. בכך מנפצים את סמכותם היתירה", (עמ' 33).

מכאן ועד עמ' 46 בא תיאור מאד מעניין של החדירה לעולם הרוח והדימויים של איש המדע (אם נוציא מן הכלל את כל התיאוריות הפרוידיאניות המטופשות המשולבות בין הדברים) ובעמ' 46 מובא משפט המחץ של ארנסט מאך: "הפיסיקאים מתקדמים במהירות רבה למצב שבו יהוו כנסיה.. אם האמונה.. עקרונית בעיניכם, הריני מסתלק בזה מאורח המחשבה של הפיסיקאי. לא אהיה עוד פיסקאי מן השורה. אני מוותר על כל ההכרעה המדעית, כלומר, אני מסרב בנימוס להשתייך לקהילת המאמינים. בעיני יקרה יותר חירות המחשבה".

איינשטיין כותב: "היה זה ארנסט מאך בספרו היסטוריה של המכאניקה שזיעזע את האמונה הדוגמטית הזאת, הספר השפיע עלי עמוקות כאשר הייתי סטודנט. אני רואה את גדולתו של מאך בספקנות חסרת הפשרות שלו ובעצמאותו", (עמ' 51).

"עודדה את איינשטין בימיו הקשים ביותר ימים של מצוקה כלכלית וצמיחה אינטלקטואלית, קבוצה מופלאה של צעירים, רובם אנשים שטולטלו אנה ואנה בעולם האקדמי וחיפשו תעסוקה לאחר תום הלימודים.. חברו ידידים אלו לחוג שכינוהו בשם "האקדמיה אולימפיה" האקדמיה אולימפיה היתה אחת מקהילות הנגד הפורות ביותר בתולדות המדע.. בערוב ימיו כתב איינשטיין אל מוריס סולובין: אל האקדמיה אולימפיה בת האלמוות. בקיומך הקצר והפעיל החדרת חדוות ילדות אל כל מה שהוא בהיר ואינטליגנטי חברייך
הקימוך כדי להתל באחיותייך (=האקדמיות הגדולות) הנכבדות הקשישות והמנופחות, עד כמה קלעו בכך לאמת. התחוור לי במלואו בהתבוננות מדוקדקת במרוצת השנים", (עמ' 55).

אינשטיין כתב "הייתי סטודנט מפוזר וחולמני.. אני מנודה ולא אהוד.. אחר כך בסוף החיים זנחו אותי הכל ועמדתי תוהה על סף החיים".. תרבות הנגד של הסטודנטים המהפכנים בחוג ציריך-ברן (=אולימפיה) היתה תרבות של מנודים. היא עמדה מנגד לתרבות הרשמית של הקהילה המדעית המבוססת. זליג מספר כי כאשר הגיש איינשטיין את עבודתו על היחסות כעבודת תיזה לאוניב' ציריך, קבעו המרצים, כי העבודה 'אינה עונה על הדרישות'. נזכר אחד הפרופסורים: רוב הפיסיקאים, בני התקופה דחו את הדברים, מי פחות ומי יותר, הפרופ' לפיסיקה ניסויית החזיר את עבודתו של איינשטיין ואמר: אינני מבין מלה אחת ממה שכתבת", (עמ' 62).

"באותה רוח כתב איינשטיין בשנת 1954 תקופה שבה היה סבור כי מוטב לאינטלקטואלים באמריקה לשוב ולפרוש מן הממסד ולהתאגד בקהילות נגד, כדברים האלה: "לו הייתי שוב צעיר והיה עלי להחליט ממה להתפרנס, לא הייתי מנסה להיות איש מדע, מלומד, או מורה. הייתי בוחר להיות שרברב או רוכל, מתוך תקוה למצוא אותה מידה צנועה של חירות, שעודנה קיימת בנסיבות ימינו", (עמ' 66).

"אנו נוטים לשכוח עד כמה היתה עבודתו של איינשטין משנת 1905 על תורת היחסות המוגבלת מסמך של התמרדות הדור. סגנונה כפי שכבר העיר צ' פ' סנו היה בלתי מקובל לגבי כתבי עת מדעיים, והיתה בה חירות מוזרה, כמעט שירית, "כאילו מסקנותיו נגזרו באמצעות מחשבה צרופה. ללא כל עזרה מבחוץ ואולי רק בעזרת מעט מאד מתמטיקה", אין בה מראי מקומות אין מובאות מתוך מקורות, כך כותב ליאופולד איינפלד שהיה לימים שותף של איינשטיין. והערות השוליים הספורות נועדו להסברים הסגנון פשוט ואפשר לעקוב אחר חלק גדול ממאמר זה בלי שום ידיעות טכניות מוקדמות. הפילוסוף של המדע מוריס כהן כתב פעם: כרבים מן האנשים הצעירים מאד שחוללו מהפכה בפיסיקה בימינו, גם עליו לא הכביד שפע רב מדי של ידיעות על העבר, מה שהגרמנים מכנים ספרות הנושא. דוד הילברט שרבים רואים בו את גדול המתמטיקאים בדורו אמר פעם בכינוס של מתמטיקאים: האם אתם יודעים מדוע אמר איינשטיין את הדברים המקורים והעמוקים ביותר על החלל והזמן שנאמרו בדורינו? משום שלא למד דבר על הפילוסופיה והמתמטיקה של הזמן והחלל", (עמ' 70).

"כילד נכסף איינשטיין לחיי דת והתרעם על אביו בשל "דיבוריו האירוניים והעויינים על פולחן דוגמטי", שכן אביו של אלברט התגאה בכך שאין שומרים בביתו את מצוות היהדות. אלברט לעומת זאת "הצטער על שמתעלמים מחוקי הכשרות". הוא ביטא את כיסופיו האישיים בשירים שהיו מלאים פנתאיזם שפינוזאי המזהה את אלהים עם הטבע. החיפוש אחרי סדר שפינוזאי בטבע היה ככל הנראה חלק מהתמרדות הדורות הראשונה של איינשטיין נגד המטריאליזם הצחיח של אביו (ויחד עם זאת גם השלמה חלקית אתו)", (עמ' 88-89).

ד"ר אשר עידן (יועץ לשר החינוך לשעבר), כתב בציניות ב5.4.12, בעקבות זכייתו של גורדון בפרס נובל לרפואה, "פרס הנובל לרפואה ל2012 הוא תעודת ביזיון למערכת החינוך ולקונפורמיזם, ולפסיכומטרי ולבגרות ולמיצ"ב. הזוכה בפרס נובל, הוגדר כחסר תקוה מבחינה לימודית, וחסר עתיד  מבחינה מדעית, מהגרועים בכיתה". (לדברים צורף העתק של תעודה שקיבל גורדון הקובעת זאת).

כפי שאמר ארתור רסטלר, האוייב של ההתקדמות המדעית, הוא הממסד, הקונפורמיזם, והמיין סטרים.

יש לציין לקורות הפיזיקאי (היהודי) פרופ' אנדרה גאים, שעל היחס למחקריו בתחילה, יש להסיק מזכייתו בפרס 'איג נובל', פרס היתולי המוענק לבעלי מחקרים תמהוניים והזויים, אך בסופו של דבר ב2010 זכה בפרס נובל לפיזיקה….

פיטר ברנשטיין כותב: "פואנקרה לא העריך נכונה את עבודת הדוקטורט של בשלייה, בחוות הדעת… העבודה לא זכתה לציון הגבוה ביותר, שהיה הכרחי לכל מי שביקש למצוא מישרה ראוייה לשמה בקהילה האקדמית, בשלייה לא קיבל אף פעם מישרה שכזו. עבודת הדוקטורט של בשלייה זכתה לתשומת לב רק בזכות צירוף מקרים שהגיע יותר מחמשים שנה לאחר שנכתבה. למרות שבשלייה היה צעיר מאד כשכתב אותה, הכלים המתמטיים שפיתח… הקדימו בחמש שנים את תגליות של איינשטיין בדבר תנועת האלקטרונים", (נגד האלים עמ' 264).