איך ומדוע יש לאבולוציה כיוון?

השאלה מאד פשוטה, האבולוציה היא הישרדות השורדים, אקראית לגמרי, ולכן לא יתכן לכאורה שיש לה כיוון מסויים. נכון שהשורדים יותר מתאימים להישרדות, אבל התאמה להישרדות אינה כיוון. השורדים לא צריכים להיות יפים יותר, רגשנים יותר, טובים יותר, וכו'. המקקים הם אלופים בהישרדות למשל. אם כן איך זה שאנו רואים כיוון והיררכיה בין המינים שלכאורה התפתחו באקראיות?

לדברי מייקל רוז' (ראש התוכנית להיסטוריה ולפילוסופיה של המדע באוניברסיטת פלורידה סטייט) במאמרו 'אבולוציה בתנועה' (תרגום: תומר בן אהרן) דרוין כבר זיהה את הבעיה הזו, והיא טרם נפתרה.

כיווני החשיבה בנושא גם הם התגבשו באותו זמן, לפי רוז':

היו לנו מאה וחמישים שנה להתייסר בבעיה הזאת. פתרון אפשרי אחד הוא לטעון שלאבולוציה אין כיוון. אף על פי שהם לאו דווקא ירגישו נוח להודות בכך בפומבי, הרי חוקרי אבולוציה רבים, אם לא רובם, חושבים שחייב להיות כיוון שמוביל אלינו, בני האדם. וזה נכון גם בעיני אגנוסטיקנים ואתאיסטים, לא פחות מאשר בעיני נוצרים ובני דתות אחרות. לדוגמה, הסוציו-ביולוג אדוארד או. וילסון מהרווארד הוא בעל גישה פתוחה למדי בכל הקשור לסוגיית הכיוון האבולוציוני, וכמוהו גם "האתאיסט החדש" הבולט, ריצ'רד דוקינס. כפי שאמר דוקינס: "השכל הישר, המזהה כיוון אבולוציוני, מנצח בוודאי בטווח זמן ארוך מאוד: בעבר היו רק ריריות כחולות-ירוקות וכיום ישנם יצורים רב-תאיים חדי-עין".

דרך אחרת לפתור את הבעיה היא להחזיר את אלוהים לשימוש. יכול להיות שמדי פעם בפעם הוא נותן למוטציות דחיפה ידידותית בכיוון הנכון, והפלא ופלא – הנה אנו כאן. זאת הייתה עמדתו של הבוטנאי האמריקני אסא גריי (Gray), חברו הטוב של דרווין. ובימינו, התיאולוג והמדען רוברט ג'ון ראסל (Russell) תומך בטיעון דומה. רוב המדענים, כולל אלה שמאמינים באלוהים, אינם אוהבים את הרעיון הזה. אמנם לא כולם נטורליסטים מטאפיזיים, המכחישים את קיומו של האל מכיוון שאינם מאמינים בקיומם של דברים על-טבעיים, אבל הם כן נטורליסטים מתודולוגיים, שמקפידים להשאיר את האל מחוץ למדע, יהיו אמונותיהם אשר יהיו.

כנגד זה מובאת גישתו של דוקינס שהמורכבות נוצרת ע"י כעין 'מירוץ חימוש', וגישתו של מוריס שלכל אורגניזם ישנה נישה אקולוגית המותאמת לו.

אך הפתרונות האלו אינם מספקים לדעתו של רוז':

לא תופתעו לשמוע ששתי הגישות האלה מעוררות מחלוקות רבות. יש שרצו לזנוח את המפעל הדרוויניסטי. האם לא ייתכן ששינוי אבולוציוני יתרחש גם ללא ברירה, קרי שמורכבות חייבת לצמוח מתוך פשטות, כך שבסופו של דבר תתקבל התוצאה הצפויה, הלוא היא בני האדם?…

אם כך נדמה שלא התקרבנו באופן משמעותי למציאת כיוון אבולוציוני. אם נתעלם מהטענות התיאולוגיות, שמקומן אינו במדעי הטבע – שימו לב שבמקרים רבים, דבר שנראה כפלא בעיני דור אחד, מוסבר בכלים טבעיים בדור הבא – לבטח יש טעם בכל הטענות החילוניות, ואפילו בטענות מהזן הלא-דרוויניסטי. אך בו בזמן, אף אחת מהטענות האלה, כפי שהן מוצגות כיום, אינה מבטיחה קדמה אבסולוטית משום סוג שהוא…

אסכטולוגים אחדים תוהים אם בכלל יש היגיון בגישה הטוענת כי הנישות עצמן נוצרות עוד לפני שאורגניזמים מסוימים תופסים אותן. גם אם היא הגיונית, מה מבטיח שאנו, או כל אורגניזם אחר, היינו מסוגלים לגלות את הנישה האקולוגית שחיכתה לתרבות האנושית? ובכל הקשור לרעיון העוסק ב"סדר בחינם", אני בספק אם אפילו מעריצי המחשבים הלהוטים ביותר בטוחים במאה אחוז ביכולתם של חוקים עיוורים, המסתחררים בעולם ללא הרף, לעשות את העבודה. אולי תיזכרו כאן בקופים המקלידים שייקספיר – ואולי לא….

נוצרים שרוצים ליישב בין רעיון זה והמדע המודרני צריכים להראות כיצד האבולוציה מובילה בהכרח לחיים האנושיים, ולא רק מאפשרת את יצירתם. הם – וגם לא-דתיים המגלים אהדה לנצרות, כמוני – זקוקים לוודאות רבה יותר לגבי הקדמה האבולוציונית, אבל הביולוגים אינם מסוגלים לספק זאת כעת.

ובכן, אחרי הודיענו רוז' כל זאת, מה יש לו להציע?

כמובן, ריבוי יקומים… על הרעיון חסר המשמעות הזה, קראו למשל כאן, או בתגית: ריבוי יקומים.