1

אינטרס מחופש לידע

 

אינטרס מחופש לידע

הבה ונתבונן בפירות המערכת המערבית המתקדמת וההומנית, בנוגע לקיום הבסיסי שלנו כאן בארץ. רוב האזרחים השפויים במדינה מכירים בכך ששלטונות המדינה משתדלים לנהוג בפלשתינאים בצורה די סבירה, ולנווט בין הצורך במלחמה בטרור, לבין זכויותיהם הבסיסיות. בתי המשפט מונעים את המדינה מפעולות שבעיניה הן קיומיות, מפאת זכויות אדם פלשתיניות, וכו'. מדובר בעובדות שאנו נחשפים אליהם יום יום ואין לנו ספק בהן. כמובן שישנן גם טעויות וכן מעשים שאפשר להגדירם כלא הגונים. אבל הישות המדינית הישראלית לא נוהגת באופן מוסרי פחות מכל מדינה מערבית אחרת במלחמתה בטרור.

כיצד העובדות הפשוטות האלו נעלמות מעיני רוב המערכות המערביות המתקדמות והמשוכללות? מדוע האקדמיות בבריטניה ובצרפת מחרימות את ישראל? מדוע האו"ם והאיחוד האירופי מגנים את ישראל, נוקטים נגדה בסנקציות חריפות ותומכות בחרמות ושאר נזקים ישירים? מדוע טובי הפרופסורים והמלומדים, הפרשנים ורשתות הטלויזיה מציגים אותנו כמרושעים ואכזרים פורעי מוסר וחוק? כיצד המערכת עיוורת ואטומה לעובדות בסיסיות? איך ייתכן שפרס נובל היוקרתי, ניתן לאדם כמו אובמה שלא עושה כלום למען השלום ובכל מקום שמכניס את חטמו הוא גורם רק נזקים? מה גם שהפרס ניתן לו בטרם עשה אפילו את טעויותיו, אובמה קיבל פרס נובל על עצם קיומו. הייתכן שגם פרס נובל לפיזיקה ניתן למישהו שלא עשה כלום בתחום הפיזיקה?

כך אנו רואים בעינינו את המערכת, האקדמית, היודעת כל, הצופה בנתונים בזמן אמת. המונעת על ידי אינטלגנטים ומשכילים – נכשלת, טועה, לא מבינה, נוהגת בחוסר הגינות, באטימות. באיפה ואיפה. הופכת את העולם על אירוע שקרי ומזוייף שלא היה ולא נברא – בעזה. אבל שותקת ומתעלמת מרצח של מאות אלפים בסוריה. המערכת מפספסת את המהות, את ההומניות האמיתית. היא משתמשת בהומניות כבכלי ניגוח בעלמא. לא אכפת לאותן מדינות לתמוך בדיקטטורות, בגופים מרושעים ואכזריים, כשנח להם, וכשנח להם דבר אחר הם יאשימו את ישראל בפשעים נגד האנושות על מה שיכול להיחשב לעומת כל זה כזוטות.

כשרואים היכן עומדות האקדמיות האירופיות וועדת הפרס של נובל, האם נותר לנו קמצוץ של אימון במערכת? בשאלה הישראלית פלשתינית מדובר הרי בעובדות פשוטות, גם עובדות לא מענינות את המערכת הכה מתוחכמת. משחקים בעובדות לפי הצורך, שולפים ערך מבנק הערכים, ויוצרים מציאות  מדומה. אין כאן אפילו אשליית ידע, יש כאן אינטרסים ושנאה מחופשים  למידע ולניתוח נתונים.

השמאלנות האקדמית גורמת לרבים מאתנו לזקוף גבה. קשר מוזר נוצר בין קודקודים באקדמיה ובין שמאלנות מסוג  מסויים מאד. איך ייתכן שאנשים שחיים בתוכנו, פרופסורים מכובדים באקדמיות הישראליות מפתחים דעות שמאלניות קיצוניות והזויות בלתי נתפסות? האם הם לא רואים שהרוב השפוי במדינה מוכן לוותר על הרבה בשביל שלום? הם לא רואים שכל מה שמערכת הבטחון עושה הוא לנסות ולמנוע את הטרור?

התשובה היא פשוטה מאד, הם שפוטים של המערכת האקדמית. עצם העובדה שוועדת פרס נובל החליטה להעניק פרס לאובמה. ושהאקדמיות העולמיות הגיעו למסקנה המלומדת שישראל היא מדינת אפרטהייד, קובעת חד משמעית שזו תהיה עמדתם של האקדמאים האמיתיים. הפרופסורים בעלי הקביעות שמבלים את זמנם בטיסות בין כנס מדעי למשנהו. אלו שמחוברים באמת לאקדמיה העולמית. את החשיבה העצמאית הם אבדו מזמן, טיעונים לא יעזרו כאן. העובדה הפשוטה שהשטחים אינם מוגדרים כשטח כבוש לפי החוק הבינלאומי, כפי שקבע דו"ח אדמונד לוי, לא משנה בכלל. לא מדובר במשהו שעומד לדיון. כך נראים שפוטיה של המערכת. מערכת המסוגלת לגרום לאדם לשנוא את עצמו את הוריו ואת אחיו, בדומה לתעמולה הקומוניסטית שהביאה אנשים להסגיר את בני משפחתם.

מצורפת הרצאתו של בן דרור ימיני: תעשיית השקרים, מדיה אקדמיה והסכסוך.