האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

קישור למאמר: https://rationalbelief.org.il/%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/

אינקויזיציית האמונה

תמונה של צוות האתר

צוות האתר

[WORDPRESS_PDF]

אימרו לי רבותי, מה  יותר ליברלי מפרופסור לפילוסופיה?

דניאל דניקולה (DeNicola) עומד בראש הקתדרה לפילוסופיה בגטיסברג, ספרו האחרון זיכה אותו בפרס PROSE לפילוסופיה של אגודת המו"לים האמריקנית.

לאחרונה פרסם מאמר בשם: "אין לך זכות להאמין במה שאתה רוצה"! (הציטוטים מתוך התרגום -הקלוקל- של דפנה לוי עבור אלכסון). בו הוא טוען, לא פחות ולא יותר, שהזכות להאמין במה שנרצה, היא "זכות לכאורה, שנתבעת כמפלט אחרון של הבורים מרצון".

אדם אינו יכול להאמין במה שהוא רוצה, הוא חייב להאמין במה שיכתיב לו הפרופסור לפילוסופיה.

הדוגמא הראשונה וכנראה המוצלחת ביותר שמצא, הוא העובדה שיש אנשים שאינם מאמינים שהתחממות כדוה"א היא  מעשה ידי אדם!! האם יש להם זכות לחשוב אחרת מהקונספציה של הליברלים? מסתבר שלא.

בגדול, אומר הפרופסור, יש אמת, ואין זכות לחשוב אחרת מהאמת.

אבל מי קובע מה האמת? העובדה שאתה  חושב שזו אמת, מונעת מהשני לחשוב שאתה טועה והאמת היא אחרת?

איך אפשר בכלל להפריד בין האמונה ובין הזכות להאמין בה? ברור שאם זה שקר אין משמעות לאמונה, אבל אני חושב שזו אמת, ובאיזו זכות אתה יכול לכפות עלי את דעתך שזה שקר ולכן אין לי זכות להאמין?

ובכן, הגירסא הליברלית מטריאליסטית, גורסת, שתפיסת העולם שלהם היא לא איזו 'דעה', היא פשוט נגזרת מהעובדות. היא חלק אינטגרלי מהעובדות. כל השאר סתם מאמינים, ולכן הנאורים יחליטו אלו אמונות הם מאשרים, ואלו אמונות הבג"ץ יפסול, כי אין זכות להאמין בהן.

מי אתם שתאמרו לי במה להאמין?" משיב האדם הקנאי. זהו אתגר מוטעה: הוא מרמז כי יש לאדם אחר כלשהו סמכות לאשר את אמונותינו. הוא מתעלם מתפקידה של המציאות. הוא מתעלם מתפקידה של המציאות. לאמונה יש מה שהפילוסופים מכנים "כוונה להתאים לעולם". האמונות שלנו אמורות לשקף את העולם האמיתי –  אבל דווקא כאן הן עלולות להתפרע.

 

פשוט כך, יש עולם אמיתי, ולא אדם אחר חלילה הוא מחזיק בסמכות לאשר או לשלול את אמונות ההמון. המציאות עצמה קובעת. כל השאלה היא בכיס של מי ה'מציאות' נמצאת…

כשננסה לבדוק את הלוגיקה של הפילוסוף, נגלה שיש מצב שהוא מאמין שאין לו זכות לעסוק בלוגיקה. הוא כותב למשל כך:

"אמונות עשויות להיות… מנוגדות למוסר. בין המועמדות לכך: אמונות סקסיסטיות, גזעניות או הומופוביות; האמונה שחינוך ראוי של ילדים תובע את 'שבירת רוחם' וענישה גופנית קשה; האמונה כי יש לבצע המתות חסד שגרתיות של קשישים; האמונה כי 'טיהור גזעי' הוא פתרון פוליטי וכן האלה. אם אמונות כאלה נראות לנו פגומות מוסרית, אנחנו מגנים לא רק את המעשים שעשויים לנבוע מתוכן, אלא גם את תוכן האמונות עצמן, את מעשה האמונה בהן, וכתוצאה מכך גם את המאמינים".

ובכן, ידידינו הפרופסור אינו מבדיל בין אמונה, ידע, שאיפה, ערך, וכל שאר המלים שאינן מציינות משקל או גובה.

מה היא "אמונה גזענית" – המנוגדת למוסר?

האם אמונה בעובדה, למשל – שהפיגמים נמוכים, היא אמונה גזענית? לא, היא עובדה.

הגזענות אינה עיסוק בעובדות, אלא הכללה של זלזול או שנאה כלפי גזע מסויים, בלי קשר לעובדות.

זו לא אמונה, זו התנהגות שנחשבת כלא  מוסרית.

ומה הקשר הומופוביה? האם זו אמונה, אנשים ששונאים הומוסקסואלים, מבטאים נטיית לב, התנהגות, רצונות, ערכים מנוגדים, הכל חוץ מאמונה – שענינה דעה שאמורה להכיל ידע נכון לפי דעת המאמין.

ה'אמונה' שיש לחנך ילדים בדרך מסויימת, לא יכולה להיות אמונה, מכיון שאין דרך 'נכונה' לחנך ילדים. אין איזה מצב אובייקטיבי שמוגדר כ'מחונך', זה ענין של דעות, יש מי שחושב שמחונך היא מי שרוחו נשברת. וגם מי שמניח שזה מצב רצוי, צריך לאחוז בדעה שזה מוסרי והוגן ליצור מצב כזה ע"י מכות או השפלה למשל.

מה לכל זה ולאמונות?

במשפט הפתיחה של המאמר כותב דניאל:

אמונות הן טענות הנוגעות לעובדות: להאמין פירושו לייחס לדבר מה אמת

ובכן, העובדה הפשוטה הזו נשכחה ממנו כשהתחיל להטיף.

ישנן אמונות חסרות אחריות. ליתר דיוק, ישנן אמונות שנרכשות ואז נשמרות באורח בלתי אחראי.

כעת, זה כבר לא כל כך חשוב מה האמת, ואם אמונה באה לשקף בכלל אמת, פשוט צריכים לגלות אחריות, משהו שהמציאות דורשת מאיתנו, בלי מלים, והיא משדרת את זה רק לראש של האנשים הנכונים, כמוני, כמובן.

ידוע שהמציאות היא ענין עובדתי, ולכן הזכות להאמין נקבעת ע"י קריטריון מאד מאד מציאותי ועובדתי נטול פניות:

חלק מהאמונות החשובות ביותר שלנו בנוגע לעולם ולאפשרויות העומדות בפני האדם, חייבות להתגבש ללא אפשרות למצוא ראיות מספיקות. בנסיבות כאלה, ה"נכונות להאמין" מאפשרת לנו לבחור להאמין באפשרות שמכילה בתוכה חיים טובים יותר. (ויליאם ג'ימס).

וכאן מתחילה הבעיה, שהציבור מאמין שיש לו זכות לחשוב אחרת!! על סמך מה ובאיזו חוצפה הוא בוחר באפשרות שלדעתו היא מכילה חיים טובים יותר? ברור ש'חיים טובים' זה מונח אבסולוטי שענינו נקבע ע"י מי שהוסמך לכך ע"י האו"ם! (והדבר אף מוכח לוגית מכך שהאו"ם ממנה את רוסיה סין וניגריה לעסוק בזכויות אדם, – מכאן ש'חיים טובים' שהם חלק מזכויות האדם, הם לא מה שהציבור המטומטם מבין, אלא מה ששלשת המדינות הנאורות הנ"ל מספקות לאזרחיהן ברוב טובן).

לרוע המזל, נדמה כי רבים כיום נוטלים לעצמם את החירות לתבוע את זכותם להאמין, אבל מתנערים מאחריות. הבורות מרצון והידע השקרי, שלעתים קרובות מוגנים בטענה כי "יש לי זכות להאמין במה שאני רוצה", אינם עומדים בדרישותיו של ג'יימס.

תחשבו על זה, אתם לא עומדים בדרישות של ג'ימס! ומה תענו לפני בית דין של מעלה כשישאלו אותכם "הלכתם בדרכיו של ג'ימס?"

אמונה, כמו רצון, נתפשת כחלק מהותי מהעצמאות שלנו, כמרחב שבו אנו זכאים לחירות מלאה. אבל כפי שציין קליפורד: "אין מקרים שבהם אמונתו של אדם היא עניין פרטי הנוגע לו עצמו בלבד".

אתם רואים, אפילו קליפורד אמר!! והרי אין מקור סמכות עילאי בעיניהם של אנשי החוג לפילוסופיה, כמו ציטוט מפילוסוף טוב…

"ישנה דרך מוסרית להאמין, לרכוש אמונה, לדבוק בה ולהתכחש לה –  ודרך זה מייצרת את זכותנו להאמין וגם מגבילה אותה. ישנן אמונות מסוימות שהן שקריות או פגומות מוסרית או חסרות אחריות, ובאותה מידה ישנן אמונות מסוכנות. ובאלה אין לנו כל זכות להאמין".

ובכן, כך מאמין לו פרופסור לפילוסופיה במאה ה21. בבליל של הגיגים חסרי פשר וקשר, שנשמע יותר כמו נאום מתלהם של פוליטיקאי ליברלי שמסביר למה החטא הקדמון של אדם הראשון מתגלם בטראמפ וכל הסבל שלקח ישו על עצמו לא מספיק כדי לכפר על זה.

(למי שמתגעגע, יש בשולי המאמר תגובה של מקסמן האגדי).

אין לי שום ספק, כי לולי הלינק שנתתי למאמר, אף קורא שפוי לא היה מאמין שמדובר במאמר אמיתי ורציני, ולא באיזו מתיחה. אבל  מה נעשה, שלא מדובר במאמר חריג, זה חלק מהתורה הליברלית שהולכת ותופסת תאוצה בקרב  חברי הכת, הנה מייקל רוסה, היסטוריון ופילוסוף של המדע, פוצח גם הוא בנאום הטפה מבולבל בשם  The God decision, נושא הדיון, הוא האם חינוך לאמונה אינו נחשב התעללות בילד?  האם זה מוסרי להאמין?

אז כן, כמו פילוסוף טוב, יש המון ציטוטים ואיזכורים של שמות, שזה מאד מרשים, ואיך אפשר בלי הציטוט מדוקינס, שההתעללות המינית של כמרים בילדים, היא ההתעללות הפחות חמורה, מעצם העובדה שהם מחנכים אותם לקתוליות. ידוע שדוקינס מומחה לפסיכולוגיה של פרימטים, ולכן קביעותיו בנושא פגיעות מיניות וחומרתן רלבנטיות ביותר. הוא חקר את זה על עש פרושים ובבונים.

וכן, ישנו שימוש בכשל הספקטרום, הטכניקה הקלאסית של מטיפי הליברליות הקומוניסטית:

"אנחנו מתחילים לראות, כי המימד המוסרי של האמונה אינו כל כך פשוט, נניח שמישהו הוא נאצי, ומאמין שהיהודים הם רשעים, האם אני מחוייב להגן על כך שהוא יחנך את ילדיו לפי אמונתו? רק משום חופש האמונה? אני דוחה את העמדה שלו, הממצאים של הגנטיקה המודרנית דוחים את התיאוריה הנאצית, ולכן זה לא מוסרי להיות נאצי, ולא מוסרי לחנך ילדים לאמונה זו".

מדהים לראות איך הוא תופר בצורה עילגת את 'הממצאים המודרניים' שדוחים את התיאוריה, למרות שהנושא שלנו היה מוסריות של אמונה. ובכן, כך התחילו המרקסיסטים לשלוח ידיים לראש ולכיס של כלל האזרחים, בנימוקים פילוסופיים כבדים…

הנאציזם הוא לא 'אמונה', היא קבוצה פוליטית, שדוגלת בגזענות, רצח, לאומנות, וכו', זה אוסף של דעות ושאיפות.  בעיקרון בחברה המודרנית לא מתערבים בעניני דעות ושאיפות, אבל דעות סציפיות שזוהו כמובילות לפגיעה באחרים, אסורות על פי החוק. אז במקרה הזה מתערבים באמונות של אנשים, שהם יותר דעות מאשר אמונות. אין שום קשר לממצאים מודרנים, שלא רלבנטיים לדעות של הנאצים. לא בעד ולא נגד. העובדה שלפני 80 שנה הנאצים השתמשו בפסבדו מחקרים, ב(דיוק כמו שעשו הקומוניסטים, וכמו שעושים הפמיניסטיות והלהטבי"ם היום), לא הופכת להגדרה של הבעיה, להיפך, הנאצים יכלו להשתמש במדע כרצונם, בדיוק כמו שכיום מדעי המגדר עושים מה שמתחשק להם בשם המדע. זה לא המאפיין של הנאציזם, אלא של המדע שמי שרוצה יכול לעשות ממנו פלסטלינה כרצונו, וזה עדיין מרשים את ההמון. העובדה שהיו פעם נאצים לא מצדיקה את התערבותו של בג"ץ בפסילת חברי כנסת כאלו או אחרים. ולא את התערבותם של פילוסופים אטומי שכל באמונותיהם של אחרים.

והמסקנה? "בשבילי אמונה באלהים היא לא מוסרית".

מכאן הדרך קצרה, לפסילה של בג"ץ את המעשה הלא מוסרי שנוגד את כבוד הילד וחירותו.

קשה לנסות לסכם את כל מאמר ההטפה, שעיקרו הוא נסיון נואל לתרגם את כל הדעות של הליברלים בני דורינו, לנוסחאות שהן כביכול כפויות על השכל, האינסטינקט. בסופו של דבר התוצאה היא בדיוק להיפך, אם יש לך דעה רצינית ומנומקת, פשוט תציג אותה ואולי מישהו ישתכנע. אם אין לך כזו, נסה לכפות אותה באמצעות לוליינות לשונית עלובה.

לפני שני דורות בסך הכל, כשהמטריאליזם החל לתפוס תאוצה, כתב פרידריך ניטשה בספרו 'המדע העליז':

הסבר־עולם מדעי עלול להתברר באווילי ביותר

האמנם ניאות לפיחות כבוד שכזה של הקיום, הנעשה על דרך זו [של החשיבה הכמותית -המכאניסטית] עניין לתרגילים במכונת חישוב וליגיעת בשר של מתמטיקאים? בראש וראשונה אל נפשיטו מאופיו הרב־משמעותי: את זאת דורש מאתנו, רבותיי, הטעם הטוב, טעמה של יראת־הכבוד בפני כל מה שעובר את תחומי האופקים שלכם: היומרה, שצודק רק הסבר־עולם שכזה, המוכיח את צדקתכם אתם, שהמחקר והעיון בו אפשריים רק על דרך המדע במובנו אצלכם (וכוונתכם למעשה, לדרך המכניסטית) הסבר שאינו מתיר אלא ספירה וחישוב ושקילה וראייה ומישוש, יומרה זו היא בגדר גסות־רוח ותמימות, אם איננה מחלת־רוח או אידיוטיות גרידא.

האם בניגוד לזה לא מתקבל יותר על הדעת, שהדבר שניתן קודם כל לתופשו, הוא דווקא צדו השטחי ביותר והחיצוני ביותר של הקיום – זה המדומה שבו, עורו והמחשתו? ואולי הוא בלבד ושום דבר זולתי? הסבר־עולם ״מדעי", כפי שאתם מבינים זאת, עדיין ייתכן שיהא אחד ההסברים האוויליים ביותר, משמע, חסרי־ הטעם ביותר מכל ההסברים שבאפשר. דברים אלו נאמרים באוזניהם ולמצפונם של האדונים המכניקאים, הששים היום להתחכך בין הפילוסופים, וסבורים בכל הרצינות שהמיכניקה היא תורת החוקים הראשונים והאחרונים, ואשר הקיום כולו מן ההכרח שיהא בנוי עליהם כעל יסוד איתן. ברם, עולם מכאני במהותו, לא יהא אלא עולם חסר־טעם במהותו! נניח שמישהו יקבע ערכה של מוסיקה לפי מה שניתן ממנה להביא לכלל ספירה, חשבון, לכלל נוסחה – עד מה אבסורדית תהא הערכה ״מדעית״ שכזאת של המוסיקה! וכי מה ייוודע בה, יובן בה, יוכר בה! לא כלום, ממש לא כלום מכל מה שהוא בעצם "המוסיקה" שבה… (המדע העליז ת"א 1969 עמ' 404).

ובכן, מה שהיה נראה לניטשה כאמונה מגוחכת, נהפך למשהו שנחשב כמציאות המדברת בעצמה, מכניזם מטריאליסטי של העולם, מוצג כצורה אלמנטרית ויחידה לראות את העובדות, וכל השאר הן אמונות שיש למשטרה הקומוניסטית לקבל החלטה בענינן.

האמת היא שהגישה המטריאליסטית, או הליברלית, בנויה אף היא על אמונות ועל תפיסת עולם. וטוב יעשו קברניטיה אם ינסו לבסס את תפיסת העולם שלהם, בעברית פשוטה ומנומקת, בלי איסורים מאיסורים שונים על ביטויים אסורים, המצאת שפה אד-הוק עבור המסקנות שלהם, וכל מיני תרגילים ילדותיים, שעובדים בעיקר על מגישי טלויזיה ושאר בדרנים ושחקנים.

מה שהם מציעים כרגע זו התנשאות ושתלטנות, בנסיונות נואשים להצדיק את הסמכות שהם לוקחים לעצמם לכפות את דעתם. הצד השני? זו התנהגות אבולוציונית, הגן הגורם לדתיות,  (ובכלל, סעיף של ה'מדע' העילאי: פסיכולוגיה אבולוציונית).

ואי אפשר בלי הפילוסוף האויל סטיבן אסמה מקולומביה קולג', הדת היא 'מאגר הנחמה הזמינה', הנה כך:

חשבו על האופן שבו דת עוזרת לאנשים אחרי מקרה מוות. יונקים חברתיים שסבלו ממצוקה של פרידה חוזרים לתפקד הודות למגע, ארוחות משותפות וליטופים.

ובכן תודה, יונקים חברתים שסבלו ממצוקה של היעדר הבנה עצמית מדוע הם דוחים דעות של אחרים בלא תלות בדיון, מלטפים את עצמם ומתנחמים בכך שאצל האחרים הכל אבולוציוני, אבל אצלם הכל תבוני, דוקא מאמיני האבולוציה הצליחו להתגבר עליה, הם לא מהסוג שהטבע פיתח אותו כדי לשרוד, הם הצליחו לחזור לאחור, אין להם את הצורך הזה שפיתחו היונקים החברתיים, הם פשוט רואים את המציאות ואת האמת, הם לא צריכים את זה בשביל להתנחם, הם מתנחמים במה שהתפתח אצלם, וחוזר חלילה…

0 0 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
5 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
יצחק
יצחק
5 years ago

איך אומרים, 8.000.000.000 אנשים יש בעולם, לכל אחד דעה משלו. כמה טיפשות צריך בשביל להאמין שמתוך כל אלו אני היחיד שמחזיק בדעה האמיתית!

אלי
אלי
5 years ago

לר' משה רט
היהדות לא טוענת שהיא הדבר הרציונל היחיד וכל מי שכופר בה בהכרח שהוא טיפש ואין בו דעת.
היא מסכימה עם זה שיש אנשים חכמים שלא האמינו בה והם עדיין חכמים ובשאר הנושאים יש לקבל מהם הרבה אלא שבנושא זה בגלל מורכבותו הם אכן טעו.
היחס לכופרים מגיע אחרי שאנחנו כן הסקנו והדבר ברור לנו שהיהדות אמת, ממילא אנו מקבלים את הוראות התורה איך לנהוג עם הכופרים. וגם הוראות אלה לא מגיעות מאמירה שהכופרים טיפשים וחסרי שכל אלא שהיות ודעות כפירה הם דעות השוללות את מלכו של עולם שכל העולם אינו אלא לעשות מצוותיו, טבעי שמי שנלחם בו ומורד בו אמור לקבל יחס בהתאם.
משל למלך שהסתתר מבני ארצו שנים רבות והשאיר להם דף הוראות איך לנהל את הממלכה בזמן שהוא מסתתר,
חלקם נשארו נאמנים לו אך חלקם טענו שכנראה הוא כבר לא קיים או שהוא לא היה מעולם וכדו' אלו מביאים ראיות לכאן ואלו לכאן-
מבחינת המלך אלו שמקיימים את הוראותיו יקבלו שכר ואלו שלא האמינו בו באותה תקופה יושלכו ממלכתו אך מעולם הוא לא אמר שהם טיפשים ושאם הם לא האמינו בו מוכח שהם סתם נבערים שלא זכו לשכל אלא גם הוא מכיר בכך שיש להם שכל ושמבחינה רציונלית הגיוני לטעות בזה אלא שבכ"ז הוא ישליכם כי תכלס הם מרדו בו
כך גם ביהדות לא מצינו יחס כזה לכופרים
איש לא טען שלאלברט איינשטיין לדוג' חסר שכל ושהוא לא מספיק חכם אלא שבתכלס כל עוד לי יצא אחרת ממנו ואני בטוח שהיהדות אמת אני הולך אחריה עד הסוף וממילא אני מתנהג עם הכופרים בהתאם
לעומת זאת מדברי דניקולה [מתוך הציטוטים שהובאו בשמו] הבנתי שהוא שולל את רמת המשכל של מי שחושב לא כמוהו והוא רואה בדעותיו האישיות את הדעה היחידה שמוח אנושי בריא ונורמלי יכול להוציא כשהדעות האחרות מקורם בנבערות וחוסר הגיון כשלא לגיטימי לטעון אותם היות ולא לגיטימי לטעון שהשכל האנושי יכול להוציא עוד דעות מלבד דעות המסתדרות עם דעתו
וזה בהחלט לא הגיוני וודאי לא ליברלי
[ואכן ההבחנה שלך שכיום יש יחס בעולם שהיות ודעתי לא בטוחה לכן לא אצא נגד דעות של אנשים דבר שביהדות לא קיים ביחס לכופרים זה אכן נכון אך אני מתייחס כאן לשאלה אם אני שולל את דעתו של השני כאמת או שאני שולל את עצם זה שיכולה לצאת כזו דעה ממח רציונל]

משה רט
5 years ago

זה באמת נשמע מגוחך כשזה מגיע ממישהו שמגדיר את עצמו ליברלי, אבל אין להכחיש שהגישה הדתית כלפי מה שנתפס ככפירה אינה שונה מכך, וגם היא קובעת אלו אמונות נחשבות ללגיטימיות ואלו לא (לפחות מאז הרמב"ם). למעשה, אפשר להסכים עם העיקרון שלאנשים אין "זכות" להאמין בשגיאות או ברעיונות לא מוסריים. ואילו היינו יודעים בוודאות מה שגוי ולא מוסרי, היינו יכולים לאסור על הפצת דעות כאלה. אלא שמכיוון שאנו מודעים לכך שכולנו יכולים לטעות, הדעה הרווחת היום היא שיש לאפשר לכולם חופש דעות, ומתוך כך תתברר האמת, ולא מתוך השתקה וסתימת פיות. אבל אם מישהו משוכנע בוודאות שדעותיו אכן נכונות, לכאורה חזר הדין ועליו לשלול את הלגיטימציה לדעות שגויות ומזיקות, אלא אם כן הוא חושש ממדרון חלקלק. ואכמ"ל.