נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

איפה אנחנו חיים?

שבוע חדש מתחיל, ושוב אני תוהה, איפה אנחנו חיים?

איך יכול להיות שכולנו שלמים עם החברה שאנחנו חיים בה, בטוחים שכמובן יש מה לשפר, אבל בסך הכל הדברים עובדים 'לפי הכללים'. כמובן, רק בזמננו, פעם קרו כל מיני דברים מוזרים, היום הם לא יכולים לקרות, היום אנחנו יודעים מספיק, כי יש אנשי מדע רציניים, והיום אנחנו לא נותנים יד לפשעים, כי יש או"ם (שהופך את העולם במדה ומחבל מפונה מאיזה בית שבנה בניגוד לחוק), ואנחנו גם לא צריכים לדאוג, כי הרפואה מאד מתקדמת, והרופאים דואגים לנו, בעצם זה לא מדוייק, ישנה דאגה אחת מאד מאד חשובה, והיא ההתחממות הגלובלית! את הבעיה הזו פותרים ע"י שאוכלים עוף אורגני על צלחת אורגנית ואכילה.

השבוע נתתי הרצאה בכנס מדע ותודעה, אחד המשתתפים פנה אלי ושאל אותי איך ייתכן שאני כאדם דתי משלים עם אכילת בעלי חיים? והאם אינני מזדהה עם חזון הצמחונות והשלום של הרב קוק?

השבתי לו, שאני מזדהה לחלוטין עם השאלה הזו, אבל ישנם ערכים הרבה יותר בוערים שאנחנו מזניחים, ויש לנו סדר עדיפויות, כל עוד בני האדם אוכלים זה את זה, הם לא יכולים להניח לנושא ולדון באכילת בעלי חיים.

בשיחה על רגל אחת לא יכלתי לתת לינקים, אבל כאן אני יכול....

איפה בני אדם אוכלים זה את זה? למשל בסין, בסין ישנם מחנות ריכוז, בהם כלואים יותר ממליון איש, שם הם עוברים עינויים, השפלות, עבודת פרך, ואף אונס, אבל מדינות המערב לא מצפצפות ולא נוקפות אצבע, משום שהכלכלה המערבית קשורה בקשרי חיתון עם הכלכלה הסינית, השפע שלנו תלוי בכך שהסינים מספקים ילדים בני 12 שיעבדו במשמרות וייצרו לנו את המוצרים של 'הכל בשקל', וכן, גם את כל רכיבי מוצרי החשמל של החברות שהיו בעבר אירופאיות או אמריקאיות, השפע שלנו הוא ניצול של העולם השלישי, שבסין זה מאד נח כי הממשלה הסינית גם היא נהנית מהניצול הזה, ובמקרה של עובד משומש מדי, אין בעיה מוכרים את האיברים שלו. זה נשמע פנטזיות, אבל זה קורה ממש בזמננו, לנגד עינינו, ובתמיכת העולם המערבי הנאור. מה לעשות.

פקחי האו"ם, האירופאים החביבים ושומרי הסדר, נשלחו בין השאר לליבריה, שם התרחשה מלחמת אזרחים, הצוות האחרון של הפקחים הצדיקים עזב את ליבריה השנה, אבל הוא השאיר אחריו עקבות: 6000 ילדים שנולדו כתוצאה מניצול של פקחים את הנשים המקומיות, והמספר הזה כולל את הדיווחים שבאו משיתוף פעולה, ולא את כל המקרים האחרים הלא ידועים, או את מקרי הניצול שלא הביאו להריון!

בתקופת מלחמות האזרחים נשים ליבריות רבות היו בקשר עם פקחי האו"ם המערב אפריקנים, שלהם הייתה הגישה הטובה ביותר למזון בבירת ליבריה מונרוביה. "אנשים גוועו ברעב. לא היה לאן לפנות ונשים היו חייבות למצוא דרכים שונות לשרוד", אומרת שיאה קול, שהקימה מרכז סיוע בבירת ליבריה לילדים שננטשו.

במשך השנים עזר המרכז הזה לגדל ילדים רבים ללא סיוע כספי משמעותי. "כשאין אבא, ואין אמא, אתה נכה", אומר ננה בן ה-24 שאמו מסרה אותו למרכז ב-1995. הוא כבר לא מצפה לראות את אביו הגנאי. סוכנויות של האו"ם עודדו את פקחי האו"ם ששירתו בליבריה לדווח על הילדים שהביאו לעולם. רבים מפקחי האו"ם שיתפו פעולה. כך נרשמו יותר מ-6,000 ילדים, וכך הוקמה פנימייה לילדי פקחי האו"ם בפרברי מונרוביה.

"הרבה מהאמהות מתחבאות ומסרבות להזדהות מכיוון שהן מתביישות שעשו ילדים עם החיילים האלה, שלא יכולים לחזור לראות מה קרה לילדים שהשאירו מאחור", אומרת קול ממרכז הסיוע במונרוביה. היא קראה לממשלות ששלחו את פקחי שלום לליבריה לעזור לילדים שננטשו, וקראה לממשלת ליבריה להוות דוגמה.

האו"ם אוסר על הפקחים שלו להיות בקשר אינטימי עם מקומיים במהלך משימה, מכיוון שהפוטנציאל לניצול - של שני הצדדים - גבוה. בתחילת שנות האלפיים דיווחה סוכנות הפליטים של האו"ם שפקחי שלום ועובדים הומניטריים בליבריה דרשו מנשים לקיים איתן יחסי מין בתמורה לאוכל, תרופות, מקלט וחינוך.

מזל שיש פקחי או"ם, וטוב מאד שהאו"ם מאד מתאמץ למנוע סחר בפרוות! איך אפשר לסחור בפרווה של בעלי חיים, אם אתה עסוק לנצל נשים אפריקאיות שנשלחת כדי לשמור עליהן? וגם: בשורה טובה, פקחי האו"ם אינם גזענים, להבדיל מחיילי צה"ל, שמעולם, אפילו לא פעם אחד, במשך שבעים שנות אקיבוש, מעולם לא אנסו ערביה, שזה בגלל שהם מאד גזענים, הרי האירופאים אינם גזענים כלל, ולכן אנו מוצאים אלפים רבים מהם מגלים אהבה לנשים אפריקניות רעבות!

כדאי לזכור, שצלם עיתונות מוערך, זכה בפרס על תמונה שצילם, תסלחו לי שאני מעלה את התמונה נושאת הפרס לכאן:

אדם זקן גונב מנת תירס מילד מזה רעב, צלם העיתונות ממש הנציח את הזוועה הזו, אבל בטקס קבלת הפרס לא נידונה השאלה מדוע לא השליך את המצלמה על הרצפה ורץ לעזור לילד האומלל? או לחילופין מדוע לא שלף מתיקו את הצ'יזבורגר של הצהריים ונתן לילד הסודני? כנראה שהאידיאל של הנצחת הדרמה הרבה יותר חשוב. השאלה הזו נשאלת בנוגע להרבה תמונות שהפכו לאייקונים במערב.

ומה קורה אצלינו? החברה המערבית ממשיכה להשתגע, ילדים בכיתה ג' מכורים לפורנו, אבל זו לא סיבה לעשות שינוי ערכין כולל, יש מישהי שמתנדבת להסביר משהו באיזה בתי ספר, אפשר להמשיך הלאה.

הדתה זה נורא ואיום, אבל תעמולה פלשתינאית פרונוגרפית, זה מעולה, כך מדווח במעריב:

תלמידים ברמת גן נדהמו לגלות שבספר הלימוד שלהם, שנכתב על ידי פעיל פרו־פלסטיני קיצוני, מופיעים תיאורי מין בוטים. אחד ההורים: "אח"כ מתפלאים שיש הטרדות מיניות בביה"ס"... אחד ההורים מוחה על כך שהמורים הגיבו בזלזול לטענת התלמידים: "להכריח את הבת שלי לקרוא חומר פורנוגרפי זה לא פחות מהטרדה מינית. לא ברור לי מי שואב הנאה מהדבר הזה. בעיניי זה נורא. אחר כך מתפלאים שיש הטרדות מיניות בבית הספר".... ממשרד החינוך נמסר... יצירות אומנות מתאפיינות לרוב בתכנים מורכבים, ברעיונות שנויים במחלוקת ובשפה בוטה כדי לעורר את הקורא למחשבה ותהייה על המציאות"... מעיריית רמת גן נמסר... יש לזכור כי יצירות אומנות מתאפיינות לרוב בתכנים מורכבים, ברעיונות שנויים במחלוקת ובשפה ישירה, כדי לעורר את הקורא למחשבה ולתהייה על המציאות. עיריית רמת גן שומרת על חופש, הנתון בידיה, לבחור יצירות ראויות ובעלות חשיבות בעיניה להשכלת תלמידיה".

מדהים, אפילו התגובות של משרד החינוך ועיריית רמת גן מתואמות כמו שני תוכים. רק שייזהרו מהדתה חלילה, שלא ייתקלו ב"שפה ישירה" ש"תעורר אותם למחשבה ולתהייה" חס ושלום...

תעמולת המגדר משפיעה כמובן על אנשים המוגבלים שכלית, וכך 17 אוטיסטים מבית ספר אחד פותחים בתהליך של שינוי מין בעידוד האחראים עליהם!

מספר מדהים של 17 תלמידי בית ספר בריטי אחד, אשר רובם מאובחנים על הספקטרום האוטיסטי וסובלים מבעיות נפשיות, נמצאים בתהליך לשינוי מין. כך חושפת מורה המלמדת בבית הספר כבר 20 שנה.

לטענת המורה, שהתראיינה בעילום שם, מדובר בלחץ חברתי מצד תלמידים אחרים בבית הספר אשר משכנעים את הילדים הבעייתיים כי הבעיה היא שהם שייכים למין הלא נכון במקום להתמודד עם הבעיות האמיתיות שלהם. לדבריה, יתכן כי חלק מהילדים הם בכלל גייז ולא טרנסג'נדרים אך מפחדים לצאת מהארון, או שהם סובלים מעמד חברתי נמוך בעוד שלהיות טרנסג'נדר נחשב מקובל בבית הספר. בהצהרתם על ההפרעה המגדרית אכן הפכו הילדים הללו לחזקים יותר חברתית.

המורה סיפרה על מקרה שטיפלה בו אישית, של תלמידה שאובחנה אוטיסטית בגיל 14 ובגיל 16 החליטה כי היא טרנסג'נדרית בעלת מין ניטרלי. במקום לקבל טיפול תומך בהפרעה שקיימת בית הספר בחר לתמוך בנטייה המינית, המורים מתיחסים אליה כזכר או נקבה לפי תחושתה, כאשר זו יכולה להשתנות מידי שעה. התלמידה צפויה לעבור בקרוב כרית שדיים. בשלב מאוחר יותר הבינה המורה כי הילדה שוכנעה על ידי תלמידים אחרים להאמין בזאת.

ב4 שנים הבאות, היתה המורה עדה למספר הולך וגדל של תלמידים ש'הפכו' טרנסג'דנרים, רובם מאובחנים על הספקטרום. הילדים הללו עוברים שטיפת מוח לדעתה ומה שהכי מפחיד שהם מקבלים טיפול תרופתי והורמונלי לעצירת ההתבגרות המינית.

צוות בית הספר לא משתף את ההורים במצב שנוצר, מורים רבים מפחדים להביע את דעתם או התנגדותם על מנת שלא להתפס כטרנספובים, והתוצאה עלולה להיות טרגית כאשר התלמידים יעברו תהליך כירורגי בלתי הפיך.

בשנה שעברה הושעה מורה באוקספורדשיר שאמר לתלמידות "כל הכבוד ילדות" ואחת מהתלמידות הזדהתה כבן ונפגעה מכך.

מרפאת הזהות המינית היחידה לילדים של ה- NHS (שירות הבריאות הלאומי הבריטי) טיפלה מאז 2011 בלמעלה מאלף ילדים מתחת גיל 18, ומואשמת בימים אלו כי שליש מהילדים הללו אובחנו אוטיסטים.

הורים סיפרו כי ילדיהם זוהו על ידי פסיכולוגים במרפאה כסובלים מאוטיזם, OCD והפרעות אחרות, אך למרות זאת הילדים לא נדחו וקבלו טיפול תרופתי שעוצר את ההתבגרות המינית.

הטיפול לעצירת ההתבגרות נועד למנוע את ההתפתחות המינית אך יכול לגרום לנזקים לגוף המתבגר, כמו עצמות חלשות ותופעות לוואי רבות.

מדהים! הרפואה המודרנית מגוייסת לאלילות מעוותת, ומעודדת גרימת נזקים פיזיים ונפשיים, השחתת איברי הרביה של נערים או נערות שיכולים להקים משפחה נורמלית, והכל במימון הציבור, ואוי ואבוי למי שיצייץ! (אפילו אם הוא נשיא ארה"ב...)

חשבנו שמערכת הרפואה המודרנית היא הגוף שאחראי לשלומינו ובטיחותינו, השנה התגלה לנו קצה קרחון מזעזע, קרב משפטי 'רגיל' בין הורים גרושים, הגיע לשאלת החיסונים, האם התנגדה לחיסונים, והאב דרש לחסן, לבני הזוג היה מספיק כסף להביא עדי מפתח מכובדים. והאב שכר את פרופ' סטנלי פלוטקין, פלוטקין בן 82 הוא אחד מהבכירים בתעשיית החיסונים (רשימת המינויים והמשרות שלו תופסת יותר ממסך אחד...), פיתח חיסונים משמעותיים בשנות ה60, וכיום יועץ לתעשיית החיסונים, ספריו ומחקריו מהוים בסיס עד היום לפיתוח ולשימוש בחיסונים. פלוטקין הסכים להעיד לטובת האב על ביסוס המחקרים של החיסונים, אבל לא ציפה למה שיעבור עליו בשימוע, במשך 9 שעות הוא נצלב בידי עורכי הדין של האם, תחת שבועה כמובן, מה שמנע ממנו את נסיונות הטיוח שניתן לראות בסרט, ובסיום השימוע הודיע שאינו מעוניין להעיד.

במהלך השימוע הוא הודה על ניסויים בבני אדם, בעוברים, באנשים ללא ידיעתם, באנשים לוקים בשכלם, באנשים ממדינות מתפתחות, שנחשפו לסכנת חיים כאשר מפתחי חיסונים רצו לבדוק את החיסונים החדשים עליהם.

אני ממש לא מתכוין להיכנס לפינה של מתנגדי החיסונים, שמנצלים את זה לחזק כביכול את הצד שלהם שחיסונים מסוכנים, גורמים לאוטיזם, חלק מקונספירציה, וכו', זה לא הנושא כאן. הנושא הוא רק האתיקה של המערכת הרפואית, ושאנשים שעברו על חוקי אתיקה בסיסיים, וניהלו ניסויים בבני אדם, לא נזרקים מכל המדרגות, אלא להיפך, מקבלים כבוד והערכה ודעתם נשמעת, עולם כמנהגו נוהג.

עולם כמנהגו נוהג הוא גם שמו של הבלוג, המדווח על פשעים שנעשים כלפי חולי נפש, לקרוא ולהצטמרר, כיצד בישראל של 2018 יכולים פקידים זוטרים להחליט על התעללויות אכזריות באנשים כמוני וכמוך, סכיזופרניה, דיכאון, מאניה דיפרסיה, לא הופכים בני אדם לחיות, אלו מחלות, אבל מבחינת הפקידים האלו, הרבה פעמים היחס הוא כאל חיות. התיאורים המפורטים בבלוג, סרטי הוידאו, העדויות, מצמררים לא פחות מהתמונה של הילד הסודני מזה הרעב, בני אדם עוברים התעללות, קשירות למשך ימים, סימום בתרופות, הזנחה שמאפשרת לאחרים לאנוס אותם. אנשים שהיו חלק מהחברה, ומשבר נפשי תפס אותם בצד הלא נכון, נכנסים לגהינום, שלא נשמע יותר טוב מ'קן הקוקיה' המפורסם.

מה שיש לאנשים בעלי השפעה להגיב, כמו חכי"ם, שרים, יושבי ראש וועדות, וכל מיני עסקנים שאליהם הופנו העדויות, הוא בסגנון: יחקרו, יבדקו, בשליטה, אם קרה משהו שלילי יטופל, בהזדמנות, בהמשך, וואו, וכו'. עולם כמנהגו נוהג. (כדאי גם לקרוא את המאמר היסודי "לא תקבעו לנו" המפרט היטב את הדילמה ואת הבעיות הכרוכות בכל הגישה הפסיכיאטרית ,אחד מבכירי הפסיכיאטרים בישראל אומר שם: "הפסיכיאטריה לוקה בטירוף שגורם לה לסווג ולבצע קלסיפיקציות ומיונים עד בלי די לה").

האם ניסויים רפואיים בבני אדם? והתנהגות של כפיה ע"י הסתרה מצד הרופאים, היא מעידה שקורה לפעמים? או אולי משהו יותר עמוק. אם נחזור אחורה, לתקופות שאיננו מודאגים מהן, משום ש'פעם זה היה אחרת', נגלה שהרפואה מלכתחלה פעלה כממסד שמרת את הממסד לא פחות מאת הפרט.

מאמר מפורט ומקיף נמצא בבלוג 'נילס בגמלאות', המאמר פותח בציטטה אפיינית: "חיי אדם הם כלום לעומת עובדה מדעית חדשה" – מתוך העיתון של אוניברסיטת ויומינג. שנת 1895.

סיפור אחד מ'פעם':

בתחילת המאה ה-19, אבעבועות שחורות הייתה מחלה מעוררת אימה, ורופאים השתמשו בגופם של ילדים ככלי קיבול למחלת אבעבועות הפרות ששימשה כחיסון לחולים באבעבועות שחורות. בזמנו היה קושי לשמור את החיסון במקום אחר, ולכן ילדים הודבקו במכוון והיו לחיסונים מהלכים עבור המבוגרים. בשנת 1803, הממשלה הספרדית ארגנה משלחת לאמריקה. המשלחת יצאה לאמריקה באנייה, לא לפני שרופא המלך אירגן 22 ילדים יתומים בריאים שיעלו על האנייה, ועליה הם הודבקו באבעבועות הפרות כדי להיות כלי קיבול לחיסון זה במידה והספרדים הקולוניאליסטים יחלו בזמן המסע באבעבועות שחורות.

גם הרופא האמריקאי בנג'מין ווטרהאוס (Benjamin Waterhouse) ביצע ניסויים דומים לאלו שערך ג'נר, כולל ניסוי ראווה פומבי על ילדים בבוסטון, במסגרתו הדביק 22 ילדים באבעבועות שחורות. הילדים שהיו מחוסנים – שרדו את המחלה, הילדים שלא חוסנו – לא שרדו.

כך שימשו הילדים שהודבקו ולא חוסנו, כ'הוכחה חיה' או יותר נכון 'הוכחה מתה', אכן יעוד חשוב שנקבע ע"י הרופא!

במאה העשרים עדיין השתמשו הרופאים בסמכותם ובעולם המונחים שלהם כדי להתגבר על המתנגדים לניסויים אכזריים כאלו:

בלייס יצאה נחרצות נגד המושגים המקצועיים הקרים של הרופאים שכינו את הילדים “experimental material” (חומר גלם לניסויים), ופעילים אחרים להגנת בע"ח יצאו נגד רופאים שכינו את הילדים והתינוקות "מתנדבים". הרופאים והמדענים מצידם, טענו כי אותם הפעילים שיוצאים נגד ניסויים בבע"ח, בתינוקות ובילדים הם חולי נפש שלוקים במחלת הפסיכוזופיליה המתבטאת ברגשנות יתר, חוסר רציונליות ובדאגה לבעלי חיים. לאורך השנים נעשו נסיונות שונים למנוע ניסויים בבני אדם, אך הצעות חוק רבות נדחו בעיקר בגלל הלחץ אותו הפעילו המדענים שטענו כי חוקים אלו אינם הכרחיים וכי אם יעברו, הם יפגעו בהתקדמות המדעית ובמחקר הרפואי...

ד"ר ג'יימס מריון סימס (J. Marion Sims), שנחשב לאבי הגינקולוגיה המודרנית, ערך ניסויים אכזריים בנשים שחורות. ניסויים אלו נערכו בתקופת העבדות באמריקה בה נשים שחורות נחשבו לרכוש של האדם הלבן לכל דבר ועניין. סימס ביצע בנשים אלו ניסויים שונים על מנת למצוא פתרונות עבור סיבוכים ומחלות וגינליות שהתפתחו אצל נשים לבנות ממעמד הביניים. ניסויים אלו בוצעו ללא הרדמה או משככי כאבים, כאשר הוא חתך בבשרן, חתך את איבר המין ואת הרחם שלהן ללא שום התחשבות באינטרסים שלהן כאינדבידואליות...

בשנת 1966, החוקר זוכה פרס נובל לרפואה פרנסיס פייטון (Francis Peyton), שכבר היה רגיל להתמודד עם אותם "פאנטים מופרעים" שמפריעים לו ולקולוגת שלו לבצע ניסויים במי שיחפצו, ידע כי אותם "סהרוריים" קוראים את המגזין שלו ומחפשים במה להאשים אותו, ומשום כך – הוא דחה פרסום בדבר ניסוי שבוצע על "מתנדבת" בת 12 חודשים שהודבקה בהרפס סימפלקס, אך מאמר זה פורסם פשוט במגזין רפואי אחר...

הסכמה על ניסויים אלו נכפתה על הורי הילדים שסבלו מלקות שכלית או מנכות, כתנאי לקבלתם לבית הספר הזה שהיה האופציה היחידה עבורם, וכאשר מוסד זה נסגר, מוסדות אחרים סרבו לקבל את הילדים משום שהם היו נגועים בצהבת. בשנת 1967, פרסם כתב העת הרפואי הנחשב  The New England Journal of Medicine את תוצאות מחקרו של ד"ר קרוגמן ללא שמץ של גינוי, ועורכי כתב העת אף ציינו כי המחקר הוא "תרומה חשובה לידע שלנו על אודות הצהבת, שלא ניתן היה להשיג אותו ללא השימוש שנעשה בתבונה בבני אדם, בניסוי מבוקר בקפידה". באותה השנה, טען ד"ר קרוגמן כי הניסוי היה אתי משום שבכל מקרה הייתה סבירות גבוהה שהמטופלים ידבקו בצהבת בגלל שיעור הצהבת הגבוה במוסד. גם הוא ואנשי הצוות שהו במוסד, אך לא עלה בדעתו להדביק את עצמו ואת הקולגות שלו על בסיס הטיעון הזה. מחקרו הוביל לפיתוח החיסונים נגד צהבת, חצבת ואדמת. ד"ר קרוגמן מעולם לא היה מודאג ממצבם הבריאותי של "חומרי הגלם" שלו, ואף זכה בפרס לרפואה על תרומתו למדע...

סרטון מזעזע המראה את פגועי הנפש שהיוו שפני נסיון עבור ד"ר קרוגמן וחבריו בשנות ה60 (אמנם פעם, אבל לא  מאד פעם!)

בבלוג מובאות דוגמאות כה רבות, שבעצם מעוררות את השאלה, האם הממסד הרפואי היה מנותק אי פעם בצורה מוחלטת מהדאגה ל'רפואה' ככלל? או שאלו רק מגבלות חברתיות שלא מחזיקות יותר מדי?

בתקופת הרייך השלישי, כל מערכת הרפואה הגרמנית היתה חלק מהניסויים הרפואיים שבוצעו באסירי מחנות הריכוז, חלק קטן מהנתונים ניתן לקרוא ב'רגעים היסטוריים', במאמר: המשיכה ההדדית בין חלק גדול של הרופאים הגרמנים והסטודנטים לרפואה ובין המפלגה הנאצית.

הרופאים תפסו מקום מרכזי במנגנון הנאצי: כ-45% מהם היו חברים במפלגה הנאצית ו-7% התנדבו ל–SS — שיעור גדול מכל קבוצה אחרת. הרופאים לקחו חלק מרכזי בעיקור כפוי של כ–400 אלף חולים, נשאו באחריות לביצוע "המתות חסד" שבהן נרצחו כ–200 אלף גרמנים נכים וחולי נפש, תמכו בתהליך הגטואיזציה בנימוקים פסאודו־מדעיים, ביצעו ניסויים מחרידים בבני אדם והיו שותפים בתהליך השמדת היהודים במחנות המוות.

אוכלוסייה משכילה דוגמת הרופאים, אימצה בקלות אידיאולוגיה שהעצימה את הרופא כ"שומר האומה וטוהר הגזע" ופתחה בפניו כר נרחב לקידום מחקרים שחיזקו את החזון הנאצי. הרופאים אימצו את האידיאולוגיה הנאצית וראו בקורבנותיהם "גזע חולה" שיש להשמידו כדי "לרפא" את האומה.

ראה במסמך של המכון ללימודי השואה כאן עמ' 25:

נקודה חשובה לציון היא העובדה כי הניסויים הרפואיים לא היו בגדר סוד, כל הרופאים בגרמניה ובשטחי הרייך ידעו עליהם. כינוסים רפואיים בנושא ה"ניסויים הרפואיים" ומסקנותיהם נערכו בתדירות גבוהה, ותוצאות הניסויים בפועל פורסמו בירחונים ומגזינים רפואיים, בנוסף הוצגו באסיפות רופאים סרטים של ניסויים שנעשו, נקודה זו מראה את העובדה הברורה כי כולם ידעו, כולם השתתפו, ואף אחד מהיודעים והשותפים לא טרח לנסות להפסיק את תופעת הניסויים האחראיים.

אנשי מדע בעלי תארים מתקדמים היו מרכיב בסיסי בפלוגות האייזנצגרופן שביצעו בפועל את רצח היהודים ביריות, (הנתונים מתוך האנציקלופדיה של השואה ע' אייזנצגרופן): המפקד הראשון של א"ג A היה דר פרנץ ולטר שטלקר (עם מותו ב1942 מונה במקומו ד"ר מרטין זנדברגר), המפקד השני של א"ג B היה ד"ר ולטר בלומה, (אחריו ד"ר גרהרד בס)  המפקד הראשון של א"ג C היה ד"ר אמיל אוטו רש (ואחריו ד"ר מקס תומס ובהמשך ד"ר ארוין ויינמן וד"ר אהרד קרגר), בראש א"ג D עמד פרופ' אוטו אולנדורף (וד"ר קורט קריסטמן, ד"ר ורנר בראונה), בהמשך מונו כמפקדים ביחידות השונות: ד"ר הומברט אכמר פיפרדר, ד"ר אריך ארלינגר, ד"ר וילהלם פוקס, ד"ר פרנץ זיקס, ד"ר אריך קרטינג, ד"ר אריך איזלהורסט, ד"ר פרידריך בוכרט, ד"ר אריך מילר, ד"ר אלפרד  פילברט.

נראה שרוב הפיקוד על פלוגות הרוצחים שגררו מאות אלפי אנשים נשים וילדים מבתיהם, הוליכו אותם לבורות המוות, הפשיטו אותם וירו בהם, היו אנשי אקדמיה מלומדים בעלי תארים מתקדמים!

אבל לא צריכים להרחיק לכת עד השואה, עולם כמנהגו נוהג בכל מקום, אנשי מדע תמכו גם בקומוניזם, ראה כאן על הסגידה המעוותת לסטאלין ע"י גדולי הציונות, מן הסתם תמיד בני אדם חשבו שהחברה שלהם צודקת ומלבד תיקונים קטנים שכדאי לעשות, הכל בסדר, ומטפלים בבעיות החשובות. כל השאר 'יבדק' או 'יחקר' וכנראה 'יטופל'.

האם הניסויים הרפואיים והאכזריות הרתיעו את החברה המערבית? בתמונות ובשיח הציבורי כן, אבל בפועל? (מתוך הבלוג נילס בגמלאות):

האמריקאים היו הראשונים לבצע ניסויים בבני אדם בקנה מידה גדול. רוב הניסויים בוצעו על אסירים, חיילים ולוקים בשכלם על מנת לנסות למצוא חיסון למחלות זיהומיות שתקפו את החיילים בשדה הקרב. ההצדקה לניסויים הייתה שכל האומה צריכה להתגייס למאמץ המלחמתי, וכל אחד חייב לתרום את חלקו. כשם שהחיילים בחזית נשלחים לקרב מתוקף חוק (גם אם בניגוד לרצונם) ועלולים לאבד את חייהם עבור האומה, כך מוצדק לחשוף אזרחים וחיילים שנמצאים בעורף לסיכונים מסויימים לטובת הכלל – גם אם ללא הסכמתם.

בין השנים 1937 – 1945, ביצע המיקרוביולוג היפני שירו אישי (shirō ishii) כ-50 ניסויים רפואיים וצבאיים על אלפי בני אדם – נשים, ילדים, תינוקות, עוברים, אסירים יפנים, אזרחים סינים ושבויי ושבויות מלחמה רוסים ואמריקאים. אישי כינה את הקורבנות שלו 'בולי עץ' ונהג בהם בהתאם להגדרה זו. הוא ביתר אותם בעודם בחיים ללא הרדמה על מנת לבחון איך הגוף מגיב לשיטות שונות של הרג ופציעות. בנוסף, הדביק אותם בשלל מחלות, הקפיא אותם, שרף אותם ופוצץ אותם בחומרי נפץ ממרחקים שונים על מנת לבחון את יכולת ההשרדות שלהם ואת אופן הפגיעות. במתקן בו פעל, של יחידה 731, הוא בנה קרמטוריום בו שרף את גופותיהם של קורבנותיו בתום השימוש. לאחר מלחמת העולם השניה, הוא הציע לממשלת ארה"ב להעביר לידיה את הידע המדעי שצבר מהניסויים, וזאת בתמורה להתחייבות מצידה שלא תעמיד אותו לדין על פשעי מלחמה. ארה"ב חתמה איתו על הסכם זה, ולאחר המלחמה, אישי הפך מפושע מלחמה לקולגה של המדענים האמריקאים כאשר שימש להם כיועץ בתחום הלוחמה הביולוגית.

אבל זה לא נגמר במלחמת העולם, כפי שראינו לעיל, וכפי שמתאר נילס בגמלאות:

במוסד בניו יורק בשנות החמישים, ילדים עם לקות שכלית הודבקו בנגיף דלקת הכבד באמצעות הזרקת סרום מזוהם, או באמצעות טפטוף תמצית צואה של ילדים אחרים שחלו בדלקת הכבד אל תוך האוכל שלהם. מטרת הניסוי הייתה להבין את התנהגות הנגיף ולפתח חיסון.  בין השנים 1932 – 1972, נערך ניסוי עגבת על אפרו-אמריקאים עניים. חולים בעגבת גויסו למחקר בדרכי הונאה וכפייה: עלונים שחולקו בשכונות מגוריהם, הזמינו את חולי העגבת לקבל טיפול בחינם. בתקופה זו, הפנצילין כבר היה מוכר כיעיל לטיפול בעגבת, אך טיפול זה נמנע במכוון מאותם חולים על מנת לחקור את אופן התפתחות המחלה בגופם.

בשנות ה-60, נערך בבית החולים היהודי לחולים כרונים בניו יורק, מחקר על חולי סרטן שמטרתו לבדוק מהי מידת יכולתו של הגוף לדחות תאים סרטניים המוזרקים מתחת לעור. מחקר זה נערך על 22 זקנים, להם הוזרקו תאים סרטניים לגוף ללא הסכמתם. באותן השנים, נערך מחקר סמוי לבירור השפעת גלולות ההריון על גוף האישה. המחקר נערך בארה"ב על נשים מקסיקניות ללא ידיעתן. כל הנשים ביקשו לצרוך גלולות על מנת למנוע הריון. הן חולקו לשתי קבוצות – בקבוצה אחת, הנשים אכן קיבלו גלולות נגד הריון, ובקבוצה השניה הנשים קיבלו גלולות פלצבו. 10 נשים מתוך קבוצת הפלצבו נכנסו להריון, למרות שלא רצו בכך וחשבו כי הן מוגנות ע"י הגלולה.

האתיקן הרפואי, מוריס הנרי פאפוורת', אסף מעל 500 מאמרים רפואיים המתבססים על ניסויים לא אתיים בבני אדם. פאפוורת' התבקש על ידי הממסד המדעי להיות בשקט, אולם הוא סרב ובשנת 1968 פרסם את ספרו Human Guinea Pigs: Experimentation on Man. בשנות החמישים והששים של המאה העשרים, לסטודנטים בבריטניה ובארה"ב לא הייתה ברירה אלא להשתתף בניסויים לא אתיים בבני אדם אם הם לא רצו להרוס לעצמם את הקריירה. בספרו סקר שלל ניסויים שנעשו על ילדים, על חוסים במוסדות ללוקים בשכלם ובנפשם ועל חולים בבתי חולים ציבוריים. במסגרת אחד הניסויים שתאר, חולים עברו צנתור לב ללא הסכמתם וללא ידיעתם.

בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, ד"ר גרין, גינקולוג ניו זילנדי, ביצע ניסויים בנשים שלקו בסרטן צוואר הרחם. גרין סבר כי בשלבים מוקדמים, סרטן צוואר הרחם לא מתפתח ועל מנת להוכיח זאת – הוא החליט לא לטפל בנשים עם סימנים מוקדמים של המחלה – זאת ללא ידיעתן וללא הסכמתן. התאוריה שלו הייתה שגויה ובמסגרת הניסוי, 27 נשים נפטרו. בשנות השמונים קמה ועדת Cartwright Inquiryשחקרה את האירועים.

משנות ה-40 ועד שנות ה-70, הממשל האמריקאי ערך ניסויים צבאיים סודיים על בני אדם. בניסוי הפלוטוניום, המדענים נתנו לילדים לאכול קערת קורנפלקס עם חלב, ולחלב הוסיפו פלוטוניום (חומר רדיואקטיבי). לנשים בהריון הם נתנו פלוטוניום במסווה של ויטמינים. בפרויקט MKULTRA, שמטרתו הייתה למצוא דרכים לשלוט על המוח האנושי, המדענים חישמלו נכים, נשים בהריון, ילדים יתומים ושחורים, הזריקו לגופם סמים וחומרים רדיואקטיבים, בודדו אותם והתעללו בהם מינית. שני הפרויקטים הללו היו חשאים מאוד, ועשרות אנשי הצוות שלקחו בהם חלק שמרו על שתיקה במשך עשרות שנים. למרות החשאיות, היו גורמים שדבר הניסויים נודע להם והם ניסו לעורר בציבור מחאה, אך בחסות הכחשת התקשורת והממשל, הם תוייגו כאנטי-פטריוטים, כבוגדים וכקונספירטורים הזויים. אף על פי כן, בשנת 1995 הממשל לבסוף נאלץ להודות בניסויים אלו והתנצל באופן רשמי.

ניסויים ממשלתיים נוספים נערכו במסגרות שונות, אך ללא הודאה רשמית של הממשל, כמעט כל עיסוק בהם מתויג מיד כקונספירציה. טיפולי הגזזת, בניהולו של ד"ר חיים שיבא, שבוצעו בישראל על ילדים מזרחים משנות ה-40 עד שנות ה-60 הם דוגמה טובה לכך. לפי עדויות המטופלים, טיפולי הגזזת היו למעשה ניסוי בקרני רנטגן שבוצע עליהם ללא הסכמתם, וגרם לשלל מחלות ולאבדות בנפש. לטענתם, מחלת הגזזת הייתה סיפור כיסוי באמצעותו יכול היה הממשל לבודד אלפי ילדים במתקנים ממשלתיים, להרחיקם מהוריהם ולבצע בהם ניסויים.

טוב, אז שנות ה70 זה היה פעם, וכיום הרבה יותר קשה לעשות ניסויים בבני אדם, כי יש פיקוח הרבה יותר הדוק, אבל זה לא בגלל שממסד הרפואה 'נהפך' למשהו אחר, זה בגלל שיש חוק ויש פיקוח.  הטבע האנושי לא השתנה, גם אם החוקים נעשו יותר מורכבים, ויש מתנדבי או"ם בכל מקום...

תמונה של ילדת כושית שהושמה בכלוב לרווחת המבקרים הבלגיים בגן החיות האנושי, 1958 מתוך נילס בגימלאות.

אליס דרגר, היסטוריונית של הרפואה וכתבת רפואית, טוענת במאמרה 'שפנים בעל כרחם', שעדיין הממסד הרפואי עושה עלינו סיבוב:

"הרפואה מתפתחת במהירות, הלחץ להחזיר השקעות עתק בתחום התרופות גדול מאוד. בדרך, עושים עלינו ניסויים בלי לקבל את הסכמתנו", המאמר  מלא וגדוש בדוגמאות, המראות כיצד ניתן לנצל פרצות בקודים האתיים, כדי לתרום ל'רפואה' ככלל, ע"י רמיסת זכויות הפרט. היא מסיימת את מאמרה במלים: "עקרונות קוד נירנברג לא נועדו רק לנאצים. אילו הנאצים היו היחידים המנצלים בני אדם לניסויים, הרי שחיסולם היה פותר את בעיותינו. קוד נירנברג הוא מדריך כתוב שנועד עבור כולנו, משום שאין די בכוונות טובות".

גם אנטוניו מלאכי במאמרו 'שקר של המדע', טוען שניסויים רבים שנעשו בפסיכולוגיה, סותרים את הקוד האתי, ופוגעים במשתתפי הניסוי שלא תמיד יודעים שהם חלק מניסוי.

די נסחפתי כאן להיסטוריה, אבל די ברור שהאנושות עדיין לא הגיעה לשלב שבו היא צריכה ליישם 'וגר זאב עם כבש' במובן של הימנעות מאכילת בעלי חיים והשקעת אנרגיה בתזונה אלטרנטיבית, וכדאי לדאוג קודם שבני אדם יימנעו מלאכול זה את זה או לפגוע זה בזה.

אהה, ושכחתי משהו בקשר לדאגה המרכזית: מתברר שמה שקורה הוא דוקא התקררות גלובלית, אבל אולי גם זו סיבה לדאגה ויש קשר לפליטת הגזים, לרפובליקנים, ולהתנחלויות וכו'...

 

 

 

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

2 מחשבות על “איפה אנחנו חיים?”

  1. מדהים. לא חשבתי שהם צדיקים, אבל עד כדי כך! למה המידע הזה לא מעורר הדים בכל העולם?

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *