1

אישיותו ותפקידו של ישו הנוצרי, ע”פ הברית החדשה

ידידי הרב לב טוב, ליקט קצת נתונים מהברית החדשה, על התפיסה העצמית של ישו, וכיצד ראה את עצמו:

הברית החדשה טוענת שישו החל את חייו בצורה מוזרה, כשבני אדם השתחוו לו, והגישו לו מתנות כפי הנהוג בעבודת אלילים הינדואית: “הֵם נִכְנְסוּ לַבַּיִת.. נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, וּפָתְחוּ אֶת צְרוֹרוֹתֵיהֶם וְהִגִּישׁוּ לוֹ מַתָּנוֹת: זָהָב וּלְבוֹנָה וָמוֹר” (מתי ב, 11)  “.. רָאִינוּ אֶת כּוֹכָבוֹ בַּמִּזְרָח וּבָאנוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ” (מתי ב, 2).

היה צנוע ועניו?

ומה קרה איתו כשהוא גדל? האם אכן מדובר על אדם צנוע כראוי ל”משיח”? ישו עונה:

“בְּעוֹדֶנִּי בָּעוֹלָם אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם” (יוחנן ט, 5)

“וְהִנֵּה גָּדוֹל מִיּוֹנָה כָּאן” (מתי יב, 41)

“וְהִנֵּה גָּדוֹל מִשְּׁלֹמֹה כָּאן” (מתי יב, 42)

יותר גדול משלמה המלך ויונה הנביא? טוב עניו וצנוע הוא לא היה זה בטוח.. לכן ממש מגוחך לראות שאמר על עצמו: “עָנָו אֲנִי וּנְמוּךְ רוּחַ” (מתי יא ,29).

היה המשיח?

התנ”ך מספר שהמשיח ישכין שלום עולמי. האם ישו טען שבא להשכין שלום? בואו ניתן לו לענות:

“הַסְבוּרִים אַתֶּם שֶׁבָּאתִי לָשִׂים שָׁלוֹם בָּאָרֶץ? לֹא אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם! אֶלָּא מַחֲלֹקֶת!” (לוקס יב, 51).

“לֹא בָּאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם, אֶלָּא חֶרֶב!” (מתי י, 34)  מה יש לישו נגד שלום?

שלום משפחתי?

טוב, אולי שלום עולמי גדול עליו. אז אולי שלום בתוך המשפחה?

“בָּאתִי לִגְרֹם פִּלּוּג בֵּין אִישׁ לְאָבִיו, בֵּין בַּת לְאִמָּהּ!”  (מתי י, 35)

“מִי שֶׁבָּא אֵלַי וְאֵינֶנּוּ שׂוֹנֵא אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, אֶת אֶחָיו וְאֶת אַחְיוֹתָיו וְאַף אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁלּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי!” (לוקס יד, 26)/ מה שבטוח פרס נובל לשלום הוא כבר לא יקבל. אבל אולי הוא ניבא איזה נבואות שהתגשמו?

היה נביא?

בואו נבדוק: הוא הבטיח שמי שיאמין בו יוכל לעקור עצים ולנוטעם בים (לוקס יז, 6) לא ראיתי יהודי משיחי שעושה זאת.

ישו מתנבא שעוד בדור שלו השמש תכבה, והכוכבים יפלו והוא יבוא על ענני שמים בכבוד רב (מתי כד, 29 30). על איזה כבוד בדיוק ישו מדבר? להתנדנד על צלב זה מכובד?

ישו גם “התנבא” על חורבן בית המקדש… רק חבל שמבחינה היסטורית מילים אלו בברית החדשה נכתבו לאחר חורבן הבית.. ממש נבואה… ועוד אמר בדיחה: “הִזָּהֲרוּ מִנְּבִיאֵי הַשֶּׁקֶר…” ( מתי ז, 15).

אולי לפחות קיים את מצוות התנ”ך?

ישו התיר לאכול את כל השרצים שבעולם (מרקוס ז, 18 19), התיר לחלל שבת (מתי יב, 8), וברוב חוצפתו גם “מסר” לפטרוס את הרשות לבטל את כל התנ”ך (מתי טז, 19).

היה מוסרי למשפחתו?

כשאמא של ישו באה אמרה לו בעדינות שאין יין הוא ענה לה בחוצפה: “מַה לִּי וָלָךְ, אִשָּׁה?! עוֹד לֹא הִגִּיעָה שְׁעָתִי!” (יוחנן ב, 4), ובפעם אחרת כשאמו ואחיו קראו לו, הוא סרב לצאת אליהם ואמר בביזיון רב: “מִי הֵם אִמִּי וְאַחַי?!” (מרקוס ג, 33).

מתאכזר לאמו ולאחיו? כנראה שישו חולק על מה שכתוב בברית החדשה: “אִישׁ אִם יֹאמַר ‘אוֹהֵב אֲנִי אֶת אֱלֹהִים’ וְהוּא שׂוֹנֵא אֶת אָחִיו, שַׁקְרָן הוּא, כִּי מִי שֶׁאֵינֶנּוּ אוֹהֵב אֶת אָחִיו ..לֹא יוּכַל לֶאֱהֹב אֶת הָאֱלֹהִים” (אגרת יוחנן א ד, 20).

 היה מוסרי לסביבה?

אמר: “הַסּוֹטֵר לְךָ עַל הַלְּחִי הַיְמָנִית, הַפְנֵה אֵלָיו גַּם אֶת הָאַחֶרֶת” (מתי ה, 38), אבל בפועל כשישו קיבל סתירה ממשרתי הכהן הגדול, הוא לא הפנה את הלחי השנייה אלא התלונן בזעם: “מַדּוּעַ תַּכֵּנִי?!” (יוחנן יח, 23).

ישו מנע מאדם לקבור את אביו (מתי ח, 20-21).

טען שאין להסתכל על נשים (מתי ה, 28), אבל בפועל ראו מה נשים עשו לו:

“אָז לָקְחָה מִרְיָם בֹּשֶׂם נֵרְדְּ זַךְ וְיָקָר.. מָשְׁחָה אֶת רַגְלֵי יֵשׁוּעַ וְנִגְּבָה אוֹתָן בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ” (יוחנן יב, 3)

“נִגְּשָׁה אֵלָיו אִשָּׁה שֶׁהֶחֱזִיקָה פַּךְ שֶׁמֶן וּבוֹ בֹּשֶׂם יָקָר מְאֹד וְיָצְקָה אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ” (מתי כו, 7), חשבתי שהמשיח אמור להיות צדיק…

נזהר מגזל וגניבה?

ישו שלח את תלמידיו לגנוב חמור כדי שיוכל להכנס לירושלים כמו המשיח (לוקס יט, 28 35), הוא גם הפך שולחנות וכסאות בבית המקדש והזיק את ממונם של הסוחרים (יוחנן ב, 13 15), כמו כן הוא גרם להרג של עדר חזירים גדול השייך לרועה (מרקוס ה).

ישו פיזר סיסמאות והמליץ לאדם למכור את רכושו ולחלקו לעניים (מתי יט 21),  אבל מצד שני הוא בעצמו הכביד על הציבור ולא פירנס את עצמו אלא ניצל נשים שהיו סביבו ונתמך על ידיהן כלכלית: “..וְרַבּוֹת אֲחֵרוֹת אֲשֶׁר כִּלְכְּלוּ אוֹתוֹ מִנִּכְסֵיהֶן” (לוקס ח 3, מתי כז 55).

אוקי. אז ראינו שהברית החדשה מתארת את ישו באופן הבא:

לא משיח, לא נביא, לא משכין שלום עולמי, לא השכין שלום בין בין בני משפחה, לא מוסרי כלפי משפחתו, לא הקפיד על מצוות התנ”ך, לא היה צנוע ועניו, לא הקפיד על ממון אחרים.

אז מה הוא כן בא לעשות בעולם הזה?? בואו ניתן לישו לענות:

אֵשׁ בָּאתִי לְשַׁלֵּחַ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ! וּמֶה חָפַצְתִּי שֶׁכְּבָר תִּבְעַר!” (לוקס יב, 49)

אש? בזה אנו נאלץ להודות שישו הצליח, ובגדול.

כי אכן אש גדולה שׂרפה המוני יהודים על המוקד בשמו במשך ההיסטוריה, רק משום שלא היו מוכנים לוותר על יהדותם ולקבלו עליהם כמשיח המושיע של ישראל.

הדת הנוצרית

ומה בקשר לדת הנוצרית שהתפתחה ע”י מעריציו כמה דורות אחרי מותו? מאיפה שאבה את מנהגיה?

האם הברית החדשה היא ספר יהודי, או שהיא מבוססת על עבודת אלילים?

הפרופסור הנוצרי אוטו פליידרר טוען שכל ההשקפות של הנצרות הקדומה על לידתו הניסית של ישו, תקומתו מהמתים ועלייתו לשמים, לקוחה מתוך הפולחנים האליליים של עמי המזרח  (das ur christent,die entstehung des christentums).

ופרופסור יוסף קלוזנר, חוקר בעל שם עולמי שזכה פעמיים פרס ביאליק לחכמת ישראל כותב: “..האוונגליונים שבידינו, כולם-אף הקדומים שבהם-נתחברו בשעה שהכנסייה הנוצרית הייתה מלאה וממולאה אליליים מכל האומות” (ישו הנוצרי עמוד 198). בכתבה זו נעבור על יסודות האמונה המשיחית, ונראה מה מקורן האמיתי.

לידת בתולין

בעולם האלילי-פגאני יש מעשיות רבות על אישה בתולה שיולדת. נראה דוגמא אחת: על פי האמונה האלילית, האל אפולון עיבר את פֶריקטיונָה לפני שאריסטון בעלה התייחד איתה ונולד להם ילד. ומפתיע לראות שאת הסיפור הזה מביא לא אחר מאוריגֶנֶס (ORIGENES CONTRA CELSUM I P37) שהיה מלומד נוצרי מלפני כ1800 שרצה להוכיח שלידת הבתולין של ישו אכן תיתכן כי היא קיימת גם בעולם האלילי.. כעת שידוע שאין אמת באלילים, זה משמש נגדו..

אל שהתגשם בבשר                  

ראו את דברי פרופסור קלוזנר: “במיתולוגיה הפוליתאיסטית (אמונה בריבוי אלוהיות) האל הוא לפעמים אדם שנעשה אל ואל שנעשה אדם. האל אפולון, בנו של זאוס, נעשה אדם.. הרקולס האדם.. נעשה אל” (יוסף קלוזנר, מישו ועד פאולוס כרך א עמוד 116).

המעשייה האלילית הזאת מקבילה במדוייק לטענת כת המשיחיים שישו הוא אל שהתגשם בבשר.

“הסעודה האחרונה”- אכילת מאכלים מתוך אמונה שזהו בשרו של האלוהים

בברית החדשה מסופר שישו ערך סעודה ונתן לתלמידיו מאכלים ואמר שזה למעשה דמו ובשרו ממש. סעודה זו נקראת הסעודה האחרונה.

סעודות כאלו מוכרות היטב בעולם המיתולוגיה שעל ידי אכילת ושתית המאכלים האלוהיים, קולט האדם כוחות עליונים. הדבר מזוהה עם האלים דיוניסוס (Dionysos), אטיס, מיתרה ואיסיס.

פרופסור קלוזר כותב: “סעודות קדושות כאלו ידועות לנו.. לפנינו תופעה שאי אפשר היה שלא תשפיע על סעודת הערב האחרונה של ישו.. על ידי השפעה אלילית מסתורית זו של סעודה קדושה” (יוסף קלוזנר, מישו ועד פאולוס כרך א עמוד 124).

מה שהתחיל כסעודה, התפתח על פי כת המשיחיים לעבודה זרה.

דקירת ישו “האל” ועלייתו מן השאול

ספרי הבשורה מספרים שישו נצלב יחד עם עוד שני פושעים אחרים ונדקר על ידי חייל ושתת דם. ועל פי יוחנן אמו של ישו נכחה שם. ולבסוף הוא יורד ועולה מן השאול. שימו לב למקבילה הפגאנית המובאת בספרו של התיאולוג הגרמני יוהנס לייפולד:

האל הבבלי בֶּל-מרודך נתפס, נידון ומוכה, ויחד עם פושע נוסף הוא נשלח למיתה, לאחר שפושע אחר משתחרר. לאחר מכן אשה מנקה את הדם השותת מלבו של האל שכנראה נדקר ברומח או בכידון. לבסוף הוא יורד ועולה מן השאול. כמו כן גם האל אוריפאוס ירד שאולה ועלה בחזרה (j.leipoldt sterbende und aunferstehende 1923 s.9). וכל מילה נוספת מיותרת..

קימה מן המתים לאחר הקבורה

פרופסור קלוזנר כותב שהאלילים המצויים במיתולוגיה האלילית מתים וקמים לתחייה. לדוגמא: אוסיריס במצרים, אדון בכנען, אטיס ובל מרודך. ויש מקבילות גם ליציאה מתוך הקבר כפי שמופיע בברית החדשה (מישו ועד פאולוס כרך א עמוד 113).

ההיסטוריון הבלגי פרנץ קומנט מוסיף שגם האל דיוניסוס (Dionyso) מת וקם לתחייה (cumont pp 108-112).

ישיבה ליד כסא הכבוד

הברית החדשה טוענת שישו עלה לשמים וישב לימין אלוהים.

הפרופסור זילנסקי מציין שהאל אפולון, בנו של זאוס, נעשה אדם ולאחר מכן עלה לשמים ומאז נשאר שם על יד “כסא הכבוד”  של זאוס (th. zielinski c.o pp 19-24)

אל שמכפר כקורבן על חטאי האדם

על פי הברית החדשה ומאמיניה ישו מת כקורבן המכפר על חטאי האדם.

הסופר הצרפתי אדוארד דֶז’ורדין כותב במפורש שיש ידיעות שהיו מקריבים אל קורבן המכפר בעד העם וחטאיו, והאל היה קם לתחייה (Dujardin Eduoard le dieu jesus 1927 pp81-214).

האובססיה לדם

וגם כל האובססיה שיש למיסיונרים עם הדם של ישו קשורה לפגאניות.

בעולם העתיק היה מנהג משונה הקשור לאלילה מָה בִּילוֹנה, שבו אדם היה נכנס לתוך בור המכוסה מלמעלה בעצים נקובים, ועל העצים היו מציבים שור והיו חותכים את החזה שלו עם רומח והדם של השור היה נשפך לתוך הבור שם נמצא האדם, ועל ידי כך הוא נטהר ושב לחיים חדשים ונעשה אדם-אל. ממש כמו ישו.. (prudentius peristephanus 1006-1050 ראו גם: comont o.c pp 63-64)

ועל השילוש האלילי לא צריך להוכיח כלום, כי ברור שזו עבודה זרה של ריבוי אלים. מכל מקום יש באתר זה כתבה נפרדת על השילוש.

אז איך חברי המיסיון המשיחי מסבירים את כל ההקבלות הללו? האם זה במקרה?

הם מנסים לתרץ באופן נואש ואמרים שלא מדובר שהנצרות העתיקה מהמיתולוגיה האלילית, אלא המיתולוגיה היא זו שהֶעֶתיקה מהנצרות..

תירוץ אומלל בכל קנה מידה, אבל ניתן לפרופסור קלוזנר לענות להם: “הדעה שהאל יכול למות ולשוב לתחייה הייתה קיימת מאות בשנים קודם צמיחתה של הנצרות, והייתה רווחת בעולם האלילי אף בעצם שנות צמיחתה של זו (הנצרות)” (יוסף קלוזנר, מישו ועד פאולוס כרך א עמוד 115)

וזו גם דעת פרופסור אביעד קליינברג מאוניברסיטת תל אביב ורבים אחרים. (הנצרות מראשיתה ועד הרפורמציה, אביעד קליינברג עמוד 36-37).

מקורות: כאן, וכאן.