1

אלהי הפערים?

שאלה: אנשי מדע טוענים שהנסיון להוכיח את האמונה, מסתמך על פערים במדע, ומדובר בשימוש לא הוגן במדע, שכן תמיד יש ויהיו פערים במדע, אבל פערים מתמלאים, והידע מתקדם. ולכן אין כאן שום הוכחה, אלא מין שימוש תמידי בחסרונות או בשאלות פתוחות בתחום המדע, ולכן אלהים כזה הוא בסך הכל "אלהי הפערים", שכן קיומו מוכח ע"י פערים שלא קשורים אליו כלל.

תשובה: בדיוק כשם שלפי הטיעון שהבאת, אין להוכיח את אלהים מפערים כי תמיד יהיו פערים, כך גם להיפך: אם נקבע שאין להוכיח שום דבר מפערים כי תמיד יהיו פערים, נאבד את היכולת להסיק מסקנה. התקדמות מדעית באה ע"י ניתוח הפערים ומשמעותם, ניוטון הפריך את ה'פיזיקה' האריסטוטלית משום שמצא בה פערים. איינשטיין הפריך את הפיזיקה הניוטונית משום שמצא בה פערים. כל מהותו של המדע הוא בחינה ובדיקה עצמית, ובמקרה של פער בידע, מציעים תיאוריה חדשה.

כאן טוען המטריאליסט, שכל התיאוריות החדשות שיש להציע יהיו רק מסוג מטריאליסטי, וכל רעיון שאינו ממשפחת המטריאליזם הוא 'אלהי הפערים'. ובכן, כך גם להיפך, יכולים אנו לטעון שכל התיאוריות החדשות שיש להציע יהיו רק מסוג מטאפיזי, וכל רעיון מטריאליסטי הוא 'מטריאליזם הפערים', שכן הוא מוכח רק מפערים, שבעתיד יוצע להם הסבר מטאפיזי.

היכן האמת?

יש לבחון באיזה פערים מדובר, פערים שיסודם בחוסר יכולת לבדוק, במדידות מסובכות שהולכות ומשתכללות, או סתם בידע שעדיין חסר, אינם קשורים לנושא מטריאליזם מול דואליזם. אבל ישנם פערים עקרוניים, פערים של איכות, שהסבר מטריאליסטי אינו יכול לענות עליהם בלי שום קשר להתקדמות או להוספת מידע. אחד מהם למשל הוא חוסר היכולת של המטריאליזם להסביר את התודעה, העובדה שאני יודע על קיומי וחושב על כך, אינה חומר ואינה מוסברת בשום הסבר חומרי, ותוספת ידע לא יכולה לשנות זאת.

לטעון שהוכחה כזו היא 'הוכחה מפערים', זהו חוסר הבנה של הטיעון. הוכחה מפערים היא ניצול לרעה של חסרים וליקויים שהם ברי פתרון באופן עקרוני. ולא הוכחה לוגית המסתמכת על הידע שבידינו. כמובן שתיאורטית ייתכן שהידע ישתנה וההשקפות ישתנו, אבל אין באפשרות תיאורטית זו לעקר ולסרס כל הוכחה, שאם כך היה לא היינו יכולים להסיק דבר. שכן אולי משהו באקסיומות שלנו ישתנה בעתיד. ברור שכל הוכחה וכל מסקנה, כפופה בסה"כ לחשיבה שלנו ולידע שלנו. ולכן מסקנה שהמטריאליזם אינו מספיק כדי להסביר את העולם, שרירה ועומדת.

ראה עוד: לוגיקה של אתאיסט מצוי

ד"ר מיכאל אברהם כותב:

בימים אלו התבשרנו על תגלית מדעית חשובה. התקבל אישוש אמפירי נוסף לתיאוריית המפץ הגדול ואישוש ראשון לתופעת גלי הכבידה שנצפתה על ידי איינשטיין כבר לפני כמאה שנה. שלא במפתיע, האינסטינקט הפבלובי בשיח הציבורי שלנו מעלה מיד את שאלת קיומו של אלוהים. בכל פעם שמתגלה משהו חדש לגבי תהליך הבריאה והיווצרות החיים, המאמינים רואים בממצא החדש עוד אישור לעמדתם (וכמובן גם התאמה מופלאה לתיאור המקראי), וכך גם האתיאיסטים (המדע ממשיך לדחוק את רגליה של האמונה ברוך השם). אזכיר שכך היה גם בעת גילוי “החלקיק האלוהי” (!), ולא פלא שכך זה גם בימים אלו.

יש המוכיחים את קיומו של אלוהים מתוך פערים בידע המדעי. אם המדע לא יודע להסביר משהו, בעיניהם זהו סימן מובהק לכך שיש אלוהים. אתיאיסטים, לעומת זאת, מאשימים את הטיעונים הללו בכשל שמכונה “אלוהי הפערים” (god of the gaps), כלומר הוכחת קיומו של אלוהים מתוך פערים בידע המדעי. לשיטתם, אם יש פער זוהי סיבה להמשיך במחקר מדעי כדי להבין יותר ולסגור עוד ועוד חלקים ממנו, אך אין למלא את הפער המדעי בהיפותזות מטפיסיות. אלוהים אינו תחליף להסבר מדעי, ולכן קיומו של הפער וגודלו לא מוכיחים מאומה לגבי קיומו. בספריי טענתי שדווקא כאדם מאמין לדעתי האתיאיסטים צודקים בוויכוח הזה.

אלא שלמטבע הזה יש שני צדדים: אם אכן קיומו של פער בידע המדעי לא מוכיח שיש אלוהים, בה במידה סגירה של הפער הזה לא מוכיחה שאין אלוהים. שאלת קיומו של אלוהים לא תלויה בפערים בידע המדעי, ובעצם בהסברים מדעיים בכלל. קיומו של אלוהים לא היה נכון יותר בעבר (כשהפער היה גדול יותר) מאשר היום, אבל הוא גם לא היה אז פחות נכון. השאלה הרלוונטית היא שונה: האם התיאור המדעי נותן לנו הסבר מספק גם במישור הפילוסופי-תיאולוגי או לא. מי שחושב שכן – רואה במדע אלטרנטיבה פילוסופית הולמת לאמונה באלוהים, ומי שלא מקבל זאת – יאמין באלוהים. הגילוי הנוכחי, כמו גם קודמיו לא אמור לשנות מאומה בעניין זה.

אולם בוויכוח האחרון, זה שעוסק ברלוונטיות של ההסבר המדעי למישור הפילוסופי, אני דווקא מוצא את עצמי בצדם של המאמינים. למיטב שיפוטי ההסבר המדעי לא יכול להוות אלטרנטיבה פילוסופית לאמונה באלוהים. כל הסבר מדעי ניתן במסגרת של מערכת חוקי טבע בסיסיים. לחוקים הללו עצמם כמובן אין הסבר במסגרת המדעית שמניחה אותם. גם אם יימצא להם הסבר, הוא יינתן במונחי מערכת חוקים נוספת, שתהיה בעצמה טעונה הסבר. זהו פער מהותי, לא מדעי אלא מטא-מדעי, ולכן הוא לא אמור להיסגר במחקר נוסף (אלא אם נוכל להראות שכל חוקי הפיזיקה הם טאוטולוגיות לוגיות, חוקים שתקפים מעצם טיבם). לטעמי, שאלת קיומו של אלוהים קשורה, אם בכלל, להסבר על טבעם של חוקי הטבע ולהתאמה המיוחדת שקיימת ביניהם (מה שמכונה ה-fine tuning). לעומת זאת, פערים בהסברים מדעיים ספציפיים שמוצגים במסגרת החוקים הללו, אמורים להיסגר על ידי מחקר מדעי נוסף, כפי שהתבשרנו בימים אלו. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר…

מיכאל אברהם הוא ד”ר לפיזיקה, ומלמד במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן. שניים מספריו, מדעי החופש (על מדעי המוח וחופש הרצון) ואלוהים משחק בקוביות (על אבולוציה ותיאולוגיה) יצאו לאור בהוצאת ידיעות ספרים.