נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

אלכס לכיש: מעשה בראשית לאור התורה והמדע

מחבר רשימה זו הוא גמלאי. 77 סתווים ואביבים חלפו עליו ביעף והוא נמצא עכשיו במיטב שנותיו, בזכות היושב במרומים ובזכות שליחיו, הרופאים המעולים. אמנם עם חלוף השנים, כהתה עינו והתמעט לחו, אך התברך, פחות או יותר, בכול . הוא מוסמך הטכניון בהנדסת מכונות BSc מחזור 1967, שתחום עיסוקו העיקרי היה, ב-33 השנים שלפני היציאה לגמלאות, תיכון של מכלים ומחליפי חום עבור מתקנים לייצור חשמל מאנרגיה גאו-טרמית, שהוצבו במדינות שונות על פני כדור הארץ.  כמו כן הוא תיכן ציוד דומה עבור תחנות החשמל ותעשיית זיקוק הנפט בארץ.

הערה לקוראים: ברשימה זו, כאשר מצוינת 'שנת פטירתם' של מדענים, שעדיין חיים ביננו, היא חושבה כשנה ה- 120 לאחר שנת לידתם.

אלכס לכיש

גבעת מרדכי, ירושלים תובב"א.

אהיה אשר אהיה

משה רבנו (3411-3291 לפנה"ס) עליו השלום, הוא בן התמותה היחיד אשר עליו מעיד בורא העולם  כי נפגש אתו פנים אל פנים. במפגש הראשון ביניהם ליד הסנה הבוער, התוודע משה אל הבורא ואל שמו– 'אהיה אשר אהיה' (שמות, ג, יד). ניקולאוס קופרניקוס (1473-1543), הסיט את כדור הארץ ממרכז היקום בו הציבה אותו שלישיית הפילוסופים היווניים: סוקרטס (469-399 לפנה"ס). אפלטון (427-347 לפנה"ס) ואריסטו (384-322 לפנה"ס), ומיקם במקומו את השמש. שינוי זה גרם בעקיפין להדחתו של בורא העולם מעל פני כדור הארץ משום שהמדע האמפירי (הניסיוני) שהתפתח בתרבות האנושית מאז ימיו של ממשיכו, גליליאו גליליי (1564-1642), התכחש לקיומו.

הרשימה שלפניכם תתמודד עם האתגר להחזיר את הבורא למקומו הטבעי, בעזרת ממצאי המדע האמפירי של המאות ה-20 וה-21. החזרה זו תסתמך על התאימות בין התיאור המקראי והתיאור המדעי של הבריאה.

הרמב"ם (1135-1204), שלט בכל ספרי המדע, הרפואה והפילוסופיה של רוב הפילוסופים היווניים, במקביל הוא גם שחה כדג במים, באלו של המוסלמים ושל הנוצרים. הוא גם ידע, ידיעה יסודית, את כל צפונות המקרא וספרות חז"ל. בשיטתיות הוא מיצה, מכל האוצר הבלום הזה, את העקרונות שהנחו את ההוגים. הוא עודד, ככל יכולתו, את לימוד המדע , למרות שתחום זה לא הומלץ על-ידי חכמי ישראל, בעיקר לא העיסוק במעשה הבריאה. הרמב"ם, בספר הראשון מסדרת ספרי משנה תורה, בספר המדע,[1] בפרק ד סעיף י"ג, כותב: "ואני אומר שאין ראוי להטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר, ולחם ובשר זה הוא לידע באור האסור והמותר וכיוצא בהן, משאר המצוות…". וסיבתו עמו: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים והגדולים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ …" (שם, פרק ב, סעיף ב).

המתמטיקאי, הפיזיקאי והאסטרונום הבריטי אייזיק ניוטון (1643-1727) העיד על עצמו כי רק בזכות עמידתו על כתפי ענקים השיג את מה שהשיג במדע. ברצוני להעיד על עצמי כי אף אני עומד על כתפי ענקים. את ספריהם, כתביהם ומצגותיהם של ענקים אלו, שמתורתם למדתי, אפרט בסופה של הרשימה. תודתי נתונה לכולם. גם לאלו שלתורתם הסכמתי וגם לאלו שאת תורתם דחיתי.

"לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְקוָק צְבָאוֹת." [2] (זכריה ד, ו)

הסופר, החוקר והמרצה מיכה גודמן[3] (1974-2094), בספרו 'סודותיו של מורה הנבוכים' על 'מורה הנבוכים'  של הרמב"ם, בחלק א' שכותרתו היא 'אלוקים', בעמוד 54, מביא את ההוכחה האריסטוטלית בה השתמש הרמב"ם להוכחת קיומו של המסבב, המבוססת על סיבובם הנצחי של הגלגלים בהם קבועים לכאורה הכוכבים.

המתמטיקאי והאסטרונום הפולני ניקולאוס קופרניקוס, הסיט את כדור הארץ ממרכז היקום ומיקם במקומו את השמש. במקביל בוטל גם קיומם של הגלגלים בהם לכאורה היו קבועים הכוכבים 'הסובבים' סביב כדור הארץ. האסטרונום, הפיסיקאי והמהנדס האיטלקי גליליאו גליליי (1564-1642), פיתח מדע חדש, את המדע האמפירי (הניסיוני). בנוסף למהפכה ששינויים אלה גרמו בעולמם המחשבתי של בני האדם, הן הותירו את האנושות ללא ההוכחה האריסטוטלית לקיומו של הבורא. הכנסייה הנוצרית, שנחשבה כמייצגת את בורא העולם עלי אדמות ואת ה'מדע' האריסטוטלי, נלחמה בכל כוחה במדענים כופרים אלה, שהטיפו לדעות לא מקובלות, וחלקם אף הועלו על המוקד.

המדע האמפירי (ניסיוני), שהמדען גלילאו גליליי, נחשב כאביו מולידו הוא מדע, שכל סברה או קביעה שלו, בין לחיוב ובין לשלילה, מחייבת אימות. האימות חייב להתבצע בדרך ניסויית-מדעית או בדרך מחשבתית-לוגית. לאורכו של חיבור זה, כאשר אשתמש במילה מדע כוונתי תהיה תמיד למדע הניסיוני.

במדע, כל סברה, אפילו כזו המטילה ספק בדבר קיומו של האלוקים, מחייבת הוכחה. באותה מידה בה הוכחת קיומו של האלוקים מחייבת הוכחה, כך גם שלילת הקיום מחייבת הוכחה. כאן המקום להדגיש כי תופעות מכל סוג שהוא, שאינן בנות הוכחה, נמצאות מחוץ לתחום הדיון המדעי. כל זאת בנגוד גמור למתודה של ה 'מדע' היווני ששלט ללא מצרים בתחום ה'מדעים' מאז הפילוסופים היוונים הקדמונים (ממאות שנים לפני הספירה עד לימיו של גליליאו גליליי), שכלל לא דרש ביצוע של ניסוי מכול סוג שהוא לאימות סברות שהוצעו. הוא הסתפק ב 'הוכחות' היפותטיות, רציונאליות או אנליטיות.

מימיו של גליליאו גליליי ואילך, התפתחותו המהירה של המדע נסכה, במחשבתו של האדם האירופאי שנחלץ בעור שיניו מתקופת ימי הביניים, ביטחון מופרז ביכולותיו. התוצאה הייתה תהליך איטי של התרחקות מהדת. ההתרחקות מהדת התבטאה ב'גירושו' של בורא העולם מעל פני כדור הארץ. אמנם לא רק התפתחות המדע נשאה באשמה. תרמו לכך גם נושאי דברה של הדת הנוצרית הקתולית, הכמרים ששלטו בכיפה, וגרמו בהתנהגותם הפטרונית לצמיחתם של הרפורמטורים הפרוטסטנטים: אולריך צווינגלי  השוויצרי (1484-1531), מרטין לותר  הגרמני (1483-1546) וז'אן קלווין הצרפתי (1509-1564).

מאמצע המאה ה-19 ועד סופה, בטחונו העצמי של המדען האירופאי ביכולותיו להבין את אופן פעולתו של הטבע, גאה ללא גבול. תופעה זו הגיעה עד לכדי כך שלקראת סוף המאה היו מדענים שהתנבאו כי דרושים להם אך חודשים ספורים נוספים, והם פותרים את כל צפונות תבל. כתוצאה מכך, על מנת שלא להיסחף בזרם, נאלצו כל המאמינים בקיום הבורא, להגביה את החומות ולהתרחק מהמדע ששלל את קיומו של הבורא. הגלגל החל להתהפך רק לקראת סוף המאה ה-20. אנשי המדע נעשו צנועים יותר לאחר שלמדו לדעת כי הפיזיקה של היקום איננה פשוטה כלל ועיקר. (במשפט מוסגר יש מקום לציין כי הצניעות הייתה בעיקר נחלתם של אנשי המדעים האמפיריים. אנשי מדעי הרוח לעומתם, שלא עקבו אחר השינויים המתחוללים במדע האמפירי, התמידו במיריים כלפי שמים).

הספרה 0 (אפס) –  "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת". (קהלת א, ט"ו).

הספרה '0' לא הייתה בשימוש בתקופת מלכינו דוד ושלמה. רש"י מפרש את חציו השני של הפסוק המצוטט מקהלת באופן הבא: "זה שחסר עצמו ממנין הכשרים לא יוכל להימנות עמהם בקבול שכרם". חז"ל לעומתו, מייחסים את ה-'חסרון' לעובדה כי שנת הלבנה חסרה 11 ימים לעומת שנת החמה. לי נראה, כי אין צורך להרחיק עד הלבנה או עד החמה על מנת להבין את כוונת המשורר. כאשר האדם סופר את אצבעות ידיו או רגליו, הוא יכול לספור רק אצבע קיימת. אין הוא יכול לספור אצבע חסרה שאינה קיימת בפועל. על כן רק לכמות הנראית בעין, היה שם פרטי משלה. המקרא מספר שכאשר יוסף הצדיק רצה לדעת את כמות התבואה שאספו חקלאי מצריים בשנות השפע, נוצר מצב מעניין: "וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר" (בראשית, מ"א, מ"ט). פשוט נגמרו לו המספרים.

יש הטוענים כי הספרה '0' עלתה על במת ההיסטוריה בהודו, בשנת 628 לספירה. ויש הטוענים כי מוצאה בפרס. קבוצה שלישית טוענת כי השיטה העשרונית הומצאה כ 100 שנים מוקדם יותר אי שם במזרח, מבלי לציין מקום. כך או כך, בהודו נהגו להשאיר מקום ריק בחשבונייה וכינו אותו 'סוניה' (ריק). כ- 200  שנים מאוחר יותר, סימנו הערבים המוסלמים, שכבר הספיקו לכבוש את שטחי הסהר הפורה, לשקם את העיר בגדד, ולהפוך אותה למרכז המדעי של המזרח – את המקום הריק בחשבונייה בעזרת עיגול ריק שכונה 'סיפר' (ריק). עם הזמן, ה-'סיפר' הערבי הפך לzero  המערבי.

הוספת הספרה '0' למערך הספרות מ- 1עד 9, אפשרה למקם את הספרות במקומם העשרוני הנכון: 1 – יחידות, 10 – עשרות, 100 – מאות, 1000 – אלפים וכולי. השימוש בחזקות של 10 חוסך את רישום האפסים שאחר האחד מאחר ו 102  = 100 = 10X10. בדרך דומה הוא חוסך גם את כתיבת האפסים בשבר עשרוני, אשר בה מציינת החזקה השלילית (הסימן '– ' (מינוס)) כי מדובר במספר האפסים שלאחר הנקודה העשרונית. ראו דוגמאות בטבלאות שבהמשך.

יחידת האורך 'מטר' שמובנה ביוונית היא המילה 'מידה', הוגדרה בשנת 1793 על ידי האקדמיה הצרפתית למדעים כחלק ה-10,000,000 של המרחק על פני כדור הארץ מהקוטב הצפוני עד לקו המשווה לאורך המרידיאן (קו האורך) עליו ממוקמת העיר פריז. בשנת 1889 הוגדר, שוב על ידי הצרפתים, המטר  התקני מחדש, כמרחק בין 2 שריטות על מוט העשוי מסגסוגת של פלטינה ואירידיום. מוט זה נשמר בפרוור של פריז בשם Sevres. הגדרת המטר בדרך זו אולי סיפקה את הצרכים של הצרפתים, אך מה יעשו הסינים? ייסעו כל פעם לצרפת בכדי למדוד את המטר התקני? לכן, לאחר השתכללות אמצעי המדידה בעזרת שימוש בלייזרים ושעונים אטומיים הוחלט, כי אורכו של המטר יוגדר כמרחק שעוברת קרן אור בריק בזמן של 1/299,792,458 שנייה. בזכות העובדה שחוקי הפיזיקה תקפים בכל מקום ביקום, גם מי שנמצא על המאדים אינו חייב לחזור לכדור הארץ בכדי לדעת מהו אורכו המדויק של המטר. הוא יכול לבצע מדידה במאדים, בתנאי כמובן, שיש לו את אמצעי העזר המתאימים.

חומר זה מוצג כאן כהכנה לפרק הבא בו נדבר על גודלו של האטום ושל מרכיביו. שימו לב כי גודלו של האדם נמצא פחות או יותר במרכז הטווח, בין הגדול ביותר לקטן ביותר. גודל ממוצע זה מותאם היטב ליכולת עצמותיו לשאת  את משקל גופו.

לכאורה לא צריכה להיות בעיה לראות למרחקים אין-סופיים, יידרש רק טלסקופ מתאים ותו לא. בפועל יכולת הראיה למרחוק של האנושות חסומה על ידי שכבת פלזמה אטומה לאור, שנוצרה בעת המפץ הגדול כפי שיסופר בהמשך. תקוותם של המדענים היום היא כי גלי הכבידה שהתגלו לא מזמן בעזרת גלאי קרני לייזר מיוחד במינו, יאפשרו לחדור ו'לראות' מבעד לשכבה זאת. כתוצאה ממגבלה זאת אין האדם יכול היום 'לראות' את היקום כולו, מקצה לקצה, ולכן אין הוא יודע את גודלו האמיתי. הוא הדין לגבי העצמים הזערוריים. המגבלה שלנו לראותם תלויה באורך הגל של ה'אור' בו אנו משתמשים. אם אורך הגל של האור האדום הוא 660 ננומטר, לא נוכל בעזרת אור זה ל'ראות' עצמים קטנים יותר מאורך גל זה. כתוצאה מכך, את הקוורקים, שהם אבני הבניין של הפרוטונים והניטרונים, איש עדיין לא 'ראה'. המעניין הוא שה 'חומר' בממדים זעירים אלה אינו סטטי. ידוע שקיימת בו פעילות קוואנטית אינטנסיבית עד מאוד, חלקיקים זעירים נוצרים שם כהרף עין ונעלמים כהרף עין. על זה נאמר: "מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְקוָק, מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ" (תהילים, צ"ב, ו).
נעיין עתה בטבלאות הבאות:

כל הדרך מאורך של מטר עד למטה (משמאל לימין)

שם מידת האורך  

פלאנק

 

פרמי (פמטו)

 

פיקומטר

 

אנגסטרום

 

ננומטר

 

מיקרון

 

מילימטר

 

סנטימטר

 

דצימטר

 

מטר

ערך עשרוני

שבר

0.000,0010.001

1/1000

0.01

1/100

0.1

1/10

1
ערך שמימיליוניתאלפיתמאיתעשיריתאחד
ערך בחזקות שליליות של 101.61624

x10-35

10-1510-1210-1010-910-610-310-210-1100
 

העצם הנמדד

המידה

הקטנה ביותר האפשרית

למדידה

100 קוטר של אטום מימןקוטר   של אטום ממוצע680~

אורך גל של צבע אדום

חיידקים ומיקרו אורגניזמיםעובי שערה  כ 0.1 מילימטרעבודות נגרותגובה האדם

כל הדרך מאורך של מטר עד למעלה (משמאל לימין)

שם מידת האורךשנת אוריחידה אסטרונומית  קילומטר  מטר
כמות

עשרונית

יחידת מידה

 

 

149,597,870.7

קילומטר

1,000

מטר

100

מטר

10

מטר

1

מטר

ערך שמיאלףמאהעשראחד
ערך בחזקות חיוביות של 101013

 

 109106103102101100
שם מידת האורך יחסית למטרהמרחק בקילומטרים שקרן אור עוברת במשך שנהמרחקו הממוצע בקילומטרים של כדור הארץ מהשמש 

גיגהמטר

 

מגהמטר

 

קילומטר

 

הקטומטר

 

דקאמטר

 

מטר

העצם הנמדד105,700

שנות אור.

קוטר שביל החלב

מרחקים בין כוכב (שמש) והפלנטה שלומרחקים בין עריםגובה האדם

 

האטום. "דק על דק, עד אין נבדק, ולתבונתו אין חקר" (מתוך הפיוט, י-ה א-לי וגואלי).

אם קיים נושא שקוסמולוגים (אנשי מדע החוקרים את היקום) מתפעלים ממנו עד עמקי נשמתם, בעת שהם צופים בחלל האין סופי המלא בכוכבים, הרי זו העובדה שכל המבנים האדירים שהם צופים בהם, כוכבים (כמו השמש שלנו), פלנטות (כמו כדור הארץ), גלקסיות (כמו שביל החלב) וצבירי גלקסיות, מורכבים ממיליארדים של אטומים זעירים. הפילוסוף היווני דמוקריטוס שחי במאה ה-5 לפני הספירה שיער, שאם נחלק גוש חומר, שוב ושוב ושוב, נגיע וודאי למצב בו לא נוכל לחלקו יותר. את פיסת החומר הזו, הבלתי ניתנת לחלוקה, הוא כינה אטום. ביוונית: 'הבלתי מתחלק'. בתחילת המאה הקודמת התגלה, כי מה שנחשב עד זמנם לבלתי ניתן לחלוקה, בנוי בפועל ממספר רכיבים זעירים יותר. אם ניקח לדוגמה את האטום הפשוט ביותר– אטום המימן ((H, זה הנמצא בראש רשימת היסודות של הטבלה המחזורית נמצא, כי יש בו גרעין מרכזי המכונה פרוטון ולוויין נקודתי בודד הנקרא אלקטרון. הקוטר התצפיתי הממוצע בו נע האלקטרון הוא 3 אנגסטרום. הפרוטון היושב במרכז האטום קטן בערך פי 10,000 מהקוטר הממוצע. בראשית המאה ה-20 אנשי המדע היו סבורים כי האלקטרון הוא חלקיק. היום יודעים כי האלקטרון הוא גל של קרינה אלקטרומגנטית. במימן יש רק  פרוטון אחד שסביבו חג אלקטרון אחד. ביסוד הליום (He), הבא בתור אחר המימן, כבר יש בגרעין 2 פרוטונים, 2 נויטרונים, כאשר 2 אלקטרונים חגים סביבם. עם השתכללות המכונות שבעזרתם 'פיצחו' את האטום, שלכאורה היו אמור להיות בלתי ניתן לחלוקה, התגלה כי הפרוטונים והניטרונים, מורכבים אף הם מתת רכיבים שקבלו את השם המוזר קוורקים. לכל פרוטון ולכל נויטרון יש 3 קוורקים שאינם זהים. בכדי שהקוורקים ייצמדו האחד לשני יש צורך ב'דבק' היוצר ביניהם כוחות משיכה. את ה'דבק' הזה כינו בשם גלואון. בקיצור, עד ימינו התגלה כי 18! חלקיקים יסודיים מרכיבים את האטום. מספר זה כולל את בזון ההיגס שהתגלה, לפני שנים ספורות בלבד (2012), בעזרת מתקן ניפוץ אדיר ממדים. הוא זה שחתם את הרשימה הסופית של מרכיבי האטום. (ככל שהרכיב התת אטומי קטן יותר, כך יש לבנות מכונה אדירה יותר בכדי לגלותו. לסקרנים אני ממליץ לפתוח את האינטרנט ולעיין בויקיפדיה בתכונותיהם ותפקידיהם של מרכיבי האטום השונים, ובמכונה האדירה שנבנתה במנהרה מתחת לעיר ז'נבה שבשוויץ – ה- Large Hadron Collider).

דניאל תורג'מן (1982-2095), הוא מדען צעיר במכון ויצמן למדע, העמל בימים חמים אלו של חודש תמוז, על הליטוש הסופי של התזה שלו לתואר דוקטור. הוא שייך לצוות המדענים המובחרים העוסקים יחד עם 21 צוותים דומים מרחבי העולם המדעי, בתחזוקתה והפעלתה של אותה מכונת מפלצת, בעלת שלושת הראשים המכונה LHC, ושייכת למכון CERN. מכון זה לחקר חלקיקים קבור במנהרה מעגלית בקוטר של 27 קילומטר צפונית מערבית לעיר ז'נבה שבשוויץ. לדעתי דניאל, נמנה על המייצגים הנאמנים בימינו, של האדם היהודי שעליו חלם הרמב"ם[4] כאשר טרח בשעות הלילה המאוחרות, לאחר עבודת יומו כרופא של הווזיר המצרי, על כתיבת 14 כרכי משנה תורה (היד החזקה). 'כרסו' של דניאל מלאה בלחם ובשר, כאשר לחם ובשר זה הוא לידע באור האסור והמותר וכיוצא בהן, משאר המצוות … אך הוא גם מתבונן בעזרת ה-LHC, במעשיו וברואיו הזעירים של הבורא, ורואה מהם את חכמתו שאין לה ערך ולא קץ.

כל מי שרוצה להתבונן ולהתרשם, ולו במעט, ממעשיו וברואיו הנפלאים, של הבורא, יעיין נא במאמרו של דניאל תורג'מן 'לה' הארץ ומלואה – משמעות גילוי בזון ההיגס לאדם המאמין'. (מאמר במרשתת, קובץ PDF).

"בראשית ברא…" (בראשית א' א), – האם היקום הוא קדמון או שמא הוא יקום שנברא?

מיטב המוחות האנושיים, מאז החל האדם להפעיל את מוחו בניסיון להבין היכן הוא נמצא, התלבטו בשאלה האם היקום בו אנו חיים הוא קדמון, דהיינו האם היה קיים מאז ומתמיד, או שמא הוא יקום שנברא בנקודת זמן מסוימת. יש מיש או יש מאין. המדע המודרני  הצליח לצבור מלוא החופן הוכחות כי ההנחה השנייה, בדבר יקום נברא – היא ההנחה הנכונה. שמי הלילה האפלים המלווים את האנושות מאז תחילת ימיה, נחשבים כהוכחה הראשונה לאימות הנחה זו. לו היקום היה קדמון כי אז, טוענת הוכחה זו, שמי הלילה אמורים היו להיות זוהרים כשעות היום. זאת כתוצאה מקרינת האור המתמדת של הכוכבים לאורך משך הקיום האין סופי של היקום הקדמון. הוכחה זו מיוחסת לרופא השיניים הגרמני היינריך אולברס שהציע אותה בשנת 1826ונקראת על שמו – 'פרדוקס אולברס'[5] כאן המקום לציין כי לו בעל "הכוזרי", רבי יהודה הלוי 1075-1141) היה יודע על קיום הוכחה זו, הוא היה, מן הסתם, שש עליה כמוצא שלל רב. במאמר הראשון, בספרו הידוע 'הכוזרי'[6], בסעיף פ"ז הוא כותב: "אולם שאלת קדמות העולם או בריאתו שאלה שקשה לפתרה היא, וראיות שתי הטענות הלוגיות (חסרות הביסוס הניסויי) הידועות לאנושות בימיו  – שוות". פתרון של שאלה אחת כידוע, לעולם אינו סוף פסוק. בעקבותיה, צצה לה מיד שאלה אחרת. בזמן שרוב אנשי המדע היום מסכימים ביניהם שהיקום קיים מנקודת זמן מסוימת, כלומר, שאינו קיים מאז ומעולם, צצה מיד השאלה כיצד הוא נברא? ועמה שאלת השאלות המטרידה – אם היקום אכן נברא, הרי חייב להיות לו בורא! יש לציין, לפני שאנחנו ממשיכים, כי לא כל אנשי המדע לאחר תגליתו של אולברס אמרו אמן אחר הסברה הזאת. המדען הבריטי פרד הויל (1915-2001) ומדענים נוספים, המשיכו לדגול בתאוריה של יקום קדמוני יציב. הם לא היו מוכנים, בשום פנים ואופן, לחיות בעולם נברא שמחייב לכאורה קיום של בורא. הויל התעקש להציע מגוון של אפשרויות לתחזוקת תיאוריית היקום הקדמון, עד אשר התגלתה קרינת הרקע הקוסמית[7] בשנת 1964, שהיא תוצא מחויב מהמפץ הגדול (כלומר בריאה). שני מדענים אמריקנים: רוברט וודרו וילסון (1936-2056) וארנו אלן פנזיאס (מדען יהודי, בן למשפחה שנמלטה מהצורר הנאצי, 1933-2053) גילו בדרך מקרה קיום קרינה בחלל בטמפרטורה של 2.7 מעלות קלווין (סולם מעלות קלווין מבוסס על סולם מעלות צלזיוס, אך מודד את הטמפרטורה החל מהאפס המוחלט. מאחר שהאפס המוחלט ממוקם ב- 273.15- מעלות צלזיוס, נמצא שזו הסטייה בין שני הסולמות( – קרינה זו שהתגלתה, באה מכל הכיוונים. מדענים מאוניברסיטה סמוכה, זיהו את מקור הקרינה הזו עם הקרינה הנוצרת בסופו של תהליך המפץ הגדול, שיצר את היקום. או אז נאלצו, הויל ותומכיו, להרים דגל לבן ולהסכים עם שאר אנשי המדע, שהיקום – נברא! מן הסתם מיותר להזכיר לקורא היהודי, כי תורתנו הקדושה נפתחת ב: "בראשית ברא …". יש להדגיש כי חרף העובדה שהיום, למרות שרוב אנשי המדע משוכנעים כי היקום בו אנו חיים, נברא באחד מהימים, אין עובדה זו מהווה הוכחה לקיומו של בורא. לדעתם, כל מי שמאמין בקיום בורא – באמונתו יחיה. מי שמעדיף לדגול באתאיזם, יתמיד גם הוא באמונתו. כבר כתבנו למעלה כי גם מי שמתכחש לקיומו של בורא חלה עליו חובת ההוכחה לאי קיומו, אחרת אין הוא ראוי, כלל וכלל, להתקשט בנוצות של איש המדע הניסויי המודרני. (ויש דוגמאות שכאלו למכביר).

"מַה-גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְקוָק;    מְאֹד, עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ". [8] (תהילים, צ"ב, ו)

לכל דבר דרוש מזל, אומר הפתגם העממי, גם למועדי יום ההולדת. מזלו של המדען היהודי הדגול אלברט איינשטיין (1879-1955) היה, שהוא נולד אחר המדען האיטלקי גליליאו גליליי (1564-1642) שממנו מונים את תחילת המדע הניסויי (האמפירי), ואחר המדען הסקוטי ג'ימס קלרק מקסוול (1831-1879).

גליליאו האיטלקי פיתח, בין השאר, את חוקי התנועה. הוא שהגדיר את מושג התנועה היחסית של גוף אחד יחסית למשנהו. הוא קבע כי מהירויות, יש להוסיף בצורה אלגברית. לדוגמא: מהירותו של כדור, עבור צופה חיצוני העומד על הקרקע בניצב לכיוון תנועת קרון, הנזרק בכיוון נסיעת הקרון על ידי כדורסלן מיומן העומד על הקרון, תהיה סך הכול של מהירות הקרון יחסית לקרקע ומהירות הכדור יחסית לקרון. אם נצמיד לתיאור הזה מספרים ונניח כי מהירות הקרון היא 10 קילומטרים לשעה ומהירות הכדור היא 3 קילומטרים לשעה יחסית לקרון, תהיה מהירות הכדור שימדוד צופה חיצוני, וישתמש בנוסחאותיו של גליליאו:  13=10+3 קילומטרים לשעה.

מקסוול הסקוטי, חקר את נושא החשמל, את נושא מעבר החום בין חומר לחומר ואת נושא האור. הוא חישב כי מהירות האור בריק זהה למהירות החשמל בתוך מוליך כגון חוט נחושת, וערכה הוא בקירוב 300,000 ק"מ לשנייה. בנוסף לכך הוא קבע כי מהירות זאת, במערכת סגורה, היא סופית ושום חלקיק או אנרגיה אינם יכולים לנוע מהר יותר מערך זה. (כתוצאה ממהירות זאת קרן אור, כלומר שטף של פוטונים, היוצאת מפני השמש, תפגע בכדור הארץ לאחר 8 דקות. מדע הפיזיקה קובע כי כל חלקיק חסר מסה, ינוע בהכרח במהירות האור.)

עתה, הופיע על במת המדע, הגאון אלברט איינשטיין. הוא עיין בנוסחאות התנועה הבסיסיות והפשוטות שהוריש גליליאו לאנושות, יותר מ- 260 שנה לפניו. עיין בערך של מהירות האור שחישב מקסוול ובעובדה שמהירות זאת היא מהירות סופית, ושלא תיתכן תנועה יותר מהירה ממנה במערכת סגורה – ונחרד!

מוחו הגאוני זיהה, מניה וביה סתירה, בין מה שלימד האיטלקי ומה שלימד הסקוטי. משום שבמידה והקרון של האיטלקי ינוע במהירות האור והכדורסלן יזרוק כדור בכיוון תנועת הקרון, מהירות הכדור עבור צופה חיצוני העומד מחוץ לקרון ובניצב לו, לפי נוסחאותיו של גליליי, תהיה גבוהה יותר ממהירות האור !!! – ואת התוצא הזה, המדען הסקוטי שלל באופן מוחלט. המוח הגאוני של איינשטיין, אשר במקום לפסול על הסף על סמך סתירה זו, את העבודות של לפחות אחד משני קודמיו, הגיע למסקנה כי משהו משובש בהבנה המדעית של תקופתו בתחום התנועה במהירות גבוהה. זה אמנם ארך לו מספר שנים, אך בסופן הוא הבין (יש הלוחשים, כי אשתו הלא יהודייה, שהייתה פיזיקאית בזכות עצמה, 'עזרה' לו בהבנה זו), כי במהירויות גבוהות דהיינו, אחוזים ניכרים ממהירות האור, אסור לחבר ערכי מהירויות בצורה אלגברית פשוטה כפי שניסח גליליי בנוסחאותיו. איינשטיין מצא כי את המהירויות יש לחבר בעזרת מה שהיה ידוע בזמנו כטרנספורמציות לורנץ. אולם שימוש בטרנספורמציה זו מחייב הגדרת מרחב 4 ממדי, שלושת הממדים העיקריים של המרחב המוכרים מאז שחר ההיסטוריה האנושית: אורך, רוחב וגובה, ואליהם יש לצרף את הממד הרביעי – הזמן. ושם, כך מלמד הגאון איינשטיין, במרחב ה-4 ממדי, המציאות שונה לגמרי מזו שאנו חווים במרחב התלת ממדי.

תוצר מפתיע, שעומד בניגוד לניסיון היום-יומי האנושי, שנובע מהאחדת ממד הזמן עם שלושת ממדי המרחב הוא הקביעה כי שני צופים, המודדים משך זמנו של אירוע זהה, ימדדו זמנים שונים לאירוע, בהתאם למהירויותיהם (כאמור במהירויות גבוהות). חוקים אלה ניסח אלברט איינשטיין במה שידוע כיום כתורת היחסות הפרטית, באביב של שנת 1905. זו השנה המכונה בהיסטוריה של המדע כ 'שנת הפלאות'. רצף של 4 גילויים מדעיים חדשניים, שפורסמו במשך תקופה של מספר חודשים, על ידי פקיד אלמוני בשם אלברט איינשטיין, ממשרד הפטנטים בלוצרן שבשוויץ. הם ששינו לחלוטין את הידע  המדעי של המאה ה-20. לפי הנוסחאות של תורת היחסות הפרטית, מי שינוע במהירת האור, הזמן עבורו יעצור מלכת והמרחב יצטמצם לנקודה.

קוראים הרוצים להרחיב את ידיעותיהם בתורתו של אלברט איינשטיין יכולים לעיין בספרו של ניג'ל קולדר [9] (1931-2014) 'היקום על פי איינשטיין'. ניג'ל קולדר היה אחראי על תוכניות המדע בשירות השידור הבריטי. בפרק 13 שכותרתו היא 'מתושלח בחללית' הוא מתייחס אל פרדוקס התאומים המפורסם, שבו תאום היוצא למסע מהיר בחלל חוזר צעיר בהרבה שנים מאחיו התאום שנשאר נייח על פני כדור הארץ. בפרק 14, המכונה 'גורם התיקון העולמי' הוא מתייחס לתופעה בה צופה הנע במהירות גבוה מודד זמן קצר יותר עבור אותו אירוע, כאשר צופה נייח ימדוד זמן ארוך יותר. מקור אחר להכרת נושא על בוריו, הם המצגות של  Fermilab בכיכובו של פרופסור Don Lincoln. אחת השגיאות הנפוצות הנעשות בתחום זה נגרמות כתוצאה מהבנה לא נכונה של מושג היחסות. הספקנים טוענים שכל אחד מהאחים צריך בעצם למצוא את האח השני צעיר יותר בגמר המסע, שהרי כל אחד מהם יכול להעיד שהוא זה שהיה הנייח יחסית לאחיו השני. הטעות בהנחה זו היא בכך שכל אחד צריך להשוות את מהירות תנועתו למהירות קרן אור, ועל סמך זה לקבוע באם הוא נייח או נייד, ולא לבצע השוואה של אחד מול השני. גם הרעיון אותו אני מפתח בפרק הבא נובע מהתופעות הלא מוכרות של תנועה במהירויות גבוהות (אחוזים ניכרים של מהירות האור), המוגשות לקורא בספרו של ניג'ל קלדר.

6 ימי הבריאה המקראיים, מול 0.038-/+13.813 מיליארדי השנים במדידה האנושית.

( 1 מיליארד = אלף מיליונים = 1,000,000,000)

הפילוסוף היהודי ההלניסטי, פילון האלכסנדרוני (25 לפני הספירה – 45  ~ אחרי הספירה, הידוע גם בשמו היהודי ידידיה הכהן – שהמושב בעמק חפר, כפר ידידיה, נקרא על שמו), כתב כי "תמים מאוד הוא החושב שהעולם נברא בשישה ימים, או במשך זמן כלשהו. כי הזמן אינו אלא סדרה של ימים ולילות, והדברים האלה קשורים בהכרח לתנועת השמש מעל הארץ ומתחתיה. אבל השמש היא חלק מהרקיע, ולכן יש לראות את הזמן כברוא אחרי העולם. לכן אין זה מן הדין לומר שהעולם נברא בזמן, ויש לומר שהזמן חב את קיומו לעולם (פילון: שאלות ותשובות על בראשית, מצוטט מתוך ספרו של מריו לביו, 'שגיאות גאוניות', עמ' 66).

אמנם את דעותיו של פילון האלכסנדרוני אימצו אל ליבם חכמי הכנסייה הנוצרית ופחות חכמי הכנסייה היהודית, אך מין הראוי להודות כי לפחות במשפט הראשון ובמשפט האחרון שבקטע למעלה, חכם יהודי זה, מתוך אינטואיציה בריאה, קלע אל המטרה.

איננו יודעים מי ביצע את מדידת הזמנים בששת ימי בראשית, כי המקרא נמנע מלציין זאת, אך ממה שמלמדת אותנו תורת היחסות הפרטית של איינשטיין שהזכרנו בפרק הקודם עולה, שאם נניח כי אחד מהמלאכים המשרתים לפני האלוקים, מיכאל או גבריאל, נע לו בחלל הבין-כוכבי במהירותו הטבעית שכנראה קרובה מאוד למהירות האור, ומתעד את שלבי בריאת היקום, כי אז פרק הזמן שהוא ימדוד עבור כל אחד משלבי הבריאה, לא יארך יותר מיום. "ויהי ערב ויהי בוקר". (יממה של 24 שעות ארציות).

לא יהיה זה הוגן להאשים עתה את אבותינו ז"ל בכך שחיברו ימים מקראיים עם שנים אנושיות והגיעו למסקנה כי גיל היקום הוא בסך הכול 5779 שנים אנושיות. להם לא היה המזל להיוולד אחרי איינשטיין. מצד שני, חובה לציין לטובה את חז"ל שהרגישו בחוש שישי, כי שעונם של המלאכים כמו שעונו של בורא העולם חייב לנוע בקצב הרבה יותר איטי משעונם של ילודי אישה החיים על פני כדור הארץ הנע יחסית למהירות האור במהירות איטית מאוד. שהרי המלאכים שעזרו לנח לבנות את התיבה, שנפגשו עם האבות, דברו עם משה, שוחחו עם הנביאים, עודדו את מלכי ישראל ומלכי יהודה, ודואגים לנו עד ימינו אלה – הם תמיד אותם מלאכים. חז"ל, בנוסף לחוש השישי המפותח שלהם, עיינו כהרגלם בפסוקי התנ"ך. הם למדו מהפסוק בספר תהילים ( צ, ד) "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה.".

תבואו אלי עכשיו בצדק רב ותגידו – רק רגע אדוני הנכבד, בעולם המתנהל לפי המדע הניסויי המודרני, אינך יכול למכור את הסברה, כי מהירות התנועה של הפמליה שלמעלה קרובה למהירות האור, כך סתם ללא כל הוכחה  – אז לפני שנאמין לדברים שכתבת למעלה, במטותא ממך – תוכיח!

הרשו לי אם כן, לשלוף אתכם קוראים יקרים, מתוך מעמקי הכורסה הנוחה, בה אתם שקועים עכשיו בקריאת דברים אלו, אל אחד החופים בין ראשון לציון לתל-אביב בהם עומדת סוכה של מציל ודגל ירוק מתנופף מעליה. שכרו לכם שם מיטת שיזוף ושמשיה, לפרק זמן של שעה. הניחו למרגלות המיטה סלסילה המכילה פירות טריים ושטופים, חברו את האוזניות לנייד, תקעו האזניות באוזניכם, הפעילו את הנגן ובחרו בתוכנית האהובה עליכם. עתה, שכבו אפרקדן על מיטת השיזוף, תוך שאתם צופים  לשמיים. – מה אתם רואים?

מאוד סביר להניח כי קרוב לאפכם, יזמזמו להם עשרות זבובים. מעליהם, תעופנה להן יונים אפורות ויונים לבנות. קצת יותר גבוה תבחינו אולי במספר חופמים ארוכי רגליים או שחפים בעלי הכנפיים הארוכות והלבנות. עוד קצת יותר גבוה תבחינו במטוסי בוכנה קטנים ורעשניים. מעליהם מטוסי הסילון הבינוניים בדרכם לאילת או ממנה. (במידה ועדיין לא סגרו את שדה התעופה דב) והרחק, גבוה מעל גבוה, חולפים להם בהדר, מי למערב ומי למזרח, מטוסי הסילון הענקיים. לצופה השוכב לו אפרקדן אין כל קושי להבחין בגחונם, בכל פרטי המבנה.

לפתע, אתם שומעים הודעה מתפרצת באוזניות שבאוזניכם. היא מודיעה כי המהנדסים הגאוניים של התעשייה האווירית הצליחו לפתח מטוס הטס במהירות האור, וכי מטוס זה עומד לטוס מעל ראשיכם ממזרח למערב ויקיף את כדור הארץ מספר פעמים. עתה, אנו מגיעים סוף-סוף לשאלת מיליון הדולר: לאיזו כיוון לדעתכם, אתם אמורים להפנות את מבטכם בכדי לראות את הפלא הזה. האם למזרח אל הכיוון ממנו יגיע המטוס או שמה מוטב מערבה אל הכיוון אליו המטוס טס? אנא, קחו לכם עתה הפסקה קצרה, נשמו עמוק מספר פעמים, חשבו קמעה, ונסו להתמודד עם השאלה, לפני שאתם ממשיכים בקריאה.

אם תשובתכם היא מערבה, עניתם נכון. מטוס הטס במהירות האור, טס למעשה בתוך אורו, כך שצופה המביט למזרח, לכיוון ממנו המטוס מגיע, לא יראה דבר, כי שום קרן אור מהמטוס לא תגיע לעיניו. הוא חייב להמתין עד שהמטוס יחלוף על פניו, בכדי שהאור היוצא מחלקו האחורי של המטוס יגיע לעיניו. מהניסוי בו השתתפתם כרגע ניתן לקבוע כלל פיזיקאלי האומר: 'אם קיים משהו הנע במהירות האור, לעולם לא ניתן לראות את חזיתו אלא רק את אחוריו'.

עכשיו אתם מוזמנים לחזור לכורסתכם הנוחה, לאחר שנטלתם ידיים, אכלתם, שבעתם וברכתם על מטעמי הסעודה. פתחו בבקשה את חומש שמות בפרשת כי תישא, פרק ל"ג פסוק י"ח. בפסוק זה יש למשה רבנו עליו השלום בקשה מאוד חריגה. הוא פונה לבורא העולם ומבקש: "הראיני נא את כבודך". לתדהמתו, התשובה המידית שהוא מקבל מהבורא היא סירוב מוחלט ככתוב בפסוק כ': "ויאמר לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם החי". אך הבורא ברחמיו הגדולים, בראותו את האכזבה המרה על פניו של משה נביאו, אומר לו מיד: המתן רגע, "הנה מקום איתי ונצבת על הצור: והיה בעבור כבודי … וראית את אחורי ופני לא יראו".

האם אתם עדיין זוכרים לאיזו מסקנה הגענו בעקבות הניסוי עם המטוס המופלא של התעשייה האווירית? האם הצלחתי להוכיח לכם כי מהירות התנועה של הפמליה שלמעלה היא לפחות כמהירות האור, אם לא למעלה מזה?

הבקיאים מבינכם ודאי הרימו גבה כאשר קראו בעיון את פסוק כ' המצוטט למעלה. להם ידוע היטב כי במקרא כתוב "וחי" ולא "החי", והם כמובן צודקים. אלא שהרמב"ן, בפירושו לפסוק כ' כותב: "ואין טעם כי לא יראני האדם וחי – שיראה אותו וימות, אבל כי טרם שישיג לראיה תיפרד נפשו מעליו, כי אפילו במראות המלאכים נאמר במראה נהפכו צירי עלי (דניאל י, ט"ז). (תודתי לרב אילעאי עופרן שהביא לידיעתי פרוש זה של הרמב"ן).

לאלברט איינשטיין הוענק בסופו של דבר פרס נובל בשנת 1921, כמעט 16 שנים לאחר תגליתו המפתיעה הקשורה בתנועה במהירויות גבוהות. זאת מהסיבה הפרוזאית, שכבוד השופטים הנכבדים המעניקים את פרסי נובל בשוודיה כלל לא הצליחו להבין את הפיזיקה העומדת מאחורי התופעות המלוות תנועה במהירויות גבוהות. (ובמאמר מוסגר מותר להוסיף שרוב באי עולם לא מבינים ולא מפנימים את המציאות הזאת עד היום הזה, יותר מ- 114 שנים מאז). הגיעו הדברים עד לכדי כך, שכאשר הוענק לאיינשטיין פרס נובל, הוא נומק בגילוי של האפקט הפוטו אלקטרי, שאפשר רק שנים לאחר מכן, לפתח טרנזיסטורים ומהם מחשבים ופלאפונים וקרני לייזר ומה לא. אך באותו אירוע של הענקת הפרס הוא  התבקש בכל לשון של בקשה שלא להזכיר בנאומו את תגליתו בדבר התנועה במהירויות גבוהות, פן יביך הנושא את חברי הפמליה הכבודה של נותני הפרס.

"… אלה תולדות השמים והארץ בהבראם …" (בראשית ב, ד).

המקרא, כאשר הוא ממקם את תיאור בריאת היקום בראשית ספר הספרים, אין הוא עושה זאת  על מנת ללמד את הבריות פרק בתורת מדע הפיזיקה או האסטרופיזיקה. תיאוריו את האירועים האסטרונומיים והפיזיקליים במשך 'ימי' הבריאה הם קצרים ותמציתיים, ומותאמים בדיוק לרמת הידע, התפיסה ויכולת ההבנה של בני העם היוצא ממצרים. מטרתו העיקרית בתיאור זה היא להציג את הבורא הכול יכול שברא את העולם, שבחר באבות, שהוציא את עם ישראל משעבוד מצרים ובעיקר שנתן לעם ישראל ודרכם לכל יושבי תבל את התורה. מטרה סמויה נוספת במיקום תיאור הבריאה בראש התורה היא לחסום כל ניסיון אנושי מלזייף את תוכנו של ספר הספרים או לנסות ולשייך אותו למחבר אנושי. שהרי איזה בן תמותה מסוגל היה, בדורות קודמים, להעיד כיצד בדיוק נברא העולם מבלי להתבזות?

התרבות האנושית מלאה בתיאורים של בריאת העולם. החל מסיפורי גלגמש של התרבות המסופוטמית שממנה יצאו תרח ואברהם, וכלה בסיפורי בריאת העולם של השבטים האבוריג'ינים, הילידים האוסטרליים, שהיו מעבירים את מורשתם בעל-פה מדור לדור. תיאורים וסיפורים אלו לא מחזיקים מים. בדומה לפותרי החלומות שהקיפו את פרעה ושלא הצליחו לשכנע אותו כי פתרונותיהם נכונים, ובסופו של דבר הוא נאלץ להיעזר בנער היהודי, יוסף, שהוצא מהכלא המצרי. מתברר, כי כל תיאורי הבריאה של עמים אחרים אין בהם ממש. רק תיאור תהליך הבריאה המסופר בתורתנו הקדושה מתמודד בכבוד מול מה שמגלה היום המדע. התנאי הוא כמובן, שמבינים היטב את המתואר במקרא. במקביל חשוב שגם המדע המודרני יוודא כי הוא יודע היטב את שלבי התפתחות הבריאה. עתה, בואו ונראה מה המדע של ימינו יודע על תהליך הבריאה מאז תחילתו ועד ימינו, ונשווה זאת לתיאור המקראי. אנחנו נתקדם בהתאם לשלבים המקראיים, כלומר מ 'יום' ל 'יום', כאשר תחילה נציג את התיאור המדעי ואחר כך נשווה אותו לתיאור המקראי.

"… ויהי ערב ויהי בקר יום אחד." (בראשית א, ה).

ז'ורז' אנרי אדואר למטר (1894-1966), כומר קתולי בלגי, שבמקביל להיותו כומר היה גם אסטרונום, היה המדען הראשון שהעז להציע לעולם המדעי של זמנו, בשנת 1927, את האפשרות, כי היקום התחיל (נברא) מאטום קדמוני קטן והתפשט מאז, עד לגודלו היום. עד לימיו שלטה במדע הדעה שדגלה ביקום קדמון, יציב ומונוטוני: "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם." (קהלת, א', ה'). הסיפור מאחורי הקלעים היה, שאיינשטיין הגדול, אשר פיתח באמצע העשור השני של המאה ה-20 (1915-1916) את תורת היחסות הכללית שלו הבחין,  כי בנוסחאותיו קיימת אופציה של בריאת יקום מנקודה סינגולרית (ממליץ לקורא, שאינו בקי במושגים אלה, לעיין בויקיפדיה). הוא תיעב את הפתרון הזה, כי נקודה סינגולרית היא נקודה מתמטית חסרת ממשות והגדרה. הוא העדיף להוסיף איבר נוסף, מלאכותי, לנוסחאותיו במטרה למנוע אפשרות של התחלת יקום מנקודה סינגולרית, שמחייבת יקום מתפשט. הוא צדק במידה מסוימת בהכניסו תיקון זה כי באותן שנים, התופעה של יקום מתפשט עדיין לא נודעה בציבור. ז'ורז' למטר לעומתו, אולי בהשפעת הברית הישנה שהכיר על בוריה מפאת היותו כומר, לא נבהל מהנקודה הסינגולרית וערך חישובים משלו על בסיס תורת היחסות הכללית שפיתח איינשטיין שהוכיחו, כי היקום התחיל ממה שהוא הגדיר כאטום הקדמוני אשר ממנו התפשט היקום למצבו בימינו. כאשר למטר הציג את חישוביו בפני איינשטיין, הוא זכה מהאחרון במקלחת קרה. הגאון היהודי המפורסם הודיע לו בזו הלשון: "חישוביך נכונים, אך הפיזיקה איומה". למותר לציין כי 6 שנים מאוחר יותר ב 1933, הגאון הזה היה חייב לקחת את דבריו חזרה ולהחמיא ללמטר באומרו: "זה ההסבר היפה והמספק ביותר לבריאה ששמעתי מעודי". איינשטיין חזר בו משום שהאסטרונום האמריקאי אדווין הבל (1889-1953), שקבל לידיו את הטלסקופ שעל הר וילסון, ארה"ב, בעל המראה הגדולה ביותר בזמנו, בקוטר של 2.54 מטר, גילה בשנת 1929 כי הגלקסיות מעבר לשביל החלב אינן סטטיות אלה הולכות ומתרחקות. בקיצור – היקום אינו סטטי, כפי שהיה מקובל לחשוב בזמנו, אלא מתפשט במהירות ההולכת וגדלה ככל שהכוכבים רחוקים מאתנו.

תהליך הבריאה, כפי שהוא מקובל על המדע בימינו, מנקודת ההתחלה (המפץ הגדול – השם שהעניק פרד הויל לתאוריה זו) ועד פריצת האור (סוף 'היום' הראשון), התבצע כדלהלן:

בריאה יש מאין, מתוך נקודה סינגולרית. בריאה שכזו של יש מאין היא בהחלט אפשרית על פי תורת הפיזיקה הקוואנטית של ימינו. פיזיקאים תיאורטיים כבר הוציאו לאור מספר ספרים בנושא זה, המאמתים היתכנות שכזאת. זכורני, כי בשנות לימודי בתיכון בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת, נושא זה של בריאה יש מאין, לאור חוקי הפיזיקה של ניוטון, נראה חסר היתכנות. הנקודה הסינגולרית מבחינה פיזיקלית, הינה מצבור נקודתי של אנרגיה, חמה מאוד ובעלת צפיפות אינסופית. מהיכן וכיצד הופיע נקודה זו אין איש יודע. השערות, יש למכביר.
התפשטות מהירה ביותר של אנרגיה זו במשך מיליונית שנייה, שגרמה לאחידות טרמית בכל החומר שהתפשט. החומר הזה היה במצב מיוחד המכונה "פלזמת קוורקים-גלואונים". קוורקים הם כזכור הרכיבים של הפרוטונים והניטרונים, כאשר הגלואונים הם הרכיב המחבר בין הקוורקים ויוצרים את הפרוטונים והנויטרונים, שהם הרכיבים העיקריים של כל אטום.
בגמר ההתפשטות המהירה, ההתפשטות נמשכה אך בקצב איטי יותר. הפלזמה הראשונית החלה להתקרר וכתוצאה מכך הקוורקים החלו להתאחד וליצור פרוטונים, ניטרונים ופוטונים כאשר האחרונים הם נשאי האור. הפלזמה בדומה לערפל, אטומה למעבר אור ומשקלה הסגולי קרוב לזה של המים.
לאחר משך זמן התפשטות של כ-380,000 שנים מאז תחילת המפץ (ההתפשטות המהירה של הנקודה הסינגולרית במשך זמן קצר מאוד ובהמשכה 'התפשטות' נורמלית במהירות קבועה של כ 70 ק"מ לשנייה), הפלזמה התקררה לטמפרטורה מתחת ל- 3000 מעלות קלוין. מצב זה אפשר היווצרות של הרבה מאוד אטומי מימן, פחות הליום ומעט ליתיום. הפלזמה שהומרה לאטומים, נעשתה שקופה וכתוצאה מכך התאפשרה פריצת פוטונים של אור אל תוך החלל שהקיף את אזור המפץ (ההתפשטות). גלי אור (פוטונים = נשאי האור) אלו ממשיכים לנהור בחלל עד ימינו אלה. הם שהתגלו על ידי צמד המדענים של מעבדות בל מניו ג'רזי, ווילסון ופנזיאס בשנת 1964 כמסופר למעלה. דרך אגב, הקוראים המבוגרים וודאי זוכרים עדיין את הריצודים של הנקודות הלבנות על מסכי הטלוויזיה הישנים, בגמר השידור הטלוויזיוני בחצות הלילה. כ 10% מהנקודות הלבנות שריצדו על המסך מקורן בשאריות הקרינה של המפץ הגדול.

התיאור המקראי של 4 השלבים הללו המתוארים למעלה, אינו יכול להשתמש במונחים הפיזיקליים המקובלים על המדע של ימינו, שלא יכולים היו להיות מובנים ליוצאי מצריים ושברובן אף אינן ידועות ליושבי תבל בתקופתנו אנו. על כן נאלץ המקרא להשתמש במילים כמו שמיים וארץ עבור אנרגיה וחומר, או תוהו ובוהו עבור המצב הכאוטי של שלב ההתפשטות המהירה. את התיאור הפסטורלי של פסוק ב' המתאר את "רוח האלוקים המרחפת על פני המים" ניתן לפרש כנוכחותה של רוח האלוקים בשלב ההתפשטות האיטית של הפלזמה (הדומה בתכונותיה למים). לעומת זאת המילים 'יהי אור', נותרו ללא כל שינוי מאז יציאת מצרים והן מאמתות כמאה עדים את נכונות התיאור המקראי של הבריאה. במאמר מוסגר ברצוני להוסיף כי פסוק ה' המתאר הבדלה בין אור (חומר הפולט אור ולכן הוא נראה לעיננו, הרגישות לקרינת אור) לבין חושך (חומר שאינו פולט אור ולכן הוא 'חשוך'), בו החושך הובן במשך הדורות כהעדר אור ולא כחומר בפני עצמו, מקבל משמעות חדשה לאור גילוי חומר חשוך, בלתי נראה, העוטף את הגלקסיות בשמיים ומונע מהן מלהתפרק, חומר הקיים ביקום מאז בריאתו. מאחר והמדע עדיין אינו יודע מהי מהותו של חומר אפל זה, איני רוצה להרחיב את הדיבור עליו.

בזאת התגברנו, לדעתי בהצלחה מלאה, על חמשת הפסוקים הראשונים של פרק א בחומש בראשית, המתעדים את אירועי 'היום' הראשון לבריאה, והראינו, כי התיאור המקראי והתיאור המדעי, בגדול – תואמים במידה מפתיעה.

"וירא אלוקים את האור כי טוב ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך:" (בראשית א, ד)

בסוף היום הראשון, 'יושב' לו האלוקים, או אחד ממלאכיו הנאמנים במשרדו, ומתעד ביומנו, עבור הדורות הבאים, את פעילותו:

היום הוא היום הראשון לבריאה.
היום נבראו השמיים והארץ; יש מאין.
הושלט סדר בארץ שהייתה במצב של תוהו ובוהו מוחלט.
במשך היום ריחף לו האלוקים על פני מי הפלזמה והתענג מעט ממעשי ידיו.
היום נברא האור והתוצאה הייתה טובה!
האור הופרד מהחושך שהיה שם מתחילה.
בסוף היום הוענקו שמות לפרקי הזמן השונים. פרק הזמן ביממה בו קיים אור, כונה בשם 'יום', ופרק הזמן ביממה בו אין אור, כונה בשם 'לילה'. (אין מוקדם ומאוחר בתורה. שני פרקי הזמן הללו קשורים אמנם למאורות שנתלו בשמיים רק ביום הרביעי, אך הכינויים הללו של תקופות היממה, הומצאו כבר בסוף היום הראשון, בגלל הקשרן לאור).

לעומת המלאך, יושב לו הקוסמולוג במשרדו המרווח ומתעד במחשבו, עבור הדורות הבאים, את תגליותיו:

ארעה התחלה שבה נקודה סינגולרית כבידתית, חמה מאוד ודחוסה מאוד באנרגיה טהורה, צצה לה מאי שם, כנראה כתוצאה מתנודות קוואנטיות מקריות בחלל ריק.
תוך שבריר של שניה, התפשטה לה הנקודה הסינגולרית לממדי ענק. כל התהליך ארע בחושך מוחלט.
'מרק' אטום, במצב של תוהו ובוהו מוחלט המורכב מ- 'פלזמת קוורקים-גלואונים', אלקטרונים, פוטונים ועוד כל מיני רכיבים תת-אטומיים אחרים, נוצר והתפשט בעוצמה רבה אל החלל הריק שמסביבו.
ההתפשטות בחלל הריק והקר, גרמה להתקררות החומרים שהרכיבו את ה'מרק' ואז נוצרו החלקיקים הבסיסיים, פרוטונים וניטרונים, של האטום.
התקררות והתפשטות נוספת גרמה לפרוטונים, לניטרונים ולאלקטרונים ליצור את האטומים הראשונים והקלים ביותר המופיעים בתחילתה של הטבלה המחזורית: המימן (H), ההליום (He), והליתיום ((Li. ברגע שטמפרטורת ה'מרק' צנחה אל מתחת ל 3000 מעלות קלוין, לאחר פרק הזמן של כ 380,000 אלף שנים ארציות מאז תחילת המפץ, כל ה'מרק' הומר לאחד משלושת סוגי האטומים שפורטו למעלה. או אז פרץ האור לחלל, כלומר שטף של פוטונים, ונהר לכל הכיוונים.

מכון דוידסון. – אנו מעודדים אנשים להפעיל את הדמיון, להתפתח, לחלום, ולחשוב.

מכון דוידסון, הממוקם בצדו הדרום מזרחי של הגן המקסים המכיל את מבני מכון ויצמן, בכניסה הצפונית לעיר רחובות, הוא הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, שהוקם לכבודו של הכימאי ד"ר חיים ויצמן, שכיהן כנשיאה הראשון של מדינת ישראל. הוא ולורד רוטשילד קיבלו לידיהם את הצהרת בלפור המפורסמת ב-2 בנובמבר 1917, בזכות עזרתו של ד"ר וייצמן למאמץ המלחמתי הבריטי במלחמת העולם הראשונה.

מה שאין מספרים בציבור היא העובדה הבסיסית כי הצהרת בלפור נבעה ישירות או בעקיפין מהרפורמציה הדתית, הפרוטסטנטית שהתפתחה במקביל להתפתחות המדעית, וששינתה משמעותית את יחסו של הציבור האנגלי אל הביבלייה היא הברית הישנה. הביבלייה שתורגמה לאנגלית הפכה להיות לספר הפופולרי ביותר בקרב הציבור הפרוטסטנטי האנגלי. כך שמשם ועד להצהרת בלפור ההתפתחות הייתה טבעית. מבריטניה, 'הביבלייה' חצתה את האוקיאנוס האטלנטי והפכה להיות לספר הספרים של העם האמריקני. עוד סיפור שאיננו ידוע ברבים הוא שהיה זה ויצמן שנפגש עם טרומן יום או יומיים לפני שדוד בן גוריון אמור היה להכריז על הקמת המדינה, והצליח לשכנעו לתמוך בהקמת מדינת ישראל למרות התנגדותו העזה של שר החוץ שלו, גיבור מלחמת העולם השנייה, הגנרל ג'ורג' מרשל. את הפגישה הגורלית הזאת בין ויצמן לטרומן הצליח לארגן סוחר יהודי אמריקני בשם אדי ג'יקובסון, שטרומן היה ידידו מאז שרותם המשותף בצבא האמריקני כעובדי השקם, ומאז שהקימו יחדיו בית מסחר למכירת בגדים שפשט את הרגל. מספרים שהנשיא טרומן, התרשם מאוד באותה פגישה, מחוכמתו של ויצמן.

נחזור ברשותכם למכון דוידסון ולתרומתו המדעית לכל דוברי העברית. בתור הזרוע החינוכית של מכון ויצמן, הוא תומך באתר המוקדש כולו לכל תחומי המדע כאשר הקוסמולוגיה, מדעי החלל, תופסים בו מקום משמעותי. לצורך כך הוא מתרגם לעברית את המצגות המעולות ביותר המתפרסמות ברשת ומאפשר בכך, לציבור הישראלי, להתבשם מהתפתחות הידע המדעי. מה שמצער הוא שהמסורת הישראלית להתכחש לקיומו של בורא העולם כהמשך למסורת תנועת ההשכלה ששלטה בחלק ניכר מיהדות אירופה ואמריקה, נשמרת במכון דוידסון בהקפדה רבה.

"… ויהי ערב ויהי בקר יום שני:" (בראשית א, ח).

תיאור הפעילות האלוקית ב'יום' השני, יחסית לפעילות של ה'יום' הראשון, היא במידה מסוימת מסתורית, ורב בה הנסתר על פני הנגלה. למרבה הפלא גם בתיאור המדעי של תקופה זו, רב הנסתר על פני הנגלה. כזכור לכם, נפרדנו מה 'יום' הראשון לאחר פריצת האור. ב 'יום' השלישי אנו 'מטיילים' כבר על פני כדור הארץ שבו המים נקווים למקום אחד והיבשה נחשפת. חולפים להם עוד רגעים ספורים והיבשה מתכסה בדשאים ובעצים. הרי זה זועק לשמים, לפחות בעיני האדם המודרני, כי חסר פה השלב של בריאת (כדור) הארץ. מה קורה פה למען השם!?

אי אפשר להימנע מהקביעה כי המספר המקראי דילג על שלב זה משום שלו היה מספר עליו חייב היה לגלות ליוצאי מצריים כי הם חיים בפועל על פני כדור ענקי המורכב מעשרות יסודות שונים שנוצרו בזמן התרסקותם של דורות של כוכבים. מידע שלא היה תורם רבות להגברת אמונתם בבורא העולם. על כן העדיף המקרא לדבר על מים, לדבר על התרסקות מסתורית שהפרידה בין מים למים ויצרה רקיע שכונה שמים.

ברשותכם, נגלוש ב'יום' זה רק אל התיאור המדעי החלקי ונחקור את צפונותיו. כאשר נפרדנו מהיום הראשון, פרץ האור לחלל היקום. פריצת האור בשרה על היווצרותו של החומר, שהיה מורכב בעיקר מאטומים של היסוד מימן. הטבלה המחזורית או המערכת המחזורית שהוצעה על ידי הכימאי הרוסי דמיטרי מנדלייב ב-1869, מציגה את כל היסודות שמהם מורכב כל החומר פולט האור ביקום. בסה"כ יש בה  103 יסודות. הראשון ברשימה שהוא גם הפשוט והקל ביניהם, הוא היסוד מימן (H). הכבד ביותר, הסוגר את הרשימה הוא הלורנציום (Lr). לפי תיאוריית המפץ הגדול, שני היסודות העיקריים שנבראו כתוצאה מהמפץ, ההתפשטות וההתקררות, הם המימן (H) וההליום (He) שהוא היסוד הבא אחרי המימן ((H בטבלה המחזורית. כתוצאה מכך חלקם באחוזים של שני יסודות אלו, מתוך כלל היסודות הקיימים ביקום הם: כ-73 אחוז מימן, כ-25 אחוז הליום. מכאן שכל שאר 101 היסודות הם רק כ-2 אחוז בלבד מכל היסודות כולם. כאן המקום לציין כי כל היסודות הפולטים אור מהווים רק כ-4.9% אחוז מכל האנרגיה הקיימת ביקום (חומר = אנרגיה ע"פ נוסחתו המפורסמת של איינשטיין מאז אותה שנת הפלא E=mC2, כאשר האות E מסמלת אנרגיה, m מסמלת מסה (כמות החומר), C מסמל את מהירות האור בריק. שאר 95.1% של האנרגיה בכל היקום מתחלקים בין אנרגיה אפלה 68% שאין יודעים מה היא, אך טוענים כי היא הגורמת להתפשטות היקום והיתרה של 27.1% משויכת לחומר שחור, חשוך שאינו פולט אור. הסברה המדעית לתפקידו של חומר זה היא שהוא מלכד את כוכבי הגלקסיות לגוש אחד ואינו מאפשר להם להתפזר בחלל כתוצאה מהתנועה הסיבובית של הגלקסיה.

יסודות נוספים, כבדים יותר,  נוצרו רק לאחר מספר מיליארדים של שנים לאחר המפץ הגדול בתהליך הנקרא סופרנובה, שהוא בפועל תהליך בו כוכב קורס על עצמו וגורם להיתוך גרעיני (חיבור של אטומים קלים לאטומים כבדים יותר). בגמר התהליך הוא מתפוצץ תוך פיזור קליפותיו החיצוניות לחלל. הכוכב הנדרש לתהליך שכזה הוא כדוגמת השמש שלנו אך גדול ממנה פי 8 עד 20. היסודות הנוצרים בתהליך השלבי של קריסה והיתוך גרעיני הם: חלק מהמימן של הכוכב  מותך להליום. חלק מההליום מותך לפחמן.  חלק מהפחמן מותך לחמצן. חלק מהחמצן מותך לניאון. חלק מהניאון מותך לגופרית. חלק מהגופרית מותך לברזל. הברזל הוא השלב הסופי בהיתוך הגרעיני שלאחריו הכוכב מתרסק, מפזר לחלל את כל השכבות שהצטברו מעל הברזל, כולל הברזל ומותיר אחריו מה שנקרא כוכב ניטרונים. אם הכוכב המקורי שבו התחיל התהליך היה גדול מ- 20 מסות שמש, כי אז כוכב הניטרונים יהפוך לחור שחור.

כפי שציינו בפרק על גילו המדעי של היקום, חלפו להם כ- 0.038-/+13.813 מיליארדי השנים מאז המפץ הגדול. כדור הארץ שאנו חיים על גביו, ש'נולד' מתוך סופרנובה, החל את חייו רק לפני כ-4.54 מיליארדי שנים. הכוכבים הראשונים נוצרו רק כ-100 מיליון שנים לאחר המפץ הגדול. משמעות עובדה זו היא שבכל התקופה של 9.273 מיליארדי השנים, סופרנובות נוצרו, התפוצצו, ופיזרו את היסודות שנוצרו בהם אל החלל הבין כוכבי. מיסודות אלו יצר האלוקים את האדם.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. " (בראשית א, ו).

מעיון במידע שמספק האינטרנט, לא מתקבלת תמונה ברורה ושלמה על כל התוצרים של הסופרנובה. סביר להניח כי המימן, שהיה קיים ביקום מאז המפץ הגדול ויצר את גרם השמיים שהתפתח לסופרנובה, התאחד עם החמצן שנוצר בשלבי הקריסה וההיתוך של הסופרנובה, ויחד הם יצרו תרכובת הידועה לנו בשם מים. מדובר כאן במים בכמות אדירה, אולי כדור בגודל השמש שלנו אם לא יותר. כמו כן יתכן כי המים יצרו בתוך הסופרנובה שכבה עבה בה נוצרה בועה שהפרידה בין מים תחתונים ובין מים עליונים.

מאחר ואין למדע מידע מדויק על מה שאירע עם אותה סופרנובה לא אוכל להכין עבור 'היום' השני רשימת השוואה דוגמת זאת שהכנתי עבור היום הראשון. פרטי היום השני יישארו בגדר תעלומה. כפי שגם האירועים הקוסמולוגיים שאירעו באותה תקופה הם ברובם תעלומה.

"… ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי:" (בראשית א, י"ג).

מהפסוקים המתארים את הפעילות האלוקית ביום זה אנו למדים כי לחומר הדומם שממנו נוצרה היבשה היה כושר להצמיח גידולים בעל יכולת התרבות. די היה בהוראתו של הבורא על מנת שכך יהיה. גם היום, בתחילתה של המאה ה-21 אין לאנושות ואין למדע מושג ירוק כיצד חומר דומם, אבנים וסלעים, הפיק מתוך עצמו גידולים בעלי כושר צמיחה והתרבות.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן." (בראשית א, ט).

פרופסור אמריטוס נתן אביעזר (1938-2058), דיקן הפקולטה לפיזיקה לשעבר, מאוניברסיטת בר-אילן, שעסק רבות בפיענוח תיאור הבריאה המקראית והשוואתה לתיאור המדעי, מסביר פסוק זה בעזרת תופעת הקפיאה של המים בקטבים. אין זה סוד שאחד האסונות העלולים לבוא על כדור הארץ כתוצאה מההתחממות הגלובלית היא הפשרת הקרחונים בקטבים. כתוצאה מכך תגרם עלייה בגובה פני הים ושטחים אדירים של היבשה יוצפו שוב. בתקופת הבריאה של היום השלישי ארע תהליך הפוך, המים קפאו.

"ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי:" (בראשית א, י"ט).

ב'יום' זה נכנסה השמש המשרתת את מערכת כוכבי הלכת המקיפים אותה, לתהליך של הפקת האור והחום שמספקים את האנרגיה הדרושה לקיום החיים על פני כדור הארץ. גם הירח החל באותו יום את תפקידו המסורתי מאחר והוא מאיר כתוצאה מאורה של השמש המאירה אותו. השמש כידוע היא מאגר כדורי אדיר של היסוד הגזי מימן שנוצר כזכור במפץ הגדול שיצר את היקום. מימן זה, כתוצאה מהלחצים האדירים המתקיימים במרכזה של השמש, מתחמם מאוד ומתחיל בתהליך היתוך גרעיני שבו 4 אטומי מימן מתאחדים לגרעין הליום אחד ושני פרוטונים. שני הפרוטונים גורמים להתמדתו של התהליך עד שמאגר המימן יכלה. המדע טוען שהשמש החלה להאיר לפני היווצרותו של כדור הארץ. המקרא טוען שכדור הארץ נוצר לפני שהשמש והירח החלו להאיר. יהיה מעניין להיווכח ביום מהימים מי צודק בוויכוח זה, אם בכלל.

"ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי:" (בראשית א, כ"ג).

ה'יום' החמישי מפתיע את היקום ביצירת חיים, הן במים והן באוויר. אם קודם, ביום השלישי היו לנו צמחים, כלומר יצורים בעלי כושר התרבות אך ללא כושר תנועה, עתה יש לנו יצורים שמסוגלים לנוע חופשית ממקום למקום הן בתוך המים והן באוויר. בתחום הזה של צמחיה ויצורים חיים בימים, באוויר וביבשה התיאור המדעי רחב מאוד ומפורט מאוד ומתאר התפתחות הדרגתית מהאורגניזמים הפשוטים ביותר עד לאורגניזמים המורכבים ביותר.

"… ויהי ערב ויהי בקר יום השישי:" (בראשית א, ל"א).

ה'יום' השישי מפתיע את היקום ביצירת חיות נושמות לסוגיהן, כאשר בשיא התהליך נוצר יצור מיוחד בתהליך מיוחד – הוא האדם.

כבר הזכרתי, בפרקים קודמים של חיבור זה, את השתוקקותם הרבה של אזרחי אירופה באמצע המאה ה-19 לגרש את בורא העולם מעל פני כדור הארץ ולכן אין להתפלא על כך שאחרי שחוקר הטבע הבריטי צ'ארלס דרווין (1809-1882) פרסם את ספרו 'מוצא המינים' ב 1859, השאלה הראשונה שנשאל על ידי עיתונאי סקרן הייתה בדבר נחיצותו של בורא העולם לבריאת האדם. ספרו של החוקר קבע כי האדם לא נברא כייצור מיוחד אלא התפתח כשאר בעלי החי מיצורים פחות מפותחים ממנו. מקורו של האדם, קבע בספרו החוקר המדופלם, מקורו של האדם הוא הקוף.

"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם.  ב וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.  ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹקים לַעֲשׂוֹת".(בראשית, ב', א'-ג').

פרופסור מריו ליביו (1945-2065) אסטרופיזיקאי ישראלי, עבד במכון המדעי של טלסקופ החלל ע"ש אדווין הבל בין השנים 1991 עד 2015, (כפי שסיפרתי בפרק קודם, אדווין הבל הוא האיש אשר הצליח לשכנע את אלברט איינשטיין, בעזרת תצפיותיו הקפדניות, כי היקום התחיל, וכי הוא התחיל מנקודה ומאז הוא הולך ומתפשט). תפקידו של הפרופסור מריו ליביו במכון המדעי היה להשגיח על טלסקופ החלל פן לא ייפול חלילה על ראשיהם של בני אנוש השורצים, שם הרחק למטה, על פני אדמת כדור הארץ. בכדי למנוע אסון זה הקפיד הפרופסור להעסיקו, ללא הרף, במשימות מחקר שונות. בין לבין הוא גילה כי משימה זו מותירה בידיו הרבה זמן פנוי, ובמרצו כי רב, פנה לכתיבה והעניק לאנושות מספר ספרי מדע פופולארי מרחיבי דעת. בין ספריו שתורגמו לעברית אנו מוצאים את 'חיתוך הזהב: קורותיו של מספר מופלא'. 'שפת הסימטריה: המשוואה שלא נמצא לה פתרון'. 'האם האלוקים הוא מתמטיקאי?' ואחרון אחרון חביב הוא הספר 'שגיאות גאוניות' העוסק בשגיאות משמעותיות ששגו 5 גאוני עולם: גיבורנו צ'ארלס דרווין, ויליאם תומסון (הברון קלווין הראשון 1824-1907), ליינוס פאולינג (1901-1994), פרד הויל שכבר הזכרנו בפרק קודם וכמובן הגאון אלברט איינשטיין שאינו נעדר מרשימה מכובדת זו. (הספר 'שגיאות גאוניות' נקרא במקור האנגלי בשם  BRILLIANT BLUNDERS'" לכן אני הייתי מעדיף לתרגם את שמו כ 'שגיאות של גאונים').

הפרופסור שלנו אינו נופל בכישוריו במאומה מהבלש האגדי בספריה של אגתה כריסטי, הרקול פוארו. בכדי להתחקות אחר ידיעותיו של צ'ארלס דרווין בתורת התורשה, שידיעתה מהווה אבן יסוד בתיאוריה של התפתחות החי והצומח, ידידנו הפרופסור, בחוצפה של ישראלי מצוי, לא מנע עצמו מלהתפלח לספרייתו הפרטית של דרווין, לבדוק את מלאי הכותרים הנמצא בה ואף לוודא אילו מהספרים דרווין קרא ואילו הוא רכש אך ורק לשם קישוט ספרייתו. כך נתגלה לו, כי את ספרו של וילהלם אולברס פוקה: 'צמחי המכלוא', שתיאר את מחקרו המופלא של הכומר המורבי בן המאה ה-19, גרגור מנדל, דרווין מעולם לא קרא משום שדפי הספר נותרו לא חתוכים, כלומר, הם נותרו באותו מצב בו יצאו מבית הדפוס.

מסתבר אם כן כי ספרו 'מוצא המינים' של הגאון התורני הזה, צ'ארלס דרווין, שלו משתחווה אפיים ארצה האנושות כולה, זכה בכבוד המפוקפק להיכלל בספרו של פרופסור מריו ליביו 'שגיאות גאוניות' בזכות קביעתו כי התורשה בטבע מועברת מדור לדור כפי שצבעים שונים מתערבבים בתוך דלי. ה'בעיה' בקביעת 'חוקי טבע' שכאלו היא בכך שהיא סותרת את המציאות שבה מגבר ואשה נולדים תמיד גבר ואשה נפרדים ונבדלים ולא משהו שהוא ערבוב בין תכונות גבר ובין תכונות אישה. אמנם עם חלוף הזמן, זכה גם דארווין לשמוע על עבודתו וממצאיו של הכומר מנדל, אולם את השגיאה שכבר הודפסה בשחור על גבי נייר לבן, לא ניתן היה להשיב.

כמות הכוכבים המוערכת בכל היקום כולו היא 20,000 מיליארד מיליארדים כלומר 20 עם זנב של 21 אפסים אחריו. כתוצאה מכמות אדירה זו מניחים המדענים כי חייבות להתקיים בחלל מערכות שמש רבות דוגמת זאת שאנו חיים בה וכמובן גם מספר גדול של כוכבי לכת דוגמת כוכב הלכת 'ארץ' שהאנושות מתקיימת עליו. הנחה זו מובילה למסקנה כי התרבות האנושית שהתפתחה על הפלנטה 'ארץ' היא אך גרגיר קטן וחסר ערך הזרוק בפינה נידחת של היקום האדיר שמסביבנו.

בשנים האחרונות, עם השתכללות יכולות המכשירים האלקטרוניים המותקנים על החלליות לסוגיהן, התברר כי כמות החומר המאיר, כלומר החומר העשוי מהאטומים של הטבלה המחזורית, הוא סך הכול כ 4.5% מכל החומר או האנרגיה (חומר = אנרגיה לפי נוסחתו המפורסמת של אלברט איינשטיין), הקיימים ביקום. אם לוקחים בחשבון כי מתוך ה 4.5% הללו רוב החומר הוא שני היסודות: מימן והליום שנוצרו בזמן המפץ הגדול, כי אז יתרת היסודות מהם בנוי גוף האדם הם יקרי המציאות במרחבי היקום. הוא הדין לגבי אזורים בהם יכולים להתפתח חיים תבוניים. החלל הענק על ממדיו העצומים אינו כה ידידותי לקיומם של יצורים חיים מהסוג הקיים על פני כדור הארץ הכחול שלנו. כל זאת נלמד רק בשנים האחרונות תוך כדי חיפוש חיים בכוכבי גלקסיית שביל החלב שאנו חלק אינטגרלי ממנה. כבר שנים ידוע למדענים כי תופעת החיים מהסוג הקיים על פני כדור הארץ הוא נס במלוא מובן המילה. כי למרות כל הניסיונות וכל התיאוריות בנוגע להתפתחות יצורים חיים, אין המדע יודע להסביר כיצד כל זה התחיל שלא לדבר על המפץ הגדול והנקודה הסינגולרית שממנה התחיל הכול.

תחושתי היא כי ההגדרה שסיפק לנו המקרא בחומש שמות פרק ג פסוק י"ד לגבי שמו והגדרתו של הבורא, ואני מצטט: " וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם", היא הגדרה, שעבור בן המאה ה-21, היא בהחלט מדויקת ומספקת.

שיר עמי ים עמי יער —

הרשו לי לסיים רשימה זו בשיר 'שיר עמי ים עמי יער- -' של הנביא, המשורר הלאומי, אורי צבי גרינברג[10] (1896-1981), זכר צדיק לברכה, שיצא לאור במסכת השירים 'על דעת הנס הנכסף' בהוצאת המילוא ירושלים עיה"ק תש"י, שאין מתאים ממנו לדעתי, לתיאור הנס, לו אנו אמורים לצפות, בעתיד הקרוב.

תם ולא נשלם, השבח לאל בורא עולם.

מובאת בזאת רשימה מומלצת של אנשי מדע, בעיקר אמריקאים, דוברי אנגלית, אתרים העוסקים במדע או בקוסמולוגיה, להרחבת הדעת. הקשת שמותיהם לאחר צירוף המילים YouTube תאפשר לצפות במצגותיהם. עבור מדענים ישראלים ניתן להקיש שמותיהם גם בעברית. במידה והמצגת שייכת לדור החדש ניתן אף בעזרת החלוניות בתחתית הימנית של המסך, לקבל לפעמים תרגום לעברית או להאט את קצב הדיבור, דבר שמקל על ההבנה למתקשים באנגלית המדוברת.

מדענים דוברי אנגלית, פיזיקאים, קוסמולוגים,

Smoot George – הוא אסטרופיזיקאי כעל פרס נובל שהקדיש את מירב חייו המקצועיים לחקר קרינת הרקע הקוסמית.
Nima Arkani Hamed – פיזיקאי תיאורטי, אחד המוחות המזהירים בתחום המושווה לעיתים לאלברט איינשטיין.
Carroll Sean – פיזיקאי תיאורטי המתרכז בתחום הקוסמולוגיה, מרצה מעולה.
Green Brian – פיזיקאי תיאורטי, מתמטיקאי וחוקר תורת המיתרים, מרצה בחסד.
Kaku Michio – פיזיקאי תיאורטי, עתידן, תורם רבות למדע הפופולרי
Primack Joel – פרופסור לפיזיקה ואסטרו-פיזיקה, מחוקרי החומר השחור והאנרגיה השחורה ביקום
– Abrams (Primack) Nancy Ellenשחקנית, סופרת ומרצה על היקום ועתידו
Krauss Lawrence Maxwell – פיזיקאי תיאורטי, וקוסמולוג, מרצה מעולה.

מדענים ישראליים

Nathan Aviezer –פיזיקאי, לשעבר דיקן הפקולטה לפיזיקה של בר-אילן
– Howard (Haim) Siderגנטיקאי. ניתן לראות הרצאות שלו בתוכנית אבני דרך של האוניברסיטה העברית

אתרים מדעיים בחו"ל

National Geographic – סרטוני טבע
Fermilab – Don Lincoln – הסברים של נושאים רבים בפיזיקה.
RI – המכון המדעי הבריטי, מצגות על נושאים מדעיים של מיטב המדענים בעולם דובר האנגלית.

אתרים מדעיים בארץ

TAUAstroclub – המועדון האסטרונומי של אוניברסיטת תל-אביב.
מכון דוידסון. – הסברים מילוליים של תופעות טבע, כולל מצגות של מכונים מדעיים כמעט כולם מקורם בארצות דוברות אנגלית.

הערות:

[1] הרמב"ם, רבי משה בן מיימון, משנה תורה, ספר המדע, עם ביאור ופסקי הלכה של הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), מהדורה ראשונה 2014, הוצאת קורן ירושלים.

[2] פסוק זה של הנביא זכריה מעוות על-ידי רבים, השמים נקודה במקום שאיננה. הם נוהגים לצטט את הפסוק כאומר: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוח". בעוד שבפועל הנביא אומר בפירוש: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי, אמר ה' צבאות". פסוק זה של הנביא זכריה היה עבור 'שייב' (ד"ר ישראל אלדד. 'שייב' הוא שם משפחתו לפני שהוסב לאלדד), המוטו של חייו. הוא נהג לצטטו רבות בשיעוריו בטכניון, במסגרת הלימודים ההומניים שיזם פרופסור חיים חנני, שאפשרו לסטודנטים למדעים מדויקים לספוג תוכני העשרה בתחום מדעי הרוח

[3] מיכה גודמן, 'סודותיו של מורה הנבוכים', כנרת, זמורה-ביתן, דביר 2010.

[4] [4] התאמת הסיפור המקראי של הבריאה אל המציאות הפיזיקאלית כפי שהובנה במשך כול דור ודור, הייתה משאת נפשם של יהודים רבים. למזלם הרע, התיאוריות הפיזיקאליות שפותחו על ידי טובי המוחות של זמנם, הובילו את כולם למבוי סתום. אפילו הרמב"ם ששלט בכל סודות המדע של תקופתו נאלץ לצבוע חלקים ניכרים של התיאור המקראי של הבריאה בצבע לבן. המלצתו הייתה שכאשר פשט הפסוק עומד בסתירה לעובדה ידועה או להיגיון, כי אז יש להבין את הפסוק לא כפשוטו אלא באופן מטפורי, כלומר לצבוע אותו בצבע לבן. פרופסור (היום אמריטוס) נתן אביעזר, ששימש שנים רבות כדיקן הפקולטה לפיזיקה באוניברסיטת בר-אילן, השקיע מאמץ רב, בזכות ידיעותיו הרבות בפיזיקה המודרנית, בהסרת הצבע הלבן מעל פסוקי הפרקים הראשונים של חומש בראשית. ספרו הידוע 'בראשית ברא' שמהדורתו הראשונה הודפסה בתשרי תשנ"ד (1993 . 9) יצא מאז במהדורות רבות. ספרו הפחות ידוע 'אמונה בעידן המדע' המשלים את ספרו הראשון, הודפס במקורו באנגלית בשנת 2001 ותורגם והודפס בעברית בשנת 2008. את שני הספרים ניתן לרכוש ישירות מהמחבר.

גם מדעננו הצעיר דניאל תורג'מן מתמודד עם הפרקים הראשונים של חומש בראשית ואת התוצאה ניתן לקרוא בקובץ 'לפענח את פרשת הבריאה' – רובד קוסמולוגי נסתר בשפת התנ"ך. ומאמר נוסף: 'איך העולם שלנו מתאים במדויק לחיים?' – הכוונה אלוקית או מקרה?

[5] ל 'פרדוקס אולברס' התוועדתי לראשונה בספרו המקסים של הקוסמולוג האמריקני ג'ורג' סמוט, 'קמטים בזמן'. ראה סעיף 7.

[6] רבי יהודה הלוי, ספר הכוזרי, תרגום ניקוד ופיסוק ע"י יהודה ב"ר שמואל אבן שמואל איש ירושלים, הוצאת דביר תשנ"ד. מהדורה שניה, אייר תשל"ג.

[7] ג'ורג' פיצג'רלד סמוט ו קיי דוידסון, 'קמטים בזמן', , בתרגום של עמנואל לוטם, ספריית מעריב אור יהודה, 1995

George Fitzgerald Smoot III and Keay Davidson, Wrinkles in Time, Translated by Emanuel Lottem.

 Ma'ariv Book Guild, Or Yehuda 1995.

פרופסור סמוט הקדיש את רוב חייו המקצועיים לחקר קרינת הרקע הקוסמית שנוצרה כתוצאה מהמפץ הגדול. הוא נטל חלק חשוב בפיתוחו ותכנונו של לוויין המחקר ,COBE כאחד מ 3 המדענים שהיו אחראיים על כך. החללית שולחה לחלל ב 18.12.1989 הוא היה מספיק אמיץ, בכדי להצהיר בספרו, כי יתכן והתיאור המקראי של הבריאה בנוי על יסודות איתנים. לווייני מחקר נוספים נשלחו לחלל בכדי להתחקות אחר ההיסטוריה של המפץ הגדול. חללית המחקר WMAP נשלחה ביוני 2001 וחללית המחקר האירופאית Planck נשלחה לחלל ב 2009.האתר של סוכנות החלל האמריקנית NASA מתאר חלליות אלה ומביא שפע רב של מידע לגביהן. המספר שבו השתמשתי לגבי גיל היקום התקבל מהמדידות שבצעה החללית האחרונה.

[8] את הסיפור על השלישייה הזאת, גליליאו, מקסוול ואיינשטיין למדתי ממצגת שראיתי באינטרנט בשנת 2013 או 2014. מצגת זו הוסרה מהמרשתת מסיבות שאינן ידועות לי. יוצר המצגת הוא פיזיקאי תיאורטי אמריקני-קנדי, יליד העיר ניו-יורק, בן ל 'יידישע מאמע מניו יורק', שכמו כל אם יהודייה באותה תקופה, רצתה שבנה יגדל ויהיה דוקטור. האיש נעשה דוקטור, אולם לא ברפואה כי אם בפיזיקה תיאורטית. בניגוד למנהגם של אבותיו במצרים, הוא שינה שמו ל Lawrence Maxwell Krauss (1954-2074). הוא נהה אחר ריצ'ארד דוקינס (1941-2061) האתאיסט, בכל מאודו. את משה רבנו עליו השלום נהג לכנות הרועה הטיפש. למרות כל השתדלויותיו, לא הוענק לו עדיין פרס נובל. הוא היה המדען הראשון, אם אינני טועה, שהעז  לפרסם ספר ב 2012 בו טען כי היקום נברא יש מאין. A Universe from Nothing.

[9] ניג'ל קולדר, 'היקום על-פי איינשטיין', , תרגום של ד"ר אדם דביר, הוצאת מסדה 1983

Nigel Calder, Einstein's Universe, 1979

[10] עורך הלל וייס 'המתכונת והדמות', מחקרים ועיונים בשירת אורי צבי גרינברג, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2000.

דמותו האנושית של המשורר משתקפת היטב בספר זה. יהי זכרו ברוך.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

31
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
4 Comment threads
27 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
7 Comment authors
אלכס לכישצוות האתריחשחגלעד סגלאליהו Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
אליהו
Guest
Member
אליהו

מאוד נהנתי מהמאמר
הנושא מעניין, ודרוש אומץ לחקור אותו, לדעתי
אלכס עמד במשימה בהצלחה רבה
ממליץ בחום לקרוא וללמוד, וגם להנות מההומור המשובח של המחבר

אלכס לכיש
Guest
Member
אלכס לכיש

לאליהו,
מחמאות שכאלו לקבל מפי אליהו התשבי, הסומק עולה על פני.
יישר כוחך על שהקדשת לקריאה 3 ערבים תמימים והצלחת להתמודד עם החידושים המדעיים והתורניים שהמאמר מכיל. מעטים הם היום האנשים שיש להם את ההשכלה הנדרשת על מנת להבין את מה שהמדע העכשווי חושף. גם ביניהם, רק מיעוט מוכן להאזין לרעיונות חדשניים המערערים את התפיסות של הדורות הקודמים. אך זו היא דרך העולם.
היה שלום.

עזרא
Guest
Member
עזרא

ההיגיון נותן שנייחס את ימי בראשית או לפי זמנו של הבורא המספר נותן התורה, או לפי זמנם של השומעים שניתנה להם התורה. לגבי הבורא הדברים קל וחומר – אם האור אינו נתון במרחב הזמן מכל שכן מקורו – בוראו, ואם לפי זמן מקבלי התורה חזרה השאלה למקומה. הרעיון של המלאכים אכן משעשע אך אינו מסתבר כלל לדעתי.

אלכס לכיש
Guest
Member
אלכס לכיש

למר עזרא הנכבד, יסלח לי כבודו אך לא ירדתי לעומקו של ההיגיון בו השתמשת. אני התבססתי על המדידה האנושית האחרונה שהתבצעה לפני שנים ספורות והעמדתי לעומתה את המדידה המתוארת במקרא שהתבצעה בזמן לא ידוע, כנראה תוך כדי בריאת היקום. במלאכים השתמשתי על מנת שלא להטיל את המדידה על הבורא בכבודו ובעצמו. שבת שלום.

aetzbar
Guest
Member
aetzbar

ברכות
קיפלת עולם ומלואו, אמונה ומדע , פיזיקה ומתמטיקה, פלאי הבריאה, ….ואין לדבר סוף.
עלי לציין כי ידיעתך בהנדסת מכונות משכה את תשומת ליבי,, ותהיתי אם תסכים להביע דעה על רעיון חדשני – שאני מפרסם אותו במשך שנים רבות – ובדרך כלל הוא זוכה להתנגדות גורפת.

בכבוד רב
א.עצבר

http://img2.timg.co.il/forums/3/7ba4016c-5640-48c6-90a8-f4b49803fef5.pdf

אלכס לכיש
Guest
Member
אלכס לכיש

נכבדי מר א. עצבר,
הדפסתי את הדפים ששלחת, כך שאוכל לעיין בחומר בנחת. אפשר לי בטובך מספר ימים לעיון, ובסופם נחרוץ את דינך.

aetzbar
Guest
Member
aetzbar

לא באתי לבקש פסק דין, באתי לשמוע דעה.
בכל אופן אני מודה לך על הנכונות להקדיש מזמנך ומכשרונותיך , כדי לבדוק רעיון , הנחשב מוזר בעיני המדע המקובל.
יש לי כבוד רב לאנשי מעשה, ומהנדס מכונות שייך להם.
דע לך כי בדרך כלל הרעיון שלי זוכה להתעלמות במקרה הטוב, ועצם נכונותך לבדוק אותו, מסבה לי נחת.
תודה רבה, ובהצלחה.

א.עצבר

אלכס לכיש
Guest
Member
אלכס לכיש

נכבדי מר א. עצבר,
קראתי בעיון את החומר ששלחת. מאחר ותוכנו אינו מתייחס לנושא המאמר עצמו אני אעביר את תגובתי למנהל האתר שיעבירו, כך אני סמוך ובטוח לידיך שלך. שבת שלום.

אלכסנדר לכיש
Guest
Member
אלכסנדר לכיש

נכבדי מר א.עצבר,
צפיתי בסרטון המעולה. אתה אמנם עוקב היטב אחר המיקום של המחוג הגדול, אך כלל אינך עוקב אחר המיקום של הגליל הקטן. כל סטיה אפסית שם 'תצמח' לסטיה 'ענקית' במחוג הגדול. מתימטיקאים מטבעם אינם 'אוהבים' הוכחות מעשיות, ואולי בצדק. שבוע טוב.

aetzbar
Guest
Member
aetzbar

בוקר טוב מר אלכסנדר לכיש הנכבד אורך הזרוע המסובבת את הגליל הקטן, היא 20 ס"מ, ועם נתון זה אפשר לסובב את הגליל הקטן 60 סיבובים בדיוק. המעקב צריך להיות בקצה המחוג הגדול, וכאן מתגלה התוספת הזעירה של 3 מ"מ. אתה צודק שמתמטיקאים אינם אוהבים הוכחות מעשיות, אבל למתמטיקה אין כל דרך לגלות את התוספת הזעירה. בוודאי תסכים איתי שכל וויכוח על תוצאת הניסוי לא יגלה את האמת. רק ניסוי חוזר שיערך ( אולי על ידי המעבדה הלאומית לפיזיקה, ואולי על ידי הטכניון , או מכון ויצמן ) יקבע זאת. לניסוי חוזר כזה אני מצפה, אבל עד היום לא נעניתי. הניסוי… Read more »

אלכסנדר לכיש
Guest
Member
אלכסנדר לכיש

נכבדי מר א. עצבר,
60 סיבובים בדיוק. הגדרה זו היא עקב אכילס שלך. כיצד אתה מוודא שהמחוג הקטן עשה 60 סיבובים בדיוק, כלומר שנקודת ההתחלה של הסיבוב הראשון מתלכדת עם נקודת הסיום של הסיבוב ה-60? הרי לא התקנת זכוכית מגדלת הצופה על קצה המחוג הקטן בדומה לזכוכית המגדלת שהתקנת עבור קצה המחוג הגדול!!!

aetzbar
Guest
Member
aetzbar

בבקשה מר לכיש, אני מדבר בשפה של מהנדסי מכונות, ומקווה שתסכים איתי. אין צורך בדיוק מופלג, בהפעלת הזרוע שמניעה את ציר הפלדה. אורך הזרוע כ 200 מ"מ , ורדיוס ציר הפלדה הוא 1 מ"מ נניח וסובבנו את הזרוע הזו, 60 סיבובים פלוס תוספת של 10 מ"מ בקצה הזרוע. במקרה זה, ציר הפלדה יסתובב 60 סיבובים פלוס תוספת של 0.05 מ"מ בהיקפו. תוספת זו של 0.05 מ"מ על היקף ציר הפלדה, תופיע גם על היקף גלגל הפלדה שרדיוסו 60 מ"מ בקצה המחוג שאורכו 600 מ"מ ( ושהוא מחובר לגלגל הפלדה) תופיע תוספת של 0.5 מ"מ. התוצאה : המדידה מראה תוספת של… Read more »

אלכסנדר לכיש
Guest
Member
אלכסנדר לכיש

נכבדי מר א. עצבר,
אתה צדקת כאשר טענת בתשובתך האחרונה כי 10 מ"מ סטייה במיקום הידית של ה- 200 מ"מ ישפיעו רק ב 0.5 מ"מ על התוצאה הסופית. אולם נראה לי שאיך צודק כאשר אתה מתעלם מאי דיוקים בקטרים. את הסטיה של 3 מ"מ אתה מקבל אחרי 60 סיבובים. כלומר כל סיבוב תורם 0.05 מ"מ. כלומר די בסטייה של 3 מאה אלפיות של מ"מ בקוטר על מנת לגרום לתוספת של 3 מ"מ לאחר 60 סיבובים. באיזה מקום בארץ נמצא המכשיר שלך?

aetzbar
Guest
Member
aetzbar

את ציר הפלדה של קוטר 2 מ"מ, הזמנתי מארה"ב , והוא הגיע עם מסמך המפרט את קוטרו המדויק . גלגל הפלדה הוא מסב שקוטרו החיצוני 120 מ"מ.
הנתונים פשוטים ומדויקים, מכשיר ההיקפן פועל להפליא, ורק נשאר שמוסד מדעי מכובד ירים את הכפפה, ויחזור על הניסוי שערכתי.
אתה בוודאי מבין איזו מהפכה תהיה בגיאומטריה ובמתמטיקה, אם הפקולטה להנדסה של הטכניון, תחזור על ניסוי ההיקפן.
לכל תגלית יש את הזמן שלה, ואני ממתין בסבלנות,
את שלב ההתרגשות מהתגלית כבר עברתי..

שוב תודה על התענינותך בנושא.

בכבוד רב
א.עצבר