נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

טקסי אמנות מודרנית כאלילות

שיתוף ב print
הדפס מאמר

פגשנו פעם אחר פעם את האמנות המודרנית כטירוף, עתה אנו פוגשים אותה כאלילות, בהמשך למה שהראינו כאן, שהטקסים שבדת ממלאים צורך בנפש, וויתור עליהם לא מבטל את הצורך הזה, אלא רק מביא את האדם ליצור טקסים שהמשמעות שלהם שלילית, טקסים המבטאים את המקומות הנמוכים שבנפש.

יגאל בן נון במאמרו על האמנות המתחדשת במאה ה20, מתאר את האמנות המתחדשת הזו כ"זיקה לנשגב ולמשמעותו המושגית, מטבע הדברים האמנות המושגית עוסקת ברעיון באידיאל ובשגב, וענינה רק בספירות העליונות של החיים, שפתה גבוהה והיא אינה יורדת לטריויאליות של היום יום ולחילוניות", זה מאד נכון, אדם חילוני, שאין לו אלא את חיי המעשה והוא חפשי מכל משהו מעל לחיים האלו, לא ימצא שום טעם באמנות שכזו, האמנות המושגית שאינה קשורה ביופי ואסתטיקה, קשורה בטקסיות שמקבילה לדת.

בשיח הדתי של בן נון, אנחנו קוראים פיסקה כמו:

"הסופר יצחק אורפז בספרו הצליין החילוני ובעקבותיו האוצרים מרדכי עומר וגדעון עפרת, הבחינו בזמנם בסוגיית המיתוס ביצירה בת זמננו, בטקסט שליווה את התערוכה שאצר, אל מיתוס ללא אל, טען עופרת שמיתוס זה היה מדי סינתטי, סוג של פולחן ללא אמונה וטקס ללא תוכן, ויצא חוצץ כנגד הריקנות של המודרניזם"

יש מיתוס, ויש פולחן, אבל אין מספיק בשר, מחפשים את זה ביותר כבד.

ואכן, "באמצעות שפה חדשנית ומתקדמת הם שילבו בהצלחה לא מעטה את הרעיון החברתי עם האקט הטקסי", איך זה התבטא, אתם תוהים?

"זכורה במיוחד עבודתו של מיכה אולמן מ1972 שביצע אקט של החלפת אדמה שנחפרה מבורות בקיבוץ מצר ובכפר הערבי מיסר, וכן זכור  מוטי מזרחי שצעד לאורך ויה דולורוזה ב1973 כשהוא נושא על גבו לוח כבד עם דיוקנו העצמי, ופנחס כהן גן שחיבר שרוולים מפלסטיק בין מי מעיין בעין פשחה למים של ים המלח, וגידל בהם דגים כאקט המסמל בעיות של ניתוק ונסיונות השתלבות עקרים. נראה כאילו אמנים אלו נשאו על כתפיהם אחריות ציבורית חברתית כבדה מנשוא".

וואו, רק לחשוב איזו אחריות לקחו הללו על הכתפיים שלהם! כבד מנשוא! מי בכלל יכול לשער את הערך של הטקסים הנלעגים האלו?

ואילו בשנות ה80 קרו התרחשויות מסעירות:

"קבוצת לוייתן בראשותו של מיכאל גרובמן, רוכב על סוס, ערכה בשבת לאורך רחוב דיזנגוף בתל אביב את טקס הכתרתו של ולדימיר חלבניקוב כיושב ראש כדור הארץ… קבוצת זיק השתלטה על גיא בן הינום כדי לקיים בו פולחן אש שאינו נעדר זיקות לטקסים אליליים".

עכשיו יש בשר! יש מיתוס עסיסי!

את הדברים החולניים האלו לומדים בקורסים לאמנות, מנתחים את הטקסים בכובד ראש, איך מלך כדור הארץ מתכתב עם המדורות בגיא בן הינום, ואיך הדגים בתוך שרוול הפלסטיק מנהלים מערכות יחסים עם הבורות מתחת הרפת של מיסר.

(תמונת הפוסט – יו"ר כדור הארץ, צילום מסך מתוך המאמר של בן נון, צולם ע"י גרגורי ויניצקי)

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

1
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
1 Comment threads
0 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
1 Comment authors
שופר מהופך Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
שופר מהופך
Guest
Member
שופר מהופך

ועוד כהנה יש. בכל פינה לכל דורש. עובדי עגל בכרמל. ואף בוני מגדל בבל. רוצחי שלום ופרס נובל.

וכוהנים. ושמאנים. ושבתאים. ומשיחים.
המשיחים לפי חומם. לבל יסורו ממקומם. בשאול הנפש החוטאת. למי ליקח למי לתת. – שכבתם.
ונידתם. ותמורתם. ל"גילויים" ל"עילויים"..

אך זאת אומר:
אם שב טעם אלילים. אור נבואה אני מריח.
ו"אם אין אתם מאמינים. ראו באורי שזורח".