האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

אנחנו ומצרים: גויים, 'אחרים', ו'אלילות'

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

אנחנו עם סגולה, העם הנבחר, שמחזיק באמונה הנבחרת, יצאנו ממצרים, האלילית. היציאה הזו היא הבסיס והלוז של האמונה היהודית, בסיס המצוות, נימוק לאמונה הדתית ולמחוייבות לה, בסיס היסטורי של ספר התורה שהוא מרכז החיים שלנו.

מה הסיפור שלנו מול מצרים? האם זה רלבנטי עד ימינו? במה אנחנו יותר טובים מה'גויים'? ה'אחרים'? מה יש לנו שאין להם?

חזונו של הנביא מלאכי, כיום נראה כחזון מובן מאליו, לרוב האנושות התרבותית: "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מדוע נבגד איש באחיו?", מה עוד יש לנו לתרום לאנושות?

מדברים הרבה בעולם על אומות נאורות, מצליחות, כל קבוצה מסבירה שהחזון שלה הוא הנאור, והמדינה עדיין לא מושלמת בגלל שעדיין יש בה: דתיים / אתאיסטים / מהגרים / אינטלקטואלים / מאמינים / ליברלים / שמרנים / ירוקים, וכו', ואם יישמו את המצע שלה, הכל יהיה אידיאלי.

אבל עדיין, יש אומות שכבר נחשבות לפיסגת ההצלחה, אחת מהן היא ניו זילנד, אליה נושא העולם את עיניו בעיתות משבר… גן עדן ליברלי, חממה ירוקה, מדינת זכויות לכל אזרחיה ומיעוטיה, מתקדמת ונאורה, ראשונה בכל החזיתות. ובכל רגע קשה בישראל, מפטיר כאן מישהו "אולי סוף סוף נהיה כמו ניו זילנד"… בניו זילנד גדול הכח הנשי, וראשות הממשלה של ניו זילנד זוכות תמיד לכתרים בעולם הנאור. היא נתפסת כהתגלמות של אחרית הימים, וגן עדן עלי אדמות.

 

כבר לפני כמה וכמה שנים, ניסחו בלהקת אתניקס את החלום של דורינו: "לחיות בניו זילנד"!

כאשר הפתגם האלמותי של השיר הוא:

ריבונו של עולםרוצה לחיות כמו בן אדםולמות מזקנהבן מאה ועשרים שנה
רוצה לקרוא עיתון בשקטבלי כותרות שצועקות מרמהשל ראשי האומהרוצה לחיות בלי לפגועולתכנן הכל שנים מראשבלי לחשוש…

ניו זילנד גוייסה אפילו למהפכה המשפטית, מלומדים מסבירים לנו, שעצוב לחשוב שאם בחירת השופטים שלנו תהיה כמו ניו זילנד, אז נהיה 'כמו ניו זילנד', מה פתאום: "לעולם לא נהיה כמו ניו זילנד"!

אחרי שהשתכנענו מדברי הפרופסור רוזנאי הנכבד, ש'לעולם לא נהיה כמו ניו זילנד', הבה ונפליג יחדיו לניו זילנד, כדי להבין את היחודיות שלה.

ובכן, ניו זילנד באמת מיוחדת, לא לחינם אנחנו יוצאים אליה עכשיו במסע צבעוני ומרתק. ניו זילנד היא מיקרו קוסמוס של התרבות האנושית כולה. מה שהתרבות האנושית עברה ב5000 שנה, עברה ניו זילנד בפחות מ200 שנה! לא סתם נושאים אליה את העיניים.

ב1769 (השנה בה נולד נפוליון, יש אומרים כי זה בערך הזמן בו ניסה הגר"א לעלות לא"י) דרכה רגלו של רב החובל ג'ימס קוק על אדמת ניו זילנד, שהיתה מאוכלסת בשבטים אליליים, שתרבותם היתה תרבות של ציידים לקטים התואמת ללפני הקמת האימפריות של העולם הקדום (מצרים, מסופוטמיה, פרס, וכו'). ב1947, פחות ממאתיים שנים לאחר מכן, הכריז הפרלמנט של ניו זילנד על היותה מדינה עצמאית חפשית, דמוקרטיה פרלמנטרית.

הדת האלילית הקדומה, אינה ממוסדת כמו האלילות של האימפריות, האלים הקדומים לא מבינים כל כך בפוליטיקה, היא קרובה יותר לאנימיזם, שקדם לאלילות לפי השערה. אמונה ברוחות מקומיות, בטבע, (יש ויכוחים גדולים בין טיילור, בנדיקט,  ופריזר, על השלב המדוייק בו הופיע האנימיזם). האנשים שסגדו ופלחו לרוחות ולאלילות הקדומה והפרימיטיבית, הפכו לחלק משפיע על החברה הניו זילנדית המודרנית, שלא עברה את כל השלבים של האימפריות הקדומות, ואחריהן ההלניזם, האימפריה הרומאית, ימי הביניים, הרפורמציה, הנאורות, ניו זילנד דילגה ישירות אל שלהי העת החדשה, אל המילה הזו שכולם אוהבים להגיד – 'פרוגרסיביות'…

(היו עוד ארצות שאוכלסו בילידים עם תרבויות קדומות, כמו הג'ונגלים של ברזיל, מדינות אפריקאיות שונות, אלא שמדינות אלו לא נעשו מדינות תרבות מתקדמות. ניו זילנד קיבלה עצמאות שנה לפני מדינת ישראל, אבל הרקע לעצמאות שלה נעוץ כמה דורות לאחור, ואילו בישראל הרקע הרלבנטי נעוץ כמה אלפי שנים לאחור).

תולדות החברה המודרנית לוטות בכל כך הרבה ערפל, שאתה לא יודע את מי להאשים קודם, בכל נהרות ונחלי הדם, בכל העיוותים וחוסר הצדק, ובכל הרוע, האכזריות, הטמטום, והדרך העקלקלה והפתלתלה הרצופה אולי כוונות טובות. אך תולדות ניו זילנד, נראות כל כך פשוטות, שזה כמעט כמו הצצה לחדר המכונות של התרבות האנושית העכשווית.

התגלית שלי מניו זילנד הוא פשוטה בתכלית.

אם עד היום הציגו את תולדות האנושות כך:

מהיום יותר מדוייק כך:

הפרוגרסיביות סוגרת מעגל עם האנימיזם, היא משתלבת בו נפלא, והיא תקרוס רק כאשר תהפוך לאלילות גמורה, וממנה למונותואיזם בחזרה.

האם לא שאלתם את עצמכם: איך נראתה התקופה של פרפורי האלילות, ובליעתה אל תוך הנאורות ההלניסטית? אותה תקופה מרתקת בה הוקמה הספריה באלכסנדריה, בה כהן הדת המצרי מנתון שיכתב את ההיסטוריה המצרית לפי האידיאלים של ההלניזם? בודאי קראתם תיאורים של סופרים שונים, שכל אחד מהם דורש את הדברים כמין חומר לפי הדעות הקדומות שלו. ובכן, לשם מה ניחושים? לכו לניו זילנד, תגיעו לשם דורות ספורים אחרי ביטול ההגמוניה של האלילות, כאשר ספיחיה מתלכדות עם הנאורות.

הסופרת הישראלית שפרה הורן, בילתה מספר שנים בניו זילנד, ואת חוויותיה תיעדה בספר 'חוייה ניו זילנדית', (הוצ' עם עובד, 2008).

כל הציטוטים הסתמיים דלהלן לקוחים מתוך ספרה, (הספר מחולק לפי נושאים, ולכן לא הכבדתי על המעיין במספרי עמודים):

הורן, מתייחסת לתפיסה של ניו זילנד בעולם, ובישראל:

"ניו זילנד? מצטעפות עיניו של הדובר, ״גן עדן. ארץ חלומותי. הלוואי  ויכולתי לגור שם". זו, פחות או יותר, התגובה שלה אני זוכה מכל השומע שאני נעה ונדה בין ירושלים לניו־זילנד. ואכן השם ניו־זילנד נהפך בעולם בכלל ואצלינו בפרט למילה נרדפת לגן עדן, לחיים המושלמים, הטובים, השלווים והבלתי מושגים".

"מי מאיתנו אינו משתעשע מדי פעם בפעם ברעיון לחיות על אי בודד? להרגיש שאנו חיים בחופשה מתמדת… מי לא היה רוצה לחיות באי שכזה הזוכה תמיד להופיע במקום הראשון בסקר עולמי שלאיכות הסביבה? במפת אי השפיות העולמית, זוהרת ניו זילנד כיהלום נדיר".

המרכיב האתני הקדום של ניו זילנד, הם כאמור, השבטים המאוריים, שהיגרו מפולינזיה במאות ה13 וה14. כל שאר האירופים (המהווים כ75% מכלל התושבים) הם בבחינת 'מהגרים' שהגיעו במאות האחרונות. המאורים מעורבבים עם החברה הניו זילנדית הלבנה:

"נישואי תערובת בין מאורים ללבנים שכיחים מאוד (עד כי כיום קשה למצוא מאורים בעלי ״דם טהור״). הם נושאים משרות ציבוריות רמות, נבחרים לפרלמנט, מככבים ככוכבי קולנוע, זמרי אופרה וקרייני טלוויזיה. כמו כן פועלת בניו־זילנד מפלגה מאורית שדואגת לאינטרסים המאוריים בפרלמנט…

רבים מידידי הניו־זילנדים מתגאים בדם המאורי שזורם בעורקיהם ויודעים לספר לי על הסבתא של הסבתא של האמא שהיתה מאורית. מסתבר שאירופים רבים יכולים להשתייך לשבט המאורים גם אם רק אחוז קטנטן של דם מאורי זורם בעורקיהם. מחקר גנטי שפורסם באוקטובר 2006 הוכיח שהמאורי הממוצע נושא בעורקיו לפחות 43 אחוז די־אן־איי של אדם לבן".

ונפתח בתחום המדעי, הקרוב לליבו של האדם המודרני:

"מדע הארכיאולוגיה בניו זילנד סובב רובו ככולו סביב ההתיישבות המאורית".

אך בפועל, מי ששולט ב'מדע הארכיאולוגיה הניו זילנדי' היא האמונה המאורית:

"עיקרון נוסף המושרש בתרבות המאורית הוא קדושת האדמה, המאורים מאמינים שאדמתם חייבת להישאר ברשותם לנצח. עיקרון זה הוא שגרם למלחמות העקובות מדם בין השבטים ואחר־כך למלחמות עם הפולשים הלבנים".

"חוואים בניו זילנד, שחוותיהם משתרעות על אלפי דונמים, זוכים מדי פעם בביקור נימוסין של אנשי השבט המאורים המתגוררים בשכנות… הם מבקשים לדעת אם התגלו עצמות אדם בשטח החווה. "אם אגלה להם את האמת ידרשו להפקיע ממני את השטחים וקחת אותם לעצמם, מאחר ולטענתם, עצמות אדם מעידות על יישוב מאורי קדום במקום. אני כמובן לא מגלה להם ומשליך את העצמות והגולגלות הרחק מאזור החווה, אל תוך הים".

 זה ממש מזכיר את השיטות של בג"ץ להחריב ישובים ולהפקיע קרקעות, על סמך צילום אויר בן מאה שנים, שניכרים בו סימני שיחים.

בהיעדר ערכים, מקדשים את הקיים. מספיק במציאת כמה עצמות, כדי לקבוע שהמקום קדוש, ולפנות אותו מיושביו.

 "לעתים הם עשויים להתערב ולהפסיק את החפירה, גם בכוח הזרוע. אתרים ארכיאולוגיים המוגדרים אצל המאורים כ״טאפו״ אסור או כ״ווהי טאפו״, כלומר אתרים היסטוריים המקודשים בעיני המאורים, מאלצים את הארכיאולוגים הניו־ זילנדים לקבל אישור מיוחד מראש השבט המקומי, כדי שיוכלו להמשיך ולחפור במקום.

ומה קורה אם אדם פרטי מוצא ממצאים ארכיאולוגיים (לרוב עצמות)… במקרה כזה חייבים להתקשר לנציג האגודה לארכיאולוגיה. בהמלצתו יש לשכור שירותי ארכיאולוג פרטי, שיערוך סקר באתר ויתעד את הממצאים. גילוי אתר שכזה עלול כמובן לדחות או לבטל את עבודות הבנייה במקום, בייחוד אם המאורים ישמעו על כך ויכריזו עליו כעל אתר ״טאפו״ אסור או ״ווהי טאפו״ בעל חשיבות היסטורית למאורים. כאן נעוצה הסיבה לכך שמקצוע הארכיאולוגיה נחשב למכובד ומכניס. בניו־זילנד יש רשימה ארוכה של ארכיאולוגים פרטיים, שעוסקים לילות כימים בסקירת אתרים ובכתיבת דוחות….

בזמן שבנינו את ביתנו על יסודות בית עץ שניצב שם קודם לכן בשכונת רמיוארה, ביקר גם אותנו צוות ארכיאולוגים. ראש הצוות קבע שאסור לנו להרוס את גרם המדרגות הישנות והבלויות שהוליכו ממפלס הכביש אל גינת הבית, כיוון שיש להן חשיבות היסטורית בתיעוד ראשית ימי השכונה. למגינת לבו של פיטר נאלצנו לשמר גרם של חמש מדרגות עקמומיות, שבורות ומכוערות, שאינן מובילות לשום מקום. וכך הן ניצבות עד היום הזה, כאנדרטה עצובה בכניסה לבית, וכל המבחין בהן שואל שאלות ומעלה את לחץ הדם של בן זוגי, שהיה מוכן ומזומן לנפץ אותן כבר מזמן".

למעשה, המאורים משמרים את התרבות האנימיסטית האלילית האותנטית:

"המאורים מאמינים בכוח ה״מאנה״. על־פי אמונתם מתקיים ביקום כולו, בחי, בצומח ובדומם, כוח רוחני קדוש. יש מאנה לרוח, מאנה לים, מאנה דגים, לעצים, לציפורים, לנחלים, לעשב ועוד. גם בני־האדם התברכו בכוח הקדוש הזה של המאנה – וראשי השבט, שהיו הבנים הבכורים, ניחנו בו יותר מכולם, משום שנחשבו לצאצאיהם הישירים של האלים. המאנה ששולט בה ראש השבט עוברת ממנו ונספגת אצל חברי השבט".

אין מדובר רק בסיפורים מפעם, אלא בחיי היומיום בצל המאורים:

"כך פועלים המאורים מול אסור ומותר, בהתאם להנחיות ה'טאפו' וה'נואה'. רוני, אחד מידידי הלבנים, שבנה את ביתו החדש על ראש גבעה, סיפר לי שזכה לביקור ראש השבט והכוהן של הכפר הסמוך, המלווים במשלחת נכבדים מאורים. לטענתם, מרחפת על המקום שבו נבנה הבית גזרת הטאפו. עוד באותו יום נשאו המאורים, לבושים בתלבושת המסורתית, תפילה מיוחדת…".

"כיום עושים המאורים, שנגמלו מאכילת בשר אדם, מאמצים גדולים, בעידוד ממשלת ניו־זילנד, כדי לשמר את מסורתם הקדומה. הם נוהגים להקים ביישוביהם את ה״מאראה״ שמשמשת כמרכז החיים הציבוריים בכפר. ה״מאראה״, הממוקמת במרכז היישוב, מהווה מעין מקדש או אולם אספות שדנים בו בענייני השעה. בתוך מבנה העץ של המאראה, שכרכובו משולש ועמודיו מגולפים בפסלי עץ של אלים ורוחות, מתגוררות הרוחות של אבות השבט. המקום נחשב קדוש. ברחבה שלפני המאראה, נערכים הכנסים וקבלות הפנים".

"השתמרו בקרבם יסודות הדת הקדומה, זו המקדשת את הטבע, למאורים יש אל הימים והדגה, אל השומר על היער, אל הציפורים, ועוד. כתוצאה מכך האמונה בעלי הטבע, רוחות של מתים ושל דוממים מתקיימת לצד האמונה הנוצרית".

וכך נראה ביקור תירותי בניו זילנד:

"דבר לא הכין אותנו לקבלת הפנים מעוררת הפלצות שהמתינה לנו בכפר התיירות טאמאקי… התבקשנו לבחור מקבוצת התיירים שלנו ״צ׳יף״, שייצג אותנו בפני השבט המארח… ״איננו רשאים להיכנס למאראה לפני שמשלחת לוחמים תצא לקבל את פנינו, תתהה על קנקננו, תברר מה מטרת הביקור ואם פנינו מועדות לשלום או למלחמה"… צעקות מקפיאות דם נישאו באוויר וכעשרה גברים לבושים חצאיות קש, שפלג גופם העליון עירום ושרירי ופניהם מעוטרות בקעקועים שחורים עוינים למראה, הסתערו לכיווננו. הם נופפו בחניתות ובארשת פנים שוחרת רע ניצבו מולנו, החוו בידיהם תנועות מוזרות, חרצו לשונות, הבליטו גלגלי עיניים עד שאלה חישבו להתגלגל מחוריהן, וצרחו לעברנו בשפה לא מובנת. ילדה כבת חמש שעמדה לצדי פרצה מרוב בהלה בבכי והורחקה מהמקום בידי הוריה כשהיא בועטת ומתייפחת.

מיד נזכרתי שאומרים עליהם, על המאורים, שהיו בעבר אוכלי אדם. מבין החבורה זינק אחר הלוחמים היישר למרכז הרחבה. למרבה הזוועה הבחנו שלא רק פניו אלא כל גופו מקועקע בדגמים מסולסלים שצבעם שחור. הוא ניתר באוויר, זינק לצדדים, נופף בתנועות מאיימות בחניתו, וקרא קריאות קרב מלוות בהעוויות מוזרות ובהבעת פנים שכמותה לא ראיתי מעולם… התאבנתי מאימה, ועל אף המחזה יוצא הדופן לא העז איש מן הקבוצה לגחך.

כשפסקו קריאות הקרב ונעלמו הלוחמים נשמתי לרווחה. הרגשתי שעברתי חוויה קשה ומסתבר שלא טעיתי בתחושותי. טקס קבלת הפנים עלול להיות עסק מסוכן למדי. ביולי 2006… תייר הולנדי בשם יוהאנס שפרס התכבד בקבלת פנים בנוסח מאורי… שפרס חרג מהכללים המקודשים וגיחך למראה מופע האימים שהתחולל מול עיניו. אחדים אומרים שהתייר האומלל פשוט נבהל מהפרצופים המקועקעים, משרבובי הלשון והקולות המאיימים שהשמיעו הלוחמים המאורים וחייך במבוכה. התקרית הסתיימה באופן מביש – שפרס הוכה, זכה בשתי עיניים מושחרות ובאף שבור. ריצ׳ארד מיטאי נגטאי, הרקדן הראשי… התנפל עליו והפליא בו את מכותיו לנוכח קבוצת התיירים המבועתים, שהתפזרה לכל עבר…

למחרת התקרית התמלאו עיתוני ניו־זילנד במכתבי קוראים. חלקם טענו שהתייר הוכה בצדק משום שלעג למורשת המאורים…

אגב, אלו הן מילות השיר המלוות את הריקוד האלילי:

אני מת! אני מת! אני חי! אני חי! אני מת! אני מת! אני חי! אני חי! זה האיש השעיר, אשר שבה את השמש וגורם לה לזרוח שוב ושוב. צעד עולה ועוד צעד אל תוך השמש.

התרבות המאורית, אינה נשארת כהצגה לתיירים, אלא הפכה חלק מהספורט הלאומי של ניו זילנד:

שוו בנפשכם קבוצת גברים מקועקעים ניצבת מולכם בגוף כמעט עירום, חברי הקבוצה מבצעים תנועות שחלקן נראות לנו, המזרח־תיכוניים, כתנועות מגונות, מפלבלים בעיניהם, מפרצפים פרצופים, חורצים לשון ומטיחים מילים לא מובנות בקצב מהיר. ככה נראה לי ריקוד ההאקה הראשון שבו נתקלתי. הזירה היתה מגרש הראגבי והאירוע משחק בין נבחרת אוסטרליה, ה״וולבי״, לבין ה״אול־בלקס״, נבחרת ניו־זילנד. עבור הניו־זילנדים, לבנים או מאורים, ההאקה מסמלת את הזהות הלאומית והגאווה המקומית. במאורית פירוש המילה ריקוד. במרוצת השנים נהפכה המילה ״האקה״ נרדפת לריקוד אחד בלבד, ריקוד המלחמה המאורי, שנרקד לפני כל יציאה לקרב ובעת היתקלות עם אויבים ומטרתו העיקרית להפחיד ולהרתיע…

כל שאני הצלחתי לראות במשחקי הראגבי הוא ערמה של שחקנים המוטלים זה על גבי זה בערבוביה לא מובנת ולעתים נדמה היה לי שמטרתו הלא־רשמית של המשחק היא לנשוך איברי גוף חשופים של היריב, להכות מתחת לחגורה ובאופן כללי להרביץ מכות. בכל קבוצה חמישה־עשר שחקנים ושבעה שחקנים מחליפים שעולים למגרש במקרה שהראשונים נפצעים קשה, שהרי הסכנה העיקרית האורבת להם היא שבירת עצמות, זעזוע מוח ואפילו מוות.

ואיך מתנהל המשחק? מטרת הקבוצה לתפוס את הכדור ולהביא אותו לשטח הבית של הקבוצה היריבה. הישג כזה מזכה אותה בחמש נקודות – טריי. ההתקדמות על המגרש נעשית בריצה עם הכדור שמותר למסור רק לאחור. הקבוצה המגנה מנסה לפוצץ במכות את זה שנושא את הכדור לשטחה, כאשר כמעט כל האמצעים חוקיים. משחקים ראגבי ללא מגני גוף וללא רחמים.

לא מדובר רק במסורת מאורית, אלא גם בפיתוחים חדשים, בהשראת ערכי הרוח הנעלים של המאורים:

"מסתבר שהניו־זילנדים לא אמרו די בכל הקשור לריקוד ההאקה של נבחר הראגבי שלהם, ולאחרונה הגדישו את הסאה ורקחו נוסח חדש של הריקוד… נכתבה במיוחד עבור ה״אול־בלקס״ ובוצעה לראשונה במשחק ה״אול־בלקס״ נגד נבחרת דרום־אפריקה ב־2005 בעיר דנדיין שבאי הדרומי. במשחק זה ניצחו ה״אול־בלקס״, כנראה בשל ההלם שנגרם לחברי הנבחרת הדרום אפריקאית, שלא ציפו לריקוד קרב כל־כך נורא ומאיים שבסופו מחליקים השחקנים הניו־זילנדים את האגודל על צווארם בתנועת שחיטה מפורשת, שרק עיוור לא יבחין בה… תנועת השחיטה המסיימת אותה שטנית וקשה לצפייה אפילו לאוהדים השרופים של נבחרת ה״אול־ בלקס״… הסתבר שילדים רכים בשנים, שצפו בהאקה בטלוויזיה, הוקסמו ממנה והתחילו מחקים אותה. בכתבה שהתפרסמה באחד העיתונים סיפרה אם לילד בן שש כיצד בנה מחקה את התנועה בכל ריב או מחלוקת ביניהם, כמאיים לשסף את גרונה…".

מדוע זה לגיטימי? משום שזה הטבע, זה ה'אחר', שהפריבילגים דיכאו, הפריבלגים הם חסרי ערכים, סתם אגואיסטים, ולכן עליהם להכיר בזכותו של ה'אחר' לנהוג לפי תרבותו ואף לנהל אותם לפיה.

באומות המתורבתות שאנו מכירים, לא מתגאים במורשת האלילית, לא יוצרים אליה חיבור ישיר, אבל באיי הדרום, לא היה מספיק זמן כדי למחוק את האלילות. באיי פיג'י מוכרים מזלגות 'לאכילת מוח אדם', לפי הטכניקה שפיתחו אבותיהם לפני שנים לא רבות.

המאורים שבאותו זמן שניוטון ולייבניץ ניסו לפענח את סודות היקום, היו אוכלי אדם, זוכרים זאת היטב, אבל הניו זילנדים בתוך ה'כבוד' שהם נותנים ל'תרבות' המאורים, מוחקים את העובדה הזו…

הקניבליזם, מייצג מציאות אחרת שאינה מוכרת לאדם המודרני, היעדר מוחלט של משמעות לחיי אדם, זו לא רק אכזריות וגועל, זו מציאות שחפה מהתפיסה האנושית הבסיסית, שחיי אדם הם קדושים, שהם שונים מסתם חיים של בהמה. זה לא נבע מרעב, ואפילו לא מהכרח:

"על אף שעמדה לרשותם ארץ רחבת ידיים ופוריה, ביקשו ראש השבטים שטח גדול יותר עבור השבט שלהם ומלחמות שבטים אכזריות פרצו ביניהם, המובסים נאכלו על ידי לוחמי השבט המנצח… אכילת בשר האוייב היתה חלק ממסורת הלחימה, הם האמינו שאכילת בשר האוייב מקנה להם את כוחו".

זה לא רק ענין של קדושת חיי אדם, הילידים האנימיסטים היו נעדרי מוסר בסיסי, המחוייבות העמוקה שלהם לאל הנהר ואל היער, היו הדבר היחיד שקיים באמת. הם לא ראו בשבטים אחרים שחיו איתם על אותו אי, יצורים שיש להתייחס אליהם באנושיות. לא היתה משמעות למילה, לצדק, להיגיון, הם נהגו בהם כבעלי חיים.

לפני המאורים חיו על האי גם השבט המוריאורי, אם לא שמעתם עליו, זו הסיבה:

"בשנת 1835, 24 דורות אחרי שהצ'יף המוריאורי הכריז על אי לוחמה,  ערכו המוריארי קבלת פנים לכ900 מאורים… באיזור  וולינגטון… בשל הים הסוער ותנאי האקלים הקשים הגיעו המאורים לאיי צ'טהאם חלשים וחולים. מסופר על המוריאורי התמימים שטיפלו במסירות באחיהם החולים, עד שחזרו אלה לכוחותיהם, משהתאוששו המאורים התגלו כוונות הזדון שלהם. הם החלו לכבוש את  האזור…  גורלם (של המוריארים) היה טראגי. כ־300 מהם נטבחו מיד, מאות נלקחו בשבי והיו לעבדים. רבים אחרים נשמרו במכלאות כמקור מזון טרי למאורים, משך כעשור נרדפו המוריאורי, נאכלו, עבדו בפרך וכל אותן שנים האירופים החרישו, התעלמו מהטבח המתבצע תחת אפם ולא התערבו. על־פי עדויות זקני השבט 1561 מוריאורי מתו בשנים 1863-1835. ב־1862 התברר שרק מאה ואחד מהם שרדו מהזוועות. הגזע נכחד כאשר Tame Horomona Rehe Solomon הידוע בשם טומי סולומון, שהיה המוריאורי טהור הגזע האחרון, מת בשנת 1933.

קלאסה אירופאית. האירופים לא התערבו אז, כי מה להם ולמה שקורה בין עובדי אלילים, אבל עובדי האלילים המנצחים, הפכו למקור התרבות וההשראה של כל האירופים תושבי ניו זילנד.

למאורים לא תמיד ישנה הרגשת קונפליקט עם העבר הזה:

"בארוחת הערב, שעליה ממונה השף הצרפתי של המלון, ציפתה לנו סעודה בסגנון מאורי. שכבות בשר בקר המיובא מניו־זילנד, בשר עוף, תפוחי אדמה ושאר ירקות סודרו שכבות־שכבות בתוך פיר מעלה אדים החפור באדמה. כשהגיע הרגע נקראנו לחזות בחשיפת התנור. עוזרי הטבח גרפו את העפר שכיסה את הפיר, גילו את המחצלת הרטובה וגלגלו אותה באטיות. ריחות חמין עלו באפי. ״ככה בישלנו פעם בשר אדם,״ הסביר לנו בעדינות המלצר הצעיר והוסיף את הבדיחה השחוקה שאילו היינו מגיעים לכאן לפני כמה מאות שנים היינו משמשים כארוחה".

כמובן שהרוח השולטת היום בניו זילנד, לא מאפשרת להתייחס לעובדות כהוייתן:

  מסתבר שבמדינה שבה שולטת התקינות הפוליטית בכל תחום מתחומי החיים. הנושא אינו מוזכר בפרהסיה. הניו־זילנדים, גם אם מוצאם אינו מאורי, נבוכים משיחות על קניבליזם בארצם. רוב ההיסטוריונים הניו־זילנדים יפי הנפש, בדרך כלל אירופים, מראשית תקופת ההתיישבות ועד היום, מציירים תמונה אידילית ומושלמת של ניו־זילנד ושל המאורים, מתיישביה הקדומים. הם מתארים את התרבות המאורית הקדומה, שנהרסה בשל ההתיישבות האירופית. המילה קניבליזם לא הוזכרה לעתים קרובות.

כמו שאמרנו, קלאסה אירופאית, אידיליה של מתיישבים, הפרא האציל (שקיבל את אדמתו הקדושות בטאבו, על ידי רצח המוני של מכניסי אורחים תמימים, שיעבודם, עינויים, ואכילתם, במשך שנים, ובתוקף קדושה זו יכול להפקיע במחי קשקוש אלילי חווה עתירת ממון שהיתה שייכת לניו זילנדי שקנה אותה בכסף מלא…), והאדם הלבן המושחת שהפר את האידיאליה…

הורן לא היתה צריכה לעשות תחקיר עומק כדי לדעת על הקניבליזם שהיה לחם חוקם של המאורים עד לפני כמאה וחמישים שנה:

"על הקניבליזם בקרב המאורים שמעתי לראשונה כאשר סיפרו לי בדיחה חבוטה ומאוד לא תקינה פוליטית על מאורי זקן, שהתגאה בעובדה שסב־ סבו היה אירופי, וגרף שאגות של צחוק כשהוסיף ואמר ״אתה הוא מה שאתה אוכל״ (you are what you eat).

עצמות אדם התגלו באתרים מאוריים יחד עם עצמות עופות ובעלי חיים ובעדויות רבות של מבקרים בני התקופה נכתב שתופעת הקניבליזם התקיימה.

״אין מפרץ או מפרצון בניו־זילנד שלא היו עדים לדרמות איומות, ולצערו ולסבלו של האדם הלבן שנפל בידי הניו־זילנדים״. (מתוך הספר The Whalers שנכתב במקורו בצרפתית. יומן מסע בדרום הפסיפיק בשנים 1846-1837, שכתב ד״ר פליקס מיינרד. הספר נערך על־ידי אלכסנדר דיומה).

יש האומרים (ואין לכך הרבה סימוכין) שהאנשים הלבנים הראשונים שנאכלו בניו־זילנד היו מלחים מספינתו של אבל טסמן, האירופי הראשון שגילה את ניו־זילנד. בשנת 1642 שט טסמן לאורך חופי האיים הצפוני והדרומי במסגרת מסעותיו מטעם חברת הודו־המזרחית ההולנדית. הוא ביקר באיים אך עזב לאחר שהמאורים רצחו ואכלו כמה מאנשי צוותו. מקורות נוספים טוענים שטסמן עצמו מעולם לא דרך על אדמת ניו־זילנד (טסמן הוא שהעניק לאיים את שמם, על שם המחוז ״זילנד״ שבהולנד).

חוקרים אחרים טוענים שהחוקר הצרפתי מריון דה פרסנה ו־25 מאנשי צוותו, שנהרגו ונאכלו בשנת 1772, היו הקורבנות האירופים הראשונים על אדמת ניו־זילנד. הסיפור ידוע ומתועד היטב. לפיו, זמן קצר אחרי הגעת קפטן קוק האנגלי למקום, הגיעו לניו־זילנד שתי ספינות צרפתיות. אנשיהן הצליחו להתיידד עם המאורים ואף לסחור עמם ונהנו ממסעות ציד ודיג. עד שאותם אומללים הפרו את חוק הטאפו הנוקשה ודגו בתחום המים המקודשים, מקום שם טבעו כמה לוחמים מאורים. המאורים, שנפגעו עד עמקי נשמתם, צדו את הצרפתים, שחטו אותם ונהנו מבשרם. בנקמה על המעשה שרפו המלחים שנותרו על הספינות את כפר המרצחים וטבחו כ־250 מאורים. (חשוב לציין: רוב המקורות הניו־זילנדים שבדקתי לא ציינו את מעשה האכילה).

הראשונים שדיווחו במפורש על קניבליזם היו קפטן קוק וג׳וזף בנקס, חוקר טבע מהחברה המלכותית והאדמירלות שהצטרף למסע של קוק בספינה אנדוור״. קוק ובנקס היו הלבנים הראשונים שיצרו קשר ממשי עם המאורים ותיארו מפגשים עם בני שבט מאורי ב־1770. שניהם תיארו ביומניהם בפרטי־ פרטים ובאופן מצמרר את נושא הקניבליזם (1777-1769).

 בתקופה מאוחרת יותר התקבלו עדויות רבות נוספות בנושא הקניבליזם בניו זילנד. המוכרת ביותר היא עדותו של טואי, צ'יף ניו זילנדי שהובא ללונדון ב1818… בהתקף נוסטלגיה התוודה וטאי כי עייף מבשר בקר אנגלי והוא מתגעגע לארוחות בשר אדם, ארוחות הניצחון… לדבריו בשר ילדים ונשים הוא הטעים ביותר… בעוד עדות מספר מיסיונר על צעיר מאורי שנטבל לנצרות ומתואר כעדין, חביב, ביישן ואהוד בצורה בלתי רגילה על־ידי כל באי המיסיון בו עבד. יום אחד פגש בחורה מאורית צעירה שמסיבה זו או אחרת נמלטה מביתה אל הכפר הסמוך. המאורי הצעיר נתקף לפתע בדיבוק. הוא תפס את הבחורה, הוביל אותה לצריפו והרג אותה. אחר־בך קצץ את גופה לפי הנוהג המאורי והזמין את חבריו המאורים לארוחה.

אדואדד טרייגר מתאר בספרו ״גזע המאורים״ שיצא בניו־זילנד בשנת 1904 את טקס אכילת בשר האויבים. הוא מכנה את הטקס ״נורא ואיום״ ו״דוחה״ ומוסיף שההיסטוריה המאורית מלאה באזכורים של מקרי קניבליזם, כך שאינו יכול להתעלם מסקירת נושא זה. טרייגר(1931-1846) הגיע לניו־זילנד מאנגליה ב־1863 והיה לחוקר הידוע במגעיו הקרובים עם שבטי המאורים. עד מהרה למד את שפתם ותרבותם ופרסם כמה ספרים בנושא המאורים והפולינזים.

בספרו מספר טרייגר על שבויים שנשבו בזמן המלחמה ונשחטו בדם קר למאכל. אחרים נבחרו לשמש עבדים, דבר שנחשב משפיל יותר מאשר לשמש מאכל. הוא מציין את שמותיהם של הצ׳יפים כצ׳יף Wherowhero המפורסם שציווה שיביאו לפניו 250 שבויי מלחמה. טרייגר מתאר כיצד התיישב הצ׳יף על האדמה, השבויים הובאו אליו והוא חיסל אותם זה אחר זה. אחרי שהרג את רובם טען שהתעייף והשבויים שניצלו הפכו לעבדים. כמו כן תיאר בפרוטרוט את אחד ממשתי הקניבלים האחרונים שנערך בOhariiu ליד וולינגטון, כאשר כ־150 מאנשי שבט המנוצחים נשלחו לתנור הבישול.

בדבריו יש אזכור לרצח המתיישבים הראשונים בניו־זילנד, המוריאורי שזכרם כמעט נשכח. המאורים שגברו במלחמה על המוריאורי העדינים, ביקשו לשמור ״מאגר״ חי של בשר לעת הצורך ולכן הותירו חלק משבוייהם בחיים. לדבריו, אחד הצ׳יפים ביקש לערוך משתה של בשר ילדים ושישה ילדים נשחטו ובושלו עבורו ועבור חבריו. כמו כן מעיד טרייגר שמצא על החוף של איי צ'טהאם, מקום מושבם של המריאורי שמונהגוויות של נשים מוריאוריתו מונחות זו לצד זו כשבטנן שסועה. לפעמים בשל השפע שנפל בחלקם, לא הצליחו המאורים לאכול את כל הגופות. במקרים אלה רצעו רצועות בשר, ייבשו אותן בשמש, ערמו את הבשר המיובש בסלסילות קש ויצקו עליו את שומן הקרבנות. את כפות הידיםי נהגו לייבש כאשר האצבעות פונות לכיוון פנים כף היד. את פרק היד חיברו למוט שתקעו באדמה ואת הסל המכיל שאריות בשר האויב, תלו על האצבעות, שבטים אחרים חיברו את היד לקיר הבית, כאשר המפרק מוטה מטה והאצבעות מעלה לשם תליית חפצים. עדויות נוספות על קניבליזם אפשר למצוא בחפצים שנעשו מעצמות הקרבנות…".

העבר האלילי של האומות הקדומות, לא הוצנע, להיפך, הוא הוקע על ידי הנצרות, הוא הפך לסמל של תועבה ודראון עולם לאנושות, והאידיאולוגיה האלילית הפכה לטאבו. זו ירושת היהדות, ביוון ורומי, למרות היכולת האנליטית לנסח תובנות על מידות מגונות או מפוארות, לא היתה קדושה לחיי אדם. ראו לדוגמא כאן.

מהפכות – בדם אמיתי או מטאפורי

 

החברה המערבית בת ימינו, למעשה, אימצה את האמיתות שהנחילה היהדות לעולם, באופן שרירותי. כלומר, לא מתוך צידוק פילוסופי, לא מתוך מחייב חיצוני, אלא כי היא רוצה.

כך מראה פרופ' משה קופל, כי האמיתות הגדולות של היהדות, משמשות בפועל כבסיס לתרבות בת ימינו. אנשים יכולים לומר שפילוסופית אין בחירה, אבל בפועל הם בוחרים לחיות את חייהם תוך הטלת אחריות ועל עצמם ועל כל אדם אחר, "כאילו" הוא בוחר, ('כולנו חולקים את האמונה שלפיה יש לנו בחירה חופשית, גם אם חלקנו אוחזים, אולי אף דבקים, בדעה שלפיה אין לנו יכולת בחירה כזאת').

את דבריו הוא מסכם כך:

שימו לב ללהטוט הבא. ראינו כבר שאין לנו ברירה אלא להאמין בדברים הבאים:

העולם מובן לנו.

ישנן אמיתות מוסריות מוחלטות והן נגישות לנו.

אנו חופשיים לבחור לחיות בהתאם לאמיתות המוסריות הללו.

החברה שלנו מתקדמת בהתאם לאמיתות הללו.

עולם שבו האמונות הללו תופסות אני מכנה עולם שא-לוהים נוכח בו. אתם אולי עשויים להעדיף לכנות זאת בשם אחר.

זו התזה שמובעת בתורת ישראל, ואף אדם בעולם האלילי לא יכל לחשוב עליה אפילו בצחוק.

ברגע שהאלים עצמם הם חוטאים, קפריזים, נואפים, נתונים לשגיונות הגורל, מה המשמעות של מוסריות אנושית? היא לא יכולה להיות קיימת, כפי שכותבת הורן:

״דגי הים אוכלים זה את זה, דג גדול אוכל דג קטן," זו היתה טענת המאורים משנשאלו על מנהג הקניבליזם.

זה ההיסק האלילי מהטבע, כפי שנוהגים האלים, וכפי שנוהג הטבע, נוהגים גם בני האדם. המציאות היא קארמה אינסופית שחוזרת במעגלים.

החברה המערבית לוקחת כמובן מאליו, שאנחנו יכולים להבין את העולם, שהוא יתקדם מבחינה מוסרית, שיש ערך אמיתי וקיים למוסר ושאנחנו אחראים לגורל האנושות.

המחלוקת בת ימינו, היא האם נותנים אימון בטבע? השמרנות נותנת אימון במשפחה, בסדר האנושי המקובל על דעתם של בני אדם. ואילו הפרוגרסיביות, היא ההתעוררות הקמאית של האלילות, הטבע הוא רע, ולכן יכול להיות שגם המשפחה הוא רע, והסדר הקיים הוא רע. צריכים תכנית אנושית כדי לתקן אותו.

ומכאן המארקסיזם, התכנית האנושית הבלתי נלאית. הסיבה שלמארקסיסטים לא היה אכפת שמליונים ימותו, שמליונים ירעבו, לא הפריע להם לרדות ולענות אומות שלמות, בזמנו בגוש המזרחי, ועד היום בסין – היא היעדר האמונה בכך שהעולם נברא ויש בו תכנית וסדר אלוהית. אם העולם בנוי על רוע, אין ברירה אלא לעשות הכל כדי ליצור את התכנית שלנו שהיא טובה, וגם סבל ומוות של מליונים, היא הדרך היחידה, כי העולם הוא רע, צריך לחבוט בו, לנער אותו, למיין אותו, לעשות סלקציות, לעשות ריאקציה, ליצור מחדש.

ובאותה גישה גם הנאציזם, דגים גדולים אוכלים את הקטנים, צריכים מרחב מחיה, העולם הוא אכזר, המין החזק ינצח, המצפון הוא המצאה יהודית של חלשים. האלים איתנו, והם אכזריים. הסבל הוא מובנה בטבע, אי אפשר למנוע אותו, אפשר רק לנתב אותו שיכה את החלשים, את אלו שלא מתאימים למלוכה.

התרבות האירופית הקיאה מתוכה את הנאציזם כמעט לגמרי, במשך מאות שנים של נצרות ואינקויזיציה, היא הטמיעה חלק מערכי היהדות, למרות שמול המרקסיזם הקרב היה הרבה יותר קשה, האינטלקטואלים חירפו את קולמוסיהם כדי לשטוף את מוחם של ההמונים שהמרקסיזם הוא גן עדן. לא רק שהתמוטטותו המעשית לקחה שנים רבות, אלא שהוא צץ שוב ושוב בצורות שונות, ושוב עדר התרבותיים הולך כסומא בארובה אחרי אינטלקטואלים שמנצלים אותו.

אך בניו זילנד, לא הכתה הנצרות שרשים, לא ביטלה ולא מאסה את הרע, השלב הזה דולג. כמה שנים אחרי שהאירופאים צפו בשתיקה בטבח חייתי וקניבליזם,[1] הם קפצו ישר לתרבות הפוליטיקל קורקט – לא מדברים על הרע. מציגים את התכנית שלנו כאילו היא התכנית של הטבע, והרע לא היה ולא יהיה. אם יש משהו רע, זה בגלל שמרנים שמדברים עליו. כל עוד אנחנו בשלטון, הכל בסדר.

האדם הפשוט בניו זילנד, אינו בהכרח טיפש, הוא פשוט חי בשלטון שדוגל ביצירת 'גן עדן' על ידי הסתרת בעיות, תרבות הפוליטיקל קורקט מגובה בכח גדול מאד של סופרים, בתי משפט, ועיתונאים, שיגרמו סבל רב והשתקה למי שיעז להעלות את הבעיות, וכך יצרנו גן עדן. הרעיון כבר בוצע אצל הקומוניסטים, אלא שהם לא עשו אותו בצורה מעודנת, ולכן זו היתה הצגה שקופה מדי. בעידן המודרני זה זורם הרבה יותר טוב עם תקינות פוליטית, כפי שכותבת הורן:

"הלבנים עצמם טוענים (בחדרי חדרים שהרי אין זה תקין פוליטית לדבר על כך במדינה שהמציאה את התקינות הפוליטית) שהמאורים מקבלים הרבה יותר ממה שמגיע להם ומתמרמרים על הדרישות החוזרות ונשנות של האוכלוסיה המאורית לשטחי אדמה נוספים, לתקציבים שמנים לרווחה ולחינוך, ולתקציבים נוספים למימון ערוצי רדיו וטלויזיה בשפה המאורית ולמימון סרטי מאורים".

המאורי הוא ה'אחר', הוא הפרא האציל, הוא המקופח על ידי הלבנים חסרי המוסריות שלקחו לו את האדמה הקדושה לו בטאבו, ועדיין יושבים על מקומות קדושים ליצורים הטבעיים והמקומיים, ולכן הם צריכים להתנצל, לקפח את עצמם, ולחלוק כבוד לתרבות אלילית בזויה.

"למרות התערות של המאורים בחברה המערבית לא הכל שפיר בקרב אנשי הקהילה. אל פי נתונים סטטיסטיים שנתיים שמפרסם משרד המשפטים הניו זילנדי מתברר שעל אף העובדה שהמאורים מונים כחמשה עשר אחוז מכלל האוכלוסיה יותר ממחצית מכלל 7500 האסירים השוהים בבתי הסוהר בשל ביצוע פשעים חמורים הם מאורים. עוד עולה כי בקרב המאורים בעיות חמורות של התעללות ורצח במשפחה, בעיות שיכרות קשות, אלימות רחוב, פשעי מין ועוד".

ומה לדעתכם עושים חכמי ניו זילנד עם נתונים? כרגיל, מסבירים מדוע האדם הלבן אשם:

״אין להתפלא על מספרם הגבוה של המאורים בבתי־הסוהר הממשלתיים׳״ טוען יושב ראש מפלגת הירוקים. ״זו תוצאה של אבטלה גבוהה. הם מובטלים, עניים, בריאותם רופפת והם מתגוררים בתנאי דיור גרועים"…

עורכי דין מאורים טוענים שיש יותר מדי מאורים בבתי־הסוהר ולא ייתכן שכולם פושעים. לטענתם, בתי־המשפט מחמירים ומפלים את המאורים לרעה. אדם לבן שביצע פשע דומה, זוכה לדבריהם לפסק דין רחום הרבה יותר, ועולה מכך ריח של גזענות".

בדיוק כמו אצלינו, שהזכר הלבן אשם בכך ש"נשים נרצחות על ידי בעליהן" (בעיקר בכפרים ערביים…).

בניו זילנד, שולטת כמובן הכת ה'ירוקה', שלא משאירה טביעת רגל פחמנית או בכלל טביעת רגל בטבע, אבל היא משולבת באופן מרשים בסגידה האלילית של הילידים לטבע, וכך חיים הניו זילנדים תערובת של השחתה ושימור, סגידה מעורבת באכזריות, שאנשים רגילים לא יצליחו להבין. אולי ההודים, שכבר התרגלו שאנשים שעומדים דומם לפני פרה החוסמת את הכביש עד שהוד מעלתה תדדה הלאה, מבצעים לאחר מכן אונס קבוצתי באישה מזדמנת ולקינוח שופכים עליה דלק, או זורקים את גופתה לבאר, הם אלו שיבינו את השילוב התרבותי הניו זילנדי.

למאורים יש קטע עם שימור הסביבה, הקטע הזה, בבסיס, הוא כלכלי לגמרי, אחרי שהם הכחידו כ40 מינים של ציפורים, משום שאכלו אותן בלי גבולות (אחת מהן היתה ציפור המואה, בגודל 3 מטרים, חסרת יכולת תעופה, במחוז אחד נמצאו לפי חלק מההערכות שרידים של 90 אלף ציפורים טבוחות), הם מכריזים מדי פעם טאבו על צידה או על דייג, בכדי שלא ייגמרו המשאבים. אין כאן באמת התחשבות בטבע, אלא להיפך, חכמת ההמונים של ציידים, איך לנצל את משאבי הטבע עד תום, וגם להשאיר פרנסה.

הורן כותבת:

"אחרי ששרפו יערות וצדו ציפורים והכחידו כל זכר לציפור המראה הענקית, הפכו המאורים עצמם למשמרי הטבע והסביבה. שימור הסביבה חשוב להם כי השמירה על איכות הסביבה משמרת את מקורות המזון ומשאבי הטבע מהם הם ניזונים".

הצורה המודרנית של סגידה לטבע הניו זילנדי, מבחינה בין מינים 'מקומיים' שלהם הזכות לגדול במדינה, ובין מינים 'לא מקומיים', שהם לא נחשבים חלק מהטבע.

חברה מקומית בשם סילבי, ביקרה אצל הורן בניו זילנד, ידיד של הורן, הציע  לשתול בגינתם עץ זית, ועץ דובדבן יפני:

"סילבי החווירה ובטון רועד מכעס אמרה שחייבים לטעת אך ורק עצים מקומיים ולא כאלו שהובאו מהנכר…  'אולי עץ הכרוב'? הציעה… פיטר הסביר לי שזה עץ מכוער ושדוף. סילבי מיהרה להגן על כבודו והסבירה שהוא קל לגידול ונפוץ מאוד בניו־זילנד. המאורים שקראו לו בשם ti kouka נהגו להשתמש בעלים, בגבעול ובשורש כחומרי מזון, ביגוד ותרופות…

הבחנתי שסילבי עוקרת בחמת זעם צמח גומא יפה שגדל בצד הדרך. רגע לאחר מכן המשיכה לעקור עוד צמחים שלא זיהיתי והשליכה אותם ככלי אין חפץ בו בשולי הדרך. כדי להוסיף חטא לפשע, בטשה ברגליה את השורשים, לבל יעזו לחזור ולהשתרש בקרקע הדשנה… צמחים ועצים שאינם מקומיים. לרובם מתייחסים בניו זילנד כאל עשבים שוטים שיש לעוקרם. חלקם הגיעו באשמת המתיישבים האירופים שרצו להקים להם גינות בסגנון הבית, 'כמו עצי הזית והדובדבן העלובים שלכם', הטיחה בי…

ובכן מסתבר שבניו זילנד ישנו 'ארגון מכסחי העשבים':

"מטרת ארגון מכסחי העשבים להחזיר את ניו זילנד למצבה הקדמוני וכל האמצעים כשרים להשגת מטרה זו, אתר הארגון ממליץ על אמצעי חיסול מצמררים… מכסחי העשבים מאורגנים להפליא, זוכים לתמיכה ממשלתית , מגייסים מתנדבים מכל שכבות הציבור, ומספקים מידע בבתי ספר ובאוניברסיטאות. אתר האינטרנט של הארגון מכיל רשימות ותמונות של מטפסים, פרחים, שיחים, ועצים החייבים בהשמדה, ביניהם כמה סוגים של עצי דקל צמח הפסיפלורה, שיחי גרגרי יער למיניהם, עצי דובדבן, ערבות בוכיות ועוד. העיטורים הגרפיים שמלוים את האתר דומים לצמחים המצויירים באחד מסרטי הבלהות של אולפני וולט דיסני…

כל זה כמובן בעצים לא מקומיים, שהאירופאים הרשעים הביאו איתם, עצי זית ודובדבן מזעזעים. אך מה בדבר עצים מקומיים? אלו קדושים כמובן, הניוזילנדים אינם פרימיטיביים, הם לא קושרים שקיות נילון סביב ענפי העץ, חלילה, הם רק קונסים את מי שפגע בעצים הקדושים, בדרך המשפטית הרגילה.

ג'ורג' ברנרד שו, כרת עץ מקומי, שגדל בחלקה שלו כמובן, העץ פגע בערך נכסיו, והוא כרת אותו. כבר בכניסה לבית המשפט המתינו לו מפגינים שהטיחו בו דברי נאצה. ברנרד שו הכה על חטא והתנצל, אבל זה לא עזר לו, הוא נקנס ב200000 דולר ניו זילנדי, או שנתיים מאסר. הוא כמובן חוייב לטעת באותו מקום עץ חדש, ולצאת בהוצאות תחזוקתו וגידולו מעתה ואילך…

בניו זילנד נמצאת גם 'גבעת העץ הבודד',אתר בו סוגדים ילידים ופרוגרסיבים יחדיו לאיזה עץ בודד מקומי שהיה היה בראש הגבעה, ולהקת U2 הקדישה לו שיר מיוחד.

אגב גם בישראל חדר לאחרונה טירוף ה'צמחיה מקומית', ואנשי הפקולטה לחדשנות, קיימות, ומיגדרנות, טוענים בתוקף 'אל תפריחו את השממה', עצי מחט אין מקומם בישראל, עשב בתה הוא העשב המקורי של המקום, ועליו רעו את צאנם הפלסטינים בשלשת אלפי השנים האחרונות, הנה לדוגמא:

"זה פשוט לא ייאמן", אומר פרופ' ירון זיו, ראש בית הספר לקיימות ושינוי אקלים באוניברסיטת בן-גוריון. "נטיעות ויערות. האזרח הרגיל חושב שזה יפה. אבל זה פשוט הרס בית גידול, השטחים הפתוחים האחרונים שנותרו בצפון הנגב. הנטיעות בסביבה מדברית וחצי מדברית, ים תיכונית יובשנית, הן לא דבר נכון. לא היה צריך לנטוע את היערות האלה מלכתחילה. אני מבין את תרומת קק"ל למדינת ישראל. בזכות זה אנחנו פה. אבל זו הייתה תקופה אחרת. ידעו פחות. בשטחי צפון הנגב, בבית הגידול הלסי, מלכתחילה לא היה צריך לנטוע. והוסיפו פה חטא על פשע. משתמשים בזה כנשק נגד הפזורה הבדואית".

זה לא שהוא ממליץ משהו, להיפך, זה פשוט 'לא ייאמן' שאנשים נטעו יערות בנגב, הרס בית גידול, הנגב מגדל שטחים פתוחים, ובאים היערות ופוגעים לו בגידולים. כל החקלאים שמגדלים שטחים פתוחים נשארו בלי פרנסה. זה הרי בית גידול לסי, וכמובן זה נגד הבדואים שאין להם מרחב מחיה… חטא על פשע כבר אמרנו?

בישראל הופקה לאחרונה סדרה בשם 'ביערות האלו' שכל תפקידה הוא להתבכיין על נטיעת היערות, שהמדינה העסיקה בה בעיקר עולים מזרחיים כעבודת דחק, זו כמובן גזענות, לא קראו ליערות על שמם, התנהגו אליהם לא יפה, ובכלל היערות לא רצויים כאן במזרח, האשכנזים רצו לעשות כאן שוייץ, זה חילול הטבע.

את טירוף האשפה המערב אירופי אנחנו כבר מכירים, אבל בניו זילנד זה שובר שיאים. אין שום דרך להתמודד עם אשפה, וכל חריגה כמובן מביאה לחינוך מחדש הרגיל אצל נאורים: קנסות עתק.

 "לכל משפחה בניו־זילנד מוקצבת מכסת זבל שבועית. הזבל הביתי אמור להידחס משך שבוע ימים אל תוך פח זבל משפחתי אחד, שגופו ארוך וצר… מלבדו מוקצבות לכל משפחה שתי תיבות פלסטיק כחולות, שגודלן כקופסת נעליים גדולה. האחת מיועדת לבקבוקים ולצנצנות זכוכית והשנייה לקופסאות שימורים ריקות ולמוצרי אריזה מפלסטיק. פעם בשבוע, מעט לפני השעה שבע בבוקר ביום רביעי… ממתינים לפינוי. מי שלא מציית לכללים הנוקשים שמכתיבה הרשות המקומית ישלם קנסות. אם הזבל נזרק באופן לא חוקי או באופן המהווה סיכון סביבתי ובריאותי עלול הזורק למצוא עצמו תחת סורג ובריח. גם על טעויות מענישים בניו־זילנד. אם הוצאת את הזבל ביום הלא־נכון, או אם השלכת אשפה למכל שאינו מתאים, אתה צפוי לספוג קנס גבוה. עובדי העירייה, כך הוזהרתי, לא ירוקנו את הפח אם המכל הוצב על המדרכה מאוחר מדי, אם הפח מלא מדי, אם לא ניתן לסגור את הפח באמצעות המכסה, אם האשפה ניתנת למחזור, אם הפח הכיל חפצים כבדים או הונח קרוב מדי לעץ או למכונית. כעונש מינימלי יש להמתין עם הזבל בבית עד לשבוע הבא.

כשאנחנו מתארחים בבתי חברים, על החוף או על האי, מבקשים מאתנו להקפיד הקפדה יתרה על מיון הזבל ולעתים קרובות אנחנו מחזירים הביתה אריזות שהבאנו עמנו שאינן אורגניות ואינן מתכלות. למדתי זאת בעקבות מקרה שאירע כשהתארחנו אצל קרוביו של פיטר בחווה. כשיצאנו מן הבית לקחנו לדרך כמה כריכים עטופים בנייר ובקבוק מים מינרליים. לאחר מסכת החיבוקים והנשיקות שהחלפנו בהגיענו, אספתי את עטיפות הכריכים ואת הבקבוק הריק בשקית ניילון וביקשתי להשליך אותם לפח הקרוב. בעלת החווה התפלצה. עמדתי נבוכה עם שקית האשפה בידי עד שפיטר נחלץ לעזרתי, לקח אותה ממני והשליך אותה לתא המטען במכונית. ״נזרוק את זה באוקלנד,״ לחש. ״בחווה אין מקום שבו ניתן לזרוק זבל מסוג זה.״ ואולי זו היתה גם הסיבה לכך שערמות ענק של עיתונים ששוליהם הצהיבו העלו אבק בחדר האירוח. כך נסענו עם הזבל שלנו עוד 120 קילומטר מהחווה עד הבית באוקלנד…

ומה עושים עם כלים חשמליים שהתקלקלו או הוחלפו, רהיטים שאין בהם צורך, צמיגי מכוניות, מקררים, מכונות כביסה? יש לשמור אותם בבית ולחכות בסבלנות. פעם בשנתיים מפרסמת העירייה את מועד הרחקת חפצים כאלה משכונותיה השונות של אוקלנד.

האירופים סובלים מהיעדר אמצעים נאותים לחימום, עקב מעבר למקורות חשמל דמיוניים שאינם יכולים לספק צרכיו של עולם מודרני. בניו זילנד זה בא להם בטבע, הם פשוט לא מסיקים את הבית:

"בבתים בניו זילנד אין חימום. וגם כאשר הטמפרטורה צונחת בחורף, עוטים עוד שכבה של ביגוד ומתרגלים לקור או 'מתחסנים נגדו', כפי שאומרים הניו זילנדים… כ96 אחוז מהבתים בניו זילנד אינם מוסקים בחורף… אח הצורכת עצים כבר איננה פופולרית בשל פחד מפני זיהום הסביבה… אני מבקשת כוסות תה בזו אחר זו כדי לחמם את כפות ידי"

גם להתרחץ, זו פריביליגיה עבור האדם הלבן הרשע:

"בכל אותם בתים ״ירוקים״ שבהם התארחנו התבקשנו להתקלח בזריזות כדי לחסוך במים. המים שבהם השתמשנו היו מי גשמים, שנאגרים במכלי פלסטיק שחורים וענקיים".

מדובר במדינה שופעת אגמים ונהרות…

ומה בנוגע לבעלי חיים?

גם כאן מגלים הניו זילנדים אכזריות מוזרה כלפי מינים 'לא מקומיים', אבל יש יוצאים מן הכלל, המתינו ותגלו…

את האופוסום הראשון ראיתי בגן החיות… בהשוואה לתנאי החיים הנוחים שבהם פונקו שאר בעלי החיים הליליים בגן דמה הכלוב לצינוק המיועד לחיות רעות…

"זה יצור נאלח" סינן לעברי המדריך (וכאן אני נאלצת לצנזר ולעדן את דבריו) אם את רוצה אותו, קחי אותו. הוא שלך. רק תדאגי להוציא אותו מניו זילנד… כל האופוסמים האחרים שראיתי בניו זילנד היו מרוחים על הכביש, תוצאות פגיעה מכוונת של מכונית. הריגת אופוסומים נחשבת בניו זילנד למצווה. בעבר נהגה הממשלה לשלם עבור גוויות של אופוסומים. היום מתגאים נהגים ניו זילנדים במספר האופוסומים שהצליחו לדרוס במשך השבוע".

בחנויות ספרים מצאתי ספרי ילדים שעוסקים בדמוניזציה של האופוסומים "משתה האופוסומים" למשל, כולו הסתה נגד יצורים אלה שצויירו על גבי דפי הספר כשדים מפחידים ומזיקים, בעלי טפרים מחודדים ושיניים אימתניות… בחנויות המזכרות גילית קו ייצור שלם המבוסס על פרוותו הנחמסת של יצור אומלל זה. היו שם בגדי צמר רכים להפליא שהתוים שנשאו הסבירה שהם עשויים מתערובות של פרוות אופוסום… הכיצד ייתכן שמדינה שעוסקת ומטיפה לתקינות פוליטית, שאין בה כמעט נשים עדויות פרוות חיות, מעזה לייצר מוצרי פרוה כאלה ולמכור אותם לתיירים?… מסתבר שגם בשר האופוסומים אינו מושלך, וכבר שמעתי על ניו זילנדים שחוגגים בסעודת ברביקיו על טהרת האופוסום…

אך למה להסתפק באופוסום, כשיש עוד הרבה בעלי חיים 'זרים' שהאירופאים הרעים הביאו איתם?

גם הצבאים נחשבים בניו זילנד למכת מדינה, כל מי שרוצה יכול לירות ולחסל צבאים בניו זילנד.

"לתדהמתי התברר לי שהם יורים גם בסוסים", כשהתארחה בחווה יצאו בעלי החווה בטרקטורונים עם רובי ציד וחיסלו עדר סוסים, "כשראה את ההבעה המזועזעת שעל פני הסביר שאלה סוסים פראיים כולי חינם שמצווה לירות בהם", אנשים מגיעים במסוקים ומחסלים עדר שלם של סוסים ביריות מהאויר.

האם שכחנו משהו?

כן, ניו זילנד נחשבת למדינה עתירת כבשים, המדינה עם מספר הכבשים הגדול ביותר בעולם ביחס לשטחה היא ניו זילנד. יש האומדים את כמות הכבש הניו זילנדי המפורסם, ב150 מליון פרטים. דא עקא, הכבשים אינן מקומיות בכלל, זוג הכבשים הראשון הגיע על סיפון אניה ב1814 לפני כמאתיים שנה בסך הכל.

אך הכבש היא חיה אהודה ומרכזית בתרבות הניו זילנדית, בובות כבשים, מוצרי צמר, כמות עצומה של חוות לצאן ובקר. מדוע? התשובה מאד פשוטה: כסף. כפי שראינו אצל עובדי האלילים, הסגידה שלהם לטבע היא לא ערך, היא דחף, היא תגובה אינסטינקטיבית לגדולתו ולעצמתו של הטבע, אבל הטבע הוא זה שמעניק את המשאבים. ולכן ניתן לסגוד לו וגם לפגוע בו, כפי שהטבע עצמו נראה – בוגדני והפכפך. האלילות בנויה על פחד, מורא, שגב, מול הטבע.

הניו זילנדים אוהבים את הכבשים שלהם. הן מספקות צלעות וסטייקים משובחים. מוצרי חלב, צמר ושומן לנולין החשוב כל כך לתעשית הקוסמטיקה, והחשוב מכל: הכבשים מיוצאות לארצות ערב בחג הרמדאן ובזמן הנהירה למכה, דבר המעשיר את הקופה הניוזילנדית בהרבה כסף.

לא רק שהכסף משכיח את עיקרון החיות ש'זרות לניו זילנד' או ש'האירופאים הביאו', אלא שהוא משכיח גם עיקרון מקודש לליברלים החדשים:

נפיחות הצאן והבקר מייצרות גז מתאן, שהשפעתו גרועה מאד על אפקט החממה:

"יש המרחיקים לכת וטוענים שמשק בעלי החיים בניו זילנד אחראי לכמחצית מאסון אפקט החממה העולמי".

צריכים הרי לעשות משהו, להקטין את המשק הניו זילנדי, לא בא בחשבון. כסף. מה עושים? "מה עושים בנידון חכמי ניו זילנד? ישבו המחוקקים וחשבו וחישבו והגיעו למסקנה שיש לקנוס את הכבשים… מס מיוחד שנקרא מס הנפיחות". אבל חכמי ניו זילנד לא הביאו בחשבון שהעם אולי מטומטם, אבל לא פראייר, "באוגוסט 2003 הקיפו המחאות את האומה כולה. החוואים חסמו כבישים ויצרו כותרות שמנות בעיתונים, הלחץ הציבורי עזר. כחודש לאחר שהועלתה ההצעה החליטה הממשלה לגנוז את החוק הלא פופולרי".

ובכן, אותם כפריים ניו זילנדיים ובני תערובות מאוריים, היוצאים בהתנדבות לעקור מינים זרים נוראיים כמו זית, או דובדבן, והמקדשים בטאבו את החוות של אחרים כדי לקבל אותן לרשותם במקרה שיוכח שסבא שלהם הקניבל שחט את המוריארי שגר שם בעבר, וקידש את המקום בטאבו פרטי משלו. אחרי שהם הופכים אופוסומים לדמונים, מועכים אותם על הכבישים, יורים בצבאים ובסוסים, כי הם 'זרים'. מקבלים בזרועות פתוחות את הכבשים ואת הכסף הערבי שהם מכניסים, כולל גז המתאן שהם תורמים לאטמוספירה… קלאסה של צביעות אירופאית מהולה בקורטוב אלילות.

אגב, זה לא המקרה היחיד בו הניו זילנדים שמים פס על הערכים שהם עצמם סוגדים להם בהזדמנויות אחרות:

בניו זילנד יש תופעה יחודית: קרינה.

"יש הטוענים שרמת הקרינה בניו זילנד חזקה בחמישים אחוז ויותר מקרינת השמש בחצי הכדור הצפוני… הניוזילנדים שעמם אני משוחחת על בעיה מטרידה זו, מזדרזים להסביר שהאוויר באי הזה צלול כל כך וחסר חלקיקי זיהום עד שהקרניים האולטרה סגולות של השמש, באין להן ערפיח או זיהום אוויר המסנן את דרכן לאדמה, קופחות במלוא עוצמתן… יש מדענים ניוזילנדים שיודו בחצי פה שבעיית הקרינה החזקה בניו זילנד נעוצה גם בהיווצרות החור באוזון. קשה לניוזילנדים להודות בכך אבל מדענים בכל העולם טוענים שהחור באוזון מעל אנטארקטיקה ומעל ניו זילנד יוצר גם… בשל נפיחות הכבשים… כויות השמש בניו זילנד עלו בשיעור של כחמישה עשר אחוז ויותר. עיתון ניו זילנדי בלתי תלוי בשם 'סקופ' העוסק בחשיפת מידע שהוסתר מהציבור פרסם מכתב גלוי לראש ממשלת ניו זילנד הלן קלארק ובו האשים אותה ואת ממשלתה בהתנהגות לא אחראית. בכותרת הכתבה נכתב שממשלת ניו זילנד מעלימה במכוון מתיירים, ממהגרים ומסטודנטים זרים המגיעים למקום כדי ללמוד אנגלית מידע על סכנת הקרניים האולטרא סגולות, ובכך היא  מסכנת את בריאותם".

למה? כסף. אבל לא רק, חלק מהתקינות הפוליטית היא לא להודות בבעיות ובחסרונות, שהרי כשנוהגים בפוליטיקל קורקט העולם הופך למושלם. (בעולם הדמיוני אליו מוכנסים המאמינים התמימים).

בהזדמנויות נוספות הערכים מתאדים באיזור הכסף, כך לגבי פרי הקיווי, המשווק רבות בניו זילנד:

"מסתבר שפרי הקיווי הגיע לניו־זילנד מסין ונקרא באנגלית בשם גוסברי סיני. בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת התאקלם הפרי היטב בניו־זילנד וב־1960 החליטו חוואי ניו־זילנד לייצא אותו לחו״ל. באותה הזדמנות מחקו כל זכר למוצאו הסיני, שנחשב אז לנחות ולא סקסי, וקראו לו קיווי, כדי לזהות את הפרי עם ניו־זילנד".

אגודת מכסחי העשבים עסוקה בלהשחית צמחי נוי ולגדוע דובדבנים וזיתים, אין להם זמן לעסוק בכבשים, בקיווי, וזוטות כאלו.

מכנה משותף נוסף לתרבות האלילית ולזו הליברלית, היא: 'המגדר השלישי'.

הטבע שונה מטכנולוגיה אנושית, בכך שהוא דבר חי, הוא לא חוזר על עצמו, אין שני אנשים דומים, כל אדם קצת שונה מחברו. ולכן, למרות החלוקה באופן כללי לשני מינים, ישנם אנשים עם תכונות שונות שמזכירות תכונות נשיות, ולפעמים לא רק בתכונות מנטליות אלא גם בתכונות פיזיולוגיות, וכן להיפך, נשים 'גבריות'. ההלכה עוסקת בכך בהרחבה, כידוע פרק שלם במשנה מוקדש לדין האנדרוגינוס שהוא 'מין שלישי'. אך מאחורי הדיון ההלכתי אין איזה מימד אידיאולוגי, ההלכה מכניסה גם את האנדרוגינוס למסגרת הלכתית של כללי התנהגות.

האלילות, המביטה על הטבע בפחד והערצה, ראתה את 'המין השלישי' כאמירה אידיאולוגית של הטבע. ובכך מתכתבת עם התרבות הליברלית של 'ההקשבה לעצמי' כערך עליון ולפעמים יחידי.

את תרכובת הכלאיים הזו פגשה הורן כשישבה במסעדה עם בן זוגה:

"הכל התנהל באופן תרבותי ומכובד, כיאה למסעדת יוקרה, עד שהגיע הקינוח. חמש נשים גבוהות לבושות בגדים צעקניים ומעוטרות נוצות וחרוזים נוצצים הובילו את עוגות הפבלובה… הבטתי בפניה. פרצופה טויח בשכבה עבה של איפור צעקני… החמאתי לה על נעלי הנמר המפלצתיות, בתגובה צבטה את לחיי בחיבה, גררה אחריה כיסא, הצטרפה אלינו, הציקה לגברים בשאלות מביכות וזרעה הרס וחורבן… זו 'פאפפינה' לחש לי פיטר באנחת רווחה אחרי שהסתלקה…

מוסד הפאפפינה מוכר בניו זילנד. מדובר בגברים מהאי סמורה שמשפחותיהם גידלו אותם כבנות. זו מסורת קדומה, הקרויה בשמות שונים… ייתכן שמעולם לא ביקשו ללבוש בגדי נשים. הם הפכו לטרנסווסטיטים משום שבמשפחותיהם נולדו בנים בלבד… מאחר שבנים אלה אמורים לבצע עבודות המיועדות לנשים, הם חונכו כנשים ושהו בחברת הנשים…

אחת הסיבות לכך שהתופעה מקובלת בחברה הסמואית נובעת מכך שהאל הסמואי הכול יכול מתואר כאל שמחציתו אישה ומחציתו האחרת גבר. ואם הוא כזה מדוע שלא יהיו כך גם מאמיניו?

וכמובן יש לדבר בסיס אקדמי מוצק:

"מחקר שנערך בסיפורי המיתולוגיה המאורית מוכיח כי גם בהם יש הוכחות לפתיחות וגמישות בכל הקשור לזהות מינית"

עכשיו זה מחקרי!

וכעת הגיע הזמן לבדוק סוף סוף, מה קורה בגן העדן של הנשים, המדינה הראשונה בעולם בה לנשים ניתנה זכות בחירה, והמדינה בה שולטות הכי הרבה נשים, אין ספק כי מדובר לא בגן עדן, אלא במשהו הרבה יותר נחשק, בגן עדן הרי שלט עדיין גם אדם. תארו לעצמכם גן עדן של חוות!

"כיום, כאשר מתמנה שופט זכר לבית־המשפט העליון, מכריזות כותרות העיתונים ״מזל טוב, זה בן!״ אלה מוכיחות כמה יוצאת דופן בחירתו של גבר לתפקיד ציבורי…

בניו זילנד פועל משרד ממשלתי לענייני נשים, הדואג לזכויות הנשים בכלל ולזכויות הנשים המאוריות בפרט… רבות מהמשרות הציבוריות החשובות ביותר בניו־זילנד מוחזקות בידי נשים.. ״הרשת החדשה של הבנות״ כפי שמכנים כאן את ארגוני הנשים הצליחה להשיג משרות מכובדות לנשים גם בכל הקשור לתפקידי מפתח בארגונים מסחריים וכלכליים גדולים. לאור כל זה אין להתפלא על כך שגורגינה בייאר, שהיתה פעם גבר לכל דבר, מכהנת בניו־זילנד כחברת פרלמנט לאחר שעברה ניתוח לשינוי מין.

מסתבר שישנה קבוצה, זניחה כנראה, של חסרי תבונה, שלא מרוצים מהמצב:

״היא אישה ניו־זילנדית טיפוסית.״

לעתים קרובות אני שומעת את המונח הזה, המכליל את כל הנשים הניו־ זילנדיות לכרי אישה אחת טיפוסית. אני שומעת אותו מפי גברים ניו־זילנדים שאת דעתם אני מכבדת.

״מי היא אותה אישה ניו־זילנדית טיפוסית?״ אני חוזרת ושואלת ומקבלת פחות או יותר את אותה תשובה: ״אישה ניו־זילנדית טיפוסית היא אישה שתלטנית, לא נעימה וקשוחה.״

בדברי הגברים אפשר אולי לשמוע הד לחשש מפני כוחן הגובר של הנשים במדינה. מאז מינויה ב־1999 של הלן קלארק לתפקיד ראש הממשלה נשמעו תלונות וטרוניות מצד חבריה במפלגה ומחוצה לה שהיא עסוקה יותר מדי במינוי נשים לתפקידי מפתח ובדאגה לציבור הנשים, והכול על חשבון הגברים המקופחים.

ארגונים פמיניסטיים שפעלו בניו זילנד בשנות השבעים (ראש הממשלה הלן קלארק וחברותיה מלאו בהם תפקידי מפתח) פרסמו בזמנו מסמך שנחשף לאחרונה בעיתונות וחולל מהומה. המסמך קרא לשנות את מבנה החברה בניו זילנד באמצעות מהפך במבנה המשפחה הקלאסי והמסורתי. שמרנים שפרסמו את המסמך טוענים שבעצם ימים אלו עוסקות הלן קלארק וחברותיה במימוש פרטיו. באותו מסמך נכתב בין היתר כך: "התא המשפחתי מעוות את מערך היחסים הבינאישי בכך שהוא כופה שליטה כלכלית של הגבר על האישה, תלות חברתית ודיכוי מיני, מטרתינו היא ליצור מוסדות חברתיים וכלכליים שיהיו נעלים על מבנה המשפחה הקיים…

'אם תשאל אותי מה הרשת הפוליטית החזקה ביותר בקרב מפלגת הלייבור (השלטת) אומר לך שזו מחלקת הנושים (נשים) שלכולן אג'נדה אנטי גברית'. דברים אלו שהציתו סערה מקומית, נאמרו מפיו של חבר מפלגת הלייבור לשעבר… משקפים את דעתם של הרבה גברים בניו זילנד. הנשים, לפי תפיסתם, צברו כח רב מדי, יצרו לעצמן רשת תמיכה חזקה ושומרות את המשרות הנחשקות ביותר לעצמן ולחברותיהן…  הנשים במדינה מבזבזות הון ציבורי על השדיים וצואר הרחם שלהן (לשם גילוי מוקדם וטיפול בסרטן השד וסרטן צואר הרחם) ומדלדלות את הקופה הציבורית המיועדת גם לגברים… הם מאשימים את הלן קלארק בהפליית נשים לטובה… תופעה יחודית לניו זילנד, גברים שסיימו את ייעודם בהבאת ילדים לעולם, מחליטים לעבור עיקור, מרצונם החופשי…יותר ממחצית מהגברים בגילאים 40-49 עברו עיקור… ניו זילנד במקום הראשון בעולם… אין בכך כל תעלומה… הכל בשל הפמיניזם הנוגס בכל פה בחברה הניו זילנדית. הגבר הניו זילנדי נמחץ תחת מגף האשה… לא מפתיע אם כן שהגברים בניו זילנד חשים היום מאויימים מושפלים וחסרי אונים… הגברים בניו זילנד מתים טרם זמנם בשל מצוקה נפשית. כמו כן הם שרויים במצב מתמיד של יאוש מכל מה שמציעים להם חייהם, הכריזה כותרת העיתון 'ניו זילנד הראלד… המנהל לשעבר של הקו לעזרה נפשית לאנשים במצוקה, הציג בכנס נתונים סטטיסטיים המוכיחים שאחוז הגברים המתים… רב מזה של הנשים. אם להסתמך על מה שנאמר בכנס, כל הרעות האלה נפלו על ראש הגברים בשל העובדה שגברים בניו זילנד גודלו וחונכו מגיל רך להרגיש חסרי ערך… כל ילד רביעי חי במשפחה חד הורית שבראשה אם… במערכת החינוך עצמה אין מספיק מורים מחנכים, בשל החשש מפני  תביעות קנטרניות על הטרדה מינית… התקשורת מוסיפה לכל אלה נופך משלה, כאשר היא טוענת השכם והערב שהגברים הם עדר שוטים חסר כיון וחסר אחריות וגורמת להידרדרות בדימוי העצמי של הגברים… במשק הבית הניו זילנדי עובדים הגברים יותר שעות ביום מאשר הנשים, נוסף לכל זאת גברים אינם זוכים בתמיכה ציבורית על תרומתם לעבודות משק הבית או הערכה למשא הכפול הרובץ עליהם… באחד מהכינוסים הפמיניסטיים שבהם השתתפתי… גירשו מהאולם אישה שהביאה עמה את תינוקה. הסיבה לגירוש היתה אז מובנת מאליה, העולל שהיא החזיקה בזרועותיה היה תינוק ממין זכר".

פטריארכיה פמיניסטית

 

הגבר הניו זילנדי הממוצע מת כחמש שנים לפני האישה הניו זילנדית… 96 אחוז מן האסירים הכלואים בבתי הכלא ברחבי המדינה הם גברים… 76 אחוז מקרב המתאבדים הם גברים… כל הצרות האלה, כך מאמינים הגברים, נובעות מהאידיאולוגיה הפמיניסטית, שמטרתה להעניק כח לנשים על מנת שיוכלו לקבל שליטה על חייהן, להשתלט על המשרות הנחשקות במדינה, ולהשתחרר מעול גידול הילדים והטיפול בבעל. בשל עובדה זו הן מזניחות את הילדים הנמצאים במקום משני לעבודתן, ואת הגברים הן רואות במקרים רבים כאוייב… לטענתם בתי המשפט מטים את פסקי הדין לטובת הנשים. נשים המאשימות את הגברים בהאשמות שווא על אלימות במשפחה… מנצלות לרעה את בתי המשפט. עוד נטען כי הממשלה אינה עושה דבר לגילוי ולמניעת סרטן ערמונית בעוד הנשים נהנות ממערכת בריאות מוצקה ומבדיקות תקופתיות… אין כמעט תקציבים המופנים לגילוי מוקדם של סרטן הערמונית הניצב במקום שני בתמותת הגברים בניו זילנד"

"מסתבר שבניו זילנד נשים מואשמות במידה שווה בכל הקשור לנושא אלימות במשפחה… לרוב מקרי האלימות והמכות במשפחה אחראים שני בני הזוג במידה שווה. ולדבריו מחקר זה  צריך לשנות עמדות לגבי הקשר בין מגדר לאלימות פיזית. זוהי חשיבה של שחור ולבן המניחה כמובן מאליו שגברים אלימים ונשים הן פסיביות וסופגות מכות. אבל הוכחות מחקריות בניו זילנד מוכיחות את ההיפך…

הפרדוקס הנורדי – מעמד האשה בתרבות המערבית

או קי, כך נראה גן העדן של הזוגות הניו זילנדיים המאושרים. ומה עם הילדים?

ה’משפחה החדשה’ מבית מדרשה של התרבות המערבית – עוול משווע

אל תצפו ליותר מדי, כאשר מעוותים ומפרקים את המשפחה, איזה דבר טוב יכול לצאת מזה?

"כשאני שומעת את מנהיגי העולם משבחים ומהללים את ניו זילנד, אני נאבקת ברצון לומר להם שלא הכל כשורה בארצנו. דימויה של ניו זילנד בעולם הוא של מדינה שלווה, יפהפיה, מדינה מתוקנת, מדינה הלוחמת למען זכויות האדם באשר הוא, אבל קיים פער ענק בין דימויה של ניו זילנד לבין פרצופה האמיתי של המדינה, בבית שלנו המציאות הפכה לסיוט". אלו רק מקצת מהדברים הקשים שאמרה מושלת ניו זילנד לשעבר דאם סילביה קראאטווריאט, עם פרידתה מתפקידה באוגוסט 2006. המושלת לשעבר הוסיפה שהיא מתפללת שסודותיה האפלים של ניו זילנד יישמרו ולא ייחשפו בקרב הקהילה הבינלאומית, שמעריצה כל כך את המדינה שלנו".

במה מדובר?

התעללות בילדים, זהו הצד האפל של מדינתינו המבהיקה, הכריזה… ילדים רבים בניו זילנד סיימו לדבריה את חייהם בשל התעללות ושמותיהם ידועים היטב לרוב הניו זילנדים. "בכל שנה יש מאות רבות של מקרי התעללות והזנחה של ילדים בניו זילנד והם אינם תופסים כותרות אלא אם כן נרצחו" מסתבר שבגן העדן הירוק יש צרות, וצרות צרורות, שמירת האקולוגיה, המאבק למען שווין זכויות, הטבע, היופי המסנוור והשלווה אינם ערובה לחיים טובים יותר.בניו זילנד נרצחים ילדים במספרים גבוהים, קיימת אלימות קשה בקרב המשפחה, ויש מכת התאבדויות ואלכוהוליזם. ביוני 2006 הזדעזעה ניו זילנד מרצח כפול. תאומים בני שלשה חודשים ממוצא מאורי… לאחר התעללות שנמשכה כמה חודשים וכללה את תלייתה על חבל כביסה ותחיבתה למיבש כביסה פועל. עוד ועוד ידיעות זורמת לתקשורת על ילדים ותינוקות שהוכו עד מוות. ובית החולים לילדים דיווח שבממוצע מאושפז שם ילד אחד בחודש בשל פגיעות מוח קשות הנגרמת מהתעללות. ברוב המקרים הילדים אינם שורדים או נהפכים לצמח… במש שנה נפגעו קשה ונרצחו בניו זילנד חמשה עשר ילדים… מסוכן להיות ילד בניו זילנד. סטיסטיקות המתפרסמות מטעם המשטרה… כמחצית מהרציחות בניו זילנד מתרחשות בין כותלי הבית… מאות ילדים מובהלים בכל שנה לבתי חולים בשל פציעות קשו שגרמ להם קרובי משפחה… כ70,000 מקרי התעללות והזנחת ילדים נחקרו בשנת 2005, מומחים משערים שהנתונים האמיתיים גבוהים הרבה יותר… במהלך חייהם של הניוזילנדים כל אישה רביעית וכל גבר חמישי יחוו אלימות במשפחה… תופעת התעללות ורצח ילדים נפוצה במיוחד בקרב האוכלוסייה המאורית. נתונים סטטיסטיים מוכיחים שהמאורים אחראים ליותר מארבעים אחוז מן הפגיעות הקשות בילדים.

בקיצור, המאורים, שעד לפני כמה דורות היו אוכלים את השבט על הגבעה ממול, סתם כך מתוך מחסור בחלבונים, כיום לא מרגישים שקדושת חיי אדם מחייבת אותם, וגם לא ערכי המשפחה. הניו זילנדים שגם כך אינם צדיקים גדולים בתחום הזה, לא מסוגלים להוקיע את התרבות השפלה הזו ואת מקור האלימות במדינה שלהם:

"אנחנו כל כך תקינים פוליטית ומתנהגים באופן מעורר רחמים וללא כל אומץ, וזו הבעיה המרכזית שלנו בכל הקשור להתעללות ורצח ילדים. המאורים עושים מאמצים גדולים בכל הקשור לשימור תרבותם… אבל מה הם עושים למען שימור חיי ילדיהם? טוענים רבים בניו זילנד. 'למדנו לקבל את האלימות הנוראה הזו נגד ילדים כצרה המובנת מאליה', הכריז ג"ט, חבר פרלמנט לשעבר ממוצא מאורי, זה טען בכעס שמנהיגים ופוליטיקאים מדברים גבוהה גבוהה על התופעה ומעולם לא עשו כנגדה דבר. במקרים רבים מסתבר שהמשפחה המאורית המורחבת  מודעת לעובדה שאחדים מבני המשפחה מתעללים בילד… הלן קלארק, שדיברה על הנושא בזהירות הדיפלומטית האופיינית לה, הוסיפה שהבעיה קייימת בקרב כל הקהילות המתגוררות בניו זילנד ונזהרה מלציין את העובדה שמקרי הרצח הרבים ביותר מתחוללים דווקא בקרב משפחות המאורים"

מבין 27 ארצות דמוקרטיות ומתוקנות, נמצאת ניו זילנד במקום השלישי הלא מכובד במספר רציחות ילדים… יותר מאשר במקסיקו ובארה"ב… בכל העולם התרבותי המתועש יורד מספר הילדים שנרצחים ואילו בניו זילנד מספרם עולה. ילדים מתחת לגיל שנהנמצאים בסיכון הגבוה ביותר בעולם למוות בשל הזנחה… יש הטוענים שהמספרים גבוהים הרבה יותר…

נוסף על כל אלה נמצאת ניו זילנד במקום השני בעולם בתופעת הריון בקרב בנות בגיל ההתבגרות. גם במקרה זה הנתונים הסטטיסטיים מפנים אצבע מאשימה לכיוון המאורים, אצלם שכיחה התופעה פי חמישה לעומת האוכלוסייה הלבנה".

מה עושים עם כל זה? לליברלים יש פתרון פשוט, לא מדברים על זה, הסודות האפלים לא מתגלים, כך הם בלמו נסיון לעשות משהו:

"יו"ר האגודה למען הילד הציע לבדוק את מצבם של כל ילדי ניו זילנד ארבע פעמים מינקות ועד בגרות ע"פ כמה פרמטרים… בניו זילנד צצו לרעיון מתנגדים רבים… למרבה הצער הניו זילנדים ערים בצורה מוגזמת לעתים לנושא  צנעת הפרט ולתקינות פוליטית באופן שאי לו אח ורע בעולם… נושא צנעת הפרט בניו זילנד נהפך מגוחך ושנוי במחלוקת בכל הקשור לילדים. כך, למשל, במקרהו של אב לשלושה המתגורר באוקלנד. האב פנה בזעם לעיתונים על כך שנאסר עליו לצלם את בנו בן השנה גולש במגלשה של בריכה  ציבורית. הוא החליט לחשוף את סיפורו בעיתון לאחר שקרא ידיעה בה סופר על אם לתינוק בן ששה עשר חדשים שנאסר עליה להלביש את בנה בשטח בריכה  ציבורית בשל האיסור לחשוף גוף ילד בפרהסיא… ניגשו אלי בריצה ואסרו עלינו  לצלם בשל צנעת הפרט…

עוד מקרה של תקינות פוליטית מוגזמת זכה לכותרות בעיתונים. גבר שישב במטוס ליד ילד שטס בגפו התבקש באדיבות אך בתקיפות להחליף מקום עם אשה שישבה שתי שורות לפניו. הדיילת הודיעה לו שמדיניות חברת התעופה דורשת שאשה תשב לצד ילד הנוסע ללא מלווה.

צורה נוספת להתעלל באבות, היא הוצאת הילדים מהם באמתלות של מה בכך, ארגוני השמרנים הזמינו מומחית שוודית שתיארה איך נלקחו שבעה ילדים מהוריהם אחרי שהאב הואשם ב'הפרעת הסדר הציבורי', משום שגרר את הילדים לחדרם. האב נכלא והילדים הופנו למוסדות ולמשפחות אומנות. עד היום המשפחה נלחמת לקבל את ילדיה. לדבריה בשל מצב זה הפכו משפחות אומנות ומאמצות לעסק שמגלגל מליונים…

בעיית האלכוהוליזם היא אחת התופעות הקשות בניו זילנד… בעיית השתיה בגיל צעיר חמורה מאד, ונובעת מן התרבות הקיווית המקומית. שתיה ייאוש דיכאון וחוסר תוחלת מובילים להתאבדות. מסתבר ששיעור ההתאבדויות בניו זילנד הוא בין הגבוהים בעולם, במיוחד בקרב צעירים…

האם ניו זילנד נחשבת מקום מסוכן? מסתבר שניו זילנד אינה מסוכנת רק לתושביה. ביולי 2006 פרסמה חברת הביטוח הבריטית.. הגדולה והמובילה בבריטניה, את רשימת המדינות שאינן מומלצות לביקור, כיון שהן מסוכנות למטייל הבריטי המצוי. הרשימה מבוססת על נתוני תבעות המבוטחים… ניו זילנד שלנו, השלווה הפסטורלית והבטוחה מופיעה בשלש רשימות, ניו זילנד מדורגת במקום הרביעי אחרי תאילנד דרום אפריקה והודו כמקום המסוכן ביותר לנהיגה, ובמקום הרביעי בגנבת חפצי תיירים…

יש כמה שכונות באוקלנד שאליהן לא  כדאי להגיע… גם אם תחני לזמן קצר בחניון ציבורי יש סיכוי סביר שרכבך ייפרץ, ואם תלכי ברחוב ייתכן שתותקפי וישדדו אותך באיומי סכין… ניו זילנד השלווה והירוקה נמצאת בחרדה בשל כנופיות פשע המטילות את חיתתן על האוכלוסיה… הכנופיה המסוכנת ביותר… מזוהים באמצעות מדבקה שעליה מצוייר בולדוג מזרה אימה הלבוש בגדי חייל נאצי… רובם ככולם מתקשטים בצלבי קרס, התנהגותם בחוצות העיר בוטה ומעוררת פחד… כיום קיימת רשת המונה למעלה משלושים כנופיות של המונגרל ברחבי ניו זילנד. את השראתם קיבלו מייסדי הכנופיה מהיטלר והם גם טורחים לצטט את הגיגיו…

מוצאם של מרבית החברים בשתי הכנופיות מאורי  ומיעוטם בני האיים… חברי המונגרל למשל נובחים ככלבים כדי להביע התפעלות או התלהבות… אנשי 'הכוח השחור' טוענים לעומתם שהם קרובים יותר לתרבות המאורית…

הסיבה העיקרית לקיומן של כנופיות פשע נעוצה לדברי הסוציולוגים בניו זילנד בעובדה שילדים רבים גדלים במשפחות חד הוריות בחברת אם בלבד. הם חסרים דמות גברית חיובית שעמה יוכלו להזדהות… חברי כנופיית 'הכוח השחור' טוענים, למשל, כי דוקא חברותם בכנופיה היא ששומרת על המסורת המאורית שלהם. שהרי מטבעם בני אדם אמורים לחיות חיים שבטיים.

חברי כנופיית המונגרל חטפו באוקלנד נערה בת תשע עשרה. היא נאנסה על ידי חמשה עשר גברים, אחרי האונס השתינו עליה חברי הכנופיה, שפכו עליה דלק וצילמו אותה… משפחה ניו זילנדית שגרה בשכנות לכנופיה כזו התלוננה על מוסיקה רעשנית מדי. בתגובה ביתם נשרף וביתם נאנסה. המשפחה חיה כיום בהיחבא בשל החשש לחייה.

סקר שנערך ב1999 הוכיח שאחרי דרום אפריקה ניו זילנד היא המדינה השניה בעולם הידועה  לשמצה בשם האלימות הפושה בה. זאת בשל התפשטותן של הנופיות הפשע ואזלת ידן של רשויות החוק.

הניו זילנדים הם היחידים הלהוטים להגר ממקום ששאר העולם רואה כגן עדן. הגירה בכמויות עצומות מאלצת את הממשלה להביא עוד ועוד מהגרים.

אחת הסיבות לבריחה של מוצלחים מניו זילנד, היא תסמונת הפרג הגבוה.

"תסמונת הפרג הגבוה, מונח רווח בניו זילנד ובאוסטרליה. בארצות אלה מאמינים רבים שאם אדם מצליח מדי או מגלה הישגיות יוצאת דופן יש לקפד את ראשו ולהעמידו בשורה אחת עם פרחים אחרים שגובהם זהה… אמונה שאנשים עשירים מדי או מצליחים מדי כנראה נקטו באמצעים מפוקפקים כדי להגיע ללהיכן שהגיעו, מה שהוליד כלפיהם שטנה. בייחוד שנואים אלה שמנופפים לכל עבר בהשכלתם…   תופעת בריחת המוחות מניו זילנד נמצאת בעליה מתמדת…

אני נאלצת להפגין התלהבות ממשחקי הראגבי, שעה שלאמיתו של דבר אני מעדיפה לקרוא. גם אני היגרתי מארה"ב וחברי הקיווי מבקש ממני שלא אתבלט, שלא אביע את דעותי בקול רם, שאשמור פרופיל נמוך, שאירגע, אם תעשי כמוני אינני חושבת שתיתקלי בבעיה".

עם כל כך הרבה מהגרים כיצד מתייחסים התושבים הוותיקים לאלה שמקרוב הגיעו? הניו זילנדים אולי לא אוהבים  להודות בכך, אבל שנאת זרים, קסנופוביה, שכיחה במדינה.

הניו זילנדי הממוצע, שאינו יודע להבחין בין סיני לקוריאני ליפני לוייאטנמי לקמבודי לפיליפיני או למאלזי מגדיר אותם הגדרה גורפת אחת 'סינים'. בתקשורת מכנים אותם 'אסיאתים'. כל ניו זילנדי שני מאמין שההגירה מאסיה, ובייחוד זו של הסינים, משנה את ניו זילנד בכיוון לא רצוי.

הניו זילנדים לא מוכנים לקבל לעבודה 'סינים':

"מדוע אנחנו מביאים אותם לכאן אם כל מה שאנחנו יכולים להציע להם הוא להיות שליחי פיצריות או מתדלקים בתחנות דלק שואל בכעס מאמר מערכת בעיתון… הידיעות על אפליה נגד זרים, ביחוד אם הם אסיאתים החילו להתפרסם בעיתונים המובילים בסין… דלדול מספר התלמידים הסינים הלומדים בניו זילנד גרם נזק כבד להכנסות המדינה. שר החינוך של ניו זילנד נאלץ לצאת לביקור בסין, כדי להיפגש עם עמיתו ולהבטיח לו הבטחות… סקר שנערך בניו זילנד ובו הודו שבעים אחוז מתושבי המדינה שמהגרים אסיאתיים סובלים מקיפוח משמעותי ומאפליה, סייע להגדיר את ניו זילנד כמדינה הגזענית ביותר בדרום האוקיינוס השקט…

אני מספרת לידידי הפרופסור המכובד והנאור על כוונתי לכתוב ספר על ניו זילנד… אני מוסיפה שעלי לציין גם את ההיבטים השליליים… אני מספרת על התעללות בילדים, והוא מבטל זאת בתנועת יד, התופעה קיימת אצל המאורים ותושבי האיים. ו מה עם הקסנופוביה, שנאת הזר? אני מוסיפה, איזה קסנופוביה הוא עונה בביטול, אנחנו מדינה ליברלית, דמוקרטית, ושויונית הקולטת מהגרים. 'אבל היחס לאסיאתים גובל האפליה', אני מוסיפה בהיסוס, והוא מתפרץ עלי בקול, האם ביקרת אחרונה במרכז העיר? רק סינים רואים שם, הכל מלא סינים, הם כובשים אותנו…

כך דרכם של אינטלקטואלים, דגדג אותו קצת, ומיד ייצא לו הגרבוז…

ובכן, ניו זילנד מעורה בתרבות של רצח והתעללות בילדים, אלכוהוליזם והתאבדויות במינון גבוה, אפליית ושנאת זרים, השפלת גברים, ואת כל זה מכחישים ומטאטאים מתחת לשטיחי גן העדן, בודאי תשמחו  לשמוע שיש להם אכפתיות גדולה ופומבית, לאנשים בלתי מוסריים שמקשים על הזרים!

איזה אנשים?

כמובן היהודונים הרעים…

…סיפרו שבמהלך כהונתה של הלן קלארק, התמידה ניו זילנד להצביע נגד ישראל. ובכלל לטענתם מדיניותה של ניו זילנד כלפי ישראל היא  צדקנית ועוינת. במרינה זו, שבה התקינות הפוליטית שורות בכנל תחום מתחומי החיים, ישראל מצטיירת כמדינה כוחנית, שאולי מוטב היה בלעדיה. בעיתונות הניו־זילנדית, במדורי המערכת וחדשות החוץ, נכתבים מאמרים ארוכים על מעשי הדיכוי בשטחים, שעה שטרור פלשתינאי בערי ישראל מוזכר בידיעה טלגרפית המוצנעת לעתים בתחתית עמודי העיתון. ובכלל, מאמרי מערכת וציטוטים של חברי מפלגת הלייבור מאשימים את ישראל בכל הצרות שנפלו על העולם המודרני, כולל אסון מגדלי התאומים והמלחמה בעיראק…

אויוי, אולי יש לשלוח את היהודים, לקורס מוסריות ותרבות אצל בני התרבות המאורית האצילה?

האם יש אנטישמיות בניו זילנד? רוב הניו זילנדים יתחלחלו לשמע השאלה. הרי ארצם ידועה בתקינותה הפוליטית. הם מוכנים להישבע בנקיטת חפץ שחלילה וחס אין כרעה הזו כאן. בניו זילנד מדינת המהגרים לא קיימת שנאת זרים בכלל ויהודים בפרט… בקרב אנשי הקהילה היהודית הזערורית נשמעות זמירות אחרות…

כקרש קפיצה לאנטישמיות שימשה פרשת סוכני המוסד הישראליים שהשתמשו בדרכו ניו זילנדי:

"מאז הסנקציות שהטילה ממשלת הלן קלארק על ישראל, יצא השד מהבקבוק והאנטישמיות זקפה את ראשה המכוער גם במדינה הרחוקה הזו. אנו מתייחסים לכל הישראלים כאל סוחרי סמים ומרגלים. דברים קשים אלו אמר פקיד הגירה לאחר שגזבר הסוכנות היהודית ועוזרו עוכבו בנמל התעופה שלש שעות…

להצדקת החרם על ישראל טענו פקידים ניו זילנדיים שהפרשה מהווה פגיעה חמורה במוניטין של הדרכון הניו זילנדי…

אך מתברר, שהמוניטין של הדרכון לא מעניין, כשמדובר בערבים, ועוד ערבים שמביאים כסף…

ב־22 באוקטובר 2004, כשישה חודשים לאחר התפוצצות פרשת הדרכון והמוסד, פורסמה בעיתונות ידיעה מוצנעת וקצרצרה על תפיסת בית דפוס משוכלל ביותר בשכונה מנומנמת באוקלנד. בית הדפוס, כך הוכיחה המשטרה, הצליח לזייף עד לתפיסתו כמה מאות דרכונים ניו־זילנדים. מעשה זה חמור כמובן פי כמה מתפיסת אנשי המוסד, שזייפו דרכון אחד. את בית הדפוס הפעילה חבורת זייפנים ממוצא ערבי. בנוסף לדרכונים זייפו אנשי החבורה גם אישורי מעבר ניו־זילנדיים. לפחות חמישים דרכונים, כך העלתה המשטרה, כבר הגיעו ליעדם. הפרשה הושתקה מיד עם צאתה לתקשורת ולא זכתה להמשך כיסוי עיתונאי.

שמות הזייפנים שהתפרסמו בעיתון הם פאהד ג׳אבר אג׳ייל, בן 29, פליט שהגיע מעיראק, וריאד האמיד סולטאן, בן שלושים מכווית. אדם נוסף שהוזכר כמעורב בפרשה הוא ד״ר סאלאם אבו שאבאן, החי בכווית, ונחשב שם לאישיות בכירה ובעלת השפעה ניכרת.

תשעה חודשים נאבקו חוקרי המשטרה כדי לפענח את המידע שנכתב בערבית על גבי מחשבי הזייפנים. ״זו פרשיית הזיוף הגדולה ביותר שנחשפה אי־פעם במדינה,״ הכריזה השופטת ואילו איש הבולשת האחראי לחשיפת הפרשה אמר במשפטם של השניים כי הממונים עליו סירבו לאפשר לו לחקור את הנושא לעומק בכווית, כדי לבדוק מקרוב את מעורבותו של ר״ד אבו שאבאן. כמו כן ציין שגם הכוויתים לא ביקשו לקבל ממנו את חומר החקירה.

ההחלטות מתקבלות בדרגים גבוהים ממני והם מנעו ממני להרחיב את החקי רה גם לכווית,״ הצטדק כאשר נשאל מדוע לא נחקר גם ד״ר אבו שאבאן. מחומר החקירה עלה שכתובת המייל של ד״ר אבו שאבאן הצביעה על קשריו עם משרד החוץ הכוויתי… אבו שאבאן הוא קונסול ליבריה בערב הסעודית ונושא דרכון דיפלומטי…

אנטוני רוג׳רס, עורך דין מטעם התביעה, טען במשפט שלמשטרה ניו־ זילנד יש מספיק חומר וראיות המאפשרות לה לשלוח צוות חוקרים היישר אל משרדו של ד׳׳ר אבו שאבאן בכווית ולהפליל אותו. כמו כן הדגיש את העובדה כי מוזר הדבר שנושא זיוף כה גדול לא נדון מעולם בישיבות הפרלמנט הניר זילנדי.

״הסיבה לשתיקתה של ראש הממשלה הלן קלארק בפרשייה חמורה זו׳ בהשוואה לקצף ולארס ששפכה על ישראל בשל פרשיית הדרכון המזויף, נובעת מכך שלניו־זילנד אין יחסי מסחר עם ישראל ששוויים מיליארד' דולרים. עם כווית יש לה יחסים כאלה, כיווון שניו־זילנד מייצאת לשם מאות אלפי כבשים מדי שנה,״ טען רוג׳רס.

שוב הכבשים, ושוב הכסף.

קל לטעון שניו־זילנד מנהלת מדיניות מוסר כפול, כאשר העניין תואם את האינטרסים הכלכליים שלה. למשל, ניו־זילנד מבקשת לקיים הסכם סחר חופשי עם סין, תוך התעלמות ממעשי הפשע שמבצעת הממשלה הסינית בטיבט וההפרה הבוטה של זכויות האדם בסין. כמו כן היא מקיימת קשרי מסחר וקשרים פוליטיים ידידותיים וחמים עם איראן, ואינה משמיעה גינויים חריפים נגד סוריה על מעשיה בלבנון או מוחה על ההתחמשות האטומית באיראן.

ובכן, כשיצאנו ממצרים, לא היה עיקר הנושא מצבינו הסוציו אקונומי, אלא האלילות. האלילות היא לא סיפור של פסלים שעומדים בחנות ואפשר לצחוק עליהם. אלא דרך חיים מתועבת, דרך של שקר, דרך חפה ממוסר אמיתי, חפה מקדושה לחיים אדם, חפה מתובנות של עולם שיכול להיות מתוקן.

מכת כינים, אמרה לפרעה ולכל ישראלי: אתם לא כמו דגים שבים, אתם בני אדם בצלם אלוהים. כשאתם יורדים עד לעפר, הכינה הקטנה תאכל אותכם, וכשאתם מנפצים את האלילים ואת תועבותיהם, הים הגדול יברח מפניכם, יראה וינוס.

אין אלהי נהר, ולא אלהי הר, ואפילו לא אלהי יאור, יש רק תכנית אחת ורק רעיון אחד מאחורי הבריאה. הדרך לתקן את העולם היא דרך המוסר, תיקון אמיתי ועקבי, צעד אחרי צעד. לא תיקון קוסמטי של פוליטיקל קורקט שמורח שכבות של איפור על הכיעור ומנרמל אותו. אתה הבנת את זה אמנחותפ השלישי? מה שיש לבן שלך הקטן, אחנתון, זו לא מחלת נפש, זה ניצן של הכרה באמת, וחבל שאתה לא מקשיב לו.

יציאת מצרים היתה תחילת המפנה, שבירת כוחה של ההגמוניה. כח, שעבוד, בניה מונומנטלית, הם כלום לעומת ערכי הנצח. אך על המאבק שהחל אז, תפסו טרמפ דתות חצי יהודיות, שמצד אחד ביטלו את האלילות בחלקים גדולים בעולם, ומצד שני שימרו ממנה חלקים בעייתיים, ולאחרונה חוזרים ומעצימים חלקים אלו.

מדינה כמו ניו זילנד חושפת באמת את פרצופם של אותם 'גויים', ומעניקה משמעות אקטואלית לברכת 'שלא עשני גוי', נכון, אפילו נשיא ארצות הברית, כל גוי בכלל, אבל כוונת היהדות היא לא נגד גוי תמים שלא עשה רע לאף אחד, אלא נגד אותם גויים המחזיקים באלילות. נגד אותם המשמרים את מקסמי השווא היווניים והרומיים. ניתן לומר בפשטות רבה, כי אם כל יהודי שאומר 'שלא עשני גוי', היה באמת גוי ולא יהודי, היתה התרבות המאורית עדיין שולטת בעולם.

שבת שלום!

הקשר הסודי בין דת למוסר

קופל: 'מדוע תמשיך המסורת לקבור את מנבאי מותה'?

הערות:

[1] בנוסף סחרו האירופאים בראשים מקורקפים, הייחוד בתוצרת הניוזלינדית היתה שהם קרקפו ראשים מקועקעים בקעקוע מאורי משובב עין, המסחר הזה החל ב1820, "הראשים שהוצגו לראווה יצרו ביקוש רב לראשים נוספים. כתוצאה מכך ייתכן שחלק מן הראשים המקועקעים שמוצגים כיום במוזיאונים או באוספים פרטיים ברחבי העולם אינם ראשי לוחמים גיבורים ובני אצולה דווקא, אלא ראשי שבויים או עבדים נחותים, שפרצופם קועקע למשעי עוד בחייהם וראשם נפרד מגופם תכף ומיד לאחר מכן למען תאוות הבצע. הכומר ג׳י־אס ווד מספר בזיכרונותיו ששום גבר שפרצופו מקועקע לא יכול היה לחיות בבטחה, אלא אם כן היה ראש שבט המוגן היטב. מעל ראשי המקועקעים ריחפה הסכנה שיילכדו, ראשם יותז ואחר־כך ייפדה תמורת סחורות שהציע האדם הלבן".

כיום, הראשים האלו לא  נחשבים לתועבה אלילית, או למשהו שיש לקבור, להיפך, הם אשיות תרבות:

"ב־1992 יזמו אוצרי המוזיאון הלאומי ״טה־פפה״ שבוולינגטון מבצע רחב היקף כדי לאתר את הראשים האבודים ולהשיב את האבות המייסדים לארץ מכורתם. מוזיאון ״טה־פפה״, שבידיו נמצא האוסף הגדול ביותר של ראשי אדם ואברים בעצמות ורקמות, קיבל את האחריות המקודשת לשמור ולשמר את הראשים למען הדורות הבאים… כך יוכלו… האבות הקדמונים, שנעקרו מארצם וממולדתם, לשוב אל חיק משפחתם המורחבת ויזכו בכבוד של קדושים… בשל רגישות הנושא מתייחסים בניו־זילנד לראשים אלה בכבוד רב כאל אבות קדומים, שרידים קדושים".

5 1 vote
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
1 תגובה
Inline Feedbacks
View all comments
שפטיה
שפטיה
1 year ago

ב"פטריוטים" במוצאי שבת אחו"ק הגיע מישהו מניו זילנד (הוא הגיע מהכי רחוק…)
הוא סיפר שלניו זילנדים יש אובססיה שאסור להכניס למדינה שום דבר מהצומח.
גם ארבעת המינים אסור. יש רק אישור לכל קהילה להכניס סט אחד של ארבעת המינים וכל היהודים נוטלים את הסט ההוא.

1
0
Would love your thoughts, please comment.x