האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

הקשר בין ריסון מיני להתפתחות החברה

צוות האתר

צוות האתר

שיתוף ב print
הדפס מאמר

רקפת תבור באפוק טיימס, מביאה מחקר מענין, אשר נעתיקנו כאן ככתבו וכלשונו:

בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, בתקופה שבה זיגמונד פרויד עורר דיון בעולם הפסיכולוגיה לגבי השלכותיו המכריעות של דיכוי היצר המיני, האתנולוג הבריטי ד”ר ג’וזף דניאל אנווין (Unwin) ערך בתחומו מחקר דומה. אנווין, שחקר והשווה אמונות ומנהגים של תרבויות שונות לאורך ההיסטוריה, שאל את עצמו האם ההיסטוריה האנושית יכולה ללמד אותנו משהו לגבי השפעות הריסון המיני. אותה שאלה הובילה אותו למסע המחקר של חייו.

בספר שפרסם (Sex And Culture, 1934) על מחקרו הממושך, הוא כותב שאחרי שחקר 80 קבוצות אתניות לאורך 5,000 שנות היסטוריה אנושית, הוא גילה דפוס החוזר על עצמו: ככל שקבוצה אתנית שמרנית יותר מבחינה מינית, כך היא מגיעה לרמת התפתחות גבוהה יותר. כלומר, חברי הקבוצה יכולים להפנות אנרגיה רבה יותר לפיתוח התרבות והציוויליזציה.

הדפוס הזה, מסביר ד”ר אנווין, מאפיין את מסלולן של מגוון תרבויות מתקדמות. בראשית דרכן הן פשוטות יחסית, בעלות חופש מיני רב. ככל שהן מתפתחות, יחד עם רמתן התרבותית המשתכללת, מתחזקים גם כללי המוסר ועמם גובר גם הריסון המיני. אז ההתפתחות התרבותית מואצת אפילו יותר, אבל עד לנקודת שיא מסוימת, בה תפיסת העולם פונה דווקא לכיוון רציונליסטי. שלב זה מלווה בחופש רב יותר הכולל גם חופש מיני.

ד”ר אנווין טוען שהחל מאותה נקודת שיא העניינים ממשיכים ל”התפתח”, רק שכעת כלפי מטה. תוך מספר דורות הקבוצה מאבדת מהלכידות שלה ומתחילה להתדרדר ובסופו של דבר גם מאבדת את כוחה. אנווין מתאר את השלב הזה כנקודת “אל-חזור”.

היום חוקרים מתעניינים עוד ועוד בניתוח של האתנולוג ותוהים האם מסקנותיו הנוקבות משמשות כנורת אזהרה ויכולות להעיד משהו על העתיד של החברה שלנו. פרופ’ דניאל ז’נוסיק מאוניברסיטת קולומביה הבין-לאומית שבדרום קרולינה הוא אחד מהם. במאמרו (Janosik, 2012) הוא מנתח את מסקנותיו של ד”ר אנווין ומזהיר שהן רלוונטיות מאוד למצבה הנוכחי של התרבות המערבית ובמיוחד לחברה האמריקנית.

מערכות חוקים עתיקות

ד”ר אנווין נולד בשנת 1895 וגדל בעיירה הברהיל (Haverhill) שבמזרח אנגליה, לא רחוק מקיימברידג’. בגיל 19, כשאמור היה להתחיל את לימודיו באוניברסיטת אוקספורד, פרצה מלחמת העולם הראשונה והוא גויס בתור שריונר ונפצע פעמיים. בסיום המלחמה הוא עסק במסחר שהוביל אותו להתגורר באפריקה. רק בשנת 1924 חזר לבריטניה וב-1928 החל במחקר עצמאי. המחקר היה כרטיס הכניסה שלו לאוניברסיטת קיימברידג’ הבריטית כתלמיד דוקטורנט.

בתחילת דרכו המחקרית התעניין אנווין במערכות חוקים קדומות העוסקות בכללים אתיים-חברתיים, בהן “חוקי אור נאמו” השומריים שאפיינו את התרבות השומרית העתיקה (נכתבו לפני כ-4,000 שנה); חוקי חמורבי מממלכת בבל (סביבות 1754 לפנה”ס) ומערכת החוקים החיתית (1500-1650 לפנה”ס). ממערכות חוקים אלו הוא קיבל רושם מסוים לגבי כללי המוסר שהיו נהוגים בתרבויות העתיקות.

מנקודת מוצא זו הוא צלל לקורותיהן של תרבויות מפותחות כמו התרבות ההלניסטית והתרבות הרומית. שם נתקל בהתאמה מפתיעה בין רמת הריסון המיני בחברה מסוימת לבין ההתפתחות התרבותית שלה.

אנווין הסתקרן אם ההתאמה הזאת קיימת גם בתרבויות אחרות והחל להעמיק בקורותיהן של מגוון קבוצות אתניות באזורים מרוחקים בעולם כמו באיי האוקיאנוס השקט, באפריקה, בצפון הודו ועוד. המחקר התבסס על נתונים קיימים שאסף מהספרות האנתרופולוגית ובמרכזו עמדו שתי שאלות מרכזיות. הראשונה: מהי דרגת החופש המיני שהייתה מקובלת בקרב קבוצה מסוימת – האם בקרב צעיריה הרווקים היו מקובלים יחסי מין חופשיים? או לחילופין, האם הקבוצה דגלה בחיים מונוגמיים מוחלטים בהם יחסי מין מותרים רק בתוך מסגרת הנישואים? והשאלה השנייה: מה הייתה רמת ההתפתחות התרבותית של אותה קבוצה – אילו סוגי אמונות דתיות היא גיבשה? האם פיתחה מקומות סגידה ועד כמה מורכבים הם היו? והאם היה בה מסחר, תרבות פנאי, בנייה והתרחבות (כיבוש ארצות אחרות)?

בתור דוקטורנט בקיימברידג’, הוא החל לבחון 21 קבוצות אתניות ממגוון אזורים בעולם: פולינזיה, סיביר, צפון מזרח הודו, אפריקה ועוד. כיוון שכל 21 הקבוצות האלו לא הצליחו לפתח תרבות מתקדמת מספיק כמו זו של יוון ורומא, אלא נמצאו בשלבים התחלתיים של התפתחות תרבותית, מדד אנווין את התרבות שלהן לפי רמת המורכבות של מערכת האמונה שלהן.

אנווין דירג כל קבוצה על פי שני סולמות בני ארבע רמות. מצד אחד, בסוגיית הריסון המיני הסולם נע מרמת ריסון מיני נמוכה ביותר לרמת ריסון מיני מוחלטת. הדירוג השני, לגבי רמת ההתפתחות התרבותית, נע בין אמונות פשוטות יחסית ונטולות מקומות פולחן ועד קבוצות המנהלות מקדשים גדולים ובהם אנשי כהונה.

תושבי האי טאנה (Tanna), למשל, השוכן באזור איי מלנזיה מצפון מזרח לאוסטרליה, מציגים רמת התפתחות תרבותית בסיסית למדי. הם מאמינים שכוחות עלומים, המנהלים את המתרחש בעולם, אגורים באבנים מסוימות. כך, מי שבבעלותו אבן מיוחדת יכול להשפיע על הצלחתם של הגידולים החקלאיים, ואדם שברשותו אבן אחרת יכול להשפיע על מזג האוויר. אין לתושבי האי מקדשים והם גם אינם נוהגים לערוך טקסים מיוחדים כשהם נפרדים ממתיהם. בה בעת, רמת הריסון המיני בקרב תושבי האי נמוכה למדי. במיוחד הצעירים, הרווקים משני המינים, חופשיים לקיים יחסים מיניים כאוות נפשם, גם בימים בהם הם כבר מאורסים למישהו. לכן הם דורגו במחקרו של אנווין ברמה הנמוכה ביותר, בשתי הקטגוריות.

כשאנווין בחן את מנהגיהם ואת אמונותיהם של תושבי האי “בריטניה החדשה”, השוכן ממערב לאי טאנה, בסמוך לפפואה גינאה החדשה, הוא מצא שם רמת התפתחות תרבותית גבוהה מעט יותר. התושבים האמינו שהכוחות המנהלים את הטבע לא שוכנים באבנים מסוימות אלא עומדים לרשותם של מספר אנשים בעלי כוחות קסם מיוחדים. קוסמים אלו יכולים לעזור בריפוי מגפות או בהשפעה ישירה על מזג האוויר. תושבי האי לא החזיקו במקדשים כלשהם, אבל הם נהגו להקריב קורבנות למתים כדי לרצות אותם, לפחות בימים הראשונים שלאחר המוות, מתוך כוונה להרחיק את רוח המת. מבחינת רמת הריסון המיני, ב”בריטניה החדשה” מי שהחליט על הנישואים היו ההורים, אך בתיאום עם בני הזוג ובהסכמתם. ומרגע שהוסכם השידוך כבר הוגבל החופש המיני של בני הזוג. מאותו שלב הם נדרשו לשמור אמונים זה לזו. את תושבי בריטניה החדשה דירג אנווין ברמת המורכבות השנייה בסולם המדד שלו, בשתי הסוגיות שבחן.

באיי שלמה, השוכנים מצפון מערב לאי טאנה, מצא אנווין רמת מורכבות גדולה יותר. בהתאם לאמונתם של בני האי, הכוחות העלומים המשפיעים על המתרחש בעולם כבר אינם שוכנים באבנים או בידיהם של קוסמים, אלא נמצאים ברשותן של רוחות המתים. לכל רוח מוקצה אדם חי המסוגל לפנות אליה ולתקשר איתה, כך שעם הזמן גם לאותו אדם מיוחסות סגולות ייחודיות. הוא אחראי גם לרצות את הרוח ובמקרים מסוימים, למשל כשמישהו סובל ממחלה, לפנות אליה ולבקש את עזרתה. אם הוא מת בעצמו, מקפידים תושבי איי שלמה לרצות את רוחו בטקסים ייחודיים. גם שרידים ממנו נשמרים במקום מקודש יחסית – סוג של מקדש קטן המוגן בקירות ובמרכזו מזבח.

כשאנווין חזר לשאלתו השנייה, לגבי רמת הריסון המיני, הוא גילה שבאיי שלמה העניינים כבר היו מוסדרים יותר. כשנער מגיע לגיל 12-14 ההורים דואגים לו לשידוך, במקרים רבים אפילו בלי שבני הזוג העתידיים נפגשים זה עם זו. ומרגע שהם מאורסים נאסרת עליהם כל פעילות מינית עד ליום החתונה. מעניין שלפני האירוסין, אין הקפדה גורפת כזו ובשלב זה הצעירים עדיין חופשיים לקיים יחסים מיניים כאוות נפשם. כך, בשני סולמות הדירוג של אנווין, תושבי איי שלמה סווגו ברמה השלישית (מתוך ארבע).

את רמת ההתפתחות הגבוהה ביותר באזור מלנזיה, מצא אנווין באיי פיג’י, השוכנים ממזרח לאי טאנה. מבחינת הפולחן, מעבר לרוחותיהם של הקרובים שנפטרו, התייחסו תושבי פיג’י גם לכוחות עוצמתיים יותר – רוחותיהם של האבות המייסדים של השבט. אלו נזכרו למשך דורות רבים ואף הוקמו עבורם מקדשים גדולים. בכל כפר נבנה מקדש כזה ולכל אב קדמון הייתה קבוצת כוהנים משלו – אלו המסוגלים לתקשר עם רוחו, להתייעץ איתה, לרצות אותה ולבקש ממנה גשם, רפואה או כל דבר מסוג זה.

מבחינת ריסון מיני גילה אנווין בפיג’י עליית מדרגה. כחלק מעסקת השידוכים, נבחנה הכלה כדי להבטיח שהיא אכן בתולה. מבחן שכבר דרש ריסון מיני גורף עד לנישואים, לפחות בקרב הבנות. כך, תושבי איי פיג’י סווגו בשני הקריטריונים ברמה הגבוהה ביותר.

כבר בחלקו הראשון של המחקר, שהקיף 21 קבוצות אתניות, החלה לעלות על פני השטח חוקיות מסוימת. אנווין גילה שכשהוא מסווג את הקבוצות השונות בהתאם לשני הסולמות שהגדיר, מתגלה התאמה מסוימת בין שתי החלוקות – התפתחות תרבותית גבוהה מלווה גם בריסון מיני מוקפד. אבל הוא הבין שכדי לרדת לעומקם של התהליכים, למשל להבין את הנסיבתיות שעומדת מאחורי התהליכים האלו, יידרש מדגם רחב הרבה יותר.

כאן נתקל אנווין בבעיה. הוא לא הצליח להשיג נתונים בסיסיים שנדרשו לגבי קבוצות אתניות רבות שעניינו אותו ולכן נאלץ לוותר על רבות מהן בהן האבוריג’ינים שבאוסטרליה; בני עמי הבנטו הפזורים בחלקיה הדרומיים של אפריקה; וגם מגוון קבוצות מהעמים הילידים של אמריקה. אפילו התרבות היהודית, לה הוא קרא “ישראלית”, לא נכללה במדגם כיוון שחסרו לו נתונים מסודרים לגבי הכרונולוגיה שהובילה להתפתחותה הראשונית. עם זאת, הוא ציין בספרו שהתפתחות הדת היהודית חריגה בהשוואה לקבוצות אחרות שבחן, כי האמונה באל עליון הופיעה מיד, בלי להתפתח הדרגתית מאמונה ברוחות.

כך, בשנים הבאות הוא הוסיף למדגם 59 קבוצות אתניות שלא הצליחו לפתח רמת תרבות גבוהה וגם אותן הוא סיווג באותו אופן – בשני סולמות שונים בני ארבע דרגות. בסופו של דבר, כשהשווה את הנתונים הוא גילה התאמה כמעט מושלמת. כשכל קבוצה אתנית מבין ה-80 דורגה בשני הקריטריונים השונים התברר כמעט בכל המקרים שרמת ההתפתחות התרבותית אליה הגיעה הקבוצה האתנית תואמת במידה רבה לרמת הריסון המיני הנהוגה בה.

מחזור החיים של תרבות מפותחת

אנווין לא הסתפק רק בקבוצות אתניות קטנות, אלא בחן גם כמה מהתרבויות הגדולות בהיסטוריה האנושית – שומר, בבל, יוון, רומא, אנגלו-סקסים ואנגליה. במקרה שלהן הוא בחן אותן גם על פי ציר הזמן. כלומר, הוא בחן את תהליכי ההתפתחות שעברו החברות לאורך השנים. כך הוא גילה דינמיקה החוזרת על עצמה – בכל אחת מהתרבויות הגדולות הופיעו שלבים שונים של התפתחות.

יוון העתיקה, למשל, מאופיינת בשלוש תקופות שונות שכל אחת מהן הובלה על ידי קבוצה נפרדת: הראשונה היא התקופה הארכאית שראשיתה במאה ה-8 לפנה”ס. אחריה התקופה הקלאסית שהחלה עם פריחתה של אתונה במאה ה-5 לפנה”ס. ולאחריה התפתחה התקופה ההלניסטית. בכל אחת מהתקופות האלו הבחין אנווין בדפוס שחזר על עצמו: התקופה נפתחה בהתפתחות מואצת תרבותית, כלכלית, חברתית וכו’ שלוותה גם בשמרנות מינית – הקפדה מדוקדקת על שיגרה מונוגמית בה יחסי מין מתקיימים בתוך מסגרת הנישואים בלבד. אך בכל אחת מאותן שלוש תקופות גדולות הופיעה מאוחר יותר דעיכה של התרבות ועמה גם מגמה של ליברליות והגברת החופש, בין היתר גם החופש המיני.

כך למשל במאה ה-8 לפנה”ס יוון הארכאית ביססה מרכזים תרבותיים וכלכליים חשובים במילטוס (עיר יוונית במערב טורקיה של ימינו) ובסיציליה. תאלס איש מילטוס, הנחשב לפילוסוף המוכר הראשון במערב, הוא ממייצגיה הבולטים. עד לתקופתו הקפידו היוונים על חיים מונוגמיים. אך מאוחר יותר, לקראת סוף המאה ה-6 לפנה”ס, ההקפדות האלו במילטוס ובסיציליה התרופפו כשהחשיבה הרציונליסטית החלה לצבור תאוצה באותם אזורים. מעט אחר כך יוון הארכאית דעכה ואיבדה מכוחה – מרכזה של התרבות היוונית עבר לערי מדינה (פוליס) ביוון עצמה.

כך, החל מהמאה ה-5 לפנה”ס החלה התקופה הקלאסית, שבראשית ימיה מרכזה הפוליטי שכן בפוליס אתונה. באותם ימים הקפידו תושבי אתונה לשמור על מונוגמיה מוחלטת. אך לקראת סוף המאה ההקפדה החלה להתרופף. החלו להופיע פילגשים והגירושים הפכו עוד ועוד לנפוצים. בהמשך גם הומוסקסואליות הייתה לנפוצה ואף פדופיליה. כפי שהבחין אנווין, מעט אחר כך החלה אתונה להיחלש ולאבד מכוחה עד שבתחילת המאה ה-4 לפנה”ס היא איבדה את ההגמוניה שלה לטובת ספרטה שבדרום חצי האי, שנודעה באותן שנים בקפדנות שלה.

אנווין בחן גם את קורותיה של בבל הקדומה. ראשיתה בסביבות 1894 לפנה”ס – אז נוסדה השושלת הבבלית הראשונה. באותם ימים החברה הבבלית הייתה שמרנית יחסית. הונהגה בה מונוגמיה מוחלטת. הנישואים נקבעו על ידי ההורים ונמשכו לאורך כל החיים (לא הייתה אפשרות להתגרש). באותה תקופה המסחר זכה לצמיחה גדולה ומקדשים הוקמו, שוקמו והורחבו. גם השפעתה של בבל הלכה והתפשטה לעילם שבדרום ועד לחופי סוריה של ימינו מצפון מערב.

אולם כל זה החל להשתנות ככל שנקפו השנים. החוקים שפרסם חמורבי בשנת 1754 לפנה”ס כבר תיארו חברה מתירנית יותר. באותם ימים הצעירים בחרו בעצמם את בני/בנות זוגם ואפשרות של גירושים הייתה רווחת ומקובלת. זמן קצר לאחר מותו של חמורבי, בתקופת שלטונו של בנו שמשו-אילונה, סבלה הממלכה ממרידות רבות ונאלצה להצטמצם בשטחה.

כשאנווין בחן את התרבות האנגלית בה גדל וחי הוא ראה תהליכים דומים. במאה ה-16, עם ייסוד הכנסייה האנגליקנית, הונהג ריסון מיני חמור. אמנם הכניסה האנגליקנית נוסדה במיוחד כדי לאפשר את גירושיו של המלך הנרי ה-8, אך לשאר הציבור היה כמעט בלתי אפשרי להתגרש באותן שנים. ומלכתחילה מי שהחליט על השידוך היו ההורים. בה בעת, החל מהמאה ה-16 החלה אנגליה לבסס את האימפריה שלה. היא הקימה מושבות באזורים רבים בעולם וביססה רשת מסחר עולמית.

אבל עם השנים כל זה שינה כיוון. במהלך המאה ה-19, למשל, הנישואים כבר נערכו בהסכמת בני הזוג וגם הגירושים התחילו להיות אפשריים, כשהסמכות לאשר אותם עברה מהכנסייה לבתי הדין האזרחיים. מאוחר יותר, בתחילת המאה ה-20 הופיעו גם יחסים מחוץ לנישואים. אנווין, שפרסם את ספרו ב-1934, הביע כבר אז את חששותיו מעתידה של האימפריה, שבעקבות מלחמת העולם השנייה אכן הצטמצמה במידה ניכרת. בשנים 1956-1945 מספר התושבים שעליהם שלטה בריטניה, מחוץ לשטחי הממלכה המאוחדת, צנח מ-500 מיליון ל-5 מיליון בלבד.

“בעבר, תרבויות שונות עלו באזורים שונים של העולם, שגשגו מאוד ובהמשך דעכו. בכל מקרה כזה אותה חברה התחילה את גדולתה ההיסטורית במצב של מונוגמיה מוחלטת, דבר שהוביל לאנרגיה תרבותית עצומה כל עוד היא שימרה את הכללים המחמירים שלה. מאוחר יותר אותה תרבות הרפתה לאחר שגדל דור חדש שהביא עמו מגמות פחות קפדניות”, כתב ד”ר אנווין בספרו.

האם הריסון המיני הוא זה שמספק לחברה את הכוח לצמוח ולהתפתח? אנווין עונה על כך באמצעות התיאוריה של פרויד. פרויד השתמש במושג “סובלימציה” בפסיכואנליזה שלו כדי לתאר מיתון של רגשות ודחפים גסים והפנייתם לכיוונים חיוביים ורצויים מבחינה תרבותית או חברתית. אמנם במקרים קיצוניים דיכוי היצר המיני עלול להוביל לתופעות פתולוגיות כמו היסטריה או דיכאון, אבל במקרים אחרים תהליך הסובלימציה מאפשר לאדם לנתב את האנרגיות המרוסנות שלו לערוצים חיוביים, כאלו המוערכים על ידי החברה. כך, לטענתו של אנווין, לרשותם של בני התרבות השמרנית עומדים משאבים אנרגטיים גדולים יותר. “ככל שלמדתי יותר על הקבוצות ההיסטוריות האלו השתכנעתי שהעובדות יכולות לתמוך בתיאוריות הפסיכולוגיות”, הוא מציין בהקדמה לספרו.

אם הריסון המיני הוא אכן הכוח המניע מאחורי מרבית התרבויות בעולם, אנווין מצביע על תופעה מעוררת דאגה. לדבריו, דורות ספורים לאחר שתרבות מסוימת פונה לנורמות מתירניות היא מאבדת מכוחה המניע וכוחה הולך ודועך. אנווין עצמו לא הספיק לראות לאן התרבות המערבית ממשיכה להתפתח. הוא הלך לעולמו ב-1936 במהלך ניתוח, כשנתיים בלבד לאחר שפרסם את ספרו הנבואי.

5 2 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
15 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
יהודי אחד
יהודי אחד
1 month ago

באמת חבל שהוא לא חקר גם את היהודים. אם היה מפלח לעומק (ואפילו בלי עומק) את הקבוצות השונות בתוך הציבור השותומ"צ, היה מגלה תופעה הפוכה לחלוטין(!) ממסקנת מחקרו: הזרמים המתאפיינים בשמרנות פחותה יותר בנושא המיני, הם הזרמים היותר מתורבתים, וחילופיהן בגולם: הציבור החסידי, הסוגד לחיים ולמתים בטקסי פולחן שונים ומשונים ממש כמו השבטים הנזכרים במאמר, מאופיין בשמרנות מינית גבוהה ממש כמו השבטים הנזכרים במאמר: ההורים מחליטים על שידוך ולבני הזוג אין זכות בחירה, אין שום קשר בין האירוסין לחתונה, כאשר כמה משפחות מתארחות אצל ההורים אוכלים הגברים הנפרד והנשים בנפרד (זו כבר התקדמות שמרנית ביחס לתושבי טאנה ואיי שלמה) וכו'.… Read more »

יהודי אחד
יהודי אחד
1 month ago

מי שהגדיר את הפגאניות כמדד לתרבותיות, או לפחות השתמש במונח תרבותיות להגדרת רמת הפגאניות, הוא ג'וזף דניאל אנווין, כותב המאמר שאנו מגיבים עליו כעת.
כדי להגיב על המאמר הזה צריך להשתמש במונחים שלו. והמאמר הזה מגדיר כ'חוסר תרבותיות' פגאניות כדוגמת סגידה למתים וכדו'.

Last edited 1 month ago by יהודי אחד
אסף
אסף
1 month ago

קראתי את המחקר המשווה על התפתחויות והוא פשוט מרתק. לא הכרתי את החוקר הזה, דניאל אונווין! אך, ישנן כמה בעיות במחקר: ראשית, הוא נכתב מנקודת המבט של החוקר – אני כלל לא בטוח כמה אנחנו מסכימים עם מה שהוא מגדיר כ'מוסר' ו'חברה מפותחת', וגם לא עם ההגדרות שלו ל'ריסון מיני ראוי'. למשל, הוא רואה חברה קולוניאלית ששולטת על אחרים כפסגה מוסרית, ואיסור על גירושין (כמו בנצרות) זהו ריסון מיני ראוי ומבורך. אנחנו יודעים גם על התרבויות שלפניו שלא הסכימו איתו (השבטים הגרמאנים ה"ברברים" חשבו שהרומאים הם חבורת מושחתים ואכזריים תאבי שלטון ובצע וחסרי אמונה. השקפה שגם רבים מחכמנו ובני עמנו… Read more »

Last edited 1 month ago by אסף
טוביה
טוביה
2 years ago

מעניין. אינטואיטיבית נראה שההסבר לתופעה הוא הדוניזם. ברגע שיש "מופקרות" ורדיפת תאוות, הערכים נשכחים בצד, החברה הופכת למושחתת. במובן מסויים אנחנו הופכים לבהמות, או, יותר בהמה פחות רוח. ולכן נצפה לראות ירידה אינטלקטואלית. אבל , ייתכן שמה שהיה אז, לא נכון היום. בעבר, לדוגמה, כשבישופים התירו את שהייתן של "פרוצות" בערים שונות, אף אחד לא חשב שזה בסדר , שזה מוסרי. אלא מה היצר ניצח את האיפוק. בעצם, הייתה לנו חברה שקשה לה להיות מוסרית, חברה שלא עומדת בגבולות. לכו, נצפה לראות נפילה. לעומת זאת, בימינו, התפיסה המערבית פשוט לא עושה עניין ממין. כלומר, אנחנו לא חברה חלשה שלא מצליחה… Read more »

פלוני אלמוני תחנותי
פלוני אלמוני תחנותי
2 years ago

ודאי שיותר מסתבר לחשוב שתרבות גבוהה גורמת ריסון מיני ולא להיפך, אלא שתרבות אולטרה גבוהה חוזרת בתנועת מטולטלת ללבוש אדם וחווה והרגלי מין פרימיטיביים

אבי
אבי
2 years ago

"אנווין, שפרסם את ספרו ב-1934, הביע כבר אז את חששותיו מעתידה של האימפריה, שבעקבות מלחמת העולם השנייה אכן הצטמצמה במידה ניכרת. בשנים 1956-1945 מספר התושבים שעליהם שלטה בריטניה, מחוץ לשטחי הממלכה המאוחדת, צנח מ-500 מיליון ל-5 מיליון בלבד."
אני מבין שבעינך קולוניאליזם זה סימן לחברה מפותחת ? אולי בגלל הריסון המיני הדתיים הולכים להתנחלויות.
ולגופו של עניין ההנחה שדת מרובת טקסים וכהנים היא מתקדמת יותר תמוהה. אם כבר להפך, כהני הדת המיותרים הם אלו שמטילים מגבלות מטופשות על אנשים.

אבי
אבי
2 years ago

"ובכלל אין שום קשר לטקסים וכהנים, כך שלא ברור לשמחה זו מה עושה."
מומלץ לקרוא את המאמר לפני שמגיבים עליו.

אבי
אבי
2 years ago

"הוא מצא שם רמת התפתחות תרבותית גבוהה מעט יותר. התושבים האמינו שהכוחות המנהלים את הטבע לא שוכנים באבנים מסוימות אלא עומדים לרשותם של מספר אנשים בעלי כוחות קסם מיוחדים. קוסמים אלו יכולים לעזור בריפוי מגפות או בהשפעה ישירה על מזג האוויר. תושבי האי לא החזיקו במקדשים כלשהם, אבל הם נהגו להקריב קורבנות למתים כדי לרצות אותם, לפחות בימים הראשונים שלאחר המוות, מתוך כוונה להרחיק את רוח המת." "באיי שלמה, השוכנים מצפון מערב לאי טאנה, מצא אנווין רמת מורכבות גדולה יותר. בהתאם לאמונתם של בני האי, הכוחות העלומים המשפיעים על המתרחש בעולם כבר אינם שוכנים באבנים או בידיהם של קוסמים, אלא… Read more »

ניב
ניב
2 years ago
Reply to  אבי

מדברים על ריסון מיני והתועלת שהתנהגות זו מביאה למדינה/חברה. אין שום ערך להיתפס על ענין טכני בחלק מן הנחקרים בנושא המחקר. אבל כך דרכם של "נאורים" לעמוד על רגליהם האחוריות בזלזול ולזעוק "מומלץ לקרוא את המאמר".
בנימה זו – קריאה עם הבנת הנקרא, יתכן ותועיל לעודף ה"נאורות"…

15
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x