נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

אפיקורס אבל לא אתאיסט!

עדי אביר, אפיקורס מפורסם, פרסם מאמר המסביר מדוע, למרות שהוא נלחם בדת על כל גילוייה, לפחות הוא מאמין באלהים. לא, אל תחשדו בו, לא האלהים של הדתות, אלא מישהו אחר, להלן חלקים מדבריו:

הטיעון הטלאולוגי, הטיעון הקוסמולוגי והמדע המודרני שכנעו אותי שחוקי הטבע, עוצמות הכוחות ותכונות החלקיקים האלמנטריים לא 'הוגרלו' באופן מקרי ויד מכוון עיצבה עבורנו את העולם תומך-החיים בו אנו מוצאים את עצמנו. עם זאת, מעצב העל של העולם אינו יכול בשום פנים ואופן להידמות לאל הרבני, שלא לדבר על האל הכוהני, האל הנוצרי, האל המוסלמי או כל אל אחר שבעלי עניין אינטרסנטיים ניסו לכפות עלינו וכל נסיונותיהם לנכסו לצרכיהם חייב לעורר לא רק זעם ובוז אלא גם התנגדות פעילה בכל האמצעים המותרים על פי החוק.

בניגוד לכל שאר טיעוני ההבל ששומרי האמונים מעלים בנסיון להוכיח את קיומו של האל, את הטיעון הטלאולוגי[א] ראוי לבחון ביתר רצינות ובגינו יש לשקול את האפשרות שהיקום המוכר לנו נוצר בכוונת מכוון ולא כתוצאה מהמקריות העיוורת.

הטיעון הטלאולוגי, בניסוח של ויליאם פיילי משנת 1802, משווה את היקום לשעון שנמצא באקראי על חוף הים. מוצא נבון ירים את השעון מהחול, יתבונן בו דקה או שתיים ויגיע למסקנה שהמקריות העיוורת אינה מסוגלת לייצר את המנגנון המורכב והמשוכלל שבידו ולכן בהכרח קיים איזה שהוא בעל מלאכה שייצר את חלקי השעון והרכיב מהם את המכשיר מופלא שמצליח לתאר את חלוף הזמן בצורה כה מדויקת ומשולמת. באותו אופן, המתבונן ביקום אינו יכול שלא להבחין בסדר השמימי ובחוקיות שמכתיבה את מהלכיהם של גרמי השמיים וממילא עליו להגיע למסקנה דומה, היינו, שמערכת כה מורכבת ומסובכת אינה יכולה להתפתח באופן מקרי וגם כאן אנו חייבים להניח את קיומו של מעצב כלשהו לו, מטעמי נוחות, נרצה לקרא בשם 'אלוהים'.

רבים קמו לערער על הטיעון הטלאולוגי ולעזרתם באה תורת האבולוציה של דארוין שמכירה בכוחם של שינויים קטנים ומקריים לפתח בהדרגה מערכות גדולות ומשוכללות. האדם, כך הדרוויניסטים, לא נברא בדמותו וכצלמו של האל ומקורו האמיתי הוא ביצור חד-תאי קדמון שעבר מיליוני מוטציות מקריות שפיתחו אותו, שיכללו אותו והפכו אותו לאדם המודרני שכבש ומילא את כל עולמנו. היום, כשאנו מתבוננים בבחורה צעירה משתזפת על החוף, אנו כבר לא מניחים שנתקלנו ביצירת מופת של מתכנן-העל ובצער רב אנו נאלצים להודות שמושא הערצתנו התפתחה מאיזה קוף קדום שבתורו התפתח מיונק פרימיטיבי שבסופו של דבר חב את קיומו לבעלי החוליות הראשונים שיצאו מתוך מרק חסרי החוליות שנבע מהיצורים החד-תאיים שהטבע ייצר באופן מקרי לחלוטין.

אותם אלה שחושבים שכל צורות החיים התפתחו באופן מקרי ועיוור, ללא יד מכוונת כלשהי, מאמינים שגם היקום עיצב את עצמו למתכונתו הנוכחית ללא כל מעורבות על-טבעית. לשיטתם, המפץ הגדול יצר לפני שלוש עשרה וחצי מליארד שנה את כל החלקיקים שמציפים את עולמנו, חלקיקים שבהמשך נשמעו רק לחוקי הטבע שגרמו להם להתחבר זה עם זה, לעבור שינויים אטומיים וכימיים, להתגבש למבנים גדולים ולנוע בצורה סדירה וניתנת לחיזוי. בראיה זאת האל נדחק מהתמונה לחלוטין והעולם הצליח לעצב את עצמו ולהסדיר את מהלכיו גם ללא מעורבותו.

המטריאליסטים[ב], היינו אלה שמאמינים שהיקום וכל אשר בו נוצרו רק על ידי תהליכים פיזיקליים, ללא כל התערבות על-טבעית, יתמצתו את תולדות העולם במספר משפטים קצרים: החומר שנוצר במפץ הגדול עיצב את עצמו למארזים דוגמת אטומים, מולקולות, ענני גז, כוכבים וגלקסיות. חלק מהחומר הפך לתאים חיים שמסוגלים לשחזר את עצמם והתאים הללו התלכדו והפכו לצורות חיים מרוכבות שבמהלך העידנים חוו תהליכים אבולוציוניים שבהדרגה שיכללו אותן והפכו אותן ליצורים שמסוגלים להתמודד בהצלחה עם הסביבה בה הם חיים. העידנים החולפים גם העניקו לחומר החי רמות הולכות ומתפתחות של תודעה עד שלבסוף צורת חיים אחת, המין האנושי, פיתחה לעצמה את היכולת לחשוב באופן מופשט גם על העולם החיצוני וגם על העולם הפנימי שנמצא רק בתוך הכרתם של בני האדם.

עם ממצאי המדע אין שום טעם להתווכח וכל מי שמנסה לבסס אמונות שסותרות תורות מדעיות בדוקות ומבוססות עתיד למצוא את עצמו מצהיר שהאל ברא את האור במעופו ואת המאובנים בתוך הסלעים כך שהעולם רק נראה בן 13.5 מליארד שנה אף שגילו האמיתי אינו עולה על ששת אלפים שנה לערך. לתקוה הסהרורית שהעתיד עוד יצדיק את הבלי ספר הספרים אין כל תוכלת ורק אוילים מושבעים ימתינו ליום בו המדע יודה בטעויותיו וישוב לאמץ את המיתולוגיות הנושנות שעדיין מחממות את ליבם של שומרי האמונים. מצד שני, גם אם נניח שכל התורות המדעיות הן נכונות לחלוטין עדיין ניוותר עם מספר שאלות מציקות שימנעו מאיתנו לאמץ פתרון מטריאליסטי טהור לשאלת יצירתו של היקום ותחילתם של החיים ובשלב זה או אחר נאלץ להוסיף למשוואה גם איזה שהוא גורם על-טבעי שיפקיע את גורל היקום מזרועותיה של המקריות העיוורת ויעצב את החוקיות המדעית שאפשרה, בסופו של דבר, לבעלי חיים תבוניים להלך על פני האדמות ואף לשגר את עצמם למרחבי החלל.

בבא היום המדע יגלה עוד ועוד חוקי טבע באמצעותם הוא יוכל להסביר את רוב התהליכים שעברו על החומר מהמפץ הגדול ועד ימינו. חוקי הטבע הללו גם יסבירו כיצד נוצרו התאים החיים הראשונים ואיך הם התפתחו לצורות חיים משוכללות ואפילו תבוניות. עם זאת, המדענים לעולם לא יצליחו להסביר לנו מדוע ביקום שלנו פועלים דווקא חוקי טבע שמשליטים סדר מתמטי ומאפשרים את התפתחותם של חיים תבוניים ולא חוקי טבע אחרים שהיו גורמים להיווצרותם של מבנים חומריים שונים ואולי גם לצורות אחרות של חיים. מדוע עלינו להניח שגם בעולמות אחרים פועלים אותם חוקי הטבע שמוכרים לנו? האם לא נוכל לדמיין יקום שאינו נענה לחוק שימור החומר והאנרגיה, או לחוקי קפלר וניוטון? מדוע עלינו לקבל כמובן מאליו שכח הכבידה תמיד יגרום לגופים מאסיביים ליפול כלפי מטה כשבהחלט ניתן לדמיין עולמות בהם כח הכבידה יהיה חלש מכח הדחיה וגופים כבדים תמיד יעלו וירחפו כלפי מעלה?

המדע אינו מכיר בקיומו של מתכנן על-טבעי ומבחינתו רק המקריות מסוגלת להסביר כיצד עולמנו הגריל לעצמו את חוקי הטבע ורק הגורל העיוור מסוגל להסביר מדוע אנו מוצאים את עצמנו ביקום שהותאם לצרכיהם של יצורים חיים בכלל ושל יצורים תבוניים בפרט. אני, לעומת זאת, אשתכנע שהעולם לא נוצר בכוונת מכוון רק אם אגלה שלמקריות יש סיכוי סביר להגריל בבת אחת את כל חוקי הטבע הנחוצים ליצירתם וקיומם של החיים. מאידך, אם יסתבר לי שההסתברות ליצירה מקרית של עולם תומך-חיים היא זניחה או אפסית אני אעצר, אחשוב שוב ואשקול את האפשרות שמעבר למקריות קיים גם גורם תבוני כלשהו שבחר עבורנו את החוקים והקבועים הדרושים ליצירת עולם בו אנו מסוגלים לחיות ולהתפתח.

ימצא אולי מי שינסה לטעון שחוקי הטבע הם מבחינת תכתיב-על בלתי משתנה וכל יקום חדש מקבל באופן אוטומטי את אותם חוקי הטבע המוכרים לנו. משמעות הדבר היא שכל 'מפץ גדול'[ג] יברא עולם בעל תכונות זהות ולכן גם העולם בו אנו מוצאים את עצמנו, כמו כל שאר העולמות האפשריים, הוא בהכרח בעל חוקיות מתמטית ויכולת לתמוך בחיים תבוניים. טיעון זה אמנם מרחיק את הצורך במתכנן על-טבעי שהכתיב את חוקי הטבע המתאימים אך הוא אינו מבטל אותו לחלוטין. אם קיים תכתיב-על שקובע אלו חוקי טבע כל יקום חדש יקבל בעת היווצרו אזי חייב להיות איזה שהוא מחוקק-על שקבע את חוקיות-העל הזאת וממילא אין כאן שום תפקיד למקריות העיוורת.

הפרמטרים שמשפיעים על צורתו ותכונותיו של היקום הם חוקי הטבע וקבועי הטבע, היינו, עוצמת הכוחות[ד] והתכונות של החלקיקים התת-אטומיים[ה]. אם נניח שכל החוקים והערכים המהותיים נקבעו או 'הוגרלו' ברגע יצירתו של היקום וערכם לא השתנה מאז ועד היום אזי ייתכנו רק שני הסברים אלטרנטיביים למבנהו ותכונותיו של היקום ולקיומם של היצורים החיים: או שכל חוקי הטבע וקבועי הטבע הוגרלו באופן מקרי או שכל החוקים והגדלים הפיזיקליים הוכתבו ליקום על ידי מתכנן-על כלשהו. אי לכך, אם נרצה להוציא את האלוהים מהמשואה נהיה חייבים להניח שכל החוקים והערכים הבסיסיים שקובעים את צורתו ודרכי התנהגותו של החומר נקבעו באופן אקראי ועולמנו יכול היה באותה מידה להראות לגמרי אחרת ולפעול תחת חוקיות שונה לחלוטין.

בכדי לפשט את הבעיה אנו נתרכז בשאלה אחת בלבד: מה ההסתברות להיווצרותו המקרית של עולם המסוגל לתמוך ביצורים חיים, או בניסוח אחר, בהינתן חוקי הטבע הקיימים מהי ההסתברות לבחור באופן מקרי את עוצמות הכוחות ותכונות החלקיקים התת-אטומיים כך שיצורים חיים יוכלו לשגשג ולהתפתח? לא דרושה השכלה רחבה במיוחד בכדי להבין שחיים אינם יכולים להתקיים בטמפרטורות גבוהות מידי או בטמפרטורות נמוכות מידי ולכן תנאי ההתחלה של היקום, היינו חוקי הטבע, עוצמות הכוחות ותכונות החלקיקים, היו צריכים לאפשר את יצירתם של כוכבי לכת שאינם קרובים מידי או רחוקים מידי מהשמש שמספקת להם את האנרגיה הדרושה לקיומם. כח כבידה חזק הרבה יותר היה גורם לכוכבי הלכת להמשך אל השמש ולהתחמם יתר על המידה וכח כבידה חלש הרבה יותר היה מאפשר לכוכבי הלכת להתנתק מהשמש ולהתקרר יתר על המידה. ברור, אם כך, שחיים יכולים להתפתח רק כאשר כח הכבידה נמצא בטווח שמאפשר לכוכבים מסוימים לנוע במסלולים שאינם קרובים מידי או רחוקים מידי מהשמש המרכזית.

באותו אופן, עוצמות כל הכוחות ותכונות כל החלקיקים התת-אטומיים חייבים להיות מוגבלים לטווחים צרים יחסית שכן כל חריגה מהטווחים הללו חייבת לגרום לתופעות שאינן מאפשרות את קיומם של החיים. לשם דוגמה:

  • אם הכח הגרעיני החלש היה הרבה יותר חזק אז כל המימן היה הופך להליום תוך זמן קצר ביותר והטבע לא היה מסוגל ליצור כוכבים או מים. מאידך, אם הכח הגרעיני החלש היה הרבה יותר חלש אז הניטרונים לא היו הופכים לפרוטונים והטבע לא היה יכול לייצר אפילו את האטומים הפשוטים ביותר.
  • בכדי לייצר פחמן בתוך הכוכבים על הכח הגרעיני החזק להיות בטווח של 1% מערכו ביקום שלנו. ערכים גבוהים יותר היו מונעים את יצירת הפרוטונים או גורמים למיזוג של פרוטונים לדו-פרוטונים שבוערים בקצב גבוה פי מיליארד מיליארדים מקצב הבעירה הנוכחי. מאידך, החלשת הכח הגרעיני היתה מונעת כל אפשרות לבעירה תוך שמשית והשמשות היו קורסות על עצמן.
  • הגדלת קבוע פלאנק[ו] ב-15% היתה מונעת מהשמשות את היכולת להתיך את האטומים שנמצאים בקרבן. אותה בעיה היתה מתעוררת אם הפרוטונים היו קצת יותר קלים או הניטרונים קצת יותר כבדים.
  • אם הכח האלקטרומגנטי[ז] היה קצת יותר חזק רוב השמשות היו 'ננסים אדומים'[ח] שאינם יכולים לתמוך בחיים ואינם מסוגלים להתפוצץ בסופרנובות[ט] שמשחררות לחלל את היסודות הכבדים מהם נבנים כוכבי הלכת. אם הכח האלקטרומגנטי היה קצת יותר חלש כל השמשות היו 'ענקים כחולים'[י] שמכלים את חייהם תוך זמן מאד קצר.
  • חיזוק קל של הכח האלקטרומגנטי היה גורם לפרוטונים לדחות אחד את השני דבר והטבע לא היה מסוגל לייצר אטומים כבדים ממימן. בדומה, חיזוק הכח האלקטרומגנטי ב-1% היה מעכב תהליכים כימיים ומכפיל את משך הזמן הדרוש להתפתחות צורות החיים.
  • ערכו של היחס שמתאר את עצמת הקישור של חלקיקים טעונים ושדות אלקטרומגנטיים הוא 0.0073 לערך. הגדלת היחס אל מעל ל-0.012 תגרום לקצב מוגבר של התפרקות פרוטונים שימנע את קיומם של שמשות מאריכות חיים.
  • כח הכבידה חלש מהכח האלקטרומגנטי פי 1039 לערך. אם כח הכבידה היה חלש מהכח האלקטרומגנטי רק פי 1033 אז המסה של כל השמשות היתה קטנה בפי מיליארד והן היו בוערות פי מליון יותר מהר.
  • אם ההבדל בין מסת הפרוטון למסת הניטרון לא היה בדיוק פעמיים מסת האלקטרון אזי כל הניטרונים היו הופכים לפרוטונים או שכל הפרוטונים היו הופכים לניטרונים שאינם מסוגלים לשוב ולהפוך לפרוטונים. כך או כך לא היינו מוצאים ביקום את האטומים היציבים המשמשים בתהליכים כימיים וביולוגיים.
  • שינויים קלים במסה של החלקיקים הכבדים במיוחד שנוצרו בשלבים המוקדמים של המפץ הגדול היה משנה את היחס בין חלקיקי החומר לפוטונים[יא] ויוצר יקום שמורכב רק מ'חורים שחורים'[יב] או יקום בו דלילות החומר אינה מאפשרת את יצירתן של הגלקסיות.

דוגמאות ספורות אלה, ורבות שכמותן, ממחישות את העובדה שהיקום תומך-החיים המוכר לנו נוצר והתפתח רק לאחר כוונון עדין ומדויק של קבועי הטבע[יג] ואנו חייבים לשאול את השאלה: מי אחראי לכוונון עדין זה, המקריות העיוורת או מתכנן על-טבעי כלשהו שעיצב עולם שהותאם במיוחד לקיומם ושגשוגם של יצורים חיים? במילים אחרות, האם החוקים והערכים הקבועים של הטבע 'הוגרלו' באקראי או שישות מתכננת כלשהי בררה אותם מכל החוקים והערכים האפשריים בכוונה תחילה ליצור עולם שמותאם לצרכיהם של יצורים חיים בכלל ויצורים תבוניים בפרט.

הידע המוגבל שלי בפיזיקה אינו מאפשר לי לחשב בעצמי את ההסתברות להגרלה מקרית של קבועי הטבע הדרושים להבטחת קיומם של החיים ולכן עלי להסתמך על גדולים וטובים ממני שהגיעו למסקנה שהסיכוי ליצירה מקרית של עולם תומך-חיים הוא כמעט זניח ובמהותו הוא דומה לסיכוייה של סופת ציקלון להרכיב בעצמה מטוס בואינג מהגרוטאות שהיא אוספת בדרכה. סיכוייה האפסיים של המקריות העיוורת מחייבים אותי להניח שהפרמטרים הדרושים ליצירתו של עולם תומך-חיים נבחרו בקפידה על ידי מתכנן תבוני וממילא אני חייב לאמץ את ההנחה שעולמנו חב את קיומו לגורם על-טבעי שמלכתחילה שאף לברוא עולם שמותאם לצרכיהם של יצורים חיים.

קיימת אמנם אפשרות שבמקביל ליקום שלנו קיימים גם הרבה יקומים נוספים, כל אחד בעל חוקיות ופרמטרים אחרים. חוק המספרים הגדולים מבטיח שאם מספר היקומים השונים הוא גדול מאד אזי ההסתברות שאחד מהם יגריל במקרה את כל הפרמטרים המתאימים כבר אינה כה אפסית כמקודם ובהחלט ייתכן שהחיים נוצרו והתפתחו לא רק ביקום שלנו אלא גם ביקומים אחרים. לכאורה, הנחת ריבוי היקומים מעניקה תוקף מחודש לאפשרות שהמפץ הגדול 'הגריל' עבורנו את כל הפרמטרים הנכונים באופן מקרי וללא כל יד מכוונת אבל אז נרצה לדעת מי יצר את המנגנון שמאפשר למפצים גדולים ל'הקפיא' באופן מקרי סט זה או אחר של חוקי טבע וקבועי טבע. גם למקריות יש גבולות ואילוצים ובסופו של דבר עלינו להסביר לעצמנו מי קבע את 'חוקי המשחק' גם למקריות ולגורל העיוור. הטיעון הקוסמולוגי[יד] גורס שלכל תופעה, במקרה שלנו 'הגרלת' חוקים וקבועים של הטבע, חייבת להיות סיבה ולסיבה חייבת להיות סיבה וכך הלאה עד לסיבה ראשונית כלשהי שמוציאה אותנו מחזקתו של הטבע לתחומו של העל-טבעי.

'נהדר,' יצהלו כל המזוקנים, 'סוף כל סוף ראית את האור ועכשיו גם אתה מבין מדוע כל כך חשוב להניח תפילין, להשכים לתפילת שחרית ולשמור שבת. בא לעשות איתנו את השבת ותרגיש בעצמך את התעלות הרוח של הקדושה....

---

אז זהו שלא, אביר לא מסכים לראות את האור:

אותו מדע ואותה לוגיקה שהובילו אותי להכרה בקיומו של המתכנן העל-טבעי גם מחסנים אותי בפני אחיזת העיניים הרבנית ומצילים אותי מהמלכודות שהם מנסים לטמון לי. אם מעצב העולם העניק לטבע חוקים וקבועים לפני שלוש עשרה וחצי מיליארד שנים אז הוא לבטח לא ברא את 'הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ'[טו] והסיכוי שהוא המיט על עם קטן וחסר ישע את כל הציוויים שמבטיחים את פרנסתם ורווחתם של הכוהנים[טז] חייב להיות באותו סדר גודל של ההסתברות לגלות שסופת הוריקן הרכיבה באופן מקרי מטוס בואינג מהגרוטאות שניקרו בדרכה.

השאלה היא לא סטטיסטית, כלומר דבר שיכול לקרות ע"פ חוקי הטבע והשאלה פעם בכמה זמן עשוי להתרחש, השאלה היא על המסורת ההיסטורית של התורה, מדובר בשאלה היסטורית, ולא בניחושים סטטיסטיים.

 

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

3 מחשבות על “אפיקורס אבל לא אתאיסט!”

  1. "עלינו להסביר לעצמנו מי קבע את 'חוקי המשחק' "- בניסוח זה מניחים מראש את קיומה של ישות תבונית מורכבת לאין שיעור ובעלת כוחות עצומים הרבה מעבר למה שאנחנו מבינים, והרי זו הנחת המבוקש. אולי טוב יותר לומר כך:

    עלינו להסביר לעצמנו כיצד נקבעו 'חוקי המשחק'.

    או אז לא ניקלע לסכי מחשבה אשר שוללים מראש כל אפשרות ליקום שאינו מחייב אלוהות. קל להבין שמשחק כזה יהיה הרבה פחות נוח לחלק מהאנשים, אבל פסילת הסברים שונים ללא הצדקה עלולה לעלות לאדם החושב במחיר כבד.

  2. צוות האתר

    אין שום הבדל בין שתי הנוסחאות, גם לפי הנוסחא שאתה מציג תיתכן רק תשובה אחת

  3. הסבר ארוך מפולפל ומנומק בשביל לברוח משלב המסקנה הבלתי נמנעת ולהמיר אותה במסקנה שאין לה שום סימוכין או קשר למה שנכתב לפניה.

    אמממ זה לא באמת יעזור לך בשלב הטיעונים… מי שברא את העולם לא יאכל את הלוקשים האלה , תנסה לספר לו שחשבת שהעולם זה טמגוצ'י שנזרק על ידי יוצרו ופיתח בעצמו חיים תבוניים ואת כל מה שיש כאן…

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *