נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

אפס נגד כל הדת : o-vs-dat

מספר צפיות במאמר זה:193

כהמשך למאמר הקודם "עדי אביר מנסה ללמוד היסטוריה"? נתייחס כאן למהותה של היסטוריה.

עדי אביר עושה שוב את הלא יאומן, ומצליח לדחוס בחצי מאמר את כל השגיאות האפשריות בהבנת הנקרא. כמו גם חוסר ידע בסיסי בהיסטוריה.

מה שהוא אומר בכל האריכות (כאן, החל מהמלים 'האמינות ההיסטורית של קורות אלכסנדר'), הוא שההיסטוריה של אלכסנדר מתבססת גם על ממצאים חומריים, ואילו התורה דומה לסיפורי המלך ארתור שנחשבים כאגדות עם גרידא, ועוד: ישו הנוצרי כנראה היה אישיות שבמציאות.

הטענה שההיסטוריה של אלכסנדר מתבססת על ממצאים חומריים שגויה בשניים: 1) היא הוכרה כעובדה היסטורית ברורה לפני שהיה ידע שיטתי על ממצאים חומריים, 2) הממצאים האלו לא מוכיחים דבר כפי שנסביר בהמשך.

הטענה שיש הבדל  מהותי בין ההיסטוריה של אלכסנדר לסיפור על המלך ארתור, היא בדיוק מטרת המאמר שלנו על מהותה של היסטוריה. להראות שמה שקובע אם סיפור הוא היסטורי, או שהוא יכול להיות אגדה שהתגבשה בשלבים רבים, הוא בין השאר "תיעוד בזמן המאורעות", כלומר, תנאי בסיסי לכך שתיאור אירועים יהיה היסטורי ונחשב לתיעוד שמוכיח את האירועים, הוא שהתיעוד יהיה קרוב לזמן המאורעות.

סיפורי אלכסנדר נכתבו בדורות שאחריו, בעוד שסיפורי המלך ארתור נכתבו הרבה שנים אחרי הזמן עליהם הם מספרים. במשך הזמן הזה יכולות אגדות להתפתח, סיפורים להשתנות, וכדו'. ובכן, תודה לעדי על הדוגמא, וכעת ננסה לתקן את הטעויות שלך בקשר לאלכסנדר.

 "לשיטתו, ההיסטוריה המקובלת של ימי אלכסנדר מסתמכת על חמישה ספרים מהתקופה הרומית..."

הכוונה לדברים שהובאו אצלינו במאמר זה, שם לאחר ציטוט המקורות עליהם בנויה ההיסטוריה של אלכסנדר, נכתב:

"כאן מתבקשות השאלות: 'שאנו אומרים שהספרים האלו נכתבו בתקופה מסוימת, שהסתמכו על ספרים אחרים שנכתבו קודם לכן, מי אמר לנו זאת? זה הרי לא כתוב אלא בספרים האלו עצמם, או באחרים שהעתיקו מהם, איך יודעים שזה נכון? על מה בנויה כל ההיסטוריה שאמורה לסמוך על תיעוד בזמן המאורעות, אם לא היינו בזמן המאורעות כדי לוודא שהתיעוד אכן בן הזמן?'"

על כך משיב עדי ביהירות:

"שאלות הסרק הללו אינן מחייבות התעמקות יתר משום שההבנה ההיסטורית של ימי אלכסנדר אינה נבנית רק מחמישה ספרים אלא מעושר רב של מקורות וממצאים מהם צוות רציו בחר להתעלם: מעבר למסורות שהשתמרו בחמש הספרים שהוא מנה יש לנו מסורות נוספות, דוגמת אלו שעשו את דרכן לספרות התלמודית והמדרשית[טז]. הסיפורים התלמודיים על אלכסנדר מוקדון פותחים קן צרעות משל עצמן. הם לא נכתבו בזמן המאורעות, או בסמוך אליהן, ולכן אם ניצמד להגדרות של בעל המאמר נהייה חייבים להתעלם מהם, יחד עם כל שאר האגדות התלמודיות שלא נכתבו בסמוך לאירועים עליהם הם מספרים. מאידך, אם לא נרצה לשפוך את כל התינוקות יחד עם המים ונקבע שגם המסורות הרבניות נהנות מרמה גבוהה של אמינות נאלץ לשאול מה מונע מהמסורות של היוונים והרומאים להיות אמינות בדיוק באותה המידה".

ובכן, ההוכחה הראשונה בסדרה:

אגדות מאוחרות.

ובכן, שוב חוזר על אותה טעות. אגדות מאוחרות נבחנות לפי הגיון וידע שבידינו, אין צורך להתעלם, אבל כך לא מגיעים לידע היסטורי. השאלה היא לא איזה סיפורים מענינים יתכן שקרו, אלא איזה ידע היסטורי ברור שהוא עובדה ואין טעם לפקפק בו. הידע שלנו על אלכסנדר לא בנוי על אגדות מאוחרות.

מכח הנתון של אגדות מאוחרות, עדי מגדיר את השאלה מנין לנו זמן חיבור הספרים העוסקים באלכסנדר כשאלות סרק, אכן מדהים! והרי אפילו אם היינו מקבלים את רסיסי המידע שבאגדות המאוחרות כתורה מסיני, לא היינו יכולים להרכיב מהם כלום על תולדות אלכסנדר, כי מדובר בכמה נקודות צדדיות גרידא.

אבל זו לא הוכחה היחידה לעושר השפע והידע עליו מצביע עדי.

"תולדות אלכסנדר מוקדון מתבססים על לפחות שש מסורות שונות וצולבות שמוכיחות ברמת וודאות גבוהה שמלך מקדוני בשם אלכסנדר אכן פלש לאימפריה הפרסית בשליש האחרון של המאה הרביעית לפנה"ס. עם זאת, המסורות הללו הן רק קצה הקרחון ומעבר להן יש בידינו עוד הרבה עדויות נוספות: לוחות חרס בבליים מתעדים את תוצאות קרב גאוגמלה בו אלכסנדר ניצח את דריווש השלישי בשנת 331 לפנה"ס; אלפי מטבעות שנושאות את דיוקנו של אלכסנדר; תבליטי קיר במצריים וציורי קיר רבים במקומות אחרים; מאות תבליטים ופסלים שבהם ניתן לראות את דמותו הרשמית של הכובש הגדול וכדומה. בנוסף, ניתן להצביע על לפחות שמונה עשרה ערים שנוסדו על ידי אלכסנדר ונקראו על שמו, ובכללן העיר אלכסנדריה שבמצריים, ועל התפוצה הרחבה של השם אלכסנדר אותו נשאו, בין השאר, מלכים ונסיכים חשמונאיים ואפילו רבנים דוגמת רבי אלכסנדרי".

קודם כל יש שש מסורות שונות וצולבות.

אלו כמובן אותם הספרים שהזכרנו במאמר, חמש המקורות שנכתבו בתקופה הרומית, ואולי עדי החליט לספח עוד אחד. אבל השאלה בעינה עומדת: מדוע סומכים על ה'מסורות' שנכתבו בתקופה מאוחרת יחסית? טוב, עדי כבר אמר שהן שאלות סרק, ולכן הוסיף את המושג 'צולבות', במה בדיוק הן צולבות? בכל הסתירות הרבות שביניהן? או שסתם כך המלה 'צולבות' היא מלה בעלת צליל נעים? הספרים האלו נכתבו כולם באותה חברה, והיו מודעים זה לזה, אין כאן שום הצלבה, ספרות הלניסטית בתוך התרבות ההלניסטית, המתעדת את ההלניזם.

למרות זאת, זה מספיק כדי להבין שלא מדובר בבדותא, למרות שכל חמשת הספרים נכתבו באותה תרבות, ולא ממש בזמן המאורעות, מכיון שמדובר באירוע כה בסיסי ומרכזי, לא יכלו ולא ניסו אנשים להמציא דברים. לפחות לא בעיקרי האירועים.

ובכן, מה עוד מביא עדי מתוך שפע ההוכחות שלו?

לוחות חרס בבליים מתעדים את תוצאות קרב גאוגמלה.

ובכן, נניח שיש לוח חרס שמתעד את הקרב הזה, אני לא שמעתי עליו, אבל בהחלט ייתכן שהוא קיים. עם זאת הוא לא מוכיח שום דבר בקשר להיסטוריה של אלכסנדר, אלא רק מתאר קרב אחד בו היוונים ניצחו, האם מכח הידיעה על קרב זה יש להסיק את כל הידוע לנו על תולדות אלכסנדר? אחרי הקרב דרויש עדיין נשאר בחיים, והכיבוש היווני עדיין לא התבצע.

העובדה שדמותו של אלכסנדר  מופיעה באמנות, על גבי תבליטים וציורים, ערים נקראו על שמו, ואפילו רבנים, לא אומרת שום דבר על קיומו של אלכסנדר.

נעים להכיר לעדי מושג חדש, 'איטיולוגיה', - סיפורים או מיתוסים שבאים להסביר היווצרותה של מציאות קיימת.

מה דעתך למשל, שאני אוכיח את קיומו של משה רבינו מכל הפסלים והתבליטים שמתארים אותו? או את דוד המלך מקיומה של 'עיר דוד' בירושלים?

אין שום ספק שהיוונים האמינו בקיומו של אלכסנדר ולכן הוא תופס מקום נרחב באמנות ובפיסול, אך גם כל גדולי המיתוס היווני נמצאים על מטבעות, עמודים, קירות, ובשירים? האם זה מוכיח את קיומם של הרקולס, אכילס, זאוס, פוסידון, ושאר החבורה? כל אחד יודע שאת רומי ייסדו רומוס ורומולוס שנולדו מהזאבה, זה מיתוס רומאי מפורסם, אך האם קיומה של העיר רומא (על שם רומוס ורומולוס) מוכיח את המיתוס הזה?

"כל אילו אינם נדרשים להוכחת קיומו ההיסטורי של המלך המקדוני שכן עד לשליש האחרון של המאה השלישית לפנה"ס הפרסים שלטו במערב אסיה ובמצריים ומספר שנים לאחר מכן כל מחוזות האימפריה הפרסים כבר עברו לידיהם של שליטים מקדוניים – סלאוקוס הראשון באסיה ותלמי הראשון במצריים. כל ניסיון להעלות ספק בקיומו של מלך מוקדוני בשם אלכסנדר ובכיבושיו חייב להעלות בת שחוק על פינו, כמו כל ניסיון להשוות בין התיאורים ההיסטוריים של תקופת אלכסנדר לתיאורים ההיסטוריים בסיפורי המקרא".

האם השליטה הסלבקית במזרח מוכיחה את קיומו של אלכסנדר? אם כן, השליטה של ממלכת יהודה בירושלים מוכיחה את קיומו של יהושע בן נון, לפי החשיבה 'ההיסטורית' שממציא כאן עדי?

אגב, ההצבעה על ההשלכה המתבקשת מהכיבוש היווני, נכונה בעיקרה, אבל זה לא מוכיח דוקא את אלכסנדר, אלא את הכיבוש היווני. וכפי שאמרנו הקריטריון הבסיסי השני להיסטוריה הוא שתצביע על מאורע שיש לו השלכות, כגון הכיבוש היווני.

נכון בהחלט שכל נסיון להטיל ספק בהיסטוריה הבסיסית של אלכסנדר הוא מצחיק, מכיון שהיא היתה ברורה ומתועדת החל מזמן המאורעות אצל היוונים, וכך בדיוק בהיסטוריה של ישראל.

"לעומת קורות ימיו של אלכסנדר, לסיפורי התנ"ך לרוב אין מקורות צולבים והם אינם מגובים בממצאים חומריים כלשהם[יז]. אירועים בעלי חשיבות חסרת תקדים - מנוסה של עם שלם ממצריים, בקיעה נסית של ים סוף, מעבר שני מיליון ישראלים בחרבה, סגירת הים, טביעת פרעה ומרכבותיו ולבסוף, כיבוש ארץ ישראל והשמדת רוב תושביה – לא השאירו את רישומם באף תעודה קדומה ואנו למעשה חייבים להסתמך רק על ספר אחד שמעייניו מופנים לכיוון אחר לגמרי - ביצור מעמדם, סמכויותיהם ורווחתם של בני הגילדה הכוהנית[יח]".

כפי שהראינו לעיל, המקורות היהודיים צולבים בדיוק כמו המקורות היווניים, אלא שהם לשם שינוי יותר קרובים לזמן המאורעות. חמשת ספרי התורה, ספר יהושע, ספר הישר המצוטט בתורה וביהושע, קרובים לזמן המאורעות יותר מאשר הספרים המתארים את ימי אלכסנדר. וכמובן כל ספרי הנביאים בהמשך הדורות גם הם מעידים על אמיתות התורה.

ממצאים חומריים לאירועי המקרא יש לרוב, ורק אדם כמו עדי שטיעונים הם לא תחום העיסוק שלו, וכשמפגישים אותו עם אחד כזה הוא צועק 'חרדים – חרדים' 'תסכול תסכול', יכול לטעון שאין שום ממצאים. אם מלוח חרס שמזכיר קרב יווני פרסי הוא לומד בבירור על כל ההיסטוריה של אלכסנדר, הוא יכול ללמוד באותה מדה ממצבת מרנפתח שמזכירה קרב ישראלי מצרי על כל ההיסטוריה הישראלית.

על הממצאים החומריים המוכיחים את אמינות המקרא הארכנו במאות מאמרים כאן באתר, ונציין כמה כותרות: יציאת מצרים, קריעת ים סוף, נדודי המדבר, כיבוש הארץ, כיבוש הארץ סדרה, ראשית ישראל, ארכיאולוגיה, זמן כתיבת התורה ע"פ ארכיאולוגיה, אמינות הנביאים.

על העדויות החיצוניות האלו חתומים אנשי מדע מפורסמים, ארכיאולוגים, היסטוריונים, אגיפטולוגים, ועוד.

לדוגמא של סיפורי המלך ארתור, התייחסנו לעיל, זו מוכיחה בדיוק מה שרצינו לומר. שכדי לקבל מסמך כהיסטורי יש לוודא שנכתב בזמן המאורעות ולא שעבר בעל פה כאגדה במשך תקופה.

לדוגמא של ישו, אין טעם להתייחס כאן, כי היא לא רלבנטית לנושא, שהרי אין ויכוח מהותי על קיומו של ישו. כלומר, למרות שאין שום מקור היסטורי בן זמן המאורעות שמתאר אותו, אין אפילו עדות אחת של עד ראיה, עדיין סביר שהיה אדם כזה. והויכוח סביב אמונת הנצרות היא לא אם ישו היה, אלא מה היה טיבו, והאם באמת הוא בן אלהים שהזדווג עם אמו של ישו הבתולה.

גם העדויות הקרובות לזמן המאורעות, אינן מייצגות את החברה בה חי ישו, אלא להיפך, ישו נצלב בתור מכשף מסית מדיח ובוגד. החברה לא ראתה בו משיח אלא ההיפך. האנשים שסיפרו סיפורים שני דורות אחרי מותו חיו במקומות אחרים ובארצות אחרות, ושם הם יכלו לספר סיפורים. דומה הדבר לסיפור על אלכסנדר מוקדון שיתגבש ויוכר מחוץ ליוון, אבל היוונים עצמם לא ידעו עליו.

בנוסף ישנן קשיים היסטוריים גדולים בכל הגירסה ההיסטורית של הנצרות, שכן ישנם עשרות רבות של ספרים היסטוריים שנכתבו באותו הזמן, ומהם עולה תמונה שונה, תוכלו לקרוא על כך בתגית 'נצרות'.

כך או כך, הצורה שעדי מציג זאת כאילו יש כאן 'תשע מסורות בלתי תלויות' מגוחכת, מקור אחד שנכתב 80 שנה אחרי צליבתו מעיד שיש חסידים של ישו, מה זה אומר? האם זה מוכיח על קיומו? M הוא המקור של מתי, ואעפ"כ הוא ומתי נמנים אצל עדי כ'שתי מסורות בלתי תלויות', וכמובן שגם שני מקורות שמפוצלים בפרטים שונים, לא מעידים בהכרח שהם 'בלתי תלויים' ייתכן ששניהם שמעו את אותו סיפור וכל אחד שינה קצת.

 

 

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

1 מחשבה על “אפס נגד כל הדת : o-vs-dat”

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *