האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

אריאל קלגסבלד: גוף, נפש ואבולוציה

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

בעיית הגוף-נפש היא אחת המרכזיות בפילוסופיה, ומהותה היא הגדרת יחסי הגומלין בין הגוף והנפש, כמו גם ההבנה מהו הקיום האונטולוגי של כל אחד מהם. הגישות המרכזיות לבעיה זו הן הדואליזם, המטריאליזם והאידאליזם (אם כי גישות נוספות קיימות). ישנה סברה מקובלת, כי תיאוריית האבולוציה עולה בקנה אחד עם הגישה המטריאליסטית, ויש אף פילוסופים שטענו שתיאוריית האבולוציה מוכיחה את המטריאליזם. במאמר זה ננסה לבחון את הסברה הזו.

אך תחילה נצרכות כמה הבהרות. המונח ‘אבולוציה’ הוא רב-משמעי (לפעמים משמעותו מיקרו-אבולוציה, לפעמים מאקרו-אבולוציה, לפעמים מדובר על עובדת האבולוציה ולפעמים על תיאוריה [כדוגמת התיאוריה הניאו-דארוויניסטית] המתיימרת להסביר עובדה זו). במאמר זה, ‘אבולוציה’ פירושה הטענה שהאדם המודרני הוא צאצא, דור אחרי דור, של יצורים אשר אינם בני אדם (לו יהי שהם קופים, דמויי קופים, טרילוביטים או כל דבר אחר). ‘אדם מודרני’ פירושו כל יצור אשר חושיו ומוחו (לפחות בכל הנוגע לקלט החושי ועיבודו) פועלים כמו אלו של האדם המודרני (הומו-סאפיינס). ‘מטריאליזם’ גם הוא מונח רב-משמעי, כי ישנן תיאוריות מטריאליסטיות שונות ואף סותרות, ובמאמר זה ‘מטריאליזם’ הוא כל תיאוריה אשר טוענת שרק חומר קיים, דהיינו קיום לא-חומרי אינו אפשרי (ולא נכנס במאמר זה להגדרת ‘חומר’). כמו כן יש לציין ש’אידאליזם’ הוא רב-משמעי. בעקרון תיאוריה אידאליסטית טוענת שרק קיום מנטאלי הוא אפשרי, אבל קיימות תיאוריות אידאליסטיות שונות ואף סותרות. עד כאן ההבהרות.

ישנה שאלה בסיסית שאפשר לשאול כנגד כל תיאוריה מטריאליסטית. אם אמנם דברים שאינם חומריים אינם קיימים, אזי היאך אפשר להסביר את קיום המתימטיקה? המתימטיקה עוסקת במושגים (מספרים, מטריצות וכד’) אשר לכאורה אינם חומריים, ולכן לכאורה אינם קיימים (לגבי המטריאליסט). שאלה זו אכן נשאלה בעבר, וקיבלה כמה תשובות מטריאליסטיות. התשובה המקובלת היא שהמתימטיקה היא רק תיאור של פעולת המוח האנושי. למתימטיקה אין שום קיום, ושום משמעות, ללא מוח.

(במאמר זה נתייחס לתשובה מטריאליסטית זו, למרות שישנן עוד תשובות. הסיבה היא, שהתשובות האחרות לוקות בפגמים רציניים גם בלא להתייחס לאבולוציה. למשל, ישנם הטוענים שמתימטיקה אכן אינה קיימת (תיאוריית ה-Fictionalism), ולכן 2=1+1אינו נכון יותר מאשר 3=1+1. אינטואיטיבית נראה לנו שתשובה זו היא טיפשית, במקרה הטוב. אמנם דוגלי שיטה זו מנסים לחזק את עמדתם, אולם בסופו של דבר אין להם הסבר המניח את הדעת. כמו כן יש פילוסופיות הטוענות שמושא המחקר המתימטי הוא אכן העולם הפיזיקלי. אדם הלומד תיאוריות אלו יווכח עד מהרה שגם הן רחוקות מלהניח את הדעת.)

אם אמנם המתימטיקה היא רק אפיון של המוח האנושי, הרי שהיא חסרת משמעות לגבי יצורים שאינם אנושיים. למשל, אם אמנם קיימים חייזרים, ואם המוח שלהם שונה משלנו, הרי שהמתימטיקה שלהם שונה משלנו, כי המתימטיקה אינה אלא אופן פעולת המוח. לדוגמא, קל לבנות מחשב ש”יודע” מתימטיקה, ויודע לחשב ש- 2=1+1, אך כל אלקטרונאי יסכים שקל באותה המידה לבנות מחשב ש”יודע” ש- 3=1+1. הרכיב הבסיסי האחראי על המתימטיקה, ב”מוח” של המחשב, ניתן בקלות לתכנות לפי כל חוק מתימטי שנעלה בדעתנו. אמנם המתימטיקה של מחשב כזה לא תהיה קונסיסטנטית, לפי המושגים שלנו, אך באותה המידה אפשר לומר שמתימטיקה שלנו אינה קונסיסטנטית, לפי המושגים שלו. לפי התפיסה המטריאליסטית אין עדיפות למתימטיקה אחת על פני האחרות. ניתן לשער, אם כן, שאפשר “לחייט” את הקשרים הנוירונים במוחנו באופן אחר, כך שהמוח שלנו יחשוב ש- 3=1+1, ואם אמנם קיימים חייזרים, אין לנו סיבה לחשוב שמוחם פועל כמוחנו, ושהמתימטיקה שלהם זהה לשלנו.

יותר מזה. הרי ההבנה הנוכחית היא שכל חוקי הפיזיקה תלויים בהגיון מתימטי מסוים, וניתנים לביטוי מתימטי (לפחות בעקרון). וכמו כן כל חוקי הטבע האחרים (כימיה, ביולוגיה וכו’) תלויים בחוקי הפיזיקה, וניתנים לביטוי פיזיקלי (לפחות בעקרון). אם כן, אם יש חייזר שמוחו שונה משלנו, והמתימטיקה שלו שונה משלנו, הרי שבהכרח חוקי הפיזיקה שעל ידם הוא יתאר את העולם יהיו שונים משלנו (אפילו אם חושיו זהים לשלנו, וקל וחומר אם חושיו שונים משלנו).

אם אמנם קיים חייזר כזה, אשר מוחו שונה משלנו, ואנו ננסה להבין את תגובתו לגירוי סביבתי מסויים, נוכל כמובן לתת להתנהגותו ביטוי מתימטי-פיזיקלי, אך רק בגלל שהביטוי הזה מבטא את ההבנה שלנו של התנהגותו. הוא עצמו יחווה את העולם בהתאם לחוקי הפיזיקה והמתימטיקה שלו. ואם נניח עוד שקיים מצב, או איזור מסויים ביקום, שבו בני אדם אינם יכולים להתקיים, מכל סיבה שהיא, אלא רק חייזרים כאלו, הרי שחוקי המתימטיקה והפיזיקה שלנו יהיו חסרי כל משמעות שם. אמנם מדען אנושי, העומד מחוץ לאיזור זה, יוכל לתת תיאור פיזיקלי של התנאים השוררים שם, אך תיאור זה מתאר רק את ההבנה שלו לגבי האיזור הזה, בעוד כל יצור שנמצא בפנים יחווה עולם שונה, הפועל לפי חוקים שונים.

אבל זו בדיוק טענת האבולוציה. היא טוענת שאכן הייתה תקופה בהיסטוריה בה לא היו בני אדם קיימים, אלא רק יצורים אחרים (למשל טרילוביטים). למתימטיקה ולפיזיקה לא הייתה כל משמעות בתקופה ההיא, וכל התיאורים שאנו נותנים היום (רטרואקטיבית) לא מתארים מה שבאמת התרחש שם, כפי שנחווה על ידי היצורים שחיו שם. אבל תיאוריית האבולוציה טוענת שהעולם ההוא אכן התנהל לפי חוקי הפיזיקה והביולוגיה הנוכחיים, ומתארת את התפתחות כל היצורים החיים לפי החוקים הללו. המשמעות היא שהאבולוציה טוענת שחוקי הטבע (ולכן חוקי המתימטיקה) היו תקפים גם בעולם בו לא היו כלל מוחות אנושיים, בניגוד לטענה המטריאליסטית.

בנוסף לכך, האבולוציה טוענת שהמוח האנושי הוא תוצאה לא רק של חוקי הטבע, אלא גם של הרבה מוטאציות אקראיות. אם מוטאציות אלו היו קורות באופן אחר, היה עשוי להתקבל מוח אחר, למשל מוח בו הנוירונים מחוברים באופן שמחשב ש- 3=1+1. כלומר, האבולוציה טוענת שחוקי המתימטיקה שלפיהן התנהלה האבולוציה, הם החוקים האקראיים שבמקרה התקבלו לבסוף, וזו טענה טלאולוגית שאינה מתקבלת על הדעת (אמנם היא הייתה הגיונית אם היינו מניחים שלחוקי המתימטיקה יש קיום עצמאי, ולכן המוח התפתח באופן שמתאים לחוקים אלו, משום שמוח שפועל לפי חוקים אחרים היה בעל פחות סיכויים לשרוד. אך טענה זו סותרת את המטריאליזם, כמובן.)

לסיום, נעיר גם שתיאוריית האבולוציה לא בדיוק מסתדרת עם התפיסות הדואליסטיות או האידאליסטיות. התפיסה הדואליסטית טוענת שהנפש היא נפרדת מהגוף, אך יכולה לבצע עימו אינטראקציה (אופי האינטראקציה הזו אינו אינטואיטיבי, וזו בעצם הטענה היחידה כנגד הדואליזם). כל נפש “מתאימה” בדיוק לגוף אחד, ולכן אינה יכולה לתקשר עם גוף אחר. כאשר יצור נולד, הגוף שלו הוא חיבור (גנטי) של גופות הוריו, וגם נפשו היא חיבור (“גנטי”) של נפשות הוריו, ולכן אנו יכולים לצפות שנפשו אכן תוכל לתקשר עם גופו. אך אם גופו אינו בדיוק חיבור גנטי של גופות הוריו, כי בתהליך לידתו חלה מוטאציה דארוויניסטית, אנו מצפים שנפשו לא תוכל לתקשר עם גופו, אלא אם כן גם בנפשו חלה “מוטאציה” נפשית תואמת. אם כן, מהלך האבולוציה הוא צירוף מקרים בל-יאמן של “מוטאציות” נפשיות, שחלו בדיוק בהתאמה למוטאציות הגופניות (אמנם צירוף מקרים זה היה יכול להסתבר אם היינו מניחים שיש קשר בין חוקי הפיזיקה לחוקי הטבע הנפשיים, אך הדואליזם טוען שהחומר והנפש הם בלתי-תלויים זה בזה, ועל כן קשה להעלות על הדעת תלות שכזו בחוקי הטבע).

כמו כן, האבולוציה גם אינה עולה בקנה אחד עם האידאליזם. ישנן כאמור תיאוריות אידאליסטיות שונות, ונזכיר רק שתים מהן. האידאליזם של ברקלי טוען ש”להיות קיים פירושו הוא לחוש או שיחושו אותו” (To be is to perceive or to be perceived). לפי תיאוריה זו, בשלב מוקדם באבולוציה, בו היצורים עדיין לא פיתחו חושים או מודעות, הם לא היו יכולים להיות קיימים, ובעצם גם שום דבר אחר לא היה יכול להיות קיים, ואם כן כל תיאור “מדעי” של עולם כזה הוא חסר משמעות, ומובן שהאבולוציה לא הייתה יכולה להמשיך ממצב כזה, בו העולם בעצם אינו קיים. לפי האידאליזם של קאנט, המצב דומה מאוד למטריאליזם, באשר חוקי הפיזיקה אינם אלא תיאור אנושי של האופן בו בני אנוש תופסים את העולם, ואם כן, תיאור זה הינו חסר משמעות בעולם בו אין בני אנוש, לא רק בגלל שחוקי הפיזיקה חסרי משמעות, אלא בגלל שהעולם הפיזיקלי עצמו אינו קיים, באשר הוא אינו אלא האופן שבו בני אנוש תופסים את ה”עולם כשלעצמו”. ואם כן, כל תיאור מדעי (או אחר) של העולם בטרם התפתח האדם הראשון, הוא בעצם תיאור של עולם שאינו קיים.

5 1 vote
Article Rating

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x