נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

ארכיאולוגיה מקראית – סקירות על שיטת וליקובסקי

מצורפת לקורא סקירתו של משה אבינועם על שיטתו של וליקובסקי.

וליקובסקי מציע שינויים משמעותיים בכל הארכיאולוגיה העתיקה. שנים רבות עברו מאז נפטר וליקובסקי, וברור שישנה עבודה רבה נוספת כדי לבסס את התיארוך החילופי ולהתאימו לכל הידע שנצבר בינתיים.

המחזיקים בשיטתו מצביעים על בעיות בתיארוך המקובל, אם כי במאמרינו השונים באתר נראה שבעיות אלו אינן בעיות ממשיות, אין בכך בכדי להפוך את התיארוך המקובל לנכון ומדוייק,  ובהרבה מקומות הוא מסתמך על השערות רופפות.

רק בכדי להדגים לקורא עד כמה גמיש ה'מדע' הארכיאולוגי, ונתון לפרשנויות, יש ערך עצום לשיטת וליקובסקי ודומותיה.

תקופות בתהו חלק ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, נספח תמונות.

אבינועם:

שאלת אמינותם של הנתונים ההיסטוריים העולים מסיפורי התנ"ך, בשל חוסר התאמתם לממצאים הארכיאולוגיים, העסיקה ומעסיקה חוקרים ופרשנים רבים מזה דורות רבים.

ישנו חוסר התאמה משווע, בין סיפורי התנ"ך לבין תולדות המזרח הקדום כפי שהן מצטיירות ע"פ ממצאי המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי.

אבן היסוד של המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי היא הכרונולוגיה המצרית, הנחשבת ככרונולוגיה מוחלטת בעלת רמת דיוק מירבית, במקרים מסויימים אפילו של חודשים וימים. כל תולדות העולם העתיק מבוססות עליה.

בין הכרונולוגיה המצרית לבין סיפורי התנ"ך והנתונים ההיסטוריים הנגזרים מהם, הקשר הוא מקרי בלבד.

"…בתנ"ך מסופר על שבתם של בני ישראל במצרים ועל יציאתם משם, אך לא נמצאה ולו תעודה מצרית אחת המתייחסת לכך. לעומת זאת, אין כל זכר למצרים במשך כל תקופת השופטים, אף כי לפי הכרונולוגיה המצרית המקובלת, ניהלו הפרעונים  סתי, רעמסס השני, מרנפתח ורעמסס השלישי, מלחמות בא"י בתקופת השופטים. ומאידך מסופר בתנ"ך כי בתקופת המלכים התקיימו מגעים חוזרים ונשנים בין ארץ ישראל למצרים, ברוב המקרים עקב התקפות צבאותיהם של הפרעונים על ארץ ישראל – התקפות שהפרעונים מהמאות העשירית ועד הששית (כלומר מתקופת המלכים בישראל) לא טרחו, משום מה, להזכירן." (מתוך "תקופות בתוהו – ישראל ומצרים" עמ' 3)

ישנם אמנם, מספר צירופי מקרים, בהם נמצא קשר כלשהו – ומפורסמת ההשוואה בין פרעה ששונק מן הממלכה המאוחרת לבין שישק המקראי –  אך גם במקרים אלה רבות הסתירות, והרושם המתקבל הוא כי הקשר הוא מקרי בלבד.

בין חוקרי המקרא בדור האחרון, האמונים על מסורת ישראל, ישנן גישות שונות בסוגיה זו. ישנם המנסים לשלב בין ממצאי המחקר לבין התנ"ך, תוך חיפוש פתרונות מקומיים לבעיות השונות, ויש הטוענים, כי התנ"ך בהיותו ספר קודש שמטרתו ללמד חכמה ומוסר, איננו מחוייב לדיוק בפרטים ההיסטוריים, ועל כן, עם כל חשיבותו כספר הספרים המקודש, בענייני היסטוריה יש להעדיף את ממצאי המחקר המדעי.

בסדרת ספרי תקופות בתוהו –  מוצא עמנואל וליקובסקי התאמה בין קורות ישראל ומצרים דור אחר דור, מזמן יציאת מצרים ואילך. שתי היסטוריות המנוכרות זו מזו מתואמות בספריו מתוך מחקר הנקרא כמו סיפור בלשי.

היחוד בשיטתו של וליקובסקי הוא, שהוא איננו מנסה לפתור בעיה מקומית זו או אחרת ולהוכיח כי התנ"ך צודק, אלא נותן פתרון אחד לשאלה כולה. ההוכחה לפתרון זה היא ההתאמה המופלאה שמתקבלת בין הממצאים המדעיים לבין התנ"ך, דור אחרי דור, כאשר בכל שלב מתקבלות התוצאות המתחייבות מן השלב הקודם, אע"פ שהראיות עומדות בפני עצמן ואינן תלויות זו בזו. וליקובסקי לא גילה שום תגלית חדשה. כל ראיותיו מתבססות על דו"חותיהם וכתביהם של מדענים חשובים, אלא שע"י קריאת הממצאים מזווית ראיה כוללת חדשה, הוא שופך אור חדש על הממצאים השונים. טענתו של וליקובסקי, אותה הוא מוכיח בהרחבה ובשיטתיות בספריו, היא, כי ישנה טעות שיטתית של למעלה מחמש מאות שנה בכרונולוגיה המצרית. אם מוציאים מן הכרונולוגיה המצרית את אותן שנות רפאים, וע"י כך מקצרים אותה ומעמידים אותה במקומה האמיתי על ציר הזמן, נוצרת התאמה מופלאה בין ממצאי המחקר לבין התנ"ך, המאירה באור חדש את המחקר ההיסטורי של המזרח הקדום ואת סיפורי המקרא גם יחד.

מאחר והמערך הארכיאולוגי בארץ מבוסס על הכרונולוגיה המצרית, מתוך תיקון הכרונולוגיה המצרית שמציע וליקובסקי – הנובע מן הסינכרונים המובאים בספר – באות על פתרונן גם הסתירות שמוצאים הארכיאולוגים עם התיעוד התנ"כי.

"תקופות בתוהו – שחזור ההיסטוריה העתיקה – ישראל ומצרים"

נקודת המוצא של וליקובסקי היא יציאת מצרים. לאחר שעמד על כך, כי יציאת מצרים לוותה בזעזועי טבע אדירים (כמתואר בספרו "עולמות מתנגשים"), הבין, כי לא יעלה על הדעת שתהפוכות טבע כאלה לא תועדו ע"י המצרים בדרך כלשהי, על אבן או על פפירוס. תוצאות המחקר לא הכזיבו. בספרו "תקופות בתוהו" חושף וליקובסקי עדויות מצריות המתארות את מכות מצרים וקריעת ים-סוף, עד כדי ציון שם המקום המדויק בו טבע פרעה בים – "פי חרותי". מאורעות האימים שנלוו ליציאת בני ישראל ממצרים (עשר המכות ועוד), מתוארים בתעודות מצריות.

לאחר שנמצאה נקודת הסינכרון בין שתי המערכות הכרונולוגיות, ממשיך וליקובסקי שלב אחר שלב, דור אחר דור, ומגלה התאמה מופלאה.

ההמשך הישיר למכות הטבע במצרים, כך מספר עד ראיה מצרי, היה פלישתם של שבטי נוודים בני אסיה מן המדבר, והשתלטותם על ארץ מצרים. החיקסוס, שנקראו בפי המצרים "עאמו", רדו במצרים באכזריות. תיאוריות שונות ומשונות עלו וירדו במהלך הדורות לגבי זהותם של החיקסוס, אך עד כה לא נקבעה בוודאות זהותם. וליקובסקי, כמתחייב מטענתו שפלישתם התרחשה כהמשך ישיר לזעזועי הטבע שהכריעו את מצרים, מנסה לחפש אותם בספר שמות. האם נתקלו בני-ישראל בשבטי נוודים בצאתם ממצרים למדבר?  – "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים"…

הפרק השני ב"תקופות בתוהו" מיוחד כולו להשוואה בין החיקסוס-עאמו לעמלק, והתוצאות הן מדהימות. וליקובסקי יורד לפרטי פרטים בהשוואת "שני" העמים הללו – תכונותיהם, שיטות הפעולה שלהם, מקומות מושבם, שמות מלכיהם, ועוד ועוד. העמידה המחודשת על טיבו של עמלק שופכת אור חדש ומעניין על פרקים רבים בתנ"ך. ההשואה בין סיפור מלחמת שאול בעמלק לבין סיפור גירוש החיקסוס בימי יעחמס, המסופר במקורות המצריים, מלמדת אותנו על חשיבותה העצומה של מלחמה זו, ומעמידה את שאול המלך באחד המקומות החשובים ביותר בתולדות העולם העתיק, כמי ששחרר את המזרח התיכון כולו מעולם של העריצים האכזריים – החיקסוס-עמלק.

כך מתקדם וליקובסקי במהלך הדורות, צעד אחר צעד, דור אחר דור: אם יעחמס היה בן זמנו של שאול חייבת היתה המלכה חתשפסות להיות בת זמנו של שלמה. בדיר-אל-בחרי ניתן עד היום לראות את התבליטים שהותירה חתשפסות, בהם מתואר מסעה ל"ארץ הקדושה" ול"פונט", שאין יודעים היכן היו. בפרק השלישי בספר מזהה וליקובסקי את חתשפסות עם מלכת שבא, שהיתה על פי יוספוס פלביוס "מלכת מצרים וכוש". תבליטי חתשפסות מקבלים גוון חדש כאשר משווים אותם לתיאור ביקורה של מלכת שבא המסופר במקרא. תחותמס השלישי שמלך אחרי חאתשפסות, ערך מסע מלחמה לכנען והכלים שבזז שם מצוירים בפירוט בתבליטי קיר ענק, שניתן עד היום לראות בכרנך. ההשוואה המתבקשת בינו לבין פרעה שישק שבזז את אוצרות המקדש בימי רחבעם בן שלמה – מתוארת בהרחבה בפרקו הרביעי של הספר. הפרק החמישי עוסק בהשוואה מיוחדת עליה נרחיב את הדיבור בהמשך.

                תקופות בתוהו  – ההיתה תקופת חושך ביוון?

מלבד הכרונולוגיה המצרית ישנם לוחות זמנים מארצות אחרות במזרח הקדום, אולם בכל מקרה של חוסר התאמה לכרונולוגיה המצרית העדיפו המדענים "לתקן" את הלוחות האחרים ע"פ הכרונולוגיה המצרית, וכך נוצרו שיבושים רבים בלוחות האחרים.

בספר "תקופות בתוהו – ההיתה תקופת חושך ביוון?" (שנשאר בכתב-יד ויצא עד כה רק בעברית) מדגים וליקובסקי, כיצד הושתלו בהיסטוריה היוונית חמש מאות שנות "חשכה".

מאז ומעולם היה ברור לחוקרי ההיסטוריה היוונית כי התקופה ההלנית באה זמן קצר לאחר התקופה המיקנית. אולם, לפני כמאה שנה, נתגלו בחפירות במיקני חפצים שעליהם חרותים שמות פרעונים מן השושלת השמונה-עשרה, וכמו כן נתגלו בחפירות תל אל-עמרנה, בירתו קצרת הימים של אחנאתון, משלהי השושלת השמונה-עשרה, כלים מיקניים.

"התוצאה המיידית והחשובה ביותר היתה שינוי מהותי במבנה ההיסטורי של יוון. היות והתאריך המקובל עבור אחנאתון היו המאות הארבע-עשרה והשלוש-עשרה לפסה"נ, יוחס זמנם של הכלים המיקניים שנמצאו שם למאות אלו, ולפיכך חייבת היתה התרבות המיקנית כבר לסיים את מהלכה לקראת סוף המאה השתים-עשרה לפסה"נ. העידן ההיסטורי, כלומר התקופה ההלנית (הכוללת את התקופה האיונית והקלאסית), לא החלה לפני שנת 700 לערך (לפסה"נ). לשנים שביניהן אין כל היסטוריה על אדמת יוון. וכך, לפני כמאה שנה אולצו ההיסטוריונים של יוון, על סמך העדות שהציגו האגיפטולוגים, להכניס חמש מאות שנות "חושך" בין סוף התקופה המיקנית לבין תחילת התקופה ההלנית.

"למעשה, כאשר לפני כמאה שנה אולצו ההיסטוריונים של יוון להכניס אותן חמש מאות שנות 'חשכה', עשו זאת רק לאחר מחאה והתנגדות. אולם לבסוף קיבלו על עצמם את לוח הזמנים המצרי כתקף עבור יוון, ועתה, לאחר ששלושה דורות של היסטוריונים התרגלו לראות את אותן מאות שנות 'חשכה' כעובדה היסטורית, קשה להם אף יותר להיפרד מהן." (מתוך ההקדמה לספר)

וליקובסקי מדגים לאורך חלקו הראשון של הספר, איך בכל תחומי המחקר של תולדות יוון, עומדים החוקרים שוב ושוב בפני אותה בעיה של חמש מאות שנים מיותרות; שוב ושוב מתווכחים הארכיאולוגים על שכבה מסוימת, אם מיקנית היא או הלנית, אך מכיוון שהכרונולוגיה המצרית היא הקובעת, מחפשים כל מיני פתרונות מקומיים ומתעלמים משורש הבעיה. בסיכום הפרק השני מביא וליקובסקי דוגמאות ל"פתרונות" ארכיאולוגיים שהוצעו באתרים שונים:

"ביוון, אסיה הקטנה, סוריה, קפריסין, ארץ ישראל ומצרים, מתקבל הרושם שאותה בעיה התעוררה כמעט בכל אתרי החפירות. שוב ושוב נמצאו באותו קבר, או באותה שכבה, שרידים מתקופות המרוחקות זו מזו בכחמש מאות שנה. כיצד התגברו על בעיות אלה? להלן כמה מן "ההסברים" הנפוצים (כולל גם מספר דוגמאות שסוקרו בכרכים אחרים של סדרת "תקופות בתוהו"):

"בקברים נעשה שימוש חוזר; שודדי קברים הותירו חפצים מקברים עתיקים בקבר מאוחר יותר; או חפצים מקבר מאוחר בקבר קדום יותר (קבר אחירם); חותמות מלכים שימשו לאחר מאות שנים כמזכרות; או חותמות מלכים היו זיופים מאוחרים; חפצי אומנות משנהב היו העתקים של אומנות שקדמה להם בלמעלה מחמש מאות שנה (שומרון); הם היו אוסף של אנטיקות שזויפו על מנת לספק את דרישת העשירים לעתיקות מצריות (נמרוד); היו ליקויים בשיטות החפירה והחופרים לא הבחינו נכונה בין השכבות (מגידו, יריחו); הם לא הבחינו בעובדה שבקברים נעשה שימוש חוזר (אנקומי); החפצים שנמצאו היו אוספים ארכיאולוגיים עתיקים; סגנון האומנות נשאר רדום באותו מצב ללא כל התפתחות במשך מאות בשנים; לא מוצאים מלה כתובה בכל האיזור האגיאי במשך חמש מאות שנה כי כתבו אז רק על חומרים מתבלים; בניינים היו בשימוש בשתי תקופות שונות, אם כי איכשהו התכולה העתיקה יותר לא הופרעה; או "היו בשימוש רצוף במשך למעלה ממחצית שנות אלף מבלי שהרצפות יראו סימני בלאי (טירינס); מלכים מאוחרים יותר אמצו לעצמם מקדשים, ארמונות, וקברים שנבנו על ידי מלכים קודמים, וכו' וכו'.

"אם כי משהו מכל אלה יכול היה לקרות באתר זה או אחר, הרי בדרך כלל אלה הסברים דחוקים שאין להם על מה לסמוך. שוב ושוב מדובר באותו פער זמן – כמחצית שנות אלף. במקרים רבים אין די בהסברים מעין אלה, כמו למשל במקרה של שרידי הממלכה החיתית באסיה הקטנה, הנמצאים תדיר מעל לשכבה הפריגית, או באתר בית-שאן, שם חסרה לחלוטין השכבה הישראלית; או במקרה של אבני הציפוי בארמונו של רעמסס השלישי החרותות מאחור באותיות יווניות, אותיות בהן הוחל השימוש חמש מאות שנה אחרי רעמסס השלישי.

"בסקירה כללית מתקבל הרושם שהארכיאולוגיה לא מילאה את תפקידה כמורת דרך להיסטוריה, אלא להיפך, שירתה את ההיסטוריה המצרית ואת המסורות הכרונולוגיות שלה – שנתקבלו בדרכים אחרות, לא ארכיאולוגיות – בספקה הסברים שונים ומשונים, ובלבד שהממצאים הארכיאולוגיים יתאימו לכרונולוגיה המצרית."

מבחינה מדעית יש לספר ההיתה תקופת חושך ביוון? חשיבות רבה. אי אפשר להאשים את כותבו במגמתיות מתוך נסיון לכפות את התנ"ך על הארכיאולוגיה, משום שהספר כמעט שאיננו עוסק במאורעות המסופרים בתנ"ך. שאלת "תקופת החושך" העסיקה חוקרים רבים מאז "היווצרותה", והפתרון המקורי המוצע על ידי וליקובסקי נותן לה פתרון כולל, העוקר את השאלה מיסודה. הוא עוסק בבעיה מכל צדדיה: ההיסטוריים, הארכיאולוגיים, הפליאוגרפיים והספרותיים, ומוכיח כי הבעיה היא אחת והפתרון אף הוא אחד.

ואכן כתב פרופ' דוד פלוסר, חתן פרס ישראל, הקדמה קצרה לספר, בה כתב:

"דבר אחד ברור: הספר החדש מטפל בבעיה אמיתית. לא היה מחברו שהמציא את הבעיה. לאחר פענוח הכתב הלינארי ב' נפתח מחדש מכלול הבעיות הסבוכות, כאשר הוכח בעליל שהמיקנים היו יוונים שדיברו בשפה שהיתה קודמתה של התשתית הלשונית של "האיליאדה" ו"האודיסאה". זכותו של הספר הנוכחי שהוא מביא פתרון מקורי לבעיה אמיתית. היהיו מספיק מומחים טובים המוכנים להתמודד עם הפתרון המוצע?"

וליקובסקי העמיד את שיטתו גם במבחן הפחמן 14. במאמר שהובא כמבוא לספר, מתאר וליקובסקי את מסכת נסיונותיו לשכנע את הנוגעים בדבר לבצע בדיקה של שחזורו בשיטת התארוך בפחמן רדיואקטיבי. התשובות המתחמקות שקיבל הן מדהימות, וכמוהן גם התוצאות שהתקבלו לאחר ביצוע מספר בדיקות. נצטט כאן רק קטע מתוך מאמר של ממציא שיטת הפחמן 14, ויליאם ליבי, שנכתב ללא כל נגיעה או התייחסות לוליקובסקי ומחקריו:

"הנתונים מחולקים לשתי קבוצות – מצריים ולא מצריים. חלוקה זו נעשית כי כל הכרונולוגיה המצרית משולבת, ויתכן שכל המערכת לוקה בטעויות סיסטמיות… תאריכים היסטוריים מצריים הנחשבים מלפני 5000 שנה הם קדומים מדי בכחמש מאות שנה…"

חלקו השני של הספר "אסטרונומיה וכרונולוגיה – מקור הטעויות בכרונולוגיה המצרית" יורד לשורשיה של הכרונולוגיה המצרית, ומנסה לברר מהו בסיסה, שהפך אותה ל"מדע מדוייק" בעיני האגיפטולוגים וההיסטוריונים, ומהו מקור הטעויות בה.

מפאת חשיבותו מובא החלק  "אסטרונומיה וכרונולוגיה – מקור הטעויות בכרונולוגיה המצרית" גם כחוברת נפרדת וגם שוב כנספח ל"גויי הים – פלשתים או פרסים" (הספר האחרון בסדרת "תקופות בתוהו"). מתוך קריאה בו ברור, לא רק שהשיטה הכרונולוגית המצרית מבוססת על טעות על גבי טעות, אלא מובא בו גם פתרון לשאלה לאיזה כוכב המצרים אכן התכוונו בשיטת חישובי הזמנים שלהם.

"אמת מדעית"

העברית של אוגרית

אם עד כה התייחסנו בחשיבות רבה למחקרים היסטוריים וארכיאולוגיים, גם אם הם נראים כסתירה מפורשת לנאמר בתנ"ך או למקובל מחז"ל, הרי בא וליקובסקי, ומחייב התייחסות במשנה זהירות לכל תיאוריה "מדעית", גם אם היא נחשבת לאמינה והמבוססת ביותר.

הסיפור הבא הינו דוגמא לאמינותם של המחקרים ה"מדעיים", בניגוד לפתרון הפשוט שנובע משיטתו של וליקובסקי.

הפרק החמישי ב"תקופות בתוהו – ישראל ומצרים" עוסק בממצאי החפירות באוגרית (ראס-שמרה), על החוף הסורי. האתר נתגלה במקרה בשלהי שנות העשרים, ובמשך שתים-עשרה עונות חפירה נחשפו שם שרידי עיר ונמל, בהם כלי חרס, כלי עבודה והרבה לוחיות כתובות.

ע"פ כלי החרס המיקניים שנמצאו שם, תוארכו השכבות, כמקובל, עוד בטרם פוענחו הכתובות, למאות החמש-עשרה והארבע-עשרה לפסה"נ. בהמשך החפירה נמצאו במקום גם חפצים מצריים בני הזמן המקביל, והדבר שימש אישור נוסף לתיארוך הראשוני. (לקוראי "תקופות בתוהו – ההיתה תקופת חושך ביוון?" ידוע כי הכרונולוגיה המיקנית נבנתה ע"פ התאמה לכרונולוגיה המצרית, וע"כ אין כאן אלא ראיה אחת, ואף היא אינה ראיה כלל…)

ע"פ הממצאים הנ"ל נקבע, ללא כל ספק, כי אוגרית היתה עיר כנענית קדומה, בתקופה שקדמה ליציאת בני-ישראל ממצרים, וכל הפרסומים העוסקים בשרידי הספרות והתרבות שנחשפו בה, מבוססים על קביעה זו.

אולם, בהמשך הדרך, בשלב בדיקת הממצאים ופענוח הכתובות התעוררו שאלות קשות.

ממצאים רבים העידו על קשר משונה בין העיר אוגרית הקדומה לבין יוון וקפריסין של המאות השמינית והשביעית. לפסה"נ: שמות, תופעות ומנהגים השייכים לתקופה האיונית ביוון נתגלו במפתיע באוגרית שקדמה לה במאות שנים.

עד כאן אין כל חדש, לפחות לקוראי "תקופות בתוהו", אלא שבאוגרית נתגלו ממצאים מעניינים נוספים. כאמור, נמצאו באוגרית הרבה לוחיות כתובות. הלוחיות היו כתובות בכתב יתדות בארבע שפות שונות. אחד מסוגי הכתב שנתקשו בזיהויו, נמצא כי הוא איננו כתב יתדות רגיל אלא כתב אלפבתי שהשתמש בסימני כתב היתדות. נתברר כי זוהי עברית קדומה, הכתובה בכתב יתדות.

"התגלית היתה מדהימה: מאות שנים לפני שבני ישראל נכנסו לכנען, לא זו בלבד שהכנענים השתמשו בשפה העברית, אלא אף כתבו אותה בכתב אלפביתי. בתוכן ובסגנון נתגלה דמיון מפתיע בין הספרות העברית של אוגרית לבין ספרות התנ"ך, בעיקר של תקופת הנביאים. ביטויים, ניבי לשון, מנהגים, אגדות עם ועוד, כולם נמצאו דומים עד מאוד לסגנון המקראי, המאוחר במאות שנים.

"המבוכה היתה רבה. עד אז, במשך שלושה דורות, קבעו מלומדים בעלי שם, פרשנים, כותבי ערכים עבור אנציקלופדיות שיש להפחית מגיל המקרא:.. ניתן היה להראות במומחיות רבה, שביטוי זה או אחר בתהלים או במשלי לא יכול היה להיות בשימוש כבר בימי דוד או שלמה במאה העשירית, ומוצאם בתקופה הרבה יותר מאוחרת – שבין המאה הששית ועד לשלישית לפסה"נ… פסוקים רבים מדברי הנביאים הכילו כביכול רמזים אף למלחמות המכבים בסלווקים, כמעט שש מאות שנה אחרי הנביא ישעיהו. על-ידי הזזת תאריך ניסוחן של רבות ממצוות המקרא … לתקופה שלאחר בית ראשון, ייחסה ביקורת המקרא את מוצאן לגלות בבל, וכמה מהן אף לתקופה הסלווקית ולהשפעת המחשבה היוונית.

"והנה עתה נמצאו אותם הביטויים בכתבי ראס-שמרה מתקופה המקדימה את הנביאים בשש עד שבע מאות שנה.

"ההשקפה החדשה, השלטת מאז חפירות ראס-שמרה, אף היא מתיחסת ליסודות רבים בתנ"ך  – בתחומי החברה, הדת, והתרבות – כאל חיקוי, אך הפעם ממקורות כנעניים; מאחר שהיו קיימים כבר כשש מאות שנה לפני המועד המיוחס להם במקרא הרי לא יתכן שהיו ממוצא יהודי. בני ישראל ירשו את שפתם, סגנונם, האלפבית והמקצב שלהם מן הכנענים. הצדק החברתי ולהט הנבואה היו כנענים מאות שנים לפני שהיו ישראלים….  מסקנות אלה ודומות להן הוכתבו על סמך הגיל שיוחס ללוחות ראס-שמרה. אולם לאור הדמיון המפתיע בין לוחות ראס-שמרה והתנ"ך, בלשון, בסגנון, בצורת השירה, במונחים טכניים.. בידע רפואי, בלבוש ועדיים, היה ההיגיון מחייב שספרי המקרא ולוחות אוגרית, המכילים הקבלות כאלה, הם בני אותה תקופה. אולם מסקנה זו כלל לא עלתה על הדעת בגלל המכשולים הכרונולוגיים שהוסברו לעיל.

"השחזור הנוכחי של תולדות האנושות מטיל אמנם נטל כבד על מושגי ההיסטוריה המקובלים עקב תיקון של חמש עד שש מאות שנה, אך כיצד יוכל המצפון המדעי לגשר על פני פער כפול במימדיו, ולפשר בין תוצאות המאמצים שהושקעו בביקורת המקרא ובין הממצאים הארכיאולוגים של ראס-שמרה? כאן הפער הוא אלף ומאתיים שנה."

התמודדות עם שיטתו של וליקובסקי ב"תקופות בתוהו" מחייבת שינוי תפיסתי רחב היקף בלימוד ההיסטוריה והארכיאולוגיה, וקבלתה משמעותה היא כי מחקרים רבים וספרים רבים שנכתבו בנושאים אלה, חייבים להכתב מחדש. אין פלא, איפוא, שקשה להיסטוריונים לקבלה.

תופעה שיש לתת עליה את הדעת היא תגובתו של עולם המדע למחקריו של וליקובסקי. ספרו הראשון "עולמות מתנגשים" עורר סערה עצומה בקרב קהיליית האסטרונומים  בארה"ב, עד כי היו שהשוו בין הזעזוע שגרם הספר לבין זעזועי הטבע האדירים המתוארים בו. הדברים הגיעו עד כדי חרם על הוצאת הספרים מקמילן שהוציאה את ספרו. התגובות בקרב ה"מדענים" היו חרם על האיש ועל ספריו, ללא כל התייחסות עניינית לדברים. גדולי מבקריו אף התפארו בכך, שמעולם לא קראו את ספריו. חשוב לציין כי כיום, לאחר שהתפתח חקר החלל, כמעט כל תחזיותיו וטענותיו האפיקורסיות של וליקובסקי נתאמתו, אע"פ שאין זוקפים אותן לזכותו. גם השיחזור המוצע ב"תקופות בתוהו" קיבל חיזוקים מתגליות ארכיאולוגיות חדשות שנתגלו לאחר שיצאה לאור המהדורה הראשונה, והדברים הובאו בפרק מיוחד בסוף המהדורה העברית של הספר.

ההיסטוריונים והארכיאולוגים למדו מנסיונם של האסטרונומים, ונקטו בגישה אחרת. כמעט שלא נכתבו מאמרי ביקורת בנושא (להבדיל מ"עולמות מתנגשים" עליו נכתבו למעלה משלשת אלפים מאמרים לחיוב ולשלילה), ובדרך זו הלך הספר ונעלם מהמודעות הציבורית. כיום, כמעט כל היסטוריוון או ארכיאולוג העוסק בתחום, כאשר יישאל על וליקובסקי ידע לומר כי היה אחד כזה שניסה לסתור את הכרונולוגיה המצרית ללא הצלחה (האומנם?!), אך מעטים הם ההיסטוריונים והארכיאולוגים שקראו את ספריו וניסו להתמודד איתם במלוא הרצינות הראויה להם.

סקירה של ערוץ אורות:

 

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of