אתאיזם זה דת? נקודה?

ג. צ. במאמרו "אתאיזם זה דת. נקודה", כותב כך:

"מהי בעצם דת?

ניקח הגדרה מויקיפדיה:

דת היא סוג של התארגנות חברתית או תרבותית הכוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האנושות לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים ו"היסטוריה קדושה" שמיועדות להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום ואת משמעותם. דתות רבות גורסות עקרונות מוסריים הנובעים מציווי עליון, חוקים דתיים או אורח חיים שמתחייב על פי עקרונות הדת והאמונה בנוגע ליקום ולטבע האדם.

חדי המחשבה שבינכם כבר מתחילים לראות את זה…

איך בעצם אתאיזם קשור לדבר ההזוי הזה שנקרא דת?

אני הולך לחלק את ההגדרה ולהראות לכם חלק אחרי חלק, איך אתאיזם עומד בזה בדיוק כמו כל דת אחרת.

דת היא סוג של התארגנות חברתית או תרבותית

עצם קיום המונח אתאיזם מעיד על התארגנות כלשהי תחת המושג, אדם שמגדיר עצמו כאתאיסט באופן אוטומטי משייך את עצמו לקבוצה – קבוצת האנשים האתאיסטים.

הכוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האנושות לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים.

פה רובכם תחשבו שנפלתי, הרי, האתאיסט, בהגדרתו, לא קשור לשום דבר רוחני בשום צורה שהיא. אז זהו, שזה פשוט לא נכון. אתאיזם כולל מערכת אמונות והשקפות עולם שקושרות את האנושות לרוחניות – פשוט בטענה שאין שום חיבור כזה. שימו לב: רב הדתות טוענות שהן יודעות מיהו ״אלוהים״ או מהי ״רוחניות״, אתאיזם כדת לכל דבר גם היא טוענת שהיא יודעת בדיוק מהו אלוהים – היא פשוט טוענת שהוא לא קיים.

דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים ו"היסטוריה קדושה" שמיועדות להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום ואת משמעותם.

על הסמלים, הפולחנים וההיסטוריה הקדושה של האתאיסטים אני ארחיב ואסביר בפוסט נפרד, אבל אני כבר יכול לומר לכם שה״מדע״ שהאתאיסטים טוענים שהם מסתמכים עליו בטענותיהם הוא כבר מזמן אינו מדע טהור ומכיל בתוכו אין ספור טענות ״רוחניות״. אני מרגיש די בנוח להשוות חלק גדול מהגישות המדעיות האתאיסטיות לפיסיקה הקוונטית שמציגים בסרט הסוד, שימוש ציני במונחים ורעיונות מדעיים דרך גישות לא מדעיות לחלוטין.

בכל מקרה ברור לנו שבעוד ומדע אמיתי, חוקר וביקורתי יכול להוביל להמון ידע חדש – ברגע שגישות אתאיסטיות השתלטו על המדע נוצרת בעיה כפולה: מצד אחד, מציאת ״משמעות״ לחיים ומציאת דרך הווצרות החיים דרך גישות לא מדעיות בעליל (ממש כמו שבדת עונים על השאלות האלה כשהעיקר הוא שימוש באלוהים, האתאיסטים עונים על השאלות האלה כשהעיקר הוא להסיק שאין אלוהים.)

מצד שני, גישות רבות נוספות ותשובות נוספות נפסלות על הסף פשוט כי הן לא ״נשמעות מדעיות מספיק״ כי נשמע שיש בהם משהו דתי. ממש כמו שבמשך שנים דחתה הכנסיה על הסף את האבולוציה רק כי היא לא התאימה לרוח הדתית, היום האקדמיה שוללת גישות רבות סתם כי הן לא ״מספיק אטאיסטיות״ (ר״ע קארל יונג) והיום מי שרוצה להחשב ״אקדמאי״ חייב להזהר ממש ולא להציג את כל הדעות שלו כפי שהן (ר״ע ויקטור פרנקל).

דתות רבות גורסות עקרונות מוסריים הנובעים מציווי עליון, חוקים דתיים או אורח חיים שמתחייב על פי עקרונות הדת והאמונה בנוגע ליקום ולטבע האדם.

גם פה, יש הרחבה של המושג היפה ״רציונאליות״ או בעברית פשוטה, לפעול בהיגיון, למשהו אחר לחלוטין. ממש כמו שבנצרות לקחו את העיקרון של לעזור לכולם להגיע לגן עדן והשתמשו בו למסעות צלב ורצח המוני, פה הפכו את החשיבה הרציונלית לחשיבה תועלתנית שמושתת אך ורק על תועלת אישית פשוטה – זוהי הפשטה וקילקול אמיתי של ה״רציונליות״.

ממה צריך להיזהר בעצם?

בעיקרון, כל מי שבא להוכיח משהו רוחני בכלים פיזיקליים – צריך להדליק לכם נורה אדומה. בין אם זה ספר הסוד שמדבר על מכניקה קוונטית, נוצרי שמתווכח עם האבולוציה או אתאיסט שטוען ש״אי אפשר למדוד את אלוהים״ או ש״אי אפשר להוכיח שהוא קיים ולכן הוא לא קיים״.

אריסטו חילק את הדבר שנקרא ״ידע״ לשני סוגים שונים, האחד, ידע רציונלי שאפשר להוכיח ולבדוק אותו – כמו מתמטיקה או פיזיקה (לפחות כמו שפיזיקה אמורה להיות, אבל, על זה במאמר אחר) והשני, ידע תפיסתי שאין דרך להוכיח אותו אבל לא פחות חשוב לחקור אותו ברמה הפילוסופית ממש כמו השאלה לגבי אלוהים.

מה הפתרון שאני מציע?

קודם כל, זה שאתאיזם זה דת, זו לא בדיוק בעיה – ולכן לא ממש צריך פתרון. כלומר, זה לא יותר בעיה מהעובדה שיהדות ונצרות זה דת, אולי חוץ מהעובדה שהאתאיסטים חושבים שאין להם דת.

בכל מקרה, מה שאני מציע זה לא ללכת אחרי שום עדר בכל מה שקשור לחיבור האנושות לדברים רוחניים או בכל מה שקשור לעקרונות מוסריים – חקירה פנימית אותנטית ושיחות טובות עם אנשים קרובים יביאו אתכם לאמת שלכם והיא טובה יותר מכל דבר אחר שתמצאו".

עד כאן ציטוט.

האם הוא צודק? מה זה בכלל חשוב? זה הרי ויכוח טרמינולוגי, מה כל כך מפריע לאתאיסט שיקראו לו 'דתי', הוא יכול לטעון שמנקודת מבטו הוא צודק, ואם זו דת, אזי זו דת חיובית ואמיתית, להבדיל משאר הדתות שלדעתו הן שקריות. מה זה משנה איך מגדירים קבוצה מסויימת?

כנראה שיש משמעות לכינוי, משום שהאתאיסט היה רוצה להציג את עצמו כמישהו שלא אומר שום דבר מיוחד, מלבד היגד נורמטיבי על המציאות, הוא היה רוצה לראות את עצמו כמשהו אלמנטרי, שאם אין שום שיגעונות בראש, דעתו היא ברירת המחדל, דעתו של 'המדע', ותו לא.

הבעיה שכל אחד היה רוצה להיראות כך, ורוב האנשים רואים את עצמם כך. הרבה דתיים גם רואים את עצמם כטוענים להיגד נורמטיבי על המציאות, ברור להם שלעולם יש מתכנן, ומבחינתם זו ברירת מחדל.

מה האמת? האמת שהאתאיזם כולל בתוכו אמירה מטאפיזית בדיוק כמו הרבה כתות ודתות אחרות, והוא גם נלוה למסכת שלמה של אמונות והרגלים.

מדוע? המדע אינו יכול לעסוק במטאפיזיקה מעצם הגדרתו, הוא לא יכול לעסוק בשאלת קיום האלהים. ולכן כל קביעה בנוגע לאלהים היא מחוץ לתחום המדע, היא קביעה מטאפיזית, הן הקביעה שאלהים קיים, והן הקביעה שאלהים אינו קיים.

הקביעה שאלהים אינו קיים היא לא רק קביעה מטאפיזית, אלא גם הרבה פעמים נסמכת על שיקול תיאולוגי, כגון: אם אלהים קיים, איך יש כל כך הרבה רוע בעולם? אם הוא קיים, מדוע יש עצב תועה בג'ירפה? כלומר, האדם קובע לפי ההגיון שלו מה סביר שאלהים יעשה ואיך הוא יתנהג, לזה קוראים תיאולוגיה. אותו הגיון שמביא את הכומר להחליט מסברא מה אלהים רוצה שיעשו או לא רוצה שיעשו, הוא זה שמביא את האתאיסט 'להוכיח' שאין אלהים, כי אם היה אלהים הוא היה מתנהג בצורה כזו ולא אחרת.

לא זו בלבד, האתאיזם בן ימינו, הוא לא רק קביעה שאלהים לא קיים, אלא גם אוסף אמונות ודעות בנוגע לדת שלא קשור במישרין מבחינה לוגית בשום צורה לאתאיזם. אדם יכול להגיע למסקנה פילוסופית שאלהים אינו קיים, משום שזו דעתו מבחינה פילוסופית. ולא נגזרת מזה כל שנאה לדת, או הנחה שהיא בנויה על מניפולציות ושקרים וזיופי טקסטים. כשם שכשהופרכו הנחות של ניוטון ע"י איינשטיין, לא נטען שניוטון היה שקרן ושניסה להונות את האנושות, אלא שהוא פשוט לא ידע. יכול אדם לחשוב שהתורה נכתבה בזמן המתואר בה ושהיא משקפת מציאות היסטורית של אנשים ישרים אמיצים וכנים, למרות שהוא סבור שהענין האלהי הוא דמיון בעלמא.

האנשים שמכנים את עצמם 'אתעיסטים' בזמננו, מלאים בבוז לכל הטקסטים של הדת, בצירוף מקרים מופלא הם מריחים גפרית מכל מה שקשור בדת, הם בטוחים שכל הטקסטים הדתיים הם צירופי מניפולציות ונרטיבים שקריים ומושחתים, כל הדתיים בזמננו מפגרים וחסרי אינטלגנציה, כולם משתלטים 'לנו' על החיים, וקשה להוציא מהם מלה טובה על בדל זנב משהו שקשור איכשהו בדת.

יתירה מכך, באופן מתמיה האנשים האלו בורים במדע, ייתכן שיש להם התמחות איש בתחומו, אבל בפילוסופיה של המדע וביסודותיה אין להם מושג. הם שטופים 'מדענות', ובטוחים שהמדע מוכיח שאין אלהים, שהמדע מוכיח שהתורה היא זיוף, הם נכרכים אחרי 'חוקרים' כדוגמת יגאל בן נון, שכל מי שמכיר קצת את החומר, מזדעזע מהרמה הנמוכה שלו מבחינה מחקרית, רק בגלל שהוא מספק את הסחורה. האם העובדה שאתה אתאיסט, והגעת למסקנה פילוסופית שאין אלהים, זו סיבה שתשתטה? שכל מי שימכור תיאוריה או שיספר סיפור הקשור בניגוח הדת ייהפך אצלך לסמכות עליונה?

יש כאן לא רק דעה מטאפיזית, אלא גם חשיבה קבוצתית, הנחות יסוד שעוברות מפה לאוזן, ממים, בכנסי אתאיסטים, בסרטוני יוטיוב, ובפוסטים בפייסבוק, כן, זה מקור ההשכלה של האנשים האלו בנוגע  למגדיר של עצמם, האתאיזם. ייתכן שבמקצוע שלהם יש להם התמחות רחבה, אבל בהשקפת העולם שלהם, ההתנהלות היא כמו דת, יש אנשים משפיעים בעלי כריזמה שמייצרים חמרים ששוים ברמתם להרצאות החזרה בתשובה דרך ט', ויש את ההמון שמתרווח אחרי יום עבודה על הכורסה, ונכנס לפייסבוק או לכל מדיה שטחית אחרת כדי לקלוט קצת 'אורות' של אתאיזם…

אז כן, האתאיזם של זמננו היא מין קבוצה שכזו, שלא משנה איך מגדירים אותה מבחינה סמנטית במילון. אבל היא לא קבוצת ברירת המחדל של החשיבה האנושית, אלא אנשים שמניחים הנחה מטאפיזית שאין אלהים, הרבה פעמים מסיבות תיאולוגיות. וסביבה מגבשים דעות שונות בהקשר לדת בכל גלגוליה, הטקסטים ההיסטוריים העתיקים שלה, הגילויים שלה בתקופה הקלאסית, בימי הביניים, ובזמן הזה. דעות קדומות שנובעות בדרך כלל מבורות, או סתם כך מאימוץ נרטיב מסויים.

כשכתבתי שהמדינה היחידה בעולם שהיא אתאיסטית הינה צפון קוריאה, העתעיסטים נדלקו, הם הכריזו שלא יתייחסו לתוכן של המאמר משום שיש בו חוסר יושרה… (השיטה הרגילה, במקרה זה, כמו בדרך כלל, זה נבע מחוסר הבנת הנקרא, תופעה שכיחה שם. טענתם היתה שבאיסלנד יש יותר אתאיסטים, אבל בצפון קוריאה האתאיזם הוא מעוגן בחוק וחובה על כל האזרחים). נכון שזה נשמע מגוחך, הרי בצפון קוריאה מתרחשים דברים הזויים, והשליט שם הוא רודן אכזר ומטורף, איך זה קשור לעתעיסטים הנחמדים בני זמננו??

ובכן, איך למשל קשורה אירן לדתיים הנחמדים בני זמננו? (יש גם כאלו), מדוע מזכירים לדתיים כל הזמן את אירן? לדעתי זה בצדק, זה  מראה לנו איך שלטון דתי יכול להידרדר, גם אם אני כאדם דתי לא רואה את עצמי כחלק ממשמרות צניעות תופסות נשים ברחוב ומענות אותן בעינויים פיזיים עקב לבוש שלדעתי הוא בלתי הולם. אני לא נעלב כשמציגים בפני מראה שאומרת: גם מי שמאמין בצדקת הדת, צריך להציב לעצמו בלמים ואיזונים. לא כל מה שנראה "לך" כלא הולם, בהכרח הוא כך, ולא יתכן שכל צעיר חמום מח יכפה את דעתו על אחרים, גם אם הוא מאמין בצדקת הדת ובצדקת דעתו האישית.

איך זה קשור לאתאיסטים? למרבה הצער, הם חושבים את עצמם לנושאי דגל המדע והנאורות, בלי לשים לב שהם שבוייים בקונספציה. הם לא רואים את התמונה, כאילו להם יש דעה א', ולאחרים יש דעה ב', לך נראה שהעולם מוסבר ע"י תיאוריה X והיא מאוששת ע"י כך וכך, ולאחרים נראה שהעולם לא  מוסבר ע"י תיאוריה זו אלא בצורה אחרת. להם נראה שההסתברות לקיומו של אל היא מספר זעום, ולאחרים מספר אחר. לא, הם בטוחים שאין בכלל דעה שניה, ואין כאן מקום לדעות, הם מחזיקים בחשיבה האלמנטרית, ואחרים סתם מפגרים חסרי בינה.

ולכן הם לא יכולים לראות את הקשר. קצת לצאת מהשבלונה, לראות במבט רחב. מה קרה ברוסיה הקומוניסטית? לא רחוק מצפון קוריאה, מנהיג מטורף שדרש פולחן אישיות, רצח של מליונים במחנות, טיהורים, שטיפות מח ותעמולה. באותה מדינה שהיתה מתקדמת מבחינה מדעית, והתחרות שלה עם ארה"ב היתה צמודה ממש, בפיתוח נשק, במירוץ לחלל, וכו'. היתה ההתנהלות די דומה לצפון קוריאה, המרקסיזם היתה משנה מדעית למופת. וזה לא רק כפיה, אלא גם אידיאולוגיה, כאן בארץ גדולי מנהיגינו, הדמויות הבולטות בשמי הארץ גנרלים ובוני המדינה, היו מעריצים של סטאלין, שמש העמים, נטלו חלק בפולחן האישיות, ובישרו את מותו בכותרות אדומות וצעקניות. קיבוצים התפלגו, נאומים וכנסים, מלחמות עולם, הכל בהקשר לפולחן האישיות של סטאלין. השמאל בכלל לא רחוק מזה. נכון שמנקודת המבט שלנו צפון קוריאה נראית הזויה, אבל מבחינה היסטורית, יש קשר הדוק בין השמאל המרקסיסטי ובין הקומוניזם בצורתו הרוסית, ובמדה מסויימת גם בגירסתו הצפון קוריאנית.

פולחן האישיות של סטלין הוא דבר מתבקש, כשאוסרים על כל דת ועל כל דבר שמצית את הדמיון ומלהיב את הרגשות, חייב להגיע פולחן של משהו, השיטה הקומוניסטית כוללת בחובה את האמונה שהיא גן העדן וממילא מחוללו של גן העדן הוא בבחינת אל. ואם השמאל הניהיליסטי בן זמננו לא מעריץ מנהיגים, הוא מעריץ את 'המדע', שם אותו במקום לא פרופורציונלי ולא נכון בחיים. בטוח שהמדע פותר את כל השאלות בחיים ושהוא מוביל בקו ישר לאתאיזם ולביטול כל מה שקשור בדת.

אז אתאיזם יכול להיות מוגדר במילון כ'לא דת', וגם צפון קוריאה מוגדרת במילון כחסרת דת, ההגדרה אינה הנקודה. ההבדל בין חכמים  לטפשים אף פעם לא היה קבוצתי, ישנם אנשים בעלי חוש ביקורת ומביני ענין, שמגבשים להם דעה. אבל הרוב הוא עדרי, הוא תמיד יימשך אחרי הקבוצה שהוא בחר, לא משנה אם זו חסידות זוצ'קע או שזו קבוצת אתאיסטים. אין מה לצפות מעדר שיגלה פתיחות והבנה למכלול המורכבות של החיים. אבל תמיד יהיו בקבוצה אחד או שניים שיבינו. והיה זה שכרינו.

 

---

 

קצת על סטאלין והשמאל ה'נאור':

קודם כל, למי שלא זוכר את הדמיון הרב בין סטלין לקים ג'ונג, מתוך ויקי:

"סטלין הוא אחד מרוצחי ההמונים הגדולים בהיסטוריה: ההערכות בדבר מספר קורבנותיו נעות בין 11 מיליון עד 40 מיליון, והוא נחשב לאחד מגדולי העריצים של המאה העשרים. הנהיג שלטון רודני, שלווה ברצף של חיסולי מתנגדים או חשודים כמתנגדים ("טיהורים"), כליאת מיליוני אנשים במחנות של עבודת כפייה, קולקטיביזציה שהביאה למותם של מיליונים (מה שכונה "הולודומור"), ופולחן אישיות קיצוני…

לון הראווה של הטיהורים הגדולים, היו משפטי הראווה, שכונו משפטי מוסקבה שנוהלו על ידי התובע אנדריי וישינסקי, אשר לאחר מכן שימש במגוון תפקידים, לרבות שגריר ברית המועצות באו"ם. במשפטים אלו הוכרחו גדולי הקומוניזם והמהפכה כזינובייב, קמנייב ובוכרין להתוודות על "פשעים" שלא ביצעו, על קשר כנגד הקומוניזם, לרוב בשיתוף מעצמה זרה כבריטניה, קשר שכלל גם ניסיון לרציחתו של סטלין. לאחר הווידוי הוצאו הנשפטים להורג.

השפעה הרסנית הייתה למשפטים אלו על הצבא האדום. עד שנת 1938 הוצאו להורג רוב אנשי הקצונה הבכירה, ובראשם המפקד המבריק המרשל מיכאיל טוכאצ'בסקי. המדובר היה בטיהור של מאות קצינים, עד לדרגת מפקד פלוגה….

ההיסטוריונים מאמינים כי מדיניותו של סטלין על כל מאפייניה – רציחות, רעב המוני, הגליות למזרח, מחנות עבודה כפויה ועוד – אחראית למיליוני קורבנות בנפש. המספר המדויק אינו ידוע, ונתונים רשמיים לא פורסמו על ידי ממשלת ברית המועצות בשנים שלאחר מותו. יש המעריכים את המספר בין שמונה לעשרים מיליון קורבנות, בהתבסס על מפקדי אוכלוסין שנערכו בשנים 1926 עד 1939. לפי הערכה עדכנית של טימותי סניידר מדובר ב-2 עד 3 מיליון קורבנות. בהתבסס על כל זאת, היחס ההיסטורי המקובל אליו הוא כאל רודן אכזר ורוצח המונים. עם זאת, יש כאלה שרואים אותו עד היום כמנהיג דגול, ותמונתו מופיעה לעיתים בהפגנות הן של מפלגות סטליניסטיות והן של לאומנים רוסים ברוסיה המודרנית…

בימי סטלין הגיע פולחן אישיותו לממדים עצומים. רבים הסופרים והמשוררים, הקולנוענים והאמנים, אשר יצרו יצירות המהללות את דמותו. העיתונות פירסמה רק דברי תעמולה המשבחים אותו, ודיוקנו ניבט מכל פינה.

עם זאת, סטלין לא הסתפק בכך, ודרש שליטה של ממש בכל תחומי החיים. ידוע יחסו המיוחד, למשל, לסופר מיכאיל בולגקוב יוצר יצירת המופת האמן ומרגריטה. סטלין, שאהב אותו בשל יצירתו, המחזה "ימי הטורבינים", שיחק איתו משחק של חתול ועכבר, כאשר נתן לו משרה שהבטיחה את קיומו מחד ושמר עליו בימי הטיהורים, ומאידך מנע ממנו את היציאה לחו"ל בה חפץ על מנת ליצור באופן חופשי. שיחת טלפון אישית מסטלין לבולגקוב שינתה את חיי בולגקוב, שממובטל הפך למנהל האמנותי של אחד מתיאטראות מוסקבה. מבחינתו של סטלין הייתה השיחה מעשה פוליטי מחושב, על מנת להפיץ את הסיפור על סטלין רחב הלב שהציל את בולגקוב, ובדרך זו למצוא חן בעיני האליטה אינטלקטואלית. "משחק" דומה שיחק גם עם הפסנתרנית מריה יודינה.

בתחום המדע חילק סטלין את המדע למדע "בורגני" או "דקדנטי", ולמדע "סוציאליסטי" או "מתקדם". לחלוקה זו לא היה בסיס מדעי של ממש, ולא הייתה שונה בהרבה מהחלוקה שנהגה בגרמניה באותה תקופה בין מדע "ארי" ומדע "יהודי". גישה זו השפיעה לרעה על ההתקדמות המדעית ברוסיה. דוגמה טובה לכך היא התעקשותו של סטלין על גרסה של לאמארקיזם, שקודמה על ידי הביולוג טרופים ליסנקו, לפיה הגורם להתפתחות המינים אינו התורשה כי אם הסביבה. התעקשות זו השאירה את מדעי הביולוגיה בברית המועצות הרחק מאחור למשך שנים. לא היה זה ויכוח תאורטי בלבד. כל מי שהתנגד לליסנקו ולשליטתו במדע הביולוגיה, או שחקר את התפתחות המינים דרך התורשה, הסתכן במעצר, בהגליה או בהוצאה להורג".

מצא את ההבדלים, והם לא כאלו גדולים.

ואיך התייחסו אליו בשמאל הנאור?

הנה לדוגמא:

כך היה נראה 'העולם המתקדם'…

וראו בהרחבה: "כשבישראל ביכו את מותו של סטלין"

רפי מן מתאר:

סטאלין היה אמנם אחד ממנהיגי הניצחון על גרמניה הנאצית, והכיר במדינה הציונית עם הקמתה, אבל מעבר לכך יחסו לישראל, לציונות וליהודים היה עוין ביותר: ב-1948 נרצח בברית המועצות השחקן הנודע שלמה מיכאלס ושנה אחר כך נערך ברוסיה "משפט הסופרים היהודים" וחוסלו מוסדות התרבות היהודיים; ב-1952 נערכו בצ'כוסלובקיה "משפטי פראג" נגד בכירים בצמרת השלטון, ובדיונים הודגש "הקשר היהודי" של הנאשמים; ב-1953 נערך במוסקבה "משפט הרופאים" רובם יהודים, שהואשמו בקשר להרעיל את סטלין ומנהיגים אחרים, והודגש הקשר בינם לבין הארגון היהודי הג'וינט. וזוהי רק רשימה חלקית.

איש לא שכח גם את הטיהורים הנרחבים שערך סטאלין בצבא ובמוסדות הפוליטיים בשנות השלושים, וכמובן גם את החתימה על הסכם מולוטוב-ריבנטרופ בשנת 1939, שאפשר להיטלר לכבוש את פולין ולתקוף באין מפריע במערב אירופה.

המציאות ההיסטורית הזו לא הפריע לבכירי מפ"ם ולעורכי עיתונה להניף את פולחן האישיות לסטאלין לשיאים חדשים במרץ 1953. "אין קנה מידה למוד בו את גדולתו ההיסטורית האנושית, לפי שאין מי שישווה לו בימינו", כתב יוסף ימבור ב"על המשמר". "הרי זה שם שאינו זקוק לתואר מגדיר ומפרש". בעמודים אחרים בעיתון דווקא חיפשו הגדרות: שם סטאלין היה הקברניט, המצביא הגדול, ומנהיג תנועת השלום. "עולם שלם, עולם האנושות העמלה והמקווה, חרד לשלום האיש העומד על המשמר – על משמר השלום", נכתב במאמר המערכת של העיתון….

אי אפשר בלי הציטוט המפורסם, שלא מצאתיו בין דפי "על המשמר", על שקיעתה של  "שמש העמים". זאב צחור מביא בספרו את עדותו של רן גולן, שהיה נער במשמר העמק בשנת 1953, על דבריו של יעקב חזן כשהגיעה הידיעה על מות סטלין:

"עצם חזן את עיניו בחוזקה ואמר בקול עמוק וטהור וחודר: אסון נורא קרה לנו ולעמלי כל הארצות; שמש העמים שקעה. היתה דומיה כבדה".

: