נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

אתולוגיקה וההוכחה הפיסיקו תיאולוגית (מאמר שני)

בהמשך למאמר: "אתולוגיקה קוביות והימורים", כותב יאיר ח. על המאמרים הבאים המנסים להכחיש את תקפה של הראיה הפיסיקו-תיאולוגית:

הצגת הראיה, ומאמר תגובה ל-"למה אין לי זמן לטיעון השעון, או איך אנלוגיות יכולות לרמות"

א. מבוא

בתחילת במאמר זה, השני בסדרה, ארצה להציג בקצרה ביתר חדות את היסוד שיצא לנו במאמר הקודם, כחלק מתמונה רחבה יותר של הסקת מסקנות. דברים אלו נכתבו בעיקר לשם החידוד והעיון, ופחות נוגעים לדיון המרכזי בראיה הפיסיקו-תיאולוגית.
אחר כך נראה כי היסוד שלנו מבטל ערעור מפורסם על הראיה הדומה לטיעונו של עידו מהמאמר הקודם, ערעור אליו התייחס גם פרופ' נתן אביעזר באחד ממאמריו. נדון גם בדברי אביעזר ונראה כי לא ענה יפה לערעור, בעוד לפי דרכנו התשובה היא פשוטה.
בשלב הבא נראה את אי אפשרותה של ראיה פיסיקו-תיאולוגית ללא היסוד המבואר במאמר, ונציג אותה בדרך הנכונה.
בחלק האחרון, אגיב למאמר נוסף של עידו, הנקרא: "למה אין לי זמן לטיעון השעון, או איך אנלוגיות יכולות לרמות", החמישי בסדרת 'אברהם משחק בטעויות', שמביא שורת ערעורים רווחים על הראיה, ואראה כי דווקא לאור היסוד שהתחדש, ערעורים אלו, כמו אחרים הדומים להם - שגויים לחלוטין.

 

ב. הצגה מסודרת של הסקת מסקנות ממאורע מיוחד ונדיר

נחזור שוב לדוגמא בה אלף הטלות קובייה נותנות לנו אלף פעמים את הספרה 6. כעת אנו מתלבטים האם מדובר במקרה, או לא.
נפריד כעת את הניתוח לשני סוגי מסקנות: 1. מסקנה על התערבות מכוונת מצד המטיל שהביאה להתקבלות התוצאה המיוחדת. 2. מסקנה על מבנה הקובייה, שהוביל לתוצאה זו (למשל, הפאה שמול הספרה 6 כבדה יותר משאר הפאות, ולכן הקובייה נוטה ליפול עליה), כאן איננו טוענים שהתוצאה הזו התקבלה בכוונה על ידי מישהו, אלא רק שאיננה מקרית (לא קרה כאן צירוף מקרים).

נתחיל לנתח את הסקת המסקנות במקרה 1.
שתי ההבנות האפשריות של המאורע הן: 1. הקובייה נפלה אלף פעמים על הספרה 6 במקרה. 2. מישהו התערב וגרם (בכוונה) לכך שהיא תיפול אלף פעמים על 6.
בהשוואה בין שתי היפותזות, עלינו לבחור את זו הסבירה יותר. לשם הפשטות התעלמנו כאן מהיפותזות אפשריות נוספות.
אנו יוצאים כאן מנקודת הנחה שהאינטואיציה של רוב האנשים אומרת כי לא מדובר במקרה, ובאים לבדוק מה מונח באינטואיציה זו.
נסמן: P1 - הסבירות שהמאורע אירע במקרה. P2 - הסבירות שהמאורע אירע בכוונת מכוון.
(כבר כעת נעיר כי כמובן לא מדובר בהסתברויות הניתנות לניתוח מדויק, אלא בחשיפה מה אומרת האינטואיציה שלנו (בה אנו נוטים לתת אמון). כמובן ש-P2 אינו ממש מספר, אלא הערכה שלנו לסיכוייה של אופציה זו).
אם האינטואיציה שלנו אומרת שסביר יותר שהמטיל שלט בקובייה והביא בכוונה לתוצאה המיוחדת, הרי שהיא אומרת ש: P2>P1. חשוב לזכור שאת P1 אנחנו יכולים לחשב: הסיכוי לקבל את הספרה 6 אלף פעמים ברצף (בתוך אלף הטלות) הוא: [1000^(⅙)]/1.

כעת נעלה את ערעורו של עידו מהמאמר הקודם: מה מיוחד ברצף הזה, בו אנו מסיקים כי לא מדובר במקרה, לעומת רצפים סתמיים בהם אנו לא מסיקים זאת? בעצם ערעור זה טוען שאין שום הגיון להבדל שכזה, שהרי P1 (הסבירות שמדובר במקרה) שווה בשני המקרים. ותשובתנו היא: אכן, P1 שווה בשני המקרים, אך מאידך, סבירותה של ההיפותזה הנגדית (p2) הופכת לסבירה יותר. בחירה רציונלית בוחנת מה יותר סביר מבין ההיפותזות האפשריות, ו- P2 גדול יותר במקרה שמדובר ברצף מיוחד מאשר במקרה בו מדובר ברצף סתמי (הדגמנו זאת במאמר הקודם), והאינטואיציה נותנת שבמקרה של אלף הטלות שנותנות 6, הוא כבר גדול עד כדי העדפתו על האפשרות שמדובר במקרה, כלומר גדול מP1, אותו חישבנו קודם.
בין אם מסכימים למסקנה (שלא מדובר במקרה), ובין אם לא, חשוב להבין מה מונח ביסודה של מסקנה כזו. את ההסבר מדוע P2 גדול יותר כאשר מדובר ברצף מיוחד, הסברנו כבר במאמר הקודם: כאשר רצף מסוים הוא מיוחד בעיני מישהו, ותהא הסיבה לכך אשר תהא (במקרה זה מדובר ברצף מענג אסתטית), הרי שהפוטנציאל של הרצף להיבחר על ידו גדלה.
אפשר להדגים זאת באופן הבא:
ניקח 100 רצפים בני אלף ספרות, שכולם הם רצפים סתמיים, ללא ייחודיות כלשהי הנראית לעין.
נציג את רשימת הרצפים בפני כיתה של 100 תלמידים, ונבקש מכל אחד מהם לבחור רצף אחד.
ניתן לשער כי הבחירה תתחלק באופן שווה, פחות או יותר, בין הרצפים השונים, קרי, כל רצף ייבחר בערך פעם אחת. מדוע? אין סיבה כלשהי הנראית לעין שתגרום לתלמידים להעדיף רצף כלשהו, ולכן בחירתם היא אקראית, מעין הגרלה, ובהגרלה שכזו לכל הרצפים סיכוי שווה.
נחזור שוב על אותו הניסוי עם שינוי אחד, ניקח 100 רצפים בני אלף ספרות, ש-99 מהם הם רצפים סתמיים, ו-1 מהם הוא רצף של 666666…
שוב נציג את רשימת הרצפים בפני כיתה של 100 תלמידים, ונבקש מכל אחד מהם לבחור רצף אחד.
כעת סביר שהתפלגות התוצאות תהיה שונה. כדוגמה, יש סיכוי לא רע שנמצא כי מתוך 100 תלמידים, 8 בחרו ברצף המיוחד, ושאר הרצפים נבחרו בערך פעם אחת כל אחד.
ההסבר לכך הוא שלכל מספר יש אותו פוטנציאל בסיסי להיבחר על ידי התלמידים (הוא עוד אחד מהאפשרויות), אך לרצף המיוחד ישנו ערך מוסף על פני כל הרצפים, יש לו "תכונה נוספת" שתגרום לתלמידים לבחור בו, מעבר לעצם היותו אחת מהאפשרויות.
ראינו כאן בעצם הדגמה לכך שלרצף מיוחד ואסתטי ישנו סיכוי גבוה יותר להיבחר על ידי בן אדם, וזה כמובן מסביר את מה שמונח בבסיס האינטואיציה שלנו ממקודם, ש- P2 גדל כאשר מדובר ברצף מיוחד. אי אפשר לתת נימוק מתמטי לכך שבהתקבל אלף פעמים 6 בהטלת קובייה עדיף להסיק על מתכנן מאשר על אקראיות (כלומר, ש- P2 גדול מ- P1), ובכל החלטה מעין זו הדבר נתון לאינטואיציה שלנו.

על מסקנה מהסוג השני, נחיל את אותו הניתוח.
אם במקרה בו יוצא בהטלת קובייה רצף של אלף פעמים 6 אנו מסיקים על כך שהתוצאה הייתה מוכתבת מראש, ללא קשר לצורת ההטלה (כלומר, הקובייה איננה הוגנת), ואיננו עושים את אותו הדבר במקרה בו מדובר ברצף סתמי (על אף הסיכוי הזהה לקבל את כל אחד מהרצפים), הרי שההסבר היחיד שניתן לתת לכך הוא שהסיכוי שרצף של אלף פעמים 6 מוכתב מראש, גבוה מהסיכוי שרצף סתמי מוכתב מראש ללא קשר לצורת ההטלה. הסיבה לכך היא כנראה שבכדי לקבל רצף של אותו המספר יש צורך במנגנון פשוט (המסה מרוכזת בפינה אחת בקובייה), לעומת מכניזם שיכתיב לקובייה רצף סתמי כלשהו ללא קשר להטלות, מכניזם שנראה על פניו מורכב מאוד.
בעצם אנחנו מעריכים את הסיכוי האפריורי לכך שהגיעה לידינו קובייה כזו, ומעריכים (לפי האינטואיציה) שסיכוי זה גבוה מהאפשרות שקובייה הוגנת נתנה לנו אלף פעמים 6.
כאן המקום להעיר על ניסוח כושל נוסף של עידו. במאמר ההוא נכתב: "למה שתוצאה כמו שלושים פעמים 6 תיראה לנו כמו הפתעה הסתברותית? היא סבירה לא פחות ולא יותר מכל תוצאה אחרת, ומפתיעה לא פחות ולא יותר מכל תוצאה אחרת". את הדחייה של טענה זו כבר ראינו. אמנם תוצאה של שלושים פעמים 6 היא סבירה כמו כל תוצאה אחרת, אך במקרה זה האלטרנטיבה (לפיה מדובר ביד מכוונת, או בקובייה לא הוגנת) היא סבירה יותר מאשר בשאר המקרים, עד כדי העדפתה על האפשרות שמדובר באקראיות.
נראה מדבריו כי אם אכן תוצאה אחת היא פחות סבירה מאשר תוצאה אחרת, אזי התקבלותה של התוצאה באמת הייתה מצריכה אותנו להסיק מסקנה על הקובייה (או על המטיל). אנו נראה כעת שמדובר בטעות, וללא היסוד שלנו, אין שום הצדקה גם למסקנה שכזו. ניקח כדוגמא הסקת מסקנות מן הסוג הראשון (מסקנה על יד תבונית)
ניקח לדוגמא מטבע שנבדק במעבדה ונמצא כי הוא נוטה ליפול 80% מהפעמים על עץ, ובשאר על פלי. הטלנו את הקובייה 30 פעמים, ולהפתעתנו קיבלנו 30 פעמים פלי. כעת, תוצאה זו בהחלט עונה על דרישתו של עידו, שהרי לא ניתן לומר כי היא "סבירה לא פחות ולא יותר מכל תוצאה אחרת", שהרי הצד של העץ סביר הרבה יותר. לכן, לכאורה יסכים עידו כי עלינו להסיק כאן על אי הוגנות ההטלה.
אך נשים לב כי למעשה, הקובייה המדוברת זהה בדיוק למטבע זה. גם שם אנחנו יודעים (לצורך העניין בדקנו במעבדה) שלפאות 1-5 יש סיכוי של 80% להתקבל (כי הסיכוי של כל צד שווה), ומה זה משנה שבמטבע כל הפאות מאוחדות לכדי פאה אחת שנתון כהנחת מוצא שהסיכוי לקבל את הצד הזה במטבע הוא 80%? נמצנו למדים כי מניסוחו של עידו עולה כי הוא איננו עקבי.
במטבע שלנו אי ההוגנות נובע מכך שהצד של העץ שוקל יותר מאשר הצד של הפלי, ובמקרה של הקובייה אי ההוגנות נובעת מכך שהמספרים 1-5 מפוזרים כל אחד על גבי פאה נפרדת, וכך תופסים 5 אפשרויות נפילה, ולא אחת. השוני אינו מהותי לגבי מסקנה על אי נכונות ההנחה הראשונית שלנו.
אם במקרה של הקובייה לא ניתן להסיק על אי הוגנות ההטלה, אז גם במקרה המטבע לא ניתן להסיק על אי הוגנות ההטלה.

ניקח דוגמא נוספת כדי להדגים בה הסקת מסקנות מן הסוג השני.
לפנינו תוכנת מחשב שבכותרת שלה כתוב: "הטלת קובייה בצורה אקראית", והיא בנויה כך שאנחנו מזיזים את האצבע על מסך המגע של המחשב, ולפי תזוזת היד שלנו הקובייה נופלת (וירטואלית) ונותנת מספר כלשהו. נדמה לי שגם כאן, אם נקבל רצף של אלף פעמים 6, נסיק כולנו שמדובר בתקלה, וכנראה שהספרה הזאת מתקבלת ללא קשר לצורת הנגיעה במסך.

לעומת זאת, אם נקבל את הרצף 531256243 אף אחד לא יסיק שמשהו לא כשורה בתוכנה. כעת עולה שאלתו של עידו, מהיכן נובע ההבדל הזה. ננטרל את האפשרות להסיק מסקנה מהסוג הראשון (שמישהו תכנן שיתקבל רצף של 6666666) כי אז השאלה פתורה. לכן נאמר כי יש לנו וודאות שאף אחד לא התכוון שיתקבל רצף של 66666666, אלא ההיפותזה העומדת על הפרק היא שמדובר בבאג בתוכנה, או בטעות אנוש.

אם המסקנה הזאת מקובלת עלינו (ואני משער שהיא מקובלת על כולם), אז ההצדקה לכך היא שיש יותר סיכוי לקבל באג במערכת שמוביל לרצף פשוט שכזה 666666 (וגם 1,2,3,4,5,6), מאשר לקבל באג שנותן רצף ספרות סתמי. נראה כי ישנן יותר אפשרויות לתקלות שיוצרות רצפים פשוטים. היה אפשר להאריך בכך, אך אין זה מענייננו. רק נזכיר שאם מישהו לא מסכים לכך (שיש יותר סיכוי לתקלות שיוצרות רצף כמו 666666) עליו שלא לחשוד שמשהו לא כשורה בתוכנה (אלא אם הוא חושד שמישהו רצה בתוצאה 66666), בדיוק כפי שלא נחשוד בתוכנה אם קיבלנו רצף סתמי כלשהו.

 

 

ג. בחזרה לראיה הפיסיקו-תיאולוגית

כעת, כשאנו מצוידים בהסבר המדויק להסקת מסקנות שכאלו, נוכל לחזור לראיה הפיסיקו-תיאולוגית. הראיה הזו בעצם מסיקה ממיוחדותו של היקום על כך שמישהו תכנן זאת.
כלומר, המסקנה היא על קיומו של מתכנן תבוני שברר את תכונותיו של היקום הזה מתוך כל האפשרויות האחרות שיכלו להיות. הטענה היא שרוב ככל הצורות שיכל לקבל היקום (למעשה, חוקי הפיסיקה) לא היו מובילים ליצירת חיים כלשהם, ולכן אם מתוך אוקיינוס אפשרויות אלו, עומד בפנינו דווקא היקום המאפשר ויוצר חיים, המסקנה היא שמישהו תבוני גרם לכך (נניח זאת כעובדה כרגע).
מסקנה זו דומה לכמה מן המסקנות שנדונו במאמר הקודם: מסקנה על הטלותיו מוכוונות המטרה של מטיל הקובייה, מסקנה על רמאותו של המהמר, מסקנה על מסדר חפיסת הקלפים ומסקנה על כותב הכתובת במדבר.

ניתן לנסח את הראיה הפיסיקו-תיאולוגית כך:

הנחה א': מספר האפשרויות של יקומים התומכים בחיים הוא אפסי ביחס לכל אינסוף האפשרויות
(Fine Tuning).
הנחה ב': מצב עניינים זה הוא מיוחד, במובן זה שהוא בעל פוטנציאל גבוה להיבחר על ידי יש תבוני.
הנחה ג': כאשר עומד עומד בפנינו מצב שהסיכוי לקבל אותו אקראית הוא אפסי, והוא בעל פוטנציאל בחירה גבוה, סביר להעדיף את אופציית התכנון.
מסקנה: אופציית התכנון היא הסבירה יותר, כלומר מישהו תכנן את העולם.

הנחה א' נתמכת הן על ידי המדע, והן על ידי ההיגיון, ולא נעסוק בה במאמר זה.
הנחה ב' תידון בסעיף י' במאמר.
הנחה ג' מתבססת על כל מה שהסברנו עד כה, וכולנו מוכיחים את הסכמתנו לגביה בכך שאנו משתמשים בה באין ספור מקרים בחיי היומיום (דוגמת כתובת האבנים במדבר, דוגמת חפיסת הקלפים, דוגמת המהמר בקזינו וכו'). כמובן שבכל מצב נתון עלינו להעריך את הסבירויות זו כנגד זו בהתאם לפרמטרים שונים (שעוד נראה בהמשך).

ד. מענה לערעור 'כל המאורעות הם שווי הסתברות'

כעת, נענה לטיעון שגוי שמועלה נגד הראיה.
ניסוח חביב שלו מצאתי כאן, אצל המגיב 'בני': "נניח וכל מגדלי עזריאלי קרסו ברעידת אדמה, ועכשיו יש שם הר של בטון, ברזל, זכוכית, ועפר. כולם יגידו שהסיכוי שהערימה תהיה מסודרת בדיוק כמו שהיא עכשיו, הוא אפסי לחלוטין. גם אם תפיל מגדלים מיליארדי פעמים ביום למשך נצח, לעולם לא יקרה שכל פירור של אבק וזכוכית יפלו באותה נקודה בדיוק. לפי ההיגיון שלך צריך לומר שיש כאן התערבות אלוהית שסידרה הכל בצורה מדוייקת, אבל אתה תגיד שהכל אקראי לחלוטין, אפילו שזה לעולם יכול לקרות. אותו דבר לגבי היקום, היתה התפרצות של אנרגיה שיכלה להיות כל דבר אחר, כל חומר אחר, בכל מרחב אחר, וייתכן גם ללא האפשרות לתודעה. זה שזה קרה זה בדיוק כמו הבניין שנפל, זה אקראי לחלוטין, אבל הסיכוי לזה לא קיים."
טיעון זה בעצם מעלה את ערעורו הכללי של עידו (שעסק בהסקת מסקנות שכזו באופן כללי) בצורה ממוקדת כנגד הטיעון הפיסיקו - תיאולוגי.

כך גם כותב מישהו אחר: "אתה מניח שהקיום של חיים הוא דבר משמעותי ובעל חשיבות, והוא פשוט לא… מה יקרה אם יימחה כל המין האנושי? מה יקרה אם יהרסו כמה כוכבי לכת? "כלום", כי אין לזה באמת חשיבות… ולשום דבר מזה אין מטרה. עכשיו כשאנחנו יוצאים מנקודת מבט כזו, אנחנו נגלה שהחישובים (על הסבירות הנמוכה לקיומם של חיים. הערת המעתיק) פשוט לא רלוונטיים, באותה מידה יכולתי לחשב את סיכויי ההפגשות של כל מיני תנאים אחרים שביחד יוצרים כלום ושום דבר והוא יהיה נמוך באותה מידה, זה אומר שאנחנו צריכים להתפעם מזה?"

ניסוח נוסף שמצאתי הוא הבא: "הסיכוי לצרוף אקראי כלשהו שווה בדיוק לסיכוי לכל צרוף אקראי אחר. החשיבות שאתה מייחס לצרוף מסויים היא זו שהופכת אותו לפלא".

טעות זו מצאתי גם בסרטון זה: https://www.youtube.com/watch?v=oeSIHPq6tYg.

ערעור דומה מביא נתן אביעזר במאמרו "העיקרון האנתרופי - יחסים בין אדם ועולם", בשם פרופ' רפאל פלק שביקר את ספרו של אביעזר, ונצטטו כלשונו:
"עניין מיוחד מגלה אביעזר ב"צירופי המקרים המופלאים" המאפיינים לדבריו את היקום. כוונת הטיעון הוא, שאירועים אלו אינם יכולים להיות פרי המקרה, ומכאן שהם תוצאה של יד מכוונת. לכאורה טיעון זה הוא משכנע, אולם בחינה זהירה מגלה שהטיעון מוטעה מיסודו. לפי ההגיון של אביעזר, ההסתברות שאני אכתוב שורות אלה, בעיפרון בלתי מחודד, שצבעו צהוב, ביד שמאל, בשעת ערב מאוחרת, על שולחן מטבח, בדירה ירושלמית, בכתובת נתונה – אף היא כמעט אפסית.  עם כל זאת, התרחשותם חסרי-משמעות לחלוטין".

אביעזר דוחה טענה זו, בצורה מסורבלת, לא חדה, המערבבת בין 'התרגשות' להסקת מסקנות הגיונית, ולמעשה מרוקן את הראיה מכל תוכן שכנועי. טרם נעיר על טעויותיו, נסביר אנו את הדברים באופן הנכון, לאור מה שראינו עד כה.
הסקת מסקנות רציונלית בוחנת איזו מבין החלופות העומדות בפנינו היא סבירה יותר.
במקרה שהעלה בני, באמת כל צורה בה מסודרת ערימת הגרוטאות היא בהסתברות אפסית להתקבל, אך אחת מהאפשרויות היתה צריכה להתקבל, והאלטרנטיבה היא לומר שמישהו התערב והפיל את הבניין דווקא באופן כזה שיתן את הסידור הנוכחי. בעצם, אם אנו אומרים כך, עלינו להסיק זאת בכל צורה שתתקבל, ולמעשה זה שקול לכך שנאמר שבסבירות הגבוהה מ-50% מישהו מתערב בסידור ערימות של בניינים נופלים, הנחה הנראית לא סבירה.
לעומת זאת, אם בניין הבנוי ממיליוני לבנים היה נופל לקרקע ויוצר מכתב בן אלף מילים בדיוק מופלא, בהחלט הייתי מגיע למסקנה שמישהו שלט בנפילת הבניין וכיוון אותו ליצירת הכתובת המיוחדת. מדוע? הרי הסיכוי לקבל פיזור כזה של אבנים שווה בדיוק לסיכוי לקבל כל פיזור סתמי אחר? התשובה היא שכאן האלטרנטיבה היא סבירה הרבה יותר מהאפשרות האקראית, בגלל שמכתב בין אלף מילים הוא בעל פוטנציאל גבוה להיבחר על ידי יש תבוני, לעומת סידור סתמי של אבנים.

כך גם נדחה את ערעורו של פרופ' פלק: שתי האלטרנטיבות במקרה שלו הן: המציאות התנהלה במהלכה הטבעי, וזה הוביל לכך שהוא ישב לכתוב בעיפרון בלתי מחודד שצבעו צהוב, ביד שמאל וכו', או שמישהו לא ידוע התערב וגרם לחריגה מההתנהלות הרגילה של העולם, והביא בכוונה לכך שהוא יכתוב ביד שמאל, בעיפרון שצבעו צהוב, דווקא בכתובת המסוימת וכו'. האלטרנטיבה השנייה לא נראית סבירה בכלל (כי גרימת אירוע שכזה אינה בעלת פוטנציאל מיוחד להיבחר על ידי מישהו תבוני), ולכן עדיף לקבל את זו הראשונה, על אף אי סבירותה, מפני שבהגדרה, ב"הגרלה" שכזו תתקבל תוצאה נדירה, ואין לחדש סתם התערבות של גורם במהלך הדברים הטבעי. אם נעדיף את האפשרות השנייה, שוב יהיה זה שקול לאמירה שב-50% מהמאורעות שקורים ביום יום, מישהו מכוון אותם בצורה שלא היתה קורית לו היו העניינים מתנהלים במהלכם הרגיל לפי חוקי הטבע.

ה. מאמרו של פרופ' אביעזר

נעיר בקצרה על תשובתו של אביעזר לטיעון שהועלה כנגדו.
ראשית, איני יודע אם אביעזר עמד על מהותה של ה'התפעלות' הנובעת מצירופי המקרים ביקום שלנו. לא מדובר כאן בפליאה במובן הנפשי, אלא בטענה כי יש להסיק מכך מסקנות על העולם. כל אדם יכול להתרגש ממה שבא לו, אבל הדיון אמור להתנהל במישור של טענות ולא של רגשות. משכך, בכל פעם בו אנו רוצים לבדוק האם אירוע הוא "מפתיע" כלשונו, עלינו להמיר זאת בשאלה האם יש הסבר אלטרנטיבי לאופציית האקראיות והסתמיות.
כך למשל, אם לא תימצא אלטרנטיבה כלשהי, אז "הפתעה" זו תישאר בגדר רגש, ואין כל מקום לדון בעניינה.

זהו תורף תשובתו: "הבה נניח שמיליון אנשים רוכשים כרטיס לוטו.  אם יאמרו לי כי השבוע זכה בפרס הגדול ישראל כהן מטבריה, לא אביע בכך עניין כלשהו.  מדוע לא?  הרי הסיכוי שישראל כהן יזכה הוא רק אחד מתוך מיליון – והנה זה קרה!  הסיבה להיעדר התרגשותי היא כדלקמן.  לא מעניין אותי בכלל אם הזוכה הוא ישראל כהן מטבריה, חיים לוי מרמת גן או שרה מזרחי מבאר שבע.  בעיני, כל אחד ממיליון רוכשי כרטיס לוטו שווה לישראל כהן מטבריה (המונח הטכני בסטטיסטיקה הוא equivalent microstates).  למרות שהסיכוי שישראל כהן יזכה בפרס הלוטו הוא רק אחד מתוך מיליון, קיימים עוד מיליון אנשים אחרים "השווים" לישראל כהן.  לכן הידיעה ששמעתי היא בעצם שמישהו זכה בפרס בלוטו.  מכיון שהסיכוי שהאירוע הזה יקרה - שמישהו יזכה בפרס הלוטו - הוא 100%, אין כל סיבה להיות מופתע.

עכשיו נדון בשבוע שלאחר מכן.  לו היו מודיעים לי שישראל כהן זכה שוב בפרס הלוטו, ודאי שהייתי נדהם וכן כל אחד אחר.  מדוע?  הרי הסיכויים שישראל כהן יזכה בפרס הלוטו בשבוע השני הם בדיוק אותם סיכויים שהיו לו לזכות בשבוע הראשון.  התשובה היא שההקשר שונה לחלוטין. בשבוע הראשון היה ישראל כהן אחד מתוך מיליון רוכשי כרטיס לוטו שווים.  אולם בשבוע השני, הוא הפך לאדם ייחודי, אותו אדם היחיד שזכה בשבוע שעבר.  כלומר, בשבוע השני יש רק ישראל כהן אחד – הזוכה היחיד בפרס משבוע שעבר – והסיכוי שאותו האדם הייחודי יזכה בפרס הלוטו שוב הוא באמת אחד מתוך מיליון.  כאשר אירוע כגון זה מתרחש, כולנו מופתעים.

עכשיו, נפנה לשבוע השלישי של הגרלת הלוטו.  אם היינו לומדים כי ישראל כהן זכה שוב בפרס הלוטו, בשבוע השלישי ברציפות, תגובתנו תהיה חשד, ולא הפתעה.  אין ספק כי יחידת ההונאה במשטרת ישראל היה שולח את חוקריו לישראל כהן לשמוע ממנו איך קרה הדבר שהוא זכה בהגרלת הלוטו בשלושה שבועות ברציפות.

אבל מדוע?  הרי הסיכויים שישראל כהן יזכה בפרס הלוטו בשבוע השלישי היו בדיוק אותם סיכויים שהיו לו לזכות בשבוע הראשון? התשובה לכך טמונה בהקשר האירוע. בשבוע השלישי, ישראל כהן הינו אדם מיוחד ביותר, הוא האיש שכבר זכה פעמיים רצופות בפרס הלוטו.  קל להראות שהסיכוי שאותו אדם יזכה עוד פעם בפרס הלוטו הם אחד מתוך מיליון כפול מיליון, דהיינו, אחד מתוך 1000 מיליארד.  אירועים שכה נדירים פשוט אינם מתרחשים."

שוב יש כאן חוסר הבנה. צריך להבין שהדברים לא עובדים על ענייני 'הקשרים' 'הגדרת האירוע' או 'סימונים' (במינוחו של עידו). השאלה היחידה היא האם ישנן סיבות הגורמות להעלאת סבירותה של ההיפתוזה החלופית לאקראיות, כלומר לאפשרות שלא מדובר כאן במקרה אלא ביד מכוונת. כאשר ראובן זוכה בלוטו בשבוע אחד, ושמעון זוכה בשבוע השני, הסיכוי לכך הוא בדיוק כמו הסיכוי שראובן יזכה בלוטו שתי שבועות ברציפות, אלא שבמקרה זה ההיפותזה החלופית הופכת לסבירה יותר (אדם רימה וגרם לכך שיזכה פעמיים בלוטו, לעומת מסקנה על כך שמישהו גרם לכך שדווקא ראובן ושמעון יזכו אחד אחרי השני), ולא שהיפותזת האקראיות הופכת לפחות סבירה.
אביעזר כתב כי "קל להראות שהסיכוי שאותו אדם יזכה עוד פעם בפרס הלוטו הם אחד מתוך מיליון כפול מיליון, דהיינו, אחד מתוך 1000 מיליארד", אך באותה מידה קל להראות שהסיכוי שראובן יזכה בלוטו בשבוע אחד, ושמעון בשבוע השני, שווה בדיוק לסיכוי זה. המינוחים של אביעזר מבלבלים ושגויים.

לפי הגדרתו של אביעזר, למשל, אם שתי הגרלות הלוטו בהן זכה יעקב נעשו בו זמנית, אל לנו להתפלא מזכייתו של יעקב, שהרי כל הגרלה נערכה ללא "הקשר" של זכייה קודמת של יעקב, יעקב אינו 'מסומן' כאן.
בעוד לפי דברינו, אין כאן שום קשר למיסטיקה או הגדרות פורמליות, אלא לשאלה הפשוטה מה סבירותה של ההיפותזה החלופית לזו האקראית. במקרה שלנו, גם אם זכייתו הכפולה של יעקב קרתה בו בזמן, ההיפותזה לפיה יעקב רימה היא גבוהה מאוד, ולכן אנחנו נשלח לביתו משטרה, בעוד שכאשר שני אנשים שונים זכו בהגרלה, אנחנו נקבל כי אין כאן רמאות, כי סבירותה של ההיפותזה שמישהו גרם בכוונה לכך ששני אנשים שונים יזכו היא קטנה מאשר הסיכוי לכך שהם באמת זכו בצורה ישרה. במינוח שלנו, זכייה כפולה של ראובן היא בעלת פוטנציאל גבוה להיבחר על ידי יש תבוני (ראובן כמובן), לעומת זכייה של שניים שונים, שאינה בעלת פוטנציאל שכזה (לפחות כל עוד הסיכוי לזכייה בודדת היא סבירה ביחס לכמות המשתתפים בהגרלה, ולמספר הפעמים בהן מתבצעת ההגרלה).

כמו כן, נראה לפי דבריו כי אם ייתקל בחפיסת קלפים המסודרת בסדר עולה, ולפי סדר מסוים של הצורות, הוא יאמר כי איננו יכולים להסיק על כך שמישהו סידר את חפיסת הקלפים, שהרי בגלל ששאלנו את השאלה אחרי היווצרות הדברים, הסיכוי לקיומו של סדר כזה הוא 100%, וכפי שכתב בנוגע לשטר: "בעקבות המלצתו של פיינמן, נגדיר באופן ברור את האירוע שתיארנו לעיל. מסקנתינו תהיה שההסתברות הינה 100% שהמספר הסידורי על השטר אשר נשלף מהארנק הוא 66553860827!  מדוע? משום שהמספר הזה נבחר אחרי שהסתכלנו על השטר שנשלף. במילים אחרות, השאלה אשר שאלנו היתה בעצם, "מה ההסתברות שהמספר המופיע על השטר הוא אכן המספר המופיע על השטר?" וברור כי ההסתברות לכך היא 100%.  מכיון שהאירוע כלל לא היה בעל סבירות נמוכה, אלא ודאי לגמרי, אין כל סיבה להיות מופתע בהתרחשותו."
לפי דברינו, ברור אמנם שההסתברות לסדר שכזה שווה בדיוק להסתברות לקבל כל סדר אחר, אך ההיפותזה האלטרנטיבית לפיה מדובר בתכנון תבוני היא גבוהה ביחס לסבירות זו ולכן היא עדיפה, מה שאין כן בסדר סתמי של חפיסת קלפים, שם אין פוטנציאל גבוה לסדר זה להיבחר על ידי יש תבוני.

לאור ניתוח מוטעה זה, מגיע אביעזר למסקנה תמוה ביותר ביחס לראיה הפיסיקו-תיאולוגית, בה צידד לאורך כל מאמרו:
"כך גם בעיקרון האנתרופי והאדם. סקרנו סידרה של אירועים, אשר הסתברותם להתרחש היא נמוכה ביותר ("רצף אירועים אשר ההסתברות להתרחשותם נמוכה ביותר ובלתי-צפויה לחלוטין"), ואלמלא הם, לא היה קיומו של המין האנושי מתאפשר. לכן, נדירות האירועים האלה מוסכמת על כל המדענים.  זהו התוכן המדעי של העיקרון האנתרופי. אולם, בטרם נוכל להחליט לגבי משמעות האירועים האלה, צריך להחליט מהי המשמעות של "התוצר הסופי", כלומר, האדם. אם המין האנושי אינו יותר מאשר עוד מין בעולם-החי (כפי שגורסת הגישה החילונית), אשר אין לו חשיבות גדולה יותר מזו של כל אחד משני מיליון מינים אחרים שנתגלו עד כה, אז לעיקרון האנתרופי אין כל משמעות. הרי הראנו כבר כי לנדירות לכשעצמה, אין כל חשיבות.  הדבר דומה לצבע מסודר בברידג', אירוע נדיר ואולי גם מעניין, אך נטול משמעות כלשהי".
על פניו נראה מדבריו כי על מנת לקבל את הראיה הפיסיקו-תיאולוגית, עלינו להניח כי יש באדם משהו מיוחד. ומדוע באמת מניח אביעזר כי יש באדם משהו מיוחד?, או: מהי המיוחדות הנדרשת כדי לקבל את הראיה?: "לעומת זאת, בעיני מי שמאמין כי האדם הוא נזר הבריאה והיקום כולו נברא אך ורק כדי לשמש אותו, כמו שנאמר במסורת התורנית מזה אלפי שנים, אז יש לעיקרון האנתרופי משמעות רבה ביותר. העיקרון הוא הצבע המסודר במשחק הפוקר, אירוע בעל משמעות מכרעת."

אם כן, על מנת לקבל את הראיה הפיסיקו תיאולוגית, עלינו להניח כי האדם הוא נזר הבריאה, וכל היקום כולו נברא בשבילו, כפי שמעבירה לנו המסורת. דא עקא, האמירה "כל העולם נברא בשביל האדם", כוללת בתוכה הנחה כי קיים בורא שברא את העולם (ואפילו זאת בשביל האדם), והרי את זה בדיוק באה הראיה הפיסיקו-תיאולוגית להוכיח, אז במה בדיוק עזרה לנו הראיה? ממה נפשך, אם אנחנו מאמינים למסורת שהעבירה אלינו כי יש אלוקים (שהתגלה בסיני), הרי שהראיה לא מוסיפה לנו מאומה לאמונה, אלא אולי רק לידיעת חכמתו של האל (שעצם קיומו ידוע לנו כבר מן המסורת), ואם איננו מאמינים למסורת, הרי שהראיה לא מקדמת אותנו במאומה לכיוון האמונה באלוקים. למעשה אביעזר רוקן את הראיה מכל תוכן שכנועי-אמוני, והשתמש בה ככלי לחיזוק הבנתנו את יכולותיו וגדולתו של הבורא, למי שכבר מאמין בו.
מעבר לכך, לפי דבריו ההוכחה (שלא קיימת למעשה) מתבססת רק על נדירותו של האדם ולא על זו של שאר בעלי החיים. אך לאמיתו של דבר, הטיעון האנתרופי שריר וקיים גם כשמפעילים אותו על מורכבותו של קוף או פיל.
כל הבעיות הללו נובעות מהטעויות היסודיות שאנו סוקרים במאמרים אלו, ולפי דברינו הדברים מתיישבים כמין חומר.

ו. על אי אפשרותו של טיעון פיסיקו-תיאולוגי ללא אספקט התכנון

נוסיף כאן הערה על ניסוחים שונים של הראיה.
הרב מיכאל אברהם כתב במחברת השלישית כי ישנם כמה גוונים לראיה זו: מן התכנון, מן המורכבות ומן ההתאמה. לפי דברינו, חשוב לשים לב כי כל ראיה פיסיקו-תיאולוגית חייבת להתבסס על כך שהתכונה עליה אנחנו מצביעים היא בעלת פוטנציאל גבוה להיבחר על ידי יש תבוני. בראיה מן המורכבות, המורכבות היא זו שגורמת ליקום להיות רצוי על ידי ישות תבונית, ובראיה מן ההתאמה, ההתאמה תופסת את מקום המורכבות, שכן גם דבר שאינו מורכב אך מתואם הוא בעל פוטנציאל בחירה גבוה (כך למשל אין שום דבר מורכב בקובייה שנותנת אלף פעמים 6, אלא רק מתואם\מתוכנן).
מבלי זאת אין שום ראיה מן המורכבות או מן ההתאמה. אין שום "קדושה" במצב המתוכנן כשלעצמו, בדיוק כפי שטען עידו ביחס לקובייה הנותנת אלף פעמים 6. חייבים לצרף את ההנחה כי דבר מורכב או מתואם הוא בעל פוטנציאל גבוה להיבחר על ידי יש תבוני.
לפיכך, נראה שנכון יותר להבין שכל הראיות הפיסיקו-תיאולוגיות הן ראיות מן התכנון (במובן זה שהתכונה המיוחדת נראית ככזו שמתוכננת, כלומר בעלת פוטנציאל בחירה גבוה), ורק משתנה בהן התכונה הגורמת לנו להניח שהיקום הוא בעל פוטנציאל בחירה גבוה. גם המורכבות היא תכנון (וראיה לתכנון), וגם ההתאמה היא תכנון.

ז. מאמרו של עידו

מאמרו החמישי של עידו דן בטיעון הפיסיקו-תיאולוגי המובא פעמים רבות ביחד עם אנלוגיה למקרה בו אנו מסיקים על קיומו של מתכנן תבוני, כאשר אנו נתקלים בפריטים כמו מפעל, שעון, מטוס וכדומה.
עידו טוען כי במבט ראשון האנלוגיה נראית נכונה, אך כשמעמיקים רואים כמה הבדלים קריטיים בין הדוגמאות הללו ליקום וחוקיו המיוחדים. משכך, נפלה האנלוגיה ועמה הטיעון כולו.

נביא את לשון הרב אברהם בספרו אליה מתייחס עידו:
"נתבונן על מפעל משוכלל ומאורגן היטב, שבו כל עובד וכל ‫מחלקה פועלים בצורה יעילה ומדויקת להפליא זה עם זה, וכולם עם העולם ‫החיצוני (הלקוחות, הספקים, הממשלה, מפעלים מתחרים וכדומה). אם מישהו ‫יבחן את הארגון הזה, הוא יניח שיש לו מנהל מוצלח שמשגיח וקובע את אופן ‫התנהלות הדברים. המנהל כתב פרוטוקול עבודה ובו הנחיות לכל פועל ולכל ‫מחלקה, ונראה שהמנהל גם מפקח על הביצוע של כל אלו. האתיאיסט ינסה ‫גם כאן לומר: "מה פתאום?! הרי יש פרוטוקול של התנהגות וכללי עבודה ‫שבזכותם הכול מתנהל." אך הוא טועה. הפרוטוקול וחוקי הפעולה של ‫הארגון, הם עצמם מעידים שיש מתכנן, ואולי גם גורם שמנהל ומפקח על ‫הכול. המנהל הוא זה שכתב את חוקי הפרוטוקול, ובאמצעותם הוא מנהל את ‫המערכת המורכבת הזאת".

ואלו ההבדלים לטענת עידו:
"הבעיה היא שהיקום בהחלט שונה לחלוטין ממפעל בכמה דרכים קריטיות ומאד רלוונטיות. קל לשים לב אליהן כשבוחנים מה אנחנו יודעים על מפעלים ואיך אנחנו יודעים זאת. ראשית, אנחנו יודעים שמפעל יוצר תוצרת. מפעל מכוניות יוצר מכוניות, מפעל קלסרים יוצר קלסרים וכן הלאה. אנחנו גם יודעים שמפעלים בדרך כלל לא יוצרים את הדברים הללו כמטרה סופית. התוצרת שלהם היא אמצעי להשגת דבר מה. לדוגמא, מפעל מכוניות יוצר מכוניות שנועדו להימכר על מנת להרוויח כסף.

שנית, אנחנו יודעים איך מפעלים נוצרים. בני אדם מתכננים אותם לפרטיהם, מפסי הייצור ועד משרדי ההנהלה. המפעל יכול להיות מחולק למחלקות ייצור, שיווק ושינוע, הכל לפי צרכי המפעל. האסטרטגיה של מקימי המפעל, החזון שיש להם למוצר שלהם מנחה את הקמת המפעל. לכן מפעלים מתוכננים, לפחות על הנייר, כך שכל מחלקה תתרום את חלקה להגשמת החזון הזה.

כלל לא ברור שהיקום חולק את שתי התכונות הללו עם מפעלים. נתחיל מהראשונה. חוקי הטבע יוצרים מגוון עצום של תופעות שהקשר בינם נראה מאד קלוש. תופעות עצומות כמו ענקים אדומים, סופרנובות ושמשות מרהיבות; תופעות זעירות כמו אינספור אפקטים קוונטיים שונים, אלקטרונים, אטומים ומגוון עצום של מולקולות; תופעות שקל לראות, כמו האור הנראה ואחרות שבלתי נראות כמו קרינות גאמא; כוכבי לכת מסוגים שונים ומשונים, מדרדסי קרח לענקי גזים, כוכבי לכת עם ירחים וכאלו בלי. וכמובן, הם יוצרים חיים.

איזה מהתופעות האלו היא ה"תוצרת" של היקום? אחת מהן, כמה מהן או כולן? לכו תדעו. למעשה, למה להניח שבכלל מדובר כאן על תוצרת של המפעל היקומי? בהחלט דברים נוצרים ביקום, אבל הדתי חייב לנו טיעון שמראה שאכן מדובר בתוצרת במובן אנלוגי לתוצרת של מפעל, משהו שנוצר באופן מכוון. בהיעדר כזה טיעון, למה שנניח שהיקום אכן אנלוגי למפעל? שוב הדתי מניח הנחות שאין להן באמת הצדקה. כשחושפים זאת, הוא נותר עם הרעיון הבנלי שדברים נוצרים ביקום. לא משכנע.

גרוע מזה, דתיים בכלליות חושבים שהיקום נוצר בשביל החיים. האם החיים הם הנמשל, האם הם התוצרת של המפעל היקומי? הרעיון הזה מגוחך. רוב מה שחוקי הטבע יוצרים מאד עויין לחיים המוכרים לנו. בהצלחה ליצור החי שינסה לשרוד בריק, כנראה הדבר הכי נפוץ ביקום שלנו. מעטים יכולים לעשות זאת, ועוד אפילו פחות יהיו מסוגלים לשגשג בריק. פרצי גאמא, נחשולי כבידה, סופרנובות, מחסור חמור בחומרי מזון ומגוון עצום של תופעות טבעיות נפוצות מאד – כולם קטלניים לחיים. כשזוכרים זאת, האם באמת אפשר להמשיל את היקום למפעל?

המציאות היא שהיקום נראה כמו "מפעל" שפס ייצור אחד שלו "עובד", יוצר תוצרת תקינה, יוצר את החיים. אינספור פסי ייצור אחרים יוצרים דברים שעושים כל שביכולתם כדי להשמיד את התוצרת התקינה הזאת, להשמיד את החיים. זה לא מפעל, אלא "מפעל". האם משהו שעושה כל שביכולתו כדי להרוס את ה"תוצרת" שלו זכאי להיקרא מפעל? אם אתם חושבים כך, אתם משחקים עם מילים, נותנים טיעונים סמנטיים חסרי טעם. מיכאל אברהם מצטיין בזה, אבל אין סיבה להתייחס לזה ברצינות.

לסיכום, היקום לא דומה למפעל בכך שאנחנו לא יודעים מהי התוצרת שלו או אפילו האם מה שהוא יוצר הוא אכן זכאי לשם תוצרת. האם היקום נוצר כפי שהוא על מנת להשיג את רצונו של איזשהו תעשיין עם כישורי תכנון תבוני כבירים? הדתי צריך לסמך זאת, לא להניח את זה במסווה של אנלוגיה תמימה. אם מניחים, כמו דתיים רבים, שהתעשיין הקוסמי הזה רוצה ליצור את החיים, אז האנלוגיה למפעל בוודאות לא עובדת. היקום בכלל לא דומה למפעל ליצור חיים.

הדבר השני שאנחנו יודעים על מפעלים הוא ההיסטוריה שלהם. אנחנו לא רק יודעים מה מטרתם, אלא גם איך הם מתוכננים, מפותחים ומוקמים. אנחנו נחשפים להקמתם של מפעלים בעיתונות, חלקנו רואים מפעלים במו עינינו, ראינו תמונות של מפעלים ושל פסי ייצור וזיהינו שם עצמים מעשי ידי אדם – שולחנות, כיסאות, מסועים ועוד.

האם יש לנו כזה ניסיון עם היקום? כמובן שלא. הההפך נכון. הניסיון המדעי חשף טפח או טפחיים ממוצאו של היקום. אמת, הידע שלנו חלקי, אך מה שידוע לנו על המפץ הגדול לא חשף את טביעת אצבעו של מתכנן, והמפץ הגדול עצמו לא דורש את התערבותו. המצב הזה מוסבר על ידי אחת משתי סיבות. אחת, היקום לא תוכנן. שתיים, וזאת הסיבה הכי מוצדקת לדעתי, אנחנו לא יודעים איך טביעת האצבע של המתכנן אמורה להיראות. שוב, הדתי נתקל בחומה בצורה של חוסר ידע. עליו למלא את החור הזה בידע, עליו להסביר ולהצדיק איך אמורה להיראות טביעת אצבעו של המתכנן. בלי שיעשה זאת, יש נקודה מאד רלוונטית בה אין אנלוגיה בין מפעל ליקום. ברגע שנקודת חוסר הדמיון הזאת נחשפת, האנלוגיה מאבדת את העוקץ שלה.

לסיכום, הראיתי שיש נקודות חוסר אנלוגיות ברורות ומאד רלוונטיות בין המפעל והיקום. נקודה אחת היא זהות ה"תוצרת" של היקום, או אפילו אם יש ליקום משהו שאפשר להחשיב כ"תוצרת". ברור לכל שלמפעלים יש תוצרת שהמפעל נועד, תוכנן והוקם כדי לייצר. יש להצדיק את ההנחה שליקום יש כזאת תוצרת. נקודה שניה היא טביעת האצבע של המתכנן. אנחנו מזהים את טביעת האצבע של המתכנן האנושי, כי אנחנו יודעים איך מפעלים נוצרים, מתוכננים ומוקמים. גם ראינו מפעלים מבפנים, בתמונות או במו עינינו. זיהינו עצמים מעשי ידי אדם מובהקים בתוכם. לא ברור בכלל איך אמורה להיראות טביעת האצבע של מתכנן היקומים."

אמנם עידו כתב כי הוא ציין שני הבדלים, אך ניתן לפרק את דבריו לחמישה סעיפים:

1. אנחנו יודעים בדיוק מהי תוצרתו של המפעל.
2. אנחנו יודעים מהי מטרתו הסופית ביצירת התוצרת הזו (השגת כסף).
3. אנחנו יודעים כיצד מתנהל תהליך הקמתו.
4. רוב היקום עוין לקיומם של חיים, ולכן לא ייתכן שכולו נברא בשביל החיים, כמו שחושב הדתי, ומסיבה זו אין לדמותו למפעל, בו כולו תומך בהצלחתו של התוצר הסופי.
5. לא ברור בכלל איך אמורה להיראות טביעת האצבע של מתכנן היקומים.

ראשית אומר, כי ההקשר בו מובאת אנלוגיית המפעל בספרו של הרב אברהם, הוא בעניין השאלה האם קיומם של חוקים מייתר את הצורך בבורא. כאן מובאת האנלוגיה למפעל, שב נסיק על מתכנן על אף שהוא פועל לפי חוקים.
הנקודה הזאת נראית נכונה, וקשה להתווכח איתה. אפשר להצביע על אלף הבדלים בין מפעל לבין היקום, ולהביא אלף פרכות על הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי, אך אנלוגיית המפעל באה לומר דבר אחד: אל תדחה את הראיה לקיומו של אלוקים בגלל קיומם של חוקי טבע. אולי הטיעון מופרך מיסודו (גם במידה ולא היו חוקי טבע), אך בכל אופן הימצאותם של חוקי הטבע אינה סיבה לדחותו.
כלומר: אם היית מקבל את הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי במידה ולא היו חוקי טבע, אתה צריך לקבל אותו גם כעת כשהם ישנם, כי השאלה רק נסוגה שלב אחד אחורה, כפי שמוסבר בספר באריכות.

מבחינת מושא הביקורת המקורי של עידו, יכולתי לעצור כאן, אך כיוון שפעמים רבות מובא הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי בצירוף למשל כלשהו שבא להעמיד את גופו של הטיעון ולא רק נקודות צדדיות (וגם הרב אברהם הביא כמה משלים כאלה בספרו), והפרכות ההן עולות בהקשרים אלו, אתייחס לטיעונים אלה בהרחבה.
הדוגמאות הידועות הם שעונו של פיילי הנמצא במדבר, ומטוס הבואינג 747 של פרד הויל. כמו כן, ניתן לדמות את היקום ישירות למפעל.
כלפי טיעון השען מופנות פרכות דומות: לגבי השעון אנחנו יודעים שבני אדם מייצרים אותו, אנחנו יודעים מהי מטרתו (להראות את השעה), אנחנו יודעים כיצד מתנהל תהליך יצירת שעונים (במפעל), אנחנו יודעים שמייצרים שעונים כדי להרוויח כסף, וכדומה.

נתחיל מכך שמהצורה בה כתב עידו את שני ההבדלים הראשונים ניכר כי הוא פספס את דרך הצגתו הנכונה של המשל: האנלוגיה אינה למפעל בו יש לנו מידע בלתי תלוי על קיומו של מהנדס. אף אחד לא מתכוון (גם אם הוא לא מודע לכך) להוכיח את קיומו של בורא, מהעובדה הידועה שלמפעל כלשהו יש מתכנן. אם זו היתה ההוכחה, אין טעם בלעסוק במפעלים, אפשר פשוט "להוכיח" את אלוקים מכך שאתמול ראובן הניח אבן על אבן, והרי גם בעולם שלנו יש המון אבנים שמונחות על אבנים. מש"ל.
ההוכחה האמתית היא ממצב בו אנו מסיקים על קיומו של מתכנן לאור המפעל שניצב לנגד עיננו.
לכן, נמשיל זאת למצב בו אנו נמצאים בטיול במדבר יהודה, ורואים פתאום, בתוך שום מקום, מבנה גדול, עם פס ייצור שעובד על חשמל, שמחבר חלקים אחד לשני, עד שבסופו נוצרים שעונים.
ניזכר בערעורו של עידו מהמאמר הראשון: הרי עומדות בפנינו שתי אפשרויות מישהו תכנן את המפעל, או שהוא נוצר לבד. האפשרות שחלקי המפעל התעופפו מהרוח ויצרו את המפעל, שווה בדיוק לסיכוי שהם התעופפו ויצרו כל ערימת גרוטאות סתמית. לכן לא ברור על מה מבוססת מסקנתנו שהמבנה במדבר יהודה הוא תוצאה של תכנון, הרי אם היינו מוצאים ערימת גרוטאות באמצע המדבר לא היינו מסיקים שמישהו תבוני סידר את הגרוטאות בכוונה באופן המדויק הזה.
התשובה תהיה כמובן כמו שביארנו במאמר הקודם.

אנו רוצים לעשות אנלוגיה בין מפעל שכזה (טרם הסקת המסקנות על קיומו של מהנדס) לבין היקום שלנו.
כעת קל לראות ששני ערעוריו הראשונים של עידו, בהצגתם הנוכחית, נופלים.
כיוון שאיננו יודעים (כעת) על מהנדס למפעל, אזי נגרר מכך שבעת הסקת המסקנות על תכנון:
1. איננו יודעים מהי התוצרת של המפעל, פשוט בגלל שבהעדר מתכנן אין דבר כזה תוצרת.
2. איננו יודעים מהי מטרתו הסופית של תהליך הייצור, בגלל שבהעדר מתכנן אין מטרות.

הצגה מדויקת של ערעוריו אלו תטען כי במפעל סביר יותר להסיק על מתכנן, בגלל שניתן להבין היטב מה הוא רצה להשיג (את תוצר המפעל), ומדוע הוא עשה זאת (בשביל כסף), מה שאין כן ביקום.
אמנם, גם לפי ניסוח זה נשאל: מדוע נתונים אלו יכולים לשנות את התמונה? הרי הסיכוי לקבל מפעל שווה בדיוק לסיכוי לקבל כל ערימת גרוטאות אחרת? והתשובה תהיה שנתונים אלו מגבירים את פוטנציאל הבחירה של צירוף הגרוטאות הזה שיוצר שעונים.
אך אם זו כל הסיבה שערעורים אלו בכלל שווים משהו, ברור כי גם בחסרונם המסקנה על מתכנן אינה מופרכת כלל וכלל, אלא רק פחות סבירה.
נתחיל דווקא מהסעיף השני: אם ניתן לומר שהיקום שלנו הוא בעל פוטנציאל גבוה לבחירה גם מבלי לדעת מה מטרתו החיצונית, אז אין שום בעיה בכך שאיננו יודעים מה רצה להשיג המתכנן המשוער. מטרתו (הפנימית) היתה יצירת חיים וזהו. ניזכר בדוגמת חפיסת הקלפים המסודרת, ובדוגמת הכתובת "לחם ויין", מהמאמר הקודם בהן לא מצאנו סיבה חיצונית ליצירתן, ואעפ"כ לא נמנענו מהסקת המסקנה על מתכנן תבוני שיצר אותן.
ולגבי הסעיף הראשון: באיזה מובן לא ניתן לדעת מהו התוצר של היקום? הרי בהקשר בו אנו עוסקים, להסיק על דבר מה שהוא 'תוצר' פירושו להסיק שיש סבירות גבוהה שמישהו תבוני רצה להשיג אותו, וממילא להסיק על כך שהוא נוצר בכוונה, כפי שכבר ראינו. ואם כל התיוג של דבר מה כ'תוצר' הוא כבעל פוטנציאל בחירה גבוה, אז כבר ראינו שגם בעלי החיים הם "תוצרים" למהדרין. האנלוגיות הללו באות רק להראות שכאשר אנו רואים שמתקיימים תנאים נדירים המובילים ליצירתו של דבר מה בעל פוטנציאל בחירה גבוה (שזהו תמציתו של מפעל), אנו מסיקים על קיומו של מתכנן, ולכן עלינו לעשות זאת גם לגבי היקום וחוקיו. בשל כך הצבעה על כך שהיקום הוא פחות בעל פוטנציאל בחירה מאשר המפעל (שזה הדבר היחיד שיכולים הערעורים הללו להשיג) אינה מפילה את הטיעון, שהרי האנלוגיה באה רק להדגים את האינטואיציה של הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי ולא לטעון טענה כמותית על כך שהיקום מורכב כמו שעון. זה כמו שמישהו לא יבין מדוע עלינו להסיק על כך שהמהנדס תכנן את המפעל שמצאנו במדבר יהודה, ונענה לו על כך באנלוגיה לשעון: "אם היית רואה שעון ברחוב לא היית מסיק שמישהו תכנן אותו?", על אף שיש כמה עדיפויות הנראות לעין במסקנה על שעון. מלבד זאת, לא זכור לי ששמעתי אתאיסטים שמסכימים על כך שהיקום אנלוגי למפעל באופן מהותי ולא כמותי. כל העניין הזה נתון להערכה אינטואיטיבית, וקשה לראות בהבדלים הללו הבדל כמותי משמעותי. גם מי שמעלה את הערעורים שראינו למעלה, עושה זאת מחוסר הבנה, בחושבו שהבדלים אלו הם מהותיים ולא כמותיים ('בלי לדעת שיש מטרה חיצונית ליקום, זה לא רציונלי להסיק על מתכנן'), ורובם ככולם יסיקו על מתכנן תבוני לשעון שימצאו בגלקסיה נידחת.

אחרי שמבינים שההצדקה היחידה להסיק על מישהו תבוני שתכנן דבר מה היא מכך שהדבר הוא בעל פוטנציאל גבוה להיבחר על ידו, מבינים שמדובר כאן בפרמטר אחד ויחיד לפיו ניתן לבדוק האם סביר שיש מתכנן תבוני: פוטנציאל הבחירה של המצב. פוטנציאל זה משתנה בהתאם לנסיבות שונות ומגוונות: הכרת סיבה חיצונית, הכרה עם יצירות קודמות כאלה וכדומה. כך גם אם אתמול לחש לי מישהו על שהוא הולך להקים מפעל במקום מסוים, ולאחר שנה אני רואה שם מפעל, גם זה מוסיף לסבירות שמדובר בתכנון תבוני.
לכן, ערעורים מסוג זה לעולם אינם ערעורים תקפים ("בהיעדר היכרות מוקדמת עם הישות אין שום אפשרות להסיק על מישהו תבוני" וכדומה), והניסיון להצביע על הבדלים אלו כמחיצה מהותית בפני הסקת מסקנות שכזו, היא טעות. מדובר במחיצות מדומות.
הרי גם המפעל עליו דיבר עידו יכול עקרונית להיווצר לבד (אם הוא נוצר על ידי בני אדם, אז גם רוחות מדויקות יכולות להעיף את חלקי המפעל זה לזה ולחברם) והסיבה היחידה להסיק שמישהו יצר אותו היא בגלל שמבנה זה הוא בעל פוטנציאל בחירה גבוה. כשהבנו זאת, קל להבין שהמחיצות מדומות, שהרי אם אפשר לדעת שמשהו הוא בעל פוטנציאל בחירה גבוה גם ללא זיהוי מטרה חיצונית וכדומה, אז אין שום מניעה עקרונית מלהסיק על מתכנן.
הבדלים אלו לכל היותר מגבירים את עצמתה של הראיה לקיומו של שען לשעון על פני הראיה לקיומו של אלוקים. נדמה לי שכל אדם ישר אמור להודות שהמסקנה על קיומו של שען לשעון שמצאתי ברחוב חזקה, במידה זו או אחרת, מהמסקנה על מתכנן לעולם (על אף שבהחלט שתיהן מתבקשות לדעתו).
ניתן לתת הרבה משלים על מקרים בהם כולנו נסיק על מתכנן לדבר מה, גם בלי הפרמטרים שמציבים עידו ואתאיסטים אחרים. כך למשל אם היינו מוצאים מכשיר דיגיטלי מורכב ביותר, שעושה פונקציה כלשהי שברור לכולנו שלא מועילה לאיש מאומה, עדיין היינו מסיקים על מתכנן.
לכן בכל פעם שמציגים בפנינו ערעור שכזה, נבדוק מה היינו אומרים במסקנה מקבילה על פריטים שאינם חוקי הטבע (העלולים להביאנו ח"ו למסקנה על קיומו של אלוקים), וניווכח שפרמטרים אלו לעולם אינם מבטלים את המסקנה, אלא רק מחלישים אותה (לרוב במידה זעומה שלא תשנה את מסקנתו של אף אחד לגביה).

נמשיך לסעיף 3 בדברי עידו. במה עוזרת לנו העובדה כי אנו יודעים כיצד נוצרים מפעלים? האם איני יכול להסיק על מהנדס במידה ואין לי מושג כיצד מקימים מפעלים? אולי כוונתו של עידו היא שאנו יודעים על כך שאנשים מקימים מפעלים. אך גם אם סעיף זה נכון (=מוסיף לסבירות שמדובר בתוצר של תכנון), והוא באמת נכון, כבר ראינו שהוא רק מגביר את ההיפותזה שמדובר בתכנון תבוני, ואינו תנאי הכרחי לקיומה.

ח. האם כל היקום נוצר בשביל החיים?

נמשיך לסעיף 4 של עידו.
כאן המקום להתייחס לטעות נפוצה לפיה הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי כולל טענה כי כל היקום נוצר בשביל החיים.
כנגד ההבנה הזו מצביעים אתאיסטים על העובדה שרוב רובו של היקום לא תומך בחיים ולכן לא ייתכן שכולו נוצר בשביל החיים (וממילא נפל הטיעון לקיומו של אלוקים).
כשמדקדקים בדבר רואים כי טענה זו בכלל לא נמצאת בטיעון. הטיעון רק אומר שמישהו רצה ליצור חיים \ חוקי טבע מיוחדים, ואינו טוען מעבר לזה מאומה על היקום. כדי להבהיר זאת אתן ציור (גם אם מופרע משהו) בו רואים שהטיעון לא אומר שהיקום נוצר בשביל החיים.
ייתכן כי אלוקים התערב עם השטן מי בורא יקום גדול יותר. אלוקים הכין את הנקודה הסינגולרית להתרחבות, ורגע לפניה החליט שאם כבר הוא בורא יקום, אז לפחות שהוא לא יהיה כולו שומם, ותהיה בו נקודה אחת מעניינת, ולכן כוונן את קבועי הפיסיקה כך שיאפשרו וייצרו חיים, ומשם התפשט היקום תומך החיים, ובסופו של דבר התפתחו בו החיים.
כעת בא המאמין הפיסיקו-תיאולוגי וטוען כי בגלל מיוחדותם של חוקי הפיסיקה, מוכח שמישהו כוונן אותם. טיעון שכזה בכלל אינו מניח שהיקום נוצר בשביל החיים. ליקום יכולה להיות סיבת קיום עצמאית (התערבות עם השטן), ולחיים יש מטרה צדדית (יצירת דבר מה מעניין ביקום השומם שלנו).
דוגמא זו מוכיחה כי טענה פיסיקו-תיאולוגית אינה כוללת בהכרח טענה על כך שהיקום נוצר בשביל החיים, וממילא ביטלנו כליל את כל התמיהה בדבר גודלו העצום של היקום ביחס לכמות החיים שבו (מבחינת הטיעון).
הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי אינו טוען מאומה מלבד הטענה שאת החיים (או את החוקים המיוחדים המובילים אליהם) יצר מישהו תבוני בכוונה כדי ליצור חיים. הטיעון אפילו לא אומר שהיתה לו סיבה ליצירתו זו, ובמינוח שלנו, אנחנו טוענים רק על קיומה של מטרה פנימית ליצירת החיים.

אבל גם אם מישהו טוען שכל היקום נוצר בשביל בעלי החיים, הרי הוא לא עושה זאת מטענה אפריורית (לפיה היקום נראה כאילו נוצר כולו בשביל החיים), אלא ממסורת או מפסוקים, ולכן פירכה על אי סבירותו של דבר כזה אינה משנה ממש.
אם אלוקים מתגלה אליי ואומר לי שהוא יצר את כל היקום רק בשביל שיוסי מאשדוד ישחק כדורגל בכל יום שלישי, כל עוד אני נותן אמון באלוקים, לא אכפת לי מגודלו של היקום ביחס ליוסי, שהרי אין שום מניעה לכך שאלוקים באמת יברא את כל העולם בשביל משחקי הכדורגל של יוסי מאשדוד.

כעת נבין שגם ההבדל (שבין המפעל ליקום) בעניין אי תמיכה מספקת של היקום בחיים אינו רלוונטי. הרי כבר אמרנו שהטיעון רק בא להראות שמסקנה על מתכנן ליקום פועלת כמו מסקנה על מהנדס למפעל. והרי במפעל עצמו כל הסיבה להסקה על מתכנן היא היותו בעל פוטנציאל בחירה גבוה, ופרמטר זה מתקיים גם ביקום. גם כאן נעיר שאם באמת היינו רואים שכל היקום כולו משלב זרועות יחדיו למען יצירת החיים, כמובן שהמסקנה על מתכנן היתה מתחזקת, אך שוב מדובר בהבדל כמותי ולא מהותי. בטוחני שאם עידו היה נכנס למתחם ענק המלא בפסי ייצור של מחשבים, שב-99% ממנו מלא בתנורים לוהטים (שלא מאפשרים למחשבים להיווצר), ורק ב-1% נמצא חדר בו שורדים המחשבים, הוא היה מסיק על כך שמישהו תכנן את המתחם הזה.
יתירה מכך, גם אם כל המפעל כולו היה מכיל מנגנון שמיד הורס את המחשבים,

היינו כולנו מסיקים על מהנדס.

ט. הסקת מסקנה על ישות לא מוכרת

טענתו החמישית של עידו היא שאיננו יודעים כיצד אמורה להיראות טביעת אצבעו של המתכנן. מהי יכולה להיות משמעותה של טענה כזו?
את המאמר הקודם סיימנו בהערה כי עלינו לשאול עצמנו האם ההבדל בין הדוגמאות מהפרק הקודם (סידור חפיסת הקלפים, הכתובת במדבר וכדו') לטיעון לקיומו של אלוקים, בעניין כך שבדוגמאות אלו אנו מסיקים על התערבותו של גורם מוכר, ובטיעון לאלוקים אנו מסיקים גם על קיומו של גורם זה - אינו מבטל את הטיעון.
כך למשל, כשאנו פוגשים שעון במדבר, אנו מניחים שאדם יצר אותו. ברקע עומדת הידיעה שלנו על בני אדם שרואים משהו מיוחד בשעון, ולכן לפחות בכדור הארץ שעון הוא בעל פוטנציאל גבוה להיבחר על ידי בני אדם.
משכך, קל להסיק שבן אדם יצר את השעון הזה. לעומת זאת, בראיה הפיסיקו-תיאולוגית אנו מסיקים מסקנה גם על עצם קיומו של אלוקים, ולא רק על כך שהוא (אלוקים הידוע לנו מכבר) יצר את היקום.

עידו חדי טען באחד הדיונים כי הבדל זה הוא מכריע, וזו לשונו:

"במקרה של המפעל, אנחנו מכירים בני אדם באופן עצמאי מההיכרות שלנו עם המפעל שבאנלוגיה. אנחנו יודעים איך נראים דברים שהם מתכננים. הכי חשוב, אנחנו יודעים שבני אדם קיימים. הידע הקודם שלנו מאפשר לנו לזהות דברים שתוכננו על ידי בני אדם או על ידי “ישויות” שאנחנו מניחים שדומים דיים לבני אדם, כש”נראה” לנו שהם הפיקו דברים שדומים לדברים שבני אדם מפיקים.

אף אחד מהדברים הללו לא נכון לגבי המתכנן ההיפותטי של היקום. אנחנו לא יודעים שהוא קיים. זה מה שאנחנו מבקשים להסיק. לכן, מן הסתם, אין לנו ידע קודם לגביו. מה שהוא הפיק לא דומה כלל לשום דבר שאנחנו מפיקים מבחינת חומרי גלם, קנה מידה ואופיים של הדברים המופקים עצמם. מתי היתה הפעם האחרונה שיצרנו יקום או תכננו מערכות אקולוגיות? להניח שהמתכנן ההיפותטי רציונלי באותו מובן שמהנדס אנושי רציונלי ולנסות לנתח את היקום לאור ההנחה הזאת – עדיין מותיר דרגות חופש עצומות שלא מאפשרות לגבש ציפיות לגבי מה שנצפה למצוא ביקום"

ניתן לזהות כאן שני טיעונים: 1. אי אפשר להסיק מסקנות על התערבות של גורם שלא ידוע לך על קיומו ממקור אחר. 2. איננו יודעים מה לצפות למצוא ביקום, כי איננו מכירים את תבונתו של אלוקים, איננו יודעים אם הוא רציונלי באותו המובן שלנו.
כלומר, הנקודה הראשונה אומרת שחוסר ידיעה מוקדמת על קיומה של הישות המשוערת מבטלת את האפשרות להסיק על מעורבותה. הנקודה השנייה שואלת מהי ההצדקה של הנחה ב' בטיעון הפיסיקו-תיאולוגי בניסוח שלנו מלמעלה, כלומר: מי אמר שאלוקים, כלומר הדמות התבונית משוערת, תראה משהו מיוחד בעולם שלנו (ואז נוכל להסיק על מעורבותה, כשם שאנו מסיקים על מהנדס למפעל, בגלל שאנחנו יודעים שמהנדסים רואים ייחודיות במפעלים).
נדמה כי זו גם כוונתו של עידו בסעיף 5 מלמעלה.

נתחיל מהנקודה הראשונה: נראה כי הבדל זה אינו יכול לבטל מהותית את המסקנה על קיומו של בורא, שהרי טיעונים דומים ניתן להעלות גם כנגד מסקנה על יוצר לשעון: כיצד ניתן להסיק על שען שיצר את השעון והניח אותו במדבר, הרי איננו יודעים האם עבר כאן שען או לא! כיצד ניתן להסיק שהכתובת בסינית במדבר נוצרה על ידי בן אדם, הרי איננו יודעים אם אי פעם עבר אדם סיני במדבר זה!
האם ערעורים אלו נכונים? נראה שלא. ההסקה על קיומו של יוצר לשעון\כתובת מעדיפה את אפשרות התכנון על פני זו של המורכבות.
ההיפותזה של אקראיות שהובילה להיווצרות כתובת האבנים אינה ניתנת לחישוב, אך מובן שהיא אפסית. לעומתה עומדת אופציית התכנון, והיא בעצם מציגה אירוע, ש"מכפלת" התנאים להתקיימותו (כולל קיומה של הישות) היא סבירה יותר מאופציית התכנון.
למשל, כשאנו מעדיפים לומר כי מישהו כתב את כתובת האבנים בסינית שמצאנו במדבר מאשר שזו נוצרה לבד, הסקנו כאן על שרשרת תנאים: 1. סיני עבר במדבר זה. 2. הוא יצר את הכתובת בסינית.
קיומם של סינים בישראל ידוע לנו בוודאות, ולכן הוא אינו נכנס לשרשרת זו. אך נחשוב כעת מה היינו אומרים לו ברגע זה אנחנו יודעים כי בסבירות עצומה נכחדו כל הסינים (וגם אלה שיודעים לכתוב בסינית), והכתובת נוצרה אחרי היכחדותם. אם עדיין היינו מעדיפים את אופציית התכנון (ונדמה לי שרובנו היינו מסיקים זאת), הרי שהנחנו חוליה נוספת בשרשרת האירועים: קיימים סינים. צעד זה הוא לגיטימי מכיוון שתמיד ישנו סיכוי כלשהו שנשאר כותב סינית בעולם, ולכן גם אם סיכוי זה הוא קטנטן, עדיין אנחנו מעדיפים זאת על אופציית האקראיות.
בסיכומה של מסקנה זו, אנחנו בעצם מכפילים כאן את הסיכוי שקיים סיני בעולם, כפול הסיכוי שהוא עבר במדבר, כפול הסיכוי שהוא כתב את הכתובת הזו.
אם מסקנה זו מקובלת עקרונית על קורא שורות אלו, אין שום מניעה מהותית (להבדיל מכמותית, וכדלעיל) על הסקת מסקנה על קיומה של ישות כלשהי שיצרה את היקום, שהרי תמיד ישנו סיכוי כלשהו שקיימת ישות תבונית כלשהי, ובהחלט ניתן להעדיף את אופציית התכנון ולהסיק על עצם קיומה.
אין הבדל בין חוליה שמסיקה על אומתה של הישות, לבין חוליה שמסיקה על קיומה, כל עוד אנו נותנים סיכוי כלשהו לאפשרויות אלו. אין משהו מיוחד בחוליית ה'קיום' המבטל את המסקנה על התערבותו של הגורם התבוני.
כך למשל, אם ניתקל בשעון בגלקסיה אחרת, כולנו נניח כי הוא נוצר על ידי יצור תבוני, גם בהינתן בוודאות שהוא לא נוצר על ידי בני אדם, למרות שלא ידוע לנו על קיומם של ישויות כאלו מחוץ לכדור הארץ.

לפיכך, אין בהסקה על עצם קיומה של ישות בעיה מהותית, אלא בסך הכל הפחתה בעוצמת המסקנה (כעת חוליה נוספת צריכה להיות אמתית).
י. על מיוחדותם של החיים

הנחה ב' מניסוחנו למעלה טוענת כי החיים הם מיוחדים בעיני מישהו תבוני, ולכן יש להם פוטנציאל גבוה להיבחר על ידו, כיצד ניתן לבסס זאת?
נדמה כי זו כוונתו של עידו בנקודה השנייה (ובסעיף 5 מלמעלה).
נראה כי אי אפשר לתת לכך צידוק מסודר, מלבד העובדה שכך האינטואיציה שלנו נותנת, ודי בכך.
חשוב להבין כי שאלה זו קיימת לא רק בקשר לאלוקים, אלא גם בהקשרים שונים בהם אנחנו מקבלים כי האינטואיציה שלנו האומרת שדבר מה קרה על ידי מישהו תבוני, צודקת.
כך למשל ניתן לתת את הדוגמא שכבר ראינו: אנחנו הולכים בגלקסיה אחרת, ומוצאים בה שעון, ויש לנו וודאות שאף בן אדם מכדור הארץ לא הרכיב את השעון הזה, האם נסיק כי מישהו תבוני הרכיב אותו? נדמה לי שהרוב המוחץ של האנשים יסיק שכן, ושוב תעלה השאלה: מדוע? הרי הסיכוי לסידור כזה של חלקי שעון שווה בדיוק לסיכוי של כל פיזור אחר של חלקים כלשהם? התשובה היחידה להסקת מסקנות זו היא שהאלטרנטיבה כאן נראית לנו סבירה יותר מהאופציה האקראית, כלומר, אנחנו מניחים ששעון הוא בעל פוטנציאל גבוה להיבחר על ידי יש תבוני.
גם כאן לא הצדקנו את ההנחה ששעון הוא בעל פוטנציאל גבוה להיבחר על ידי יש תבוני שאינו אדם המוכר לנו, ובכל זאת, גם כאן נראית הנחה זו סבירה באופן אינטואיטיבי.
בעצם ההבנה שלנו היא שמיוחדות של עצמים כמו שעון, מטוס, בן אדם וכו', אינה מיוחדות סובייקטיבית, אלא היא אובייקטיבית כלפי כל בעלי תבונה שהם.

גם אם ניתן לצייר בעל תבונה שלא רואה בכך משהו מיוחד, נדמה כי מיוחדותם של דברים כאלה היא משותפת לשורה ארוכה של בעלי תבונה, גם אם לא כולם, וזה כבר מספיק כדי להעדיף את אופציית התכנון. כך גם נסיק על כותב לכתובת הסינית במדבר, למרות שהיא לא בעלת פוטנציאל בחירה גבוה על ידי כל יצור תבוני (בגלל שלא כולם יודעים לכתוב אותה, לא בגלל שאינה מיוחדת).

כדי לחזק את האינטואיציה הזו, נראה כי ישנם מקרים בהם שכלנו מבחין בכך שמיוחדות מסוימת היא סובייקטיבית רק כלפינו. כך למשל אם נראה אלף צורות סתמיות, וצורה אחת שיוצרת במדויק את צורתה של ארץ ישראל, הרי שצורה זו היא בעלת פוטנציאל גבוה להיבחר על ידינו. במקרה זה האינטואיציה "מודה" שלא מדובר כאן במיוחדות אובייקטיבית, ובשביל חייזר ממאדים ציור זה הוא שווה לכל ציור אחר ואינו בעל פוטנציאל גבוה לבחירה על ידו.
הודאה זו, יש בכוחה לחזק את מהימנותה של האינטואיציה במקרים בהם היא כן תופסת את הפריט כמיוחד באופן אובייקטיבי בעיני כל בעל תבונה.
במקרה של שעון, קובייה שנותנת 6666 ויצורים מורכבים, האינטואיציה אכן נותנת שמדובר פה במיוחדות אובייקטיבית. קשה לדמיין יצור בעל תבונה, שייתקל במטוס (ויבין מה טיבו) ולא יראה בכך משהו מיוחד. כשקוף נתקל בשעון הוא אינו רואה בו משהו חריג, בדיוק בגלל שאין לו תבונה, אך קשה לצייר שיצור בעל תבונה לא יראה בכך משהו מיוחד.
יש הטוענים כי אנחנו רואים באדם משהו מיוחד בגלל "אגואיזם", אך אנו מסיקים זאת לא רק על בני אדם, אלא גם על שאר בעלי החיים, וכן על מוצרים כאלה ואחרים (שעון, מטוס וכו'), לכן אין ממש בטענה זו.

מעניין לציין שנקודה זו עומדת בבסיס כמה מחקרים מדעיים כהנחה הברורה מאליה.
כך למשל פרויקט SETI שמטרתו לגלות חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ, מנסה לעשות זאת באמצעות קליטת אותות מורכבים שעשויים להעיד על מקור תבוני ששלח אותם. גם כאן ניתן "להקשות" על המדענים: מניין לכם שהאותות אליהם אתם מצפים הם בעלי מיוחדות אובייקטיבית שתעיד על יוצרים תבוניים? אולי התבונה שלנו התפתחה אבולוציונית לראות משהו מיוחד בדברים מורכבים, ותבונה אחרת לא תראה בהם משהו מיוחד? אך גם כאן האינטואיציה אומרת הפוך.
נראה כי מדובר במיוחדות שאמורה להיות ברורה לרוב בעלי התבונה האפשריים, אם לא לכולם.
משכך, לגיטימי לחלוטין להסיק על קיומו של יוצר תבוני שיצר את מערכת החוקים המיוחדת שלנו.

לתגובות, הערות, הארות, השגות ותיקונים: sutu.hox@gmail.com
תאריך כתיבה: אייר תשע"ח.

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *