1

אתיקה קופית בעידן חשיבה אבולוציונית

סקירת ספרות על אבולוציה ומוסר:

מדוע חושבים? האבולוציה והרוח הרציונלית, זה הוא שם ספרו של פרופ' רונאלד (רוני) דה סוזה, פרופ' לפילוסופיה באוניב' טורנטו, הספר יצא ב2012,  (ראה סקירה על הספר).

במאמר המבוסס על הרעיונות של ספרו, טוען דה סוזה: "האתיקה אינה יכולה להיות מבוססת על הטבע האנושי, כי כפי שמלמדת אותנו הביולוגיה האבולוציונית אין דבר כזה"!

לטענתו אחת התכונות המפתיעות במיוחד של הביולוגיה האבולוציונית, היא שהיא מעניקה תמיכה משמעותית לאקסיסטנציאליזם.

דה סוזה עושה אנלוגיה בין מוטנטים, מומים מולדים, שנחשבו כיצורים פגומים, ואילו ע"פ האבולוציה הטבע בנוי ברצפים של שינויים כאלו, אם לא היו מוטציות היינו כולנו חידקים, ולכן המוטנטים הם הטבע עצמו.

לאור האבולוציה אין להסיק מן הטבע שום צורת התנהגות, כי כי אין דבר כזה טבע, הוא נתון לשינויים כל הזמן.

אבל כן ניתן לדעתו ללמוד מהאבולוציה כיצד אנו צריכים לחיות, בחברה חילונית חושבים על האבולוציה כבעלת תפקיד ה'השגחה', אין ספק שהבחירה הטבעית בהבטחת הישרדות החזקים הביאה אותנו לשיא של שלמות, או לפחות תביא אותנו לשם.

יש דברים לא בסדר, למשל המשיכה לג'אנק פוד, מקורה בסביבה שבה היה מחסור במלח סוכר שומן וחלבון, בזמננו זה פחות בריא. גם הרגשות שפיתחה האבולוציה, אם נלך אחרי כמה פסיכולוגיים אבולוציוניים שחושבים שהאבולוציה תכננה אותנו להעריך סולידריות וסמכות, למשל, עלינו להכיר בכך שאותם מנגנונים אלה מקדמים שנאת זרים , גזענות ופשיזם.

יש פילוסופים שהציבו על נס את העובדה של אלטרואיזם, הקרבה עבור זרים גמורים, אבל זה לא יכול להיות טוב כי זה טבעי, והרי גם אנוכיות ואכזריות הן טבעיות. ולכן טבעיות לא יכולה לתת לנו אינדיקציה למה שטוב.

כאן נדרש דה סוזה לאגדת היונים והנצים של דוקינס (ב'הגן האנכי'), באוכלוסיית יונים הנץ ישגשג, ובאוכליוסיית נצים ליונה יהיה יתרון. לכן שיעורם באוכלוסיה יגיע לשיווי משקל, ומכאן ואילך ריבוי נצים יביא ריבוי יונים. כך גם הפסיכופתים, ברגע שיתרבו מעל לאחוז מסויים באוכלוסיה, הם עצמם ייפגעו, ולכן הם שומרים על אחוז יציב באוכלוסיה (1%).

בין המעברים החשובים ביותר באבולוציה היה מתאים לאורגניזמים רב תאיים, זה היה כרוך בהקרבה של תאים בודדים, כדי לשפר את סיכויי הקבוצה. מה שכבר תואר כהתנהגות של מדינה בזעיר אנפין.

התפתחות השפה טמון ביכולת שלנו לריב, לעסוק בנושאים מופשטים, מוסכמות תרבותיות, מוסדות, אמנות, כסף. וכאן אנו מגיעים לרעיון הבסיסי של האקסיסטנציאליזם, שהקיום קודם למהות, שאנחנו נקבעים לפי הבחירות שלנו ולא להיפך. שדעותינו אינן עוד תוצאות רחוקות של הצרכים הבסיסים שלנו, הטבע נובע מבחירות שלא נקבעו ע"י תכונות ביולוגיות.

מה שהביולוגיה מלמדת אותנו על הטבע האנושי הוא שבמובן ממשי מאוד אין דבר כזה טבע האדם. היחס הקוהרנטי היחיד לעובדה זו הוא של האקזיסטנציאליזם: אם יש הדרכה כלשהי להימצא בטבע, זה שאין שום דבר שיש לעקוב אחריו. במקום זאת, אנחנו צריכים לשאוף ליצור אותו.

מה שדה סוזה עושה הוא דבר מדהים, ראשית הוא מלעיט אותנו בכל התיאוריות הבדויות כדוגמת: כדי שתאים יהפכו לרב תאיים היה צורך לוותר על חלק מהאוכלוסיה (נ.ב. וכן היה צורך במישהו שיגרום לתהליך לקרות, שכן עד היום לא נמצא לו הסבר), והתכונה הזו של התאים, היא שהולידה אצלינו את האלטרואיזם. דעת לנבון נקל שמדובר בשטות חסרת פשר, אין שום קשר בין 'תכונה' כביכול של תאים 'לוותר' (אם אין להם תודעה מה משמעות ה'תכונה' הזו?), לבין המצב הנפשי המביא אותנו לאלטרואיזם, ואי אפשר להסביר את זה על ידי זה. הקביעה שאין דבר כזה טבע אנושי, היא ייצוג נפלא של כשל הסקאלה.

ההמשך חוזר גם הוא על דברי הבל כדוגמת: ציות לסמכות וגזענות מגיעים מאותו דנ"א, בהתעלם לגמרי מהגורם האנושי הנפשי שכל אחד מאיתנו מרגיש אותו. טענה פילוסופית עלובה: הטבע גורם לאלטרואיזם אבל גם לאכזריות, וכי אדם שמתאכזר מרגיש מה שמרגיש אדם אלטרואיסט? הוא מרגיש רע והוא מרגיש טוב, הטבע מאפשר להתאכזר, אבל אין אדם בלי מצפון. כולנו יודעים שאלטרואיזם זה טוב ואכזריות זה רע.

וכאן מגלה דה סוזה, "שאנחנו נקבעים לפי הבחירות שלנו ולא להיפך", כלומר, אין שום צורך בכל התיאוריות בגרוש הקשורות בסוואנה ובקופים או בתאים ובדנ"א, יש לנו נפש עצמאית לפתח תכונות. אבל כאן פתאום שוכח דה סוזה שלנפש יש תכונות, זה 'מוכיח' לדעתו שאין שום תכונות לנפש, ואנו צריכים ליצור אותן, ומה שיווצר – זו יצירת אבולוציה שאחריה צריכים ללכת….

חכמולוג אחר הוא פרופ' דניס קרבס, בספרו 'מקורות המוסר – חשבון אבולוציוני' (2011).

בספר זה הוא טורח להראות, שאין  להניח שאבולוציה מביאה דוקא לאנוכיות, שהרי יתכן שגנים אנוכיים עשויים להגביר את תדירותם באוכלוסיות ע"י סילוק יחידים המשתפים פעולה עם אחרים, והתנהגות אלטרואיסטים כלפי בעלי העתקים של הגנים שלהם.

"הצפיה במוסר מנקודת מבט אבולוציונית יכולה לתרום להבנת טבענו ע"י עידוד השאלה כיצד צורות ההתנהגות שאנו רואים בהן מוסריות התפתחו, ומה מקורן של המנגנונים המנטליים שמשפיעים עלינו להפעיל שיפוט מוסרי, אילו פונקציות הן שימשו בסביבות אנושיות מוקדמות. אני מסיק כי מהות המוסר טמונה בנטייה לקיים צווים חברתיים המסייעים ליחידים לשרוד, לשכפל".

שוב חזרה על האמונה הטפלה כי כל הנפש האנושית מקורה בסיטואציות קדומות, ואין אוטונומיה של הנפש או אלטרואיזם אמיתי או מוסר אמיתי, אין בכלל מוסר, מדובר בתכונה אבולוציונית ארכאית.

אנשים מכל התרבויות רואים בחמישה סוגים עיקריים של התנהגות כבוד מוסרי לסמכות, שליטה עצמית, אלטרואיזם, הוגנות ויושר. מבשר של כל חמשת סוגי ההתנהגות נצפו אצל בעלי חיים אחרים.

מה המשמעות של 'מבשר', האם יש לבעל חיים יסורי מצפון? לעולם לא נוכל לדעת, מדוע אם כן מדבר קרבס על "כבוד מוסרי לסמכות", הרי הציות לזקן השבט אצל הקופים לא נובע בהכרח מרגש מוסרי, מדובר בהמצאה גרידא. 'שליטה עצמית', מה משמעותה? איפוק כדי להשיג יותר אוכל? או שליטה עצמית מטעמי מוסר ומצפון כדי שלא לעשות מעשה רע? האם אפשר בכלל לתאר התנהגות כזו אצל בעלי חיים? הרי אין לנו דרך לדעת מה בכלל הם מרגישים, ואם הם מרגישים, רגש תודעתי בזמן קיומם של התנהגויות כאלו. אנו חווים רק את ההרגשה המוסרית שלנו באופן סובייקטיבי, ואין ל'מבשרים' שום משמעות. עולם הרגש של האדם מורכב מרגשות כדוגמת אהבה, כיסופים, כמיהה ליופי, רצון לתת, שמחה, התעלות, וכדו', האלטרואיזם נגזר מהעולם הזה ולא מעולם החי.

כמובן שאם היינו יודעים שבעלי חיים הם יצורים מוסריים ורגשות טהרה וקדושה ממלאים אותם, אלא שהם מסתירים זאת, היינו שמחים על כך מאד, שותפים לחויות האנושיות אינו דבר של מה בכך. אבל אין לזה שום משמעות כלפי מהות המוסר. נניח שנפש הדולפין מפתחת מוסריות כל שהיא, האם זה אומר שמדובר בסיטואציה אבולוציונית, ושגם באדם בזה מדובר? אף אחת משתי ההנחות אינה מתאששת, ולכן אין להרגשת בעלי החיים שום משמעות לנושא.

מה שלא מפריע לקרבס להתייחס לזה כ'ראיות'

"ראיות לכך שהנטיות הללו התפתחו במינים רבים, והן נובעות ממבנים פרימיטיביים ומייצרים רגש במוח הישן, מצביעות על כך שעלינו להתייחס למקורות שאינם תהליכים אנושיים "מוחיים" ייחודיים, כגון תבונה או תרבות, כדי להשיג הבנה מלאה של המוסר".

מענין שהפסיכולוגיה למשל, לא מתייחסת למנגנוני הנפש כמשהו שמגיע מבעלי החיים ובהתעלם מהתבונה או מהתרבות, כנראה כשמכירים את הנושא קשה יותר לדבר שטויות כאלו.

  "עלינו להתייחס אל המנגנונים האלה, אך עלינו להיזהר שלא לייעל אותם או להעריך את השפעתם, כפי שמציגים מדענים ופילוסופים רבים. למרות שצורות מתוחכמות של חשיבה מוסרית מעניקות לאנשים את הפוטנציאל לקבל החלטות מוסריות מתוחכמות, צורות החשיבה האלה מושחתות לעתים קרובות ונעלמות על ידי תהליכים קוגניטיביים ורגשיים פרימיטיביים יותר. יתר על כן, באופן אירוני, המנגנונים המנטליים המעניקים לאנשים את היכולת לבצע שיפוט מוסרי התפתחו ככל הנראה בהקשר של אינטראקציות חברתיות אסטרטגיות ככלי שנועד לאפשר לחברי קבוצות לתמרן אחרים להתנהג בדרכים שיועילו להם".

על סמך מה הוא כותב "ככל הנראה", האם יש איזו אינדיקציה לדעת כיצד הגיע השיפוט המוסרי? (סוג של תימרון חברתי) האם זה סוג של מחקר? או סתם סיפורים. ואף כאן נכון הכלל הישן והטוב "הכחשה אינה חקירה".

פרופ' פטרישיה סמית חוזרת על התעלול, בספרה: "מה מדעי המח מספרים לנו על מוסריות" (פרינסטון, 2011),  לדבריה החברה בנויה על מולקולה עתיקה בשם אוקסיטוצין, שיוצרת את תחושת ה'ביחד' אצל יונקים, היכולת לדעת מה השני מרגיש עוזרת לתמרן, הזכרון עוזר לזכור על מי ניתן לסמוך ועל מי לא. "המצפון מנקודת מבט זו, הוא ההרגשה של אינטואיציות חזקות – מה נכון ומה לא, מתוך דחף לחיים חברתיים, ולימוד ע"י חיקוי ניסוי וטעיה".

וכאן הבן שואל, האם זה משהו שמדעי המח 'מספרים' או 'מוכיחים' או 'מלמדים'? מדובר בבדיות והזיות שאנשים בודים ממוחם הקודח, בלי בדל הוכחה וידע, פשוט סתם אמירות. שלא ממצות בכלל את המשמעות המוסרית, ואף לא מוסברות מבחינה לוגית. אין ביניהן ובין הסבר מהות המוסר והמצפון שום דבר.

פרופ' גפרי מ. הודג'סון פרסם ב2010 את הספר: "ניחוח של דרוין, החיפוש אחר עקרונות כללים של התפתחות חברתית וכלכלית", לדבריו, אף שמדעני החברה נזהרו מלהחיל רעיונות אבולוציוניים על החברה האנושית, חששותיהם שגויים וטיעוניהם פגומים בצורה אנושה. הרעיונות המרכזיים בתורת האבולוציה ניתניים ליישום על החברה האנושית.

שוב בוחרים חוקרים להתעלם מהמימד האנושי, ולטעון כי בהתקדמותה של החברה שולטים רק כללים מוכתבי דנ"א, משל קופים אנחנו. וכמובן שבאוכלוסיות האלו נכללים גם הרובוטים העתידיים בב"א. ולכן מובן ש"תוצאות תהליך הבחירה אינן בהכרח מוסריות או צודקות", חשוב להדגיש זאת כל הזמן, כהמשך לשיטת ההתעלמות מהמוסר כגורם וכענין לעצמו. לפי המלומדים האלו פועלים בעולם רק כללים של שכפול ותפוצה, והמוסר הוא סובלימציה של הכללים האלו בלבד. וכמובן שהאבולוציה האנושית תלויה במידע ובאיסוף המידע, שהיא העבודה הזרה של זמננו.

מעניין לציין לספר אחר מאת פרופ' אדם סיגרב, "יסודות המוסר הטבעי" (אוניב' שיקגו, 2014), במאמר סקירה כותב סיגרב, כי לאור המגמות האינטלקטואליות בדורות האחרונים, הספר יכול להיראות אנכרוניסטי. אבל לדעתו אין זה נכון, זכויות הטבע והחוק הטבעי נגזרות מן הטבע האנושי המשותף. יש קשר לרגש האנושי שמגיע לאדם כבוד באשר הוא אדם. זה חוק טבעי שמוטבע בבני האדם.

הנומינליזם הפילוסופי הנפוץ טוען כי "הטבע האנושי אינו קיים", בהסתמכות על האבולוציה, ועל הפתגם של דרוין "המונח מינים הוא הפשטה חסרת תועלת", כלומר אין באמת מהות נפרדת של בני אדם. – חשיבה זו אכן הביאה כמה מן המחזות המזעזעים ביותר של חוסר אנושיות וטרגדיה, מלחמת העולם הראשונה, השואה, הטלת פצצת האטום הגולאגים הסובייטיים. כפי שמציין התיאורטיקן הפוליטי הבולט Tracy Strong בספרו  "פוליטיקה ללא חזון: חשיבה ללא גבולות במאה העשרים",מה שהתרחש הוא: "התמוטטות כללית של האפשרות של סטנדרטים מוסריים טרנסצנדנטיים", וטוען כי "במידה שבה עקרונות מוסריים נגזרים לא מהעולם הזה אלא ממשהו שמעבר לו … האירועים של המאה העשרים הפכו אמונה או קבלה של עקרונות כאלה בלתי אפשרי עבור כל אדם שפונה אל העולם כפי שהוא הוכיח את עצמו".

אמנם, כותב סיגרב, לנוכח המסלול ההיסטורי והמצב הנוכחי בתוכנו, נראה כי האינטואיציה המתמדת של רבים, שהאנושות שלנו משמשת מקור לאמות מידה מוסריות, מהווה, במינוח הרהוט של טוקוויל, "אחת מאותן אמונות סטריליות שהנחיל העבר להווה, ונראה כי הן צומחות עמוק בנפש האדם". אמונה זו ממשיכה לצמוח למרות הכוחות המכוונים להשמדתה, משום שהיא מאוששת כל כך על ידי הניסיון הרגיל שלנו על עצמנו של העולם סביבנו. הישגים אינטלקטואליים מתוחכמים ואירועים משמעותיים (כדוגמת 'מעבר לטוב ולרע' של ניטשה, והנאציזם) מציבים אתגרים מזעזעים, אך גם אלה לא הצליחו למחוק את האמונה הרווחת – אם כי בדרך כלל סמויה ולעתים קרובות לא מוכרת – בסטנדרטים מוסריים טבעיים.

הסיבה לכך היא שהטבע האנושי אינו רק תקן "טרנסצנדנטלי" או חיצוני, אלא גם מרכיב פנימי אינטגרלי של האדם האנושי; וכפי שג'יימס מדיסון מסביר ברהיטות במאמרו (Federalist 55), טבע אנושי זה אינו ישות פשוטה: "מכיוון שיש מידה מסוימת של שחיתות במין האנושי הדורשת מידה מסוימת של זהירות וחוסר אמון, אמנם ישנן תכונות אחרות בטבע האנושי, המצדיקות גם הערכה וביטחון במקומות המתאימים". השיקולים האלה מתנגדים למטאפורות הוודיות המפורסמות הקשורות עם הפילוסופים הפוליטיים של המאה העשרים, ישעיה ברלין וחנה ארנדט, הגבולות של הטבע האנושי אינן רק קביים חיצוניים, ו"עץ האנושות" אינו לגמרי "עקום". "התקופות המודרניות, הפוסט-מודרניות והעכשוויות אכן תרמו לתובנות מקוריות, אך הדיווחים על הריסתן של הרעיונות הטרום-מודרניים של הטבע האנושי מוגזמים.

לאור ההערכה הנוקבת יותר של ההתפתחויות האחרונות, הספר שלי נועד להבהיר, לאחד, לחזק ולחדש את האמונה בתקנים מוסריים טבעיים; כדי לאפשר לרעיונות הקשורים לסטנדרטים כאלה לחיות בפילוסופיה, בפוליטיקה ובפוליטיקה, ולא רק בחיק הטבע של מוחנו. היפוך מאות שנים של מגמות היסטוריות אינטלקטואליות והנחות נרחבות הוא, כמובן, לא משימה קלה. אבל אם היפוך כזה אפשרי, תחום המוסר הוא המקום להתחיל בו. בתחום זה, עמדותיו הספקניות, האנטי-ממסדיות או הניהיליסטיות של חוסר הקיום של הטבע האנושי, הן המפוקפקות ביותר, והן מנוגדות לניסיון חי ולהוכחות מהותיות.

עד כאן (ראה גם כאן סקירתו של הפילוסוף פרופ' טולפסן, על ספרו של סיגרב).

ומה יקרה אם נפגוש חייזרים? אז המוסר הטבעי ישתנה לגמרי, לפחות לפי פרופ' טים מולגן מאוניב' ניו זילנד, שבונה על 'האתיקה של ET', ולכן, בין השאר: "גילוי החיים במקום אחר ילמד אותנו שלמרות שליקום יש מטרה, בני האדם אינם רלוונטיים למטרה זו. חייזרים יכולים לסגוד לאל שהוא אדיש לנו". לא ברור מה הצורך בחייזרים כדי להעלות אפשרות זו, גם ליבוביץ' סגד לאל שהוא אדיש לנו.

ואם נפגוש מין אחר שיש לו אתיקה אחרת? האם זה רלבנטי לרגשות המוסרים שלנו? כשם שיש דולפינים ולהם אולי מערכות מוסריות שלהם, כך יתכן מין אחר עם מוסר אחר, זה לא אמור להשליך על הרגשות המוסריים שלנו. (רעיון זה מופיע כבר בספר העיקרים לר' יוסף אלבו).

מולגן מונה את עצמו ואת קוראיו בספקולציות חסרות משמעות, כמו: הרעיון שאלהים הוא נדיב, מבוסס על כך שאנו יכולים להבין את המתמטיקה שמאחורי העולם (תודעה קוסמית), ולכן הוא דואג לנו, והרי אם יימצאו עוד חיים, זה מוכיח שאלהים אינו זקוק דוקא לנו.. אולי הוא מסתפק רק באינטלגנטים שבינינו? (שוב, שאלה שלא קשורה למציאת חיים בכובב אחר דווקא).

המדהים, שלכל הגיבובים האלו קוראים בשם המכובד 'מחקר', מדמים סימולציה של 'הוכחות', ואף אחד לא קורא: המלך ערום, הוא משחק בחול וקורא לזה אסטרטגיה.