נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

את מישהו בהיכלי המדע מעניינת האמת?

שיתוף ב print
הדפס מאמר

כותב פרופ' יוני דובי ב'בלוג הירוק':

לפני כחודש פורסם בכתב העת Angewandte Chemie, מכתבי העת המובילים בכימיה, מאמר דעה (לאחר ביקורת עמיתים) של פרופ' תומאש האדליקי, שבו הוא סוקר את הגורמים העכשוויים המשפיעים על תחום הכימיה הסינתטית האורגנית.

זה לא היה מאמר מדעי סטנדרטי, אלה נכתב כמין הומאז' למאמר ידוע דומה שנכתב לפני 30 שנה. הכותב הוא מדען די בכיר ( עם מעל 175 פרסומים כ-4400 ציטטות ואינדקס-h של 37, למי שזה אומר לו משהו).

באחת הפסקאות במאמר כתב האדליקי כי לאפליה מתקנת והעדפה של מועמדים למשרה אקדמית על פי שיוך קבוצתי\אתני\מגדרי ולא על פי הישגים מדעיים יש השפעה על איכות המדע. זוהי דעה לא מאוד פופולרית, אבל יש מאחוריה הגיון פשוט.

אבל בעולם של היום אין מקום לדעות לא פופולריות, גם במדע. בעקבות פניות רבות המאמר הוסר לאלתר, ללא צידוק אקדמי וללא פניה למחבר (!), חלק גדול מצוות עורכי העיתון התפטר במחאה, והעניין עורר סערה לא קטנה. אפשר לקרוא על זה כאן.

את הודעת המערכת על הסרת המאמר אפשר למצוא כאן ואת מאמר המקור כאן (הפסקה מעוררת הסערה בעמוד 4 והערה בעמוד 8).

האדליקי עצמו כתב לי במייל אישי כך:

It has been an “interesting” two weeks. And for what? Expressing my opinions. OK, rebut, debate, disagree. But censorship and condemnation? They pulled whatever suited them out of context, this is the way things are in 2020. Well, I am used to it and trained for it. Grew up in communist Czechoslovakia until 1968 when I had enough. Funny, that all that repression followed me to the so-called Free World…

ללא קשר לדעותיי על אפליה מתקנת באקדמיה, תומאש צודק – השתקה לעולם אינה הדרך. דיון וויכוח הן לב ליבה של המתודה המדעית ושל עולם המדע, וראוי שכך יהיה גם בתחומים שנושקים למדע, וגם אם הדעות של הצד השני מאוד מעצבנות.

***


עד כאן דובי, וזה ממש מזכיר לנו את חזרתו בתשובה של הסביבתן מייקל שלנברג, חוקר סביבה ופעיל אקלים ותיק, שהדהים השבוע את חברי הכנסיה שלו בוידוי וחזרה בתשובה, פרסם מאמר ב'פורבס', שכמובן נמחק בלחץ האינקויזיציה של טורקוו-מדע, והכהנים הגדולים של דת האקלים מחכים בתא הוידויים, לשלנברג שיסבול יסורים ויבא לכפר על חטאיו ולהתוודות, בינתיים הטור מוגש לפניכם, באדיבות מידה:

מייקל שלנברגר הוא סופר וחוקר סביבה ואקלים, חתן פרס ‘גיבור הסביבה’ של המגזין ‘טיים’ לשנת 2008 וזוכה בפרס הספר הירוק באותה שנה. מאמר זה פרי עטו פורסם לראשונה בכתב העת ‘פורבס’ ביום שני השבוע אך הוסר מן האתר מספר שעות לאחר מכן. אנו מודים למחבר על הרשות לתרגמו ולפרסמו.

***

בשם פעילי הסביבה ברחבי העולם, אני רוצה להתנצל באופן רשמי על בהלת האקלים שיצרנו בשלושת העשורים האחרונים. שינוי האקלים אכן מתרחש, רק שהוא לא מבשר על סוף העולם. זו אפילו אינה הבעיה הסביבתית החמורה ביותר שעומדת בפנינו. יתכן שנשמע קצת מוזר שדווקא אני אומר את כל זה, כפעיל בתחום האקלים במשך עשרים שנה וכמי שחוקר את הסביבה במשך שלושים שנה. אך בתור מומחה לאנרגיה שהתבקש על ידי הקונגרס לתת עדות אובייקטיבית ובתור מי שהוזמן לשמש כבוחן מומחה עבור הדו”ח הבא של הפאנל הבין-ממשלתי בנושא שינוי אקלים (IPCC), אני חש מחויבות להתנצל על האופן הנורא בו פעילי סביבה הטעו את הציבור.

הנה כמה עובדות הידועות רק לקומץ אנשים:

* בני האדם אינם גורמים ל”הכחדה המונית שישית במספר”

* האמזונס אינו “הריאות של העולם”

* שינוי האקלים אינו הופך את אסונות הטבע לקשים יותר

* מספר מקרי השריפות ברחבי העולם ירד ב-25 אחוזים מאז 2003

* כמות השטח בו אנו משתמשים לגידול בשר ירדה בשיעור הדומה לגודלה של אלסקה

* ההסבר לעליה בכמות השריפות המסוכנות באוסטרליה אינו שינוי האקלים, אלא בניה של בתים בסמוך ליערות

* פליטת הפחמן במרבית המדינות העשירות נמצאת בירידה, ויורדת באופן מתמיד מאז מחצית שנות השבעים בבריטניה, גרמניה וצרפת

* הולנד הפכה לעשירה יותר, לא ענייה יותר, בעודה מסתגלת לחיים מתחת לקו פני הים

* אנחנו מייצרים 25 אחוזים יותר מכמות המזון שאנחנו צריכים, ועודף המזון ימשיך לעלות בעוד העולם מתחמם

* איבוד בתי גידול והרג ישיר הם איומים גדולים יותר לזני בעלי חיים מאשר שינוי האקלים

* שימוש בעצים כדלק הוא גרוע הרבה יותר עבור בני אדם ובעלי חיים מאשר דלקים פוסיליים כנפט או פחם

* מניעת מגפות עתידיות דורשת יותר חקלאות “תעשייתית”, לא פחות

אני מודע לכך שהעובדות לעיל יישמעו לאנשים רבים כמו “הכחשת אקלים”, אך זה רק מראה את כוחו של האלרמיזם הסביבתי. במציאות, עובדות אלה מגיעות מן המחקרים המדעיים הטובים ביותר, כולל אלו שנערכו והתקבלו בידי ה-IPCC, ארגון המזון והחקלאות של האו”ם (FAO), האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) וגופים מדעיים מובילים אחרים.

חלק מן האנשים שיקראו שורות אלה ודאי ידמיינו לעצמם שאני סוג של ימני קיצוני אנטי-סביבתי. אני לא. בגיל 17 חייתי בניקרגואה כדי להפגין סולידריות עם המהפכה הסוציאליסטית של התנועה הסנדיניסטית. בגיל 23 גייסתי כספים עבור קואופרטיבים של נשים בגוואטמלה, ובהמשך חייתי באגן האמזונס כחלק ממחקר על חוואים קטנים הנאבקים בפלישה לאדמותיהם. בגיל 26 עזרתי לחשוף את תנאי העבודה הירודים במפעלים של חברת ‘נייקי’ באסיה.

הפכתי לפעיל בנושאי איכות הסביבה בגיל 16, כאשר ארגנתי ערב התרמה עבור ארגון הפועל למען יערות הגשם; בגיל 27 סייעתי להציל את עצי הסקויה העתיקים והבלתי-מוגנים האחרונים בקליפורניה; בשנות השלושים לחיי פעלתי למען אנרגיה מתחדשת ושכנעתי את ממשל אובמה להשקיע בתחום 90 מיליארד דולר. בשנים האחרונות עזרתי להציל מספיק תחנות כוח גרעיניות מפני החלפה בדלק מאובנים כדי למנוע עליה חדה בפליטת הפחמן.

אך עד השנה שעברה נמנעתי לרוב מלדבר נגד בהלת האקלים, בין השאר מפני שהייתי מובך. אחרי הכל, אני עצמי אשם בזריעת הבהלה לא פחות מכל פעיל סביבה אחר. במשך שנים התייחסתי לשינוי האקלים כ”איום קיומי” על המין האנושי והגדרתי אותו שוב ושוב כ”משבר”.

האמת היא שפשוט פחדתי. נותרתי בשקט בכל מה שנוגע למידע הכוזב שהפיצו קמפיינים סביבתיים מכיוון שחששתי לאבד חברים ותקציבים. בפעמים היחידות בהן אזרתי אומץ להגן על מדע האקלים מפני אלה המעוותים אותו ספגתי השלכות קשות. וכך עמדתי רוב הזמן מנגד ולא עשיתי דבר בעוד רבים מעמיתיי פעילי הסביבה המשיכו להפחיד את הציבור. עמדתי מנגד גם כאשר בכירים בבית הלבן ורבים בתקשורת ניסו להרוס את המוניטין ואת הקריירה של מדען מצוין וחברי הטוב, רוג’ר פלקי, איש שמאל ותיק ופעיל סביבה שהעז להעיד בעד רגולציה על פליטת פחמן. למה הם עשו את זה? מכיוון שהמחקר שלו הוכיח שאסונות טבע לא הופכים קשים יותר.

אבל אז, בשנה שעברה, הדברים החלו לצאת משליטה. חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז אמרה בראיון כי “העולם עומד להסתיים בעוד 12 שנים אם לא נטפל בבעיית שינוי האקלים”; בבריטניה, ארגון הסביבה הגדול במדינה טען כי “שינוי האקלים הורג ילדים”; ביל מקיבן, עיתונאי הסביבה המשפיע בעולם, קרא לשינוי האקלים “האתגר הגדול ביותר שעמד אי פעם בפני המין האנושי”, ואמר כי הוא עשוי “לחסל תרבויות שלמות”. כתבים בכלי תקשורת מרכזיים דיווחו שוב ושוב על כך שכריתת יערות באמזונס היא פצצת אטום המחכה להתפוצץ.

כתוצאה מכל אלה, מחצית מהנשאלים בסקר עולמי שנערך בשנה שעברה אמרו כי הם סבורים ששינוי האקלים יכחיד את האנושות. בחודש ינואר האחרון, אחד מכל חמישה ילדים בריטים סיפר לסוקרים שהוא חווה סיוטים על שינוי האקלים. אני מודה שיתכן שהייתי רגיש לכך במיוחד בגלל שיש לי בת בגיל העשרה, אך גם אם אין לך ילדים ודאי תסכים שזה מצב לא נורמלי. לאחר שדיברתי איתה על המדע מאחורי הדברים היא נרגעה, אך החברות שלה ניזונו מהמידע הכוזב והיו מן הסתם מפוחדות. החלטתי שאני חייב לדבר, אבל ידעתי שאי אפשר להסתפק רק בכתיבת כמה מאמרים. כדי לפרוס בצורה טובה את כל הראיות הייתי זקוק לספר.

וכך ההתנצלות הרשמית שלי על הפצת הפחדים מגיעה בצורת ספר חדש בשם ‘Apocalypse Never: Why Environmental Alarmism Hurts Us All‘. הספר מבוסס על שני עשורים של מחקר ושלושה עשורים של פעילות סביבתית. ב-400 העמודים הוא מכסה את סוגיות שינוי האקלים, ביעור יערות, פסולת פלסטית, מינים בסכנת הכחדה, תיעוש, בשר, אנרגיה גרעינית ואנרגיה מתחדשת. הנה כמה דגשים מתוכו:

* מפעלים וחקלאות מודרנית הם מפתחות לחירות האנושית ולהתקדמות סביבתית

* הצעד החשוב ביותר להצלת הסביבה הוא ייצור עוד מזון, במיוחד עוד בשר, על פחות אדמה

* הצעד החשוב ביותר להפחתת זיהום אוויר ופליטות פחמן הוא מעבר מדלק עצים לפחם ונפט, לגז טבעי ואורניום

* התבססות מוחלטת על אנרגיה ירוקה תדרוש הגדלת השימוש בקרקע לאנרגיה מ-0.5% כיום לחמישים אחוזים

* אנחנו צריכים לשאוף לכך שערים, חוות ותחנות כוח יהיו בעלות יכולת ייצור חשמל גבוהה יותר, לא נמוכה יותר

* מעבר לתזונה צמחונית מפחית את פליטת הפחמן של אדם אחד בפחות מארבעה אחוזים

* מה שהציל את הלווייתנים הם לא ארגונים כמו ‘גרינפיס’ אלא המעבר לשימוש בנפט ושמן דקלים

* גידול בקר ב”חוות חופשיות” דורש 20 אחוזים יותר שטח ומפיק 300 אחוזים יותר פליטות של גזים שונים

* הדוגמטיזם של ‘גרינפיס’ רק הפך את מצב היערות באמזונס לגרוע יותר

* הגישה הקולוניאליסטית לשימור הגורילות בקונגו יצרה תגובת נגד שעשויה להוביל למותם של 250 פילים

אז מדוע כולנו הלכנו שולל? בפרקים הסוגרים של הספר אני חושף את התמריצים הכלכליים, הפוליטיים והאידיאולוגיים להטעיה. קבוצות פעילי סביבה קיבלו מאות מיליוני דולרים מבעלי אינטרסים בתעשיות הדלק והנפט; קבוצות אחרות המונעות בידי אמונה אנטי-הומניסטית הכריחו את הבנק העולמי להפסיק לנסות לטפל בעוני ובמקום זאת להפוך אותו ל”בר-קיימא”; חרדה, דכאון ועוינות לתרבות המודרנית עומדים מאחורי מרבית תופעת התבהלה.

ברגע שאנחנו מבינים עד כמה הולכנו שולל בידי מידע כוזב ולרוב בידי אנשים בעלי מניעים מפוקפקים, קשה מאוד שלא להרגיש מרומים. האם ספרי החדש הוא מה שיעשה את ההבדל? יש בהחלט סיבות להטיל בכך ספק. התקשורת העולמית משמיעה תחזיות אפוקליפטיות לגבי שינוי האקלים כבר מאז שנות השמונים המאוחרות, ולא נראה שהיא מתכננת להפסיק את המנהג. תורת המלתוסיאניזם שמאחורי בהלת האקלים הופרכה שוב ושוב במאתיים השנים האחרונות, אך היא עדיין חזקה מאי-פעם.

אך יש גם סיבות להאמין כי תבהלת האקלים, אם לא תגיע לקיצה, תחווה ירידה בעוצמה התרבותית שלה. מגפת הקורונה היא משבר אמיתי המעמיד את “משבר” האקלים בפרספקטיבה. אפילו אלו הסבורים כי הגבנו בהגזמה להתפרצות המגפה לא יכולים להתווכח עם המספרים של כמעט חצי מיליון הרוגים וכלכלות מרוסקות ברחבי העולם.

מוסדות מדעיים כולל ארגון הבריאות העולמי וה-IPCC פגעו באמינות של עצמם כאשר הפכו בהדרגה את העיסוק במדע לפוליטי. המשך קיומם והרלוונטיות שלהם יהיו תלויים בהצבת הנהגה חדשה וביצוע רפורמה רצינית. עובדות עדיין חשובות, והרשתות החברתיות מאפשרות למגוון רחב יותר של קולות חדשים ועצמאיים להתחרות באלרמיסטים הסביבתיים בעיתונים הגדולים. יותר מדינות חוזרות באופן גלוי לאינטרסים עצמיים ומתרחקות ממלתוסיאניזם וניאו-ליברליזם, מה שמסמן חדשות טובות לאנרגיה גרעינית וחדשות רעות לאנרגיה מתחדשת. כל העדויות והראיות מצביעות על כך שתרבות עתירת אנרגיה כמו שלנו עדיפה בהרבה לאדם ולטבע מאשר התרבות המפגרת אליה מבקשים להחזיר אותנו מפחידני הסביבה.

 

ההזמנות שקיבלתי מהקונגרס ומה-IPCC הן סימנים לפתיחות גוברת וחשיבה חדשה בנוגע לשינוי האקלים בפרט ולסביבה בכלל. סימן נוסף היה בתגובות לספרי החדש ממדעני אקלים, אנשי שימור סביבה וחוקרים. “Apocalypse Never הוא ספר חשוב ביותר”, כתב הסופר זוכה הפוליצר ריצ’רד רודס. “יתכן שזה הספר החשוב ביותר שנכתב אי-פעם על הסביבה”, אמר טום וויגלי, מאבות מדע האקלים המודרני.

סטיב מקורמיק שעמד בעבר בראש ארגון שימור הטבע העולמי כתב כי “אנחנו פעילי הסביבה מגנים אנשים בעלי השקפות מנוגדות כבורים ורגישים מאוד להטיית אישור, אך פעמים רבות אשמים בדיוק באותו הדבר”. לדבריו, “שלנברגר מציע לנו אהבה קשוחה: אתגר לאורתודוקסיה המחופרת ולצורת מחשבה קשיחה ותבוסתנית. הספר מציג ראיות עוקצניות לעתים אך תמיד מבוססות היטב, והשקפת עולם שתסייע לפתח את השריר המנטלי לו נזדקק כדי לעצב עתיד שיהיה לא רק מבטיח אלא גם בר-השגה”.

לא יכולתי לקוות ליותר מכך כאשר התחלתי לחבר את הספר. אם הגעתם עד לכאן, אני מקווה שתסכימו שאולי בכל זאת זה לא מוזר כל כך שפעיל סביבה ותיק ופרוגרסיבי כמוני חש את הצורך לצאת חוצץ נגד תבהלת האקלים. ומעל לכל אני מקווה שתקבלו את התנצלותי.

עד כאן שלנברג, אבל עם יד על הלב למי אתם מאמינים, לגרטה ולמישל אובמה, או למכחיש מדע הזה?

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

2
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
1 Comment threads
1 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
2 Comment authors
צוות האתרצריך עיון Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
צריך עיון
Guest
Member
צריך עיון

שאלה קטנה שלא קשורה לגוף המאמר:
מה האינטרס שלכם בנושא הסביבה ולמה מופיעים מאמרים רבים בנושא זה (שאינו קשור לדת בשום צומת) באתר שלכם שענינו עיסוק באמונה