הנבואה – ידיעת העתיד

העתיד והצפוי הוא אחד הנושאים המעסיקים ביותר את המין האנושי, מיטב החכמה האנושית מושקעת בכדי לנסות לצפות את העתיד, כל היערכות אישית, מדינית, חברתית, הינה בעצם נסיון לקדם את פני העתיד.

רבים הם המתיימרים לצפות את העתיד, פרשנים, מומחים, בעלי נסיון, ושרלטנים. המשותף לכולם הוא שאין הם עוסקים בעתיד עצמו, אלא בגורמיו. העתיד אינו קיים ואין אפשרות לעסוק בו, החכמה האנושית יכולה לנתח את ההווה וכיצד הגורמים והכחות הפועלים בו ייצרו את העתיד. כאשר אנו צופים מראש התנהגות של אדם, אין הכוונה שאנו יודעים את העתיד, אלא שאנו יודעים את תכונותיו של אדם זה, ומעריכים כי לא ישתנו.

אסטרולוגים, רופאי אליל, פראפסיכולוגים, מדיומים, ספיריטואליסטים, ודומיהם, מדברים רבות על העתיד. אך גם הם אינם יכולים לדעת דבר שאיננו קיים. גם הם מתיימרים לדעת מה יקרה רק מתוך ניתוח גורמים, מיקומו של כוכב מסויים בזוית פלונית יגרום תופעה אלמונית. 'רוח' לחשה באזניו כי כך וכך יארע, הקפה סיפר לה על צרות שבדרך, וכך הלאה.

ברור כי כל היומרות הפראנורמליות אינן מתחברות לעתיד עצמו, גם הן אינן אלא צופות את העתיד מכח הגורמים הקיימים היום, כדוגמת מסלולי כוכבים, אמירות רוחניות, ונקודות על  פני ההוה. הכוכבים, הרוחות, ודומיהם, אינם קובעים את האירועים בעולם, גם לפי מאמיניהם אין הם אלא משפיעים השפעות מסויימות, ולכן גם ניתוח השפעותיהם והשלכותיהם אינו אלא ניתוח חלקי של גורמים היכולים אולי להשפיע על העתיד.

העתיד באמת איננו יכול 'להתגלות' מכיון שאיננו קיים, שום חוש לא יתפוס אותו, ושום חכמה לא תוכל לדעת אותו ידיעה מוחלטת. ישנה רק אפשרות אחת לדבר על ידיעת העתיד כעל ידיעה אמיתית של העתיד עצמו – אם ישנו כח אחד המנהל את העולם כולו וקובע את ההתרחשויות בו, או אז רצונו קובע את העתיד בצורה מוחלטת. לכן, מתוך כל שלל המתימרים לעסוק בעתיד עומדת הנבואה בשם אלהי העולם כתופעה לעצמה, תופעה שאינה יכולה להיות חלק מכל תחזיות העתיד המוכרות לנו.

נביאי ישראל, החל ממשה ועד מלאכי,  העמידו את העולם מול תופעה חדשה: נבואה בשם אלהי ישראל, בורא העולם והשליט היחיד, מלך המלכים ואל האלים, שהעולם מתנהל על פי רצונו, העתיד כמו ההוה או העבר אינו אלא ביטוי של רצונו. זו האפשרות היחידה לדבר על ידיעה מוחלטת של העתיד. על השאלה  מהי מהותה של הנבואה וכיצד היא מתבצעת, ראה גם: תודעה ונבואה ביהדות.

ההבדל בין נבואה הבאה מתוך ידיעת העתיד המתוכנן על ידי מחוללו, לבין תחזית הבאה מניתוח גורמים הידועים לנו, הוא קוטבי: תחזית תהיה תמיד הגיונית וצפויה בעינינו, מכיון שהיא מבוססת על גורמים הידועים לנו, ואילו נבואה בשם אלהי העולם מבוססת על האירועים העתידיים בלבד, מה שההגיון אינו יכול לצפות. ההתרחשויות תמיד מפתיעות את כל הפרשנים והחוזים למיניהם. הנבואה מדברת בשם ההתרחשויות עצמם, ולכן היא מבטיחה דברים בלתי צפויים, ובמדה מסויימת נראים גם בלתי אפשריים. מסבה זו מעצם טבעה צופה הנבואה הישראלית הרחק הרחק, שכן אין היא תלויה בהווה.

אין שום משמעות לצפיית עתיד ללא אמונה כי העתיד מתוכנן וקבוע לפי תכנית מסויימת, וגם כאשר מדובר על האמונה הזו כי העתיד מתוכנן וקבוע, יש לבחון כיצד 'מתחבר' החוזה אל תכנית העתיד. (ראה גם מבחינה מדעית: פרופ' יקיר אהרונוב: מאורעות בעתיד משפיעים על ההווה).