את הקושיה העצומה הזו, שואל פרופסור אריק הדין, בהכשרתו גם הנדסה ואסטרונומיה, בפועל משמש כפרופסור לפיזיקה במספר אוניברסיטאות בארה"ב.

במאמרו על הנושא, הוא שואל: מדוע האדם הוא יצור ישן, המאבד את הכרתו למשך חלק גדול מכל יממה, למעשה 26 שנים מחיינו אנחנו ישנים, איך זה קרה?

מבחינה אבולוציונית מדובר בבעיה קשה, הצורך הזה בשינה הופך את האדם ללא מוגן, לפי מקורות שהוא מצטט "השינה נותרה אחת התעלומות הגדולות של המדע".

הוא מראה שחוקרים מסתבכים בשאלה זו, וממש מרימים ידיים:

מקור אחד כותב: "אין ספק שהברירה הטבעית תנכה את חסרי הכושר הנופלים טרף בשינה ותעדיף את אלה שיכולים להישאר ערים, לא? אבל זה לא המקרה בחרקים, זוחלים, ציפורים, יונקים או בני אדם".

"אם השינה אינה משרתת תפקיד חיוני כלשהו, זו הטעות הגדולה ביותר שנעשתה אי פעם באבולוציה".

"רעיון אחד הוא ששינה חוסכת באנרגיה, אבל מחקרים הראו שאנחנו שורפים קלוריות גם במהלך השינה, במידה די דומה".

"למרבה הצער, קשה להוכיח תיאוריות אבולוציוניות, כך שנותרנו ללא תשובה כיצד השינה הופיעה מלכתחילה".

לכן אומר הדין, האבולוציה היא מכשול להבנת השינה, כאשר מחפשים כיצד היא עוזרת לשרוד את מלחמת הקיום, התשובה היא הפוכה, היא לא עוזרת למלחמת הקיום המיידית. רק אם נחפש כיצד היא מועילה לנו כבני אדם, לחיינו הרוחניים ולאריכות ימים, נוכל אולי להתחיל להבין.

השינה בהחלט תורמת לחיים שלנו ולאיכותם: "מחקרים פסיכולוגיים מגלים שהמוח שלנו מנצל את מצב השינה כדי לארגן מידע חושי ומחשבות המתקבלות בשעות הערות.

במהלך השינה, המוח שלנו ממיין מידע שנקלט במהלך היום, מחליט מה לאחסן ויוצר קשרים בין עובדות וזיכרונות חדשים. ייתכן שחלומות עוזרים בזה…".

האם ניתן להסביר זאת בדרך אבולוציונית? כותב הדין:

"מכיוון שהתהליכים הרגולטוריים הגורמים לשינה ולחזרה לערות כרוכים בפעילות מתואמת של מבנים מוחיים מרובים ושל נוירוטרנסמיטורים רבים, לקרוא לכל זה  מורכבות בלתי ניתן לפישוט  נראה כמו אנדרסטייטמנט. אם השינה הכרחית להישרדות, החזרה לעירנות היא ללא ספק יותר הכרחית להישרדות. כל החלקים של תהליכי השינה והערות צריכים להיות פעילים באופן מלא לפני ש"תעלומה אבולוציונית" זו תוכל להעניק יתרון הישרדותי כלשהו".

לשיטתו, ההסבר של איכות חיים יכול להיות אבולוציוני, אבל המנגנון של השינה והערות הוא מורכב מדי בכדי להיווצר בבת אחת, ובאופן חלקי הוא לא יעיל.

אני לא משוכנע שהטענה הזו נכונה, מסיבות שאכ"מ, אבל לדעתי ישנה בעיה הרבה יותר גדולה בטענה שהשינה תורמת לאיכות חיים ולבריאות, שכן למרות שהתרומה הזו נפלאה ומאריכה את החיים שלנו. מבחינת הגן האנוכי כמעט ואין משמעות למה שיעשה ההומו סאפיינס עם החיים שלו אחרי שהוא סיים להביא ילדים לעולם. גם אם אנשים ללא שינה היו מתים בגיל ארבעים, המין האנושי לא היה פחות שורד, להיפך, היה עליו פחות נטל. ולכן איכות חיים היא מתנה מהבורא ולא מרכיב הישרדותי.

הבעיה הזו היא לא רק לגבי שינה אלא בכלל לכל היכולות המופלאות של האדם מעבר להגעתו לגיל הפיריון. יתרון כזה אינו רלבנטי להישרדות ולכן לא מוסבר בדרך אבולוציונית.

מומלץ בחום לקרוא את מאמרו של ג'ימס שפירו, המראה כי מבחינה מחקרית, ההתעקשות על המודל הניאו דרויניסטי של מוטציות אקראיות הוא מכשול להבנת האבולוציה, המציאות היא  להיפך, הקפיצות הן פתאומיות, יש בתוך הדנ"א של המינים החיים יכולת תיקון ושיפור, הם כמו תכנת בינה מלאכותית, הדנ"א לומד את המציאות ומשנה את המין לפי הצורך. זה בהתאם לתיאוריות של הביולוג ליפטון.

פוסט נוסף של הדין מביא השערות שונות של חוקרים לגבי היתרון שבשינה, אף אחת מהן לא יכולה להוות מודל אבולוציוני להתפתחות אקראית המסייעת לשרידות. (אחד מהם הגדיל לעשות וטוען שהיצורים היו תמיד ישנוניים, וההתפתחות היתה היכולת להיות ערים בשעות היום… נראה שראה יותר מדי סרטי זומבים).

להדין החרוץ יש גם פודקאסט על הנושא, האזנה ערבה.