נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

בראשית ושמות כיחידה מתוכננת אחת- א

ראה גם סדרת המאמרים: ספר שמות כעובדה היסטורית

ספר שמות הוא בראשית האידיאלי, הוא הגירסה המתוקנת למעשי בראשית. בשמות אנו פוגשים את הברואים, את ישראל המהווה מיקרוקוסמוס, אחרי שאכל מעץ הדעת של תרבות מצרים במקום להיבדל ממנה. יאור מצרים הוא אחד מנהרות גן עדן, והתנין המיתולוגי המצרי פיתה את הדור הראשון. אנו פוגשים את ישראל שורצים ומתרבים כמו בריות בראשית. ושרויים בחשך כמו לפני תקופת האבות. בלי מצוה ובלי ברית. כמו בדור מגדל בבל, הם בונים ערי מסכנות ומלבנים לבנים בשארית כחתיהם כדי לעשות שם לריקנותו של האדם, ששיא שאיפתו היא האבן הגדולה, מגדל וראשו בשמים. ואעפ"כ החכמה העליונה קובעת: אין לדון את כל בני האדם דין אחד. המשעבדים והרשעים דינם לטביעה במבול. ועם אחד הוא בנו בכורו של ה', דינו לצאת ולקבל אור וחיים. התיבה הקטנה של משה, הפכה לתיבת נח לכל עמו

בימי בראשית רק מי שזכותו עמדה לו יצא מן הצרה יחידי (נח, אברהם, לוט), כאן הנסיון וזכות האבות מוציאים גם את מי שאין לו זכות עצמית. בראשית הוא ההצדקה המוסרית של שמות. רצונו העז של אברהם לְזַכּוֹת את הציבור הסדומי בזכות כמה יחידים, בסופו של דבר יצר הצדקה להוציא את ציבור בניו מן הצרה, בזכות אבותיו היחידים, המעידים כי יצאו מהם עוד רבים כאלו.

כאן נברא האור, המפציע בדמותו של משה "וירא אלהים את האור כי טוב". הפעולה החשובה של הנשים בגידול ושמירת הגואל, היא אות להרמוניה שבין הגבר והאשה. לא כבימי בראשית בהם האשה הבליטה את צד הפיתוי, והגבר הבליט את צד הכח. הנשים נטלו חלק בשמירה על העם, בברכה שביציאה ממצרים (ושאלה אשה משכנתה..), בשירה והודאה שלאחר היציאה (שירת מרים), ובהתנדבות לכבוד ה' (הנשים הצובאות על פתח אהל מעד).

משה מגלה את ה' בנדודיו במדבר, כאברהם. הוא גולה הלוך ושוב כיעקב. לוחם צדק כשניהם. הוא הולך אל ההר אשר מראה אותו ה', כאברהם. הוא אב שמנחיל את ברית ה' לעם שלם. וגם הוא מכין את העם לגלות. כמו בברית בין הבתרים כורת אתם משה ברית באש ועשן, ומודיע אותם שגלה יגלו. מעשי האבות מסתיימים בגלות שבסופה מובטחת פקידה. וגם התורה מסתיימת בגלות שבסופה מובטחת פקידה. ויסוד כל התורה הוא המחזוריות, כשכל מחזור כזה מתקן ומשכלל עוד את הבנין הרוחני שיד הגורל האלהי מביאה את בני האדם לבנות.

וזה הטעם שראשית שמות כופל את האמור בסוף בראשית. באמת אין כאן שום כפל, כי החפיפה הזו משמשת לשני מישורים. בבראשית היא סיום הנהגת היחידים וגורלם, היא ירידה לגלות, כשלון ההנהגה הראשונה של הציפיה מיחידים. ובשמות אותם נתונים עצמם הם תחילת הנהגה חדשה, הנהגה של עם המשמש כמיקרוקוסמוס לעולם. ובו יש ציפיה מן היחידים שישפיעו על המרובים.

דימוי התנהגויותיהם של בני אדם, יכול להיות כר לעיון מרתק בהיסטוריה, גם פלוטארכוס עשה כך לגדולי יוון ורומי. אבל כאן לא אנו המדמים, כי אם ספר התורה עצמו הוא הרומז בצורה ברורה שאינה משתמעת לשני פנים, על הקשרים והעבותות האוחזים את מעשי האבות ומעשי הבנים. הדימוי והמחזוריות הם עצם מעצמה של התורה, הם יסוד השקפתה, וכמובן לא מדובר רק בדימוי הספרותי, אלא בדימוי של מסובב הסבות. המחזוריות והסיבתיות הקבועה היא יד האלהים בעולם.[1] לשם כך ניתנה התורה לידינו, כדי שנלמד ממנה זאת. אלא שאין די בדברים המפורשים בפרשיות הברית. כי על ידי ההתבוננות בהיסטוריה של האבות והבנים, נוכל גם להתבונן בהיסטוריה שלנו, של כל הדורות, הנצח כולו יואר לנו באור יקרות, כי למדנו מהתורה כיצד למצוא את יד ה'.

סיפורם של האבות כולל בעצם את כל סיפורם של הבנים:

אברהם עולה מחרן לכנען, מכנען הוא יורד למצרים, ממצרים הוא עולה חזרה לכנען, בה מתגוררים הוא ובניו, עד שיעקב גולה לחרן בחזרה.

יעקב ובניו עולים מחרן לכנען, מכנען הם יורדים למצרים, ממצרים הם עולים חזרה לכנען, בה מתגוררים הם ובניהם, עד שהם גולים חזרה למסופוטומיה.

והעוקב אחרי המתואר כאן, יראה כי הבנים הלוקחים סימן מהאבות, אינם רק בני ישראל יוצאי מצרים, אלא גם אנחנו עצמנו ובשרנו. – וגם אנו שוב לגלות יצאנו, וממנה שבנו, ועדיין לא נגאלנו. והתורה אף טורחת להדגיש זאת בלשונות שוים וחורזים.

הירידה לגלות

אבות

בניםהוספות
ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית טו')

 

 

גר הייתי בארץ נכריה (שמות ג')

 

 

כל המעשים לא רק 'מסומנים' ע"י האבות, אלא גם נודעים להם בנבואה.

'גר יהיה זרעך' אינו רק גלות מצרים, אלא פתיחה למהותו של היהודי הנודד הנצחי

ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ (בראשית יב' י')ויהי רעב בכל הארצות (מא' נד') ויוסף הורד מצרימה (בראשית לט' א') בני ישראל הבאים מצרימה (מו' ז') לגור בארץ באנו.. כי כבד הרעב בארץ כנען (מז' ד').
ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר.. ותרא כי הרתה.. ותענה שרי.. הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרב

במדבר.. בדרך שור.. וימצאה מלאך ה'.. אנכי ברחת.. כי שמע ה' אל ענייך.. באר לחי רואי בין קדש ובין ברד (טז' א' – י').

 

גרש האמה הזאת ואת בנה.. ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך..

 

ותלך ותתע במדבר באר שבע ויכלו המים.. אל אראה במות הילד ותשב מנגד ותשא את קלה ותבך.. ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער

 

 

 

וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים

ובני ישראל פרו.. הן עם בני ישראל רב ועצום ממנו.. וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ (שמות א')

 

ויצאו אל מדבר שור (שמות טו' כב') וירא מלאך ה' אליו.. נלכה נא במדבר.. ואת צעקתם שמעתי (שמות ג'). ונשב בקדש ימים רבים (דברים א')

-הגירוש השני היה מוצדק, וה' הצדיקו, וכך גם בזרעו של אברהם: "גרש יגרש אתכם מזה" (שמות יא' י').

ויצאו אל מדבר שור.. ולא מצאו מים.. (שמות טו') ותשא כל העדה את קולם ויבכו.. במדבר הזה לו מתנו (במדבר יד') ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים (שמות טו' כה') היא הבאר אשר אמר ה' למשה אסף את העם ואתנה להם מים (כא' טז').

ויחנו במדבר פארן (במדבר יב' טז').

-שרה נוהגת בשפחה המצרית שלא כהוגן (ומענה אותה משום שהיא פרה ורבה), והמלאך מצוה את הגר לחזור אל גברתה ולהתענות כי לגוי גדול ישימה.

-וכנגד זה יצוה את בני ישראל לרדת למצרים ולהתענות כי לגוי גדול יושמו:

"ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" (בראשית מו' ד').

-המורידים את יוסף למצרים הם ישמעאלים (-בני הגר. בראשית לז' כה').

-כהגר כך משה בורח אל המדבר ממצרים, פוגש את מלאך ה' המצווהו לשוב על מנת לצאת ממצרים בהמשך.

-ישמעאל ניצל בדרך מופלאה בדומה לבני ישראל, אך הוא לוקח אשה מארץ מצרים והולך אחר אמו ומקורותיה. בכדי לקנות את העם יש צורך בגלות ארוכה ומהותית, שההצלה ממנה תהפכם לעם ה'

 

ולא נשא אתם הארץ.. וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן.. כגן ה' כארץ מצרים באכה צער.. ואנשי סדם רעים וחטאים מאד..  (יג' י')ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם.. (בראשית מא' נד')

וישלח פרעה.. אני ועמי הרשעים (שמות ט' כז')

 

גם לוט גולה מן הארץ כדי לשבור בר, וגם הוא נטמע בארץ נכר, וה' טורח להצילו. אך להלן נראה שהצלתו גם היא לא עשתה אותו לעם ה'.
ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, יעקב ובניו.. (בראשית מו')ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב, איש וביתו (שמות א').בראשית מונה את כל השמות, ושמות מקצר

 

קבלת הפנים בגלות

למען יטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך (יב' יג')למחיה שלחני אלהים.. להחיות לכם לפליטה (בראשית מה' ה')בעת צרה ורעב, דאגה ההשגחה העליונה לארץ שתפתח שעריה בפני ישראל ותסביר לה פנים ולו לזמן מועט
ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה (יב' יד' טו')ויהי איש מצליח.. וימצא יוסף חן בעיניו.. ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה (לט' א'). וישלח פרעה ויקרא את יוסף (מא' יד')

 

ובכל מקום וזמן הצליחו היהודים מעל ומעבר למשוער
ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני ה' בגללך כי מעט היה לך לפני ויפרץ לרב (בראשית ל' כז')וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו..

ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה (לט' ה')

ואף העמים ששכנו בקרבם היהודים התברכו בקרבם
ויפרץ האיש מאד מאד (ל' לג')כן ירבה וכן יפרוץ (שמות א')
וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין.. ויאמר בוא ברוך ה' למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו ויושם לפניו לאכל.. (בראשית כד')

ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחתו וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו.. ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכרתך (בראשית כט')

ויאמר פרעה אל יוסף לאמר אביך ואחיך באו אליך ארץ מצרים לפניך הוא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ישבו בארץ גשן ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי (בראשית מז')לבן נוהג בדומה לאברהם שנאמר בו: והנה אנשים.. וירץ לקראתם.. יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם.. ויקח בן בקר.. ויתן לפניהם (בראשית יח').

אלא שבהמשך אנו מגלים את פרצופו האמיתי של לבן, השואל בתמימות "ועבדתני חינם"? ומשיב בהתנהגותו הרמאית להתל ביעקב ולהחליף לו כל מה שבידו להחליף.

וכך פרעה מציע לישראל להיות רועי צאנו, בשכר כמובן, אלא שבהמשך הוא מחליט שיעבדוהו חינם.

 

קנאת ושנאת העמים מתעוררת

ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים..

הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ (כו' יג')

לקח יעקב את כל אשר לאבינו, ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה (בראשית לא' א').

 

 

כי הפרני ה' בארץ עניי (בראשית מא' נב') ובני ישראל פרו ורבו וישרצו.. הבה נתחכמה לו (שמות ב').

לקיומם של היהודים וריבויים הטבעי, נקבע על ידי האומות שם: 'הבעיה היהודית'
וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים (מג' לב')

תועבת מצרים כל רועה צאן (בראשית מו' לד')

כי תועבת מצרים נזבח לה' אלהינו הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו (שמות ח' כב') ואכלו את הבשר בלילה הזה.. מצות תאכלו.. זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל (שמות יב')הבידוד והשנאה הם גם שורש ההצלה בסופו של דבר. מטמיעה רוחנית, ומהשמדה פיזית.
לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד (בראשית כו' טז')הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו (שמות א' ט') כי עצום הוא ממנו (במדבר כב' ו').את היהודי שונאים כשהוא חלש משום שהוא חלש, וכשהוא חזק משום שהוא חזק.
ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך (שמות א')הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך (בראשית לא' לט')קבלת הפנים היפה מתחלפת בעבודה קשה ולאחר מכן ברשעות ורדיפה
וימת יוסף (בראשית נ' כו')וימת יוסף ואחיו וכל הדור ההוא (שמות א' ו')
כאשר יראו אותך המצרים..

והרגו אתי ואתך יחיו (יב' יב')

אם בן הוא והמתן אתו ואם בת היא וחיה.. כל הבן הילוד היאורה השליכוהו וכל הבת תחיון (שמות א').גזירת מניעת הילודה גם היא סומנה על ידי האבות:

ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע (טו' ג')  ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא (כה' כא') ורחל עקרה (בראשית כט' לא')

רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני (כ' יא')ותיראן המילדת את האלהים ותחיין את הילדים (שמות א')
מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי.. (בראשית כ')מדוע עשיתם הדבר הזה ותחיין את הילדים (שמות א')הצביעות העולמית המוכרת: יהודי המציל את אחיו או את עצמו מיד רוצחים הוא "עושה מעשים אשר לא יעשו".
ועבדום וענו אתם (בראשית יד')יענו.. ויעבדו (שמות א')

 

ה' בוחר את שליחיו

ויהי אחר הדברים האלה.. ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אליו אברהם אברהם ויאמר הנני..  לך לך אל ארץ המוריה.. קח נא את בנך.. ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו ואת יצחק בנו.. על אחד ההרים אשר אומר אליך..

ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק (כב' ב')

ויהי בימים הרבים ההם.. ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני.. לכה ואשלחך.. אל ארץ זבת חלב.. ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבו על החמור.. אל הר האלהים (שמות ג').

נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו (שמות ג' יג')

עבודת ה' בהר: 'תעבדון את האלהים על ההר הזה' שמות ג' יב'.

תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך (שמות טו').

אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים (כח' יז')ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא.. ויסתר משה פניו כי ירא (שמות ג').
ויאמר ה' אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים (כד' יב')

"מתנחם לך להרגך.. וקום ברח לך.. והנה באר.. בתו באה עם הצאן.. והשקינו הצאן.. ויגש יעקב ויגל.. וישק את צאן.. ותרץ ותגד לאביה.. וישב עמו חדש ימים.. ברחל.. טוב תתי אותה לך" (בראשית כז' – כט'). "ויעקב רעה את צאן לבן" (בר' ל' לו').

 

 

 

 

"ויבקש להרג את משה ויברח משה.. וישב על הבאר.. שבע בנות ותבאנה.. להשקות צאן אביהן.. ויקם משה ויושיען וישק את צאנם.. ותבאן אל אביהן.. ותאמרן.. ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפרה בתו למשה" (שמות ב'). "ומשה היה רעה את צאן יתרו" (שמות ג').

גם יצחק מצא את זיווגו על המים, אבל תפקידו של יצחק היה לסמוך על ה', ולא להילחם ולכבוש בכחות עצמו

 

יוסף נושא את בת פוטיפרע כהן און (בראשית מא' מה'), משה נושא את בת יתרו כהן מדין (שמות ג'), ואלעזר בן אהרן נושא את בת פוטיאל שהיה גם ממשפחת פוטיפרע (ראה פירוש ה' כה').

 

ויאמר אלהים לישראל במראת הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני ויאמר אנכי האל אלהי אביך..  אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה (בראשית מו' ב').ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני  ויאמר אנכי אלהי אביך..  וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו. (שמות ג').

 

וירא אליו ה'.. ויגש אברהם ויאמר.. ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר.. ויסף עוד לדבר אליו ויאמר.. ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה.. ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם.. וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקמו (יח' כג').וירא מלאך ה' אליו.. ויאמר משה אסרה נא.. ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי.. ויאמר אליו ה'.. ויאמר משה אל ה' בי אדני לא איש דברים אנכי.. ויאמר ה' אליו.. ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח ויחר אף ה' במשה.. וילך משה (שמות ג').רק מי שראוי לעמוד על דעת קונו ראוי להיות שליח ה'
ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי (מג' כז')אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים (שמות ד' יח').כל עוד החלקים המפורדים של העם בארצות השונות דואגים זה לזה, יש שורש לישועה
אלהים יראה לו השה לעולה בני.. ויעלהו לעולה תחת בנו, (בראשית כב' ח' יד')במכסת נפשות.. תכסו על השה.. ושחטו אתו.. ולא יהיה בכם נגף (שמות יב')
ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי.. ויבז עשו את הבכרה (כה' לא').בני בכרי ישראל (שמות ג')
ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב (נ' כד')פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים (שמות ג' ב').
וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעלתם את עצמתי מזה (נ' כה').ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם (שמות יג' יט')

 

ה' נכבד בגויים

וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים.. ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו (בר' יב' יז').עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם מזה (שמות יא' א').

 

ויקרא פרעה לאברם ..קח ולך ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו (יב' יט'-כ')

עתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך (בראשית כ' ז').

ויקרא פרעה אל משה.. (שמות י' כד') קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי.. בשלח פרעה את העם (שמות יב', יג').
ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה (יח' כ')ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים וישמע אלהים את נאקתם (שמות ב' כג')
ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית.. ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו..  וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם הביתה ואת הדלת סגרו ואת האנשים אשר פתח הבית הכו (יט' י')ואכלו.. בלילה הזה ומצות.. יאכלהו.. לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר.. ועבר ה' לנגוף את מצרים.. ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם (שמות יב')
עד מי לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום כי משחתים אנחנו את המקום הזה ויאיצו המלאכים בלוט.. ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו.. אל תביט אחריך (יט')בחפזון.. קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו.. גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו.. ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ.. לא תוסיפון לראותם עוד (שמות יב').
וישכם אברהם בבקר.. וישקף על פני סדם.. וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן, ויהי בשחת אלהים את ערי הככר (בראשית יט' כח').ויהי באשמורת הבקר, וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן, ויהם את מחנה מצרים (יג' כד')
ויצא מלך סדום לקראתו.. ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך (יד' יח' – כ')ויבא יתרו.. אל המדבר אשר הוא חנה שם הר האלהים.. ויצא משה לקראת חתנו.. ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים.. לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים (שמות יח')מלכי צדק היה מלך ירושלים בה הר ה', ויתרו הגיע אל "הר האלהים".
ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך.. ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך (בראשית כ')

 

ויאמר פרעה העתירו בעדי.. ויעתר אל ה' ויעש ה' כדבר משה ויסר.. (שמות ח' כד')

 

 

ראיתי את כל אשר לבן עשה לך אנכי האל בית אל.. עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך (לא' יב')אנכי אלהי אביך.. ראיתי את עני עמי אשר במצרים.. הוצא את עמי בני ישראל ממצרים.. אל ארץ הכנעני (שמות ג').
ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי (כה' ל')באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה.. שלח עמי ויעבדוני (שמות ח' א')
ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים ולא נתנו אלהים להרע עמדי (לא' ז').

 

ויאמר פרעה אנכי אשלח אתכם.. ויאמר משה.. רק אל יסף פרעה התל.. ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת ולא שלח את העם (שמות ח')פרעה מהתל עשרת מונים במשך עשר המכות
ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו.. וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב.. כי שרית עם אלהים.. כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי.. על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה (לב' כה')ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת (שמות ד' כג')שליח ה' נפתל נפתולי אלהים שאין לנו דרך להשיג את פשרם, אך קשורים הם במצוות ה' כמו גיד הנשה, והמילה. וכנראה באיזו הקפדה על השליח שלא הזדרז דיו.
וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה (מא' ח')ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים.. ויבלע מטה אהרן את מטתם (שמות ז' יא').
וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי (בראשית טו' יד')ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו.. (שמות ג')
הנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה (טו' יז')וה' הלך לפניהם.. בעמוד ענן.. ועמוד אש (שמות יד') לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו' יג')

 

ה' מוציא את עמו

ארבע מאות שנה (טו' יג')ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה (שמות יב')ראה פירוש בנוגע להפרש של שלשים שנים.
 

ואחרי כן יצאו ברכש גדול (טו' יד')

והיה כי תלכון לא תלכו ריקם ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים (שמות ג')

 

ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי (בראשית לא' ט')וינצלו את מצרים (שמות יב' לו')
ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו.. ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וילך למסעיו.. אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם ה' (בראשית יג').קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל.. וישאו ממצרים כלי כסף וכלי זהב.. מקנה כבד מאד.. ויסעו בני ישראל (שמות יב') יסעו בני ישראל בכל מסעיהם (שמות מ') ויספר לעם את כל דברי ה' ויבן מזבח תחת ההר (שמות כד')
וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי בית אל מים והעי מקדם (בראשית יג')בני ישראל לכל מסעיהם (שמות מ') במקום זה החל גם כיבוש בני ישראל:

"וישלחם יהושע וילכו אל המארב וישבו בין בית אל ובין העי מים לעי" (יהושע ח' ט')

ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה

ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא..

ויקם ויעבר את הנהר.. ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב ויקח את אחיו עמו וירדף אחריו.. וישג לבן את יעקב" (בראשית לא' כב').

בכל אלהי מצרים אעשה שפטים.. (שמות יב')

נלכה נא דרך שלשת ימים.. הרחק לא תרחיקו ללכת (שמות ג')

ויעברו בתוך הים המדברה וילכו דרך שלשת ימים (במדבר לג' ח') ויגד למלך מצרים כי ברח העם.. ואת עמו לקח עמו.. וירדף אחרי בני ישראל.. וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם" (יד' ה' – ט')

את לבן אלהים עוצר בדיבור (השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע, ורומז לו בזה על דבריו המעושים לעיל כד' נ'), כי היה ממאמיני ה', ולא אמר "מי ה' אשר אשמע בקולו"
ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות (לג' יז')ויסעו בני ישראל.. סכתה (שמות יב' לז') כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג' מג')

 

כיבוש הארץ

ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת (טו' יח)ויזכור את בריתו אברהם יצחק ויעקב (שמות ג')
והקימותי את בריתי.. ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את ארץ כנען..

ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר (יז' י').

וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר גרו בה (שמות ו' ג')

ליל שמורים הוא להוציאם מארץ מצרים.. זאת חקת הפסח.. כל ערל לא יאכל בו (שמות יב')

אלו שקיימו את ברית אברהם ומלו, הם שזכו להינצל מהנגף במצרים ולחזור לארץ
ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עוון האמורי (טו' טז')

עתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה ויאמר אברהם אנכי אשבע (כא' כג')

כך מלמדות רשימות היוחסין:

רשימת היוחסין של יוצאי מצרים (שמות ו' יד'), השנית מלוי עד קורח (במדבר טז' א'), השלישית מראובן עד דתן ואבירם (שם כו' ה'), מיהודה ועד עכן (יהושע ז' א'), מיהודה ועד נחשון (רות ד' יח'), מיוסף ועד צלפחד (במדבר כז' א'), מיהודה ועד חור (דה"א ב' ה').

ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה (כד' ו') וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך (כו' ב')כאשר ראיתם את מצרים לא תוסיפון לראותם (שמות יד') ולא ישיב את העם מצרימה (דברים יז' טז')יצחק היה זרע אברהם שתפקידו היה לגור בארץ ולקרוא בשם ה' ולא לרדת ממנה. לאורך כל ימי המלוכה היה החטא להסתמך על מצרים, לקלוט מתרבותה.

 

מעשה בראשית סימן לבנים

וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א')ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב')היוולדות המושיע, כמוה כבריאת האור לעולם
והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו (בראשית ד' ד')קדש לי כל בכור באדם ובבהמה.. לי הוא (שמות יב')
ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב' יז')ביום ראותך פני תמות (שמות י' כח')פרעה חושב עצמו כאל, שאמר 'ביום אכלך ממנו מות תמות' (בראשית ב' יז'), וכן: לא יראני האדם וחי (שמות לג' כ').
עשה לך תיבת עצי גפר.. וכפרת אתה מבית ומחוץ.. ויזכר אלהים את נח.. ואת.. אשר אתו בתיבה (בראשית ו')ותקח לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאר.. ותחמול עליו (שמת ב')
הבה נבנה לנו עיר.. ונלבנה לבנים (בראשית יא')הבה נתחכמה לו.. ויעבידו בחומר ולבנים (שמות א')מגדל בבל היה מבנה מונומנטלי בעל משמעות מיתולוגית כמו מבני האלמוות של המצרים
אלה תלדות בני נח (בראשית י') האנושות נחלקת לשבעים עמיםבני יעקב יורדים למצרים בשבעים נפשעל כך אומר דברים (לב' ח'): יצב גבולות עמים למספר בני ישראל.

 

מכל זה ברור שספרי בראשית ושמות, כמו שהם לפנינו, הם חיבור אחד מתוכנן מעשה חושב.

(בחלק ב' נעסוק בהקבלות: בין ברית בין הבתרים למתן תורה, בין ברית סיני, ובין ברית אברהם בעקדה, בין גן עדן ובין המשכן, בין המבול ובין קריעת ים סוף).

חיבור זה בא ללמדנו את התפיסה הנכונה למהלך ההיסטוריה, ולהשיב לשאלות הנוקבות ביותר. בזו אחר זו עוברות לפנינו הדמויות, מנקודות היציאה שלהן, ועד גורלן ההיסטורי. זה לעומת זה, על המפריד ועל המשותף. מדוע בחר ה' בישראל? למה דרך רשעים צלחה?

מדוע יש צורך במערכת כה מסובכת של חוקים ומצוות? על כך משיב לנו אדם הראשון, שהיה בגן עדן ללא צורך בשום טורח עבודה וקושי, אך לא היה מסוגל להימנע מאכילת פרי, שנאמר לו שלא לאכול. לא היה לו שום אונס, ולא שום כורח, הוא לא היה קשה יום, ולא רעב או צמא. הוא לא היה אכול ספקות, ולא ספג תעמולה מבלבלת. לא כאב לו הראש, והוא לא מיהר לשום מקום. הוא פשוט לא עמד בנסיון הבסיסי והפשוט ביותר, לציית לחוק. מה שמלמד אותנו שאם האדם רוצה להפוך את עצמו למי שיכול לעמוד בפעולה הפשוטה של "לעשות את מה שטוב לו". הוא צריך ליצור היסטוריה שלמה שתחנך את המין האנושי להיות כזה. כל התהפוכות הגדולות שקידמו את האדם בהרבה, עדיין לא הביאו אותו למצב זה. כל עוד האדם עושה ביודעין ובשיטתיות דברים שהוא יודע שהם רעים לו, כגון: לעשן. בצד כל שאר הדברים הקטנים והגדולים, עדיין חטא אדם הראשון קיים כאן ועלינו לתקנו. התלונה היא רק עלינו.

ומיד אחרי אדם הראשון, ההיסטוריה נחלקת לטובים ולרעים. כל בני האדם שוים בזכויות הבסיסיות שלהם, וכולם נבראו בצלם. אבל הטובים הם מיעוט, אי אפשר לצאת מנקודת הנחה שכולם בוחרים בדרך הטובה, כי לא כך הוא. ההיסטוריה מבררת בירור אחר בירור.

אך האם בשל כך צריך ה' להשמיד את הרעים? מעשה המבול יוכיח, שאין תועלת בכך. היקום כולו הושמד, ומספר דקות לאחר היציאה מן התיבה, שוב נעשו מעשי רשע. הבירור אינו יכול לבא בדרך של השמדה, כי בכל טוב יש רע ובכל רע יש טוב.

הרעים מביאים את ההשמדה וההסתאבות על עצמם, וכך יכולה ללמוד האנושות לקח ומוסר. אך האם ה' יתערב להציל כל מי שאינו רשע עדיין? לוט ילמדנו, ה' טרח להצילו, ומה יצא מהצלה זו? מאומה. לוט לא היה רשע גדול אולי, אבל לא ראה את הצלת ה' מסדום כבסיס להתקדמות וליצירת תיקון. הוא לא ניסה לשוב ולהתחבר לאברהם.

אמור מעתה: מי שמתלונן מדוע אין ה' קוצץ ידיהם של הרשעים, כלום הוא עצמו מעוניין שכאשר הוא יסטה מדבר ה' יקצצו ידיו? וכלום אם היה נענש, לא היה בא בטענות כלפי מעלה, מכח כל הדברים הטובים האחרים שעשה, ומה בכך אם לא תמיד קיים את מצוות ה'? האם משום כך ראוי הוא ליסורים אכזריים? הוא הדין באלו שגורמים לו צער ויסורים, גם הם עשו דברים טובים בחייהם. גם ידיהם אינן מתקצצות כשהם פוגעים בו.

נכון, הנאצים פגעו ביהודים, שכל חטאם היה שלא שמעו בקול ה', ואולי יהודים אלו לא פגעו באחרים. אך כשישראל אינם שומעים בקולו של מקום, הדבר מהוה באמת פגיעה גדולה באחרים וביכולת התיקון של העולם. זה בדיוק מה שבאה ההיסטוריה להמחיש. מי שאינו עושה רצון קונו, אינו יכול לתבוע בעת ובעונה אחת, שהטבע יתעלם מחטאו וימשיך לתמוך בו, אך שלא יתעלם מחטאם של אחרים הפוגעים בו, ולא יתמוך בהם.

ואותו אחד שלא הרשיע כל כך, התמיה מדוע אין ה' מוציאו כלוט מסדום, שוברו בצדו – לא היתה תועלת בהצלת לוט מסדום. אם לא ננסה להיכנס לדברים שהם כבשונו של עולם, כמו תפקידם ההיסטורי של עמון ומואב. הרי שברמה האישית, לוט לא נעשה צדיק יותר מכח הצלתו הלא טבעית. הזכות להינצל מן הרוע, היא רק על ידי הקמת מסגרת שתתקן את העולם. וכן להיפך: הדרך ה'טובה' ביותר להישמד, היא להגיע למצב בו פני החברה הולכים לכיוון אחד בלבד, העומד להיתלש כתלוש דמי. אם ה' היה מתערב ומציל את היהודים מצפרני היטלר, האם היו חוזרים בתשובה? או שמא היו יוצרים עמון ומואב חדשים במעמקי מערת ה'השכלה' וה'התקדמות'? (וניסי מלחמת ששת הימים ילמדו).

הסברת הפנים של הנכרים ליהודים, אינה אלא התלהבות רגעית, סופה תמיד להתחלף בקנאה ושנאה. אנו חיים בעולם מודרני שוחר צדק לכאורה. אך כל השקרים והסילופים נטפלים תמיד דוקא עלינו, בצורה המגוחכת ביותר, שאם לא היתה נוראה ומזויעה, היתה מצחיקה. מאות מליונים שאין להם מושג מה עושים הישראלים והיכן, יודעים להאשימם בכל חטא ורוע. וכשהסורים למשל קוטלים מאות אלפים, אין זה מענינם. כל פעולת הגנה עצמית, אפילו אם תיעשה בהתחשבות עילאית ובויתורים אינסופיים, תיתפס בעולם ה'נאור' כפשעים נוראים.

המציאות הפשוטה הזו, לא גורמת לנו כיהודים להניח את נאורותו של העולם ולגבש דעה עצמאית. שוב ושוב מכרכרים הישראלים המסכנים סביב העולם הנאור לנסות להיאחז בקרנותיו ולהראות שכן ישנה איזו הבנה ואיזו הגינות. אך כל זאת לשוא. אם ישנה סובלנות כלפינו, היא משום שהם צריכים אותנו, מעבר לזה, אל נא נבנה אל טוב לבו של לבן הארמי או של פרעה. כאשר רק יוכלו לשעבדנו ולבוז את רכושינו, הם יעשו זאת בשמחה.

כל עוד איננו יודעים זאת, מה לנו כי נתלונן על אדם הראשון ועל חטאו. או על הגורל האכזר? הלא איננו מוכנם להפנים את העובדה הפשוטה, כי תרבות הרוח המערבית היא תרבות של שקר וצביעות. גם כאשר התרבות הזו יורקת עלינו, האקדמיה האנגלית מחרימה אותנו ומשמיצה אותנו בהשמצות ילדותיות, שהרמה הלוגית והביסוס שלהם מקביל למיתולוגיה הבושמנית. אך בעינינו זה גשמי ברכה. אירוע של קבלת פרס על שם לורד מערבי ריק מתוכן, או טחורי ועפולי זהב לרגל סרט רדוף שנאה עצמית, נחשבים כפסגת התהילה בשביל ישראלי ממוצע. מה הפלא שהתופעה ממשיכה? הרי עדיין לא הבנו את הרמז העבה כחומה הסינית.

עד שלא נרגיש זאת בכל רמח' איברינו, אות הוא שלא הבנו מספיק את ספרי בראשית ושמות. עלינו לגבש דעה עצמאית ובכך נזכה למהלך היסטורי עצמאי.

הערות:

[1] האמת היא להיפך: המציאות ביסודה אחת, הדברים מאוחדים בשרשם, ההבדל בין הזמנים והמקומות הוא לעינינו בלבד. מטרתינו היא לחתור אל האחדות הזו, שהבנתה תביא לגילויה ולאיחוד.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of