נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

בריאתנות ב – בעיית הזמן

הבעיה הבולטת ביותר היא בעיית הזמן, בדיקה פשוטה מגלה כי אין מספיק זמן בהיסטוריה הקצרצרה שלנו בשביל ליישם בה את המודל האבולוציוני.

 

בריאתנות ב – בעיית הזמן

הבעיה הבולטת ביותר היא בעיית הזמן, בדיקה פשוטה מגלה כי אין מספיק זמן בהיסטוריה הקצרצרה שלנו בשביל ליישם בה את המודל האבולוציוני.

האבולוציה מייצרת את המינים על ידי מוטציות, שינויים במנגנון השכפול על ידיו מתרבה היצור. צעד אחר צעד, לאט אך בטוח, נוספים תא בצד תא, עד שסכום כל השינויים מביא אותנו למין חדש.

אמנם המוטציה מתרחשת בפרט יחיד, כיצד היא הופכת דומיננטית? כאן באה הברירה הטבעית, ומציבה את הפרט המוטנט בעיצומו של קרב הישרדות, כאשר המוטציה שברשותו היא הקלף ההופך אותו למנצח. צאצאיו אשר ירשו את המוטציה גם הם מנצחים בקרב ההישרדות. והמין שהיכרנו קודם לכן עבר שינוי. אין הכוונה שהמין כולו עובר שינוי, אלא שקבוצת הפרטים המצויה בבידוד רבייתי במקום כל שהוא משתנית. (אם אין בידוד, אין משמעות לכל קרב ההישרדות).

הקבוצה הזו חייבת לעמוד בקריטריון מסויים של גודל אוכלוסיה, שכן בקבוצה קטנה מדי אין מספיק מוטציות, ובקבוצה גדולה מדי אין המוטציה מהווה יתרון מספיק בכדי להפוך לשורד מול כל הקבוצה.

וכאן אפשר לעשות חשבון פשוט: 1) מספר המינים שהיו קיימים על פני כדוה"א, 2) כמות הזמן העומדת לרשותינו, 3) פעם בכמה זמן התרחשה מוטציה ששיפרה את יכלתו של המין. בנקודה זו מתברר כי אין מספיק זמן, והפער הוא עצום, בלתי ניתן לגישור. בעיה זו מכונה "הדילמה של הלדיין" (Haldane's Dilemma ). הלדיין (Haldane) ביולוג ממייסדי הניאו דרויניזם. כאן המאמר של הלדיין.

1) מספר המינים מוערך בכ5 מליארד (ד"ר גילסן Gilsen R. Evolution in New Light, Pellegrin Trust, 1992. P.45), הכוונה לכל סוגי האורגניזמים החל מחד תאיים, דרך צמחים, וכלה בבני אדם, כולל שלבי המעבר שחייבים היו להיות לפי תיאוריית האבולוציה. 2) זמן קיומו של כדוה"א בצורתו הנוכחית המותאמת לחיים, מוערך במקרה גם הוא בכ5 מליארד שנים. 3) תדירות המוטציות בטבע היא 10-9 ז"א אחד למליארד לשכפול אחד של זוג נוקליאוטידים (כך קובע למשל דרייק: Drake J.W. (1973) The Molecular Basi of Mutation. Holden-day, INC Table 5.3).

אמנם אנו לא משתמשים בהערכות מקסימליות כאלו, אנו מנסים לתאר תרחיש אופטימלי, אנו נדבר על מודל היוצר מוטציות לפי הזמנה. נדבר על בידוד רבייתי ובו 100,000 פריטים, מספר מקובל כנישה אבולוציונית. נניח כי בכל התרבות של קבוצה ישנה מוטציה אחת משפרת! במשך כל שנות המחקר המדעי לא נצפתה מוטציה משפרת אחת, אבל אנו עושים כאן הנחות ומניחים כי כזו קיימת בכל התרבות. התרבות מתרחשת בטבע פעם או פעמיים בשנה.

נניח עוד כי כל מוטציה כזו גורמת באופן מיידי להישרדות אלמותית של בעליה, וכל שאר הפרטים בקבוצה גוועים, ובהתרבות הבאה מוליד המוטנט המאושר עוד 100,000 צאצאים שכולם בעלי המוטציה המכריעה.

בקצרה, מדובר על הטמעת מוטציה אחת לדור, כמה דורות יידרשו כדי ליצור מין חדש? ובכן, 100,000 מוטציות אינן מספיקות אפילו להבדל הפיזי שבין אדם לשימפנזה.

הלדיין עורך את החשבון של האבולוציה של המינים כולם, ומסקנתו היא שבכדי ליצור את האדם מן התא הבודד, היה צורך בהיווצרות של 100,000 מינים חדשים בכל רגע נתון לאורך כל האבולוציה.

צריכים להבין כי גם אם נניח שמוטציה מוטמעת בכל התרבות, יש צורך להניח כי בדיוק באופן מופלא עמדה כל הקבוצה בסכנת כלייה, ודוקא המוטציה המיוחדת שנוצרה בדור זה היא המפתח להצלה הספציפית הנדרשת, ולכן דוקא בעל המוטציה ניצל. בדור הבא כשנוצרה מוטציה נוספת – היתה היא המפתח להצלה מהסכנה, השונה לגמרי, שנוצרה בדור הבא. וכך הלאה. וכמובן שבעל המוטציה צריך גם שלא למות ממכת ברק, טורפים, בצורת, או מגורם אחר שאינו קשור ליתרון שלו. הרבה מזל – בשביל מוטציה אחת ויחידה המוטמעת.

הזמן הוא לא כל כך ארוך. אם האבולוציה אמורה לעבוד כל כך הרבה, היינו צריכים לראות אותה. מכיון שמליון שנה הם בסך הכל פי 5000 מ200 שנה, ויש להניח שלפחות ב200 השנים האחרונות המינים הזיאולוגים נחקרים ונבדקים בצורה די ברורה וגלויה. הרי שאם מניחים שהאבולוציה השיגה הישגים זיאולוגיים שונים במשך מליון שנה מסויימים, אנו אמורים לראות לפחות 1 מכל 5000 כאלו. יש לזכור שכל שינוי של מין א' למין ב' לוקח הרבה הרבה יותר מ5000 שלבים. שלא לדבר על הניסויים הנעשים כבר עשרות רבות של שנים בזבובי הפירות, המתרבים מדי כמה ימים, ניסויים השקולים לאלפים רבים של דורות במין סטנדרטי. אל כל אלו נגיע בפרק ב'.

מקורות והרחבה:

אם ננסה לבדוק מה היא השכיחות הריאלית של מוטציה, הרי שנדרשים 321, 444 דורות להגדלת שכיחותו של גן רצסיבי, בעל תרומה קטנה חיובית, באוכלוסיה, מ1:1,000000 ל2,000,000:1 בלבד!!", (E. Dodson, Evolution: Process and Product, 225. 1960).

ג'ורג' וולד כותב: "אם תעשה הערכה גסה.. נראה שנדרש סדר גודל של 10 מליון שנה לבסס מוטאציה.. לבסס שינוי אחד כזה כתכונה סדירה של מין מסויים נראה שצריך לקחת זמן בסדר גודל של 10 מליון שנה", (G.Wald, Discussions, in: Mathematical Challenges to the Neo Darwinian Interpretation of evolution, 12, 19, P. Morhead & M. Kapian eds. 1967).

על דברי הלדיין התפרסמו מאמרי ביקורת שונים כגון: המאמר הזה המסתמך על פרופסור Philip D. Gingerich שחוקר את קצב האבולוציה, Gingerich פרסם סדרת מאמרים בנושא בין השנים 1983-2006, ומראה שקצב המוטציות שנצפות במאובנים תואם את קצב המוטציות שנצפה בניסויי מעבדה, וחישובים תאורטיים:

ביקורת נוספת במאמר הזה מן האתר האבולוציוני הפופולארי.

אלא שהטיעונים שבמאמרים האלו אינם פותרים את הבעיה:

המאמר הראשון, אינו מביא פתרון מתמטי. הוא מנופף בנקודות שהלדיין לא התייחס אליהן, אבל גם הכנסתן למשוואה אינה פותרת את הדילמה עצמה, קנה המדה נשאר אבסורדי. נכון הדבר שמינים יכולים להתפתח במקביל, ושייתכנו זירוזים מסויימים של היטמעות, אבל עדיין אין מספיק זמן. הלדיין כבר עשה הרבה "הנחות", וגם אם הוא טעה או לא היה מספיק מודע להתפתחויות, עדיין הבעיה של חוסר הזמן קיימת.

הלדיין מניח שמתוך כל אוכלוסיה של 100,000 בכדוה"א, בכל התרבות, זכר אחד ונקבה אחת מקבלים מוטציה כל כך מועילה שהיא גורם להישרדות הזוג הזה מול האחרים, במשך 10,000,000 התרבויות כאלו אפשר להטמיע סך של: 500,000 מוטציות (לפי ההנחה שהטמעת מוטציה אורכת 300 דורות – לפי קצב הריבוי הממוצע של מינים), לפי זה השימפנזה הטמיע בעשר מליון שנים 1667 מוטציות. זה לא מספיק להסביר את כל ההבדלים בין שימפנזה לאדם, ולו ברמה הפיזית של ההבדל בדנ"א ביניהם. וגם אם נכפיל את התוצאה ב10 – 16, 670 מוטציות, לא נגיע כל כך מהר להבדלים הגנטיים שבין אדם לשימפנזה. גם אם הלדיין הגזים במסקנתו שמגיעים 100,000 מוטציות המוטמעות בכל רגע נתון, עדיין צריכים להגיע למספר ריאלי אחר. וזה נראה קשה מאד.

ביקורות אחרות בוחנות את קצב המוטציות על פי המאובנים, כלומר על פי ההנחה שהמאובנים התפתחו זה מזה. זו ביקורת פנימית על הלדיין היכן שדבריו אינם תואמים לפרטי התיאוריה המקובלת, אבל לא פתרון לבעיה.

מה שמקובל לעשות כיום הוא לדבר על תהליכים מהירים, בהתאם לתיאוריית "שיווי המשקל המקוטע" אליה נגיע בהמשך. חלו שינויים מהירים מאד, ולא התפתחות איטית. אבל אין שום הסבר ברור כיצד התרחשו תהליכים כאלו מהירים.

הדילמה של הלדיין מתפרסמת בדורינו הרבה על ידי וולטר רמיין (Walter Remine), קודם לכן עסק בה בהרחבה פרד הויל,. כאן מאמרו של וולטר רמיין נושא הדגל של דילמת הלדיין, מאמר נוסף שלו, תיעוד של הויכוח בין וולטר לבין דייב תומאס (Dave Thomas) כולל מספר אזכורים באתרים שונים כאן.  רימיין משיב על טענות  talk origin : ("זו התגובה הכי טובה, או הכי פחות גרועה, של האבולוציוניסטים, על דברי, אבל גם הוא מבזבז את זמנך".. בהערת שוליים 4 הוא מציין לכך שגם בויקיפדיה האנגלית בערך הדילמה של הלדיין הדברים מובאים בצורה לא מעודכנת).

Gert Korthof סקירה על ספרו של פרד הויל "מתמטיקה של אבולוציה", ועל הדיון שלו בדילמה של הלדיין.

הגנטיקאי האבולוציוני פרופ' גורג' וויליאמס, כותב: "לדעתי דילמת הלדיין מעולם לא נפתרה, זה פשוט נמוג.. לדעתי הגיע הזמן לדיון מחודש", (George C. Williams, Natural Selection: Domains, Levels, and Challenges, p 143-144, 1992   ). לפי רימיין כאן הדילמה של הלדיין סובלת משערוריה הגובלת בהעלמת ראיות ובלבול ספרותי,

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *