נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

בריאתנות ד – היעדר צורות ביניים

לו אכן התרחשה תיאוריית האבולוציה, הרי שההתפתחות היתה סדירה ועקיבה, רצף של יצורים בין תא לבין אדם. האבולוציה היא התפתחות ישירה, לא דילוגים.

 

בריאתנות ד – היעדר צורות ביניים

לו אכן התרחשה תיאוריית האבולוציה, הרי שההתפתחות היתה סדירה ועקיבה, רצף של יצורים בין תא לבין אדם. האבולוציה היא התפתחות ישירה, לא דילוגים. הדילוגים במינים החיים של ימינו מוסברים כתוצאה של היכחדות וברירה טבעית וכו'.

הבעיה היא שהממצאים בפועל תואמים ומשקפים את המציאות היחידה המוכרת לנו – דילוגים. במדגם מייצג של מאות אלפי מאובנים מכל רחבי כדוה"א, נראים בעליל שוב ושוב דילוגים. הופעת מין מושלם, התקיימותו לאורך תקופות שלמות ללא שינוי, ובתקופה אחרת שוב הופעת מין או סדרה בשלמות, והתקיימות לאורך תקופות שלמות ללא שינוי. הרציפות והעקיבות נעלמו ולא הותירו עקבות.

אפילו בקשר לתוצר האחרון של האבולוציה – האדם, שבאופן יחסי קרוב אלינו, התיאוריה אינה יכולה להיתמך בכלום. בין קוף לאדם חייבים היו להיות אלפי שלבי ביניים, אלא שלכל אלו אין זכר, רק קופים ובני אדם אנו מוצאים (ראה להלן).

דרוין, בכנות וגאונות אופייניות, התנה את התיאוריה שלו במציאת שלבי הביניים. בפרק "קשייה של התיאוריה" כותב דרוין: "אם מינים היו צאצאים של מינים אחרים בשינויים הדרגתיים, מדוע איננו רואים בכל מקום צורות מעבר רבות-מספור? מדוע הטבע כולו אינו שרוי באי-סדר, במקום המינים המוגדרים היטב כפי שאנו רואים אותם?. .ברם, לפי תיאוריה זו, היו צריכות להתקיים צורות מעבר רבות מספור, מדוע אם כן איננו מוצאים אותן משובצות באין-ספור מקומות בתוך קליפת כדור הארץ?. .אך באזור הביניים, בעל תנאי ביניים של חיים, מדוע איננו מוצאים כיום מיני ביניים הקשורים זה לזה בצורה הדוקה? קושי זה די מבלבל אותי כבר זמן רב". (Charles Darwin, The Origin of Species: A Facsimile of the First Edition, Harvard University Press, 1964, pp. 172, 280.). "אולי זוהי הטענה הבולטת והחמורה ביותר שאפשר להעלות נגד התיאוריה שלי", בסופו של דבר הוא מכריז (שם עמ' 336): "כל הדוחה את הטענה שצורות הביניים קיימות אלא שעדיין לא נתגלו, חייב לדחות את התיאוריה כולה". אך מתנחם: "אני מאמין שההסבר טמון בעובדה שעדיין לא התגלו רוב רובם של הממצאים הגיאולוגיים" (שם עמ' 288). אלא שתקוה זו התבררה כתקוות שוא: עם השנים רק הלכה הבעיה והחריפה.

"ממצאי המאובנים שנתגלו אינם כוללים את צורות הביניים במעבר מקבוצת בעלי חיים עיקרית אחת לאחרת", כפי שכותב פרופ' סטיבן סטנלי (Stanly) מאוניב' ג'ונס הופקינס. ( The New Evolutionary Timetable, 1981 עמ' 77, הוצ' ספרי יסוד ניו יורק).

אין המדובר רק בהיעדר ממצאים, אלא במדגם הקובע צורה אחרת של השתלשלות, כפי שמנסח זאת פרופ' סטיבן ג'י גולד מאוניברסיטת הרווארד: "ההיסטוריה של המינים השונים כפי שהיא מתבטאת במאובנים, מורה על שתי עובדות העומדות בסתירה מוחלטת לרעיון ההתפתחות ההדרגתית: 1. העדר שינוי – מראה היצורים בזמן הופעתם הראשונה זהה לחלוטין לצורתם זמן רב אחרי זה. 2. הימצאות פתאומית – מין חדש אינו מתפתח בהדרגה; הוא מופיע לפתע בממצאי המאובנים כשהוא כבר בעל מבנה שלם ומוגמר". (S. J. Gould, The Panda`s Thumb, Viking Penguin, 1980, p. 151).

כאן מתלונן גולד על השימוש שעושים הבריאתנים בדבריו, בעוד הוא בא רק להוכיח את שיווי המשקל המקוטע ("זה עצוב ומצחיק").

פרופ' סטיבן סטנלי, מבכירי החוקרים בתחום האבולוציה, כותב: "דרווין, ואיתו אדריכלי התיאוריה הניאו-דרוויניסטית, היו עומדים פעורי פה נוכח המאובנים שנתגלו… היו נתקפים בהלם מול עובדות אלו", (The New Evolutionary Timetable, 1981 עמ' 114, הוצ' ספרי יסוד ניו יורק).

פרופ' סטיבן ג'י גולד (Gould) מאוניב' הרווארד כותב: "העובדה שצורות הביניים לא נמצאו בין ממצאי המאובנים נשמרת כסוד מקצועי בקרב חוקרי המאובנים.. אין כל ראיה במאובנים לציורי העצים האבולוציוניים המעטרים את כל ספרי הלימוד שלנו.. הם לא נצפו מעולם בשכבות הסלע", (The Panda's Tumb, 1980 עמ' 150-1, הוצ' וייקינג פינגווין ניו יורק. כאן מתפלמסים ההתפתחותנים על הציטוט המדוייק מאד ומה היא הכוונה העמוקה בכל שינוי שיש בין המהדורות של מאמריו).

 

מקורות והרחבה:

מתוך הסדרות הקיימות נמצאו כמעט כולן במאובנים (לדוגמא: ידועות לנו 43 סדרות של בעלי חוליות יבשתיים, 42 מתוכן נמצאו גם במאובנים!). סימפסון קובע כי לפחות עבור צורות יבשתיות גדולות ממצאי המאובנים הם כמעט מושלמים, מתעדים את כל המינים שהיו אי פעם (Simpson, G.G 1953, "The Major Freatores of evolution" N.Y. Columbia University Press).

דרק ו. אייגר (Ager), פליאונטולוג בריטי מפורסם, כותב: "הנקודה שעולה היא שגם אם אנו בוחנים את תיעוד המאובנים בפרוטרוט, בין אם ברמה של הסדרים או של המינים, אנו מגלים שוב ושוב – לא אבולוציה הדרגתית, אלא התפוצצות אוכלוסין פתאומית של קבוצה אחת על חשבון אחרת." (Derek V. Ager, "The Nature of the Fossil Record" Proceedings of the British Geological Association, Vol 87, 1976 p. 133.).

פליאונטולוג אחר, מארק צרנסקי (Czarnecki), : כותב: "בעיה עיקרית בהוכחת התיאוריה היא תיעוד המאובנים; סימני החותם של מינים שנכחדו המשומרים בתצורות הגיאולוגיות של כדור הארץ. תיעוד זה מעולם לא גילה עקבות לגרסאות הביניים המשוערות של דארווין. במקום זאת, מינים מופיעים ונעלמים בצורה פתאומית, וחריגות זו הזינה את טיעון חסידי הבריאה שכל המינים נבראו על-ידי אלוהים." (Mark Czarnecki, "The Revival of the Creationist Crusade", MacLean's, January 19, 1981, p. 56.).

רוברט ווסון (Wesson) ציין בספרו "מעבר לברירה טבעית" משנת 1991: "הפערים בתיעוד המאובנים הם ממשיים ומשמעותיים.. מכל מקום, הפערים בתיעוד הם ממשיים. העדר תיעוד של הסתעפות משמעותית כלשהי בולט מאוד.. מינים לא משתנים או כמעט לא משתנים, לאורך תקופות ארוכות. מינים לעתים נדירות, וסוגים מעולם לא הראו התפתחות למינים או לזנים חדשים, אלא רק החלפה של אחד על-ידי אחר, והשינוי הוא פתאומי פחות או יותר." (R. Wesson, Beyond Natural Selection, MIT Press, Cambridge, MA, 1991, p. 45).

ד"ר שרודר בספרו 'המדע והאל' כותב: "בכל תיעוד המאובנים המכיל מליוני פריטים לא נמצא עד כה מאובן מעבר, מאובן של אמצע הדרך, ברמה הבסיסית של אמצע הדרך או של מחלקה, שום עקבות של יצור חי שחציו היה קודמו וחציו יורשו", (המדע והאל עמ' 140).

עוד כותב שראדר "דרוין קובע פעמים מספר במוצא המינים: הטבע אינו מדלג, קביעה שאינה נכונה כלל, צורות מעבר חסרות לגמרי בתיעוד המאובנים ברמה הבסיסים של מערכת ונדירות (אם ישנן בכלל) ברמת הקבוצה.. דרוין היה קרוב הרבה יותר לאמת אילו כתב: הטבע רק מדלג דילוגים", (המדע והאל , עמ' 24).

"לא פחות משבע פעמים מבקש דרוין במוצא המינים מן הקוראים להתעלם מעדות המאובנים כמפריכה את מושג האבולוציה, או להשתמש בדמיון כדי למלא את הפערים, לטענתו בתיעוד יש דילוגים וקפיצות משום שהוא לא שלם", (המדע והאל, עמ' 53).

המאובנים אינם יכולים לשמש כהוכחה לאבולוציה בניגוד לבריאה (Mark Ridley, Who Doubts Evolution?, New Scientist, Vol 90, No. 1259 (June 25, 1981), pp. 830-832 (quote from p. 831 emphasis added).

לגבי טענות הצד השני ראה בהמשך.

היעדר צורות ביניים – פירוט

החיים מופיעים

המחקרים מראים כי החיים על פני כדוה"א התחילו מיד, ללא שום התפתחות:

"המחקרים בדור האחרון הראו כי מאובנים נמצאים אפילו במרבצי הסלע הקדומים ביותר, בשכבות הסלע במערב אוסטרליה שהן מן הראשונות שנוצרו על פני כדור הארץ, התגלו שרידים ברורים ביותר של יצורים חיים. מסקנה זו מתבקשת מן הממצאים הגיאולוגיים המראים כי סלעי מערב אוסטרליה היו בית גידולם של ראשוני בעלי החיים.. אותם סלעים קדומים הטומנים בחובם שרידי יצורים חיים נוצרו כמעט בזמן שפני כדור הארץ הפכו מנוזל צמיג לקרום מוצק. יש להסיק איפה שראשוני היצורים החיים הופיעו לפתע פתאום כמעט מיד לאחר שפני כדור הארץ התקררו במידה שאיפשרה קיומם של חיים", (פרופ' נתן אביעזר, בראשית ברא, עמ' 78).

מנגנון שיכפול החומצות ומנגנון יצירת החלבונים עצמם לא השתנו כלל, שני המנגנונים המורכבים הלו היו קיימים במלא תחכומם הנוכחי כבר אצל ראשוני היצורים החיים שנתגלו, (אביעזר, עמ' 83).

" עד שנות ה70 טענה התיאוריה המדעית על מוצא החיים שבמשך מליארדי שנים התחברו זה לזה באופן אקראי יסודות אנאורגניים על פני כדור הארץ שזה מקרוב התקרר. אחר כך נפרדו יסודות אלו זה מזה התחברו ונפרדו שוב ושוב עד שלבסוף לאחר אינספור אירועים אקראיים כאלה נוצרה מולקולה ששכפלה את עצמה והובילה לצורות החיים הפרימיטיביות. כדי לבחון את אמיתות התיאוריה הזאת נערכו חיפושים אחר מאובנים בין הסלעים העתיקים ביותר המסוגלים להכיל מאובנים. לתדהמת הקהיליה המדעית לפי עדות המאובנים שנמצאו התברר שהחיים לא התחילו מליארדי שנים לאחר התקררות כדור הארץ, כפי שניבאה התיאוריה, אלא מיד עם התקררותו. לא היתה ברירה אלא להיפטר מן התיאוריה שטענה כי נדרשו מליארדי שנים להופעתם של חיים.. . התרחישים האופטימיסטים ביותר מגלים שריאקציות אקראיות כשהן לעצמן לא יכלו ליצור חיים בזמן הנתון גם אילו היה היקום כולו מעבדה ושדה ניסוים לריאקציות האקראיות האלה".

מקורות: L. orgel, "The Origin of Life the Earth", scientific American 11 October 1994; J. Rebek, Jr., ‘Synthetic Self-Replicating Molecules’, scientific American November 1992; C. DeDuve, Blueprint for a cell, Neil Patterson Publishers, Burlington NC 1990, (המדע והאל, עמ' 49).

גם בתחום הגנטי נראה כי לא חלה כל התפתחות, רצף הבסיסים הנדרש לחומר Histon H4 באפונה מקביל לרצף הזהה בפרה ב305 מתוך 306 הבסיסים השונים, מכאן לומד ריצ'ארד דוקינס כי במשך 1.5 מליארד שנה לא השתנה כמעט דבר ברצף הגנטי. כל מערכת החי והצומח משתמשת באותו קוד גנטי בדיוק במשך כל קיום הקוסמוס. מה שמלמד על מערכת גנטית יציבה למדי.

חסרי החוליות מופיעים

המפץ הקמבריוני בו הופיעו לפתע חסרי החוליות (ראה להלן), גרם למפץ רעיוני בנוגע לקדמותם של הייצורים האלו. ואף יצר בעיה גדולה הרבה יותר מאשר חלל תיעודי. שכן בדיקות גנטיות גילו התאמות היוצרות חלל גנטי בעץ ההתפתחותי.

העץ האבולוציוני נבנה בזמנו על סמך השוואות מורפולוגיות ומבניות, אך הבדיקות הגנטיות המתקדמות של המינים הקדומים שאנו מזהים בקמבריון יוצרות השוואות המשמיטות את הקרקע מתחת להיררכיה של העץ המשוער.

מאמר שפורסם ב"התרחשויות באקדמיה הלאומית למדעים" בשנת2000 דיווח שניתוחי דנ"א פסלו קטגוריות מיון: "שנחשבו בעבר ל"צורות מעבר ניתוח רצף דנ"א מכתיב פירוש חדש לעצים פילוגנטיים המתארים יחסי גומלין אבולוציוניים בין המינים." קטגוריות מיון שנחשבו פעם כמייצגות דרגות רצופות של מורכבות בבסיס עץ הרב-תאיים, נדחקו לעמדות הרבה יותר גבוהות בתוך העץ. הדבר אינו משאיר שום "מצבי ביניים" התפתחותיים וכופה עלינו לחשוב מחדש על היווצרות המורכבות של הרב-תאיים בעלי סימטריה דו-צדדית (The New Animal Phylogeny: Reliability And Implications, Proc. of Natl. Aca. of Sci., 25 April 2000, vol 97, No 9, p. 4453-4456.).

באותו מאמר, מציינים מספר מחברים התפתחותנים שכמה קטגוריות מיון שנחשבו ל"צורות ביניים" בין קבוצות כגון מערכת הספוגים, מערכת הצורבים (cnidarians) ומערכת המסרקנים (ctenophores) אינן יכולות להיחשב עוד ככאלו עקב ממצאים גנטיים חדשים, ושהם "איבדו תקווה" לבניית עצי משפחה: אבולוציוניים מסוג זה לפילוגנזה )שלבי התפתחות הגזע( החדשה על-בסיס מולקולארי יש כמה השלכות חשובות. הראשונה במעלה היא היעלמותן של קטגוריות מיון "ביניימיות" בין ספוגים, צורבים, מסרקנים, ושל אב-הקדמון המשותף של בעלי "הסימטריה הדו-צדדית"..המסקנה היא שיש לנו פער רציני בענף שמוביל לסימטריה הדו-צדדית. איבדנו את התקווה, שכה רווחת בחשיבה ה"אבולוציוניסטית" הישנה יותר, לבניית המורפולוגיה של ה"אב הקדמון של בעלי חלל הגוף" דרך תרחיש המערב דרגות רצופות של עלייה במורכבות על בסיס האנטומיה של צאצאים "פרימיטיביים" קיימים של אב קדמון (The New Animal Phylogeny: Reliability And Implications, Proc. of Nat. Aca. of Sci., 25 April 2000, vol 97, No 9, p. 4453-4456.).

הדגים מופיעים

הבעיה נמשכת גם בהיעדר צורות ביניים בין חסרי החוליות הימיים (בני תור הקמבריון) ובין הדגים, בין חסרי-חוליות לדגים יש הבדלים מבניים עצומים: אצל חסרי-חוליות נמצאות הרקמות הקשות מחוץ לגופם, בעוד שדגים הינם חולייתנים אשר עצמותיהם נמצאות בתוך גופם. להתרחשותה ולהשלמתה של אבולוציה עצומה שכזו היו נדרשים מיליארדי צעדים, ומיליארדי צורות. מעבר המציגות אותם. מליוני מאובנים נחשפו כבר במשך 140 שנה, אך לא אחד תומך בחוליית מעבר אחת בין חסרי החוליות לבין הדגים.

הפליאונטולוג ג'רלד ט. טוד (Todd) פליאונטולוג כותב במאמרו: 'אבולוציה של הריאה ומוצא הדגים הגרמיים': "כל שלושת תתי-המחלקות של הדגים הגרמיים הופיעו לראשונה בתיעוד המאובנים באותה תקופה בקירוב. הם מסועפים כבר במידה נרחבת מבחינה מורפולוגית, ומצוידים בשריון רציני. כיצד נוצרו? מה אפשר להם להסתעף בצורה כה נרחבת? כיצד נעשו כולם בעלי שריון כבד? ומדוע אין כל עקבות לצורות ביניים מוקדמות יותר?" (Gerald T. Todd, "Evolution of the Lung and the Origin of Bony Fishes: A Casual Relationship", American Zoologist, Vol 26, No. 4, 1980, p. 757). ראה גם מאמר בריאתני כאן.

הדו חיים מופיעים

הפליאונטולוגים קולברט (Colbert) ומוראלס (Morales) העירו לגבי שלושת המחלקות הבסיסיות של הדו-חיים – צפרדעים, סלמנדרות, והקאצילינים )סלמנדרות חסרות הגפיים): "אין ראיה לשום דו-חיים קדמוניים המאחדים את המאפיינים הצפויים מאב קדמון משותף. הצפרדעים הסלמנדרות והקאצילינים הקדומים ביותר המוכרים, דומים מאוד לצאצאיהם הנוכחיים." (Edwin H. Colbert, M. Morales, Evolution of the Vertebrates, New York: John Wiley and Sons, 1991, p. 99.).

חוליות ביניים שונות שהיו משוערות, נשמטו מתחת רגליה של התיאוריה, דג הלטימריה, שנמצא מאובן, הוערך בכ410 מיליון שנה, והוצג כצורת מעבר בעלת ריאה פרימיטיבית, מוח מפותח, מערכת עיכול ומחזור דם המוכנים לתפקוד על היבשה, ואפילו כבעל מנגנון הליכה פרימיטיבי. אלא שב22 בדצמבר 1938 התגלה באוקיינוס ההודי. פרט חי ממשפחת הלטימרים, שהוצג קודם לכן כצורת מעבר שנכחדה לפני שבעים מיליון שנה נלכד. הפליאונטולוג, ג'.ל.ב. סמית  (J.L.B. Smith) הגיב על התגלית: "אם הייתי פוגש דינוזאור ברחוב, לא הייתי נדהם יותר". (Jean-Jacques Hublin, The Hamlyn Encyclopedia of Prehistoric Animals, New York: The Hamlyn Publishing Group Ltd., 1984, p. 120.), בהמשך נתגלו עוד לטימרים רבים ברחבי העולם. התברר כי הלטימריה לא היו בעלי ריאה פרימיטיבית ואף לא בעלי מוח גדול. האיבר שחוקרי האבולוציה הציעו כריאה פרימיטיבית התברר ככיס שומן ותו לא. (Jacques Millot, "The Coelacanth", Scientific American, Vol 193, December 1955, p. 39) יתרה מזאת, דג הלטימריה שהוצג כ"מועמד זוחל שמתכונן לעבור מהים ליבשה", היה במציאות דג שחי במעמקי האוקיינוסים ומעולם לא התקרב מעל לעומק של 180 מטרים מפני הים. (Bilim ve Teknik Magazine, November 1998, No: 372, p. 21).

כך אירע לגבי צמחי הפטרידופיטים ה"קדומים", סרטני ההרים, שיוחסו למאות מליוני שנה לפנינו – כאשר אלו נמצאו חיים גם בימינו. ב1951 נתגלתה לראשונה באוקינוס הרכיכה Neopilina galatheac שנחשבה כמין שנכחד לפני 500 מליון שנה, מאז נמצאה בעוד מקומות. בחוף דרבנן ניצוד הדיונון Vampyroteuthis infernalis שהיה מקובל כי נעלם בתקופת הקרטיקון לפני כמאה מליון שנה. הדג קולנטיס נחשב כבן 70 מליון שנה, כיום יכול אתה לעשות ממנו מטעמים ולאכלו להנאתך.

הזוחלים מופיעים

רוברט ל. קארול (Carroll), פליאונטולוג ומומחה בתחום חקר מאובנים של בעלי-החוליות, כותב בחיבורו: 'פליאונטולוגיה של בעלי חוליות ואבולוציה': "הזוחלים המוקדמים היו שונים מאוד מהיצורים הדו-חיים, ואבותיהם הקדמונים עדיין לא נתגלו". בספרו החדש יותר, "דפוסים ותהליכים של אבולוצית בעלי החוליות", שפורסם בשנת 1997, הוא מודה ש"המוצא של סדרות הדו-חיים המודרניים, )ו(המעבר בין בעלי ארבע רגליים מוקדמים, הינם 'ידועים רק בקושי' עדיין, יחד עם מוצאם של קבוצות עיקריות רבות אחרות." (R. L. Carroll, Vertebrate Paleontology and Evolution New York: W. H. Freeman and Co. 1988, p. 4.; Robert L. Carroll Patterns and Processes of Vertebrate Evolution, Cambridge University Press, 1997, p. 296-97).

כן נמצא דוגמה לזוחל מושלם (לטאה של 8 אינצ') בשכבה שנחשבה כקודמת לזוחלים ב40 מליון שנה ואמורה לאכלס את אבותיהם של הזוחלים (Graham Heathcote, Oldest Reptile Found; Owner Aims to Sell It, Associated Press dispatch from London, The Arizona Republic, Vol. 99, No. 186 (Phoenix: November 20, 1988), p. AA-4 ).

הציפורים מופיעות

כצורת מעבר בין הזוחלים לעופות הוצג ארכיאופטריקס, מקובל היה לחשוב שבעוף הפרימיטיבי הזה נעדרה עצם החזה. עד שב1992 נתגלה מאובן הארכיאופטריקס השביעי במספר, בעל עצם חזה ושרירי תעופה חזקים (Nature, Vol 382, August, 1, 1996, p. 401.), מבנה נוצותיו מקביל לציפורים המפותחות (Carl O. Dunbar, Historical Geology, New York: John Wiley and Sons, 1961, p. 310.) חילוף החומרים שלו מקביל לבעלי דם חם, מה שמרחיק אותו מהזוחלים והדינוזאורים. המציגים אותו כחוליית ביניים מסתמכים על טפריו ושיניו, אך גם בימינו מצויות צפורים בעלות טפרים ואין להן שום מאפיינים אחרים של זוחלים, ("טוראקו" (Tauraco) ו"הואטזין" ((Hoatzin). בין המאובנים מצויות עוד ציפורים עם שיניים, ומבנה השיניים של הארכיאופטריקס שונה מאד משל הדינוזאורים. כך התפרסם בעבודתם של הצפרים המפורסמים, ג'.ד. סטיוארט (Steward) וק.נ. ווטסון (Whetstone), כי שיניהם של ארכיאופטריקס ושל ציפורים דומות אחרות, הינן בעלות משטחים עליונים שטוחים ושורשים רחבים. לעומת זאת, השיניים של דינוזאורים תאורופידים (Theropod) שהוצגו כאבות הקדמוניים של ציפורים אלו, בולטות כמו מסור ובעלות שורשים צרים (. L. D. Martin, J. D. Stewart, K. N. Whetstone, The Auk Vol 98, 1980, p. 86 ). גם בהשוואת פרקי הכפות של הארכיאופטריקס מול הדינוזאורים לא נמצא דמיון, ( L. D. Martin, "Origins of Higher Groups of Tetrapods", Ithaca, New York: Comstock Publising Association, 1991, pp. 485, 540. ).

חוקרי אנטומיה כמו ס. טרסיטאנו (Tarsitano), מ.ק. הכט (Hecht), וא.ד. ווקר (Walker), טענו שחלק מקווי הדמיון שג'ון אוסטרום (Ostrom) ואחרים הבחינו בהם בין ארכיאופטריקס לדינוזאורים, אינם אלא פירוש מוטעה של הממצאים. ( S. Tarsitano, M. K. Hecht, Zoological Journal of the Linnaean Society, Vol 69, 1985, p. 178; A. D. Walker, Geological Magazine, Vol 177, 1980, p. 595).

ב1995 התגלה מאובן של יצור מעופף מאותה תקופה משוערת, הפליאונטולוגים שחשפו אותו ליאנהאי הו (Lianhai Hou) וצונג צו (Zhonghe Zhou), מן ה"מכון הסיני לפליאונטולוגיה של בעלי-חוליות" כינו אותו "קונפוציוסורניס" (Confuciusornis).. ליצור זה לא היו שיניים, מקורו ונוצותיו קרובים לציפורים בנות ימינו, וכן מבנה השלד. אך ליצור זה היו טפרים. היתה אצלו כבר התמיכה בנוצות הזנב האופיינית לציפורים ("פיגוסטייל" (pygostyle ובקצרה: כבר עם ראשית הופעתן היו הציפורים, כציפורים לכל דבר וענין (Pat Shipman, "Birds do it… Did Dinosaurs?", New Scientist, February 1, 1997, p. 31.).

בנובמבר 1996, הוכרז על גילויה של ציפור בת 130 מיליון שנה המכונה "ליונינגורניס" (Liaoningornis). המכריזים היו ל. הו (L.Hou). מרטין (Martin), ואלן פדוסיה (Feduccia) גם ההליונינגורניס היה בעל עצם חזה אשר אליה היו מחוברים שרירי התעופה, בדיוק כמו אצל ציפורים מודרניות. וגם הוא היה בעל שיניים ("Old Bird", Discover, March 21, 1997). במאמר שפורסם ב"דיסקובר" נכתב: "מנין הגיעו הציפורים? מאובן זה מציע שהן לא הגיעו ממשק-החי של הדינוזאורים". (שם).

הפליאונטולוג רוברט קארול נאלץ להודות שגיאומטריית נוצות התעופה של הארכיאופטריקס הינה זהה לזו של ציפורים מעופפות מודרניות, בעוד שלציפורים לא-מעופפות יש נוצות סימטריות. אופן הסידור של הנוצות על הכנף אף הוא נופל בתוך הטווח של ציפורים מודרניות…לפי ואן טיין וברגר, הגודל היחסי וצורת הכנף של הארכיאופטריקס דומים לאלו של ציפורים שנעות דרך פתחים מוגבלים באזור של צמחיה, כגון ציפורים תרנגוליות, יונים, חרטומן- היערות, נקרים, ורוב הדרורים…נוצות התעופה לא השתנו לפחות 150 מיליון שנה (.Robert L. Carroll, Patterns and Processes of Vertebrate Evolution, Cambridge University Press, 1997, p. 280-81.).

ראה כאן את התגובה, השוואות שונות לזוחלים, "מי שאומר שהארכיאופטריקס הוא 100% ציפור, זה שקר". ובכל אופן, אחרי הכל הוא היה יצור מעופף מעולה בעל נוצות, וגם אם הוא לא 100% ציפור הוא לא יכול להופיע מביצת זוחל.

עצם הטיעון שציפרים התפתחו מדינוזאורים, אינו מבוסס מבחינת המבנה הפיזיולוגי. אחד מהצפרים המפורסמים ביותר בעולם, אלן פדוסיה, אמר את הדברים הבאים בנוגע להנחת היסוד של התפתחות הזוחל-ציפור: "ובכן, חקרתי גולגולות ציפורים במשך 25 שנה ואינני רואה כל קווי-דמיון. אני פשוט לא רואה. זאת…לדעתי, מוצא הציפורים מן התאורופידים, יהיה המבוכה הגדולה ביותר של הפליאונטולוגיה במאה ה20. (Pat Shipman, "Birds Do It… Did Dinosaurs?", p. 28) בכלל יש לציין כי התברר שהתאורופידים הופיעו לאחר הארכיאופטריקס (Jonathan Wells, Icons of Evolution, Regnery Publishing, 2000, p. 117).

לגבי פדוסיה, התגובה: הוא בחור מוכשר, ואין לבטל את דבריו, אבל דעתו לא מבטאת את הקונצנזוס.

לארי מרטין, מאוניברסיטת קנזס, מומחה לציפורים קדמוניות, אף הוא מתנגד לתיאוריה שציפורים הינן צאצאי דינוזאורים. וכותב: "להגיד לך את האמת, אם הייתי צריך לתמוך במוצא הציפורים מהדינוזאור יחד עם אותם טיפוסים, הייתי נבוך בכל פעם שהייתי צריך לקום ולדבר על כך." (מובא אצל פדוסיה שם).

מקורות לארכיאופטריקס כציפור:

  • Michael Denton, Evolution: A Theory in Crisis (Bethesda, Maryland: Adler & Adler, Publishers, 1986), 368 pp.
  • Luther D. Sunderland, Darwin's Enigma: Fossils and Other Problems (El Cajon, California: Master Book Publishers, 1984), pp. 69-76.
  • Francis Hitching, The Neck of the Giraffe: Where Darwin Went Wrong (New Haven: Connecticut: Ticknor and Fields, 1982), pp. 34-36 (Shows that every one of its supposed reptilian features can be found in various species of undoubted birds).
  • Colin Brown, Another Look at the Archaeopteryx, Creation Research Society Quarterly, Vol. 17, No. 2 (1980), pp. 87, 109.
  • Frank W. Cousins, The Alleged Evolution of Birds, in Donald W. Patten, editor, A Symposium on Creation III (Grand Rapids, Michigan: Baker Book House, 1971), pp. 89-99.

ארכיאופטריקס הופיע תקופה ארוכה אחרי הציפורים הראשונות:

Sankar Chatterjee, “Cranial Anatomy and Relationships of a New Triassic Bird from Texas,” Philosophical Transactions of the Royal Society of London, Vol. 332B, No. 1265 (June 29, 1991), pp. 277-342

Anonymous, “Fossil Revisionism,” Scientific American, Vol. 255, No. 4 (1986), pp. 84-89.]

[Tim Beardsley, Fossil Bird Shakes Evolutionary Hypotheses, Nature, Vol. 322, No. 6081 (August 21-27, 1986), p. 677

פרופ' ברש כותב: "הנוצות הופיעו באופן פתאומי בתיעוד המאובנים, כמאפיין 'נבדל וייחודי ללא כל ספק' של ציפורים", נוסף לכך, מבנה העור של זוחלים אינו מרמז על היותו מקור לנוצות ציפורים, (A. H. Brush, "On the Origin of Feathers". Journal of Evolutionary Biology, Vol. 9, 1996, p.132).

היונקים מופיעים

ג'ורג' גיילורד סימפסון (Simpson), ממייסדי הניאו דרויניזם, מתאר בפיוטיות: "האירוע המתמיה ביותר בהיסטוריה של החיים על פני האדמה הוא השינוי מהעידן המזוזואי של הזוחלים, לעידן של היונקים. זה כאילו המסך ירד לפתע על הבמה בה גולמו כל התפקידים המובילים על ידי זוחלים, ובמיוחד דינוזאורים במספרים גדולים ובמגוון מבלבל, והתרומם שוב מייד כדי להציג את אותה תפאורה אולם עם צוות שחקנים חדש לגמרי, צוות בו הדינוזאור אינו מופיע כלל, הזוחלים האחרים הינם ניצבים, וכל התפקידים המובילים מגולמים על-ידי יונקים מסוגים שבקושי נרמז עליהם במערכות הקודמות." (George Gaylord Simpson, Life Before Man, New York: Time-Life Books, 1972, p. 42).

רוג'ר לווין (Lewin), כותב: "המעבר ליונק הראשון, שקרוב לוודאי התרחש רק בשושלת אחת, או שתיים לכל היותר, הינו עדיין בגדר חידה". (Roger Lewin, "Bones of Mammals, Ancestors Fleshed Out", Science, vol 212, June 26, 1981, p. 1492.).

היונקים מופיעים בתצוגה מלאה, ולא בצורה הדרגתית. עטלפים, סוסים, עכברים, לוייתנים, מופיעים יחדיו מושלמים. הזואולוג, ר. אריק לומבארד (Lombard) הדגיש נקודה זו במאמר שהתפרסם בכתב-העת המוביל: 'אבולוציה': "אלו שמחפשים אחר אינפורמציה ספציפית מועילה בבניית תולדות הגזע של קטגוריות מיון היונקים, ינחלו אכזבה". ( Eric Lombard, "Review of Evolutionary Principles of the Mammalian Middle Ear, Gerald Fleischer", Evolution, Vol 33, December 1979, p. 1230.).

כדאי לדעת, כי אי אפשר לומר "אין חוליות ביניים", ברור שמטבעו של סדר מלאכותי, שיש צורות שיותר קל לייחס אותם לחוליות ביניים. הנה מאובן מעבר של אתר בוהן הפנדה. ניתן להציג סדר בין מינים מורכבים יותר ומורכבים פחות בדוגמאות רבות. הכוונה היא שאין מספיק חוליות ביניים, שהטבע מגלה דילוגים מפליאים. ולא שכל הצורות באותה דרגת מורכבות תמיד. קח לך כל עשר יצורים אקראיים בעולם, חיים או מלאכותיים, מפלסטיק או מעץ, ותמיד תוכל לסדרן בסדר "התפתחותי". הענין הוא שבאופן כללי יש קפיצות בולטות בהופעת המינים כפי שהעירו החוקרים.

על חסר בצורות ראשוניות של יונקים:

Phillip E. Johnson, Darwin on Trial (Downers Grove, Illinois: InterVarsity Press, 1991), pp. 77-78 (emphasis added

Tom Kemp, The Reptiles that Became Mammals, New Scientist, Vol. 92, No. 4 (March 4, 1982), p. 583 (emphasis added

Roger Lewin, Bones of Mammals' Ancestors Fleshed Out, Science, Vol. 212, No. 4502 (June 26, 1981), p. 1492 (emphasis added). ("המעבר ליונקים הוא עדיין חידה").

לותר סנדרנד מחפש צורות ביניים במוזיאונים:

Luther D. Sunderland, Darwin's Enigma: Fossils and Other Problems, 4th edition (Santee, California: Master Books, 1988) (emphasis added

עקביות בפערי המאובנים

Francis Hitching, The Neck of the Giraffe or Where Darwin Went Wrong (Bergenfield, New Jersey: Penguin Books, 1982), p. 19

David B. Kitts, Paleontology and Evolutionary Theory, Evolution, Vol. 28 (September 1974), p. 467 (emphasis added

התקדמות המחקר רק הגדילה את פערי המאובנים

David M. Raup, Conflicts Between Darwin and Paleontology, Field Museum of Natural History, Vol. 50, No. 1 (January 1979), p. 22 (emphasis added

Luther D. Sunderland, Darwin's Enigma: Fossils and Other Problems, 4th edition (Santee, California: Master Books, 1988), p. 9 (emphasis added).]

Colin Patterson in a British Broadcasting Corporation television program (March 4, 1982) (emphasis added) – as cited in The Quote Book (Australia: Answers in Genesis), p. 12

פרופ' ט' נווייל ג'ורג':  "כבר אין עוד צורך להצטדק על דלות תיעוד המאובנים. במובנים מסוימים, הוא נעשה עשיר בדרגה שכמעט לא ניתן להשתלט עליו, והתגליות מקדימות את האינטגרציה.. אף על פי כן, תיעוד המאובנים ממשיך להיות מורכב בעיקר מפערים." (T. N. George, "Fossils in Evolutionary Perspective," Science Progress, Vol. 48, January 1960, p. 1).

תיעוד המאובנים המוכר אינו תואם, ומעולם לא תאם, לרעיון ההדרגתיות. הדבר הבלתי רגיל הוא, שמבעד למגוון נסיבות היסטוריות, אפילו ההיסטוריה של ההתנגדות טושטשה.. רוב הפליאונטולוגים חשו שהראיות שנחשפו פשוט סותרות את הדגש של דארווין על שינויים איטיים, דקים ומצטברים, שמובילים לתמורות של המינים.. הסיפור שלהם הודחק", (S. M. Stanley, The New Evolutionary Timetable: Fossils, Genes, and the Origin of Species, Basic Books Inc. Publishers, N.Y., 1981, p. 71).

90% מהצורות שבמאובנים חיים בימינו, רק 10% הם מינים שנכחדו. מה שאומר שמדגם מייצג מראה שלא היו מספיק צורות ביניים. (William H. Matthews, III, Fossils (New York: Barnes and Noble, Inc., 1982), p. 8 ).

דו"ח של רשימות מאובנים, המראה כיצד כל המינים מופיעים בפתאומיות:

W.B. Harland, et al, The Fossil Record (London: Geological Society of London, 196

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

4
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
3 Comment threads
1 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
3 Comment authors
אצוות האתרלוי אהרו Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
א
Guest
Member
א

לא הבנתי איך הגעתם לכך שאין צורות ביניים?
האם אינכם מכירים את האדם הניאדרטלי, ההומו ארקטוס, שבהם רואים עשרות שינויים בין גולגולת האדם המודרני לגולגולותיהם (השינויים יותר מידי חדים אז לא ניתן לטעון שזה עוד מין של קופים או שזה מוטציות.. נמצאו עשרות ומאות מאובנים כאלה..)

לוי אהרו
Guest
Member
לוי אהרו

סליחה אם אני לא מבין ככ את הענין, אבל לא ברור לי מדוע מתמקדים בהיסטוריה של תחת האדמה בכך שלא מוצאים את חוליות הביניים, הרי כל מי שמתבונן במציאות בהווה, לשיטתם כל יצורי ההווה כיום, הם בעצם שלב בהתפתחות של יצורי העתיד, שיהיו מפותחים יותר. אם כך, כל או רוב היצורים החיים כיום היו צריכים להיות בעלי איברים חסרי תכלית עכשווית, אבל שבדרך להיות איבר עתידי מוצלח או לא.. יבלות, זליגת ציפרניים לאברים אחרים שאולי יהוו עוד מליון שנה שיריון קשקשים, גושי שרירים מיותרים, עצמות מיותרות שאולי יצמחו כמו אנטנה לגובה אשר בראשה תצוץ עין שלישית שתציל את בעליה מהטורפים… Read more »