נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

בריאת העולם על פי התורה והמדע

מאמר מקיף מאת י.א. המבאר את בריאת העולם בששת ימי בראשית, בהתאם לממצאי המדע המודרני, ע"פ ניתוח התיאור בתורה. כאן אנו מביאים את ההקדמה, המאמר המלא ניתן להורדה כאן:  briah הערות לכותב ניתן להפנות למייל: p.bria100@gmail.com

הקדמה

 

יחס היהדות אל המדע המודרני

אחד התחומים שהיהדות נדרשת להתמודד עמם בזמננו, הוא, היחס אל חידושי המדע המודרני, התמודדות זו באה לידי ביטוי בכמה וכמה תחומים, למשל, בתחום ההלכתי אנו נדרשים ליישם את ההלכה המקובלת במציאויות חדשות ומשתנות, שאלות שבעבר היו נראות דמיוניות ורחוקות מהמציאות ובבחינת "דרוש וקבל שכר", הופכות כעת להיות שאלות למעשה, שעולות על שולחנם של פוסקי הדור,

ואומנם בענינים הנוגעים לתחומי ההלכה אין בד"כ התמודדות עקרונית ביחס למדע, אלא רק התמודדות יישומית, כלומר, כיצד ליישם את ההלכה במציאות המתחדשת, המציאות החדשה ברורה לנגד עיננו ואנו רק נצרכים ליישם את ההלכה למציאות החדשה, ואין ספק שדבר זה גם גורם להגדלת תורה, ומעשיר מאוד את עולם ההלכה בעצמו,

אך יש תחומים במדע שמעוררים צורך להתיחסות יותר עקרונית, כי הסקרנות הטבעית שבאדם מובילה אותו לחתור ולחפש אחר סודות העולם ותעלומותיו, באיזה דרך הוא נוצר ומהם המאורעות שעברו עליו, וכמ"ש בעל תפא"י בדרוש אור החיים: "דהרוח המשתוקק שבאדם, החפץ לגלות כל תעלומות, חתר וחפר ויחפש כחולדה בקרביים של האדמה..",

ואמנם בכמה וכמה עניינים חכמי הטבע הגיעו למסקנות שאינן כפי המקובל אצלנו, ודבר זה כמובן מצריך אותנו לגבש עמדה עקרונית בשאלת היחס שבין דברי התורה ובין מסקנותיהם של העוסקים במדעי הטבע, (שאגב, במקרים רבים הם עצמם אנשים מאמינים),

פרשת בריאת העולם

אחת הפרשיות המרכזיות והידועות בהם מתעוררת סוגיה זו בכל תוקפה, היא פרשת בריאת העולם, לכאורה קיים עימות בין תיאור הבריאה כפי שהוא כתוב בתורה לבין התיאור המתקבל מדברי חכמי הטבע,

דהנה, ע"פ פשטי הכתובים נראה שהעולם נברא לפני פחות מששת אלפי שנים,  משך הבריאה היה ששה ימים בלבד, והתורה אף מפרטת באופן מסודר מה נברא בכל יום ויום,

לעומת זאת, ע"פ המקובל במדע היקום נוצר לפני כ-14 מיליארד שנים, מערכת השמש  (ובכללה כדוה"א) נוצרה לפני כ-4.5 מיליארד שנים, המדע מציע הסברים טבעיים לאופן היווצרות היקום, מערכת השמש, כדוה"א וכל אשר בו, כמו"כ לפי המדע יש לוח זמנים די מפורט ביחס לתקופות הופעתם של היצורים השונים,

וא"כ דברי המדע עומדים בניגוד לדברי התורה בכמה מובנים:

-מצד משך זמן הבריאה וגיל העולם, שע"פ התורה הבריאה נמשכה ששה ימים בלבד וממילא העולם הוא בן פחות מ-6,000 שנים, משא"כ לפי המקובל במדע,

-מצד סדר המאורעות,  יש כמה הבדלים בין סדר הבריאה המופיע בתורה לבין מה שמקובל במדע,

-מצד אופן ההיווצרות, ע"פ התורה נראה שד' ברא את כל הדברים בשלימותם אופן ישיר ומיידי "בצביונם נבראו", ולעומת זאת לפי המקובל במדע כל הדברים נוצרו בתהליכים טבעיים שנמשכו זמן רב מאוד.

דברים אלו עלולים, חלילה, להכניס את האדם המאמין במבוכה ואף במלחמה פנימית, אביא כאן מעט מדבריו של הרב ולקובסקי במאמרו "המסורת והמדע" המבטא דבר זה: "..אין לך איש מדעי, מודרני, זמני, מחזיק בדת ובקדושת ירושת אבותיו, שלא עברה עליו מלחמה פנימית חזקה בלמדו משפטי המדע ומעשה בראשית בחכמת הטבע מפי אנשי מדע, אחרי שכבר למד מעשה בראשית בתורת משה ובמאמרי חז"ל.. רבים המה חוקי הטבע שנתבררו למדי במופתים שאין להרהר אחריהם ולא רבים שיעלה בידם להחזיק מעמד, במקום שלכאורה, חוקי הטבע אלה, מהרסים עד היסוד את המקובל והמסורת… ותחת שבן דת משה צריך לצאת בנזר נצחון בראש הומיות להראות גלוי שתורתינו היא בת השמים…דוקא בזה יוצא לעיתים קרובות בבושת פנים, בראש חפוי, מבלי דעת מה לענות לפני כסא משפט המדע.." ע"ש בדבריו באורך,

ואומנם לא אלמן ישראל, וכבר עסקו רבים וטובים בעניינים הללו, בכמה וכמה דרכים,  ונביא בכאן בקצרה את עיקרי השיטות שנשנו בנושא זה, ונחלק זאת לד' גישות:

גישה א- שלילת תקפותה של השיטה המדעית

לפי גישה זו יש לשלול את תקפות ההוכחות המדעיות בנושאים אלו מחמת טענות שונות ומגוונות:

– ייתכן שהיקום נברא באופן כזה, שהוא נראה כאילו עברו עליו שנים רבות, אך באמת הוא צעיר לימים, והוא פשוט נברא מתחילתו באופן כזה,

-ייתכן שבעת הבריאה התרחשו הדברים בקצב מהיר בהרבה מאשר היום, וכן ייתכן שחוקי הטבע פעלו אז בצורה שונה מאשר היום,

-ייתכן שהמבול גרם לשיבוש של תוצאות הבדיקות ולהפיכתם לבלתי רלבנטיות, וכ"כ כתב כבר המלב"ים (בראשית ז' כג): "ונבקה חכמת הדורשים והחופרים לדעת איכות המהפכה הזאת אשר עשתה נפלאות במשך ק"ן יום של עמידת המים, עד שכל הסדרים שסדרו למו החוקרים מאיכות האדמה בכל שטח וכל חשבונותיהם בזה נתבלבלו אז, וכל השערותיהם ודמיונותיהם ישא רוח יקח הבל", ע"ש באורך, ולדבריו שם כל המאובנים הקדומים שמצאו החוקרים הם מתקופת המבול, וכ"כ הנצי"ב בפירוש "העמק דבר" (בראשית ז' כג') לגבי המאובנים שנמצאו,

– כל התחום של חקר העבר מבוסס על השערות שאינן מוכרחות לחלוטין, ואין לתת לדברים אלו  תוקף של עובדה מדעית היות וא"א לבחון את הדברים ע"י ניסויים, כמו"כ הדברים אינם עומדים בעקרון ההפרכה ולכן א"א להחשיבם כמוכחים מבחינה מדעית, ואין תחומים אלו ברי תוקף כשאר המדעים המדויקים,

 

– עובדה היא שיש סתירות בין שיטות התיארוך השונות, וכמו"כ יש ספיקות ומבוכות בקשר לפרטים רבים, וגם לפי דברי החוקרים עצמם יש הרבה דברים שאינם מסתדרים כראוי, וממילא יש להתייח בספקנות לרמת המיהמנות של השיטות שהחוקרים משתמשים בהם,

מהדוגלים בגישה זו בדור האחרון: הר' מלובביץ' בספר "שערי אמונה" עמ' רה', ספר "אבולוציה ויהדות" של הר' אברהם קורמן,  ובעיקר בספר "חידת הקיום" של פרופ' משה טרופ (שמוקדש כולו לענין זה).

גישה ב- פירוש פסוקי התורה באופן המתאים עם הידע המדעי

לפי גישה זו יש ליישב ולהתאים את פסוקי התורה עם הידע המדעי בכמה אופנים:

– כתוב במדרש שהקב"ה בונה עולמות ומחריבם, ולכן גיל העולם המתקבל אצל החוקרים כ"כ גדול, גם המאובנים של הדינוזאורים וכדו' הם שרידים מעולמות קדומים ולא מעולמנו זה (תפא"י בדרוש אור החיים שבסוף מסכת סנהדרין), יש גם המקשרים ענין זה עם תורת השמיטות המופיעה בדברי חלק מהמקובלים,

–  ניתן לפרש ש"יום" המופיע בפרשת בראשית, הוא כינוי לתקופה ולאו דוקא ליום של כד' שעות, גם מש"כ "ויהי ערב ויהי בקר" יש לפרש שאין הכוונה לזריחת ושקיעת השמש אלא הכוונה לתקופות של פריחה לעומת תקופות של דעיכה,

– מתברר שיש התאמה בין זמן של 15 מליארד שנים לפי הזמן שלנו, ובין חמשה וחצי ימים ע"פ השעון הקוסמי, (פרופ' ג'רלאד שרודר), כלל לא ברור אם היה מושג של זמן קודם שהופיע האדם (הרב משה רט),

גישה זו מסתייעת מדברי הרמב"ם במורה-נבוכים (ח"ב פרק כה), שמבאר שם שאילו היינו רואים הכרח בקדמות היינו יכולים לפרש את פסוקי התורה באופן שלא יסתרו דבר זה וכמו שאנו מפרשים בענין הרחקת הגשמות, וז"ל הרמב"ם שם: "דע, שאין בריחתנו מלסבור קדמות העולם מחמת הכתוב אשר נאמר בתורה שהעולם מחודש, לפי שאין הכתובים המורים על חידוש העולם יותר מן הכתובים המורים על היות האלוה גוף, וגם אין דרכי הביאור נעולים בפנינו ולא נמנעים ממנו בעניין חידוש העולם. אלא יכולים היינו לבאר אותם כדרך שעשינו בשלילת הגשמות, ויתכן שזה היה יותר קל בהרבה, והייתה לנו יכולת רבה לבאר אותם הכתובים ונקיים קדמות העולם, כדרך שביארנו הכתובים ושללנו היותו יתעלה גוף".

המצדדים בגישה זו, מבארים את הפסוקים באופן התואם את הידע המדעי, מתמקדים במציאת התאמות והקבלות בין הידע המדעי ובין פסוקי התורה, כמו"כ הם מצביעים על רמזים בפסוקים ובדברי חז"ל המבססים דרך זו,

מהדוגלים בגישה זו בדור האחרון: הרב קוק בספר "לנבוכי הדור", הרב ולקובסקי בספר "שני המאורות הגדולים", , הרב גדליה נדל בספר "בתורתו של ר' גדליה",

פרופ' נתן אביעזר בספר "בראשית ברא", פרופ' ג'רלאד שרודר בספר "המדע והאל",

גישה ג- פירוש דברי התורה על דרך הקבלה או על דרך משל

לפי גישה זו א"צ לנסות לגשר בין פסוקי התורה ובין הידע המדעי, וזה מפני שאין נכון להבין את דברי התורה כמדברים בדווקא על המציאות הגשמית, ובייחוד לא בפרשת הבריאה, שהרי כבר אמרו חז"ל במסכת חגיגה ש"מעשה בראשית" הוא מסתרי תורה, גישה זו מסתייעת מדברי הרמב"ם במו"נ (ח"ב כט): "כל מה שנזכר בתורה במעשה בראשית אין כולו כפשוטו כפי שמדמה בו ההמון כי אלו היה הדבר כך לא חסו עליו אנשי המדע ולא השתדלו חכמים להעלימו..",

גם הרמב"ן  כתב (בראשית א, א) שהפסוקים בענין מעשה בראשית סתומים: "… מפני שמעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מן המקראות ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה ויודעיו חייבים להסתיר אותו, והסיפור במה שנברא ביום הראשון ומה נעשה ביום השני ושאר הימים, והאריכות בענין אדם וחוה וחטאם וענשם, וספור גן עדן וגרוש אדם ממנו, כי כל זה לא יובן בינה שלימה מן הכתובים", ועוד כתב (סוף פסוק א): "תדע כי על דרך האמת הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים"

טענה זו כתב הרב קוק בספר "לנבוכי הדור" כדרך אפשרית ליישב את השאלות המתעוררת בין פסוקי התורה ובין המדע,

ובאמת יש בדברי המקובלים פירושים מסודרים לפרשת הבריאה על דרך הסוד, למשל בפירוש הרמ"ד וואלי לבראשית, ובעוד ספרי פנימיות, לאחרונה יצא לאור ספר הנקרא "צוהר לבראשית" המסביר את כל הפרשה באופן פנימי באופן עמוק ומסודר.

מעניין לציין כאן לגישתו של הרב ולקובסקי (בספר "שני המאורות הגדולים"), לדעתו, דוקא כאשר נבין את התורה ע"פ חכמת הקבלה נוכל ליישב את התורה עם המדע, ולכן הוא קורא לשיתוף פעולה בין שני מקצועות אלו: "חוב קדוש הוא לאנשי התורה והמדע לארגן סגל חבורה של אנשי מדע מומחים כל אחד בחלק ובענף מדעי שלו, ובראשם גדולי תורה שיש להם יד ושם בחכמת האמת ובדאגמות הקבלה וחלק הנסתר של תורתנו, ולברר את יסודי הדת ומצוות התורה ע"פ המדעים הכי אחרונים ואז ינשא דגל תורתנו הקדושה למעלה למעלה, להיות גם בזמננו לאור עולם שילכו גויים לאורנו.." עיי"ש שהאריך בזה,

גישה ד- הגישה המפרידה

גישה זו קצת קרובה לגישה הקודמת, אלא שע"פ גישה זו א"צ לחפש פרשנות חילופית לפסוקי התורה, וגם א"צ לנסות וליישב את פסוקי התורה עם המדע, כי ע"פ גישה זו התורה לא כלל לא באה לעסוק בענייני מדע אלא להעביר מסרים מוסריים וערכיים, ומכיון שכך, אין כלל צורך  לנסות וליישב את הכתוב בתורה ע"פ המדע כי לא היתה זו כוונת התורה, אלא שהתורה רק רצתה להעביר את המסר הכללי שהקב"ה הוא זה שברא את העולם, והתורה תיארה זאת באופן ספרותי המתאים למושגים ולתפיסות שהיו מקובלים בזמן מתן תורה, בבחינת "דברה תורה כלשון בני אדם", ולכן אין שום צורך לנסות להתאים בין הכתוב בתורה לידע המדעי

(אמנם מסתבר, שגם לפי גישה, זו צריך לתת הסבר מדוע התורה תיארה את הבריאה דוקא באופן זה, אלא שלא צריך לחפש בדוקא שההסבר יתאים עם הידע המדעי),

בסיס (מסויים) לגישה זו מצוי בפירוש שד"ל לתורה, ואעתיק מקצת לשונו (בראשית א, א): "וזה לפי מה שאומר, לא ניתנה תורה למלאכי השרת (ברכות כ"ה, ע"ב) ולא בא סיפור הבריאה אלא להגיד התחלת עניני העולם התחתון, אשר הוא מושב בני האדם, וקצת מעניני העולם העליון, מן הצד שיש לו התיחסות עם בני האדם, כלומר מצד התועלת המגעת לנו משם, ולא היה אפשר לבאר לבני אדם עניני השמים..", עכ"ל,

ולגבי בריאת הרקיע (פסוק ו) כתב: "וכאן צייר את האויר שבין הארץ והעננים כגוף מרוקע המבדיל בין המים שבארץ והמים שבעננים, והוא סובל המים עליו, וברצון ה' הם יורדים משם על הארץ… אבל אח"כ בימי ישעיה נראה, שהיו יודעים שאין למעלה אוצרות מים, ושמימי הגשמים חוזרים למעלה,  ולפי ששם רקיע נוסד על אמונת המים העליונים, המים אשר מעל השמים (תהלים קמ"ח ד') שהרקיע סובלם, והאמונה הזאת נתישנה ונשתכחה, נתישן ג"כ שם רקיע, ולא נמצא להורות על השמים רק בשלושה מקומות… כי נשארה המילה בלשון השירי, כמו שהוא המנהג בכל הלשונות, שהמשוררים משתמשים במלות מיושנות, והנה דיברה תורה כלשון בני אדם, ואמרה יהי רקיע לפי מחשבתם, ואמנם המכוון אינו זז מהיות אמת ויציב, והוא שהאל נתן בטבע המים להינשא למעלה ולרדת אח"כ למטה לארץ.."

המדע ופשוטו של מקרא-מתנגשים?

נראה שמכל הדברים דעיל מתקבלת מסקנה, שיהיה עלינו לבחור בין אחת מכמה אפשרויות: כי אם נרצה לפרש את הפסוקים כפי פשוטם- נצטרך לנקוט בדרך השוללת את הרלבנטיות של מסקנות המדע בנושא זה (או שנצטרך לנקוט כגישה המפרידה), ואם נרצה להסכים לדברי המדע-נצטרך, במידה זו או אחרת, להתרחק מפשוטו של מקרא,

אך האם יש הצדקה לדבר זה? האמנם לא ניתן לפרש את הפסוקים כפשטם בלא שתיווצר סתירה כלשהי מצד המדע?

אנו סבורים שיש בענין זה דרך אחרת, ואותה באנו להציג בחיבור זה,

יציאה לדרך חדשה

בחיבור זה אנו באים להציע דרך נוספת ומקורית לפתרון ענין זה, לדעתנו, הדרך לפתרון היא דוקא מתוך עיון מעמיק בפסוקים, בדברי חז"ל ובדברי המפרשים, אחר מעט התבוננות יוכל כל אחד לראות, שגם בלא השאלות המתעוררות מצד מדעי הטבע, יש שאלות עצומות ומרובות בפשטי הפסוקים,

אנו רוצים להציע, שדברי חכמי הטבע דוקא שופכים אור חדש על פרשה זו, ודבריהם דוקא יפתחו בפניננו פתח לבאר קשיים הרבים הפזורים בפרשה זו,

עלינו אך לשנס מתנים בעיון נמרץ ובמיצוי מירבי של כל דרכי הפרשנות העומדים לפנינו, כאשר נלך בדרך זו ניווכח, שכלל לא ננעלו בפנינו שערי הפשט בפרשה זו, וזה המה שבאנו לבאר בחיבור זה,

לדרכנו בחיבור זה

הבסיס לדרך אותה אני עומד להציע בחיבור זה, מיוסד על שלשה עניינים עיקריים:

א. קשיים ושאלות בפשטי הפסוקים: בפרשת הבריאה עולות שאלות רבות בפשט הפסוקים, יש כפילויות ושינויי לשון רבים ובולטים,

מטרתנו להראות שיש פתרון יסודי ועקבי לרבות מן השאלות הללו.

ב. כפילות פרשיות הבריאה: כידוע יש שתי פרשיות בריאה,  האחת בפרק א' והשניה בפרק ב', יש הבדל בינהם בסגנון הלשון, יש גם שינויים בכמה פרטים, ואף דברים הנראים כסותרים ממש למה שכתוב בפרשת הבריאה הראשונה,

מטרתנו להראות שלפי האמת אין כאן כל קושי וסתירה, אלא אדרבה, כפילות הפרשיות היא מפתח גדול להבנה הנכונה של כל הפרשה,

ג. שאלות מצד דברי חכמי הטבע: מדברי חכמי הטבע עולות, לכאורה, שאלות רבות על התיאור המצטייר מפשט הכתובים,

מטרתנו להציע פירוש שיש בו התייחסות לדברי חכמי הטבע, ושיש בו ביאור מעמיק המסלק את הסתירות שבין דברי תורתנו הקדושה ובין מסקנותיהם של חכמי הטבע, תוך שמירה על נאמנות לפשט הכתוב.  

לסיכום

מטרתנו היא להציע דרך ופירוש שמשלב פתרון יסודי של כל העניינים הללו יחד, להראות שדוקא השאלה ביחס לכפילות פרשיות הבריאה היא בעצם המפתח ליישובם של השאלות המתעוררות מצד מדעי הטבע, וכן גם השאלות הרבות הטמונות בפסוקים שבפרשת הבריאה מובילות לדבר זה, וכל זה בלי לנטות מדרך הפשט ולשמור על נאמנות מוחלטת למשמעות המילולית של המקרא.

חיבורנו יתחלק לשלושה חלקים:

בחלק הראשון נבאר כיצד יש לקרוא ולנתח את הפסוקים שבפרשת הבריאה הראשונה, וזאת ע"י שימת לב לדיקדוקים ושאלות העולים מפשטי הפסוקים והצעת כללים ודרך מקורית ועקבית לפתרונם.

בחלק השני נפרש את פרשת הבריאה כסדרה ע"פ הדרך הנ"ל, וגם יוצע לפסוקים פירוש יסודי ומפורט באופן המתיישב עם דברי חכמי הטבע. 

בחלק השלישי נעסוק בביאור כמה עניינים השייכים לפרשת הבריאה השניה, ויתבארו שם כמה עניינים בהרחבה.

האם יש לפרש את פרשת הבריאה ע"פ הפשט?

לפעמים מועלת השאלה, האם ניתן או צריך לפרש את פרשת הבריאה ע"פ הפשט? והלא ידוע שמעשה בראשית הוא מסתרי תורה, וכמו שאמרו חז"ל במסכת חגיגה "אין דורשים במעשה בראשית", אך אמנם המעיין בדברי המפרשים יראה שרובם ככולם השתדלו למצוא את דרך הפשט בפרשה זו, וע"מ להבהיר ענין זה, אביא כאן מדברי בעל ספר אבן משה בהקדמתו למהדורא תניינא, ששם הוא מתייחס ענין זה:

"כי מה שאמרו חז"ל אין דורשים במעשי בראשית הוא ענין אחר לגמרי, הוא בידיעת והשגת ענין הבריאה מאתו יתברך איך אמר ויהי דבר ונעשה… בהדי כבשי דרחמנא בענין הבריאה, אשר לא בא על זה רמז מפורש בכתוב כלל כי אם ע"י גילוי סודו ליריאיו, או ע"י קבלה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה..

לא כן מה שנוגע לסיפור הכתוב בסדר הבריאה ואופן המעשה והשינויים בלשון המדובר בכתוב על ענין המעשים, והשמות שנקרא להמעשים, וכל הבא בכתוב מפורש או מרומז נגלה, בכל פרשת בראשית, אשר לא בסתר דבר הכתוב בבזה כי אך כח מעשיו הגיד לעמו, על כל כזה יהיה המדובר במה שהורשת התבונן, כי לא בא הכתוב לסתום כי אך שלפירוש אמנם הם צריכים, כי לא ניתן הכל לכתוב מפורש ונגלה לכל, וכמו שבענין ההלכות הלא הרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה (וכן גם אמנם יש אשר היה רצון ד' ב"ה לגלות צנועין ולהסתיר משונים ומבלתי נאמני רוח]…"

האם ניתן לפרש פירושים חדשים?

לפעמים מועלית טענה שאין לנו רשות לפרש פירושים חדשים שלא נזכרו בחז"ל ובקדמונים, אך נראה שאין אמת בטענה זו (כמובן בדברים שאינם נוגעים לגופי הלכות),

אביא כאן את דבריו הידועים של הרשב"ם ביחס לפירושים מחודשים (בראשית לז, ב): "וגם רבינו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום",

אביא כאן גם את דבריו של בעל אור החיים הקדוש בהקדמתו לפירושו: "ולפעמים אמשוך בקסת הסופר בפשטי הכתובים בדרך משונה מדרשת חז"ל וכבר גיליתי דעתי שאין אני חולק ח"ו על הראשונים כמלוא נימא, אלא שהרשות נתונה לדורשי תורה לעובדה ולזורעה… וארץ החיים מעלה פירות לכל זרע זרוע אשר יזרע בה בעלה בן תורה, רק לדבר הלכה אל אשר יהיה שמה הרוח אשר תכנו ראשונים אחריהם לא ישנו..",

וכעי"ז כתב בפירוש לפרשת משפטים (שמות כא ז):"ואין בפירוש זה הכחשה לדברי רבותינו לענין הלכה, זולת בישוב הכתוב, רשות נתונה לנו מהם למסבר קראי באופן שיהיה, לבד מהכחשת ההלכות כי כלם מסיני באו להם…" עכ"ל.

אביא כאן את דברי ריא"ז המובאים בשלט"ג (ע"ז דף ו. בדפה"ר) ששם מבאר את דרך חז"ל במדרשות, ואעתיק מעט מדבריו: "..דע והבן כי המדרשים הן על ג' דרכים..ויש מן המדרשים שכוונת חכמים בהם לדרוש המדרש בכל ענין שיכולים לדרוש, וסמכו על מה שכתוב אחת דבר אלקים שתים זו שמענו..למדו מזה שמקרא אחד יוצא לכמה טעמים, ואל תתמה על זה, הלא תראה רוב פעמים אפי' הדיוט אחד מדבר דבריו מורכבין שיש להם שני פנים וכ"ש דברי חכמה שנאמרו ברוח הקדש, ועל דרך זה דורשים חכמים את המקרא בכל ענין שיכולים לדורשו, ואמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהוא העיקר וכל המדרש הנדרשים בו יש מהן שהוא עיקר קרוב לפשט ויש מהן שיש בו רמז כמעט..ועוד אמרו בתלמוד א"י בפ"ז דנזיר, וכי המדרשות אמנה הם, דרוש וקבל שכר, הא לך הדבר מבואר שלא אמרו חמים על דרך אמונה ועיקר אלא להרבות טעמא למקרא ולדרשו בכל פנים אולי יש בהן רמז, והמלגלג על דבריהם עליו נאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלוהים ומתעתעים בנביאיו ובכמה מקומות נענשו על שהיו מלגלגים בדברי חכמים", עכ"ל,

לפי דברים אלו מתבאר שאין מניעה לפרש את הפשט באופן שונה מדברי חז"ל, כי חז"ל לא בהכרח נתכוונו שיהיה הפירוש דוקא כדבריהם, אלא עיקר מטרת חז"ל היתה "להרבות טעמא למקרא ולדרשו בכל פנים",

ואביא מה שכתב בספר "אבן משה" בהקדמתו למהדורא קמא:

"גם זאת מודעת, בדבר אשר יראה הרואה בספר הזה דברים נוטים (ואולי גם סותרים) מדרשת חכז"ל, אל יבהל ברוחו לאמור איך מלאו לבו של המחבר הזה לחלוק על חכמי קדם, כי אמנם על זה אדבר ואצטדק, ידוע לכל מעיין בספרים ובפרט בספרי הרמב"ן ז"ל, והאב"ע ז"ל, וכדומה, כי דרשת חז"ל הקדושים לחוד והפשט לחוד, ועי' רש"י ז"ל תחלת פרשת וארא… וגם חז"ל אמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ובאמת הפשט הוא המעלה הראשונה מסולם המדע לעלות במעלות אל דרשות חכז"ל, וכל מעיין בצדק ישפוט כי אך ע"י הפשט הנכון ע"פ פשוט יבין דרשות חז"ל על בוריין.."

ואביא גם מדברי בעל אבן משה בהקדמתו למהדורא תניינא: "וכבר אמנם קמו גדולי מפרשים הקדמונים להבין בכתובים מה שיהיה על דרך הפשט, כהאב"ע הרמב"ן והאברבנאל ז"ל, וכן במורה וגם רש"י ז"ל בהרבה מקומות אשר יחתור לבאר ענין הכתוב אך לפשוטן של דברים, וכן רבו כמו רבו בכל הדורות שאחריהם אשר אזרו חלציהם בפירושים שונים לפי הפשט…  וכן המחבר הזה בספרו זה, עורר ד' את לבו להתבוננן בתורה עוד על כמה וכמה עניינים אשר לא שבעה נפשו מדעות כל המפרשים הקודמים ז"ל לפי דרך הפשט, וגם כמה דברים אשר לא בא עליהם גם שום הערה מלב המפרשים הקודמים ז"ל, ואשר הם באמת דברים מוכרחים מאוד אשר הכתוב אומר דרשוני.."

הבהרות

אכתוב כמה דברים שחשוב לי להבהיר בפתיחה לחיבור זה:

א. אין לי כמעט שום ידע מוקדם בדברי המפרשים בפרשה זו, רוב ככל הדברים נלקטו תוך כדי העיון בנושא זה, אשמח לכל תוספת של מקורות בנושאים אלו,

ב. בד"כ השתדלנו להביא בסיס לדברינו מדברי חז"ל או מדברי גדולי המפרשים, אך חשוב להבהיר שבהרבה מקומות שאנו מביאים איזה מקור לסייע לדברינו, אין כוונתנו בדווקא לומר שהמקור אותו אנו מציינים אומר בדיוק כדברינו, כי בהרבה מקומות הסיוע הוא לעצם ההבנה  המילולית, ולפעמים דוקא לעצם הרעיון, וכל מקום לפי הענין,

ג. הרבה פעמים נקטנו כדרך מסויימת מבין המפרשים, ולפעמים אף הצענו לפרש באופן מקורי, אך כמובן שאין כאן שום כוונה, חלילה, לשלול איזה דבר מדברי גדולי רבותינו ובודאי שנימוקם עמם, אלא שהשתדלנו לטרוח לישב את הפסוקים באופן הנראה בעינינו מרווח בדרך פשוטו של מקרא, ואיננו מתיימרים  לומר שדוקא דברינו הם האמת.

ו. בנוגע לדברי חכמי הטבע המשולבים בחיבור, השתדלנו לברר את הדברים שהבאנו (רוב המידע לקוח מויקיפדיה), ובכמה מקומות אף השתדלנו לברר את הדברים עם העוסקים בתחום,

ח. נמנענו מלשלב הערות, ע"מ לאפשר קריאה רציפה ככל האפשר, מטעם זה, אף שיש דברים שניתן לבאר בכמה וכמה דרכים, השתדלנו שלא להרבות בפירושים אלא להציע פירוש אחד בכל ענין, ותן לחכם ויחכם עוד,

ט. כמובן שנשמח לכל הערה ותיקון, הן מהצד התורני והן מהצד המדעי,  וכן לרעיונות נוספים,

 

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

14 מחשבות על “בריאת העולם על פי התורה והמדע”

  1. איך ניתן להסביר את הסתירה שהצמחים נבראו לפני השמש וכיום אנו יודעים שאין צמחים יכולים לחיות בלי תהליך הפוטוסינתיזה? אין זה מוכיח שכותב התורה היה אנושי שלא היה לו ידע אלוהי על העולם? (חיפשתי את התשובה בגוגל חיפוש שלכם אבל הוא תמיד הביא אותי שוב למקום אחר )

    1. השמש נבראה ביום הראשון, ברגע שנברא האור נבראו גרמי השמים המפיצים אור
      ביום רביעי רק נתלו המאורות וסודרה מערכת השמש
      אבל אור וקרינה היו כבר מהיום הראשון
      לרווחתם של הצמחים
      ייתכן שהקרינה והאור היו חזקים יותר
      וסייעו לצמיחה מהירה ולהתפשטות
      וזה הוא אור שבעת הימים

  2. במאמר שלי כאן הסברתי שששת ימי הבריאה שבתורה מתארים רק את המתרחש בכדור הארץ.
    השמש היתה קיימת עוד קודם, וביום הראשון החל האור שלה לחדור לכדור הארץ מבעד לעננים והאדים שכיסו אותו, וזהו ה"ויהי אור".
    האור הזה הספיק לצמחים שהופיעו ביום השלישי. בעקבות פליטת החמצן שלהם הוסיפה האטמוספירה להתבהר, עד שביום הרביעי נראו המאורות בבירור בשמים.
    http://mysterium.co.il/ArticleView/tabid/268/ArticleId/420/.aspx
    (אם המאמר הזה לא מופיע פה באתר, אולי תרצו להוסיף אותו)

  3. אני כקורא מולהב, אברך תורני שורשי השמח מאד להעשיר את האמונה שלי בהתבוננות על המציאות ממקור טהור כמו האתר הזה, כאב לי לראות ציטוט מלא של שד"ל שהיה מראשוני ההשכלה הארורה – כפרשן קלאסי של התורה, ובפרט שאפילו הפירוש הספיציפי הזה נוגד דעת תורה לכאורה שהרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו לעולם וכמ"ש הרמב"ן עה"ת שגם ג"ע וגהינם על כרחך קיימים פיזית כפשוטם. אשמח לקבל הבהרה או לראות שהציטוט הוסר.
    מעריך ומוקיר בכל אופן.

    1. אברך תורני יקר
      מבלי לקחת אחריות על דברי הכותב שיחיה, (המוזמן להגיב בעצמו אם ירצה)
      שד"ל מצוטט אצל כמה וכמה מחכמינו ופרשננו בלשון של כבוד, למשל בספר הכתב והקבלה למשל בבראשית כה כג ועוד רבים
      ומהרי"ץ חיות מצטט בשו"ת אמרי בינה סי' ח' את "הרב החכם שד"ל", וכבר בהקדמה "חכמי איטליה ואשכנז… החכם המופלג מו"ה שד"ל נ"י מפאדובה".
      וראה בשו"ת מלמד להועיל יו"ד ב טז שהביא עדות שד"ל וכתב: "וידוע שהחכם הנ"ל היה מדקדק מאד במלותיו ועדותו עדות ברורה".
      וראה לרב מאיר מזוז בספר אילת אהבים (בני ברק תשס"ז) בחידושיו לקידושין (ל' ע"א, עמוד ל"ז מדפי הספר) על אגרות שד"ל בזה הלשון: ואף שאגרות הנ"ל מלאים בכמה מקומות דברים זרים ומרים כלענה, מכל מקום מילי מעלייתא דאית בהו דרשינן להו בפירקא, וקבל האמת ממי שאמרה. וכן הגאון רבי יוסף חיים מבבל בפתיחה ראשונה לספר עוד יוסף חי (דרושים), מביא דברים בשם חכם שד"ל. ע"ש. עד כאן לשונו.
      (אפילו האדמו"ר מליובאויטש מצטט ממנו…)
      בכל מקרה, למרות שיש הרבה מאמירותיו של שד"ל שקשה לקבלן
      אם במקרה הספציפי הזה דעתו פותרת בעיה בפירוש המקרא
      מצאנו לרבותינו שהביאו פירושים נכונים גם מהנוצרים ומהמוסלמים, ראה מספר דוגמאות:

      ב"ר סוף פ' עט, שר' חיא רבא ור"ש בר חלפתא שכחו מלים מן התרגום והלכו לתגרא דערביא שיפרש להם.
      -ר"י עקנין (תלמיד הר"מ אשר לו כ' המורה) כותב שרב האי כשנחלקו בישיבה בפי' פסוק אחד שלח רב האי תלמידו אצל הקאתוליקוס לפרשו והיה ק' על תלמידו ונתרעם רב האי ואמר כי מעולם לא נמנעו החכמים הקדמונים לנהוג כן.
      -הקדמת השרשים לר' יונה "ומה שלא אמצא עליו עד מן המקרא כו' לא אזהר לקחת מן הערבי הנראה ממנו כאשר יזהר מזה מי שדעתו חלושה והכרתו מעוטה מאנשי דורינו כ"ש מי שהראה מהם בכשרות והתעטף ברדיד החסידות עם מעוט הבנת אמתת הדברים".
      – אבן עזרא יט כג אמר הגאון כי שנים רבות חשב בזה הפסוק ולא ידע טעמו עד שראה בספרי מוסרי הפרסיים כו'.
      וברמב"ן ברא' מא מה מן "הנוצרים המעתיקים" [הביאו העתקת הנוצרים גם ר' יונה בשרשים ערך דום וערך גלל א"ע בראשית לז לה רשב"ם שמות כ יג ועיקרים ג כה],
      -אברבנאל ישעיה לד הביא פרוש מן המומר פאבלו די סאנטה מריה. ועי' אברבנאל בהקדמת יואל "וכבר זכרו חכמי הנוצרים שיואל לא ניבא כ"א כו'"
      (ישמח ישראל פ' משפטים שהאברבנאל מביא פרוש מחכמי הקראים וכ' ע"ז דאף שהם מינים ואפיקורסים מ"מ את הטוב נקבל שכמה מפרשים הלכו בדרך הזה).
      ועי' בהגהות גליון אפרים על ירושלמי סוף ע"ז שסובר שכל מקום שאמרו בשם "דורשי רשומות" הם האיסיים והרבה מימרות שלהם בש"ס.

  4. תגובת הכותב:
    בעיקרון, אין צורך להוסיף על דברי צוות האתר,
    אציין שאני מזדהה בעיקרון עם רגשות המעיר, גם לי מפריעים דברים כאלה בד"כ, אך כשנכנסים לעובי הקורה רואים את הדברים בצורה קצת שונה, אני אישית מאוד דוגל בגישה השמרנית כגישה חינוכית, אך צריך גם לדעת להיעזר בכל מקורות המידע הקיימים, כך אני סבור.
    ייתכן שכתבנו במתכונת קצת "פתוחה", הלכנו בעניין זה בעקבותיו של רד"צ הופמן שהביא את שד"ל במקומות רבים, ככלל איננו בונים את הדברים על דבריו, אבל איננו הולכים בגישה של פחד, אין לראות זאת כהמלצה להגות בדברי שד"ל, או להכניס את פירושיו לארון הספרים בבית המדרש…

    לגוף הדברים, לא ברורה לי תגובת המעיר, גם אני חושב שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, גם לא נטען ששד"ל הינו "פרשן קלאסי", אלא שבדבריו מיוצגת גישה מסויימת, שגם רווחת כיום בחלקים (לא מבוטלים) בציבור הדתי, גישה שכאמור אינה מקובלת עלינו כלל ועיקר, ולא הבאנוה בכדי להסכים לה.

    [בכל אופן, כבר הוחלט שכאשר יצא הספר לאור בע"ה, עתידים להיות מושמטים דברי שד"ל (וחכמים כדוגמתו) כמעט מכל המקומות, (דברי שד"ל יצוטטו במקום אחד בלבד בתוך ציטוט של רד"צ הופמן, בתקווה שככה זה "כשר"), אני חושב שיש בזה קצת הפסד, אבל כפי שמעידה התגובה דלעיל- אולי כך זה יתקבל יותר בקלות…]

  5. צוות יקר, סליחה טעיתי, נוכחתי כפי שהבאתם שרבותינו (חלקם) הביאו מדברי חיצוניים לתורה, ואני לתומי חשבתי שמביאים אותם רק כפרפראות להסביר את הדברים ולא כמפרשים של התורה הקדושה בעצמה, אכן עליי לשאול עליהם עצמם למה הם הביאו מדבריהם בשעה שזה נותן להם גושפנקה כפרשנים, ולא, אל תגידו שאין כאן גושפנקה כי ההבאה נועדה רק להציע כיון חדש, כי את זה אפשר לעשות גם בלי ציטוט מקור, וע"כ שעצם זה שכך הוא סבר מעלה את משקל הסברא.
    בהזדמנות זו אכפת לי לדעת למה אין פרוייקט בתוככי הציבור הישיבתי לחזרה בתשובה ואם צריך את עזרתי בעניין. האמונה הרווחת בציבור היא עיוורת וחסרת מובן, ומילא אם גם בלעדי אמונה שורשית היו מקיימים את המצוות בדקדוק אזי לא היינו מבטלים אלא את מצוות האמונה עצמה, אבל עכשיו שקיום המצוות וההקשבה לחכמים רופפים בחלקים רחבים מכח זה – צצה השאלה ועומדת. אשמח לתשובה, או לשינוי.

    1. משמעות הגושפנקא כפרשנים, היא לא שיש לסמוך על דבריהם מכיון שאמרום, אלא להיפך, מכיון שהעלו רעיון או השתמשו בידע שהיה להם, יכולים אנו להסתייע מכך לפרש את התורה ואף לומר דבר בשם אומרו. זה לא קשור לדברים אחרים שלהם שלא נקבל.
      לגבי אמונת ההמון, תמיד היא היתה יותר המונית ופחות מאשר האמונה והידיעה של היחידים היותר משכילים. אמנם הישיבות הם לא המון, אבל הם מתמקדים בתפקיד של לימוד תורה, ולא מתייחדים בהבנה בנושאי אמונה. כמו שנמנעים ללמוד בישיבות כל מקצוע וכל דבר, ומשתדלים לעסוק רק בתורה. קשה לומר שמי שעוסק בעניני האמונה הוא "חוזר בתשובה" ולא בהכרח שקיום המצוות שלו יהיה יותר טוב אני לא חושב שאמונה 'עיוורת' היא חסרת מובן, בדיוק כמו ששלש דורות אחרי מתן תורה לא היו צריכים לפתוח דיונים בנושא, אלא פשוט היה ברור לכל העם טיבה של המסורת, ישנם דורות שנשארו באותו מצב 23 דורות אחרי מתן תורה, וישנם שיותר זו האמונה המקורית.
      ברור שבאותו תחום בו מתרופפת האמונה וזה משליך על חיי המעשה, יש צורך בחזרה בתשובה פשוטו כמשמעו.

  6. א]
    במאמר זה הובאו גם ההצעות לפרש את הפסוקים שלא כפשוטן כדוגמת הצעת הראי"ה והרב גדליה נדל.
    אך אין אני מבין
    שהרי בחז"ל אין כל רמז להצעה זו ואם זה הפירוש הנכון, האם לחז"ל לא אמורה להיות מסורת או הוכחות מתוך הכתוב לפרשנות בפרשה היסודית והבסיסית ביותר בתורה וביהדות?
    אם חז"ל ידעו על פירוש זה איך הם נתנו ליהודים במשך אלפי שנים לפרש את הפסוקים לא כפירושם הנכון, ולא גילו להם ש"יום" אינו כפשוטו, ואם הם לא ידעו את פירוש זה, איך חז"ל החכמים לא יודעים דבר בסיסי כזה, ואם הם טעו בכזה דבר בסיסי איך אסמוך על פרשנות חז"ל בשאר פסוקי התורה.
    ב]
    להבנתי היו בציבור החרדי שהתייחסו לרב נדל אחרי פירושו זה עד כדי "כופר" וק"ו שזה היחס בחוגים אלו למשנת שד"ל,
    אשמח להבין האם התנגדותם כי הוא מפרש לא כמקובל מדורות עברו או שהם סבורים שבפסוקים אלו מוכרח להסביר כפשוטו

    1. א) יש לפירושים אלו הרבה אסמכתאות בחז"ל.
      עם זאת איני רואה סיבה לחשוב שלכל פירוש חייב להיות רמז בחז"ל.
      אין שום דבר יסודי ובסיסי בשאלת גיל העולם, והמסר הבסיסי והיסודי של בראשית פרק א וב תקף באותה מדה לכל הפירושים.
      וגם אם הרבה מחז"ל לא נכנסו לזה משום שלא היו ידיעות על גיל העולם ולא היתה להם סיבה לפרש באופן אחר, אין בכך שום חסרון. ומה זה שייך לפירושיהם בתורה שלא קשורים כלל לידע חיצוני. בד"כ ידע חיצוני לא רלבנטי לפירוש התורה. ובמדה וזה רלבנטי, והידע משתנה, אכן יתכן שפירושינו יהיו שונים מפירושי הקדמונים.
      ב) אין בידינו להסביר התנהגות של אנונימיים, בנוגע להתנגדות ספציפית לרב נדל, היו לו דעות קיצוניות וחריגות בהרבה דברים, וסביר שיהיו כאלו שיתרגזו. עם זאת הוא הוכר כת"ח גדול ורבים אחרים מחבריו תלמידי החזו"א קבעו שגם אם אתה לא חושב כמוהו, זה לא מתיר לך לקבוע עליו תיוגים של אפיקורסות.
      בעיני, לקבוע על מי שאומר פירוש שלא מוצא חן בעיניך, את השם 'כופר', זו התנהגות לא בוגרת. עם זאת אני חושב שהגדרה זו לא נמדדת רק ביג' עיקרי האמונה, אלא גם בתפיסת מחוייבות לטקסט לאפוקי פרשנות פוסט מודרניסטית חסרת תחתית. אבל הפירושים האליגוריים למעשה הבריאה לא נופלים בגדר זה.
      ע"ע בתגיות מעשה בראשית ובריאה.

  7. אחר בקשת המחילה מהכותבים הנכבדים, אני מאד מתפלא איך מאמר כזה יכול לעלות כאן ואיך אתם נותנים קישור לספר המלא.
    ברצוני לבאר את עצמי קצת באריכות, כי זה עניין יסודי מאוד, ואשמח אם תשיבו על עיקרי דברי.
    פירוש התורה נמסר לנו באופן כללי לאורך הדורות מזמן משה רבינו עד היום, זו היא 'תורה שבעל פה', ויש כאן באתר סדרת מאמרים מאלפים בעניין סמכותה של התורה שבעל פה. האם יתכן שרק בענייני הלכה אנו מחויבים לפירוש חז"ל? האם בענייני הגדה דעתם הכללית של חז"ל אינה מקובלת מסיני? וכי מחצית מספר התורה שאינה עוסקת במצוות מעשיות נמסרה כך שכל הרוצה לפרשה יפרש אותה כרצונו בין טוב ובין רע?
    ההפך הוא הנכון, חז"ל בפירושם לסיפורי התורה מבארים את הרוח של התורה, את השקפתה על מהו האדם ומהו עם ישראל, מה ואיך הוא היחס שבין הבורא לנבראיו, מה היא עבודת ה' ומהי שכרה, ומה טעמם של המצוות. (אמנם מאמרים רבים מאוד מדברי חז"ל באגדה נראים סתומים וקשי הבנה, או לחלופין פעוטי ערך, אך מי שמכיר בערך חכמת חז"ל בכלל מבין שאדרבה, בכוונה סתמו את דבריהם, מחמת עומק הרעיון וגם מחמת החשש מפני תפיסה שטחית ומעוותת של הדברים). תהיה זו איוולת לחשוב שה'לוז' של התורה ניתן לניחוש, ורק הענפים שהם המצוות נמסר בדקדוק 'הלכה למשה מסיני'.
    אז נכון שאין שום מניעה לפרש את הפסוקים אחרת ממה שפירשו חז"ל, על כך נאמר 'שבעים פנים לתורה', אם אדם יכול לומר משפט בעל שנים או שלשה משמעויות בוודאי הבורא יכול לומר משפט בעל אלפי משמעויות, אבל ודאי שאי אפשר לפרש פסוקים נגד דעת חז"ל, ובוודאי נגד 'שיטה' אחידה שאנו מוצאים בדבריהם. מי שיפרש כך, גם אם פירושו עולה יפה בפסוקים הוא חוטא לאמת, כי כן, בדיוק כמו לגבי ההלכות, נותן התורה הודיע לנו מהי המסגרת של כוונתו בפירוש התורה, ולמה שמחוץ לה הוא פשוט לא כיוון.
    משניות מפורשת הם ונמצא בדברי חז"ל לאין מספר, שהעולם נברא בששה ימים, לדוגמה המשנה המוכרת ממסכת אבות 'בעשרה מאמרות נברא העולם'. אמנם נכון הוא שאין כוונת חז"ל במשמעות 'נברא' לדבר שיצא מאפס גמור להתהוות, אבל ודאי שאי אפשר לפרש בדבריהם שביום ראשון 'קרא אלהים לאור יום' ונגמרה מלאכת האור, כמו שרוצה בעל המאמר הזה לפרש. (כוונת חז"ל במילת 'נברא' היא שקיבל צורה ומהות חדשה, שגם זה בעצם דבר חדש שלא היה כאן קודם, כי אפילו שהחומר כבר היה קיים בתוך אותו התוהו ובוהו שכלל את החומר של כל הנבראים, אך מתחילה לא היה כאן אלא תוהו, לא שמים ארץ דשא כוכבים וכו').
    ולא דבר ריק הוא. חז"ל פירשו לפי דרכם שבמעשה ששת ימי בראשית מגלה התורה את הטעם למה בכלל נברא הרע בעולם, ומהי הטכניקה של עבודת ה', כמו ששנו באבות 'והלא במאמר אחד יכל להבראות, אלא ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות' וכו'. ובקצרה, ודאי שהבורא יכל אם היה רוצה לברוא ברגע אחד עולם שלם ומשוכלל, אלא שהבורא רצה שהעולם יתחיל כתוהו ובוהו וכל קיומו ותיקונו יהיה על ידי דיבוריו וציווייו של הבורא, כך שייווצר עולם שתיקונו וחורבנו יהיה תלוי ועומד לפי מעשי בני האדם – אם הם מקיימים את המצוות אז מתקיימים המאמרות שבונים ומשלימים את העולם, ואם לאו אז הבורא מפסיק כביכול לומר ולצוות על השלמת העולם והוא מתקרב יותר למצב התוהו.
    אין כאן המקום להאריך בפירוש משנה זו, אך זו היא תורה שבעל פה, לא פחות מ'יציאות השבת שתים שהן ארבע'. אולם לפי בעל המאמר הזה כל המאמרות שנזכרו בפרשת בראשית הינם בסך הכל איזה אקט של סיום התפתחות אטית של מליארדי שנים שאין שום טעם למה נזקק לה הבורא, ונעקרו דברי חז"ל מעיקרם.
    זו רק דוגמה, ואפשר להאריך על כמה מהדברים הכתובים במאמר כמה הם נוגדים את חז"ל וכמה זה חמור. אבל נראה לי שהעיקרון מובן.
    (בכלל, כל הקטע הזה של לפרש את הפסוקים באופן שלא יסתרו את ה'מדע' של האובולציה והפרא היסטוריה הוא תמוה. למה לך לצאת לדרך חתחתים כזו לפני שיש במדע הזה משהו שבאמת משכנע?)

    1. שלום רב
      שאלתך טובה מאד.
      שאלת: האם רק באגדה אנו מחוייבים לפירושי חז"ל?
      התשובה היא כן, למרות שגם ברוח הדברים ישנה תושבע"פ שהתקבלה במסורת מדור לדור, עדיין המחוייבות היא רק לאגדה. מצד אחד נקבעו עיקרי האמונה שבהם אנו מחוייבים לדברי חז"ל, וכל הסוטה מהם מאבד את דין 'ישראל', ומצד שני, פירושי המקראות וכדו', המפרש פירוש אחר כל עוד זה באופן נקודתי ולא מכחיש את רוח חז"ל, לא רק שאינו אפיקורוס, אלא גם שכך נהגו רבים מחכמי ישראל.
      הדברים באו בהרחבה באתר, למשל: רש"ר הירש על האגדה, אגדות חז"ל על המקרא
      בניגוד למה שאתה אומר, הגישה של חז"ל אינה חד משמעית לפירוש כפשוטו של הכתובים, ראה במיוחד במאמר ימי בראשית והבריאה על פי חז"ל הרבה אמירות של קדמוננו ברוח זו
      יש באתר הרבה מאמרים בסגנון זה, ראה בתגיות: בריאה, בריאת העולם, תורה ומדע
      המשנה שאתה מביא של עשרה מאמרות אומרת בדיוק ההיפך מדבריך, לא מזכירה כלל ששה ימים אלא רק עשרה מאמרות, ואם בעיניך פירוש מסויים הוא חסר טעם, בעיני אחרים הוא בעל טעם.
      סיום דבריך הוא חשוב מאד לשאלה זו, אתה כותב:

      בכלל, כל הקטע הזה של לפרש את הפסוקים באופן שלא יסתרו את ה'מדע' של האובולציה והפרא היסטוריה הוא תמוה. למה לך לצאת לדרך חתחתים כזו לפני שיש במדע הזה משהו שבאמת משכנע?

      כלומר, ברור שנזקקים לפרש כך לא משום שרוצים לנטות מדברי חז"ל, אלא משום שסבורים שיש הוכחות שהעולם עתיק מ6000 שנה. וכאן שוב, אם בעיניך זה לא משכנע, יש אחרים שאותם זה משכנע. האם ניתן לכפות על דעה זו שמדע פלוני אינו משכנע?
      וכי אינך יודע שרבינו הגדול הרמב"ם, הלך בדרך זו וקבע שבכל מקום שההגיון מראה דבר שנתאמת, צריכים לפרש גם את דברי התורה כן, אף שלא כפשוטו?

      וכך כותב הרשב"א בהקדמתו הכוללת על פירוש ההגדות (בתשובה ח"א ט' ובפירושי ההגדות ב"ב עד:):
      "שאלתני על ענין מה שבא בפירושי ההגדות שפרשתי…

      דע כי כל חכם מחכמי תורתנו החסידים, כשיראה דברי הפלוסופים וישר בעיניו דרכם, כשהוא מגיע אצל הכתובים המורים כהפכם, פירש אותם בענין שיהיה נאות לחקירה הפילוסופית, ומשים ענין המקראות משל. לפי שאין דוחק אותו ענין נבואי או מצוה.
      אבל כשהוא מגיע אצל חכמי ישראל יפרש המקראות כצורתן ואף על פי שהחכמה הפילוסופית סותרת אותם. כענין תחיית המתים שאין הכתובים מוכרחים בו הכרח נחתך ויש לפרש כל המקראות בדרך משל. כענין המקראות שבאו יותר מבוארים בענין מתי יחזקאל. ואלא שהכריחם הכרח הקבלה המפורסמת באומה. ובמקום הזה יודה שהקבלה תבטל החקירה הפילוסופית. ואז תהיה לנו הוראה ממנו שאין משגיחין בחקירה כנגד הקבלה. לפי שחכמת השם למעלה מחקירתנו.
      וככה יקרה לנו מן הדין בכל דבר שיש קבלה ביד הזקנים והזקנות מעמנו. ולא נסתור קבלתם רק אחר הקיום שאינו באיפשר חלילה…
      ואני איני מאשים אחד מן הפלוסופים בבטלם הענינים האלו כלם לפי שלא יכריחם דבר נבואי ולא קבלת חכם מחכמיהם. כמו שלא אאשים אחד מבני עמנו בשאינו מפרש קצת מן הכתובים כפשוטיהם להתחייב אצלו כי הוא משל מפני שהענין רחוק אצלו לפי הנחת השכל. ולמה נאשים אותו על ככה ועל כרחנו יש לו להודות בהרבה מקומות שדברו הכתובים דרך משל…
      ואם נתאמת אצלנו בלא שום ספק שנעשו אותות ומופתים שנשתנה בהם הטבע. וכן נתאמת אצלנו שהשם יתברך יכול לשנות את הטבעים כרצונו לשים מעמקי ים דרך לעבור ולכסות פני האדמה מים. היתחייב מזה שנאמין שעל כל פנים ישתנו הטבעים תמיד בלא טענה? וכי יסופר אלינו כי נראה במקום חמור מדבר ומגיד עתידות הנאמין ונחייב זה להאמין, כי (-משום ש) דברה האתון אשר לבלעם לצורך שעה ולפלא הענין?…
      באמת הרבה כתובים דברו דרך משל אבל כשיהיה הדבר מקובל בידנו למה נבטל הקבלה ואף על פי שתחייב החקירה הפילוסופית ביטולה…
      ולא עוד אלא שאף מצד החקירה אין לנו לבטל דבר שחקירת חכם מן החכמים מחייב בטולו אם יש בידינו קבלה על קיומו. ולמה נסמוך על חקירת החכם ההוא ואולי חקירתו כוזבת מצד מיעוט ידיעתו בענין ההוא. ואולי אם יעמוד חכם ממנו יגלה סתירת דבריו וקיום מה שסתר…
      ואיני אומר שנסמוך על הדין הזה להכזיב כל מה שיאמר כל חכם כי אילו אמרנו כן היה כסילות באמת. אך אני אומר במקום שיש מצוה או אפילו קבלה אין מדין האמת לבטל הקבלה מפני דברי החכם ההוא מן הצד הזה שאמרתי.
      ומכל מקום עוד תשאר השאלה במקומה שתשאלני ואנה היא הקבלה הזאת עד שנסמוך עליה להרחיק החקירה ודין השכל האנושי. אם מצד הכתובים כבר הודינו שיש הרבה כתובים מדברים דרך משל באמת.

      הרשב"א האריך מאד, ולא הבאנו כאן אלא משפטים ספורים, תורף דבריו הוא, שכל חכם מחכמי תורתינו החסידים, שישרו בעיניו דברי הפילוסופים, ובכתובים נראה להיפך, מפרש הכתובים דרך משל. אבל אין לעשות זאת היכן שבאה קבלה מפורשת אצל החכמים שהכתובים הם כפשטם, או להיפך, שבאה קבלה שהרמז שבכתובים הוא אמיתי כפשוטו. ובמקרה שיש קבלה, מה עונים לטיעוני הפילוסופים? והרי כסילות היא לזלזל בחכמת החכמים? על כך משיב הרשב"א: שאין דברי הפילוסופים מוכרחים אף פעם.

      דון מינה ואוקי באתרין, שאין הדברים כל כך חד משמעיים לצד שאתה רואה אותו כיחידי. יש כאן שני צדדים כבדי משקל. ולכל אחד מהם השלכות משמעותיות, על כן לדעתי אין לפסול דעה זו.

  8. תגובה קצרה מהכותב,
    מחילה שייקה, אבל עם כל הכבוד אני חושב שהגזמת לחלוטין, זה הרבה הרבה יותר קרוב לפשט ולחז"ל, מאשר למשל הפירוש ש"יום" הכוונה לתקופה ארוכה, מדוע כנגד דעה זו אינך יוצא בשצף קצף? כמו כן, טענתך נסובה גם כנגד בעל "תפארת ישראל" בדרוש אור החיים שגדולים רבים (למשל המהרש"ם) הסכימו לדבריו.

    ככלל חבל שאתה תוקף מבלי לשאול לפני כן, למשל כנגד הטענה שהעלית בקשר לבריאת האור, אביא לך את דברי בעל "זכר לחגיגה" החולקים עליך, (חגיגה יב ע"א ד"ה "מידת"):

    "…והא דלא קאמר הגמ' 'יום ולילה' וקאמר 'מדת יום' מפני שהיה סדר זמנים קודם לכן וכמו שכתבתי לעיל בסמוך בשם רש"י בחומש, ולא הבנתי מה שכתב ב'מתנות-כהונה' בבראשית-רבה פרשה ג', דהא דקאמר שם שהיה סדר זמנים קודם לכן דהיינו אף קודם שנתלו המאורות היה קצוב לפניו יתברך שעור מדת יום ומדת לילה עכ"ל, דמשמע מדבריו ד'קודם לכן' דקאמר היינו מיום ראשון קודם שנתלו המאורות ברביעי, וגם משמע עוד שאך לפניו יתברך היה קצוב הזמן ולא היה משמש עדיין, אבל לא כן משמע מש"ס עם פירוש רש"י בכאן אלא קודם בריאת יום הראשון היה יום ולילה, וזה נראה שהביא המדרש רבה שם אחר שאמר שם מקודם 'שהיה סדר זמנים קודם לכן' מביא המדרש 'אמר ר' אבהו מלמד שהיה בונה עולמות ומחריבן עד שברא את אלו אמר דין הניין לי יהון לא הניין לי' יעויין שם, זה יורה כמו שכתבתי…".

    כמו כן, טרחתי להביא בתחילה לא מעט מקורות שמתייחסים לטענתך ביחס לפירוש שלא כדעת חז"ל.

    לי קשה לראות את ההבדל המהותי בין הדעה (המופיעה כבר בחז"ל), שכל הדברים נבראו כבר ביום הראשון וכל אחד יצא בזמנו, וש"ששת ימים עשה ה'" הכוונה רק לתיקון וגמר, כמ"ש בעל אור החיים, לבין לומר שיש דברים שנבראו עוד לפני היום הראשון.

    אתה עצמך כותב:
    "אמנם מאמרים רבים מאוד מדברי חז"ל באגדה נראים סתומים וקשי הבנה, או לחלופין פעוטי ערך, אך מי שמכיר בערך חכמת חז"ל בכלל מבין שאדרבה, בכוונה סתמו את דבריהם, מחמת עומק הרעיון וגם מחמת החשש מפני תפיסה שטחית ומעוותת של הדברים".
    אז כיצד כאן אתה כ"כ בטוח שכאן אתה מבין את דבריהם לאשורם? אולי גם בעניין זה חז"ל: "בכוונה סתמו את דבריהם מחמת עומק הרעיון וגם מחמת החשש מפני תפיסה שטחית ומעוותת של הדברים"?

    אתה טוען:

    "לדעת בעל המאמר הזה כל המאמרות שנזכרו בפרשת בראשית הינם בסך הכל איזה אקט של סיום התפתחות אטית של מליארדי שנים שאין שום טעם למה נזקק לה הבורא, ונעקרו דברי חז"ל מעיקרם".

    שוב, אתה משיג מסברות של עצמך, וגם בלי לדעת ולהבין מה בכלל נאמר במאמר.

    אתה כותב:
    "זו רק דוגמה, ואפשר להאריך על כמה מהדברים הכתובים במאמר כמה הם נוגדים את חז"ל וכמה זה חמור. אבל נראה לי שהעיקרון מובן".
    שוב, בתקוה שהבנת בכלל מה שנאמר, וגם ידועים לך המקורות הרלבנטיים בנושא, איני מבין איך בכלל ניתן לומר "חמור" על מה שכל גדולי הפרשנים עשו בעצמם, זה ממש גדר של ביזוי ת"ח. לפעמים באים לקנא לכבוד ת"ח ומבלי משים דווקא נכשלים בביזוי של ת"ח.

    אגב, אציין, שלאחרונה שלחתי את הדברים, [במהדורה מתקדמת יותר], בצירוף כל המקורות, לגאון בעל שו"ת "אורחותיך למדני", והוא דווקא לא התרשם שהדברים כ"כ "נוגדים את דעת חז"ל" אלא להיפך, כך הוא כותב:
    "ויש בספר זה כמה רעיונות נפלאים בפרשת בראשית. וכל זה לפי דברי חז"ל בכמה מקומות שונים, שהמחבר כביר מצאה ידו לקבץ כעמיר גורנה מפי סופרים ומפי ספרים, בסדר טוב ונכון ומתוק לנפש ומרפא לעצם, דבר דבור על אופניו, איישר חיליה לאורייתא…".

    אתה טוען:
    "למה לך לצאת לדרך חתחתים כזו לפני שיש במדע הזה משהו שבאמת משכנע?"
    אני חושב שכאן בעצם טמונה כל הטענה שלך, אתה חושב שאין כאן שום דבר משכנע ומזה הכל מתחיל, ייתכן שאם היית מתרשם שיש דברים בגו, היית מגיע למסקנה שאולי התשובות שלך לא כ"כ מספיקות, מה היית עושה אז?

    בברכה
    המשיג כמובן מוזמן לפנות באופן פרטי ולהתרשם.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *