האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

קישור למאמר: https://rationalbelief.org.il/%D7%91%D7%A9%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%A2/

"בשם המדע!"

תמונה של צוות האתר

צוות האתר

[WORDPRESS_PDF]

המרקיז פייר סימון דה לפלאס, היה אחד המוחות המזהירים בצרפת, ובכל הזמנים בכלל, המשוואות המתמטיות שלו משמשות עד ימינו, וחישובי ההסתברות שלו היוו פריצת דרך היסטורית.

ב1784 מינה לואי ה16 את לפלאס למפקח על הארטילריה המלכותית. למרות שבזמננו ארטילריה קשורה למדע מתקדם, במאה ה18 היא כללה בעיקר כמה סוגים של תותחים, שטווחו לפי נסיון חזותי. אך היתה זו משרה בעלת שכר נאה.

לפלאס המאושר לא יכל לדעת, ששנותיו של לואי ה16 ספורות, וכל יום מקרב את ראשו אל הגיליוטינה, ב1789 פרצה המהפכה הצרפתית, ראשו של המלך לואי הותז, הכימאי המפורסם אנטון לבואזייה, שהמדע המודני חייב לו רבות, מצא גם הוא את מותו על הגיליוטינה, הוא עבד עבור המלך לואי, 'לרפובליקה אין צורך בגאונים' הכריז השופט, במשפט בזק שבו בין ההאשמה לבין עריפת הראש לא חלפו אלא שעות ספורות.  מתמטיקאים באותו הזמן אמרו: "לראש הזה נדרשה שנייה אחת כדי ליפול, אך מאה שנים לא יפיקו עוד אחד שכזה".

לפלאס היה קצת יותר פיקח, ומיד עם המהפכה, הכריז המתמטיקאי שהפך למובטל על 'שנאתו הבוערת למלוכה'. מסתבר שהכרזה זו היתה הסיבה המרכזית לכך שראשו נשאר על עמדו. בימי המהפכה הוריד לפלאס את הראש, במובן המטאפורי, ושקד על טבלאותיו. אך עם עלייתו לשלטון של הדיקטטור הנאור נפוליון, עשר שנים לאחר מכן, החל לפלאס לרחוש כבוד רב לשיטתו הצבאית של נפוליון, ופרסם חוות דעת מדעית נלהבת על מעלותיו של נפוליון… זה מצידו גמל לו בתיק הפנים ובתואר רוזן. נפוליון ראה את עצמו אדם נאור, ולכן נהנה להתגדר באנשי מדע ומלומדים.

ב1807 התקדם הצבא הצרפתי לעבר העיר הגרמנית גטינגן, ובעוד החיילים הצרפתים המשולהבים מתחילים לכתר את העיר האומללה בתותחיהם, הועבר פתק מהמצביא העליון אל החיילים בחזית: "אין לתקוף את גטינגן, שהרי בה גר המתמטיקאי הגדול ביותר של כל הזמנים", הכוונה לפרידריך גאוס, שה'פעמון' שלו מככב בכל מחקר סטטיסטי עד ימינו.

להרוס לא הרסו, אבל כמיטב המסורת האירופית, בשלב מסויים במלחמה התעורר צורך בכסף, וכפי השיטה המקובלת, הטילו את הצורך הזה על המפסידים במלחמה בצורה של 'קנס', תחליף מכובס לביזת המלחמה הקדומה. הקנס היה לפי הכנסה, או לפחות לפי הערכות שנראות כך, ולכן על המתמטיקאי הדגול גאוס הוטל קנס עצום של 2000 פרנקים. לפלאס שקלט היכן מרוחה החמאה, התנדב לשלם את הקנס עבור המדע.

את מאמרו המפורסם 'תיאוריה אנליטית של הסתברויות', הקדיש לפלאס ל'נפוליון הגדול'. דא עקא, שנפוליון היה כבר שיכור מכח, ולא נשארה לו סבלנות למתמטיקאים, זמן לא רב לאחר מכן, הוא פיטר את לפלאס בטענה שהוא משעמם וקטנוני… הגלגל מסתובב בעולם, מדעי ההסתברות מתקדמים, וב1814 נפתח מאמרו של לפלאס בדיון תחת השם: 'נפילת האימפריות ששאפו לשליטה בעולם ניתנת לחיזוי בהסתברות גבוהה ביותר בימי מי שאמון על תחשיבי הסיכויים'. קרי: נפוליון חושב שהכח בידיו, ולא היא, הכח בידם של אנשי המדע, כשהוא שועט עם חייליו לקרב, הם כבר יכולים לחשב את הסיכוי להפסד הקרוב. המתמטיקאי שלנו הימר על הצד הנכון. חיזוי זה חיזוי.

לואי ה18, שעלה למלוכה אחרי כשלונו של נפוליון, נתן אל לבו את ההישגים המדעיים של הרוזן דה לפלאס, ומינה אותו לתואר מרקיז… (ויתר מעשי דה לפלאס תקפו וגבורתו, הלא הם כתובים על הספר 'נגד האלים', לפיטר ברנשטיין, פרק שמיני).

ובכן, המרקיז דה לפלאס, לא עסק בלימודי מגדר או בדברי הבל כאלו בהם כל  מטורף יכול להפוך לפרופסור, הוא עסק במדע מדוייק, החישובים שלו ברובם רלבנטיים למדע המודרני, ומהוים עד היום חומר בסיסי ומעמיק, המעוגן במשוואות מתמטיות. הוא לא שיחק משחקים שם.

אבל, עדיין הוא יכל לנהוג כזיקית, ובשם המדע וההסתברות, לתמוך במי שהיה משתלם לו לתמוך. ואיכשהו גם לקשר את זה לתורת ההסתברות שהוא היה אחד ממפתחיה.

חוג הנאורות הצרפתית, תרם לנו בהמשך את 'בגידת האינטלקטואלים', של  ז'יליֶן בֶּנדָה (Julien Benda), שיצא לאור בין שתי מלחמות העולם, בנדה מבכה את ההתערבות התמידית של האינטלקטואלים בפוליטיקה, ובמקום להישאר בחיפוש אחרי האמת, שסותר את נקיטת העמדה הפוליטית והשאיפה להעניק כח לקבוצה או למפלגה, הם מוכרים את חכמתם לפוליטיקה.

מאז, הרבה  מים זרמו בנהר הסיין, תמיד הנאורות, אנשי המדע בשם המדע, ואנשי הרוח בכלל, הפכו את דעתם הפוליטית לאחד מענפי המדע המדוייק, כל העוולות, הזוועות, והאבסורדים, שנעשו בידי המשטר שהם חפצו ביקרו, קיבלו איצטלא מדעית, כפי שתוכלו לקרוא כאן, בפרט בחלק השני של המאמר. כאן, כאן, וכאן, ובעוד מאמרים רבים באתרינו. בתגית מקארתיזם, בלבד, תמצאו עשרות מאמרים המתארים את הפוליטיזציה של האקדמיה בת זמננו.

בחודש האחרון, אין צורך להכביר מילים, כאשר מוסדות אקדמיים ואנשי מדע ממשיכים לסרסר במקצועם, ולתפוס צד פוליטי בשם הפיזיקה:

על הדיון המיוחד שהתקיים בוועדת החינוך של הכנסת סביב הפוליטיזציה במוסדות האקדמיים בישראל, מספר חבר הכנסת כי הוא עצמו נתקל בפוליטיזציה חמורה ובסתימת פיות. "נעשים דברים חמורים ביותר. במקום שהאקדמיה תהיה מקום לבירור דעות ולשמיעת כל הצדדים מתוך חופש ביטוי וחופש דעה, מתבצע טרור מחשבתי ויש השתקה וסתימת פיות".

"הדבר הזה מתבצע באיומים של מרצים כלפי סטודנטים, איומים שלא יקבלו מלגה או שלא יכנסו להרצאות שלהם. מדובר בשימוש במשאבים של האוניברסיטה כמו קיומם של כנסים חד צדדיים", אומר קלנר ומזכיר את חתימת ראשי האוניברסיטאות על המכתב נגד הרפורמה המשפטית ובכך הם מביעים עמדה פוליטית ברורה. "מה צריך לחשוב איש סגל זוטר שרוצה להתקדם? הוא יביע עמדה בעד הרפורמה, או שבמקרה הטוב ישתוק או במקרה הרע גם יחתום על צומה שהוא לא מאמין בה כדי שהוא יוכל להתקדם? מה יעשה סטודנט שיודע שהציון שלו תלוי במרצה שמלמד בצורה מגמתית? אלה דברים חמורים ביותר. רוממות הדמוקרטיה בפיהם והם נלחמים עליה בצעדים הכי דיקטטוריים".

"קיבלתי עשרות פניות מסטודנטים, ממרצים ומסגל זוטר. אנשים אומרים לי שהם חווים אווירה של פחד והשתקה. לכן קיימנו את הדיון הראשון בנושא הזה ונמשיך להיאבק. יהיה כאן דיון ציבורי ומשאבים שהמדינה נתנה לא ינוצלו כדי לכפות עמדות", הוא מסכם (מכאן).

הפוליטיקה, אינה מענינינו, מה שחשוב לנו הוא לראות באיזו תמימות אנשים שלא למדו לעומק את תחום מחקר המקרא, בטוחים שמאחורי כל הרעש והצלצולים של הכחשת המקרא ישנו איזה מחקר, איזה מדע מדוייק, או אפילו בלתי מדוייק, שמספק אסמכתא לתיאוריות הקונספירציה של הגרמנים מן המאה ה19, או האקדמיות הצפון אירופיות בהווה.

אנשים תמימים חוזרים שוב ושוב על משפטים כמו "ניתן להפריד את פרשת המבול לשני מסמכים מקבילים, כשלכל אחד הסגנון האופייני לו", בעוד, למרות שזו הדוגמא הכי מפורסמת כביכול לתורת התעודות, היא שקרית לחלוטין, אין כלום מאחורי הדברים, מספר קושיות של מה בכך, שחלוקה לא פותרת אותן באמת. לאנשים מן השורה קשה לדמיין, שמאמרים ארוכים עם המון המון הערות שוליים, הם מוטי אג'נדה, שמוסדות אקדמיים מכניסים דעות קדומות, ושהם מציגים אותם בקול רעש גדול כאמת היחידה.

ולכן, כל מי שנותר בליבו עוד מעט חוש של צדק, צריך רק להתבונן בהשתוללות האקדמית הנאורה סביב דעה פוליטית שלא באה להם בטוב, כדי להבין סופית, שמאחורי כל ההכרזות והרעש אין כלום, יש רק דעה, אותה גישה אינטרסנטית של אבי ההסתברות, מרקיז דה לפלאס, שבאופן אירוני באמת הבין מה הצד הכי מסתבר לתפוס…

אנשים באקדמיה אינם בהכרח תמימים, הם יכולים לצווח מכאן ועד סוף העולם, לדינמיקה הפוליטית יש כח יותר חזק, פרופסור מאיר בר אילן, רקטור של אוניברסיטה לשעבר, כותב כאן:

"…באקדמיה, בניגוד ל”אגד” – אין חברים. אין זאת אלא שאנשי האקדמיה מתקנאים בפוליטיקאים אשר אימצו נורמת התנהגות חדשה, לפיה לא ניתן לצפות מהם שיקיימו את הבטחותיהם… כך נראית יושרה אקדמית: מותר להשמיץ, ואם תרצה להגיב – נשאל לדעתו של המשמיץ… קריאתי נפלה על אוזניים ערלות; כבר הובהר והודגם שאין קשר בין אקדמיה לאתיקה"

פרופ' מנחם קליין, כותב כאן:

"האם מקצוע ההיסטוריה דועך?… המקצוע נפגע בגלל כשלים של האקדמיה וחוסר עניין מצד השלטונות והציבור… הפיחות בהיצע הוא תוצר של שינויים שעברה האקדמיה הישראלית בהשפעת האקדמיה האמריקנית. זו כוללת בין היתר עיסוק בפרטי פרטים במקום ראייה רחבה, דגש על פרסום מאמרים שמטבע הדברים זווית ראייתם צרה, דרישה לפרסם כמות גדולה של מאמרים כתנאי לקידום, ירידת ערכם של ספרים במדד האקדמי, קביעת קידום על סמך מדדים כמותיים של פרסום וציטוטים בהם החדשנות צרה או מלאכותית, פיצול הידע לתתי-תחומים ובהתאם פיצול כתבי עת לתת-תחומים אותם זיהו הוצאות כתבי העת כמכרה פיננסי בעידן האקדמי הנוכחי. האקדמיה הנוכחית מייצרת לרוב טכנאי ידע אזוטרי יותר מאשר הבנה רחבת אופק. מספר הפרסומים האקדמיים עולה אך יש זילות גדולה באיכותו של התואר האקדמי ומעמדו. פרסומיה של מירב ארלוזורוב בדה-מרקר מראים כי הממסד מכיר בתארים אקדמיים שניתנו ממוסדות מפוקפקים. המצוקה התקציבית של האוניברסיטאות, והרצון שלהן להתחרות בפופולאריות של המכללות שמציעות לרוב תארים בלימוד פחות תובעני מביאה להורדת סף הדרישות במקום להעלותן משום שרוב מסיימי בית ספר תיכון מגיעים לאקדמיה ללא שני הכלים הבסיסיים ללימוד עיוני: לדעת לקרוא ולכתוב. שיטת התקצוב של ות"ת מביאות את האוניברסיטאות לעשות מאמץ רב להגדיל את מספר המסיימים על חשבון האיכות, ולפתח תכניות מיוחדות שעלותן גבוהה אך מעניקות תואר בזמן קצר יותר ובפחות השקעה ומאמץ מצד הסטודנטים. התוכניות המיוחדות מוצעות גם לאגפי הממסד הממשלתי שמממן אותם, בעיקר הממסד הביטחוני".

אלו בגדול הטיעונים של הזוג אלמוג, שנופלים על אזניים ערלות… ראו בהרחבה בסדרה 'המפעל המדעי'.

לאחרונה הקדיש גם אלכס דו שיח בין שני מלומדים על אג'נדות באקדמיה:

עוד בענין אג'נדה שמתחפשת לנתונים, פורסם כאן מאמר מעניין, שחוקר את המניעים הפוליטיים בויקיפדיה, וגם את ההשפעה הפוליטית שעשויה להיווצר:

בסוף ינואר 2011, כשמובארכ עדיין נאחז בשלטון, הוויקיפד הישראלי דרור קמיר כתב מסר חריף לרשימת תפוצה על אודות תפקידה של ויקיפדיה במחאות במצרים.

קמיר כתב שהטיוטה הראשונה של הערך על המהפכה המצרים בוויקיפדיה האנגלית התפרסם ב־15:26 זמן מקומי, שעות בלבד אחרי שהמחאות הראשונות יצאו לדרך. פעיל דמוקרטיה וּויקיפד מצרי בעל שם המשתמש The Egyptian Liberal פרסם את הערך, לכאורה כדי להשפיע על דעת הקהל. "כמעט נדמה שהערך קדם לאירועים בשטח", כתב קמיר.

מבחינת קמיר, משמעות הדבר הייתה שוויקיפדיה "מאבדת את מאפייניה האנציקלופדיים". הוויקיפדים מתגאים בנייטרליות שלהם. "נקודת מבט נייטרלית" (Neutral point of view או NPOV) הוא עיקרון יסוד של האנציקלופדיה. העורכים מתבקשים לסכם מקורות מהימנים בלבד ולא להוסיף ניתוחים מקוריים משלהם. המדיניות קובעת שעל הוויקיפדים ללכת בעקבות דעת הקהל ולא להוביל אותה.

בפוסט שפרסם בהמשך, טען קמיר שלוויקיפדיה היה בלי ספק תפקיד משמעותי באירועי ינואר 2011, אבל "מי יזכור…?"

חלף יותר מעשור מאז שהתחלתי לחקור את הערך על אודות מהפכת 2011 בוויקיפדיה האנגלית. בזמן כתיבת מאמר זה, הוא כולל קרוב ל־13 אלף מילים ויותר מ־400 הפניות.

אירועים הרי גורל הושפעו תמיד מהאופן שבו הם תווכו, אך מעטים ניסו להבין את תפקידה של ויקיפדיה בקביעה של הסיפור, של ההיסטוריה. ומי שניסו נטו להציג את ויקיפדיה כמרחב מקודש שבו מגיעים לתמימות דעים בין אינספור נקודות מבט חלופיות.

הדבר החשוב ביותר שגיליתי במהלך המחקר הוא את תפקידה החתרני מאוד של ויקיפדיה. המהפכה המצרית גוועה, אך ללקחים שלמדתי מהמקרה שלה יש השלכות על אירועים היסטוריים אחרים הבאים לידי ביטוי בוויקיפדיה כעת – מהמלחמה באוקראינה ועד לתנועת העצמאות בטייוואן.

ויילס ראה את הנולד בנאומו. נוטים להתעלם מוויקיפדיה כי היא "נייטרלית" לכאורה. היא אחת הפלטפורמות הפופולריות בעולם, המנוהלת על ידי עמותה, ואת אשליית הנייטרליות שלה משמרת ההנחה שליחידים יש הטיות אבל ההמון הוא חכם.

ויקיפדיה משקפת כביכול את "הידע הכללי" ואת "הזיכרון הקולקטיבי". אבל יש דרכים רבות ושונות לראות את העולם. תמיד יהיה עימות בלתי נמנע בין מי שייצוגו של העולם מוטל עליהם, בייחוד כשהסיכון והגמול גדולים כל כך. אז איך פתרו עורכי הערך המצרי את חילוקי הדעות? ואיזו היסטוריה נולדה מכך?

ערך ויקיפדיה טיפוסי נכתב על ידי ויקיפדים – עורכים מתנדבים המחויבים לתפעולה ארוך הטווח של ויקיפדיה. כל אחד יכול להיות ויקיפד, כל עוד הוא מציית לכללי הפרויקט (לרבים מהם יש היסטוריה ארוכה באתר). הוויקיפדים נוטים להשתמש בפסבדונימים – אין מדיניות הדורשת מהם להזדהות.

זמן קצר אחרי מהפכת 2011, התחלתי לנתח אינספור דיונים שנערכו ב"דפי שיחה", שבהם דנו עורכי ויקיפדיה במהימנותם של מקורות, בהשגת תמונות חינמיות ובדרך המיטבית לסכם את האירועים המתרחשים (דיונים מהסוג הזה נערכים תמיד בלשונית "שיחה" הצמודה לערך).

בעשור שחלף מאז, סקרתי מאות עריכות וראיינתי עורכים מובילים. ביניהם The Egyptian Liberal, סטודנט בשנות העשרים לחייו, ו־Ocaasi, בוגר אוניברסיטה מארצות הברית, בסוף שנות העשרים לחייו. Ocaasi, הסובל מחרדה ואגורפוביה, סיפר לי שהוא עסק בעריכה בוויקיפדיה באובססיביות בתקופת המחאות בעודו יושב באמבטיה שלו בעליית גג בפילדלפיה.

במקרים רבים, ערכים של אירועים היסטוריים אינם תוצאה של משא ומתן רציונלי ותמימות דעים רחבה, אלא של מאבק יוקד על אופן הייצוג של האירועים האלה ושל השלכותיהם

גיליתי שבמקרים רבים, ערכים של אירועים היסטוריים אינם תוצאה של משא ומתן רציונלי ותמימות דעים רחבה, אלא של מאבק יוקד על אופן הייצוג של האירועים האלה ושל השלכותיהם.

למדתי על חשיבותם של הוויקיפדים עצמם בעיצוב הנרטיב שבתוכו מסדרים את העובדות השונות. הוויקיפדים אינם משנים את אופן ייצוגו של האירוע על ידי שתילת כזבים, אלא על ידי מסגור וברירת עובדות המגבות נרטיב מסוים ולא אחר.

הוויקיפדים פעלו בזריזות לכתיבת ערך חדש בוויקיפדיה האנגלית כשההמון נהר לראשונה לכיכר תחריר ב־25 בינואר 2011, והם הגנו עליו מפני מתקפה אפשרית מצד ספקנים אשר טענו כי מוקדם מדי לסקר את האירועים האלה. הם גיבו את מהימנותו של הערך באמצעות הפניות למקורות ובהם ראיות לקיומה של המחאה המתפתחת.

המהלך הראשון הזה הצליח לבסס את ההנחה שהמחאות חשובות מספיק כדי לזכות בערך משלהן כבר בשלב מוקדם.

בשנת 2012 הכריזה גוגל על פרויקט רחב היקף לבניית בסיס נתונים עצום של עובדות על סמך מקורות מידע "ציבוריים" כמו ויקיפדיה וספר העובדות העולמי של CIA.

האלגוריתמים של גוגל בוררים עובדות מתוך תבניות המידע של ויקיפדיה, אבל התהליך הזה מנתק אותן מההקשר שבו הן צוינו במקור. במקרים רבים האלגוריתם מסלק מקורות והפניות. במנוע החיפוש, העובדות נראות יציבות יותר מאשר בוויקיפדיה, כי באנציקלופדיה נלוות להן התראות כמו "חדשות מתפרצות" ותגיות "דרוש ציטוט". לוויקיפדים אין שליטה על התהליך של גוגל.

יותר מעשור אחרי המהפכה של 2011 במצרים, ויקיפדיה היא עדיין מקור סמכות באשר להתרחשויות באירוע הזה. אם שואלים את גוגל, בינג או יאהו מה קרה במצרים ב־2011, הם יציגו בפניכם עובדות מהערך בוויקיפדיה האנגלית.

אבל גוגל ופלטפורמות אחרות מחלצות עובדות כאלה אוטומטית, ללא הבנה וללא דיון. התוצאה היא ביטוי של היגיון קפיטליסטי המוטמע במכונות שלא תוכנתו לעזור לציבור להפיק משמעות ממידע, אלא נועדו להזין מקורות של הכנסה.

בשנים האחרונות, פאנל הידע (knowledge panel, קופסת מידע המופיעה בצד עמוד תוצאות החיפוש) של גוגל על אודות המהפכה הכיל את המילים "פסקת המוות למטה", אחרי עובדות בנוגע למספר ההרוגים במהפכה. זהו חומר שנלקח מוויקיפדיה אבל אינו מקשר למידע נוסף – ולכן הוא הופך למילים חסרות פשר. הדבר מראה לנו איך הוויקיפדים איבדו שליטה על חלק מהמידע שהם מספקים בקפידה. אך רבים יצפו בחומר הזה עכשיו במנוע החיפוש ולא בוויקיפדיה.

טקסטים פופולריים כמו "חוכמת ההמונים" ו"קץ התיאוריה" מציגים הן את ההמונים והן את האלגוריתמים כמקורות של אמת ונייטרליות. עולה מהם שחברי ההמון מנטרלים זה את הטיותיו ובורותו של זה, ושהביג דאטה משיג תוצאות מדויקות כי הוא מבוסס על מאגרי נתונים עצומים.

ערכי ויקיפדיה העוסקים באירועים פוליטיים הם זירות קרב חשובות לקבוצות אינטרס הנאבקות על שליטה בתיעוד ההיסטורי. השפעתם מתמשכת הודות לאלגוריתמים של מנועי החיפוש ולתפוצתו הגלובלית של האתר עצמו

אבל אני זיהיתי תשוקה וציפייה להוטה למהפכה במצרים כבר בגלגול הראשון של הערך, שנכתב ב־25 בינואר, שעות ספורות אחרי שהמחאות החלו. לא הייתה שם תמימות דעים רציונלית בין משקיפים אובייקטיביים. לא, ויקיפדיה שיקפה את התשוקה, הרגש והאלימות של כיכר תחריר.

האם ויקיפדיה עיצבה את האירועים הפוליטיים בזמנו, כפי שטען קמיר? בסופו של דבר, הסיפור של ערך הוויקיפדיה הזה ממחיש כיצד צעירים (עורכי ויקיפדיה המובילים) הצליחו לנצח במלחמת המידע במצרים אבל לא לחולל שינוי בממשלה. רוב עורכי הערך תמכו במהפכה.

אף על פי כן, ערכי ויקיפדיה העוסקים באירועים פוליטיים הם זירות קרב חשובות לקבוצות אינטרס הנאבקות על שליטה בתיעוד ההיסטורי. השפעתם מתמשכת הודות לאלגוריתמים של מנועי החיפוש ולתפוצתו הגלובלית של האתר עצמו. ומאבקי כוח כאלה מתרחשים כיום בוודאי גם בערכי ויקיפדיה אחרים.

ובקצרה, פיקחו עיניים, לא מוסדות אקדמיים, לא אנשי מדע מבריקים, ואפילו לא מאמרים ארוכים עם הערות שוליים, אף אחד לא יכול להכתיב לנו את דעתו הפוליטית או את האג'נדה שלו, לכל אדם בחירה חפשית, ועלינו להסיר את אבני הנגף בצורת הדעות הקדומות המקובלות אצל ציבור הנאורים, כדי להגיע לאמת.

5 5 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
4 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
איש פלוני
איש פלוני
1 year ago

מאיר בר אילן בעצמו משמיץ סתם את כל מי שמעז לבקרו.
כפי שכבר הוכח בארוכה בפורום אוצר החכמה

איש פלוני
איש פלוני
1 year ago

זה לא רק אי"ס, הביקורת היא מכל מי שקראשם את כתבי הלל וורמן, והקביל אותה לבר אילן.
אכן כמובן שהפרופ' הנכבד טרח להדגיש שהביקורת היא מ"נעדר הכשרה אקדמאית".