1

גואל רחימי: כי בסוכות הושבתי את בני ישראל

רבות נכתב על מסע בני ישראל במדבר, מן הצד הגיאוגרפי, (ראה: נדודי בני ישראל במדבר, ויציאת מצרים פרוייקט השו”ת), אך האם אפשר ממש לזהות את הסוכות של בני ישראל?

האמת היא, שכשנתקלתי לראשונה בספרו של גואל רחימי ‘פענוח יציאת מצרים’, שיצא לאור בימים האחרונים, לאחר העיון הראשוני, היה נדמה לי שמדובר ברעיונות בלתי מבוססים בעליל. רון ואייט, ערב הסעודית, הרב אלכסנדר הול, קרן תומפסון, ושאר מיני חובבנות, בערך כמו שכתבתי כאן.

אבל לאחר קריאה מדוקדקת של כל הספר, שיניתי את דעתי, אני לא רואה את התיאוריה שלו מבוססת פחות מכל התיאוריות האחרות.

הנקודה העיקרית היא שרחימי אינו משרטט תיאוריה לפי איזו נקודה או התאמה אחת או שתיים, אלא בודק בשיטתיות את תיאורי המקומות שבתנ”ך, אחד אחרי השני, ומראה שרוב ככל האתרים והמקומות שנזכרים בהקשר של מסע בני ישראל, הם מקומות הנמצאים במדבר שממזרח לים סוף, כיום בשטח סעודיה.

גם מבחינת התואי, והתיאור הטופוגרפי, ההסבר הרבה יותר הגיוני ומתאים למציאות.

יתירה מכך, הוא מראה שארכיאולוגים שמרניים שקבלו את סיפור יציאת מצרים והנדודים, לא קבלו אותו אלא באופן כללי, אבל השחזור וההצעות שלהם סותרות כתובים מפורשים, הם לא מתיימרים להתאים את הטקסט כמות שהוא למציאות. דרך זו לא מתאימה  למי שמאמין באמיתות התורה כולה, ולא רק באופן כללי.

רחימי, מהנדס במקצועו, אז מטריאליסט בלי שום זיק לאמונה, התחיל לחקור את הנושא לפני כ13 שנים בעקבות מקבצים של מבנים מוזרים שגילה בתצלומי לויין של מדבריות ערב. במשך שנתיים הוא סרק צילומי לויין, וניסה לנתח את המשמעות של יותר מ20,000 מבנים.

משם הגיע לשיטתו להיצמד לזיהויים גיאוגרפיים בודדים, כלומר ניתוח כל שם המוזכר במקרא כקשור במסלול יציאת מצרים, והתחקות אחרי הזיהויים שלו במקורות הקדומים, בתרגומים, אצל יוסף בן מתתיהו, חז”ל, היסטוריונים ומפות עתיקות. כך למשל ברור מכל המקורות שארץ מדיין לא שכנה בתחומי סיני של ימינו, ואעפ”כ היא מתוארת כקרובה להר סיני ולמסע בני ישראל. וכן לגבי כל אתר ואתר המוזכר בהקשר המסע (נסו לבדוק במקור מזדמן, איפה הר שעיר? איפה מדבר פארן? איפה מדבר שור?). מדהים לראות ששמות המקומות השתמרו עד ימינו, למרות שרחימי נזהר שלא להסתמך על זיהוי צלילי.

בחניית רפידים מתואר ‘הצור’, ואכן שם נמצא עמוד גרניט מאונך בגובה 65 מטרים.

הר חורב פשוט נקרא כך עד היום, הר חורב, אפשר לחפש אותו לבד בגוגל מפות בתחתיתו נמצא מזבח עם כתב עברי, כמתואר בתורה. ציור של מנורה. במרכז חניית סיני מזבח עצום, עם הרבה ציורים של עגל. ועוד.

בכל מקום בו ישנם מספר זיהויים, רחימי פשוט עובר עליהם אחד לאחד, ובודק האם הם מתאימים לפרטים שבתיאור התורה, או שהם סתם יוצרים איזו נקודת התאמה שלא עומדת במבחן הפרטים. יש לקורא אפשרות לשפוט בצורה ברורה, ובלי שום התכסות באצטלה של מומחה, או הסתמכות על סמכות שיקולים ארכיאולוגיים סודיים למיניהם, מה הפירוש היותר סביר.

ענין יחודי נוסף בספר, הוא ערוץ היוטיוב המקושר לספר, בו ניתן לראות צילומי אויר והדמיות של כל פרט ופרט המתואר בספר. הקורא יכול פשוט לסרוק את הקוד, ולראות את ההסבר המוצע, כדי לשפוט בדבר נכונותו.

הסרטון הזה מציג את ארבעים שנות המסע ב60 שניות:

והנה פי החירות, המקום בו לכדו המצרים את הישראלים מול הים:

אם הסתקרנתם לראות מה אפשר לראות מהור ההר? התשובה לפניכם:

המבנים אותם ראה רחימי לראשונה בצילום לויין, עוברים ניתוח מפורט מדובר בעשרות אלפי מבנים מסוגים שונים, המזוהים על ידו כקברי משפחה, ואולי גם כסוכות שישבו בני ישראל. יש יחודיות בתואי לארכו מוקמים מבנים אלו, וניתן לראות אנומליה המוסברת בזמן המסע ותנאיו. כמובן שהוצעו גם הסברים אחרים, אבל רחימי מראה שההסברים האלו פשוט אינם מסבירים את המציאות.

 

לכל זיהוי וזיהוי ישנה משמעות הקשורה בהבנת החלק העוסק בו, כך למשל ניתן לראות יחד עם משה את ארץ ישראל מראש הר נבו בצורה מדוייקת להפליא:

מחקר זה מצא שהפיסגה שממנה השקיף משה על הארץ, היא דווקא זו הצפונית לבית פעור, ומקום קבורתו הוא בגיא Wadi Shoayb , היורד אל העיירה Karame . הפסגה מיוחדת בכך שהיא דמויית קרן הבולטת למערב, וכך מתאפשר ממנה מבט לכל הכיוונים הפונים אל ארץ כנען. היא גבוהה (1094 מ’) מכל פסגה אחרת בארץ כנען  שדה הראיה ממנה מתאים לתיאור המקראי במדוייק. קשה להאמין עד כמה המקרא מדייק בציון המקומות שאותם ניתן לראות ממקום זה – מדן שבצפון, דרך הים התיכון (הים האחרון) ועד צוער שבדרום ים המלח.

להפרכת הזיהוי של קדש בעין קודיראת מביא רחימי יותר מ20 הוכחות פשוטות. אפשר תמיד להתפלפל, אבל אחרי ההוכחות האלו הזיהוי הופך לדוחק עצום וחסר כל הגיון. לא פחות הוכחות ישנן לזיהוי של רחימי, בעוד לזיהוי השני אין שום הוכחה, סתם השערה!

כמובן שאפשר להתווכח ולדון על חלק מהפרטים, ואין הכוונה לקבל את הספר כתורה מסיני. ידוע שארכיאולוגיה הוא מקצוע של ספקולציות, מרתק, מסקרן, אבל לא יכול להיות באמת מבוסס או מוכח. אבל אם כבר ארכיאולוגיה, אז זה הספר להתחיל ממנו, ההצעות החילופיות הרבה פחות מבוססות.

הספר מסודר ברור ובהיר, מאיר עיניים הן לחוקר והן לאדם הפשוט. ועם זאת מרתק בהכניסו את הקורא היישר לתוך האירועים, בתיאורים המפורטים, ובהדמיות, ואף תמונות מהשטח כיום.

זה אתר הבית של הספר. בו ניתן לרכוש הן את הספר המודפס, והן את האלקטרוני.

בנוסף ישנו קובץ אלקטרוני בשם ‘קובץ הממצאים’, המכיל את הלינקים וההדמיות, אותו מקבל כל רוכש.

המחירים באתר ממש אטרקטיביים (מבצע היכרות) ויימשכו עד סוף חודש תשרי.

 

ספרו הבא של המחבר הוא ‘גיאוגרפיה מקראית’, לפי תיאורו כך:

לכאורה, חפירות ארכיאולוגיות רבות סותרות את המקרא (ראה למשל סקירה זו).

בספרי “הגיאוגרפיה המקראית” מוכח שחפירות ארכיאולוגיות אלה נסמכו על זיהויים  גיאוגרפיים שגויים.

מה הפלא שחפירות במקומות הלא נכונים הובילו למסקנות שלא התאימו לציפיות ?

חשיבות הספר היא בכך שהוא מוכיח שהסתירה בכלל אינה קיימת. מוצג בו מידע גיאוגרפי והיסטורי אודות כ- 200 מקומות מקראיים. לגבי כל אחד מהם מוכחת השגיאה שבזיהוי, מקור השגיאה, ובמידת האפשר מוצג גם המיקום הנכון.

הספר נכתב במתכונת אנציקלופדית, וככל הנראה יחזיק מספר כרכים.

מובן, שאין זו משימה קלה.

אשמח לשתף פעולה עם חוקרים נוספים במחקר ובכתיבת הספר, שכן נותרה עבודה רבה מאוד