במאמרים הקודמים ראינו מה הם הקריטריונים להיסטוריה, כתיאור מהימן של עובדות שהתרחשו באופן וודאי ואף אדם שפוי אינו מטיל בהם ספק.
1) תיעוד מזמן המאורע, 2) אירוע מרכזי המפורסם לכול, 3) אירוע שאינו נתון לפרשנות.
הטיעון האמוני הוא, כי גם התורה היא כרוניקה שנכתבה בזמן המאורעות. ועומדת בכל הקריטריונים של היסטוריה ריאלית כפי שנקבעו על ידי ההיסטוריונים.
1) המאורעות המתוארים בתורה נכתבו בזמן המאורעות או בסמוך אליהם.
2) הם מהווים אירוע מרכזי בעל פירמידת השלכות רחבה
3) הם מכילים חלקים שאינם נתונים לפרשנות. תיאור כזה עלינו לקבל אפילו יישלף מן הארכיון הקומוניסטי או הפלשתינאי.
כעת נעבור על הקריטריונים הללו ונבחן האם אכן הסיפור המקראי עומד בהם. מאמר זה יעסוק ראשית בשני הקריטריונים האחרונים, לפני שנעסוק באריכות בקריטריון העיקרי, זמן התיעוד.
קריטריון 2) אירוע מרכזי בחיי העם.
הקריטריון השני להיסטוריה הוא אירוע מרכזי בחיי העם, כזה היוצר השלכות המהוות אימות לדיווח.
הטיעון האמוני עוסק בסדרת אירועים שארכה כארבעים שנה. הסדרה החלה בקטסטרופות לא טבעיות במצרים (מכות ומגפות עצומות הבאות בזו אחר זו, ימים שלמים של חשך, מיתת כל הבכורות), ששיאן הייתה קריעת הים למעבר עם שלם, וטביעת צבא מצרים. תבוסה עצומה של האימפריה המצרית. שחרור של למעלה ממיליון עבדים. שהות עם שלם במדבר ללא שום מזון ומים טבעיים במשך ארבעים שנה. מעמד הר סיני, ותיעוד של כל המאורעות בספר התורה הניתן לעם על ידי משה.
מובן מאליו שסדרת אירועים כאלו יוצרת פירמידת השלכות עצומה למשך דורות רבים:
מיליונים אמורים להיות עדים לשידוד מערכות הטבע, להתקיימות של עם שלם במדבר בו אין מים ומזון. להשמדת עמים בעבר הירדן. ועם שלם אמור להיות עד לקבלת ספר שישנה את חייו לנצח וידרוש ממנו דרישות רבות ובראשן שימור ההיסטוריה הזו בדרכים רבות ושונות.
תבוסת אימפריה, סדרת קטסטרופות בלתי מוסברות, שכמותה לא דווח בהיסטוריה הידועה לנו מעולם. השמדת עמים. מיליונים חיים במדבר בלי שום הסבר. שחרור עם עבדים. נדידה לארץ אחרת. קשה לדמיין אירוע בעל השלכות משמעותיות יותר. וזאת מבלי להיכנס להשלכות התיאולוגיות, ביטול האלילות, העמדת תורה וחוקים שעד היום שלשת אלפי שנים קדימה נחשבים בעיני רבים כייחודיים ואין להם שום דמיון באף אומה ולשון.
העם עצמו חי ארבעים שנה במדבר יחד עם מנהיגם, כשהאל מתגלה אליהם מדי פעם ומחולל נסים שונים. לא לעיני יחידים אלא לעיני העם כולו. הנסים מלוים את העם כל יום וכל שעה, החל ממזון ושתיה וכלה בעוד פרטים רבים המסופרים בתורה. תקופה של ארבעים שנה אי אפשר להשכיח, זהו מאורע שנחרט בתודעה הלאומית.
קריטריון 3) אירוע שאינו נתון לפרשנות.
האירועים שתיארנו לעיל, אינם נתונים לפרשנות המשנה את משמעותם, איך שלא נסביר אותם אין מסגרת הטבע יכולה להכילם. שום גרסה של פרשנות מרוככת, לא יכולה להכחיש את השלד של הסיפור: ניווט דרכו של עם שלם מבלי שום מגבלה טבעית. תבוסת האימפריה המצרית בתוך הים בעוד עם שלם עובר. התקיימות העם ארבעים שנה ללא אספקה, במקום בו אין שום צבא מודרני יכול להתקיים.
שום הסבר או פרשנות אינו מסביר את האירועים המרכזיים הללו, ישנם הסברים המכחישים את האירועים המתוארים, ומציבים במקומם אירועים אחרים. (ראה: נס וטבע ביציאת מצרים, לגבי נסיונות ההסבר השונים לנסי יציאת מצרים וקריעת ים סוף, וכן: על נסים והתגלות א ב, לגבי הנסים בכלל והתגלות מתן תורה בפרט) אבל במבחן האימות, שום עם לא היה יכול לקבל, ושום סופר לא היה יכול לכתוב טקסט העוסק בדברים שלא היו ולא נבראו.
מניין יודעים שבזמן הפצת התורה האנשים ידעו לקרוא? שאם לא יכול אדם לומר שהאנשים העבירו לבניהם ספר שהם לא ידעו לקרוא אותו (מלבד יחידים ואז יכול אותו אדם לומר שהם לא אמרו את האמת), ורק בדור מאוחר ידעו האנשים לקוראו ואז ההפצה לא נעשתה בזמן המאורעות.
תודה רבה.
ראה כאן
פשוט שכל המשמעות של אירוע עם השלכות הוא בכך שנהיה בו ערך מסוים גם לדורות הבאים.
אז נכון שבאלפיים האחרונות נהיה ערך לדורות לאירוע היסטורי רב השלכות מעצם היותו היסטוריה, אבל כל מי שקצת מתמצא יודע כי קודם לכן זה לא היה כך.
וא"כ המשמעות לדורות שנשארה לנו היא התהוות הלאום והדת הייחודיים של עם ישראל.
אבל את זה מספקים גם יציאת מצרים ומתן תורה טבעיים [ובתוספת קצת נופך ניסי]. ללא ההתגלות של אלוהים ושאר האלמנטים הניסיים שכנרה נוספו מאוחר יותר.
אתה מתעלם מהטיעון המרכזי, שאין דבר כזה "יציאת מצרים ומתן תורה טבעיים"
טקסט שנכתב בזמן המאורעות לא יכול לתאר דברים שלא ניתנים לשום פרשנות טבעית
כפי שאתה כותב במפורש טענתך היא שהדברים האלו נוספו מאוחר, כלומר אתה מסכים לקריטריון שאם הם נכתבו בזמן המאורעות טיעונך לא יתכן
הטענה שלנו היא שהטקסט נכתב כולו בזמן המאורעות ושניתן להוכיח זאת
אתייחס לויכוח על ה"היסטוריוּת" של המקרא. א. – הטענה העיקרית באשר לאמונה היא שאדם מקבל אותה אפריורי או משום שנולד לתוכה, קיבל אותה מאבותיו או מסביבתו כמוסכמה. אפילו נקבל את טענתך שיש ביסוס רציונלי לאמונה, קשה להניח שמי שקיבל עליו עול שמים עשה זאת אחר עבודת חקר מעמיקה ובחינת העובדות לאשורן. אדם נעשה מאמין בוודאי מטעמים רבים ושונים, – צורך נפשי, מצוקות שנקלע אליהן, השפעה של מטיפים, מחזירים בתשובה, נוחות חברתית-כלכלית בהיספחות לקהילה מגוננת ואולי עוד טעמים, – בין כל אלה לא תמצא אף עילה שמקורה בהכרעה תבונית. ההסבר 'הרציונלי' הוא מה שקרוי רציונליזציה, דהיינו הנמקות לאחר הכרעה. לא הכרעה כתוצאה של הניתוח הרציונלי. ב. בלי להיכנס לפרטים, כל הררי ה'מחקר' שגוללת כאן – שייך באופן מובהק לסוג הזה – של רציונליזציה. כל החוקרים שמנית בינהם מטיפים אוונגליסטים לא באו אל הטקסט ובחינתו כאל לוח חלק, דהיינו, מתוך סקרנות מדעית לברר את האמת, אלא כדי לנמק את ה'היסטוריות' של הכתוב, שזה משהו אחר לחלוטין.
כל ה"דברים" שכתבת תקפים בדיוק גם לצד השני
כך שהם חסרי ערך לחלוטין
כל דעה של אדם קשורה קשרים עמוקים ברבדים שונים של חייו ואין טעם לנסות לפענח זאת, כלומר למה פלוני מאמין או למה פלוני אינו מאמין.
הדבר היחידי שניתן הוא לעסוק בטיעונים
בדיוק כמו שעושים בכל תחום אחר
במדה ואין לך מה לתרום בתחום הטיעונים – אנו חוזרים לנקודת המוצא
הטיעון היחידי שכתבת שיש בדברי ציטוטים של מטיפים אוונגליסטיים – הוא שקר בולט המעיד על הדברים שכתבת בתחילה פחות או יותר, שאתה עושה רציונליזציה לדעה שלך
האם אין אתם מכירים את מאות המיתולוגיות מרחבי העולם?
שמאמינים בכל מיני דברים הזויים?
אז מה אם זה מה שמתואר בתורה.. נניח שזה ניתן בזמן המאורעות כספר מרכזי : מה זה אומר?
שזה אמיתי?
אם אתם מניחים שזה קרה אתם מניחים את זה בגלל שעם ישראל האמין במאורעות כדברים מרכזיים.
ולא יכלו לזייף דבר כזה.
אבל אני מניח שאנשים בימי קדם היו טמבלים שהאמינו בכל מיני דברים. זה לא מוכיח כלום..
המיתולוגיות ברחבי העולם, לא נכתבו בזמן המאורעות.
וכשמדובר באירועים מרכזיים שאינם נתונים לפרשנות, – את זה גם טמבל לא יכול להכחיש. כל עוד קיימת שפיות בסיסית המבדילה בין אדם שפוי, לפסיכוטי הטעון אישפוז, קיים מידע כל שהוא שאינו ניתן להכחשה. ועל זה בנויה ההיסטוריה. ההיסטוריה כוללת דברים שאירעו "ימי קדם", ולא מניחה שבגלל שאנשים אז "היו טמבלים" אין ידע שמגיע מאותו זמן.
ידידי, אתה חוזר שוב ושוב על אותה שאלה בכל תגובותיך, וחבל שאתה לא קורא את המאמרים עצמם שאתה מגיב עליהם.
כל האירועים ההיסטוריים מתוארים רק בספרי ההיסטוריה, כל ההיסטוריה עוסקת בעבר, וכל האירועים שהכילו מליונים לא הותירו עדויות אישיות מלבד ספרים.
הנושא של המאמרים הוא כיצד יודעים לאיזה ספרים יש להאמין כי הם היסטוריים ולאיזה לא.
אחד הקריטריונים של היסטוריה הוא סוג האירועים המתוארים. וזה נושא הקטע שציטטת.
כתבתם: "הקריטריון השני להיסטוריה הוא אירוע מרכזי בחיי העם, כזה היוצר השלכות המהוות אימות לדיווח.
הטיעון האמוני עוסק בסדרת אירועים שארכה כארבעים שנה. הסדרה החלה בקטסטרופות לא טבעיות במצרים (מכות ומגפות עצומות הבאות בזו אחר זו, ימים שלמים של חשך, מיתת כל הבכורות), ששיאן הייתה קריעת הים למעבר עם שלם, וטביעת צבא מצרים. תבוסה עצומה של האימפריה המצרית. שחרור של למעלה ממיליון עבדים. שהות עם שלם במדבר ללא שום מזון ומים טבעיים במשך ארבעים שנה. מעמד הר סיני, ותיעוד של כל המאורעות בספר התורה הניתן לעם על ידי משה.
מובן מאליו שסדרת אירועים כאלו יוצרת פירמידת השלכות עצומה למשך דורות רבים:
מיליונים אמורים להיות עדים לשידוד מערכות הטבע, להתקיימות של עם שלם במדבר בו אין מים ומזון. להשמדת עמים בעבר הירדן. ועם שלם אמור להיות עד לקבלת ספר שישנה את חייו לנצח וידרוש ממנו דרישות רבות ובראשן שימור ההיסטוריה הזו בדרכים רבות ושונות."
ובכן, אלה הם אירועים מרכזיים בספרי התנ"ך. אך אף אחד מכל ה "מיליונים" האלה לא הותיר לנו עדות אישית. זה רק התנ"ך.