תחת הכותרת 'לא ייאמן כמה מטופש לפעמים יכול להיות חקר האבולוציה', כותב דורון קורן ב'הארץ':

שלושה מאמרים אופייניים שפורסמו לאחרונה במדור המדע של "הארץ" מציגים מחקר אבולוציוני שכולו השערות פורחות באוויר המוציאות שם רע לחשיבה מדעית אמיתית ולגילויים מדעיים אמיתיים.

אחת לאיזה זמן מוגבל צריך לחזור אל החלק המופרך, הפארודי כמעט, בעיתון האינטלקטואלי שאני נמנה עם עובדיו, ואני מתכוון לחקר האבולוציה המובא במסגרת מדור המדע. בשבועות האחרונים הוצגו כאן כמה מחקרים טיפוסיים ששווה לעיין בהם: האחד קשר בין הקורונה לגנים ניאנדרטליים; השני הסביר איך לטאת החומט הצמיחה לעצמה רגליים אבולוציוניות; ומחקר שלישי סקר שורת ממצאים והבטיח בכותרתו: "כך התפתחה יכולת התעופה ארבע פעמים במהלך ההיסטוריה".

אתחיל באחרון. מה שבולט לעין קודם כל, הוא שלכל אורכה רצופה הסקירה המחקרית הזו בביטויי ספק והשערה שאינם מתיישבים עם המושג "מדע" כפשוטו, וממילא הם שומטים את הקרקע מתחת להעמדת הפנים הידענית שהבטיחה הכותרת ("כך התפתחה יכולת התעופה"). הנה חלק מהביטויים בכתבה: "ככל הנראה", "ייתכן", "אפשרות נוספת", "לפי הסבר חלופי", "אולי", "חור של עשרות מיליוני שנים בשכבת המאובנים", "החידה הגדולה" (שלא נפתרה), "אחת התעלומות הגדולות" (שלא נפתרו), "מוטציה יחידה היתה יכולה לגרום" (ואין הוכחה שגרמה), "חידושים שנוצרו יש מאין", "האבולוציה כאן מסתורית", "אי הבהירות גדולה", "סימן שאלה משמעותי", "ישנן תיאוריות רבות", "הסבר אפשרי אחד", "סיבה אפשרית נוספת" – ויש עוד, כאמור.

הבנתם? אחד מאותם דינוזאורים שכוסו במקרה בנוצות (מוטציה אהובתי) גילה כי נוצות יכולות לעזור לו לדאות, וכשהוא גילה זאת בתודעתו הדינוזאורית וראה כי טוב, הוא המשיך לדאות עוד ועוד עד שהתפתחו כנפי הציפור. לא השתכנעתם? טוב, יש גם "הסבר חלופי" עם דינוזאור אחר. ולאורח החשיבה הילדותי הזה, לרפיון הלוגי הזה, לתיאוריה המנוחשת הזאת שמעופפת בקלילות מעל אינספור שלבי ביניים טעוני-הסבר בתוך חלל עצום של היעדר ממצאים, קוראים "מדע". לא ייאמן.

ועדיין, כמעט צריך לשבח את הדוברים במאמר זה על ביטויי הספק הכנים ("כנראה", "ייתכן" וכו') שהטמיעו בו: ברוב המאמרים המובאים במדורי המדע האבולוציוני, כאן ובמקומות אחרים, מוצגות השערות דמיוניות לא פחות בארשת בטוחה הרבה יותר. למשל אלה המתארות, בצירוף איורי המחשה מדויקים, את היווצרות האדם האבולוציוני, בתהליך שראשיתו בכלום והמשכו ב"אב קדמון" כלשהו. אלה ההשערות המתיימרות להסביר יצור שמורכבותו ועידונו אינסופיים כתהליך מקרי של "מוטציות", והרואות בדמיון האנטומי בין היצורים הוכחה לכך שהם התפתחו זה מזה ולא עדות לכך שהם פשוט נוצרו זה לצד זה בסדרות דומות ("יד אחת עשתה את זה ואת זה", כמו ששר אריק איינשטיין). ממילא הן כושלות בהוכחה בדוקה של הדבר הכי בסיסי לשיטתן – שיצור אחד יכול להפוך ליצור אחר.

אבל אם כבר חנינו אצל האדם הקדמון, אחזור רגע למחקר השני, שעניינו השפעת "הגנים הניאנדרטליים" על הקורונה. הטענה במחקר זה, שערכו מדענים גרמנים ושבדים (המאמר תורגם מ"גרדיאן" והמחקר התפרסם ב-Nature הנחשב), היא כי "מקטע DNA שעבר לאדם המודרני מהניאנדרטלים מגדיל פי שלושה את הסיכוי לתסמיני קורונה קשים". זה נפוץ במיוחד אצל תושבי דרום אסיה, טוען המחקר (אסייאתים ניאנדרטלים, קלטנו את צליל הגזענות) ומביא כדוגמה את בנגלדש, שבה "63% מהאוכלוסייה נושאת לפחות עותק אחד של רצף ה-DNA המדובר". איך זה מתיישב עם העובדה שבנגלדש ממוקמת רק במקום ה-26 בעולם בהידבקויות קורונה (נכון להשבוע) ושמתוך 165 מיליון תושביה – יש בה רק כ-2,200 נדבקים ביום ועד כה מתו בה במגפה רק כ-6,900? פחות מתים אפילו משבדיה על עשרת מיליון תושביה, שעימם נמנה אחד מיוצרי המחקר הזה.

ואיך בדיוק פועל הגן הניאנדרטלי הזה? "התשובה הכנה היא שאנחנו לא יודעים אילו גנים הם המכריעים ביחס לקוביד-19", מודה בכתבת הגרדיאן החוקר השבדי הוגו זברג, מה שלא מונע מחוקר אחר להעריך כי "כמאה אלף בני אדם מתו עד כה במגפה בגלל התרומה הגנטית של האדם הניאנדרטלי". בסוף הכתבה מובאת אמנם גם ביקורתו של החוקר מארק מסלין על פשטנות המחקר ("ברור שאוכלוסיות שונות נפגעות באופן חמור, ולרבות מהן אין כלל גנים ניאנדרטלים") אבל הקורא נותר שוב עם אותו ריח חריף של שרלטנות, שהפעם מנסה לקפוץ עם מר קדמוני על עגלת הקורונה כדי להיראות אקטואלית.