דלות הכפירה – פרופ' בנימין פיין

המגזר מדווח: במעמד רבנים ואישי ציבור ובראשם שר המדע פרופ' דניאל הרשקוביץ, הושק ספרו השלישי של פרופ' בנימין פיין 'דלות הכפירה', המתמודד בתפיסת העולם החילונית, הדוגלת באידיאולוגיית האתאיזם המדעי, המבוסס כביכול על הישגי המדע. "אני רואה חובה לעצמי", אומר פיין, "לנמק בספרי את אי סבירותה המוחלטת של התפיסה החילונית המחפשת את צידוקה בהישגי המדע.

פרופ' פיין, הוא פיסיקאי נודע, מומחה לפיסיקת לייזרים, פרופסור אמריטוס במחלקה לכימיה באוניברסיטת תל אביב. היה אסיר ציון ופעיל עלייה בברית המועצות. בשנים האחרונות עוסק בפילוסופיה של המדע וביחסים בין המדע לאמונה היהודית. את ספרו האחרון, שנועד להוכיח בששת פרקיו ('האדם תעלומת התעלומות', 'חוקי הטבע – המדע', 'בריאת העולם והתפתחותו', 'תולדות האדם' ועוד) כי השקפת העולם החילונית, האתאיסטית, מלאה 'חורים' שאין המדע מסוגל למלא.

את שם ספרו 'דלות הכפירה' בחר על פי שמות ספריהם של שני הוגים אתאיסטים (שניהם ממוצא יהודי) – קרל מארקס: 'דלות הפילוסופיה', וקרל פופר: 'דלות ההיסטוריסיזם'. פיין, יליד קייב, 1930 , חונך בארץ הולדתו, אוקראינה, על תפיסת המטריאליזם חסר התכלית, ולפיה העולם כולו הוא חומר בלבד, המתפתח על פי חוקים פיסיקליים בלבד. כבר בילדותו התקומם נגד תפיסה זו, עקב הכרה שגמלה בלבו באשר לקיומו של בורא ומנהיג לעולם, שאליו ראוי להתפלל. הוריו המתבוללים – אביו היה מתמטיקאי מחונן ואמו רופאה – נדהמו לגלות בשובם הביתה לעת ערב כי בנם היחיד, עוסק בתפילה, וניסו לעקור את האמונה התמימה מלבו.

פיין נושא את שמו של סבו שנרצח ב 1919- בפוגרום בפרוסקורוב בידי חיילים מצבאו של סימון פטליורה. מאז נערותו לא הירפה מאמונתו והגדיר עצמו יהודי מאמין. עם זאת לא נטש את המסורת המשפחתית והחל בלימודיו הגבוהים ב 1948- במכון לאנרגטיקה במוסקבה, ובשנת 1950 עבר ללמוד פיסיקה באוניברסיטת גורקי. בשנת 1956 סיים בהצטיינות את הדוקטורט בהנחיתו של הפרופסור ויטאלי גינזבורג, שהיה . לחתן פרס נובל בשנת 2003 בשנת 1965 החל ללמד באוניברסיטת גורקי בתפקיד פרופסור וראש מחלקה לרדיופיסיקה קוונטית – תחום מדעי שהוא נטל חלק בפיתוחו.

תחילה הוא חיבר את ספרו 'רדיופיסיקה קוונטית', שתורגם לאנגלית ויצא בשם ,Quantum electronics ואחר כך תורגם גם לגרמנית. בהמשך כתב את ספרו 'הפוטונים והסביבה הבלתי ליניארית' ומאמרים מדעיים רבים. בשנת 1966 עבר למוסקבה והחל לעבוד במכון לפיסיקה של מצב מוצק, בפרבר העיר – צ'רנוגולובקה.

למן שנת 1972 הצטרף למאבק למען העלייה לישראל, השתתף בסמינר מדענים מסורבי עלייה והיה פעיל בהוצאת ספרות מחתרתית. מאז העמיקה התקרבותו ליהדות ולעם ישראל. הוא ערך מחקר סוציולוגי על היהדות הסובייטית וניסה לקיים סימפוזיון בינלאומי בנושא. ביטול הסימפוזיון על ידי הק.ג.ב. יצר הד רחב בדעת הקהל, וגיבה את מאבקו שהלך והחריף כנגד השלטונות. אלה הגיבו על מאבקו במעצרים, חיפושים, חקירות ומעקבים. אחרי פיטוריו ממכון המחקר בצ'רנוגולובקה, הפך למסורב עלייה נרדף ומובטל. אחרי תקופה של מאבק עיקש קיבל בשנת 1977 היתר עלייה ועלה לישראל.

בישראל נולדו לו ולרעייתו שושנה שני בנים, שניהם שומרי תורה ומצוות. בארץ המשיך בעבודתו המדעית באוניברסיטת תל אביב, בתחומים: אלקטרוניקה קוונטית, פיזיקת לייזרים וסביבות רציפות. במקביל המשיך להיאבק רבות למען שיפור מצבם של יהודי ברית המועצות. כמו כן היה חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני. בשנת 2004 יצא לאור ספרו 'יש מאין', שתורגם לרוסית ולאנגלית.

בשנת 2009 יצא ספרו 'חוק והשגחה', בהוצאת מכון הר ברכה, בו הוא עוסק בפילוסופיה של המדע מתוך נקודת מבט יהודית-אמונית. בספר זה הוא יוצא נגד הגישה החילונית- מטריאליסטית למדע, ומוכיח בכלים פילוסופיים את אמיתות הגישה היהודית למדע.

באחרונה הופיע ספרו שלישי 'דלות הכפירה', בהוצאת מוסד הרב קוק, ובו הוא מתמודד בתפיסה הרווחת בעולם המדע ולפיה העולם כולו הוא חומר מתפתח. פיין מבקש להוכיח שהמדע לעולם לא יוכל להשיב לכל השאלות המטרידות אפילו את התפיסה המטריאליסטית, אלא שזו מגיבה לכך בטענה ש'החורים' של המדע יימצאו פתרונם בעתיד, ואילו פיין טוען שהמדע לעולם לא יוכל להשיב על כל השאלות ולסתום את כל 'החורים', ובסופו של דבר יגיע המדען האמיץ להכרה שיש בורא לעולם, כפי שלדבריו השיג איינשטיין כשטען שככל שהמדע מפתח גוברת התחושה שיש בורא לעולם.

בערב השקת הספר, שהתקיים בבית הכנסת 'עדת בני ישראל' ברעננה, נשאו דברים הרבנים יובל שרלו ראש ישיבת ההסדר בפ"ת ושלמה אישון רב שכונות המזרח ברעננה ורב בית הכנסת, ושר המדע פרופ' דני הרשקוביץ, שעסק בשאלה עד היכן הגיע הידע המתימטי של חז"ל, והוכיח כי חז"ל החזיקו בידע מתימטי עשיר ומרשים.