בהמשך למאמרים: מרטין בובר על הפרשנות החדשה המבטלת את תורת התעודות, וכן: סימני אחידות, בראשית ושמות כיחידה מתוכננת אחת, ד"ר יונתן גרוסמן לאחדות בראשית, נסקור כאן ספר נוסף של חוקר בן זמננו העוסק במבנה הטקסט המקראי, בצורה מדוייקת וכמעט מתמטית, הוא מוכיח את מבנה הפרשה בעזרת מלים מנחות, הקבלות, והצלבות, הוא קובע את תחומי הענינים והפרשיות, באופן שאינו משאיר מקום לרעיונות של חיבור טקסטים ותעודות. המדובר בספרו של ד"ר אפרים זאנד: מבנים ומשמעות בסיפור המקראי.

מכללת שאנן מציגה את הספר:

הטענה העיקרית של ספר זה היא שאפשר לצמצם את מגוון הפירושים האפשריים של הכתובים – בעזרת השימוש בכלים מבניים תמטיים ולשוניים בסדר קבוע מראש. נכונות הניתוח מתבררת כאשר מגיעים למסקנות זהות או דומות מאוד בעקבות ניתוח הסיפור או החוק – בעזרת כלים מבניים שונים בלתי-תלויים זה בזה. הרב ד"ר אפרים זאנד, חוקר בתחום המקרא ומרצה בכנסים רבים. מרצה למקרא בשאנן – המכללה האקדמית הדתית לחינוך, וראש החוג למקרא במכללה האקדמית לחינוך, גורדון.

ד"ר לאה מזור בסקירתה על הספר מביאה מספר דוגמאות:

ניתן לקבוע את גבולות הסיפור לפי קריטריונים חיצוניים ולפי ההקשר הספרותי הקרוב בו כתובים הדברים, לפני שקובעים מהו הסיפור ואת חלקיו הפנימיים. לדוגמה, סיפורי מגדל בבל וקריאת אברם ללכת אל הארץ אשר ה' יראה לו כתובים בריחוק פיסי כאשר תולדות שם (יא 32-10) מפרידים ביניהם; הם עוסקים באנשים ונושאים אחרים ומתרחשים במקומות מרוחקים. אולם לשני הסיפורים (יא 9-1; יב 9-1) אין מסגרת לשונית עצמית ואם מחברים אותם יחד, קיימת מסגרת לשונית כיאסטית של הפועל נס"ע והתיבה 'קדם'; המילה המנחה הדומיננטית בשני הסיפורים זהה "ארץ" (7/6) וכהן [1] הראה ששני הסיפורים בנויים ממילים וצירופי מילים זהים או מתייחסים אהדדי. ממצא לשוני זה מחייב את הפרשן לבדוק אם קיימת משמעות תמטית מאחורי הקשר הלשוני ולפרש בהתאם את הטקסט המורחב (יא 1-יב 9) כיחידה אחת המורכבת משלש יחידות-משנה (יא 9-1; 32-10; יב 9-1). [2]  כך חייבים גם לקבוע מי הדמות הראשית לפני שקובעים מהו מבנה הגמלון של הסיפור; הרי ההבדל בין תיאור לסיפור הוא, שבסיפור קורים דברים, דברים משתנים ודמויות נאבקות עם עצמם, עם הגורל ועם החברה. הדמות המתמודדת עם השינוי היא תמיד הדמות הראשית…