הפרשנות החדשה מזה שני דורות רואה את ספר בראשית כיצירה אחת מתוכננת, ראה למשל: מרטין בובר על הפרשנות החדשה המבטלת את תורת התעודות, וכן: סימני אחידות, בראשית ושמות כיחידה מתוכננת אחת, ד"ר זאנד – מבנים בטקסט המקראי, בשנים האחרונות עסק בנושא ד"ר יונתן גרוסמן, דברים שפורסמו בספרו 'אברהם – סיפורו של מסע' (הוצ' ידיעות אחרונות וספרי חמד, תשע“ו). הספר מראה את בראשית כולו כיצירה אחת השזורה בכל חלקיה ומתוכננת בסגנונה ובסידור פרקיה וחלקיה. מה שמפריך לגמרי את הרעיונות של בקורת המקרא, שעיקר יסודה היא חלוקת ספר בראשית למקורות ולתקופות.
להלן סקירתו של גדי אידלהייט:
גם מי שלא מכיר את ד”ר יונתן גרוסמן יוכל להבין משהו על המתודה שלו כבר משם הספר: “אברהם – סיפורו של מסע”. גרוסמן אוהב את המתודה הספרותית ומשתמש בכל כלי הניתוח שהיא מעמידה לרשותו על מנת להציף ולהבין את הפרטים העדינים המרכיבים את סיפורו של אברהם.
מיד במבוא מציג גרוסמן את המבנה הכיאסטי האהוב כל כך על חוקרי הספרות, מבנה בו הסיפור מתחלק למחציות שוות כך שיש הקבלה בין כל חלק לחלק. במבנה זה הדומה למנורה עיקר החשיבות הוא באמצע והנה המבנה כולו.
א. תולדות תרח: אברהם נחון והרן (יא, כז-לב)
–ב. ניתוק אברם מבית אביו: “לך לך… אל הארץ אשר אראך” (יב, א-ה)
—-ג. מסעות אברם בארץ כנען וקריאה בשם ה’ (יב, ו-ט)
——ד. שתי פרידות אברם מבני משפחות: שרי נלקחת לבית פרעה ומוחזרת(יב, י-כ), לוט פורש לסדום ואינו שב (יג)
——–ה.הצלת לוט משבי סדום (יד)
———-ו. הבטחת הזרע והארץ – ברית בין הבתים: “ויחשבה לו לצדקה…” (טו)
————ז. בשורת המלאך על לידת ישמעאל (טז)
————–ח. ברית מילה: שינוי השם (יז)
————ז1. בשורת המלאך על לידת יצחק לאמו (יח, א-טו)
———-ו1. דיון על החרבת הארץ – “לעשות צדקה ומשפט” (יח, טז-לג)
——–ה1. הצלת לוט מחורבן סדום (יט)
——ד1. שתי פרידות אברהם מבני משפחתו: שרה נלקחת לבית אבימלך ומוחזרת (כ), ישמעאל בנו מגורש ואינו שב (כא, א-כא)
—-ג1. ברית אברהם ואבימלך בבאר שבע וקריאה בשם ה’ (כא, כב-לד)
–ב1. הצו לאברהם להינתק מבנו: “לך לך…על אחד ההרים אשר אומר אליך” (כב,א-יט)
א1. רשימת בני נחור (כב,כ-כד)
מחוץ למבנה: קבורת שרה וקניית מערת המכפלה, מציאת אשה ליצחק, סיכום חיי אברהם וקבורתו.
בכוונה הבאתי את הכותרות המדויקות של גרוסמן למרות שחלקן תמוהות (ד1 – האם לידת יצחק אינה העיקר?), האם ללקיחת שרה אפשר לקרוא פרידה? גרוסמן כבר מקדים מעט את המאוחר בכך שמביא מילים בודדות שיכולות להצדיק את ההקבלה (צלעות ב’ ו-ו’). בעוד שחלק מההקבלות עתיקות ועמדו עליהן רבים (כגון השימוש בביטוי “לך לך” כציווי לעבור לארץ כנען מחד גיסא וכפתיחה לפרשת העקדה מאידך גיסא) חלקן מובהקות פחות (מסעות אברהם בארץ מול ברית אברהם ואבימלך), וסיפורים מסוימים הקשורים לאברהם לא נמצאים במבנה כלל (פטירת שרה ורכישת מערת המכפלה). גרוסמן לא מחביא קשיים אלו ומציג אותם בגלוי, כיאה וכמצופה מחוקר, אך מבקש שנתאזר בסבלנות ונבחן האם הסידור המוצע מצדיק את עצמו ומצביע על תובנות חדשות. מענה לשאלות ספציפיות בתיחום ובכותרות היחידות יינתן במהלך הספר ודיון וההנמקה של המבנה הכללי מופיע באחרית הדבר.
הניתוח הספרותי עצמו מתבצע “מלמטה למעלה” בכל יחידה המחולקת בעצמה לתתי יחידות וגם שם נראה חלוקה למבנים כיאסטיים, שימוש במילים מנחות, מציאת הרמזים, דיון על תיחום היחידות ועוד שלל אמצעים מתורת הספרות. ניתוח כזה ביחידות קטנות משכנע למדי והוא זה המכשיר את הקרקע להצדקת המבנה של כלל סיפור אברהם, שמרכזו סביב שינוי שמו של אברהם (מאברם) וברית המילה. זו גישה מעניינת מאחר ואנו נוטים לרוב לראות את מעשה העקידה כאחד משני שיאי ספר בראשית כולו (השיא השני הוא התגלות יוסף לאחיו) ואילו כאן העקדה עצמה תוחמת את סיפורי אברהם.
מעבר לניתוח הספרותי עושה גרוסמן שימוש במקורות ספרותיים נוספים לתקופה: חוקי חמורבי וחוקי החיתים, מנהגי העמים הקדומים ועוד. במקומות הנחוצים מרחיב גרוסמן את היריעה ומשווה לסיפורים אחרים במקרא. הספר מחולק לכעשרים יחידות שוות באורכן פחות או יותר. לרוב, היחידות יכולות להיקרא בנפרד אחת מהשנייה אולם עדיף לקרוא יחידה בשלמותה. סגנון הכתיבה אקדמאי ולספר מצורפת ביבליוגרפיה נרחבת ומאות הערות עם הפניות לספרות ולמחקרים. הספר מצריך השקעה וקריאה קשובה ומרוכזת ואינו מתאים לקריאה חטופה.
נביא דוגמה קצרה של תובנה העולה מניתוח ספרותי מדוקדק. בפרק על המלאכים הבאים ללוט בסדום ברורה ההשוואה בין לוט לאברהם, בין המלאכים לבין עצמם ובין שרה למשפחת לוט. אולם יש חילוף תפקידים אחד בו המלאכים מקבילים דווקא לאנשי סדום והתורה קוראת לאלו וגם לאלו בכינוי “אנשים” דרך אפיון זה מציג גרוסמן את הדילמה של לוט. איפה הוא צריך להיות? בצד של אנשי עירו, או בצד של המלאכים, גם דילמה זו מוצגת בכתוב ואפילו באחד מהרבדים הפרשניים המוקדמים ביותר, טעמי המקרא. על המילה ויתמהמה מופיע הטעם הנדיר שלשלת, המציין את ההתלבטות הקשה של לוט.
באחרית הדבר מחבר גרוסמן בין כל חלקי הספר. המבנה הכיאסטי מוצג שוב והפעם מנומק בצורה משכנעת הרבה יותר. התובנות שעלו מכל יחידה מתחברות למעין “תובנת על” על אברהם, על תהליך הבחירה, ועל שני הצירים – ציר הקמת אומה חדשה, אומה הנמצאת בברית עם ה’ וציר של בחירות מוסריות. צירים אלו שהחיבור ביניהם נראה לנו מובן כיום, היו חידוש בימי קדם ואולי החיבור ביניהם הינו המהפכה הגדולה של אברהם.
אברהם סיפורו של מסע