הביולוג ד"ר רופרט שלדרייק, שימש כחוקר ביוכימיה וביולוגיה של התא באוניב' קימברידג', שלדרייק מאמין שהתודעה והתקשורת האנושית אינן ניתנות להסבר באופן מטריאליסטי, וכי התקשורת הבין אישית כוללת גם תחושות שיש בהן ממש לגבי מחשבות של אחרים.
שלדרייק חיבר עשרה ספרים ופרסם כ80 מאמרים, פעילותו הציבורית ענפה, ובשלב מסויים הוא נכנס למלחמת מאסף נגד הממסד המדעי שהתנכל לו בשיטתיות.
בהרצאה זו הוא קורא לשחרר את המדע מהפיזיקליזם (שם ההרצאה כשם ספרו "המדע יוצא לחפשי" – Science set free):
את שיטתו הציג גם בהרצאת טד:
אורן פרבר מספר:
'אוטוריטות מדעיות' החליטו שלא רצוי שהציבור יחשף לתכנים 'לא ראויים' אלו, ובעקבות לחץ מאסיבי שהופעל על הנהלת TED הסרטון צונזר מהאתר הרשמי (!!).
(מוזר לי כי כמדומני שהוא נמצא כאן, ואמנם ראיתי ששלדרייק עצמו מדבר כאן על היותו מוחרם ע"י טד).
לשיא ההתנכלות הגיעו הממסדיים כאשר יזמו עימות מוטה ומעוות בין שלדרייק לבין דוקינס:
המעשה מתואר בספרו של שלדרייק, ופרבר תרגם את הקטע המתאר את האירועים:
להלן קטע קצר מתור הספר, המתאר מפגש בין שלדרייק לבין כוהן המטריאליזם המיליטנטי,ריצ'רד דוקינס –
ב-2006 ערוץ 4 של הטלוויזיה הבריטית שידר בשני חלקים את התוכנית: "שורש כל הרוע?" בה ריצ'רד דוקינס מעביר ביקרות נוקבת על הדת והממסד הדתי.
זמן קצר לאחר מכן IWC-Media, החברה שהפיקה את התכנית, הפנתה אלי בקשה של דוקינס לפגוש אותי, על מנת לדון במחקר שלי אודות יכולות לא מוסברות של בני אדם וחיות, עבור תוכנית טלוויזיה חדשה. לא ששתי לקחת בכך חלק מכיוון שציפיתי שהתוכנית תהיה חד צדדית – כפי שהייתה התוכנית הקודמת של דוקינס. נציגת החברה, […] הבטיחה לי שהם מתכוונים להיות חסרי פניות : "אנו מאוד מעוניינים בדיון בין שני מדענים על מודלים שונים של חקירה מדעית". בהתאם להבנה שדוקינס יהיה מעוניין לדון על בסיס ראיות, ועם הבטחה בכתב שהחומר הגולמי יעבור עריכה הוגנת, הסכמתי להיפגש ונקבע תאריך.
לא הייתי בטוח למה לצפות. האם דוקינס יהיה דוגמטי וחסום מנטאלית באופן שלא מאפשר קבלת כל ראיה המנוגדת לאמונותיו, או שמא יהיה בן-שיח מהנה?דוקינס הגיע. הבמאי, ראסל בארנס, ביקש מאיתנו לעמוד פנים מול פנים, וצולמנו במצלמה ניידת. דוקינס פתח בכך שהוא סבור ששנינו בוודאי מסכימים על כמה דברים "אבל מה שמדאיג אותי לגביך, הוא שאתה מוכן לקבל כמעט הכל; המדע צריך להיות מבוסס על מספר מינימאלי של אמונות". הסכמתי שיש לנו הרבה במשותף "אבל מה שמדאיג אותי לגביך, הוא שאתה נשמע דוגמטי באופן היוצר רושם רע למדע, היוצר רתיעה בקרב הציבור." דוקינס הגיב שבאופן רומנטי, הוא עצמו היה רוצה להאמין בטלפתיה, אלא שאין כל ראיות לכך. מבלי לפרט, הוא ביטל כל מחקר בנושא בהינף-יד. לטענתו, אם התופעה היתה אכן אמיתית, הדבר היה "הופך את חוקי הפיסיקה על ראשם," אמר והוסיף: "טענות יוצאות מגדר הרגיל דורשות ראיות יוצאות מגדר הרגיל."
"תלוי למה אתה קורא יוצא מגדר הרגיל," הגבתי, "מרבית האנשים טוענים שחוו טלפתיה, בעיקר בהקשר לשיחות טלפון. במובן הזה, טלפתיה היא תופעה רגילה. הטענה שרוב האנשים חיים באשליות לגבי החוויות שלהם עצמם, היא היוצאת מגדר הרגיל; מהן הראיות-היוצאות-מגדר-הרגיל שלך?" דוקינס לא הצליח להביא כל ראיה מעבר לטיעון הכללי אדות הנטיה האנושית לשגות בהסקת מסקנות. הוא קבע, כמובן מאליו, שאנשים רוצים להאמין ב-"על-טבעי" בשל תקוות שווא. שנינו הסכמנו, שהכרחי לבצע ניסיים מבוקרים. סיפרתי, שזו הסיבה שבעטייה אני אכן מבצע ניסויים כאלו, כולל ניסויים לבדיקת הטענה, שאנשים יכולים לצפות מי מתקשר אליהם, כאשר המתקשר נבחר באקראי.שבוע לפני המפגש שלחתי לדוקינס מאמרים שפרסמתי בכתבי-עת מדעיים על מנת שיוכל לבחון את הנתונים טרם המפגש ביננו. הצעתי שנבחן בפועל את הראיות. דוקינס אמר בחוסר נוחות שהוא מעדיף שלא נבחן את הראיות.
"מדוע לא?" שאלתי."אין זמן, זה מסובך מידי. וזה לא נושא התוכנית," הפטיר.
המצלמה נעצרה. הבמאי אישר שגם הוא אינו מעוניין בראיות, שכן הסרט הינו פולמוס נוסף של דוקינס כנגד אמונות לא רציונאליות.
"אם אתם מתייחסים לטלפתיה כאמונה לא-רציונאלית," אמרתי, "בוודאי שראיות אודות קיומה הכרחיות לדיון. אם טלפתיה מתרחשת – רציונאלי להאמין בה. סברתי שעל כך אנחנו הולכים לשוחח. הרי הבהרתי מראש שאינני מעוניין להשתתף בעוד תרגיל הפרכה ירוד."
דוקינס הגיב, "זה לא תרגיל הפרכה ירוד, זה תרגיל הפרכה באיכות גבוהה."
אמרתי שהובטח לי שיתרחש דיון מדעי מאוזן הנסוב אודות ראיות. הבמאי ביקש שאראה לו את תכתובת האי-מייל עם העוזרת שלו. הוא קרא אותם בחוסר שביעות רצון ברור ואמר שההבטחות שנתנו לי היו שגויות. במקרה זה, אמרתי, בואכם לכאן הוא בבחינת הולכת שולל.
הצוות ארז ועזב. הסדרה, ששודרה ב 2007, נקראה: The Enemies of Reason ('אוייבי התבונה')
(כאן, שלדרייק מתאר בהומור את המפגש עם דוקינס)
הרוצה לעמוד על משנתו של שלדרייק, יוכל לקרוא את הריאיון שלו לגיל דקל (ריאיון מייל), בו הוא אומר בין השאר:
איך התפיסה הרציונאלית התפתחה ותפסה כזה מקום בחשיבה שלנו כיום? [40]
באופן אירוני, ניתן למצוא את השורשים של תפיסת העולם המכאניסטית של המאה ה-17 כבר בדת המיסטית העתיקה. התובנה המיסטית היתה שהמציאות היא על-זמנית ואינה משתנה. תפיסה זו התפתחה לפרדיגמה המדעית הפופולארית של ימינו. פיתגורס ואפלטון שניהם היו מרותקים על ידי האמיתות הנצחיות של המתמטיקה. במאה ה-17 זה התפתח לתפיסה לפיה הטבע נשלט על ידי חוקים על-זמניים שקיימים במוחו של אלוהים. תפיסת עולם זו הפכה לשלטת והשתלבה ביסודות של הפיזיקה המודרנית. [41]
תפיסה נוספת של חוסר שינוי שהופיעה במאה ה-17 נבעה מהמסורת האטומיסטית של המטריאליזם. פרמנידס (Parmenides), פילוסוף טרום-סוקרטי, הגה את הרעיון ש’מה שקיים הוא ישנו’, ואילו מה ש’לא קיים הוא איננו’. במילים אחרות, אם דבר מה ישנו, הוא אינו יכול להשתנות משום שעל מנת להשתנות יהיה עליו להיות ולא-להיות באותו זמן, וזהו דבר בלתי אפשרי. לכן, הוא הסיק שהקיום הוא דבר ספירה הומוגנית ובלתי משתנה. לרוע מזלו של פרמינדס, הפתרון של האטומיסטים היה שהממשות מורכבת ממספר רב של ספירות הומוגניות ובלתי משתנות. מה שנראה כשינוי בעולם ניתן להסבר, אם כן, במונחים של תזוזות של אותם אטומים. [42]
השילוב של מסורת מטריאליסטית זו עם המסורת האפלטונית הולידו את הפילוסופיה המכאנית שהופיעה במאה ה-17 והולידה דואליזם קוסמי שנשאר איתנו מאז: מצד אחד, יש לנו אטומים נצחיים של חומר בלתי-משתנה; ומאידך, יש לנו חוקים לא חומריים. בפיזיקה המודרנית, החומר נתפס כעת כצורה של אנרגיה; אנרגיה נצחית תפסה את מקומו של חומר נצחי, אך חוץ מזה מעט מאוד השתנה. [43]
את הספר והמלחמה עליו מתאר פרבר כך:
לאחרונה קראתי בספרו החדש והמרתק של ד"ר רופרט שלדרייק The Science Delusion ("אשליית המדע – להוציא לחופש את רוח החקירה"). הספר, שטרם תורגם לעברית, מראה דרך דוגמאות רבות כיצד הממסד המדעי מאובן באמונות, תפיסות ופרדיגמות המונעות ממנו להתקדם ולהיפתח להבנה מעמיקה יותר של המציאות. מובן, שאותו "ממסד" אינו רואה את הדברים בצורה זו, ומבחינתו הכיוונים שאותם מציע שלדרייק הם בבחינת 'פסאודו-מדע'. בשנת 1981, הרחיק לכת העורך הבכיר של Nature בקוראו לשרוף את ספרו של שלדרייק, "A New Science of Life", שכן, לטענתו, הספר מעוות את הבנת הציבור לגבי מהו 'מדע אמיתי'. ד"ר שלדרייק הוא ביולוג ואיש מדע, הפועל במסגרת המתודה המדעית. הרעיונות שהוא מציע – במושגים של היום – אכן מרחיקי לכת ואף מהפכניים. הביקורת שלו על הממסד המדעי נוקבת אך עיניינית ומנומקת היטב. אין זה המקום לדון בתכנים עצמם (זאת בכוונתי לעשות בעתיד), אלא בהלך הרוח האנטי-מדעי בעליל המאפיין, לצערי, אנשי מדע רבים כיום, אשר מזכיר את השמרנות הדתית הקיצונית שעליה רבים הם מרבים להתנשא וללגלג. אחת הסיבות המרכזיות לכך, שעליה עומד שלדרייק בספרו, היא האמונה המטריאליסטית-אתאיסטית שהשתלטה על המדע, ועל כך כתבתי בפירוט ב-על מדע ומדעיזם.
שלדרייק בעימות עם דוקינס:
דוגמטיזם במדע, עם ד"ר פיטר פנוויק:
מדוע מטריאליזם הוא לא התשובה:
יש משהו ניו-אג'י שהוא לא מאמין בו? גם לאשה ההודית שטענה שלא אכלה או שתתה יותר מ-20 שנה הוא מאמין.