ד מלחמות הכיבוש

 

ד מלחמות הכיבוש

לאופי מלחמות אלו באופן כללי, כדאי לעיין במאמרו של יגאל ידין 'אספקטים צבאיים וארכיאולוגיים במלחמות הכיבוש', המבסס את הריאליות של התיאורים.הת

יהושע מספר (יא יא) את חצור שרף באש, ישנה עדות ארכיאולוגית ברורה לחרבנה ושריפתה של חצור, ניפוץ כלי המקדש האלילי. ברור כי זוהי פעולת יהושע. כן ישנם סימנים להתישבות נוודית לאחר החרבן שלא החזיקה זמן רב, ולאחר מכן תקופה של שממון עד לתקופה המתאימה לבנייתה בימי שלמה (מחנים לא' עמ' 21 פרופ' ב. מזר. יגאל ידין "חצור" עמ' 82. תולדות א"י, תקופת הברזל א). פינקלשטיין ניסה לפקפק בתיארוך שכבת החורבן לזמן יהושע, אך משלחת חוזרת של אמנון בן תור אימתה את התיארוך הישן, ואת העובדה שהכובשים ניפצו פסלים וסמלי אלילות (בן תור, במאמרו ב'הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא'. תשסא' מאת י. אליצור. גילויים נוספים פורסמו בתקשורת ב23/7/12 על שריפת ארמון ועל ניתוץ ספינכס מצרי)

בהמשך נאחזו שרידי הכנענים שוב בחצור, ושיתפו פעולה עם סיסרא המצביא הגדול. שופטים (ד כג) מתאר כיצד יבין מלך חצור נכנע לפני דבורה. כותב אהרוני: "בחצור שנחרבה חרבן טוטאלי בתקופה הכנענית מורגשת ירידה תלולה ברמת החיים שנגרמה כנראה בעקבות מלחמת דבורה והשתלטות הישראלים על הדרכים שהובילו לחצור בנותיה ושדותיה". (הארכיאולוגיה של א"י בתקופת המקרא עמ' 194). סיסרא שר צבא יבין מלך חצור, המוזכר בשופטים (ד ב). מזכיר לנו את רשימת רעמסס בה מוזכרת קבוצה המכונה סיסרא ושכנה בגליל המערבי. (שמואל ייבין, אנצ"מ ערך סיסרא). על המלחמה בסיסרא ראה עוד: חשיבה מחוץ לקופסה.

יהושע (יב טז) ושופטים (א כב) מתארים את כיבוש בית אל ע"י בני יוסף: הממצא הארכיאולוגי מעיד כי את בית אל  כבשו בני יוסף באמצע המאה היג' ע"י שריפה והחרבה, ובצדה נוסד ישוב חדש ירוד (בנימין מזר, אנצ"מ ערך א"י עמ' 695,  אנצ"ע ערך בית אל. אהרוני, אטלס כרטא לתולדות א"י עמ' 43).

הרעיון של כיבוש העיר החתית בעזרת מציאת המבא המוסתר, המתואר בספר שופטים. תואם לידוע לנו על ערי החיתיים שהיו להם מנהרות כניסה נסתרות, כמו למשל בחתושה, Hattusha, תרבות זו בטלה במאה ה12 (אהרוני, אטלס כרטא לתולדות א"י עמ' 43)

בספר יהושע מוזכר החרם על יריחו, שלמרות שהיתה עיר במיקום אסטרטגי, פוריה, ומבוצרת. הוחרמה ונאסר לבנותה או לגור בה. עקבותיו של חרם זה ניכרות בארכיאולוגיה, כפי שכותבת קניון חופרת האתר: "עמדה יריחו עזובה מיושביה קרוב לארבע מאות וחמשים שנה השפעתם של איתני הטבע על העיר שהיתה הרוסה ביותר לפי המשוער היא שגרמה כנראה למרבית החישוף שהחפירות הוכיחוהו בראיות רבות" (חשפנו את יריחו" עמ' 197).

בספר יהושע מסופר על אירוע יחודי שהתרחש בעיצומו של קרב במורד בית חורון (יהושע י יא) "וה' השליך עליהם אבנים גדלות". ואכן ניתן לראות בשטח גושי אבן גדולים באיזור בית חורין תחתון מונחים בנטיה כאנכית בשדה וניכר שאינם במקומם הטבעי, באיזור סימנים לשבירה, פעילות וולקנית, ידיעות על מעיינות חמים (ד. גינזבורג, המכון הגיאולוגי, מובא בסוף דעת מקרא, יהושע "אבני אלגביש").

ביהושע (ט יא) מובא נוסח הברית בין יהושע לגבעונים, נוסח זה מקביל לנוסחי הצהרות דומות שנאמרו בין כובש ונכבש בתקופות אלו (פרופ' שמואל ליונשטם, אנצ"מ ערך משפט עמ' 636).

לשיטות הריגול של יהושע ביריחו (יהושע יז טו) יש מקבילות בימים ההם בשיטות המלחמה של הצבא המצרי בימי מלחמת רעמסס 2 בחתים, (פרופ' יהודה אליצור, אנצ"ע ערך יהושע עמ' 239).

בשופטים יח' מסופר על שבט דן הנודד צפונה. תיאור הליכתו של שבט דן צפונה קיבל כנראה לאחרונה ראיה ארכיאולוגית מעניינת, כדים אופייניים למרכז נמצאים רק בנחלת דן, (הארכיאולוגיה של תקופת ההתנחלות, פינקלשטיין 1986). קנקני 'שפת צווארון' מטיפוס דרומי נמצאו בדן שבצפון בעוד שקנקנים כאלו כמעט שאינם מצויים באתרים אחרים בגליל. א' בירן ראה בכך עדות להגירת שבט דן מהדרום צפונה, בהתאם למסורת המקראית (א' בירן, דן: 25 שנות חפירה, תל אביב 1992, עמ' 122-119). גם אברהם מלמט קובע: החפירות שנערכו בתל דן הוכיחו שבמאה ה12 בראשיתה התחלפה הבעלות על העיר (תשורה לשמואל עמ' 284).

ביהושע משורטטת נחלת דן הראשונה, לפני נדידתם, והנה יש דמיון בולט בין רשימת הערים הזו, לרשימת הערים שבממלכת גזר באגרות אל עמרנא (נדב נאמן, המערך המדיני וההשתלשלות ההיסטורית בא"י לפי תעודות עמרנא, חיבור לשם קבלת התואר ד"ר אוני' ת"א 1975 עמ' 78-87 ראה ייבין אנצ"מ ערך דן דני), בשום שלב מאוחר לא היתה דרך לדעת על גבולות הנחלה הזו המתועדים באל עמרנא כיחידה אחת, וכבר  בשלב מוקדם התרוקנה מדנים ואוכלסה בפלשתים ושאר שבטים מהאיזור.

לגבי האירוע של "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון", הביא וליקובסקי בספרו 'ארץ רעשה' עדויות רבות מכל קצוות העולם ליום ארוך שזמנו היה כפלים מיום רגיל (ראה גם כאן בקטע 'עדות ממקסיקו'), לאחרונה הוצע הסבר ע"י חוקרים ישראלים, הקושר את האירוע בליקוי חמה יוצא דופן, ראה כאן, וכאן, ובסרט המצורף, אלא שהסבר זה אינו תואם את התיאור המדוייק שבנביא. (לגבי האגדה האורבנית כאילו מחשבי נאס"א איתרו את היום הזה מתוך חישובים אסטרונומיים, ראה ד"ר טומי מיטשל המפריך טענה זו).

.

יושבי הארץ והאיזור

ספרות ההתנחלות נותנת לנו תמונה איזורית, שככל שאפשר לנו להתחקות אחריה היא נכונה ומדוייקת:

יהושע (י ב) אומר: "כי עיר גדולה גבעון כאחת ערי הממלכה". ואכן הממצאים הארכיאולוגיים מלמדים כי אכן בזמן ההתנחלות קמה באיזור ההר ממלכה אמורית חדשה שבראשה עמדה גבעון (אהרוני, תולדות א"י, תקופת הברזל א).

יהושע (יט ו) מזכיר את שרוחן, עיר זו לא היתה ידועה בהמשך, עד שנמצאה בכתבי יעחמס הראשון, וכן במצבת מישע (S. Ahituv, Canaanite Toponyms in Ancient Egyptians Documents, Jerusalem 1984, pp. 171-173; J. B.1 Pritchard, ANET, Princeton 1955, pp. 233-234).

סביר להניח שבמאה היג' דותן לא התקימה עוד ואת מקומה תפסה יבלעם כך עולה מן הממצא הארכיאולוגי וכך ניתן להסיק גם מן העדויות ביהושע יז' יא' ובשופטים א' כז כח' (פרופ' גליל)

יהושע (יב כד) מזכיר את מלך ירמות, מכתבו של מלך ירמות נמצא בתל אל חאסי (פרופ' זכריה קלאי, אנצ"מ ערך ירמות).

בתורה (במדבר יג כט) וביהושע מוזכרים "מלכי האמורי", מתעודות אל עמרנא למדנו שאיזור מסויים בארץ היה מלכות האמורי, ומלכיו כונו כך, כפי שכותב אהרוני (הארכיאולוגיה של א"יב תקופת המקרא עמ' 15).

יהושע (טו מא) מזכיר את בית דגון בנחלת אשר, על עבודת דגון בשפלה בתקופה זו ישנן עדויות מצריות, וכן בתעודות אל עמארנה מס' 317, 318 (אנצ"ע ערך דגון).

*כלי שאול הושמו בבית עשתורת באשדוד (שמואל א לא י), ובעוד מקורות במקרא רואים כי באשדוד היה גם בית דגון וגם בית עשתורת, ואכן בחפירות אשדוד בשכבה החמישית מתוארכת למאה היא' לפנה"ס נתגלו שני מקדשים האחד הקטן הוקדש לעשתורת, והגדול יותר לדגון. (ד"ר פנחס ארצי, האליל דגון, באתר דעת).

בספר שופטים (ג ג) נראה שלפלשתים היתה אחיזה עד איזור הירקון. ואכן כותב  אהרוני: בעמק החוף הגיעו הפלשתים כפי שעולה מן הרמוז בכתובים ומן המחקר הארכיאולוגי עד למעבר לירקון והלאה (הארכיאולוגיה של א"י בתקופת המקרא עמ' 232). באופן כללי בערים בהם דרו הפלשתים לפי המקרא נפוצה הקרמיקה הפלשתית (אטלס דעת מקרא עמ' 192).

שופטים (א לו) מתאר את גבול האמורי. גבול האמורי בקטע זה הוא גבולה של ממלכת אמורו-האמורי שבאיזור הלבנון הידועה לנו היטב מן המקורות המצרים של תקופת הממלכה החדשה (אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא מפה 69).

בשופטים (ג ח) מוזכר כושן רשעתיים מלך ארם, יש מזהים אותו עם ירסו ששלט בתקופה זו בארם נהריים ומוזכר בפפירוס מצרי, וכן מופיע כושן-ארם ברשימות רעמסס הג' (אברהם מלמט, אנצ"מ ערך כושן רשעתיים).

בשופטים (ב יג) מוזכרים הבעלים והעשתרות כעיקר האלילות הכנענית, ואכן כך עולה מתוך כתבי פילון מגבל ששימר את המסורת הכנענית (פרופ' שמואל ליונשטם, אנצ"מ ערך פילון מגבל).

בשופטים (ד יא) מסופר על הקיני שנטה אהלו בצעננים, השם "קיני" נתגלה בכתובת מצרית עתיקה כשבט שמי. (אהרוני, תולדות א"י עמ' 141 שמואל אברמסקי, אנצ"מ ערך קיני עמ' 144).