נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

האבולוציה, מוכיחה בורא או מוכיחה אקראיות?

מכון דוידסון יוצא בקול גדול לרגל יום השנה להולדתו של דרוין, להוכיח את צדקתו ההיסטורית, בכתבתו של ד"ר ארז גרטי (הכתבה שווקה גם בידיעות אחרונות, כקידום של הרצאה, בבחינת הטופ שבטופ לקידום האבולוציה). אלא שעיון בנתונים המענינים המופיעים בכתבה, מגלה שהם לא תומכים כלל באקראיות.

המקרה הראשון הוא אחד המפורסמים, הלטאות שוהעברו לאי בים האדריאטי, שהיו אוכלות חרקים, השתנו במשך 36 שנה ללטאות אוכלות מן הצומח. לשם כך השתנה מבנה הלסת שלהן, ואף נוצר מסתם חדש במיעיים שלהם, המאפשר את פירוק התאית.

ובכן, האם תיאוריית האבולוציה של דרוין (אנו מתכוונים כמובן למודל הניאו דרויניסטי) יכולה להסביר דבר כזה?

האמנם רצף של מוטציות אקראיות יכול ליצור שכלול כזה ב36 שנים? הרי בכדי ליצור מנגנון חדש במיעיים יש צורך במערכת שלמה שתיצור אותו, הוא לא יכול להיווצר בשיבוש אקראי בשכפול. זה לא יכול לקרות כ"כ מהר. ברור שהשינוי המהיר רק מוכיח שהיכולת לעכל תאית היתה בפוטנציאל של היצור מראש. שינוי התנאים רק היווה טריגר להסתגלות, והוא מוכיח את חכמת הבורא, ובודאי לא אקראיות. ראה ליפטון.

הדוגמא השניה לא קשורה כלל לאבולוציה, המדובר על תאים סרטניים המשתנים ולכן הטיפול אינו מזהה אותם. אין שום שכלול ואין שום מורכבות יתר, אלא להיפך, התא משתנה ומשתבש. דומה הדבר לאדם שנולד נכה ולכן פטור מהשירות בצבא, או שכדי שלא יזהו אותו הוא קוטע לעצמו את הידיים והרגליים ונראה יותר כמו צב. מזה לא יכולים להתפתח מינים חדשים. אם כי זה מוכיח שגם בשיבושים יש יתרון. (וזו בדיוק גם הדוגמא הרביעית).

הדוגמא השלישית, פשוט מדהים שאדם מלומד מביא ממנה ראיה לאבולוציה אקראית, נעתיק אותה כלשונה:

"מערכת החיסון שלנו מסוגלת להתמודד עם אינספור איומים, גם כאלו שלא נתקלה בהם מעולם. מה שעומד מאחורי מנגנון הזיהוי המתוחכם הזה הוא למעשה מנגנון של הורשה עם שינוי שתוצריו עומדים לברירה טבעית, או במלים אחרות – אבולוציה . במח העצם נוצרים מדי יום מיליארדי תאי דם לבנים. התאים החדשים זהים גנטית אחד לשני, אבל בתהליך ההתפתחות שלהם עוברים שינוי.

האזור שאחראי על מבנה הנוגדנים בתאי דם לבנים מסוג B עובר שינויים מכוונים אך אקראיים, ועקב כך כל תא כזה מייצר נוגדן שונה מעט מחבריו. פירוש הדבר שיש לנו בגוף הרבה מאוד תאי דם לבנים שיודעים לזהות הרבה מאוד מבנים, ונוצרו באופן כמעט אקראי. התאים הללו עומדים לשלושה מבחני ברירה טבעית עיקריים: הראשון מוודא שהשינוי שעברו לא פגע בתפקוד התא והוא מסוגל טכנית להיות משופעל; השני מוודא שהנוגדנים החדשים לא מזהים מבנים שקיימים בגוף, הרי לא נרצה שיתקפו תאים שלנו; והשלישי מתרחש הרבה לאחר מכן בתחנות איסוף המידע של הגוף – קשרי הלימפה. כאשר פולש לגוף חיידק או נגיף הוא מפורק וחלקים ממנו מגיעים לקשרי הלימפה ומוצגים בפני תאי הדם הלבנים. ברגע שאחד מזהה אותו הוא מיד מתחיל להתרבות ומתא אחד שמסוגל לזהות את החיידק נוצר צבא שלם של תאי דם לבנים שכל ייעודם בחיים הוא לחסל את  הגורם הפולש. רוב רובם המכריע של התאים לא צולחים את השלב השלישי, וטוב שכך. אך מתי המעט שנחשפים למבנה שהם יודעים לזהות, הם כוח משמעותי במלחמה בפולשים. לאחר ההתגברות על הזיהום שומר הגוף תאי זיכרון, המוכנים לזנק לפעולה אם חיידקים או נגיפים מאותו מין יפלשו בעתיד. למעשה, על זה בדיוק מבוססים החיסונים".

ז"א, יש כאן מנגנון מתוחכם שמשתמש באקראיות של השכפול, אבל ישנו מנגנון בקרה המפיק את מירב התועלת מהשכפול הזה, מישהו משתמש כאן בחוקי הטבע. הלזה ניתן לקרוא התפתחות אקראית?

זה דומה ממש לדוגמא האחרונה, שגרטי מביא בתמימות או בחוסר הבנה:

"האבולוציה אמנם מוגבלת למערכות חיות אבל גם במדעי המחשב אפשר ליישם עקרונות אבולוציוניים, ולא רק במודלים של אבולוציה. אלגוריתמים גנטיים הם תכניות מחשב אשר בנויה על עקרון הורשה עם שינוי ועמידה למבחן ברירה טבעית. באלגוריתם כזה מתרחשות מעין "הכלאות" של שורות קוד, נזרעות שגיאות באופן אקראי ונבדקת יעילות התכנה. אם הקוד החדש יעיל יותר, הוא עובר לשלב הבא. בצורה כזאת אפשר לבנות תוכנת מחשב המסוגלת להתייעל ולהשתפר בעצמה לאורך הדורות באמצעות מציאת פתרונות שמתכנת בן אנוש לא היה חושב עליהם, וזאת בזכות השימוש בכלים אבולוציוניים".

זו בדיוק הדוגמא בה מתכנן משתמש בחוקי טבע יציבים ומתוחכמים, כדי ליצור מערכות לפי רצונו ובפיקוחו. על זה אנחנו מדברים, לא?


כדאי לשים לב למאמרו של (דובר מכון וייצמן למדע) יבשם עזגד, בשם: אבולוציה עכשיו – גבול המהירות המותרת של חידושים והמצאות בעולם החי.

במאמר זה הוא מתאר את המפץ הקמבריוני:

"העידן הקמברי, שבו התפתחו תבניות הגוף של רוב היצורים המאכלסים את כדור-הארץ מאז ועד ימינו אלה. מעט מאוד חידושים התחוללו בתחום הזה מאז. במילים אחרות, כל השינויים האבולוציוניים שהתחוללו מאז העידן הקמברי, הם רק גרסאות של תבניות הגוף של היצורים שהתפתחו באותה תקופה יצירתית".

ועל כך הוא מעיר:

"הפרדוקס הביולוגי העמוק ביותר בעניין האבולוציה קשור לחוסר ההמשכיות המוזר הזה. מדוע תבניות גוף חדשות לא המשיכו לזחול ולהתפתח במשך מאות מיליוני השנים שעברו? מדוע תבניות הגוף העתיקות הן כל כך יציבות?…

כל המערכות הידועות של בעלי-החיים מתועדות היטב במאובנים מהעידן הקמברי. למעשה, נראה שהן הופיעו בבת-אחת ובאופן סימולטני. מסיבה זו, כמה פליאונטולוגים מתייחסים לעידן הקמברי כאל "מפץ גדול" של עולם החי. תפיסה זו מקבלת חיזוק לנוכח העובדה שאחרי העידן הקמברי המאוחר, פחת משמעותית קצב ההופעה של מחלקות חדשות…"

וכאן מביא עזגד הסבר פופולארי:

"ככל שהתקדם הזמן, האבולוציה האטה את קצב פעולתה. אם זה המצב, הרי שחצי ביליון שנים הוא, כנראה, פרק זמן קצר מכדי שיופיעו בו תבניות גוף חדשות".

טיעון אד-הוק זה, שנשמע רבות בכדי לתרץ את המציאות הפליאונטולוגית, מעורר בעיה:

"אבל בעלי-חיים שונים מפתחים בתוך זמן קצר יחסית עמידות כנגד רעלים שונים מתוצרת המין האנושי, הן חומרים מזהמים הכלולים בשפכים תעשייתיים והן תרופות אנטיביוטיות וחיסונים שונים שהחיידקים והנגיפים מפתחים עמידות כנגדם, לעיתים, בתוך שנים ספורות. אבולוציה מהירה נצפתה בדגים ובציפורים, גם כתוצאה מנוכחות של טורפים או אויבים אחרים בסביבה. אם כך, איך אבולוציה של אוכלוסיה חיה יכולה להיות כל כך מהירה, כאשר האבולוציה המתועדת ברשומות המאובנים כל כך איטית?

לאחר נסיונות הסבר שונים כותב עזגד:

"במילים אחרות, אין שום סיבה לחשוב שקצב האבולוציה בתחום של מין מסוים של בעלי-חיים, היה בעבר איטי יותר, או מהיר יותר מכפי שהוא עכשיו. מסקנה זו מחזירה אל השולחן את התעלומה של "המפץ הגדול" הקמברי (המתייחס להופעתן של מחלקות וסדרות של בעלי-חיים), ואת העובדה, שאין להתכחש לה, שתבניות גוף שתועדו במאובנים מאותה תקופה, קיימות ומאכלסות את רוב עולם החי בימינו.

נראה שההישרדות של תבניות הגוף שהתפתחו והופיעו באותה תקופה, אומרת לנו משהו חשוב לגבי דפוסי הפעולה של האבולוציה. עכשיו רק נשאר לברר מהו אותו "משהו חשוב".

עד כאן עזגד, ובכן, המשהו החשוב הוא, שהאבולוציה אינה חלק מהטבע, התפתחות מינים אירעה במהירות לא מוסברת בימי בראשית, והסתגלות מינים מתרחשת כיום במהירות לא מוסברת. כנראה שהאבולוציה היא מימוש פוטנציאל של הבריאה, ולא באמת שכפולים אקראיים המניבים פירות.

זה מתחבר עם התיאוריות של ליפטון, שהאבולוציה היא שכלול של המינים החיים, פוטנציאל הכלול בדנ"א מראש.

לכן כנראה חוקרים מאוניב' מישיגן לא מתרגשים כלל שהם פוגשים 'חומר המארגן את עצמו', חלקיקי ננו המתארגנים להם במבנים ב'תהליך התארגנות מתואם', "זה לא יוצא מן הכלל, זה הכלל", הם מפטירים.

וכפי שעולה מתופעת ה'התכנסות' (או 'התלכדות'), לפיה האבולוציה 'יוצרת' במקומות נפרדים ובזמנים נפרדים יצירות מדהימות בדמיונן, כשברור שהיווצרות תנאים אקראית אינה יכולה להביא להתפתחות של זאב טסמני דומה כ"כ לזאב הרגיל בחיצוניות ובמבנה השלד ובתכונות (קשה מאד עד בלתי אפשרי להבדיל בין השלדים שלהם, וגם מבנה הגוף ההליכה וכו'), כאשר גם לפי האבולוציה לא יתכן שנוצרו אחד מהשני או מאיזה אב קדמון קרוב, ועוד דוגמאות רבות לדבר.

לאחרונה התפרסם גם מחקרו של ד"ר חגי שפיגלר, שמוצא קשר בין קוד גנטי של דבורים לא סוציאליות לקוד גנטי של בני אדם אוטיסטים, לטענתו יש לאבולוציה ארגז כלים גנטי שהיא 'משתמשת' בו במקומות וזמנים שונים.

אך יש כאלו, שעבורם תמיד 'אבולוציה' היא מנטרת קסם, מין פריזמה שדרכה רואים כל התרחשות, כך פרופ' לילה גלייטמן, חברת אגודת הפסיכולוגים האמריקאית, בכנס של האגודה, עסקה בשאלה איך בני אדם לומדים שפה, וכיצד חרשים שלא דברו במשך שנים יכולים ללמוד שפה במהירות, ויש לה יופי של הסבר: "התפתחותה של ה-NSL מספקת, לדברי גלייטמן, דוגמא לאיכויות הטבעיות של השפה ולהתפתחותה המהירה יחסית תוך זמן קצר. "שפה אינה זקוקה לעידנים כדי להתפתח", סיכמה גלייטמן, "רק לשלושים או ארבעים שנה – ובמונחים אבולוציוניים מדובר בחלקיק שנייה". נראה כאילו למלה 'אבולוציה' יש אפקט מאגי…

ראה גירסא נוספת של אותה הטעות: "חוקרים יצרו אנזים המשעתק את עצמו".

 

 

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות