האיש שגילה את התודעה הקוסמית
האיש שגילה את התודעה הקוסמית
מוחו של ג'ייסון פאדג'ט עבר שינוי, הוא החל לראות את הבסיס הגיאומטרי שמאחורי החומר, מה שאנשי מדע השיגו ע"י חישובים מתמטיים, פאדג'ט רואה באופן מוחשי לגמרי, בלי שום השכלה. מתוך כתבה באפוק טיימס:
סון פָּאדְגֶ׳ט, 31, הערים מוס וג’ל על שערו הבלונדיני הארוך וסידר אותו בקוצים מחודדים בדיוק כמו שאהב. הוא זרק על עצמו את מעיל העור השחור ויצא לפגוש את החברים לעוד לילה של בילוי והנאה בבר הקריוקי האהוב עליו בעיר מגוריו טאקומה, במדינת וושינגטון. סמוך לחצות הוא הלך לבר להתרענן עם עוד כוס קולה. הוא הבטיח לחברים טרמפ הביתה לאחר הבילוי ולכן הקפיד לא להשתכר באותו לילה.
פאדג׳ט שם לב שעיניו של הברמן השתהו במשך שנייה ארוכה על הארנק התפוח שלו, אבל מיד סילק כל חשש מליבו. במילא הכול היה מלא בשטרות של לא יותר מעשרים דולר. הוא שפך את הקולה לגרונו בכמה לגימות והתקדם לעבר היציאה מהמועדון.
כשהיה צעדים ספורים מחוץ לדלת הוא הרגיש חבטה עזה בראשו שמוטטה אותו על ברכיו. בהתחלה הוא חשב שזו אחת ממחוות הידידות של חבריו שהיו קצת שתויים, אבל אז הוא הרגיש עוד ועוד חבטות ובעיטות ניתכות על ראשו. בתוך החשכה של הכרתו המתערפלת הוא הרגיש שתוחבים ידיים לכיסי מעילו, וכשלא הצליחו למצוא שם את ארנקו, המשיכו מתוך תסכול להמטיר על ראשו עוד אגרופים ובעיטות, לקלל ולצעוק, ואחר כך שמע רק את הלמות צעדיהם מתרחקים במהירות.
אחרי דקות ארוכות בהן הכרתו נעלמה ושבה מספר פעמים הוא הצליח להתרומם לאט על רגליו, מתנדנד לעבר מכוניתו, לא מבין לאן חבריו נעלמו. למזלו בית החולים היה קרוב. בבדיקות התברר שהוא סובל מזעזוע מוח קשה. הרופא נתן לו משככי כאבים ושלח אותו הביתה. פאדג׳ט לא ידע שבאותו יום אחרי תקרית השוד האלימה הוא השאיר את ה״אני״ הישן שלו בכניסה לבר ובמקומו נולד ג’ייסון פאדג׳ט חדש לגמרי.
במערה השחורה
״כשקמתי למחרת בבוקר כל העולם סביבי נראה אחרת״, מספר פאדג׳ט בראיון לאפוק טיימס, ״אבל חשבתי שיש לי הזיות בגלל כל משככי הכאבים שנתנו לי בבית החולים״. כשהוא מתאר איך העולם נראה לו אחרת, הוא מתחיל לדבר במהירות, בהתלהבות מדבקת, וקשה לעצור אותו.
כשפתח את הברז באמבטיה, הוא ראה מניפה של קרני אור ססגוניות יוצאות במאונך מזרם המים, לכל הכיוונים, עוברות את הכיור ומעבר אליו אל מה שנראה לו כאינסוף. כשהציץ לחצר מבעד לחלון, העלים על העץ נראו כמו אוסף של אינסוף משולשים זעירים מחוברים אחד לשני באינספור צורות.
בניסיון לעורר את עצמו מתוך מה שנראה כהזיות הוא הלך להכין לעצמו כוס קפה. כאשר מזג את החלב לקפה הוא ראה את החלב מסתחרר בתוך הקפה במעגל ועוד מעגל קטן יותר ועוד באינסוף מעגלים הולכים וקטנים משתלבים אחד בתוך השני בסדר מופלא, כמו בקונכייה. כל הדירה עצמה והחפצים שבתוכה הפכו לאוסף של צורות גיאומטריות.
פאדג׳ט היה בטוח שמשהו השתבש במוחו כי היו גם סימפטומים פיסיים: כאבים עזים, רעד בלתי נשלט ופרפורים בכל הגוף. בבדיקה נוספת בבית החולים וסריקת מוח נאמר לו שלא רואים פגיעה מוחית והסימפטומים בוודאי יחלפו בהמשך.
אבל הסימפטומים לא חלפו. כל העולם סביבו המשיך להיראות כמו אוסף של צורות גיאומטריות מסובכות שבהדרגה משכו את ליבו יותר ויותר במורכבות האינסופית וביופי שלהן. הוא התמלא סקרנות לחקור מה קרה לאנשים אחרים שחוו כמוהו פגיעה בראש. האם גם הם התחילו לראות את העולם באופן שונה?
הוא התחיל בחיפוש קצר באינטרנט שהלך והתארך כל יום עד שלאחר שבוע מצא את עצמו גולש ימים ולילות בניסיונות לפענח ולהבין מהן הצורות המופלאות האלה שהוא רואה, במקום העולם שהיה רגיל לראות קודם. מבחור שנשר מהקולג’ וכמי שהתעניין רק בחיי חברה ומסיבות הוא הפך לחוקר אוטודידקט שבוי בתשוקה אדירה לדעת ולהבין כל מה שקשור במתמטיקה ובמיוחד בגיאומטריה.
העולם החדש שנגלה לפניו נראה לו כל כך מושך ומלא קסם. העולם בחוץ, לעומת זאת, נראה כל כך מאיים, במיוחד ככל שחזר ועלה בדמיונו באופן כפייתי השוד האלים, עד שהוא החל לאבד עניין בעולם החיצוני. הוא התחיל לחשוש לצאת מהבית ולפגוש אנשים, אפילו חברים קרובים. יום אחד, בהתקף של פאניקה הוא כיסה את כל החלונות בבית בשמיכות כהות, מסרב לכל קשר עם העולם החיצון.
הוא סרב לענות לטלפונים מבני משפחה וחברים וכאשר הגיעו לבקר אותו ביקש מהם לעזוב. אחת לכמה שבועות הוא יצא לקניות הכרחיות בסופרמרקט כשהוא בודק וחוזר ובודק האם נעל היטב את הבית, נמנע להיתקל באנשים או לדבר עם מישהו.
באחת הגיחות הקצרות מהבית הוא קנה טלסקופ בתקווה להבין טוב יותר את היקום סביבו ואיך הוא עצמו מחובר ליקום. ״אולי זה היה כמו לחזור לרחם, לפני שאוכל לחזור לעולם כאדם חדש״, הוא כתב בספרו ״חבטה של גאונות״ שראה אור בחודש אפריל 2014 בארה״ב.
האור בקצה המנהרה
ארבע שנים חי פאדג׳ט בבדידות בתוך דירתו החשוכה שבעיניו נראתה כמו מערת קסמים. מתוך הצורות הגיאומטריות שהתגלו לעיניו ללא הפוגה, ומתוך מה שלמד במשך הזמן באינטרנט הוא הבין שהוא בעצם רואה היישר מול עיניו ייצוג ממשי של הנוסחאות המתמטיות שמסבירות תופעות שונות ביקום, שאותן כל כך התקשה להבין בימיו בבית הספר. כך המשולשים של העלים על העץ נראו כמו תצוגה חוזרת ונשנית של משפט פיתגורס, וכאשר אותם משולשים חותכים את עיגולי השמש שנופלים על העץ, הם נראים כמו פרוסות של הקבוע המתמטי “פאי”, אותו מספר טרנסצנדנטי שמתחיל בספרות 3.141592, ומעגלי החלב בתוך הקפה שלו הן כמו הנוסחה המתמטית של עולם הפרקטלים שניסח מתמטיקאי בשם בנואה מנדלברוט: צורות שחוזרות על עצמן כל הזמן בטבע, יותר ויותר קטנות, ובכל אחת מהצורות הקטנות נמצאת גם הצורה השלמה. פאדג׳ט ראה את השלם בכל חלק זעיר, בכל דבר שבו התבונן: עלה של עץ, אדווה במים, עננים וגוף האדם.
לפני השוד האלים לא הכרת את כל הנוסחאות האלה?
פאדג׳ט פורץ בצחוק ארוך ומתגלגל: “לא, לא הכרתי אותן, ולא החשבתי שום דבר שקשור בלימודים״.
למרות ההסגר והבדידות שכפה על עצמו התעורר בפאדג׳ט רצון עז לספר לאנשים איך הוא רואה את העולם. בפעמים המעטות שניסה לספר, אנשים לא הבינו ולא חוו את הפלא כמוהו. וכך מתוך תסכול רב הוא פשוט התחיל לצייר את כל מה שראה. להפתעתו, אף על פי שהיה ידוע במשפחתו כחסר כל כישרון בשרטוט או ציור, הציורים שלו יצאו מורכבים, מסודרים ומדויקים להפליא.
יום אחד, בתום ארבע שנים מאז התקרית, כמעט כמו שמסופר באגדות, תקופת “המאסר״ הסתיימה בבת אחת. פתאום התעורר בפאדג׳ט חשק לכריך עם צלי בקר. הוא החליט להתגבר על החשש לצאת מהבית וללכת לבית קפה בקניון הסמוך. ליתר ביטחון הוא לקח איתו את היקר לו מכל: תיק הציורים שלו. על השולחן בבית הקפה הוא פרש את הציורים כשהוא מחכה לכריך. אדם שישב בשולחן סמוך שאל אותו לפשר הציורים ופאדג׳ט קפץ על ההזדמנות הנדירה והסביר לו בהתלהבות את מבנה העולם כפי שהוא רואה אותו דרך הגיאומטריה.
“האדם, שלא אמר לי את שמו, הציג את עצמו כפיזיקאי מאוניברסיטה מקומית. הוא היה המום מההסבר שנתתי ואמר לי: ‘אתה הבנת מושגים מורכבים מאוד אבל אין לך מילים להסביר אותם כי לא למדת בצורה פורמלית. כדאי שתלך ללמוד אותם״’, כתב פאדג׳ט בספרו. פתאום הרעיון לחזור לקולג’ לא נראה הזוי בעיניו. הוא נראה כמו כרטיס הכניסה שלו חזרה לציוויליזציה. אף שההרשמה כבר הסתיימה הציורים שלו שכנעו את הנהלת הקולג’ לאפשר לו להיבחן במועד מיוחד, שבו השיג 100 והתקבל ללימודי מתמטיקה. בסוף השבוע לפני תחילת הלימודים הוא הוריד את כל השמיכות מהחלונות ונתן לאור השמש לשטוף את דירתו. הוא לא ידע שהכרה עוד יותר גדולה בכישוריו המיוחדים תגיע בהמשך הדרך.
הכרה מהקהילה המדעית
בריט ברוגארד היא פרופ’ לנוירולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת מיסורי בסנט לואיס, ארה״ב, ומנהלת המעבדה למחקר רב-חושי. את פאדג׳ט היא פגשה בכנס בין-לאומי בשטוקהולם של אנשים שחוו את העולם בעירוב של חושים (תופעה המכונה סינסתזיה) ושל אנשי מדע שחוקרים את התופעה. בין משתתפי הכנס היו כאלה שראו מספרים או אותיות כצבעים, כאלה שחוו מוסיקה בטעמים שונים, או שראו תאריכים כממוקמים בחלל. הסיפור של פאדג׳ט היה יחיד במינו בשני מובנים: המוח שלו הפך מושגים מופשטים כמו נוסחאות מתמטיות לייצוגים ויזואליים והיכולת הזאת התפתחה בשלב מאוחר בחייו בעוד שרוב האחרים נולדו כך.
ברוגארד הציעה לפאדגוט להיבדק במעבדה מיוחדת לחקר המוח באוניברסיטת אלטו בהלסינקי, פינלנד. בראיון לרשת הטלוויזיה ABC ב-2012 היא הסבירה שבסריקות המוח של פאדג׳ט התברר שבאזורים מסוימים המוח שלו נפגע וכדי לפצות על הפגיעה, אזורים אחרים של המוח שאינם נגישים בדרך כלל, הפכו לנגישים אצלו. התוצאה הייתה שהוא הפך להיות מבריק בתחום מסוים של ידע, תופעה המכונה “סוואנט״ (savant). היא הוסיפה ש״סינדרום הסוואנט הוא התפתחות של ידע או מיומנות ספציפית שיכולה להיות מתמטית או מרחבית שמתפתחת לדרגה קיצונית והופכת את האדם למעין סופרמן״.
אדם אחר שהתעניין מאוד בסיפור של פאדג׳ט היה ד״ר דארולד טרפרט, פסיכיאטר שנחשב לחוקר המוביל בעולם של סינדרום הסוואנט. במשך 50 שנות מחקר הוא תיעד 400 מקרים של סוואנט ורק אצל 30 מתוכם הידע המיוחד הופיע בשלב מאוחר בחייהם. הוא גם טיפל בקים פיק המנוח שהיה ההשראה לסרט “איש הגשם״.
פאדג׳ט מספר בספרו על הביקור שערך אצל ד״ר טרפרט בעיירה הציורית פונד דו לאק בוויסקונסין, ארה״ב. לאחר שבדק את פאדג׳ט ארוכות, וראה את הציורים שלו הוא אמר לו: “המקרה שלך הוא באמת מדהים. הפתאומיות של הופעת היכולות שלך, הדרמה של הציורים שלך והיכולות המתמטיות שגילית, הם מרעישים״. טרפרט גם אמר שלכולנו יש יכולות בלתי רגילות מתחת לפני השטח שבדרך כלל מודחקות מסיבות שעדיין אינן ידועות, אך לעתים במצבי מחלה או פגיעה הן צפות למעלה.
מה שנשאר לא ברור הוא איך פאדגוט רואה בני אדם, ואיך הם משתלבים בתוך כל הצורות הגיאומטריות שמתרוצצות ללא הפסקה מול עיניו.
כל היקום גוף אחד
קשה להאמין ולהבין אבל במפתיע ובאופן לגמרי בלתי צפוי, אחרי השוד האלים התפתחה אצל ג’ייסון אמפתיה עזה כלפי כל בני האדם.
“האמת היא שהאמפתיה הופיעה מיד יחד עם כל היכולות האחרות. אני מרגיש בעוצמה רבה רגשות של אנשים אחרים, את הכאב, את המבוכה שלהם, יחד עם הרגשות שלי עצמי. אני לא יכול לסבול לראות מישהו שנפגע או כואב לו משהו, או אפילו חש אי נוחות”.
אתה יוצא לעזור להם?
“בהחלט. גם עוזר וגם מדבר איתם כדי להפיג את המבוכה. אני מרגיש את הבדידות שלהם בתוך מה שקרה להם”.
האמפתיה כללה בסופו של דבר גם את אלה שהיכו אותו, אבל זה היה תהליך יותר ממושך וכואב. “בשלוש השנים הראשונות דמיינתי שאני עושה להם כל דבר רע אפשרי”.
בעודו עורך בדמיונו מסעות נקמה קשים, והופך כל אבן כדי למצוא אותם, בסופו של דבר כשמצא אחד מהם הפגישה איתו הייתה מפתיעה. “שאלתי אותו האם עשה דברים רעים בעבר והוא אמר שאף פעם לא עשה דבר כזה. אמרתי לו שאני מקווה לפגוש אותו מתישהו בעתיד. אם אגלה שהוא השתנה אוכל לסלוח לו. אבל האמת היא שכבר סלחתי להם.
הבנתי שאני חייב לסלוח להם כי כשאני מריץ את האירוע כל הזמן בראשי זה גורם לחרדה לחזור שוב ושוב.
“בנוסף, כשאני לוקח צעד אחורה ומסתכל על מה שקרה, הכול נראה מוזר מאוד: אם השוד האלים לא היה קורה, לא היו מתפתחות אצלי היכולות שיש לי עכשיו, לא הייתי חוזר ללימודים, לא הייתי פוגש בקולג’ את אישתי ששינתה את חיי לגמרי ולא הייתה לנו התינוקת שנולדה לנו עכשיו”.
האמפתיה והקשר הרגשי העז שג’ייסון חש לכל בני האדם מתחברים לאופן שהוא רואה איך אנחנו כולנו משתלבים בתוך היקום. “בני האדם ארוגים ומשתלבים בין כל הצורות הגיאומטריות שביקום. את, אני, העץ, היקום, הכול משתלב ביחד וחלק מאיזשהו מבנה גדול יותר. בעבר הייתה לי תחושה שאני נפרד מהיקום ומבני אדם אחרים, אבל היום אני רואה את הדברים אחרת. כמו שהגרעין הוא חלק מהתא, והתא הוא חלק מגופי, כך כל דבר הוא חלק ממערכת גדולה יותר. אז במובן המילולי ביותר כולנו קשורים אחד לשני וכל דבר שכל אחד מאיתנו עושה משפיע על הכול”…
המשך המאמר ניתן לקריאה במקור
מקרה מעניין אחר מתואר ב'מדע ושאר רוח':
ד"ר ג'יל בולטי טיילור היא חוקרת מוח שעברה שבץ מוחי: בוקר אחד, שטף דם חזק הציף את הצד השמאלי של מוחה וגרם לה לאבד שליטה על גופה ושכלה. לקח לה שמונה שנים להחלים מהאירוע הטראומטי הזה, ואז היא פירסמה בשנת 2008 ספר בשם My Stroke of Insight שבו היא מגוללת את סיפורה והתובנות שאליהן הגיעה. הסיפור שלה נוגע מאוד לשאלת ימין ושמאל שכן ד"ר בולטי טוענת שהיות שבמהלך השבץ נפגע התפקוד של ההמיספירה השמאלית, היא חוותה את המציאות בעיקר דרך ההמיספירה הימנית. על פי עדותה, זו הייתה התנסות עוצמתית באחדות עמוקה וטרנסצנדנטית ללא 'אני' שיוצר גבולות מלאכותיים. אין ספק שאכן היא חוותה את מה שהיא מתארת, אך האם חייבים גם לקבל את הפרשנות המדעית שלה בנוגע לתפקודי שמאל וימין? שפטו בעצמכם. לי נראה שהמוח התודעה, והאינטראקציה ביניהם ימשיכו להיות (לעד?) חידה שבה רב הנסתר על הנגלה.
בכל אופן, קשה להישאר אדיש לכנות והטוטאליות שבו שבה ג'יל מגוללת את סיפורה – בעיני אחד הקטעים המרגשים ביותר ב-TED, וגם קולע למהות של 'מדע ושאר רוח' (הבלוג הזה) – העשרת ההבנה המדעית במימדים נוספים של ההוויה שאינם אנליטיים או ניתנים לכימות.
על ד"ר ג'יל בולטי טיילור
ראיון עם ד"ר ג'יל בולטי בכלכליסט
אתר הספר My Stroke of Insight
האתר של ג'יל בולטי
ראה עוד: תודעה קוסמית כהוכחה לבריאה, מציאותו של אלהים ג: ההוכחות המוחשיות. הייתכן שהתובנות האינטואיטיביות, טובות לא פחות מהמדע המודרני?