נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

האם אני אחראית על הגברים? (צניעות)

שאלה: הלכות צניעות מאד מקוממות אותי, האם אני צריכה להיות מוגבלת כל חיי, בכדי שלא להכשיל גברים? מה ההגיון להטיל עלי את היראת שמים של הגברים?

תשובה: זו טעות נפוצה, אין מטרת הצניעות "שלא להכשיל אדם אחר בעברה". הצניעות היא צורת חיים הראויה לאדם.

הנשים, שהן "המין היפה", קבלו מתנת שמים בכך שיופיין מעורר תגובה טבעית וגורם לגברים לרצות בקרבתן. ולכן יש להם נסיון שאין לגברים, האשה מכירה את המציאות, ויודעת שהיא יכולה להשתמש בגופה כדי לזכות לקירבה הערכה ותשומת לב, אבל בכך היא מוותרת על היכולת לזכות לכל אלו בעבור חכמתה, מדותיה, כשרונותיה, ותכונות אחרות שהן ברוחה ולא בגופה.

הצניעות היא צורת החיים בה אדם לא משתמש בגופו כדי להתקדם וכדי שיראו אותו, אלא בתכונות הרוח שלו.

ולכן הצניעות היא לא כדי שלא להכשיל גבר באיסור, אלא כדי שלא להיות אדם הממקד את חייו ואת מה שיש לו להראות לאחרים – בגוף. כדי להיות אדם המתמקד בעיקר ברובד הרוחני.

האשה מטבעה רוצה להיות יפה, להתלבש יפה, ולהיראות יפה. בלי שום קשר לגברים. גם בעיני חברותיה, וגם בעיני עצמה. ואין שום קשר בין יופי לצניעות.

חוסר צניעות הוא חשיפת הגוף במקום שדרך לכסותו, אין בכך שום יופי, אלא רק פעולה של חשיפה, ככל שהאשה חושפת את גופה, היא מדברת בעזרת הגוף במקום בעזרת הנפש.

המושג "דרך לכסותו" נקבע ע"י חכמים, וכן נקבעו על ידיהם המקומות שדרך לכסותם, ראה באריכות ויכוחי עם פרופ' שנרב: האם ראו חז"ל את הצניעות כהלכה מחייבתכאן תגובות).

אמנם, "דרך" זו יכולה להשתנות, אבל השינוי יכול לבא על ידי בנות ישראל הצנועות. ולא שההלכה מתאימה את עצמה לכל תרבות, ולכן גם בת ישראל שבאה להתגורר באוסטרליה, בקרבת הילידים, אין זה אומר שבמקומה ה"דרך" היא להסתובב בלא בגדים בכלל, או באיזור חלציים בלבד.

הרב אלישיב כותב למשל, שגם לסוברים שע"פ ההלכה יש לכסות את החלק התחתון של הרגל, יתכן ששינוי המנהג בזה, הופך את המקום לכזה שאין הדרך לכסותו (קובץ תשובות, ראה הרחבה במאמר תגובה מורחב לשנרב- היש בסיס הלכתי לקוד לבוש לנשים).

הסיבה שבכל אופן הלבוש המקובל בחברה הדתית שונה מאד מהמקובל בחברה החילונית. היא שהלכות צניעות אינן אלא סימן חיצוני לחינוך הפנימי, לכך שהאשה הצנועה לא מציגה את עצמה בגופה, ולכן גם אם תיאורטית יכלו עוד דברים להשתנות מפני ה"דרך", הרי שדרכן של בנות ישראל הצנועות היא שלא לרצות לשנות, גם אם בתרבות שמסביב הדבר מקובל.

עדיין, ישנם הבדלים בין קהילות שונות, ורעיון מרכזי בצניעות היא שלא להתבלט יותר מדי, שכן התבלטות, במושגים של לבוש נחשבת כצעקה. צעקה בעזרת הגוף. ולכן בכל קהלה שומרת מצוות מקובלים קודי הלבוש וסגנון שנחשב כצניעות, והאשה הצנועה מתאימה את עצמה לטווח הלבוש המקובל באותו מקום.

נכון הדבר שחופש הלבוש בחברה המערבית נראה נח הרבה יותר, אבל אין כך פני הדברים בהכרח, שכן בסופו של דבר גם בחברה החילונית הלבוש החשוף הוא נורמה, מי שתימנע באופן שיטתי מהלבוש המקובל תהיה חריגה ומוזרה, וכך נערות נאלצות בעל כרחן להיכנס למירוץ החשיפה, שלא תמיד בהכרח נעים להן.

הפתיחות המדומה נמצאת כאונס וכפיה. כל הנשים בחברה המודרנית נאלצות ונאנסות לחשוף את גופן בצורה מביישת ולא אסתטית, מכח לחץ חברתי. אין ספק שרבות מהנשים מתייסרות ונפגעות מכך, ובמקרים רבים חשיפת הגוף בצורה כזו, הינה בושה ממש, ואעפ"כ היא אנוסה לנהוג בצורה משפילה זו, להוות אובייקט לאחרים, או לחילופין לחשוף חלקי גוף אינטימיים שכל אדם שפוי חש בושה לגלותם, משום שאם לא תעשה כן תיחשב לשמרנית, אינפנטילית, וכדו'. ועם הזמן היא אף איננה מבינה כמה שהיא סובלת מבלי משים, מתוך קהות חושים שנולדה ע"י שטיפת מח. וכך גם חזרה לתרבות שנהגה בשבטים האפריקניים לפני אלפי שנים, נחשבת להתקדמות.

צורת החיים המקובלת בעולם המערבי מכריחה את האשה להבין שאם היא איננה משפילה את כבודה בצורה כזו היא איננה שוה, שויה נמדד אך ורק בחיצוניותה, אין אפשרות להיות שונה מהחברה, וכך האשה הופכת בעל כרחה לאובייקט לספוק היצר של אחרים. התנהגות זו היא גם בנגוד גמור לאפייה, אולם היא מוכרחת להראות שגם היא שוה, וכך היא הופכת מאדם בעל ערך, לחפץ פיזי שערכו בעיקר בין שנות העשרים לשנות הארבעים ותו לא. ההשפלה גדולה עד כדי כך שהאשה היא אפקט פרסומי, כאשר חברה רוצה לשווק מכונית היא משווקת פרסומת היוצרת אסוציאציה בין תמונה של אשה לבין המכונית, בדיוק כמו השלט המוצב בכניסה לחנות הנעליים "קנה אצלינו זוג נעלי ילדים קבל ארטיק", פרסומת זו אינה מחמיאה לארטיק, אלא מבהירה לכל כי תאוות האכילה של הילד מושכת אותו לקנות נעליים. קצורו של דבר התרבות המודרנית כופה על האשה להזדנב על כרחה תחת דגל השויון ולהפכה לאובייקט גרוי תוך התעלמות מאישיותה. כל אשה היתה מעדיפה שיעריכו ויכבדו אותה כמות שהיא מבלי להכריח אותה להיות נתונה כל ימיה במירוץ בלתי אפשרי, משפיל, ומבזה, של חשיפת הגוף והעמדתו למבחנים חיצוניים כל העת.

תמונה עגומה זו מתוארת יפה בספר "נשים אוכלות את עצמן":

"הנשים כולן נמדדות כל העת בהשוואה למודלים שאינם ניתנים לחיקוי, כך קורה שהנשים סובלות מתחושת כישלון מתמדת.. התפקידים שהיו בעבר ברורים ומוגדרים לנשים הם היום ערטילאיים הרבה יותר, חסרי הגדרה ובעצם פרוצים.. הופעתה של האשה היא כרטיס הביקור היחיד או לפחות העיקרי שלה.. מסרי החברה מבטיחים.. שדרך גוף מושלם יהיו לנו חיים מושלמים.. התיחסות כזו גורמת לנשים לראות את גופן כערך 'מסחרי' כמכשיר לקבלת דברים 'טובים' בחיים, וזה הדבר המביא נשים וגם גברים לראות את גוף האשה כאובייקט שאפשר לעשות בו מניפולציות, לשלוט בו, לשנות אותו, להרחיב, להצר.. אשה החשה שעליה להתאים את עצמה למודל חיצוני תעשה הכל כדי לשנות את גופה כך שיתאים לאידיאל העכשוי כולל ניתוחים מסוכנים וכואבים. גופה הופך לשדה המערכה שבו מתחולל הקרב על המקובלות החברתית שלה, על הצלחתה בעבודה, ואולי אף על חיי המשפחה שלה ועל אספקטים רבים אחרים בחייה", (הוצ' מודן 1999 עמ' 24).

מצב יחסי אנוש בין נשים לגברים בדורינו הינו עוול משווע. רוב מערכות היחסים הבלתי מחייבות בין נשים לגברים מושתתים על רצון כיבוש ושליטה של הגבר, המסופק בעזרת דמיון כוזב של האשה כי הגבר מעונין באישיותה ובתכונות נפשה. הגברים בעצם מרמים בשיטתיות את הנשים, ואכן רוב מערכות יחסים אלו מתפרקות כאשר האשה מגלה את התרמית, והגבר מצדו מאבד את השליטה בה הוא חפץ בעיקר. החשיפה והזמינות של הגוף, לא מהווה גורם מייצב בקשר בין המינים.

עוד על צניעות ראה מאמרי: הרב דרור ברמה, הרב אברהם סתיו, הרב יובל שרלו.

ושימו לב גם לדברי דנה ורון:

 

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

2
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
1 Comment threads
1 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
2 Comment authors
צוות האתרריקי Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
ריקי
Guest
Member
ריקי

כתבתם: "הצניעות היא צורת החיים בה אדם לא משתמש בגופו כדי להתקדם וכדי שיראו אותו, אלא בתכונות הרוח שלו."
כתבתם גם: "רעיון מרכזי בצניעות היא שלא להתבלט יותר מדי"
אשה ששומרת על צניעות גופה אך מתבלטת בתכונות רוחה, כמו פסיכולוגית מחוננת, סופרת מפורסמת או מנהלת מצליחה, נחשבת צנועה או לא?