נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

האם המוות הוא באמת חידלון? ד”ר אבן אלכסנדר על ספרו

האם המוות הוא באמת חידלון? ד”ר אבן אלכסנדר על ספרו

השאלה מה קורה לנו אחרי המוות היא דיון שרבים מתרחקים ממנו כמו מאש, לא משנה מה דעתם. לא כך ד”ר אבן אלכסנדר, נוירו-כירורג אמריקאי, צאצא למשפחה מיוחסת של מלומדים, אשר עבר מפגש קרוב עם המוות ב-2008 ולא מסתיר את עמדתו בנושא. בטור במגזין TIME הוא מסביר.

ד”ר אלכסנדר פותח בכך שהגדרת הצדדים הקלאסית בדיון הנוגע לחיים אחרי המוות – מדע כנגד אמונה – עושה עוול ממשי לנושא. זהו דיון על חוויות אותנטיות של אנשים שנוגעות לשאלות העמוקות ביותר: מהו חומר, מהי תודעה ומהי מציאות. לכן שמירה על פתיחות מחשבתית היא קריטית להתקדמות בהבנה שלנו, זאת אם נרצה אי פעם להגיע לתשובות מספקות.

לאורך ההיסטוריה, הוא מציין, מוחות גדולים עמדו משני צדי המתרס וסיפקו טיעונים לכאן ולכאן. אולם כיום ההתנצחות הפכה מדיון של רעיונות לדיון של אידיאולוגיות, כשכל צד “יודע” שהוא צודק. הדבר החשוב ביותר הוא שהדיון לא מתרחש רק בין אנשים, אלא גם בתוך אנשים, בכל רגע ובכל מקום.

הוא נותן את הדוגמה של אלמנה בבית אבות: בימים מסוימים היא “יודעת” שבעלה עדיין קיים, בצורה זו או אחרת, למרות שהיא לא יכולה לחוש בנוכחותו הפיזית. לעתים היא אפילו מצליחה לקלוט את קיומו בתודעתה, גם אי שם מחוצה לה במקום שאינו עולם החומר, וגם בתוכה.

בימים אחרים היא מרגישה בחסרונו. היא יודעת שהתחושות שלה הן תוצאה של תהליכים כימיים במוח. היא מודעת לסביבה שלה, מרגישה את האטומים של הפלסטיק המרכיבים את הכיסא שעליו היא יושבת, היא רואה את העצים שבחוץ, שומעת אנשים מדברים, ויודעת שאת בעלה היא לא יכולה לקלוט עוד בחושיה. הוא לא קיים עוד במציאות הנתפסת שלה.

אז איך מכריעים?

לדעתו של אלכסנדר זה עניין של זמן עד שהמדע יגלה סימני הכרה באפשרות של חיים אחרי המוות. ב-300 השנים האחרונות, הוא מסביר, המדע הביא לתגליות מדהימות ששינו את התפיסה האנושית מקצה לקצה. לא נראה שהתהליך הזה הולך לעצור או אפילו להאט. הדיון העקר של מדע נגד אמונה אינו מוביל לשום מקום, וקיים עיסוק עמוק יותר בשאלה. קבוצה קטנה ונבחרת של מדענים החליטה להוריד את המחיצות ולקחת ברצינות את סיפוריהם של אנשים שעברו חוויות של חזרה מהעולם שאחרי.

המדענים הללו מאזינים לחוויות של החיים אחרי המוות שעברו אנשים לא מעטים, ומנסים לפענח מה משמעותם, תוך שמירה קפדנית על ערכים מדעיים כמו אמפיריות, סקרנות, ואולי החשוב מכל – פתיחות מחשבתית. אנו מכירים אחוז כל כך שולי מהיקום, שיהיה זה חטא מדעי לשלול בצורה נחרצת הסברים שאינם מקובלים היום. המעט שעל מדען לעשות, אומר ד”ר אלכסנדר, הוא להקשיב ולבדוק.

סיפורים על עולמות אחרים שקיימים מעבר לעולם החומר שלנו עשויים להישמע מופרכים מהיסוד, והדבר הקל ביותר לעשות הוא להסביר אותם כהזיות. אך צריך להתגבר על החסמים הללו, בדיוק כפי שהמין האנושי התגבר על התפיסה שהעולם שטוח או שהשמש סובבת את כדור הארץ. אלו היו תגליות ששינו את פני ההיסטוריה, אך בזמנן נחשבו להזויות לא פחות מחיים אחרי המוות.

מדענים מבינים שהם לא מבינים

לדעתו של אלכסנדר, היום אנו נמצאים בתקופת מעבר שבה המדע מתחיל להיפתח ולקבל את האפשרות שקיימות תופעות שהן מחוץ להישג ידו כרגע. הגילויים הללו, הוא אומר, עתידים להיות בעלי אפקט כה מהותי על המין האנושי, שהן ישנו אותו לנצח. הם יכניסו אותנו להלם, אבל יהיו מנחמים ומרפאים, כפי שהוא חווה בהתנסות שלו.

בספרו “הוכחה לגן עדן” מתאר ד”ר אלכסנדר באריכות את חוויית העולם שאחרי שעבר עקב חיידק במוח שהוביל אותו לתרדמת של 7 ימים: “כתוצאה, אני יודע שיופי, אהבה וטוב לב הם אמיתיים ושהנפש היא אמיתית. הם חלק מהגיאוגרפיה הממשית של היקום”. הוא ממשיך ומסביר כי העולמות שראה כשהיה  בתרדמת, עם פעילות מוחית השואפת לאפס, אינם מופשטים או תיאורטיים, אלא ממשיים מאוד, ואפילו יותר.

בעולמות האלה יש עצים, מים, דגים ושאר דברים ארציים. אך הם לא ארציים – לדבריו הם אמיתיים יותר מהדברים שקיימים בכדור הארץ. עולמות אלו מכילים דברים שיותר קרובים למקור האמיתי של הקיום הרוחני והחומרי. הוא משווה זאת לנהר: הדברים בעולמות שמעבר הם כמו המים הזורמים בחלקו העליון של נהר בהרים – הם קרובים יותר למעיין שממנו הם נבעו.

חווית החיים שלאחר המוות צלולה כמו מי מעיין.

המציאות שקושרת את כל העולמות הללו יחד היא אהבה

שום דבר אינו מבודד, זר או מוזנח. הכול שם הוא “אתה” ולא “זה”, כפי שמרטין בובר ניסח. אלו הם דברים שקשה לעכל, הוא מודה, אבל היקום שלנו הוא “לא רק יותר מוזר משאנו מניחים, אלא יותר מוזר משאנו מסוגלים להניח”.

כששאלת החיים אחרי המוות תיפתר, אותה אלמנה שיושבת על הכיסא ובוהה מחלון בית האבות בגעגוע, תדע שהישות של בעלה עדיין קיימת והוא לא אבד לנצח. יש לכך השפעה בלתי נתפסת על המין האנושי, ולכן הקשבה ומחקר של הנושא הם כל כך חשובים. אך כדי להבין דברים שהם מעבר לתפיסתנו, אמר פעם הפיזיקאי הגרמני וורנר הייזנברג, צריך לעתים לתת משמעות חדשה למושג ‘הבנה’.

ד”ר אלכסנדר מאמין שאנחנו נמצאים היום לפני קפיצה גדולה בדרך שבה אנו מבינים דברים, ובפרט עד כמה רחב ומוזר הוא היקום. אך במקום שזה יגרום לנו לחוש קטנים וחסרי חשיבות אל מול האינסופיות שלו, ההבנה החדשה תגרום לנו לראות כי אנחנו לא אירוע מקרי בשוליים של ההיסטוריה הקוסמית – אלא הלב שלו, הסיבה האמיתית לקיומו. הדיון בין מדע לרוח ייפסק וכולם יתאחדו סביב המשימה למפות את היקום בדרך שלא חלמנו עליה.

בשנת 2012 יצא לאור ספרו הראשון של ד”ר אבן אלכסנדר, הוכחה לגן עדן, ובשנת 2014 שחרר את ספרו השני, מפה של גן העדן, שניהם עוסקים בחיים שאחרי המוות מנקודת מבט של מנתח מוח מחד ואדם שעבר חוויה כזו מאידך.

מתוך: מהות החיים.


כאן הבאנו קטעים מספרו, ראה גם סקירתו של עופר בן חורין מחדשות המדע:

האם יש משהו שהוא מעבר למדע? מה קורה לאחר שאנחנו מתים? האם יש עולם הבא? אני חושב שהשאלות הללו מעסיקות רבים.

הספר “הוכחה לגן עדן” של ד”ר אבן אלכסנדר הוא ספר שאפשר להגיד עליו “קשה לעיכול”. הסיבה היא לא הפרטים הרבים שיש בו אלא סוג של ניגודיות אשר מתקיימת בין דפיו.

הניגודיות מתבטאת קודם כל בכותב הספר, רופא נוירוכירורג מעשי אשר צמח מעולם הרפואה והמחקר ובנושא הספר, חוויה חוץ-גופית רוחנית שעבר.

אקדים ואומר, לפני הסקירה, שאני עוסק בחקר הלמידה, הכתיבה ובדימות מוחי, אך אינני בקיא בתחומי ההכרה.

אתחיל בכך שהספר בהחלט מרתק לקריאה. את החוויה החוץ גופית (חווית סף מוות – NDA-Near Death Experience) , שעליה מספר ד”ר אלכסנדר, הוא חווה כתוצאה מדלקת קרום המוח חיידקית נדירה אשר נגרמה על-ידי חיידק אי-קולי עמיד (שבהתחלה סברו הרופאים שנדבק בו בישראל).

כתוצאה מחוויה זו שוהה ד”ר אלכסנדר בעולם מקביל, כאשר הוא משלב בספר בין חוויותיו בעולם זה לבין מה שקורה לגופו ולמשפחתו באותו זמן (מסיפורים ששמע).

העולם שאותו הוא מתאר הוא עולם שבו כל הזמן הוא מרגיש אהוב. בעולם הזה הכל מחובר, הזמן איננו לינארי והכל קורה בו-זמנית- מזכיר לי קצת את הארכיטיפים של העולם התת-מודע הקולקטיבי של קארל יונג בשילוב של אלמנטים מתורות רוחניות אחרות (קבלה, אהבה וחמלה).

בספר ד”ר אלכסנדר גם מקשר בין העולם שבו שהה כאשר היה מחוסר הכרה ללא ניאוקורטקס (קליפת המוח) משמעותי מתפקד לבין תופעות אחרות, כמו תופעה של צלילות חושית (המתרחשת כאשר המוח והגוף במצב מסוכן), צלילות סופנית (אשר חווים למשל חולי אלצהיימר ודמנציה לפני מותם) ותופעות תופעות מוחיות אחרות לא מוסברות ולא מקובלות מדעית (כמו טלקינזיס-היכולת להזיז דברים בעזרת המחשבה, טלפתיה, ראיית הנולד, תפיסה על-חושית ועוד).

מעבר לסיפור החוויה הרוחנית שעבר ותיאור לגבי מה שקרה לגופו באותו הזמן בבית החולים, מערב ד”ר אלכסנדר גם סיפורים לא פחות מרתקים מחייו, כמו עובדת היותו מאומץ, ניסיונותיו לאתר את הוריו, כניסתו לדיכאון בעקבות כך ובעיית השתייה שלו.

בהמשך הוא סורק הסברים מדעיים אפשריים לתופעה שאותה חווה ופוסל אותם אחד אחרי השני, ומסביר את מה שחווה בכך שהוא היה בעולם מקביל, עולם שאין למוחנו את התדר לקלוט אותו כיוון שהוא מסנן וממקד אותנו בעולם הגשמי שלנו.

הוא מתאר כיצד החוויה שלו דומה להרבה חוויות חוץ-גופניות אחרות של סף מוות שחוו אנשים אחרים ומגיע למסקנה שהתודעה והאישיות (נשמה/רוח) ממשיכות להתקיים מעבר לגוף.

לסיכום, אני בהחלט ממליץ על הספר, בזכות הניגוד שקיים בו ואולי בזכות התקווה שהוא נותן. קשה לשפוט ולחוות דעה על החוויה אותה עבר ד”ר אלכסנדר ועל מסקנותיו, בייחוד לאור ההשכלה אשר מלמדת אותנו לראות את המוח כיוצר האישיות וה”נשמה”. מאידך, בתוכי לפחות אני אכן רוצה להאמין שבסיום חיינו מצפה לנו העולם הזה, עולם שאולי מגשים את תיאוריית ה-M, שבה הכל מתחבר ואת גן-עדן. מאידך, עדיין לא היה אדם שמת לחלוטין והצליח לחזור כדי לספר לנו על כך- ואולי כן…

הרצאה של אלכסנדר:

 

 

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות