נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

האם הפילוסופיה המערבית אובייקטיבית?

השאלה נשמעת מוזרה, הלא זו מהותה של הפילוסופיה, לשאול את כל השאלות, לבדוק מדוע אנו מקבלים דעה מסויימת, להיות פתוח לכל האפשרויות, הפילוסופיה היא הבסיס האובייקטיבי של כל השאר.

הפרופ' בריאן ואן נורדן, המלמד פילוסופיה במכללת וסאר בנ"י, העוסק בין השאר ב"פילוסופיה רב תרבותית", טוען (במאמר בAEON שנערך ע"י ניג'ל וורברטון) שהתשובה היא שלילית. הפילוסופיה המערבית ממש לא אובייקטיבית, היא צרת אופקים, היא חסרת דמיון, ולדבריו אפילו שונאת זרים.

החשיבה האנושית היא מאד מגוונת, מסורות פילוסופיות עשירות יש גם בסין והודו בין השאר, אבל דברים כאלו אינם זוכים לשם "פילוסופיה" במערב, והתופעה הולכת ומחריפה. הפילוסופיה המערבית היתה פעם פתוחה יותר וקוסמופוליטים אומר ואן נורדן, התרגום הראשון לשפה אירופית של חלק מכתבי קונפוציוס נעשה ע"י אירופאים ב1687. הפילוסוף הגדול לייבניץ נדהם מרמזים לאריתמטיקה בינארית (מקצוע שחשב שהוא המציא) בכתבים סיניים דורות רבים לפניו. הפסיכואנלטיקאי קרל יונג עסק רבות בפילוסופיה כלל עולמית, וואן נורדן מביא דוגמאות נוספות לכלליות של הפילוסופיה המערבית בראשיתה.

כיום המצב שונה, ואן נורדן מציין לספרו של פיטר ק.ג. "גזענות ביצירת הפילוסופיה הקנונית (2014),", בעוד במאה ה18 תוארה הפילוסופיה כמתחילה בהודו או ביבשות אחרות במזרח, כיום אין לכך זכר. לפי פארק אפריקה ואסיה הוצאו מהקאנון הפילוסופי בעקבות ההגנה על הפילוסופיה של קאנט, וכך התפתחה ההנחה שאין קבוצה לא אירופית שיכולה לפתח פילוסופיה.

קאנט עצמו היה גזעני, בהרצאתו הוא מתאר את בני האדם מתוך אופק צר להפליא, וכך נראתה בעיניו ההיררכיה האנושית:

  1. גזע הלבנים מכיל את כל הכשרונות והמניעים בפני עצמו.
  2. ההינדים ... בעלי דרגה גבוהה של רוגע, וכולם נראים כמו פילוסופים. עם זאת, הם נוטים מאוד לכעוס ולאהוב. כך הם בעלי השכלה גבוהה ביותר, אבל רק לאמנויות ולא למדעים. הם לעולם לא ישיגו מושגים מופשטים (קאנט מדרג את הסינים עם האינדיאנים המזרחיים וטוען שהם) סטטיים... שכן ספרי ההיסטוריה שלהם מראים שהם אינם יודעים יותר עכשיו מכפי שהם מכירים זה מכבר.
  3.  הגזע של הכושים ... [הוא] מלא תשוקה ותשוקה, תוסס מאוד, פטפטן לשווא. הוא יכול להיות משכיל, אבל רק לחינוך כמשרתים, כלומר, הם יכולים להיות מאומנים.
  4.  העם האמריקני' אינו יכול להיחשב, כי הם חסרי תשוקה ותשוקה. הם לא אהובים, ולכן הם לא פוריים. הם מדברים בקושי, לא מטפלים בשום דבר ועצלנים."

על הסינים אומר קאנט: "הפילוסופיה אינה נמצאת בכל המזרח. ... המורה שלהם קונפוציוס מלמד בכתביו לא כלום מחוץ דוקטרינה מוסרית המיועדת לנסיכים ... ומציעה דוגמאות של נסיכים סיניים לשעבר. ... אבל המושג של מוסריות ומוסר מעולם לא נכנס לראשי הסינים ".

קאנט הוא אחד מארבעת או חמשת הפילוסופים המשפיעים ביותר במערב, הוא טען שהסינים, האינדיאנים, האפריקנים והעמים הילידים של אמריקה אינם מסוגלים לפילוסופיה. ופילוסופים מערביים בני זמננו לוקחים כמובן מאליו שאין פילוסופיה סינית, הודית, אפריקאית או אינדיאנית. אם זה צירוף מקרים, זה מדהים.

אפשר לטעון כי בעוד שהנחות הגזעניות של קאנט אינן ניתנות להגנה, המסקנה שלו נכונה, שכן מהות הפילוסופיה היא להיות חלק משושלת אינטלקטואלית מסוימת. זוהי עמדת ההגנה של קייל פון, (סטודנט לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת אמורי בג'ורג'יה), הטוען כי "הפילוסופיה" היא מילה ממוצא יווני, והיא מתייחסת רק למסורת שצומחת מתוך הוגים יוונים עתיקים.

הטיעונים האלו גרועים מאד, שכן אם להיטפל לטרמינולוגיה, אין אלגברה במערב, כי זו מלה ערבית. אם הפילוסופיה מתחילה באפלטון, מה היה סוקרטס? הרקליטוס? פרמנידס?

מרטין היידגר בספרו מהי פילוסופיה (1956),  טען כי:

הביטוי "הפילוסופיה המערבית-אירופית" שנשמע לעתים קרובות הוא, למעשה, טאוטולוגיה. למה? כי הפילוסופיה היא יוונית בטבעה... טבעה של הפילוסופיה הוא כזה".

בדומה לכך, בביקורו בסין ב -2001, הדהים ז'אק דרידה את מארחיו (המלמדים במחלקות הפילוסופיה הסינית) בהכרזה כי "בסין אין פילוסופיה, רק מחשבה", בתגובה להלם הברור של הקהל שלו, דרידה עמד על כך ש"פילוסופיה קשורה לאיזושהי היסטוריה מסוימת, לשפות מסוימות, וכמה המצאות יווניות עתיקות. ... זה משהו של צורה אירופית ".

ההצהרות של דרידה והיידגר עשויות להיראות כאילו הן מחמיאות לפילוסופיה הלא-מערבית כדי להימנע מהסתבכות במטפיזיקה המערבית. למעשה, ההערות שלהם הן מתנשאות כמו דיבור על "פראים אצילים", אשר אינם נגועים בהשפעות המשחיתות של המערב....

המקרה של יוג'ין סאן פארק ממחיש את הגישה. כאשר סאן פארק היה סטודנט במחלקה לפילוסופיה של הזרם המרכזי במערב התיכון של ארצות הברית, הוא ניסה לעודד גישה מגוונת יותר לפילוסופיה באמצעות תמיכה בתשלום לסגל המתמחים בפילוסופיה הסינית או בפילוסופיות אחרות. הוא מדווח שמצא את עצמו "מבולבל שוב ושוב על ידי בורות, ולפעמים, גזענות", אחד מחברי הסגל אמר לו: 'זו המסורת האינטלקטואלית שאנחנו עובדים בה. קח אותה או תעזוב אותה'. כאשר סאן פארק ניסה לפחות להתייחס לפילוסופיה הלא-מערבית בעבודת הדוקטורט שלו, הוא יעץ לו "לעבור למחלקה ללימודי דת, או למחלקה אחרת שבה "מחקרים אתניים" יתקבלו בברכה רבה יותר"...

סאן פארק בסופו של דבר נשר מתוכנית הדוקטורט שלו, וכיום הוא יוצר סרטים. כמה תלמידים אחרים - במיוחד סטודנטים שהיו עשויים להביא מגוון גדול יותר למקצוע - כבר היו מנותקים מההתחלה, או שהם נשרו לאורך הדרך, משום שהפילוסופיה אינה אלא מקדש להשגת זכרים לבנים?

כמה פילוסופים יסכימו (באי-רצון) שאולי יש פילוסופיה בסין או בהודו, למשל, אבל במקרה כזה מניחים שהיא איכשהו לא טובה כמו הפילוסופיה האירופית.

ואן נורדן ממשיך ומביא דוגמאות, הוא מתנצל על כך שדוגמאותיו קשורות בעיקר בפילוסופיה סינית, משום שזה תחום שבדק אותו, אבל לטענתו פילוסופיה קיימת בכל קצווי כדור הארץ, והקתדרות לפילוסופיה במערב מתעקשות לעסוק אך ורק בהגיגים אירופיים, בניגוד למהות של המקצוע, שאמור לתהות על הבסיס.

חשוב לזכור זאת, כאשר פופוליזאטורים של פילוסופיה צווחים בשם "הפילוסופים" או בכלל "מקצוע הפילוסופיה" מסקנות עגומות ומטריאליסטיות התואמות את הלך הרוח העכשוי מאד, ובכן, הפילוסופיה הרווחת במערב עדיין צרת אופקים, היא מגדירה את עצמה מכח עצמה, ולא פתוחה מספיק לדעות אחרות.

חיזוק נוסף לדברים אלו, מוצאים אנו בספרם של כמה מחברים ישראלים, נסיון מעניין נעשה לתמצת פרקי פילוסופיה מן המזרח לעומת פילוסופיה מערבית ("פילוסופיה במזרח ופילוסופיה במערב", הוצ' יחדיו 1978, מחברים: בן עמי שרפשטיין, שלמה בידרמן, דן דאור, יואל הופמן), מחברי הספר כותבים:

"אם חושבים על התפקיד הפילוסופי של הפאסקאלים, הקירקגורים והניטשה'ים הגדולים, יוצאי הדופן הבלתי שיטתיים, ולאחרונה, זה של הוגים כמו קאמי וסארטר ואולי אף היידגר. נראה שיהיה זה הגיוני לומר כי היוגה והצ'אן בודהיזם למרות הנחותיהם הדוגמאטיות מעמיקים יותר מבחינה פסיכולוגית, ולכן אנושית, מאשר פאסקאל וגירקגור, ובדרכים אנאליטיות מסוימות ואולי אף תרפויטיות, יותר מאשר ניטשה, קאמרי וסארטר. נראה אף שהגיוני לומר שהמחשבה האסתטית הסינית היא לא פעם גמישה, אנושית ומשכנעת יותר מאשר האירופית. אם לבחור במקרה יחיד מהעבר הקרוב, לרעיונות האסתטיים של פול קלי יש גוון ואולי אף תוכן סיניים, אך בניגוד לסינים אין התורות שלו מושרשות בבירור במסורת כלשהי או מתיחסות בבירור לציורים כלשהם פרט לשלו עצמו, ובמידה מסויימת לאלה של קאנדינסקי", (עמ' 99).

"בדוגמאות אלה ובאחרות לא היה די לשכנע פילוסופים מערביים רבים שקיימת פילוסופיה, במובן שהם מוקירים במיוחד, מחוץ למסורת המערבית. באופן כללי נראה שהם האמינו שהמחשבה המזרחית היתה קדם פילוסופית או חוץ פילוסופית, כלומר היתה מורכבת מכללי התנהגות מסורתיים או מנוסחאות לגאולה מיסטית. נראה שהם לא יכלו להאמין שאנשים לא אירופיים עשויים לעסוק באינטלקטואליות קונסטרוקטיבית, בטיעון ההרפתקני, או בניתוח הלוגי, המזוהים במערב עם פילוסופיה.

מובן שהם טועים. הסיבה לטעותם אם נהיה גלויים היא קוצר ראיה תרבותי או בורות אישית. שניהם נובעים מחינוך לקוי. החינוך המערבי, אם בפילוסופיה ואם בתחומים אחרים, מעולם לא התענין ברצינות במחשבה של מישהו או משהו שלא נטמעו זמן רב במסורת המערבית", (עמ' 10-11).

לפי המחברים האלו צורת הלימוד המערבית מציגה רק את שיטת החשיבה האירופית. אדם אינו מוכן לשוב ולנסות ללמוד שיטת חשיבה אחרת, לאחר שהוא רואה דוגמא או שתיים, נהיות בעיניו כל שיטות המזרח כערבוביה אחת בעלת תכונות דומות, וחסרות ערך. יש לציין כי גם האוניברסיטאות במזרח אינן אלא שלוחות של "מערביזציה" ומתנהלות לפי הדוגמה המסורתית. אין שום משמעות אצלינו לכינוי "פילוסופיה" עבור דברים שנאמרו שלא במסגרת אוניברסיטה מערבית,

 

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *