נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

האם זו נאורות?

הויכוח התרבותי המפלג את העולם המערבי, ובעיקר בארה"ב וישראל, סובב רבות סביב ה'נאורות', בשמה משתמש בעיקר צד אחד, הצד הליברלי, בשם הנאורות משליטים את המטריאליזם, את שיח הנרטיבים, את הדה לגיטימציה לדת ומסורת יהודית.

מה היא נאורות? לאיזה מרחקים אפשר להגיע מכחה? על כך כותבת גלי בת חורין (קטעים מתוך מאמרה: נאורות, מה היא לא?):

"קבלת האחר" של הנאורות היא הרעיון שגם מדלת העם יכול לצמוח ניוטון חדש – כי אין "דם כחול". אך מנגד – קריטריון הקבלה הוא שהאחר מתאים את עצמו לעקרונות הנאורות – ולא – שהנאורות חייבת להתאים את עצמה לכל רעיון עיוועים רק משום שמישהו הגה או בא מתרבות אלילית נחשלת...

נאורות היא גם רעיון הקידמה: לא פוסלים רעיונות חדשים – (אבל בשום אופן לא מקבלים אותם רק בגלל שהם חדשים . זה – כמעט דבר והיפוכו).

מה לא נאורות

השמאל היום הוא תנועה פוסטמודרנית פרוגרסיבית, בין אם שמאלנים מודעים לכך או לא.

הפרוגרסיביות ("קידמתיות") היא ניכוס של מושג הקידמה, ששייך לנאורות, אלא שהוא למעשה הולך כל הדרך חזרה לטרום-נאורות, קרי ימי הביניים -אבל לא אלו של גאוני הסכולסטיקה אלא של ההמונים הנבערים עם הלפידים, אלו ששורפים מכשפות.

הפרוגרסיביות מצד האחד הוא פוסטסטרוקטורליסטי (פוקו ושות'). מצדה השני, היא דור חדש של מרקסיזם

מהצד הפרוגרסיבי:

אין אמת מוחלטת. אין אמת בכלל. כל אחד והאמת שלו. זה רלטיביזם. ההפך מנאורות.

כל בני האדם שווים ולכן אין תרבות אחת טובה מהשניה. הנאורות  הליברלית, לעומת זאת, ראתה עצמה, בצדק, כתרבות האחת הגיונית וראציונלית אשר מוכנה לקבל כל אחד מכל מעמד – ובתנאי שערכיו יהיו ערכי הנאורות.

השמאל היום רואה בערכי המערב הנאור והליברלי את הרע בהתגלמותו:  תרבות קלוניאליסטית, שוביניסטית, "מהותנית", פאשיסטית – הרע המוחלט.   זאת למרות ששום דבר לא אמור להיות מוחלט שם,  אבל אין להם בעיה עם סתירות לוגיות בדיוק משום שהם אנטי-הנאורות. ההוגים הפוסטמודרניים ראו עצמם מעל להגיון. ההמונים, תומכיהם, נמצאים כבר הרחק מתחת לו…

בורות  היא החטא המוחלט בנאורות, בפרגורסיביות- הבורות מבורכת: אי ידיעת תכני המערב משמעו – נשמה נקייה מפני הטיות גזעניות, קולונואליסטיות ומשעבדות. התחליף להשכלה מערבית: אין.  או, לייתר דיוק: פוליטיקה חברתית- מרקסיזם ו"צדק חברתי". בפרוגרסיביות,  ככל שאתה יודע פחות – ככה אתה יותר נחשב. כי כל מה שניתן לדעת – רווי כולו בגזענות המערבית.
זו לא פרשנות שלי – זו האידיאולוגיה.

כל מה שאדם צריך לדעת היום, כדי להיות אדם ראוי בחברה – הוא את התיאוריה החברתית הפרוגרסיבית. לתיאוריה הזו יש ערך מוסרי אחד ויחיד- סובלנות (שאר הערכים הם יחסיים — לכל תרבות יש ערכים אחרים -כך שפדופיליה זה בסדר, אם אתה מוסלמי).

אלא שכמובן, הערך היחיד הזה חסר כל משמעות – משום ש"סובלנות" היא ערך שמארגן את שאר הערכים. שאינם בנמצא מתוקף הרלטיביזם. לכן לפרוגרסיביות אין למעשה ערכים, ואסור להם לדבר בשם ערכים. מה שנותר הוא – רגשות כך שהם מדברים על "חמלה" ,"אמפטיה", "יחס לאחר" "עלבון" "בושה" ונתקפים חמת זעם ילדותית כשמישהו לא מסכים עם הקביעות ה"מוחלטות" שלהם.

אלא שגם "רגישות" שהיא רגש, צריכה היתה לעבור מסננת של השכל. כי בלי שכל קל לבצע באווילים האלו מניפולציות שגורמות להם לחמול על המיעוט המוסלמי המונה רבע מאוכלוסית עולם, בשל ההתעללות האכזרית, האגרסיבית והרצחנית של הרוב היהודי הארץ ובעולם. כי ככה זה כשמטומטמים.

בכל אספקט מהותי השמאל הפרוגרסיבי, כלומר, השמאל – הוא ההפך המוחלט והסימטרי מערכי זרם הנאורות, ולמעשה- הולך ומתקדם בפרוגרסיביות מואצת כל הדרך אל הנחשלות המושלמת...

השמאלן הפרוגרסיבי למד במדעי הרוח ולכן לא רכש כלי חשיבה. כך שגם במציאות פשוטה לא היתה לו יכולת שיפוט. לא כל שכן, במציאות פוליטית מורכבת, כשהוא גם מאמין במה שאמרו לו -שהכל רק טקסט, עם אינסוף פרשנויות. לכן השמאל מקצר לעצמו את הדרך ומאמין בכל מה שאומרים לו, שאדם הגון צריך להאמין בו. ומי שאומר לו את הוא המרצה המרקסיסטי או הפוסטמודרני באוניברסיטה. ופרשן החדשות, ש"למד" באותו מקום...

להיות היום בשמאל זה להשתיק בשם חופש הדיבור, זה להיום אלים כנגד "אלימות", זה להיות פלורליסט, אבל רק כלפי הסיסמאות של מי שעבר אותה שטיפת מוח שלך. זה החירות לפרוק כל דחף אלים כנגד מי שאתה החלטת להדביק לו תווית של "פאשיסט" – בגלל נדמה לך שהוא לא מקבל את הזכות להגדרה עצמית של ה"אחר". זה לקבל את ה"אחר" אבל רק בתנאי שזה "אחר" שה"ימין" לא יסכים לקבל. כדי שיהיה על מי להתנשא מוסרית. על ידי תמיכה במחבלים, למשל. זה להאמין ברב-תרבותיות מתוך הנחה מובלעת – שכל בני האדם זהים וכולם שמאלנים ליברליים כמוהם עמוק בפנים. גם דעאש, אבל רק לא ה"ימין". בקיצור, עייפתי. להיות שמאלני זה להיות מטומטם גמור....

עד כאן מתוך 'מה לא נאורות'. להלן מתוך: מבוא לשמאל, בו היא טוענת בין השאר, לקשר בין שמאל, מטריאליזם, והתנגדות למסורת ודת:

"השמאל תופס את העולם כקונקרטי וחומרי. כל מה שמעבר לחומר – אלו סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, או ליתר דיוק, סיפור שמעמד שליט מוכר להמונים כדי שימשיכו להשלט. אלו כל הסיפורים הגדולים, המיתוסים, האתוסים, הדתות, הרגש הפטריוטי, החבר הדמיוני שממציא האדם רק כדי לסגוד לו. קדושת אבני הכותל שצריך כביכול למות למענה, סיפורי מעשיות לילדים רפי שכל על היותנו עם סגולה, (או עם בכלל). כשלמעשה החיים הם כאן ועכשיו, זה כל מה שיש, הקיום קונקרטי וככל שאדם הוא נאור יותר ומפותח יותר כך הוא מנער מעליו שיירים של אגדות וסיפורי עם.

לכן השמאל חותר לשחוט פרות קדושות במטרה לחיים של עם ככל העמים, חיי חולין הנתפסים כנורמליים ללא אמונות טפלות, עודף פטריוטיות או רדיפה אחר ממון כסוג של אלוהות פטישיסטית...".

איך זה מתקשר למדעי המגדר ולפמיניזם הרדיקלי?

 

"חברה מתוקנת היא חברה שיוויונית (המושג הזה הולך ומקצין משיווין הזדמנויות לשיוויון בתוצאות, קרי, לא די בכך שלנשים יש שיוויון זכויות מוחלט – הן מדוכאות על ידי החברה לכן יש להעניק להן קדימות בכל דבר ועניין – ולאלץ את החברה להביא על ידי חקיקה שמול כל גבר מצליח תהיה גם אישה מצליחה בדיוק כמוהו).

חברה שיוויונית מתוקנת לא מבחינה בין זהויות, אין זהויות כלל. הן פיקציה. כולם נולדים שווים והעובדה שקיימים פערים תהומיים בין בני אדם שיש להם הכל, לבין בני אדם שאין להם כלום- הוא אבסורד ותוצר של עוול. ישנם אמנם הבדלים בין אנשים: האחד יכול לקפוץ לגובה שני מטר, והאחר לא עובר את המטר. אבל אין מצב בעולם שאדם יכול לקפוץ מאה אלף מטר. ואם כן, מדוע ישנם אנשים עשירים פי מיליון מאחרים? האבסורד הזה הוא תוצר של עוול וניצול. את זה השמאל מבקש לתקן.

בחברה מתוקנת, לכולם ללא כל הבדל צבע, מין, לאום, נטיה מינית, מיגדר לא בינארי- כולם בני אדם כמוני וכמוך, זה מובן מאליו ולכן מגיע להם לקבל אותן זכויות ואותן תוצאות מעמל.

הסיבה לכך שדווקא בשמאל צמחה פוליטיקה של  זהויות היא, שהחברה הנוכחית כל כך מקולקלת עד שהיא מפלה כמעט כל סוג וקבוצה שאינה שייכת לאליטה השלטת של הגבר המערבי הלבן. פוליטיקת זהויות נועדה למיין את המדוכאים ולפעול להשבת הצדק, לביטול הגזענות וההדרה הדכאניים). כשהאדם יהיה חופשי בחברה המתוקנת הוא יהיה שונה מאחרים בדרכו הוא, ושום  ביטוי של ייחודיות לא יהיה מודר מהחברה. אבל עד אז, על השונים להתאגד יחד להלחם באחידות של ההגמוניה....

זה לא האיסלם שאשם באלימות. כל דת יוצרת מצוקה, שעליה היא גם נותנת מענה. הדת היא אופיום להמונים  – מייצרת סבל קיומי ומפצה בתחליפי סם שמביאים להתמכרות: מי שלא מכור לסם לא זקוק למנה נוספת ממנו. מאחר שמצוקה היא הסיבה העיקרית לקיום כל דת, אם ישראל תחדל מלגרום מצוקה לערבים הם ממילא ישמטו את הדת -שהיא מפלט לסבלם. ואז גם האיסלם לא יהווה איום, לא משנה מהם תכניו...

אמונה דתית היא כל מה שהשמאל רואה בו "מבנה-על" כלומר, שקר אידיאולוגי בשירות המדכאים למטרות הנצחת הדיכוי. בישראל, להערכתי ומניסיוני, התפתחה כבר פרנויה של ממש מ"כפיה דתית" והפחד הלא ראציונלי הזה גורם לחלק מהשמאלנים לשטום את הדתיים באופן כל כך עמוק, שחלקם יעדיפו לחבור למוסלמים עויינים לישראל, כבני בריתם במלחמה בדתיות, הנתפסת כקנאות משיחית – שעלולה לגרור את ישראל למלחמות מיותרות למען אבנים קדושות".

אם אתה הקורא מקבל את ההנחות האלו, ברור שתסכים לטרור הנאורות, אם אתה רואה אותן כהזיות תלושות מהמציאות, אתה מבין לכל הפחות מה משמן את גלגלי התעמולה ה'ליברלית' ואיך תמיד היא מתקשרת למטריאליזם, שנאת דת, והתפרקות מכל נכס אנושי וממשי.

גב"ח גם מדגימה איך שיח הנרטיבים מפעיל אלימות מילולית חסרת כל משמעות, לאור אמירתה של אשה מסויימת, שהיא מזועזעת כולה מהחלפת שמו של בית חולים מסויים להיקרא על שמו של יצחק שמיר:

זעזוע הוא משהו שבין חמלה לשנאה: משהו גורם לנו לחוש כאב בשל כאב של זולת, והכאב הפרטי הזה מעורר תחושות זעם – שכשהן מצטברות יחד, נולדת שנאה. גם זעזוע אינו נשלט. אבל להבדיל מחמלה – תחושת הזעזוע היא דווקא רגישה מאד למידרוג הגיוני. כלומר, בעולם שבו ילדים בסוריה מורעבים למוות, וילדות בכל מקום תחת שליטת דעאש נמכרות כשפחות מין – רגש הזעזוע שלי הופך להיות קהה לנוכח זוועות ממשיות אבל פחותות במידת מה, כמו שינוי שם של בית חולים.

זה לא רק אני, ככה זה אצל כולנו.

כל אלו אינן טענות מדעיות אמנם, אלא רק אבחנות שלי, שאני מציעה להגיון שלכם אחרי שהקדשתי עשרות שנים להתבונן בתוך עצמי ומתוך בהנחה שאני ייצור אנושי רגיל בתכלית וכך שמסקנות התצפית יהיו נכונות גם למרבית בני האדם.

עכשיו,  לבד מרגשות אלו, ועוד רבים אחרים, יש חבילה שלמה של רגשות נוספים. עליהם נמנים ה"חמלה" וה"זעזוע".

בניגוד לרגשות כנים ואמתייים, אלו הם קונסטרוקטים מלאכותיים של מניפולציות שבאות מבחוץ או שאדם מפעיל על עצמו. אנחנו מפעילים אותן כל הזמן כשאנחנו משתפים פעולה עם ספר או סרט – ומוכנים לבכות על מר גורלו של גיבור בידיוני, על קשיים בידיוניים שעוברים עליו. או -כשאנחנו בוחרים מוסיקה על פי סוג הרגש שאנחנו רוצים להרגיש ברגע זה.

זה בסדר גמור.

מה שמחליא אותי, אישית -אבל ממש – זה כל הצדקנים ש"מזדעזעים" מחוסר ה"חמלה" של מישהו אחר. אלו העושים תדיר חשבון נפש – לנפש לא שלהם. שמנסים להצטייר כ"רגישים" יותר מהאחר ולא מבינים שהרגש האמיתי שהם מביעים בלי להתכוון זה רגש של צורך מעורר חמלה  (לא באמת) בקבלה, אהבה, הערצה – בעוד שהרגשות שהם מביעים במתכוון על פני השטח אינם אלא "רגשות" – שאין בהם שמץ של כנות.

לא ניתן להזדעזע באמת משינוי שם של בית חולים – אלא אם בעלת הרגש בילתה את כל חייה מוגנת לחלוטין מידיעת כל דבר מזעזע יותר מזה.

מגוחך אפילו לחשוב, שבעולם שבו קיימת סוריה – ניתן להזדעזע גם משינוי שם של בית חולים. אדם כזה, שאין בו יכולת מידרוג זעזוע – והכל מזעזע אותו – היה מוצא עצמו מאושפז, לא באסף הרופא אלא בבית חולים מהסוג של אנשים שאין להם כישורי חיים ויכולת לשרוד אותם.

כל אחד אחר שטוען ברצינות שמזעזע אותו שינוי השם, בעולם שבו קיים כל כך הרבה רוע וסבל אנושי – אם הוא לא משקר – ישנה סבירות גבוהה שהוא סוג של פסיכופת.

דמיינו לעצמכם אדם שהלב שלו נשבר למראה חתול מבוהל משם שחזה ברגע זה בנמר שטרף ילד. חתלתול מסכן קטן, כמעט שפרחה נשמתו…

נשמע לכם סביר?

זה פשוט לא עובד ככה אצל אנשים שפויים.

אז הגברת שכתבה את הפוסט הפופולרי על הזעזוע עד עמקי נשמתה מהחלפת השם של בית החולים מוזמנת לבחור מה היא מעדיפה לחשוב על עצמה: שקרנית וצדקנית -או פסיכופתית.

מתוך חמלה, אשאיר לה את הבחירה

הסבר חד ונוקב מספקת גב"ח, איפה טועים הליברלים, הרי הם שואפים רק לטוב ולצדק?

התשובה היא פרדוקס הליברל:

הלוגיקה היא, שאם במדינה יש קבוצות שונות, כשכל קבוצה צבע אחד, אז ה"ליברליים" הם, ורק הם – "קבוצת כל הצבעים כולם".

זה מוביל לפרדוקס שעל פיו – אף אחד מהקבוצות האחרות – הציונות הדתית, החרדים, הערבים, הסתם ישראלים – אינם "ליברליים", כי לכל אחד מהם יש רק טווח צבעים מוגדר.

הציונות הדתית אינה מכילה את החרדים, את החילונים השמאלנים וגם להפך – לכל אחת מהקבוצות יש טווח ערכים משלהם – ולמולם – טווח ערכים מנוגדים לשלהם, גם אם מתקיימות חפיפות בין קבוצות (טוב שכך) .

יש רק קבוצה אחת ריקה לחלוטין מכל ערך. הקבוצה שהערך שלה הוא "כל הערכים" ואין לה ערך משל עצמם, למעט הערך "כל הערכים".  זה מעגלי ורקורסיבי יותר מפרדוקס השקרן! היא עומדת בניגוד – לכל קבוצות בעלות הערכים (כי אף אחת מהן אינה "כל הערכים")

הקבוצה הזו ה"ליברליים", נאלצת לייצר את הערכים שלה באופן מלאכותי  על ידי כך שהיא מזהה בכל רגע נתון את הקבוצות הקיימות בחברה מאלו  שאין להם תמיכה גדולה ( זה יכול להיות משום שמדובר באויבי החברה, בפושעים שלה, בסוטים שלה, בפולשים הלא חוקיים אליה) – ונלחמת למענם דווקא.

כך נוצר "ליברליזם" שלמראית העין בלבד. על אותו עיקרון שעל פיו טרמפיסט בגלקסיה לוקח איתו מגבת כדי שמי שיאסוף אותו יניח – שאם יש מגבת ישנם גם כלי רחצה, דאוורנט וכו – כך תמיכה של "ליברלים מהותיים" – בקבוצות הסוטות ביותר מכל ערכי החברה – מייצרת מצג שווא כאילו הליברל סובלני כלפי כל הקבוצות כולן.

למעשה – הוא נותר אנטגוניסטי לכל הקבוצות כולן – למעט לאלו – שמחזקים את ההתנגדות לכל הקבוצות האחרות יחד.

פה נמצאת הטעות הלוגית של הפוסט-ציונות: מאחר שהזרם החזק ביותר שמכיל את מרבית ה"קבוצות" בותר במדינה היה (ואני מקוה שעדיין ) הוא הציונות על כל גווניה – ועל כן – את זה יתקוף הליברל המהותי.

אבל כל זה לא עושה את הליברלזם "קבוצת כל הערכים" – אלא ממש ההפך. הקבוצה הצרה ביותר, ונטולת הערכים באופן מהותי

אין, ולא יכולה להיות מפלגה או קבוצה "סובלנית" או "פלורליסטית" או "ליברלית" רק המכלול הוא כזה.

מדינת ישראל מושתת על יסודות אלו. שמשמעם, שראוי לכל קבוצה לקחת חלק בזירת המאבקים של הערכים והרעיונות.

מדינה שבה יושבים בכנסת מוסלמים תומכי חוקי השריעה, חרדים תומכי חוקי ההלכה פוסט-ציונים, לצד מפלגות ציוניות, חילוניות ובעלות ערכים מערביים- היא מדינה דמוקרטית פלורליסטית. (אולי יותר מדי).

מדינה, שכל הפרלמנט שבה מורכב רק מליברליים  שממבלבלים בין המילה "יסודות" לבין "ערכים" – היא אינה ליברלית כלל. היא כלום. אין בה ולו ערך אחד. למעט אולי הרצון לקבל כל ערך ובתנאי שהוא מנוגד לתפיסת העולם שלהם עצמם.

הליברליות אינה ליברלית. היא פשוט טעות לוגית. אלא, שהטעות הלוגית הזו השתלטה על חיינו דרך מוסדות המשפט, ומשפיעה עליהם מתוך הבלבול האינהרנטי שלה.

אהרון ברק שכפה עלינו את המהפכה האקטיביסטית לשימור ה"ליברליות כערך" (וגם שטבע את המושג "דמוקרטיה מהותית" – אותו סוג של סוס טרויאני כמו "ליברליות כערך מהותי") או שלא הבין זאת, או שפעל במתכוון  על מנת לשמר את שלטון ההגמוניה של אליטות מפא"י הוותיקות במחיר של הפיכת בית המשפט לבעל סמכויות שרירותיות.  ולקורא שסבור שטוב שכך, משום שבמקרה זה בית המשפט משרת למעשה את תפיסת עולמו – אני מזמינה אותו לנסות ולדמיין את היום שבו יקבלו את השליטה על בית המשפט אלו – שמשתייכים ליריביו הפוליטיים וכמה כוח יהיה אז בידם.

כדאי לקרוא גם את סקירתו של פרופ' אברהם סיגרב על הספר 'סגירותו של המח הליברלי''

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *