האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

האם כתובת יהואש אכן מזוייפת?

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

האם כתובת יהואש אכן מזוייפת?

ספויילר: אין לי מושג, מה שכן חשוב לי הוא לעקוב אחרי השיקולים של המחזיקים בדעות השונות.

תקציר האירועים: ב2001 דווח על כתובת המתארת לכאורה את אירוע בדק הבית שנעשה ע"י יהואש מלך יהודה (מלכים ב טו), נטען שנמצאה בחפירות ממזרח להר הבית והגיעה לידי סוחר עתיקות ירושלמי בשם חסאן עקילן וממנו לסוחר (גדול סוחרי העתיקות בארץ) בשם עודד גולן.

אמנם נשמע פנטסטי יותר מדי, אימות מאורע מקומי המוזכר בתנ"ך בפירוט. אבל מתחילה הרעיון לא נפסל, באותה שנה נבדקה המצבה על ידי הגאולוגים שמעון אילני ואמנון רוזנפלד מן המכון הגאולוגי הישראלי ומומחים נוספים, ואלו קבעו כי היא מקורית ואינה זיוף. בדיקות שנערכו מאוחר יותר במעבדות מוזיאון ישראל לא הובילו למסקנות חד משמעיות לגבי גיל הכתובת.

רשות העתיקות מינתה שתי ועדות שעסקו בכתובת זו, והן הגיעו למסקנה כי היא מזוייפת.

בעקבות זאת הוגשה נגדו תביעה על זיוף, בית המשפט דן ארוכות בפרשה ולאחר שבע שנים של דיונים שונים, ב2012, פסק השופט אהרן פרקש כי אין הוכחה לזיוף הכתובת: "לא ניתן לקבוע כי הכתובת מזויפת אף לא על פי השפה והלשון"

פסק דין נוסף קבע כי גולן לא יכול לקבל לידיו את הכתובת, שכן לא הוכח שהיא מזוייפת, ועתיקות שייכות למדינה…

ובכן, מה עומד מאחורי דו"ח רשות העתיקות, שעליו מסתמכת ההברה כי הכתובת מזוייפת?

להלן קטע הסיכום מתוך הדוח של פרופ' אביגדור הורויץ שבדק את כתובת יהואש (כתובת יהואש תחת זכוכית מגדלת) מטעם הועדה:

"התבקשתי לחוות את דעתי לצורך מאמר מסכם שהתפרסם בכתב העת העממי למחצה Biblical Archaeology Review. לבסוף, במארס 2003 נתמניתי לחבר בוועדה מטעם רשות העתיקות למדינת ישראל לשם בדיקת האותנטיות של הכתובת…

דבריי להלן אינם מאמר פורמלי, אלא הדוח האישי שהגשתי לועדה בסוף חודש אפריל…

האם ׳כתובת יהואש׳ אמיתית או מזויפת? אם הכתובת אמיתית, יש בה כדי להקשות על כמה מהמוסכמות המוצקות בחקר המקרא זה למעלה ממאה שנה לגבי מורכבותה של הספרות המקראית וזמן חיבורם של הרבדים הספרותיים המשובצים בתנ״ך; לפיה יהיה אפשר לחשוב שגם טקסטים המוחזקים כמאוחרים כגון, ספר דברי־הימים, משקפים מקורות עצמאיים מהימנים גם לגבי דברים המסופרים בספר מלכים על ימי יהואש. והנה, כבר הציע מונטגומרי שפרקים מסוימים בספר מלכים מבוססים על חומר ׳ארכיוני׳ אותנטי (וכוונתו לכתובות מונומנטאליות דווקא). אולם, גישת מונטגומרי נבדקה ואף הועמדה בסימן שאלה לאחרונה על ידי ס׳ פרקר שהראה שבטקסטים, שבהם המקרא והכתובות השמיות צפון־מערביות מספרות על מעשים דומים, ספרות המקרא סוטה בדרכי כתיבתה מדרכי הכתיבה שהיו נהוגים בכתובות.9 ההקבלות ההדוקות כל כך בין ׳כתובת יהואש׳ לבין מל״ב יב חורגות באורח קיצוני ממסקנות פרקר ומהממצא שבדק, והולמות לחלוטין את שיטתו של מונטגומרי, שאיננה מבוססת על בדיקה מדוקדקת של המקורות העתיקים.

בסיכום, הזדקקות ׳כתובת יהואש׳ לביטויים הקשורים לפרקי מקרא שונים לרבות כל פרקי המקרא הנוגעים לבניית מקדשים, היא דווקא אחת הראיות המחשידות את האותנטיות שלה. אין כאן מקור לדברי המקרא (כשיטת מונטגומרי כביכול) אלא טקסט התפור מגזרי מקרא. יותר קל להניח שמחבר הכתובת ידע את כל הפרשות המקראיות המוזכרות, דלה מהן ושיבץ מהן יחד ללא הבחנה מלהניח ששניים עד ארבעה מחברים מקראיים משקפים באופן בלתי תלוי אלמנטים לשוניים בודדים מהכתובת ויצרו יצירות עצמאיות, זו עם ביטוי מקראי זה, וזו עם ביטוי מקראי אחר. ׳כתובת יהואש׳ נראית בעליל כפסיפס של אלמנטים גזורים ממקורות שונים שהודבקו יחד ושיוצקו לתוך מסגרת של כתובת מלכותית כגון מצבת מישע, ואיננה מקור למספר פרקי תנ״ך, שכל אחד מהם נטל ממנה אלמנט זה או אחר. לצד הלשונות הזהים ללשונות המקראיים המהווים את אבני הפסיפס, מצאנו אף לשונות שאין כמותם במקרא. הם אומנם דומים ללשון המקרא אך אינם זהים לו, ונדמה לי שהמחבר (הזייפן) מתעתע בחוקרים על מנת להמציא ביטויים מקוריים כביכול עם מראית עין מקראית ולהקשות על ידי כך על חשיפת הזיוף. כללו של דבר, הזייפן דלה את לשונו מהמקרא, שינה כמה מהביטויים כדי שלא יהיו זהים ללשון המקרא, ובעשותו כך יצר ביטויים חדשים שבחלקם אינם נכונים מבחינת הלשון ואינם הגיוניים מבחינת הרעיון. קביעה זו מוכחת על סמך שיקולים לשוניים לרבות: ביטוי אנכרוניסטי ׳ואעש את בדק הבית׳; החריגות התחביריות במשפטי הפתיחה; השימוש הלא נכון בתיבה ׳לולים׳; גילויים של אי הבנה לגבי שימושים מקראיים מסוימים; הטעויות האורתוגרפיות במלים ׳ובלולים׳ רעמו׳. על החריגות הלשוניות יש להוסיף תמיהות תוכניות: קביעת ׳היום הזה (איזה יום?) לעדת׳ שאין לה תקדים בכתובות בנייה מלכותיות; הברכה המסיימת החורגת בתוכנה ובלשונה מכל כתובת עתיקה ידועה. כל אחד מהשיקולים הללו, בעיקר הצטברותם יחד, מוכיחים בעליל שהטקסט מזויף, וניתן לומר עליו ׳מכף רגל ועד ראש אין בו מתום׳. אם בדיקות אחרות תוכחנה כביכול שהכתובת אמיתית, יש להטיל ספק באמינותן ולהסיק שהזייפן הצליח להערים עליהן ולמצוא דרך לעוקפן (רחמנא ליצלן); מדובר במיוחד בבחינה הגיאולוגית, שהיא היחידה שאימתה כביכול את הכתובת.

הדרך היחידה להקשות על מסקנותינו (אם כי לא להפריכן לגמרי) תהיה למצוא כתובת בחפירה ארכיאולוגית מבוקרת שאין לגבי אמינותה צל של ספק, שתכלול כמה מהביטויים שהצבענו עליהם ובמיוחד ׳עשה בדק׳ או batqa ipus במשמעות תיקן, שיקם וכיוצא בהם, או ׳ציווה פלוני בברכה׳. הווה אומר, לכתובת אין חזקה של אמיתות, יש בה שפע רב של סימני זיוף מובהקים, והחפץ לאמתה עליו הראייה".

ובכן, המעיין יפה בדברים הישרים והברורים של הורביץ, רואה כי אין באמת שום הוכחה לזיוף הכתובת, פשוט יותר קל לו לחשוב שהמזייף ליקט שברי תנ"ך, מאשר שחורט הכתובת השתמש בשברי פסוקים מן התנ"ך.

אמנם בהכירנו את הסגנון הזה המשתמש בשברי פסוקים מן התנ"ך, מהרבה מקומות במקרא, ופרקים שלמים במקרא התחברו ע"י שברי פסוקים מהתורה והנביאים שקדמום, הרי אין שום מניעה לחשוב שסופרי הכתובות המלכותיות היו קרובים ברוחם או אפילו אותם אנשים שניסחו חלקים כאלו בספרי דברי הימים למלכי יהודה וישראל, והמשיכו את המסורת הנראית לנו בספרי שופטים-שמואל-מלכים (ראה למשל: התיעוד בנביאים, יהושע, שופטים).

ובאשר להקבלה לספר מלכים, הלא יתכן בהחלט שלפחות במקרה הזה הכתובת השפיעה על הספר,[1] ואם לא מצאנו כך באשור או באכד, האם זו הוכחה שכאן לא אירע כך?

ובנוגע למה שנחשב כשגיאות, שוב, אין הוכחה שאלו שגיאות, אין הוכחה מתי התחיל השימוש המשני במלה 'בדק'. יש כאן השערה, שמתאים הדבר לזייפן להיכשל בדבר, (ואולי להיפך, זייפן כה משוכלל לא מתאים לו הדבר). אבל הרבה כתובות משתמשות בצורות שאינן מתאימות לידוע לנו על כללי הדקדוק, ובכל כתובת מוצאים אנו חריגה חדשה. ולמה תיגרע כתובת זו דוקא? והרי מודה הוא שאם תימצא עוד כתובת עם שימוש כזה, זה יהיה בסדר, ומדוע דוקא שתיים ולא אחת? מחמת הספק, כלומר הוכחה אין כאן.

על סמך קריאת הדו"ח הזה בלבד (כולל חלקו הראשון כמובן), אין כאן אלא נטיית לב, כלומר, בלי שום הוכחה לכאן או לכאן, בהתחשב בפנטסטיות של הכתובת שהמתינה זמן כה רב, ושהופיעה בעיצומו של פולמוס על אמיתות המקרא. היא מצטיירת יפה כזיוף מקצועי, יותר מאשר כפוקס מרהיב. ובהחלט מובנת עמדת בית המשפט שאין להרשיע את מחזיק הכתוב בזיוף.

תמוהה היא עמדת הורביץ שגם אם הבדיקה הגיאולוגית מוכיחה עתיקות, יש להכחיש אותה מכח ביקורת לשונית. ואין זו דרך מדעית. במדה והבדיקה הגיאולוגית אכן רצינית, איך ניתן להכחישה על סמך סברות בעלמא?

גם חגי משגב שהיה חלק מהוועדה כותב:

"אף שיש חוקרים, הטוענים שניתן ליישב את לשון הכתובת עם הידוע לנו על לשון המקרא, טענתם אינה אלא מתרצת בדוחק ממצא שהוא חשוד מעיקרו. נכון הוא שפעמים רבות מוסיפות לנו כתובות עתיקות מידע לשוני חדש, מילים וצורות ביטוי חדשות. אולם גם הזייפנים יודעים זאת, והם משלבים בכוונה בזיופיהם חידושי לשון".

שוב רואים אנו שמדובר בהערכה פסיכולוגית של המומחים הנכבדים, שמשקללת איכשהו את הממצא שהוא בחזקת נחשד וכדו', אבל אין כאן צל של הוכחה או משהו דומה. זה פשוט יותר נראה כך. או קי.

(ראה גם תגובתו של המגיב מס' 1 וראש המדברים בכל מקום… ש.צ. לוינגר:

"בלי לקבוע עמדה על הכתובת. יש להעיר שבלשון המקרא 'עשיה' היא 'תיקון' (כגון 'ועשתה את צפרניה' 'לא עשה שפמו'), ואם כן 'עשיתי את בדק הבית' בלשון המקרא הוא: 'תיקנתי את סדקי הבית'.
כתובות התפארות אכן לא היו מקובלות אצל מלכי יהודה, אך יהואש עשה דבר נוסף שלא היה מקובל ואיפשר לשרי יהודה להשתחוות אליו (דברי הימים ב', כד,יז), תוך קבלת הנורמה המקובלת בעולם של פולחן המלך."

ועל כך משיב משגב שמשכוני נפשין למה לי, כלומר מדובר בחזקת חשד. אמנם כדי להוכיח זיוף צריכים הוכחה, וטענת לוינגר הגיונית, כשישנה פעולה קבועה של טיפול בנושא, 'עשיית בדק' היא כמו 'עשיית צפרניים', עשיית המעשים הרגילים. ואינה דומה לדוגמא של משגב שאי אפשר לומר 'עשיית  חטא' על חזרה בתשובה, כי אין מדובר בפעולה קבועה וטיפול מובן מאליו, ולכן מתפרש לעשות את החטא עצמו. לעומת זאת בצפרניים ובסדקים בקירות, אין פעולה קבועה של עשיית סדקים או עשיית צפרנים, ולכן לעשות פירושו לעשות מה שצריך)

התחקירן אלי אשד במאמרו "פרשת כתובת יהואש" (פורסם בשלשה חלקים), מתאר:

הפרשייה הסתעפה ובשלב מסוים דומה היה שבכל מקום נמצאת טביעת אצבעותיה של רשת זייפנים מומחים ובעלי כישרון, שפברקו חלק נכבד מהעתיקות של ארץ ישראל תוך שהם מערימים גם על חוקרים בעלי שם. גולן הוצג על ידי רשות העתיקות כמעין פושע-על בתחום הזיוף.

אך משקיפים מבחוץ העירו שכדי שמזימה בסדר גודל כזה תצליח יש צורך בשותפים רבים, בהם שישה עד עשרה מומחים בתחומים שונים של אמנות וחריטה. עם קבוצה כה גדולה, מישהו היה צריך להישבר ולחשוף את הכול – אך דבר כזה לא אירע.

גולן, מכל מקום, היה הנאשם העיקרי בפרשה והחוקרים ניסו לשבור אותו, אך ללא הצלחה. הוא נלקח באזיקים לתחנת המשטרה, והוצג לפני הוריו הזקנים כשהוא כבול. חקרו אותו כשלושים פעם, לעתים במשך עשרות שעות ברציפות, והוא נאלץ לשהות ארבעה ימים במעצר יחד עם פושעים מסוכנים. לבסוף שוחרר מבלי שתושג התקדמות כלשהי בחקירה. לא רק שהתובעים לא חילצו מפיו הודאה, הם גם לא הצליחו למצוא קצה חוט לגבי זהותם של השותפים לפשע – שהרי לא ייתכן שגולן לבדו הוא גאון רב-תחומי כזה, שיכול לבצע לבדו זיוף כמו כתובת יהואש.

הסוגיה עברה מעולם המדע לאולם בית המשפט, כאשר ב-2004 הוגש נגד גולן כתב אישום. המשפט נמשך שבע שנים – מ-2005 עד 2012 – ובמהלכו ניתנו עדויות שהתפרשו על פני יותר מ-12 אלף דפים, 138 עדים עלו לדוכן, ויותר מ-400 מוצגים הוגשו לבית המשפט. פסק הדין היה עצום ממדים גם הוא – 445 עמודים של סיכומים והכרעות.

בצד המאשים, התבססה רשות העתיקות על דו"ח מדעי של יובל גורן והגיאולוג אבנר איילון, שקבעו כי קיים חשד ששתי הכתובות הן זיופים מודרניים. אולם חוקרים אחרים הביעו התנגדות למסקנות הללו, וקראו לניתוח מדעי חדש על ידי חוקרים בעלי ראש פתוח, שלא יתייחסו מראש אל הממצאים כבלתי אותנטיים.

כמה חוקרים מהמכון הגיאולוגי – ד"ר שמעון אילני, ד"ר אמנון רוזנפלד וד"ר מיכאל דבורצ'יק –  פרסמו מאמר מדעי  Ilani, S., Rosenfeld. A., Dvorachek, M., Archaeometry of a stone tablet with Hebrew inscription referring to repair of the HouseIsrael Geological Survey Current Research 13, 2002, pp. 109-116.  הקובע שכתובת יהואש אינה מזויפת, כשהם מצביעים על בועות זהב מיקרוסקופיות שנמצאו בתוך ציפוי הכתובת; לדבריהם, מקור הבועות הללו בזהב שציפה את קירות בית המקדש, והותך בזמן החורבן.

הארכיאולוגים התנגדו לדו"ח זה  וטענו שאי אפשר לתת פריט ארכיאולוגי לבדיקה גיאולוגית.אבל טענותיו מעולם לא הופרכו.

זאת ועוד: מומחה לאבן ולחקיקה שבחן את הלוח קבע בצורה נחרצת שאין אפשרות לחקוק כ-200 אותיות וסימנים על גבי אבן קשה ובה סדק נגלה לעין – שאין עוררין שהוא קדום – מבלי לשבור את הלוח ומבלי שתיקטע רציפות החקיקה משני צדי הסדק.  

כמעט עשר שנים חלפו עד שהוכרע דינו של גולן, ואז התברר שההר הענק של העדויות הוליד עכבר. גולן הצליח להפריך את הרוב המוחלט של ההאשמות נגדו. בעוכריה של רשות העתיקות עמדה בין היתר העובדה שהיא לא הצליחה להביא לבית המשפט את אחד העדים המרכזיים שלה – יהלומן מצרי בשם מרקו, שלטענת התביעה ייצר את החפצים המזויפים עבור גולן, ואף הודה בכך בתוכנית הטלוויזיה האמריקנית '60 דקות'. אותו מרקו סירב לבוא להעיד, הכחיש בפני נציגי משטרת ישראל שאי פעם היה מעורב בזיוף, וכך גם טען בראיונות אחרים. ספק רב אם האיש היה מסוגל להטעות מומחים בתחום. ככל הנראה, גם אם היה מגיע לישראל, הוא היה מכחיש את טענות רשות העתיקות.

את ההאשמה כי ארון הקבורה נוצר על ידו בראשית שנות האלפיים, הפריך גולן באמצעות צילום ישן בשחור-לבן, המראה שהארון הזה נמצא בבית הוריו עוד משנות ה-70. התביעה טענה בתגובה שהצילום הוא כמובן מזויף; אחרי הכול, זייפן של חפצים בני 2,500 שנה לא יתקשה לזייף צילומים בני שלושים. אלא שאף מומחה לא הצליח למצוא בצילום סימנים לזיוף, ומנגד ראש מעבדות הצילום של ה-FBI אישר כי על פי כל אינדיקציה אפשרית, התמונות אכן צולמו בשנות ה-70. גולן אף הביא עדה שזכרה כי ראתה את הארון בתקופה האמורה.

התביעה הסתמכה גם על עובד של רשות העתיקות בשם ג'ו זיאס, שטען כי ראה ארון זהה מוצג למכירה בחנות עתיקות, אך ללא הכתובת שעליו. מאוחר יותר הודה זיאס כי הסיפור הזה לא היה אלא בדיחה. בעל החנות, שבינתיים עבר לגרמניה, הכחיש גם הוא את הטענה כי ארון כזה היה ברשותו.

באשר לכתובת יהואש, כאן שיחק לגולן המזל בצורה יוצאת דופן. ייתכן שהוא היה מתקשה להוכיח את אמיתותה כל עוד הייתה שלמה, אלא שבעת שהמשטרה החרימה את הפריט הנדיר, נפל הלוח מידי אחד הקצינים ונשבר לשניים.

הודות לכך התברר שעל הכתובת, וגם בעומק חריצי האותיות, יש קרום שנוצר על ידי הפרשות מיקרואורגניזמים, ולדעת מומחים הוא חייב להיות בן מאה שנים לפחות. מכאן הגיעו החוקרים למסקנה שגם גילה של הכתובת אינו יכול להיות נמוך מכך, ולא ייתכן כי גולן יצר אותה. פרופ' גורן, ששימש כעד התביעה, הודה בבית המשפט כי מצא חומר קדום בכתובת וייתכן ששגה בהערכתו הראשונית. גם עדים אחרים שינו את דעתם בעת החקירה, והפכו מעדי תביעה לעדי הגנה.

ב-2008, בזמן שהמשפט התנהל, פרסמו חמישה חוקרים מכובדים מאמר משותף במגזין המדעי The Journal of Archaeological Science,  מאמר בשם  :Archaeometric analysis of the “Jehoash Inscription” tablet  שבו נקבע כי ניתוח של השכבה המינראלית שנמצאה על הלוח מחזק את ההנחה שהכתובת היא אותנטית וקדומה. שניים מהחוקרים, יצוין, היו גיאולוגים, השלישי מתחום הגיאופיזיקה והמדעים הפלנטריים, הרביעי  מיקרוביולוג והחמישי פליאונטולוג במוזיאון האמריקני להיסטוריה של הטבע. כותבי המאמר סיפרו כי בדיקות איזוטופיות שבוצעו במכון הגיאולוגי בירושלים בשנת 2005 לפריטי אבן אדריכליים קדומים שהתגלו בחפירות מבוקרות בהר הבית, מצביעות על התאמה מלאה בין ההרכב האיזוטופי שלהם ממצאים לזה שנמצא על גבי כתובת יהואש. צילומי תקריב שבוצעו עבור רשות העתיקות מראים בבירור שהשכבה המינראלית הקשה שעוטפת את הלוח חודרת לתוך רבות מהאותיות, ומשכך בלתי אפשרי שהחקיקה נעשתה בדורות האחרונים. בכמה מהאותיות אף נמצאו כאמור כדוריות זהב זעירות, בכמות זעומה ובפיזור רחב, שאינם ניתנים לייצור מלאכותי. ממצא זה תומך באפשרות ששרפת ענק התחוללה בסמוך לכתובת – אירוע התואם את הידוע מההיסטוריה של הר הבית ומחפירות ארכיאולוגיות שנעשו באזור.

חמשת המומחים כותבים עוד כי מומחיותו של פרופ' גורן, שקבע שמדובר בזיוף, היא בכלל בחרסית ולא באבן מסוגה של כתובת יהואש. שיטת גורן לאבחון הזיוף אינה אמינה, ואין מעבדה בעולם שטורחת להשתמש בה, קבעו. פרופ' גורן עצמו לא טרח מאז המשפט להגיב על המחקרים החדשים בנושא, ולא הגיב גם לפנייתנו

אשד ריאיין גם את פרופ' חיים כהן שקבע כי מסקנות ועדות רשות העתיקות היו מכורות מראש, ואין שום ראיה לזיוף הכתובת, וכך מתאר אשד:

החוקר פרופסור  חיים כהן ראש המחלקה לשעבר של המחלקה ללשון העברית באונ' בן-גוריון בנגב, הנחשב לאחד המומחים הגדולים בתחום, ניתח את הכתובת והישווה את לשונה הן ללשון המקרא הקלאסית של ימי הבית הראשון והן לשפה האכדית וללשונות שמיות קדומות אחרות והיגיע למסקנה שזוהי שפה אותנטית מתקופת התנ"ך שדרכה אפשר להסיק כללים לשוניים חדשים ולהבין טוב יותר את לשון התנ"ך.למשל, הצירוף 'ואעש את בדק הבית' שבכתובת אין כוונתו "אירגון מחדש" כמו בעברית המודרנית אלא "תקנתי / שפצתי את הסדק(ים) של הבית (= בית המקדש)".

כהן מצא שאוצר המילים של הכתובת וכן הדקדוק והתחביר תואמים לחלוטין את הלשון העברית של ימי הבית הראשון, ואת השפות השמיות האחרות בנות אותה תקופה, ומאפשר לראשונה להבין כללים דקדוקיים ותחביריים ובעיות לשוניות אחרות שהיו בלתי פתורות במקרא.

מתוך הריאיון:

לפי דעתי אי אפשר להוכיח בשום אופן  שמדובר בכתובת מזויפת.  ואם  אכן מדובר בזיוף מודרני הרי הוא של  מומחה מבריק. לדעתי ייתכן מאוד שמדובר בכתובת אמיתית.   כדי להוכיח שזה אכן זיוף יש להביא הוכחות פילולוגיות ברורות שלא נמצאו בידי התביעה במשפט גולן.

במקרה הזה לעניות דעתי לא נמצאו כל הוכחות פילולוגיות קבילות שזה אכן זיוף. כתבתי שני מאמרים מדעיים שלמים (יותר ממאה עמודים בסך הכל) שבהם הראיתי  תרומות פילולוגיות חשובות להבנת לשון המקרא שגיליתי בעקבות הלימוד האינטנסיבי שלי בלשון כתובת יהואש במשך כשלוש שנים.   אלו חידושים לשוניים שאני לא הכרתי לפני שלמדתי אותם מכתובת יהואש ושאינם מצויים באף ספר דקדוק או תחביר של לשון המקרא.   לפידעתי חידושים אלה באשר ללשון המקרא נכונים בכל מקרה, כלומר גם אם כתובת יהואש אמיתית וגם אם היא מזויפת.   זה הרקע להצהרתי בבית המשפט שאינני יודע אם הכתובת אמיתית או מזויפת, אבל אם מדובר בכתובת מזויפת, אז הזיוף הוא מבריק.
כלומר אם היה מדובר בזייפן הוא היה צריך לדעת מראש את כל החידושים שאני גליתי בעקבות שלוש שנות לימוד בכתובת זו.


אלי :אתה מכיר אנשים בתחומך שהם כל כך מבריקים שהם יוכלו ליצור כתובת כזאת שתוכל להתעות אותך ?                 

כהן : אינני מכיר אדם כל כך מבריק במקצוע שלי.אני אישית אינני מכיר חוקר במקצוע שלי, הפילולוגיה המקראית, שהיה מסוגל לזייף כתובת זו.

עד כאן אשד, גם הרשל שנקס, עורך 'כתב העת לארכיאולוגיה מקראית', סבור שעוול גדול נעשה לגולן. "מתחילת הפרשה היו מומחים שחלקו על העמדה הרשמית של רשות העתיקות אבל קולותיהם הושתקו", אומר שנקס. "הממסד אינו מסוגל לקבל ביקורת או להודות בטעות. 'לוח יהואש' אינו מתיישב עם האג'נדה של ארכיאולוגים מסוימים ולכן הם יצאו מגדרם כדי להטיל בו דופי".

ובכן, כתובת אותנטית כזו היא סיפור פנטסטי, גם זיוף כזה הוא פנטסטי, ואולי לא פחות. דעות קדומות יש לכולם, זה מוכן להתאים את הבדיקה הגיאולוגית למסקנות שלו על צורות כתיבה במאה ה8 לפנה"ס, וחברו טוען שלהיפך, אין שום בעיה עם צורת הכתיבה. המינימליסטים בבעיה, הם חייבים לטעון שמדובר בזיוף, הפודמנטליסטים לא, הם לא חייבים את הכתובת. ולכן הם עדיין ספקנים.

הערות:

[1] הורביץ כותב שדברי מונטגומרי לא התקבלו ולא אושרו, ואילו נדב נאמן טען להיפך, שהכתובת נכתבה דוקא בעקבות מאמר שלו הטוען כי התיאור במלכים הוא בעקבות כתובת…  (ראה גם כאן).

5 3 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
5 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
הראל רוזנברג
הראל רוזנברג
1 year ago

ישר כוח. הרמתי גבה על הטיעון של הביטוי "בדק הבית" משום שההוכחה הובאה מספר מלכים. האם מודה החוקר שקטע זה של ספר מלכים חובר בתקופתו של יואש?

שמואל בורנשטיין
שמואל בורנשטיין
1 year ago

מרתק! מהתיאור שלכם משתמע שהכתובת אכן אותנטית. חסר לי צילום של הכתובת ומה שכתוב בה. מה תוכנה איזה חידושים פילולוגיים נמצאו בה?

איש פלוני
איש פלוני
3 years ago

לא מבין בנושא.
יש פה אתר שלם המוקדש לנושא, (תומך בכתובת).
http://www.2all.co.il/Web/Sites/Inscription-h/PAGE1.asp

ירושלמי
ירושלמי
4 years ago

כיוון שאין כל דרך ידועה למדע לזייף את הממצא המיקרוביולוגי שאותר על הלוח ובתוך האותיות, ובמיוחד אין כל דרך לייצר כדוריות זהב מיקרוסקופיות ולפזר אותן על פני הלוח – אין מנוס מהמסקנה שהלוח אותנטי. מדובר בממצאים שאיש לא חלק עליהם, גם לא הטוענים לזיוף, ומשאין דרך להסביר כיצד נעשה זיוף חומרי שכזה – אין מנוס מקביעה חד משמעית שהלוח אותנטי.
קיימת אפשרות תיאורטית שזייפן מצא לוח אותנטי באדמה וחרט עליו כתובת מזוייפת. העובדה שהכתובת מעלה קשיים לשוניים רבים, כפי שכתב בצדק פרופ' אבי הורוביץ, אינה הוכחה אלא למגבלות ידיעותינו בלשון שרווחה בתקופת בית ראשון. אין בכך כל תמיהה, שכן ידוע שהכתובות מאותה תקופה נדירות מאד וכל אחת מהן מלמדת אותנו משהו חדש על לשון כותביה. הרי אף פרופ' הורוביץ עצמו יודה כי אינו יודע כיצד הייתה אמורה להכתב כתובת כזו בימי יהואש, והוא יכול רק לשער באמצעות אקסטרפולציה המסתמכת על הקורפוס הלשוני המצוי בידינו. אילו הייתה כתובת יהואש מנוסחת בשפה התואמת בדייקנות את הידוע לנו כיום – זו הייתה הוכחה מובהקת לזיוף. אך משאין הדברים כך, ומשהובהר כי לשון הכתובת יכולה ללמד אותנו דבר או שניים שלא ידענו, ההנחה היותר סבירה היא שמדובר בכתובת אותנטית. אם נוסיף לכך את הממצא החומרי, כולל בתוק האותיות החרוטות (דבר השולל חריטה מאוחרת), נגיע למסקנה ברורה כי הכתובת אכן אותנטית.
גם ברשות העתיקות יודעים זאת, ולכן הם מחזיקים בה. הרי אם היו בטוחים שמדובר בזיוף, מדוע לא נפטרו ממנה בבוז הראוי?

ידידיה
ידידיה
5 years ago

יוצא מן הכלל חשוב. לעניות דעתי, ניתן להפיק לקחים נמרצים מכל ויכוח ממין זה, שיש להם השלכות לגבי הפרסטיז'ה של "מדע" הארכיאולוגיה בפרט, ושל מחקר מדעי בכלל.
כמה מילים על האתר, בכלל. מאז נחשפתי אליו אינני חדל מלהתפעל הן מן ההיקף והן מן העומק. העובדה שלמאמרים מצוינים כל כך, יש רק עשרות צפיות בלבד, מתמיהה אותי, ולדעתי יש בה כדי להעיד על הציבור ולא על המאמרים. חבל.
כה לחי, חזקו ואמצו.

5
0
Would love your thoughts, please comment.x