נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

האם מגדל השן האקדמי מוביל לשקיעתו של עולם הידע?

תחת הכותרת “שקר השן והבל המגדל” כותב בן דרור ימיני:

זה קרה לפני למעלה משני עשורים, בשנת 1996. פרופסור אלן סוקל כתב מאמר בשם “פורצים גבולות: לקראת הרמנויטיקה טרנספורמטיבית של כבידה קוונטית”. נשמע ג’יבריש? חכו להמשך. סוקל הגיש את המאמר לכתב עת יוקרתי, Social Text, שמוציאה אוניברסיטת דיוק. המאמר עבר לעיונם של עורכי כתב העת שנמנים עם העילית האקדמית. מתוך המאמר אפשר היה להבין בעיקר דבר אחד: שהוא בצד שלהם. הוא ליברל. הוא פוסטמודרניסט. הוא שייך לאליטה הפרוגרסיבית. המאמר פורסם.

ביום שבו פורסם המאמר פורסם מאמר נוסף, של סוקל עצמו, “A Physicist Experiments with Cultural Studies” ב”לינגואה פרנקה”. הוא חושף שם שהמאמר שהתפרסם ב־Social Text היה ג’יבריש. אוסף של פסקאות חסרות כל פשר, עם טעויות בסיסיות וטענות מופרכות ואינספור הערות שוליים שלא היה שום קשר בינן לבין הטענות שממילא לא היו במאמר. העיקר היה שבוויכוח בין מדענים אנליטיים לבין סוציולוגים פוסטמודרניסטים, התייצב סוקל לצד האחרונים. הוא היה, כביכול, במחנה הנכון. סוקל ביקש להוכיח עד כמה האחרונים מגוחכים ועד כמה הם לוקים בניוון מחשבתי.

פרסום שני המאמרים עורר דיון סוער בקהילה האקדמית בארה”ב ובעולם החופשי בכלל. התרמית של סוקל הייתה חיונית כדי להצביע על שקיעתו של עולם הידע, בעקבות ההתמכרות לרלטיביזם ולהעדפת הסובייקטיביות על גישה מחקרית ועובדתית. הכל בחסות הפוסטמודרניזם. זה גם עולם ה”נרטיבים”. האמת לא חשובה. העיקר שכל צד יספר את גרסתו, הסובייקטיבית כמובן, גם אם היא מניפולטיבית לחלוטין. כל צד? כדאי להמתין להמשך.

עברו למעלה משני עשורים מאז “תרמית סוקל”. האם משהו השתנה? אכן כן. המצב הרבה יותר גרוע. בימים אלה יצא לאור ספר חדש, “הזכות להטיל מום” (The Right to Maim) של פרופסור ג’סביר פואר מהחוג ללימודי מגדר באוניברסיטת ראטגרס בניו־ג’רזי. הספר מבוסס על מאמר שנכתב לפני כן בכתב עת אקדמי. יש שם חידוש. ישראל לא הורגת פלסטינים בהמוניהם, אבל היא פוגעת בהם, לתועלתה. איך אפשר, למשל, להסביר את פצצות ה”הקש בגג”, שנועדו להזהיר? המטרה, לדבריה, היא לפגוע ולא להרוג. בספקולציה חסרת היגיון טוענת פואר שזה מועיל לישראל. כלכלית? מדינית? לשווא תחפשו שם הסבר. רוב הטענות שלה הן גיבוב הבלים בלי שום ניסיון לאישוש עובדתי. האם, למשל, כמות הפצועים גדולה יחסית לשדות קרב אחרים? – אין שם התייחסות לשאלה הזאת. יש הרבה מאוד ג’יבריש פסבדו־אקדמי. פואר, אגב, לא רק תומכת ב־BDS. היא תומכת ב”התנגדות חמושה”. כלומר בטרור.

בפתח המאמר שחשף את התרמית כתב סוקל: “מזה כמה שנים אני מוטרד מירידת הסטנדרטים של הקפדה אינטלקטואלית בתחומים מסוימים של מדעי הרוח”. זה פתיח עדין. בהמשך הטקסט מחריף. תשע שנים לאחר אותה פרשה פותחה תוכנה חדשה, SCIgen, שבהסתמך על חומרים נגישים לכל, יודעת לחולל מאמרים פסבדו־אקדמיים, כולל גרפים, שהם בעצם גיבוב שאין בו כלום. מאמר אחד כזה זיכה את כותבו בהזמנה לכנס אקדמי, כדי שיציג את מחקרו החשוב. אלא שאין צורך בתרמיות ממוחשבות. יש אנשי אקדמיה שיוצרים תרמיות אנושיות. המאמר והספר של פואר, כמו פרסומים אקדמיים שנסקרו כאן בעבר, מעידים שהמצב הולך ומחמיר. פייק־ניוז זה גם אקדמיה.

“נרטיבים” הם הרע במיעוטו, משום שכל צד לפחות רשאי להציג את עמדתו, גם אם היא מופרכת לחלוטין. לא עוד. השלב החמור יותר בשנים האחרונות הוא שבעצם, לא כל צד רשאי להציג את עמדתו. רק הבלים פוסטמודרניים ראויים להשמעה, לאחר שעברו, אם עברו, את משטרת המחשבות של התקינות הפוליטית. עוד ועוד הופעות של דוברי ימין בקמפוסים בארה”ב מבוטלות. עמדתם בדרך כלל, אינה עמדתי. אבל סתימת פיות?

השבוע זה קרה גם לסגנית שר החוץ, ציפי חוטובלי, שהייתה אמורה להרצות בחסות מועדון “הִלל” באוניברסיטת פרינסטון (גילוי נאות: הרציתי שם השנה). ארגון יהודי, AJP (הברית היהודית הפרוגרסיבית), אירגן עצומה הטוענת שחוטובלי “מתנגדת למדינה פלסטינית, ובעלת עבר של הערות גזעניות”. אנשי “הלל” נבהלו, ביטלו את ההרצאה, שבסופו של דבר התקיימה בבית חב”ד בפרינסטון. הנוכחות הייתה מרשימה. אולי כמחאה על סתימת הפיות. נשיא “הלל” העולמי, אריק פינגרהאט, התעשת מהר ופירסם התנצלות.

סהדי במרומים שדעותיי הפוליטיות בנושא ההתנחלויות הפוכות לאלה של חוטובלי. אבל לא מצאתי בהתבטאויות שלה בדל גזענות. בהודעה שפירסמה חוטובלי היא טענה ש”מתנהלת כאן דיקטטורה ליברלית שמונעת מסטודנטים אמריקאים לשמוע נציג של ממשלת ישראל… במקום לתת לצעיר האמריקאי הזדמנות לשמוע מגוון דעות, מתנהלת חשיבה צרה המונעת זאת ממנו”.

גם באוניברסיטת קולומביה, שבה הופיעה חוטובלי בתחילת השבוע, היה ניסיון לפגוע בקיום ההרצאה. לקראת הופעה נוספת, באוניברסיטת ניו־יורק, פנה ארגון JVP (קול יהודי לשלום) לאוניברסיטה כדי למנוע את ההרצאה, בטענה שחוטובלי שוללת את זכותם של הפלסטינים למדינה. חוטובלי, אגב, תומכת בסיפוח שיוביל לאזרוח. מעניין. לזכותם של הכורדים למדינה עצמאית יש תומכים ומתנגדים. ויכוחים דומים יש על טיבט ועל סהרה המערבית ובימים אלה על קטלוניה. וכי עמדה פוליטית היא סיבה לחרם? אותו ארגון, JVP, שמנסה לסתום את הפה של חוטובלי, אירח באביב האחרון את רסמה עודה, טרוריסטית פלסטינית, שנכנסה לארה”ב ברמייה והוחלט לגרשה. עודה קוראת לחיסול ישראל, בדיוק כפי שראשי ה־BDS שוללים את זכות קיומה של המדינה. האם עלה בדעתם של אותם פעילים שמשהו משובש בכללי המוסר שלהם? הצחקנו אותם. לאנטישמים אין כללי מוסר. גם כשהם יהודים…

(סיום המאמר ניתן לקריאה במקור).

אליזבת רימיני, במאמרה “כך חוסלה הקדמה המערבית“, מתייחסת לדברי ימיני, ולוקחת אותם הרחק קדימה:

הקדמה והתרבות המערבית המודרנית שאנו כה גאים בה הולכת ומשמידה את עצמה. זה כבר קרה בעבר, והתוצאות היו מחרידות. הסכנה מוחשית ומידית

ביום חמישי האחרון פורסם מאמר חשוב (כמו רבים ממאמריו) של בן-דרור ימיני, שעסק בחלקו הראשון ב”שקיעתו של עולם הידע, בעקבות ההתמכרות לרלטיביזם ולהעדפת הסובייקטיביות על גישה מחקרית ועובדתית. הכול בחסות הפוסטמודרניזם”.

הוא המשיך את הנושא והתייחס למקרה פרטי שלו – ההטיה האקדמית והתקשורתית כנגד מדינת ישראל. אך הנושא עצמו בכללותו הוא חשוב מאין כמוהו, ויש לו יכולת הרס שקשה להגזים בסכנתה.
זו לא הפעם הראשונה שנושא זה מועלה בחריפות. בתגובות שלאחר הראשונה תמצאו הפניות שלי להתייחסויות נוספות לנושא. זו גם לא הפעם הראשונה בתולדות האנושות שגישה כזו מביאה לאסון.

 הדמוקרטיה והתרבות המערבית 1.0

במאה החמישית לפני הספירה ליוונים כבר היו שיטות להובלת מים, ועד המאה השנייה לפני הספירה כבר לא הייתה עיר אחת במזרח הים התיכון שלא הייתה לה מערכת להובלת מים זורמים עד לבתי התושבים.
פיתגורס הוכיח את המשפט הידוע על שמו, וגם קבע כי הארץ היא כדור כבר במאה השישית לפני הספירה כך גם תאלס שידוע גם כיום לכל מי שלומד מתמטיקה, שגם ידע לחזות ליקוי חמה. אריסטרכוס מסאמוס ביצע מדידות כבר במאה השלישית לפני הספירה שהוכיחו שכדור הארץ סובב סביב השמש ולא להפך, והצליח למדוד בדיוק מפתיע לאותה תקופה את גודלו של הירח. ארכימדס גילה את חוק ארכימדס כבר במאה השלישית לפני הספירה, וזה היה רק אחד מהרבה גילויים מדעיים ומתמטיים שנזקפים לזכותו.
ולכל אלה קדמה יצירתה של הדמוקרטיה האתונאית שמקורותיה עוד במאה השביעית לפני הספירה.
אז למה המדע והיכולות האנושיות לא התפתחו, ואפילו נסוגו מאז? למה מאז ועד פחות או יותר תקופת קופרניקוס (המאה ה-16) וגלילאו (סוף המאה ה-16 ותחילת ה-17) המדע והמתמטיקה נתקעו? למה הדמוקרטיה האתונאית לא התפתחה והתפשטה לעוד ארצות?
כולם נוהגים להזכיר את ימי הביניים כימים של השפל החמור ביותר בתולדות האנושות, אך התהליכים שהובילו לימי הביניים החלו הרבה לפני כן. העצרות הקדמה ארעה מאות שנים לפני הספירה, ותוצאותיה כרסמו את החשיבה האנושית אט אט עד שהביאו למשבר של ימי הביניים. מדובר בגישה מחשבתית שקדמה ושאפשרה את התופעות שנצפו לאחר מכן, שהן רק פועל יוצא עקיף שלה.
את מקורות הנסיגה יש לחפש בתקופת השיא. מה שעצר את המדע הייתה הצלחתה של האסכולה הסופיסטית (ונא לא להתבלבל עם הזרם הסופיסטי של האיסלאם).
הסופיסטים הראשונים החלו לפעול במאה החמישית לפני הספירה, והמשיכו ביתר שאת במאה הרביעית לפני הספירה. אפלטון שפעל באותה מאה התנגד לאסכולה הזו, ואכן בהמשך קשה להצביע על פילוסופים בולטים שזיהו את עצמם באופן מובהק כסופיסטים, וגם המחשבה הסופיסטית לא המשיכה ופותחה באופן מתודולוגי כמו זו של אפלטון, אך אנשים שנקטו בסופיזם הלכו ורבו, וכך גם התוצאות במיוחד החל מהמאה הרביעית לספירה.
שלוש מאפיינים עיקריים יש לאסכולה הסופיסטית ולסופיסטים.
הראשון ואולי החשוב ביותר הוא המחשבה שאין אמת מוחלטת, ולא ניתן לקבוע קנה מידה לנכונות. במילים של היום קוראים לזה רלטיביזם. הכול יחסי. לכל אחד האמת שלו.
המאפיין השני, ואולי החמקמק יותר ולכן אנסח אותו במילים קיצוניות שסופיסטים כמובן לא יסכימו איתן, הוא החקר של הטבע, החברה והמדינה באמצעות חשיבה תיאורטית לחלוטין ללא התייחסות לעובדות שהן כזכור בלתי-מוחלטות.
המאפיין האחרון, והוא זה שגרם ככל הנראה להצלחתה – הסופיסטים עסקו בהכשרת חסידיהם באמנות הרטוריקה והדיאלקטיקה – נאום, דיון, ויכוח ושכנוע.
שימו לב שהאסכולה הזו כוללת במרכיביה סתירה לוגית ברורה. אם הכול יחסי ואין אמת מוחלטת, איזו הצדקה יכולה להיות לכך שתשכנע מישהו בנכונותו של דבר מסוים אחד או שיתנגד לנכונותו של דבר לא-נכון אחר בכוח הדיאלקטיקה? הסתירה הזו היא שורש הרע בגישה הזו, משום שהיא מצדיקה בעצם גישה שמאפשרת לקדם תיאוריות גם אם הן סותרות את המציאות.
הכאוס שהכניס הסופיזם בחשיבה, בצד הצלחתו בתחום הרטורי שקסם ליוונים במיוחד בתקופה שבה ניתן היה להשפיע באמצעותה על הדמוקרטיה, הרס את המחשבה המדעית הלוגית הטהורה, ודרדר את האנושות. ככל שהלכו ונשתכחו הישגי המדע והלוגיקה הלכו והתקדרו ימי הביניים.
מבלי להיכנס לכך יותר מידי לעומק, ורק לצורך שלמות הסיפור, אסיים פרק זה בהערכתי שמה שהביא בסופו של דבר ליציאה מבערות ימי הביניים היה הדפוס. הדפוס אפשר לשתף ציבור רחב יותר של אנשים בתהליכי החשיבה, ובמיוחד אנשים פשוטים ולכאורה לא מתוחכמים. מדוע זה חשוב? אסתפק בציטטה מדבריו של ג’ורג’ אורוול “צריך להיות אינטלקטואל כדי להאמין בזה. אדם רגיל לא מסוגל להיות כזה טיפש”.
מרגע שבאמצעות הדפוס החלו אנשים פשוטים לחשוב באופן עצמאי, במקום להשאיר זאת למונופולים כמו הכנסייה והאצולה הפאודלית, החשיבה נאלצה לאמץ כללים לוגיים פשוטים. במיוחד נהיה קשה לשכנע אנשים שמה שהם תופסים כאמת וכמציאות הוא לא באמת כך.

מסופיזם לפוסטמודרניזם

איני יודעת אם יש וגם אין צורך להצביע על קשר ישיר בין האסכולה הסופיסטית לזרם של אותו סוג של פוסטמודרניזם שבן-דרור ימיני והוגים אחרים (כזכור – ראו בתגובות) מתייחסים אליהם כ”הפוסטמודרניזם”. מספיק אם נתבונן במאפיינים שחוזרים על עצמם.
והם: הרלטיביזם, בצד הלהיטות לשכנע את הציבור ברעיונות “נכונים”, שנובעים רק מרעיונות בעלמא ללא ביסוס עובדתי, או שמבוססות על “נרטיבים” שהם בעצם “עובדות” מנותקות מהמציאות. אותם רעיונות. אותה סכנה.
בין הקרבנות הראשונים של הסופיזם הייתה הדמוקרטיה היוונית, וכיום הפוסט מודרניזם מכה במלוא עוזו בפוליטיקה. די אם נראה כיצד התדמית נהייתה יותר חשובה מן העובדות, וכיצד כל פוליטיקאי (וגם כאלה שלא אמורים להיות פוליטיקאים) מצטייד בצבא של דוברים ומעצבי תדמית.
הפוליטיקה והעיתונות כמובן הולכות יד ביד. פעם מהדורת חדשות עסקה בדיווח על דברים שקרו בלשון פשוטה. היום עיקר החדשות הוא “פאנל הפרשנים”. ומה הם? כמובן – אוסף של רטוריקנים שמנסים לשכנע אותנו מה נכון. כי לא חשובות העובדות, שממילא יעוותו אותן בצורה סובייקטיבית. משנה התדמית שיוצרים לאיש זה או אחר. אם אומרים על מישהו השכם והערב “מושחת, מושחת, מושחת”, אין זה משנה כלל שחקירה של שנים רבות לא העלתה ראייה אפילו לעבירה אחת. זו סתם עובדה.
הקרבן הקל הבא של הסופיזם-הפוסטמודרני היא הכלכלה. מי צריך לעיין במחקרים מסובכים? מי צריך להתייחס למה שקרה בדיוק במקומות אחרים? אם זה נשמע נכון ולוחץ על הכפתורים הנכונים (בית בזול לכולם, או למה שהוא יהיה עשיר יותר ממך וכו’) זה מן הסתם נכון. כן רבותי, הכלכלה הוונצואלית היא פשוט גן עדן, ומה שאתם שומעים ורואים על תוצאותיה, אלו סתם עובדות. מיד יבואו ההסברים הרטוריים.
אבל אם בכך זה היה מסתיים ניחא. הצרה היא שכמו בערוב ימי הביניים, כך גם כיום, הסופיזם-הפוסטמודרני לוטש את ציפורניו אל המדע. ברונו לאטור הפילוסוף וההיסטוריון של המדע, חזה כבר לפני שנים שעובדות אובייקטיביות ייחשבו לאג׳נדה אינטרסנטית. את הגורמים לכך הוא תלה במדעי הרוח שמחנכים דורות של סטודנטים על כך שעובדות הן מומצאות, שאין דרך לדעת מה אמת, שיש “הבנייה חברתית”, והשפה יוצרת מציאות (דבר שרטוריקנים אכן מנצלים בציניות). הוא גם צפה שיגיעו הקיצונים שישתמשו בביקורת הזו כדי לקעקע עובדות אובייקטיביות מצילות חיים, שהוכחו בעבודה קשה.
והדברים אכן מתחילים לקרות. אחת ההוכחות לניצחון הרטוריקה על ההיגיון היא קיומו של מקצוע באקדמיה שנקרא “מגדר”. ואל תנסו להבין בהיגיון איך זה ייתכן שמצד אחד נשים הם בדיוק כמו גברים, ואין שום הבדל ביניהם, ואוי לו למי שיציג סריקות מוח או בדיקות הורמונאליות, אבל מן הצד השני, בכל מפגש בין המינים רק האישה יכולה להיות הקרבן. גבר שיתלונן על הטרדה מינית מצד אישה ייתקל בגיחוך.
ואל תצפו לכך שהם יישמרו לעצמם את התובנות הפוסטמודרניסטיות שלהם. תככנות סופיסטית יכולה להטות תוצאות של מחקרים, ובמיוחד להשפיע על התקציבים המוזרמים למימון מחקרים מסוימים. ובעל המאה הוא כידוע בעל הדעה. לחץ ציבורי שמופעל על-ידי רטוריקה פוסטמודרניסטית יכול לשנות אפילו סילבוסים של קורסים שעוסקים בנושאים מדעים מדויקים גרידא. 
האם שמתם לב שכל הפיזיקאים והכימאים שהתיאוריות שלהם נלמדות בקורס הזה הם זכרים לבנים? ומה זו האפליה הזו לתת את רוב פרסי נובל לגברים לבנים? אם עוד לא שמעתם את הטענות הללו, אתם יכולים לראות את עצמכם ברי מזל.

 לוחמה פסיכולוגית כנגד ההיגיון

וכמו שציינתי בתיאור המאפיינים של התופעות הללו, העובדה שאין אמת מוחלטת, לא מפריעה לסופיסטים הפוסטמודרניים להטיף בלהט לתפיסות שלהם ולאסור מלחמת חורמה על-כל מחשבה אחרת. לצורך כך, כמו בימי הביניים, כשהכנסייה נטלה את המונופול על האמת, כך גם הם דורשים לעצמם מונופול דומה. בין באמצעי התקשורת, או באקדמיה או במדיה הדיגיטלית, וכמובן בבתי המשפט. כל מי שינסה להפעיל את ההיגיון שלו בעצמו, ולא לעקוב אחר האורים והתומים שלהם חייב בהשתקה מידית. אורוול קרא לזה מיניסטריון האמת.
אחת הדרכים שבהם מעוותים את התודעה היא על-ידי השפה. כזכור הם טענו שתפיסת האמת מושפעת על-ידי המילים שאנו משתמשים כדי לתאר אותה, ולכן אין אמת מוחלטת. אז למה לא לקחת צעד דרמטי קדימה, ופשוט לשקר, ולהשתמש במילים כדי לתאר את ההפך המוחלט ממה שהייתה ההגדרה המקורית שלהם. שוב אנו נזקקים לדימויים של אורוול – “מלחמה היא שלום. חירות היא עבדות. בורות היא כוח”.
קחו למשל את המונח דמוקרטיה. ניסיונם של הקומוניסטים בעבר לקרוא לגרמניה המזרחית “הרפובליקה הדמוקרטית” או לשיטתם “דמוקרטיה עממית” נתקלו בלעג. אך לא עוד. כיום המונח נחטף באופן מוחלט על-ידי ארגוני שמאל והם מעניקים לו פרושים שלפיהם הם והם בלבד דמוקרטים. כך קרה גם למונח ליברלי, שמשמעותו המקורית הייתה הרצון להניח לכל אדם לחיות בחרות מוחלטת לפי בחירתו, כולל במישור הכלכלי, שבו שאפו לצמצם את מעורבות הממשלה וכמות המסים שהיא גובה. לא עוד. גם המונח הזה מזוהה כיום עם ארגוני שמאל שממש לא יניחו לכם לחיות לפי ראות עיניכם, אלא יכתיבו לכם מה טוב ומועיל לחברה ויחייבו אתכם לחיות לפי המודל הזה, ובאותה הזדמנות לשלם יותר מסים כדי לממן את משטרת המחשבות שלהם. לעומת זאת מונח כמו פשיזם, יהיה מזוהה עם כל מה שהשמאל לא מסכים עמו אפילו במקצת. כך השפה שולטת על התודעה.
חסידי הדת המחשבתית הזו אפילו משתמשים בטענות כנגדה כדי לצאת כנגד מתנגדיה, ומאשימים את המתנגדים לדרכם ככאלה שמשתמשים ב”פוסט-אמת” או מתעלמים מהאמת “האובייקטיבית”. הדבר גורם כמובן לבלבול, שאדם מן הישוב לא יודע מה היא האמת המדעית, ומה היא האמת הפילוסופית שהותאמה להלך המחשבה “הנכון”.
היציאה מימי הביניים התאפשרה הודות להמצאת הדפוס, שאפשר שיתוף של אנשים בלתי-מקולקלים בידע ובחשיבה. היום המקבילה להמצאת הדפוס, היא התפתחות האינטרנט והמידה החברתית שבו. אלא שהפעם יש מי שמנסה למנוע זרימה חופשית בכלים הללו. זו היא שעת חרום ממש. ההרס כבר מכרסם בדרכי החשיבה וויתור כעת יביא לקץ המדע והטכנולוגיה וחידוש ימי הביניים.
אין דרך להיאבק בתופעה הזו באופן ליברלי, משום שדרכי המאבק המסורתיים נגד התופעה מנוצלים באופן ציני על-ידי חלוצי השיטה עצמה. האמצעים חייבים להיות יותר דרסטיים. הדרך היחידה לעצור אותה היא לחסל את הערוגות שבהן צומחים העשבים השוטים הללו, למרות שבדרך זו יחוסלו גם הגידולים החיוביים בערוגות הללו. אני מתכוונת להסרת ההכרה האקדמית, והסבסוד הממלכתי מכל הפקולטות ההומניסטיות. והשארתן רק למקצועות המדעים המדויקים.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of