נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

האמנם הפסיכואנליזה חייבת להיות מטריאליסטית?

האמנם הפסיכואנליזה חייבת להיות מטריאליסטית? מסתבר שלא, רות גולן, פסיכואנליטיקאית ומשוררת, "חוקרת את הקשר בין הפסיכואנליזה לעולם הרוחני, האוניברסלי והיהודי", כפי שהיא מגדירה את עצמה באתר שלה,  ספרה הראשון בנושא הוא "כשהפסיכואנליזה פוגשת את התפתחות הרוח" (2010, דיון), בספרה השני "הרוח הלא מודעת" מתקדמת גולן לקראת תורתו של מייקל אייגן, שמוצא את הקשר בין תורות דתיות ובין הפסיכואנליזה.

בפתיחה לספר כפי שהיא מובאת באתר פסיכולוגיה עברית, כותבת גולן בין השאר:

האם פרויד "המציא" את הפסיכואנליזה, או גילה את הרבדים השונים שממנה מורכבת נפש האדם, ניסח וארגן את הידע באופן חדש שהאיר את הפסיכה ואת הסיבתיות הנפשית באור חדש? אני נוטה להנחה השנייה, ואין בכך כדי להוריד מגדולתו.

כמו בסיפור החסידי על המלאך שמלמד את העובר ברחם את כל התורה כולה ובשעת לידתו סוטר על פיו והוא שוכח הכול, כך קורה גם לנו. הידע שלנו הוא חשיפה של מה שכבר היה ידוע פעם והודחק.

יתרונו של העידן הפוסטמודרני הוא בחופש שהוא מאפשר לערבוב הקלפים מחדש – מה שנקרא רב-ממדיות, או בין-תחומיות. אם בעידן של פריחת המדע והרציונליזם המודרניסטי נראה כאילו "אלוהים מת", ואתו המיסטיקה, המאגיה והדת, הרי שבעידן הנוכחי אנו עומדים נדהמים לנוכח חזרה צונאמית של כל אלה. אפשר לבטל זאת בבוז ולהתייחס לכך כרגרסיה ניו אייג'ית, אבל נכון יותר לדעתי לראות בכך את כמיהתה האינסופית של הרוח להתגלוּת בעולם. המדע והרוח חולקים כיום את אותו המרחב, ולכן הביטול והבוז של העוסקים בתחומים השונים אחד כלפי האחר הולכים ונעלמים ומפנים את מקומם למחקר והשפעה. אפשר לברך על הידע שמוסיפות תורות כמו המיסטיקה היהודית, הסופית והשמאנית, ועל הראייה הקליידוסקופית שהן מאפשרות.

בפרק הראשון היא מרחיבה קצת יותר על תורת אייגן הקושר את הפסיכואנליזה במישרין לתורת הקבלה:

בספרו להבות מן הלא-מודע נשען אייגן על לודוויג ויטגנשטיין (Wittgenstein) שרואה את החוויה הדתית כמכילה שלושה יסודות:9

– פליאה על כך שהעולם קיים, חוויית נס הקיום.

– תחושה עמוקה של ביטחון, "תחתית הים בנקודה העמוקה ביותר שלה שנותרת שקטה בלי קשר לגובה הגלים על פני השטח".

– "אשמה אבסולוטית" הקשורה לשיפוט של אלוהים, שיפוט שעובר דרכנו ביחס להרגשתנו ולאופן פעולתנו האחד כלפי השני.10

בתהילים, אלוהים מחפש אחר נקודות סודיות, אחר התקפלויות מורכבות פנימה של הווייתנו. אנחנו כמהים לחיפוש זה שיכיר אותנו, כיוון שאנחנו חבויים מעצמנו. אנחנו כמהים להיות נודעים, מורגשים, כמהים שיחוו אותנו. כשאלוהים חודר אלינו, זה מפחיד, אפילו איום, אבל זה חסד, מקור של אהבה, כמו גם של פחד. דרך החסד החודר הזה אנו חשים תחושה של אינסוף. 11

אייגן מתאר את המסתורין שבחיפוש העצמי האלמותי באמצעות חיקוי מצב של מוות והחוויה שבהתחדשות המופיעה בעקבותיו.12 בספרוהליבה הפסיכוטית הוא כותב על נקודת האפס של האישיות:

לדבר על נקודת האפס של האישיות או על רגע של אי-צורה זה מטפורי, אבל גם יותר ממטפורה. זה נוגע בתחושת מסתורין השולטת בקיומנו. בתיאולוגיה שלילית, אלוהים מוגדר על פי מה שאינו, על פי היעדר ההגדרה שלו, חוסר היכולת לדעת. הפולאריות של סדר אי-סדר נסוגה. מושגים של כאוס ולא-כלום מתערבבים א-סימפטוטית. אנחנו חדורים בתחושה שמשהו ממשיך מעבר למה שניתן לתפיסה, ושאנחנו תוצאותיו. מושג הסיבתיות, מאגי, תיאולוגי, פואטי או מדעי, עדיין לא מיצה את האינטואיציה המיידעת הזו.13

הוא מתייחס למונח "עצירת העולם", מונח שטבע קרלוס קסטנדה (Castaneda) בספרו, משנתו של דון חואן. עצירת העולם היא השעיית ההיצמדות לנקודות המבט השגרתיות על המציאות, תהליך שמאפשר הופעה של תפיסות חדשות. אייגן מזכיר בהקשר לכך את ביון שעומד על המסתורין הקיים בבסיס התהליך הזה.14

בספרו קבלה ופסיכואנליזה מפתח אייגן את התפיסה שהן הפסיכואנליזה והן מסורות אזוטריות כמו הקבלה עוסקות במה שחבוי, בסודות.

בעיני הקבלה, המשמעות החבויה, האמיתית והסודית של התורה היא המשמעות האמיתית. פרויד מחשיב את החשיפה של מה שחבוי בנפש. בעיניו הסתמי הוא המציאות הנפשית האמיתית. 15

קיומו של הלא-מודע מכניס ממד של סוד ומסתורין לפסיכואנליזה. העובדה שדברים שונים נוגעים בנו ומשפיעים עלינו בלי שנדע עליהם היא אפורייה המסמנת אותנו עם חוש של מסתורין. 16

הוא עומד על הקשר בין מושג האינסוף הקבלי לבין המסתורין הלא-ניתן לידיעה שנמצא מעבר לשניות, לקיום, לזמן ולמרחב. בעיניו האינסוף הזה נמצא בתוך נפשו של האדם, והוא קושר אותו למושג שטבע ויניקוט "הליבה הלא-ניתנת לתקשורת".17

עד כאן גולן. הוגים נוספים עמדו על ההקשרים האלו, אחד מהם הוא פרופ' מרדכי רוטנברג, ספרו 'פסיכולוגיה יהודית וחסידות' יו"ל בהוצ' אוניב' משודרת, תלמידתו ד"ר מיכל פכלר, קשורה במכון רוטנברג המפתח את שיטתו, ניתן לראות את פכלר ורוטנברג בסרטון הבא, מסבירים את עקרונות ה"פסיכולוגיה היהודית", המקשרת את יסודות הפסיכולוגיה לגישת המסורת היהודית, במקום ליסודות האתאיסטים בהם משתמשים אחרים לבנות מהם את הפסיכולוגיה.

תלמידו של רוטנברג, ד"ר ברוך כהנא, מדבר על פסיכולוגיה יהודית:

עוד על פסיכולוגיה יהודית, מדבר כמובן גם הרב גינזבורג:

(וישנו גם תלמידו המרתק, ניר מנוסי).

בית מדרש תאיר ארץ:

ראה עוד: ד"ר יאיר כספי: פסיכולוגיה חילונית, מתכון להרס

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *