האמת על הבדלי מין
הפסיכולוג דיויד שמיט, במאמרו "האמת על הבדלי מין" (באתר 'פסיכולוגיה היום'), תוקף את התיאוריות הפמיניסטיות על מין כספקטרום, וטוען שהן נסתרות עובדתית (שמיט הוא פסיכולוג אבולוציוני, ומנסח את הדברים בהתאם להשקפתו זו, את אפסותה של הפסיכולוגיה האבולוציונית הראינו כאן), להלן חלק מתוכן דבריו:
זוהי עובדה בסיסית שאנשים יותר ויותר לא רוצים לשמוע: הבדלי מין באישיות ובהתנהגות הם אמיתיים. ויש להם השפעה עמוקה על היבטים רבים של הבריאות.
הגיע הזמן לשיחה בוגרת על מוחותיהם של גברים ונשים. קווים מתלכדים של ראיות אמפיריות – החל במדעי המוח ההתפתחותיים ,דרך הגנטיקה הרפואית, הביולוגיה האבולוציונית, הפסיכולוגיה הבין-תרבותית, ומחקרים חדשים על טרנסקסואליות – יחד עם המורשת האבולוציונית שלנו – כל אלה מצביעים על אותה מסקנה: יש הבדלים פסיכולוגיים בין גברים לנשים. והם משפיעים החל מעניינים טריוויאלים כמו רגישויות לגרביים לא נקיות, וכלה בדברים משמעותיים כמו רגישות להפרעות כגון דיכאון ואוטיזם.
ההבדלים ההתנהגותיים הדרמטיים בין גברים ונשים, קשורים בכוח וגודל, בגרות מינית, דפוסים עקביים של נטיה לציד מול נטיה לשהיה עם הילדים, כמו גם הבדלים בסיכונים שונים, אחוזי תמותה ועוד, כל אלו מעידים על הסבירות שהאבולוציה יצרה תנאים שונים לגברים ולנשים שהופכים אותנו ליצורים שונים. מבחינה פסיכולוגית, פיצול זה על ידי האבולוציה הותיר גברים ונשים עם גישות מסוימות לחיים ואהבה שנבנו על ליבה משותפת של הטבע האנושי.
באופן אירוני, ככל שמתוך הראיות עולה כי הבדלי מין נפשיים, הינם אמיתיים, כך הכחשת ההבדלים הופכת להשתוללות, ניסיונות לשיחות מכובדות ופרודוקטיביות על הבדלי מין ביולוגיים מסתיימים לעתים קרובות עם כינויי שמות מעליבים (דטרמיניסטים גנטיים!) או ביטול מוחלט של עובדות – שלא לדבר על שיימינג ופיטורין למהנדס תוכנה של גוגל על כתיבת תזכיר בנושא.
אחת הסיבות לכך שהשיחות על ההבדלים בין המינים נראות כך, היא חוסר הידע הבסיסי על מין. נכון הדבר שישנו מערך עצום של השפעות, מבפנים ומבחוץ, וישנן השלכות על רגשות, מחשבות, והתנהגויות. אך עדיין, שלילת הפסיכולוגיות השונות של גברים ונשים אינה רק הכחשה של המציאות, יש לה השלכות בריאותיות חמורות על חלקים משמעותיים של האוכלוסייה.
מין לעומת הבדלים בין המינים
זה הגיוני ביותר להגדיר את ההבדלים בין גברים ונשים כהבדלים בין המינים, לא כספקטרום. אחרי הכל, המין שלנו כולל שני מינים ביולוגיים, המוגדרים בתאי הרביה, במורפולוגיה גניטלית, בכרומוזם Y הנמצא רק אצל אחד מהם, ורמות הורמונים שונים. נכון שישנם וריאציות לא טיפוסיות בכרומוזומי המין ובחוויות הורמונליות מרכזיות במהלך ההתפתחות המינית, אשר יכולות להפוך את הגדרת המין עבור וריאציות אלו לבלתי ברורה. הוועד האולימפי הבינלאומי נאבק במשך עשרות שנים להגדיר מין ביולוגי – והוא עדיין נאבק…
פסיכולוגיה מגדרית, על פי האגודה הפסיכולוגית האמריקאית, משקפת את העמדות, הרגשות וההתנהגויות שמקושרות בתרבות מסוימת למין הביולוגי. המונח "זהות מגדרית" מתמזג לעתים קרובות עם זהות מינית, אך "מין" מתייחס לשאלה האם אדם הוא גברי / או נשי כפי שהוגדר על ידי התרבות המקומית שלהם…
יש פסיכולוגים הטוענים כי עלינו לקרוא לרוב ההבדלים בין הגברים לנשים "הבדלי מגדר", ולא הבדלים בין המינים, משום שהם סבורים כי הבדלים אלו נבנים מבחינה תרבותית, ויש לשמור את המונח "מין" על הבדלים שהם ביולוגיים במקורם. אבל זה משחק מסוכן, כפי שמציינת הפסיכולוגית החברתית אליס איגלי: דעה זו מניחה מראש את המקור האולטימטיבי להבדלים בין גברים ונשים.
ישנן וריאציות אחרות של זהויות הקשורות למין המסבכות דיונים. לדוגמה: הנטייה המינית של אנשים יכולה לבוא בצורות רבות על פני פרטים שונים של שני המינים, כולל אנדרופיליה (תפיסת הגבר כארוטי), גנפיליה (תפיסת האשה כארוטית), ביסקסואליות, אי-מיניות ועוד. מין ומגדר ונטיה באים בהרבה צורות. אבל כדי להשוות את הפסיכולוגיות של גברים ונשים, אין דרך אחרת מלבד לעבד את הנתונים בדבר צורת החשיבה והתפיסה של גברים ושל נשים, בלי קשר לשאלת הגורמים.
זהו רעיון נפוץ, אך מוטעה, שגברים ונשים שונים זה מזה בשל נוכחותו (או היעדרו) של כרומוזום Y והשלכותיו הנלוות על רמות הטסטוסטרון? העובדה שיש דרגות רבות של הבדל בין גברים ונשים סותרת את האמונה הזאת. מה שחשוב הוא גודל ההבדלים האלו.
כאשר מנתחים נתונים ממספר גדול של מחקרים קודמים ויוצרים מטא-אנליזה, פסיכולוגים מצאו כמה הבדלים בין המינים בתחום הרגשות. הם הראו כי נשים הן קצת יותר אמפתיות מאשר גברים, בעוד גברים נוטים יותר לחוות את הרגש של קנאה מינית. בתחום הקוגניטיבי, גברים נוטים לתפוס ולהכיר יותר טוב אובייקט תת מימדי, ואילו נשים מצטיינות באיתור אובייקט בשדה החזותי. מבחינה התנהגותית, גברים הינם יותר תוקפניים פיזית מול בני אותו מין, מאשר נשים, ונשים נוטות לבחור בני זוג מבוגרים ועשירים יותר לנישואין לעומת גברים. איזה גודל של פער צריכים לדרוש כדי להגיע למסקנה שהגברים שונים מבחינה פסיכולוגית מנשים?
ניקח את אחד ההבדלים הברורים ביותר שאינו שנוי במחלוקת בין גברים ונשים. הגבר הטיפוסי גבוה בהרבה מהאישה הטיפוסית. אבל ההבדל בין המינים בגובה (או כל הבדל אחר מאותו סוג) אינו כלל לגבי כל הגברים והנשים, הוא מתייחס רק לממוצעים קבוצתיים.
כאן מתעוררת בעיה מרכזית בדיון על הבדלי מין: מחקר כמעט תמיד מתייחס להבדלי מין כממוצעים קבוצתיים, אך רוב האנשים חושבים על גברים ונשים מסויימים. כאשר החוקרים מדברים על הגבר הממוצע הגבוה מהאשה הממוצעת, אין הם מרמזים על כך שכל חבר בקבוצת ה"גברים" גבוה יותר מכל חברי הקבוצה "נשים".
אם היית מציב 100 נשים ו -100 גברים ומסתכל על הגבהים של שתי הקבוצות, היית מבחין בקלות בהבדלים בהתפלגויות הקבוצה שלהם. בארצות הברית, האישה הבוגרת הממוצעת היא בגבהו של הילד הממוצע בן 14…
לא משנה כמה גדול או קטן ההבדל בין המינים, יש כמעט תמיד חפיפה משמעותית על פני קבוצות של גברים ונשים. ישנן אכן נשים המסוגלות לזרוק רחוק יותר מאשר כמה גברים. אבל הבדלי מין פסיכולוגיים עוסקים בהבדלים בין הקבוצות, ולא ובינאריות דיכוטומיות של כל הגברים לעומת כל הנשים.
מבחינה נוירולוגית, כל בני האדם מתחילים כנקבה. במהלך התפתחות טרום לידתית, כרומוזום Y של הזכרים האנושיים יוזם סדרה של אירועים המשנים את הגוף לזכר (במהלך החודשיים הראשונים) ואת המוח (לאחר השליש הראשון). אחת התקופות הקריטיות ביותר בשליש השני של ההריון מתרחשת כאשר המוח הגברי, אך בדרך כלל לא המוח הנשי, משתנים לצמיתות על ידי חשיפה לאנדרוגנים.
על פי השערת ההתארגנות של החלוקה המינית, החשיפה שקודם הלידה לאנדרוגנים משנה את המוח לזכרי באופן המשפיע על ההבדלים הפסיכולוגיים בין המינים. ישנן עדויות חשובות לכך שההשפעות הללו קיימות. למשל, חשיפה טרום-הלידה לאנדרוגנים ברמות הרגילות חוזה את ההבדלים בין המינים בהעדפות המשחק של התינוקות, בתכונות אישיות, וביכולות הקוגניטיביות.
עדויות התומכות בהשפעות האנדרוגנים, עולות גם ממחקרים בילדים וילדות אשר מסיבות שונות נושאים פרופילים הורמונליים לא טיפוסיים. מחקרים שנערכו על ילדות שנחשפו לרמות אנדרוגניות הרגילות בגברים, במהלך השליש השני של ההיריון, מציגים פסיכולוגיה יותר טיפוסית לגבר (בהעדפות משחק, תכונות אישיות ויכולות קוגניטיביות) בהשוואה לאחיותיהם שלא נפגעו. מחקרים על תינוקות צעירים בני מספר חודשים מלמדים בעקביות כי כמה הבדלים פסיכולוגיים בין המינים מופיעים לפני שסוציאליזציה מגדרית מקיפה מתרחשת. בין השאר בולט ההבדל של יכולת סיבוב מרחבית, כפי שניתן לראות בילדים בגיל חמש וחצי, המסתובבים ומזהים אובייקטים של תמונת ראי.
ממחקרים על מבוגרים שחוו טיפולים הורמונאליים, דיספוריה מינית, וטרנסקסואליות, עולה כי במידה מסוימת, הביולוגיה תורמת להבדלים הפסיכולוגיים בין גברים ונשים. לדוגמה, מספר מחקרים מצאו כי טרנססקסואלים שעברו מזכר לנקבה מראים סימנים של תכונות פסיכולוגיות וגופניות נשיות לפני המעבר. לאחר שעברו טיפולים הורמונליים כדי להפחית את הטסטוסטרון שלהם, המחשבות נשיות בולטות יותר, בתחום רגשות, והתנהגויות אחרות ניכרות.
הנטייה הביולוגית לפתח פסיכולוגיה גברית או נשית בשום אופן אינה מרמזת על כך שפסיכולוגיות של גברים ושל נשים הן בינאריות פשוטה, החפיפה בחלוקת תכונות הגברים והנשים מפריכה חשיבה דיכוטומית זו. גם קיומה של נטייה ביולוגית אינו אומר שההבדלים בין המינים קבועים ובלתי ניתנים לשינוי לאחר הלידה – סוג של חשיבה דטרמיניסטית גנטית. כמעט כל המנגנונים הביולוגיים שהתעוררו במהלך ההיסטוריה תוכננו להיות קשובים למרכיבי מפתח בסביבה, רגישים מבחינה התפתחותית לתכונות של מבנים משפחתיים חברתיים ואקולוגיות מקומיות. הקלט מהסביבה כמעט תמיד משפיע על מידת ההבחנה המינית.
הרבה הבדלים פסיכולוגיים בין המינים מופיעים זמן רב לאחר החוויות שטרום הלידה. הבדלים מיניים מופיעים במהלך גיל התבגרות או בתקופות קריטיות אחרות כאשר הגנים הופכים רגישים, והם מופעלים על ידי אירועי הבשלה מהותיים, כגון התבגרות מינית, הורות, וגיל המעבר. הבדלי מין בתכונת האישיות בתחומים של נוירוטיות, כדוגמת רגישות לרגשות שליליים ופגיעות ללחץ, מתבטאים בצורה מלאה רק באיזור גיל 14, מה שמרמז על כך שגורמים ביולוגיים משפיעים על התפתחותם. במילים אחרות, כמה הבדלי מין פסיכולוגיים מתוכננים במיוחד על ידי האבולוציה להתפתח רק לאחר אבני דרך מסוימות.
בנוסף להשפעות הארגוניות המוקדמות ולפעולות התפעוליות המאוחרות יותר, חלק מהבדלי המין הפסיכולוגיים נובעים מהשפעות הישירות של גנים – מלבד כרומוזומי המין וההורמונים הקשורים אליהם -תפקוד שונה במוחם של גברים ונשים. לדוגמה, הפסיכולוגית ג'נט הייד ועמיתיה גילו כי גן הסרוטונין-טרנספורטר, 5- HTTLPR, קיים בגרסאות קצרות וארוכות, הגרסה הקצרה קשורה ברגשנות שלילית גבוהה יותר, קשורה קשר הדוק יותר להופעת הנוירוטיות – תכונות השכיחות בנשים יותר מאשר בגברים. החוקרים מזהים גרסאות גנטיות המשפיעות על נוירוטרנסמיטרים אחרים, אשר מתבטאים באופן לא פרופורציונלי אצל נשים. והם מצביעים על מספר מנגנונים – כגון X- לינקייז', או מעורבות של גנים שנמצאו על כרומוזום Xועל רמות אסטרוגן העשויות לגרום לאחד ההבדלים הפסיכולוגיים בין המינים הבולטים ביותר: השכיחות הגבוהה יותר של דיכאון בקרב נשים מאשר אצל גברים.
גם אם הם נובעים מהשפעות גנטיות ישירות, הבדלים הפסיכולוגיים בין המינים אינם נוקטים בדיוק את אותה צורה או מתבטאים באותה מידה בכל התרבויות. הפסיכולוגיה האנושית רגישה מאוד להקשרים התפתחותיים וסוציו-אקונומיים. גורמים סביבתיים כגון איום המלריה וזיהומים אחרים, מספר הגברים ביחס למספר הנשים באוכלוסייה המקומית, המידה שבה גברים ונשים חייבים מתחרים על מנת למצוא בן זוג ולשכפל – כל אלה מגדילים או מזינים את הבדלי המין.
למשל, בכל התרבויות גברים נוטים יותר מנשים להעדיף משיכה מינית כשהם בוחרים בני זוג לנישואים, ובעיקר סימנים המעידים על נעורים ופריון כמו מותניים צרים וירכיים מעוגלות. עם זאת, במקומות שבהם נפוצים גורמי מחלות וישנה סכנה מתמדת לחלות במחלות כמו מלריה (למשל, בהודו ובברזיל בניגוד לניו זילנד וגרמניה), גברים וגם נשים נוטים לשים דגש על משיכה גופנית בבני זוג פוטנציאלים – אולי משום שזו עשויה להעיד על בריאות טובה. בסביבות כאלה, התשוקה המועצמת לגוף המושך בולטת יותר אצל נשים, ומובילה לכך שבחברות המתמודדות עם גורמי מחלות רבים יותר, ההבדלים בין המינים בכל הנוגע להעדפת בני זוג מושכים גופנית, מצטמצמים.
עובדה: אחוז הנשים הנרשמות ללימודי מדעים בבורמה, עומאן ומרוקו גבוה מאשר במדינות סקנדינביה.
עובדה: סיכוייהן של נשים אמריקניות להגיע לעמדות ניהול במקום העבודה נמוכים ב-15 אחוזים מסיכוייהם של גברים – אבל בשוודיה, הפער עומד על 48 אחוזים לרעת הנשים, בנורבגיה על 52 אחוזים, בפינלנד על 56 אחוזים ובדנמרק על 63 אחוזים.
הציפייה שבחברות שבהן השוויון המגדרי גדול יותר ההבדלים בין המינים יהיו קטנים יותר אינה עומדת במבחן המציאות (ראה: הפרדוקס הנורדי).
תיאוריות רבות בתחום הפסיכולוגיה מניחות שההבדלים השונים בין המערכים הנפשיים של גברים ונשים – בנוגע לאמפטיה, קנאה, יכולות קוגניטיביות או העדפת בני זוג – נובעות ראשית כל מתהליכי החִברוּת המגדריים שמקורם בהורים, בתקשורת ובמבנים החברתיים. כתוצאה מכך, הציפייה היא שבחברות שבהן השוויון המגדרי גדול יותר – כמו במדינות סקנדינביה, שבהן תהליכי החברות מאוזנים יותר בנוגע לגברים ונשים וישנו שוויון מגדרי רב יותר בתחומי החברה והפוליטיקה – ההבדלים בין המינים יהיו קטנים יותר.
למרבה ההפתעה, במספר מחקרים רב תרבותיים רחבי היקף התברר כי לא זה המצב. בין אם החוקרים בחנו את חמש תכונות האישיות המרכזיות ובהן נוירוטיות; את צבר התכונות המכונה "השלישייה האפלה" (Dark Triad) – נרקיסיזם, תככנות ופסיכופתיה; ובין אם מדדו הערכה עצמית או דיווחים מצד הנבדקים על תחושות רווחה או דיכאון, הממצאים בשטח הצביעו על כך שההבדלים בין המינים גדולים להפתיע בתרבויות שבהן השוויון בין התפקידים המגדריים רב יותר, כמו בסקנדינביה.
הדבר נכון גם בנוגע לתכונות קוגניטיביות, ובכלל זה ראייה מרחבית והתמצאות במרחב, כפי שאלה נמדדות במבחנים אובייקטיביים, וכן באשר לתכונות גופניות כמו גובה ולחץ דם (בשניהם הנתונים גבוהים יותר אצל גברים). בכל הנוגע להבדלים כמו העדפת בני זוג מושכים גופנית, חלק מן השונות הפסיכולוגית הגדולה ביותר נצפתה בקרב האוכלוסייה המתקדמת ביותר: בסקנדינביה. התופעה מכונה הפרדוקס של השוויון המגדרי.
בהמשך המאמר באה רשימה מפורטת של הבדלים בין המינים שע"פ המחקרים הינם על רקע ביולוגי.