לחץ לגירסת הדפסה

סוף סוף הגיע הזמן לומר את האמת על תורה ומדע, או על הציבור החרדי והמדע.

לאור מאמרו של ידידי היקר הרב משה שוחט “הגישה החינוכית למדע“, נתבקשתי ע”י ידידים להאיר את הצד השני, שאינו מובע במאמרו די הצורך. מבלי לפגום במסר הברור של דבריו, ובצורך ליצור גישה בריאה למדעים בכלל. נראה לי ששוחט החליק את הפיל שבחדר מבלי התייחסות מספיקה.

משפט הפתיחה של המאמר:

“רבים מאתנו התחנכו בילדות כי תורתנו תורת אמת – האמת האחת והיחידה – ואילו כל העולם שבחוץ הוא הבל ורעות רוח. המדע הוא גיבוב הבלים, והפרופסורים מבזבזים זמנם לריק, ואם הם כבר גילו משהו, הרי שאין זה אלא דבר שכבר נכתב בתורה”.

צר לי, אך באמת מדובר בהכללה שלא מעלמא הדין, זו הגזמה פרועה של איזו שהיא תחושת בטן במחוזות התמימות, שמעולם לא נאמרה בצורה כזו. “העולם שבחוץ הוא הבל ורעות רוח”, מבחינת נושאי העיסוק ועולם הערכים, אך האם יש ילד חרדי אחד, שחינכו אותו שהמהנדסים, הכימאים, טכנאי חשמל, וכו’ הם הבל ורעות רוח? ברור שיש כאן ערבוב בין התחומים ה’נפיצים’, בהם קיימת בעיה בין מדע לתורה, ובין ה’מדע’ כתחומי ידע ולימוד.

יש באמת סתירות קשות בין המדע כפי שנלמד בהיכלי האקדמיה, ובין ההשקפה הדתית. ושאלת היחס למדע בתחומים אלו, משליכה על היחס למדע בכלל. ולא דבר ריק הוא. ה’פתרונות’ אותם מציע הרב שוחט בהמשך, לא בהכרח מחזיקים מים, ואין לתמוה על כך שאנשים שמתעקשים להחזיק בהשקפה הדתית עליה חונכו, יטילו ספק בחלקים מעולם המדע משום כך.

יש הבדל בסיסי ומהותי בין המדע, לבין עולם המדע והאקדמיה. המדע הוא מתודה, אין לו הנחות יסוד, אין לו השקפת עולם, ואין הוא מעדיף שיטה אחת מחברתה. מה שקורה בפועל הוא שהמתודה המדעית מופעלת בידי בני אדם, ולבני אדם יש הנחות יסוד, יש השקפות עולם, ויש העדפות. אזי נכון הדבר שכשבונים חללית לירח, אין מקום להשקפות עולם, אלא רק להכניס רכיבים שפועלים, בדרך של ניסוי וטעיה, אבל כשעוסקים בשאלות של בחירה, תודעה, גיל העולם, אבולוציה, ארכיאולוגיה מקראית, ועוד, יש בהחלט מקום משמעותי להנחות היסוד והשקפות העולם, והדרכים בהן מתנהלת ומופעלת המתודה הזו.

הבה ולא ניתמם, את ה’מדע’ אנו יונקים מגופי  ידע בעלי סמכות וכח, הרי אין האדם הפשוט או תלמיד הישיבה הולך ועורך ניסויים, וגם לא בודק רפרנסים מדעיים במקור (הלואי והסטודנט יעשה את זה), את ה’מדע’ יכול הוא לינוק מפרסומים של אוניברסיטת ת”א, האוניברסיטה העברית, ושאר היכלות האקדמיה בארצינו הקדושה.

כאשר אתה מניח שאין שום טעם להתייחס ל’מדע’ בכלל, בשונה ממדעי האוירודינמיקה למשל, שמתכננים את כיפת ברזל ואת החללית בראשית. כאן הבן שואל, איך ייתכן שה’מדע’ הזה גם מלמד אותנו ש’התנ”ך – אין ממצאים בשטח’? זו ארכיאולוגיה מתקדמת שבנויה על סטטיסטיקות כנודע. ואיך יתכן שה’מדע’ הזה גם מלמד אותנו שאין לאדם בחירה חפשית? ושתפילות לא עוזרות? שהמקרא מורכב ממקורות שונים וסותרים וההיסטוריה הישראלית היא פיקציה? שהעולם בן מליארדי שנים? ושהאדם לא נוצר מגוש עפר אלא התפתח בשינויים אקראיים מיצורים אחרים?

הרב שוחט לא ממש מציע פתרון ראוי לבעיה הזו, משום שאין. המדע נוצר בעולם המערבי, ולכן ככל שהוא סוטה מהקטע הטכני של איך להרכיב חלליות או כל מכשיר אחר, ועובר לענין שרחוק מהניסוי והטעיה הממשיים, בין אם זה היסטוריה, ובין אם זה ארכיאולוגיה, ואפילו אם זה גיל העולם, הוא תלוי גם בהשקפות והנחות יסוד, מה לעשות. כשם שבאופן אקראי הפרופסורים המלומדים של מדעי הרוח באוניב’ ת”א תמימי דעים שמבחינה מדעית העמדה המרקסיסטית – שמאלית היא האמת המוחלטת, אולי יש קשר גם להסכמה על כך שההיסטוריה הישראלית היא פיקציה? ואיך כל זה חודר למתודה המדעית ולפרסומים ‘שעוברים בקורת עמיתים’, ולעבודות דוקטורט? (ראה כאן)

ומה עם מדעי הרוח? האם שם לא לומדים להגדיר את האתיקה, ובוחנים באופן לוגי פילוסופי מה הוא טוב לעומת רע? מדוע מדעי הרוח לא מגיעים למסקנה שהתורה היא תיקון העולם בדרך המוסרית ביותר? ומה דעת המדע על חכמת הקבלה וספר הזהר?

בקצרה, ה’מדע’ כפי שמוצג לנו בויקיפדיה, או בכל פרסום אחר בן ימינו, הוא עיבוד של הנתונים עם כל ההשקפה המערבית-פרוטסטנטית-מרקסיסטית על גלגוליה השונים, ומי חכם וידע להבדיל ולהפריד בין החלק האובייקטיבי לבין הסובייקטיבי?

אז נכון, לומר שכל המדע הוא הבל ורעות רוח, זו אמירה ילדותית. אבל כל כך הרבה דברים שנאמרים בשם המדע הם הבל ורעות רוח, ואתה יכול לשמוע פרופסורים לפילוסופיה מדברים כמו ילדים קטנים ממש (למשל זה או זה), מה לעשות, יש הרבה דברים שנאמרים בשם המדע והם הבל ורעות רוח. וצריכים לזכור את זה. לחנך את ילדך שהמדע הוא שופרה של המציאות, ורק כשיגיע לגיל ההתבגרות וישאל אותך איך אתה מסביר את הארכיאולוגיה המקראית, – או את התיאוריות הרווחות אודות מוצא האדם והמינים, דתות, נסים, נבואה, וכו’ -, תאמר לו שאין לך מושג ואולי יש מישהו שמדבר על זה. כאן כבר מגיעים למה שמכנה הרב שוחט “חינוך לשקר”.

ואכן האמונה הזו, שהמדע בן זמננו, וכפי שהוא נלמד ומוצג בספרות, הוא שופרה של המציאות היא שקר גדול. והמחנך לאורה את ילדיו, אל יתפלא אם הם לא יקנו את הגשרים הקלושים שיתנו לו אחרי שכבר יהיה מאוחר.

זו הנקודה העיקרית שרציתי להבהיר. ואצרף עוד הערות על כמה קטעים מהמאמר, כדי להמחיש את דברי.

אחד ממגידי השיעורים המפורסמים מסר שיעור בנושא כוח הראייה. הוא סיפר על “ניסוי שני הסדקים” הידוע, הבוחן את טיבו של האור: האם מדובר בחלקיקים בודדים או בגלים מתמשכים. הניסוי גילה ממצא מדהים: האור מתנהג כמו חלקיק כאשר מודדים אותו וכמו גל כאשר אין מודדים אותו. המדענים, הוסיף הרב, אינם יודעים את נפשם בפרשנות התופעה, ואילו אנו מבינים על-פי התורה מהו כוחה של ראייה, ולכן הדברים נהירים לנו. מתוך סקרנות שאלתי ידיד, פיזיקאי ירא שמים, מהי הפרשנות המדעית לתופעה זו. הוא כתב לי כי אמנם בעבר סברו מדענים חשובים שהשינוי נובע מצפייה בתוצאות הניסוי על ידי יצור בעל תודעה דווקא, אולם כיום יש הסכמה רחבה שהדבר אינו תלוי בתודעה אלא במדידה עצמה. כתבתי זאת לרב הנ”ל, והוא השיב לי בתרעומת: “במחילה, אני כן נוטה להתפעל מנפלאות הבריאה, אני נוטה יותר לקבל ממי שעדיין לא נשרפה נשמתו בכבשני האוניברסיטאות למיניהם… עפרא לפומיה. אקוה שיהיה חלקי מן התמימים לנצח נצחים. ממני הצעיר שנכנס ולא יצא מבריתו של אברהם אבינו(!!)

ובכן, קובע הפיזיקאי ירא השמים, שבעבר סברו מדענים חשובים שהשינוי נובע מצפיה, וכיום יש הסכמה רחבה שהדבר אינו תלוי בתודעה אלא במדידה.

אך האם מדובר במדע? רעיון שני הסדקים מתבסס על ניסויים מדעיים, אפשר להגדיר אותו כבעיה מדעית. אך נסיונות ההסבר השונים הם בהחלט אינם מדע, הם הסברים הנובעים מהשקפת עולמו של המסביר. הרב שוחט, בהסתמכותו על ה’פיזיקאי ירא השמים’, נכשל באותה תופעה שהוא מנסה לשלול. שכן פשר קופנהגן המקורי לא דיבר על קריסת פונקציית הגל כתוצאה מצופה בעל  תודעה דוקא, אלא כתוצאה ממדידה. ויש להדגיש שאין הכוונה שהמדידה גורמת להשפעה פיזית של ‘זיהום’, אלא הקובע הוא עצם המדידה והעובדה שהדבר נמדד, גם אם ברור שמכשיר המדידה אינו משפיע על תנועת החלקיק/גל. תליית הקריסה ב’מדידה’ היא קביעה לא מוסברת, ולכן היו שתלו אותה בתודעה, והיו שהסבירו אותה באפנים אחרים שונים ומשונים, המשותף לכולם שהם תלויים בהשקפת העולם של המסביר, ואין להם ערך מדעי.

מדובר בדברים ידועים, אם היה הרב שוחט בודק בויקיפדיה, היה מגלה את הנכתב שם:

“פרשנות קופנהגן הולידה פרשנויות פילוסופיות רבות שהולידו בתורן מאמרים רבים, ספרים ואפילו סרטים. חשוב להבין כי כל הפרשנויות הללו אינן תורות מדעיות משום שהן אינן ניתנות להפרכה, בהיותן מבוססות, בהגדרתן, על הנחות בלתי מדידות”

לפי ויקיפדיה, אחד הקשיים לקבלת התיאוריה הזו, הוא “אי הדטרמיניזם הטבוע בתיאוריה”, כלומר העדפה של הסבר דטרמיניסטי.

כך או כך, כל ההסברים האחרים, שיש להם ‘הסכמות רחבות’ בדורינו, עשויות מ’ריבוי יקומים’ ‘מיתרים’, ועוד רעיונות שאין דרך להוכיחם או להפריכם ואין בהם שום נפקות מדעית. אז זכותו של המשגיח זצ”ל או של המגיד מישרים שליט”א, לחשוב גם באופן אחר מכל ההסברים האלו. כמובן שלא באתי ליישב את דברי הצדיק הנ”ל בו עוסק הרב שוחט, אלא רק להראות,  שהדוגמא הזו רק ממחישה עד כמה צריכים לשים לב למגבלות המדע, ולכך שאנשי המדע חוצים מגבלות אלו שוב ושוב.

העוסקים במדע מתלוננים רבות על השימוש המעוות שעושים מחזירים בתשובה בגילוים מדעיים. בעולם התשובה רווחת תופעה של פסידו-מדע: הצגת נתונים “מדעיים”, העושים שימוש חלקי ומגמתי, ולעתים מסולף, בממצאים מדעיים, כדי “להוכיח” שכל המדע מפורש כבר בתורה וכי חז”ל הקדימו את כל התצפיות המדעיות

הכללות מסוג כזה רווחות אצל כתבינו לעניני חרדים, ושאר אנשים מן ה’חוץ’, שלא מכירים את העולם האמיתי. אם דבריהם של שניים שלשה אנשים שטוענים ש”כל המדע מפורש בתורה” או ש”חז”ל הקדימו את כל התצפיות המדעיות” הופכים לפני כל עולם התשובה, סימן שמישהו צריך לעשות שיעורי בית.

בעולם הישיבות שבאירופה, רווחה ההלצה שאם “הרב ד”ר”, הרי שהרב חולה ולכן הזמינו את הדוקטור. בדיחה על ‘רב מטעם’. בישיבות של ימינו הפכה ההלצה את פניה: “אם הד”ר הוא רב, כנראה שהוא ד”ר מזוייף, או לא מבין במדע”. אם ישנם כמה אנשים חסרי השכלה מדעית שטוענים ש”כל המדע מפורש בתורה”, כל שאר עשרות ומאות האנשים, שיש להם תואר ד”ר או תוארים מדעיים אחרים, והם עוסקים ברצינות מלאה בשאלות שבין תורה ומדע, וגם מלמדים את הציבור הרחב בנושא, ומבררים סוגיות כאלו, לא נחשבים בעיני בחורי הישיבה. שכן ה’מדע’ הרבה יותר חזק מד”ר אחד מסכן, אולי בריאתן, תמהוני ‘בעל תשובה’, וכן הלאה…

הנושא של מדע בחז”ל הוא נושא טפל, כמעט שלא מטריד אף אחד לא אצל המאמינים ולא אצל הכופרים. העיקר הוא יסודות האמונה, ובנושאים אלו יש התנגשות בין המדע כפי שמוצג בכל גופי המידע בזמננו, ובין האמונה. האם כל מי שעוסק בזה הוא ‘מחזיר בתשובה’ (מחב”ת)? או שמא יש כאן עבודת קודש שצריכה להיעשות ע”י רבים וטובים, ואם יש כמה חובבנים, הרי זה מקרה מצער, כפי שיש גם חובבנים בהלכה שמקימים בתי הוראה ומחברים ספרים, או חובבנים בלימוד שפותחים ישיבות.

ממילא, ניתן לראות בארבעת היסודות הסבר מדעי לגיטימי לעולם, בעוד טבלת היסודות של מנדלייב (שקדמונינו לא הכירו) עומדת מחוץ לתחום

ההנגדה בין ארבע היסודות ובין טבלת היסודות, היא חוסר הבנה משווע. מדוע טבלת היסודות של מנדלייב “שקדמוננו לא הכירו” עומדת מחוץ לתחום? וכי מישהו מטיל ספק בשיטות הכימיה של ימינו? בתרופות או במוצרי קוסמטיקה? או שמא כשהוא קונה צבע בטמבור הוא טוען שלפי המשגיח זצ”ל צבע משי יעיל פחות מצבע אקרילי? ארבע היסודות לא באו בתור חלוקה פרקטית מעשית, אלא מתוך תפיסה פילוסופית על העולם, הם עוסקים ב’תכנית’ של העולם, ולא בחלקים ממנו הוא עשוי. ברור ש’רוח’ ו’אש’ הן פעולות, ולא עצמים. וזה היה ברור גם לקדמונים. ההסתכלות של ארבע היסודות היא הסתכלות פילוסופית טרום מדעית. שכן בזמנם הסבירו את העולם בהסברים פילוסופיים, מבלי להזדקק למפרט הטכני של איך הדברים עובדים. ולכן כשעוסקים בפילוסופיה, התיאוריה של ארבעת היסודות רלבנטית באותה מדה. אין לתיאוריה זו שום ערך מדעי, אבל יש לה ערך פילוסופי. ואילו לטבלת היסודות של מנדלייב אין ערך פילוסופי אבל יש ערך מדעי.

התופעה המוזרה היא שהזלזול במדע נעצר בגבולות בית המדרש. מחוץ לבית המדרש, אנו עשויים לשבת בחרדת קודש מול רופא, שכל ידיעותיו מבוססות על המדע של היום, ואף למלא בדקדוק רב אחר הוראותיו. רק כאשר הדברים מגיעים לדברים כמו אהבת ה’ בדרכו של הרמב”ם (ובאופן בעייתי יותר בפסיקת הלכה) אנו מרגישים חרות לומר ככל שיעלה על דעתנו, בבטחה וברוגע כי מדע זה אינו עומד למבחן מעשי

אכן מדע זה אינו עומד למבחן מעשי, בנוגע להדברים המביאים לאהבת ה’ לפי הרמב”ם, לא נשארו הרבה לפי המדע המודרני שלא עומד במבחן מעשי. שום דבר מהדברים שמלמדים באנתרופולוגיה או בגיאולוגיה לא מוביל לאהבת ה’ בצורה בה הם מוצגים…  ומה יעשה המגיד מישרים, שאף שבבוקר ישב מול הרופא (בנוגע לחרדת קודש, נו נו… כיום סומכים יותר על העסקן הרפואי החרדי שמבין בטיב הרופאים יותר מאשר אנשי המדע שסביב), בצהריים רוצה להגביה לבו בדרכי ה’, ואינו מאמין שהעולם נוצר במקרה, והתפתח באופן אקראי, ושאיחוי הכרומוזומים  ועקבות הטלומרים מוכיחים ששינוי אקראי בכרומוזומים גרם להיווצרות האדם, או שהקוף הוריש לאדם רטרו וירוסים, והוא גם לא מרגיש שהעצב התועה בג’ירפה מביא אותו לאהבת ה’, וכך הלאה?

אני לא חושב ש”אנו מרגישים חרות לומר ככל שיעלה על דעתנו”, אבל כן, מעיזים להתפעל מהעולם ומהתכנון והסדר והיופי שבו, גם אם ה’מדע’ לא רואה את זה.

נדמה אפוא שהמדענים חכמים דיים כדי לייצר מטוסים שניתן לטוס בהם בבטחה במרחבי הרקיע, אך לא כדי לקבוע כי אין גלגלים (גשמיים) באותו רקיע. תירוצים רבים יכולים להיאמר ביישוב סתירה זאת, אך הקושי שריר וקיים

שוב מגיעה ההפרזה התורנית, כמה אנשים בציבור החרדי באמת סבורים שיש ‘גלגלים’ בשמים? אם יש כאלו מן הסתם הם חסידי תורת כדור הארץ המרובע, הגורסים שכל הסיפורים על מטוסים הם חלק מקונספירציה.

גישה חינוכית מקובלת מאד גורסת כי ראוי לשדר לתלמידים שכל העולם בחוץ הוא הבל הבלים והמדע אינו אמין, ומוטב שהחוקרים יעברו קורס או שניים בלימוד גמרא אצל איזה תלמיד מתחיל

‘מקובלת מאד’? כשמדובר על תחומי מחקר שאינם קשורים לאמונה? לא דובים ולא יער. אם כך חושב מישהו מ’בפנים’, מה יחשבו אלו מ’בחוץ’? מי מחנך את ילדיו שמוטב שהמהנדס ילמד גמרא אצל תלמיד מתחיל?

” כך גם בתפיסה של האבולוציה, רוב העם זוכר רק את מה שינק בצעירותו ש”לדעת החילונים האדם הגיע מן הקוף”: “בני אדם הגיעו למסקנות שאינן הגיוניות בטענה של טבע, עד כדי שפילוסוף החליט שהאדם התפתח מן הקוף, ואינו שם לב לשאול את השאלה הנשאלת – ומי ברא את הקוף עצמו?!”

מצחיק מאד, הרי הקוף עצמו נוצר מאב קדמון אחר! אז נכון, המשגיח זצ”ל אינו בקי בדרויניזם כל צרכו, אבל סוף סוף, אפשר בפשטות לחזור למשל הכפרי והרכבת. מוצא החיים אינו חלק מהאבולוציה ואינו מוסבר ע”י האבולוציה, נכון להיום הוא לא מוסבר ולא יכול להיות מוסבר, ולכן השאלה היא לא מי ברא את הקוף, אלא מי ברא את החיים שיש בקוף? הסגה לאחור של השאלה, או הקטנה של גודל היצור החי לא משנה את השאלה ולא משיבה עליה תשובה!

כפי הנראה, הסיבה העיקרית ליחס המזלזל למדע היא תפיסת הקונפליקט שבין אמונה למדע. המדע, ובפרט המדע המודרני, נתפס דבר המעניק מובן למציאות, ומתחרה בכך עם האמונה – או אפילו מבטל אותה. המדע מצטייר לנו אלטרנטיבה לגישה ה”אמונית”, הרואה במציאות התגלות אלוקית. מתוך כך, התפתחה השקפה הרואה במפגש של דת ומדע התמודדות של משחק סכום אפס. אם המדע בעל ערך, הרי שהתורה מאבדת מערכה; ואם התורה רבת ערך, הרי שמוכרחים אנו לזלזל במדע. הפתרון לכך הוא להצהיר שהתורה היא המציאות והיא הכל. כל מה שאינו תואם לה, כפי הבנתנו, פשוט אינו קיים

זו פיסקת המפתח במאמר, העשויה לזהות את הבעיה, אך מתעלמת ממנה בפועל. הקטע הזה עוסק בכך שהמדע מעניק מובן למציאות, ומתחרה בכך עם האמונה. אך זו הנקודה הרגשית, שאין לנו כיום את תחושת הפחד והבלבול היום יומי שאחזו את האדם הקדמון שהתבונן בעולם ולא הבין לפי איזה כללים הוא עובד. אבל הבעיה המרכזית היא לא נקודת הכובד הרגשית החסרה לנו, אלא הקונפליקט האינטלקטואלי, המדע בן ימינו והאמונה לא מסתדרים. מישהו צריך לוותר על חלק מהרעיונות שלו.

קיימת ספרות נרחבת על כל אחת מן הגישות הנזכרות, תוצר בן שנים רבות של הגות רבנים, הוגי דעות וחוקרים דומה שאין תחום שנזנח, וכל בעיה זוכה למענה (או לכמה מענים) בספרות רחבה.

אשמח להתעדכן בנוגע לספרות הנרחבת שהיא תוצר בן שנים רבות, (כמה שנים?), כי על הספרות שאני מכיר, קשה לומר ש”כל בעיה זוכה למענה בספרות רחבה”, נכון שעסקו בתחומים שהזכרתי, ועל כל נקודה ניתן למצוא ספרים או מאמרים, בד”כ מתוך הציבור הדתי לאומי, חלקם מאת רבנים וחלקם מאת אנשי מדע. אבל האם בספרות הזו ניתן לומר שלכל בעיה יש מענה מספק? ושמספק גם את מי שמחזיק בהשקפה החרדית? אני לא מתרשם כך.

כמה ספרים יש ש’נותנים מענה מספק’ לשאלות ביקורת המקרא? הקורא צריך לבחור בין ספרו של הרב בזק ‘עד היום הזה’ או ספרו של הרב קולא ‘הויה או לא היה’, האם מסקנות אחד מהם מקובלות על ההשקפה החרדית? לא בטוח, או שמא הכוונה שבעלי ההשקפה הטהורה צריכים מעתה לקבל את מסקנות הספרות הנ”ל בנוגע לפתרונות דת ומדע? ובנוגע לארכיאולוגיה, מול טענות פינקלשטיין וחבריו, יש את הארכיאולוג הדתי חגי משגב שמאמץ בגדול את תורת פינקלשטיין עם התאמות קלות, זה חלק מספרות ה’פתרון’? ומה עם המבול?

ומה בדבר גיל העולם? כמה ספרים יש שמיישבים את גיל העולם המקובל אצלינו עם המקובל במדע? האם גם כאן הכוונה שפשוט וברור שיש לקבל את התיארוך המדעי, וכל המתעצל בזה הוא משום שעסוק בענין ה’חומות’ של החרדים בסוד ‘חדש אסור מן התורה’, ועל פי תיאוריות פרידמן?

(בנושא האבולוציה הרב שוחט מציין לדברי התפארת ישראל, הרב קוק, תורת השמיטות, ומיכי אברהם, האם לדעתו רצף המקורות האלו מהווה פתרון מספק לכל הבעיה?  ואם לאו, אולי כן יש לקבוע יחס ספקני כלפי ‘המדע’ כפי שהוא מוצג בהיכלות האקדמיה בת ימינו?)

לגבי דברי רש”ר הירש, אין ספק שהם “נחרצים ובהירים, ורלבנטיים לימינו”, אבל וכי אפשר לדרוש מבעלי השקפה אחת שישנו השקפה משום כך? הרב הירש מייצג את הגישה של יהדות גרמניה שהתפתחה לאורו, ואף אחד לא בא לבטל גישה זו, אבל ישנן עדיין גישות אחרות, מה לעשות.

היחס ללימוד התלמוד באקדמיה, למשל, מגולם במשפט של הורים ומחנכים כאשר רצונם להעצים את לימוד התורה בטהרתו: “באוניברסיטה מתעניינים רק בנעליים של אביי” (או בנוסח דומה בשם רי”י ויינברג, בעל ה’שרידי אש’: “אנחנו עמלים לדעת מה אמר אביי, והם [החוקרים] דנים מה היה צבע זקנו של אביי”, אם כי רי”י בוודאי התכוון לאי הרלוונטיות של מחקר התלמוד). למעשה, הנחשף למדעי היהדות, עלול להיבהל כאשר יגלה כי צמצום התעניינות המדע לנעליים של אביי נובע משטחיות ומחוסר היכרות עם עולם זה, ואולי אף ייווכח “חלילה” כי בחוגים לתלמוד ישנם חוקרים חכמים, ביניהם גם יראי שמיים, החודרים לעומק השיתין של סוגיות קשות בתלמוד. … חשוב לזכור כי בית המדרש עושה שימוש בספרי ראשונים שהוהדרו בעזרת כלי המחקר העדכניים, בפרט בענייני נוסח

נו באמת, מה הקשר של נוסח שהושג ע”י כלי מחקר, לבין ‘מחקר התלמוד’, שחלקים גדולים ממנו בנויים מהכחשת האותנטיות של דברי התלמוד, והצבת פרשנויות אחרות מדברי האמוראים, באופן שיטתי, על סמך פלפולים בעלמא. יש חוקרים חכמים אכן, ו”ביניהם יראי שמים” אכן, אבל האם משום כך יש לחלוק כבוד למקצוע? שרוב רובו דברי הבל והכחשת סמכות חז”ל (נכון, לא כותבים בתוך המחקר הלכה למעשה, אבל המשמעות ברורה – יש בתלמוד הרבה דברים שיסודם בחוסר הבנה של הפירוש ה’נכון’ וה’מקורי’). מוחלים אנו על חדירתם לשיתין של סוגיות קשות, ויבלעו נא בחזרה את המרגליות והפנינים שפיהם מפיק . הנה לך דוגמא על מחקרו של זקן החוקרים, הפרופסור הדגול הלבני: מקורות ומסורות

לסיכום, יש בה בדרישה להתייחס למדע בכבוד הראוי לו, מן התמימות של בחור ישיבה שאין לו מושג איך המדע עובד באמת. האקדמיות והמדע בן ימינו, נמצאים במסלול התנגשות עם התפיסה המסורתית והשמרנית. לא רק בשאלת דת ואמונה, אלא גם בשאלות של השקפה כלליות ופוליטיות, מי שלא רואה את זה הוא מאמין עיור. ומי שחושב שלחנך להפרדה בין תורה ומדע, כאילו המדע הוא שופרה של המציאות, ואם בתורה רואים להיפך יש סל ‘פתרונות’ שעיקרו הוא לקבל את המדע בנוסחה כזו או אחרת – זה חינוך יותר קרוב ל’אמת’, טועה ומטעה.

ומכאן לדברי המגיב ד”ר בר דע, שלא כרגיל במאמרי תגובות, לא בא להשיג על הכותב, אלא להיפך למלא אחריו, כפי שהוא כותב בפתיחת מאמרו ‘בין חולין לחילון‘:

“הוא טוען שעל החברה החרדית להשקיע מאמץ לשנות את יחסו למדע, בפרט לאור העובדה שבימינו אין אפשרות להגביה חומות שימנעו חשיפה לתכנים מחוץ לעולם החרדי”.

הרי לדבריו, מכיון שבמוקדם או במאוחר ייחשף בחור הישיבה לויקיפדיה או לתכנית מדעית פופולרית בטלויזיה, יש מראש לחנכו שהתכנים האלו הינם נכונים ואינם סותרים את השקפתו.

לדעתי ההיפך הוא הנכון, יש לחנכו ולהסביר לו כיצד פועל המדע וכיצד פועלים אנשי מדע.

לגבי כבוד למדע מקצועי בתחומים שאין בהם הנחות יסוד, איני רואה שום יחס מיוחד בציבור החרדי.

עוד הוא אומר:

תקופת ההשכלה הוגדרה על-ידי היהדות הנאמנה “תקופה של שמד”, שעליה חל הכלל “גדול המחטיאו יותר מן ההורגו”. מלחמת חורמה הוכרזה נגד ההשכלה על ידי גדולי ישראל, וננקטו צעדים חריפים כדי להתגונן מפניה. בין צעדים אלו, נדרשו שלומי ישראל לפרוש מלימודים שהיו חלק מעיסוקם האינטלקטואלי של המשכילים. לימודי תנ”ך, דקדוק, ספרות, חוכמת ישראל ומדע הוצאו אל מחוץ לתחום. תחומי דעת שהם כשרים במהותם, ושנלמדו על ידי שלומי אמוני ישראל משך מאות שנים, השתוו לפתע לעיסוק בכפירה, מתוך הבנה שהנזק (הרב) שנגרם עקב הפרישה מתחומי ידע חיוניים אלה היה קטן מהנזק שהיה צפוי לעם היהודי אילולי זאת. מחיר החומות הגבוהות והבצורות שנבנו בימים ההם היה גבוה, אבל הוא היה הכרחי כדי להגן על בית ישראל מפני הרוחות הרעות שנישבו באותם ימים.

יש כאן שגיאה היסטורית, כאילו נדרשו שלומי ישראל לפרוש מתנ”ך, דקדוק, ספרות, חכמת ישראל, בעוד לפני שנולדה בכלל תנועת ההשכלה לא היה שום עיסוק שיטתי בתחומים אלו, להיפך, המשכילים חדשו את התחומים האלו, והחרדים לא קבלו את החידוש הזה מסיבות מובנות. ייתכן שלולי היו המשכילים מכניסים תחומים אלו כריאקציה וכמלחמה, היו אלו נכנסים לאט לאט באופן טבעי.

בדיוק כמו לימודי ליבה, שלפני כעשרים שנה היו נחלתם של רוב ילדי הציבור החרדי, שלמדו ב’בתי ספר’, החידרים היו מיעוט, ובשנים האחרונות עם המאבק מול רשויות החינוך שגילו אקטיביזם, נסוגו רוב הציבור החרדי אל החידרי, ובתי ספר כמעט ולא קיימים.

אחת העדויות המעניינות לכך היא תופעת תנועות התשובה והמחזירים בתשובה, שרואים את תפקידם לקרב רחוקים באמצעות גילוי “האמת”. לשם כך הם נעזרים בטרמינולוגיה הלקוחה מעולם המדעי, המשדרת מהימנות ואמינות. רבנים ותלמידי חכמים קוראים לעצמם “מרצים”, ומכנים את ההתכנסויות “סמינרים”; הם מוכיחים הוכחות מטפיזיות באמצעות גילויים מדעיים, פיזיים.

עם כל הכבוד, כשאנשים רוצים להכיר לאחרים את היהדות כאמת, אין שום צורך לשים את “האמת” במרכאות, יתכן שישנם אנשים חובבנים, יתכן שלפעמים הם טועים, אבל הם בהחלט בכיוון של האמת. אגב, לכנות התכנסות בשם ‘סמינר’ זו לא עבירה, ואין שום סיבה לחשוב שהם בהכרח “מוכיחים הוכחות מטפיזיות באמצעות גילויים מדעיים”, המדע הפורמלי לא יכול ‘להוכיח’ דבר לא טבעי, אבל הוא יכול להצביע על תופעות שאין להן הסבר טבעי. וגם אם דברים מוסברים מבחינה לוגית ופילוסופית ורחמנא ליצלן “בטרמינולוגיה הלקוחה מהעולם המדעי”, אין בכך שום רע. בדיוק כמו שהכפירה נלמדת על כל במה “בטרמינולוגיה הלקוחה מהעולם המדעי”, וגם היא נלמדת בהתכנסויות שנקראים “סמינר”, ואנשים שמלמדים אותה קוראים לעצמם “מרצים”. נו באמת.

אולם, עירוב תחומים זה מחמיץ את העיקרון הראשון של המדע המודרני, שהוא ההפרדה בין פיזיקה למטפיזיקה. ההיגדים “יש אלוקים” או “אין אלוקים” אינם היגדים מדעיים, משום שהם אינם ניתנים לא לאישוש ולא להפרכה במסגרת המתודה המדעית. האלוקים אינו בעל מאפיינים הניתנים לתצפית ומדידה בשיטה המדעית. השיטה המדעית עוסקת בחומר ואנרגיה וגלגולם זה בזה. האלוקים, באמונה היהודית, אינו מושג בשכל ועל כן אין למדע מה לומר לגביו. הניסיון להוכיח אמיתות מתחום המטפיזיקה באמצעות השיטה המדעית מעיד על חוסר הבנה בסיסי בנוגע לטיבו של המדע.

והאם כל הניגוד בין תורה ומדע מתמצה בכך שאין דרך מדעית להפריך את קיום האל? האם אין משמעות לסיבות רציונליות לאמונה באל? (נכון, זה לא מדע, יופי). האם גם הבעיות של ארכיאולוגיה מקראית נפתרות בהפרדת צמר גפן הזו?

מטרת התורה היא להנחיל לנו אמונה, מוסר וערכים. כפי שאין מגמת התורה ללמד אותנו היסטוריה, כך אין מטרתה להקנות לנו ידע על העולם. את הידע ההיסטורי או מדעי אנו שואבים מתוך היכולת שהנחיל לנו הקב”ה להשכיל, להתבונן ולהסיק מסקנות, וכל אלו בתחום החולין – כמו כל ענין אחר של חולין בחיינו. אין בר-דעת שיטען כי התורה מורה לאדם כיצד לתקן את הקרבורטור של מכוניתו. יש מקומות שהם מקומות מובהקים של חולין, שאליהם התורה אינה מתייחסת. הקב”ה ברא את האדם מצויד ביכולות שכליות, כדי שיכבוש את המציאות, לרווחתו, על ידי בינתו. הידע המדעי כפוי על האדם, ואין התורה אוכפת אותו להתעלם ממה שדעתו משכלת. כל המזלזל במדע בשם התורה אינו מבין מה בין מדע לתורה; הוא דורש מהבריות שימששו כעיוור באפלה.

האם המשפט הליבוביצ’יאני ש”אין מטרת התורה להנחיל לנו היסטוריה”, פותר את הבעיות ההיסטוריות שעולות מן התורה? נניח שהיא לא באה ללמד אותנו מה גיל העולם, ולגם לא איך נברא העולם, האם היא גם לא באה ללמד אותנו את ההיסטוריה של העם היהודי? שהרי זה בסופו של דבר תחום ידע גרידא? ומה בדבר ההיסטוריה של אלופי אדום?

חלק ניכר מהפונים להשכלה גבוהה נוטים למקצוע “משפטים”, מתוך מחשבה שהוא קרוב מאד באופיו ללימוד  התלמוד וההלכה, ומתיישב ותואם את הטיפוס הישיבתי חרדי. מפתיע לראות שאין בין תלמידים חרדים למשפטים חשש מפני ערכאות של גויים, חרף העובדה כי על הדן בהן נאמר ש”הרים יד בתורת משה”.[6] לא זו בלבד, אלא ראשי ערכאות מדינת ישראל החילונית הם דווקא אנשים דתיים, היושבים בראש הרשות התובעת ואפילו האוכפת. אלא שכבר הפעילו על עניין העיסוק במשפט את עיקרון “המבדיל בין קודש לחול” המובא לעיל, במקרה הזה בצורה של “הפרדת הרשויות” מבית מדרשו של הר”ן,[7] המבדיל בין “המשפט האמיתי” לבין “תיקון סדר מדיני וכפי צורך השעה”. ניהול החברה בחייה היומיומיים הוא עניין של חולין המתבצע על ידי המדינה (לצורך השעה), כפי שנלמד בלימודי משפט, כל זאת לצד הדין האמיתי שמתקיים בדין תורה.

דרך הילוכו פוסק הוא הלכה שאין במשפט של זמננו משום ערכאות, שכן הוא מטפל בסדר המדיני. הבעיה היא שאפילו אם היינו מניחים שהמשפט של זמננו הוא הסדר המדיני המדובר בר”ן, הרי אין זה לצד הדין האמיתי שמתקיים בדין תורה”, כי בתי המשפט בישראל אינם מכירים בדין תורה ולא מתקיימים ‘לצדו’ אלא במקומו. בכל מקרה הסכמה רחבה של הפוסקים בדורינו, שאסור לתבוע בבית המשפט הישראלי, והוא כן נדון כערכאות, ולכן גם אם זה מפתיע שלומדים משפטים, אין להסיק מכאן מסקנות הלכתיות מופרכות. אגב, בלימוד משפטים יש דרכים רבות ושונות לתעסוקה מבלי להיזקק לתביעות אסורות בבתי משפט.

למרבה האבסורד, דווקא בלימוד המדעים, תחום שכאמור לרוב אין לו כל נגיעה ערכית, אנו מוצאים התנגדות המביאה לצנזורה קשה. בבתי ספר החרדיים ילמדו מדעים באופן מצומצם מאד, ואפילו במסגרת לימודים גבוהים. משפטים, פסיכולוגיה ותיאוריות חברתיות אחרות, בעלות אמירה עמוקה על טבע האדם וסולם הערכים שלו, נלמדות ללא חשש, ודווקא מדעי הטבע נידונים לשבט הצנזורה. אין זה אלא חוסר הבנה עמוק לגבי טיבם של המדעים.

לא ברור על מה מדובר כאן, בחידרים לא לומדים שום דבר מעבר ללימוד תורה וקצת דקדוק וחשבון ברמה של הכיתות הנמוכות, ואילו בבתי ספר של הבנות לומדים מדעי הטבע הרבה יותר מאשר פסיכולוגיה. אין שום צנזורה על מדעי הטבע, מסיבה מאד פשוטה, האבולוציה אינה חלק ממדעי הטבע, וניתן ללמוד זיאולוגיה וביולוגיה וכל שאר מדעי הטבע מבלי להזכירה, (ראה הרחבה כאן).

לסיכום, מבלי לבטל את דברי הכותבים הנכבדים שדבריהם הובאו כאן, נראה שהם מתעלמים מבעיה בסיסית ומרכזית, שלא באה עדיין לפתרונה. והיא הגורם המרכזי ליחס דו ערכי בקשר לתקפות אמירות ודעות של הממסד המדעי בנושאי יסוד כמו גיל העולם ומקורו, מוצא החיים והמינים, ההיסטוריה הישראלית וכו’.