יובל נח הררי, בספר '21 מחשבות על המאה ה21', מדבר על אמת.

אין זה סתם ספר, זה הוא רב מכר עולמי, הערך על הספר בויקיפדיה קיים ב19 שפות. הספרים של הררי בראש המצעדים בארץ ולפעמים גם בעולם, כבר הרבה זמן.

הספר שאנו עוסקים בו כעת, 21 מחשבות, צועד אל הבמה כך:

כל מילה כאן היא 'נח בשבע סופרלטיבים'.

לא מסקרן אותכם לתהות על קנקנו של הישראלי המסקרן ביותר בעולם?

בספרו הוא מקדיש פרק לאמת.

מה יותר חשוב ומשמעותי, כאשר היסטוריון כה מוערך וכה מפורסם, מהראשונים בעולם, עוסק סוף סוף בשאלה הגדולה של האמת?

"פוסט־אמת

יש פייק ניוז ששורדים לנצח

אנו חיים בעידן חדש ומפחיד של "פוסט־אמת", ומוקפים בשקרים ובבדיות".

מכריז הררי בפתיחת פרק 17, העוסק בנושא ה'אמת'.

כדוגמא הוא מביא את טענת פוטין שרוסיה במתכונתה הנוכחית קיימת אלף שנה. וכן טענתו שלרוסיה לא היה חלק בכיבוש קרים, היו אלו כחות בדלנים עצמאים…

האם זו דוגמא לפייק ניוז ששורד? האם מישהו מאמין לזה?

ברור שמדובר בשקר רטורי לצרכי נאום תעמולה, אלו דברים שנאמרים, אבל הם לא שורדים ולא מוטמעים, זו בדיוק הדוגמא שפייק ניוז לא שורד, הפוך בדיוק ממה שרצה הררי להגיד.

המצחיק בקטע הצגת השקרים של פוטין שפותח את הפרק על האמת, שבתרגום לרוסית של ספרו של הררי, הושמטו הטענות נגד שקרי פוטין… כך מדגים הררי את ה'אמת' אליה הוא חותר…

אבל לא זו הבעיה המרכזית, הבעיה היא שהררי אינו מבדיל בין שקר לאמת, הוא מביא שוב ושוב דוגמאות של שקרים שלא התקבלו, של נסיונות לשקר, לא של הצלחות.

מבט חטוף בהיסטוריה של המין האנושי חושף שתעמולה ומידע כוזב אינם המצאה חדשה. יש לא מעט תקדימים אפילו להכחשת קיומן של מדינות שלמות ולהמצאתן של ארצות מזויפות. לדוגמה, ב-1931 הצבא היפני ביים התקפות מדומות על עצמו כדי להצדיק את פלישתו לסין, ואז המציא את מדינת הבובות של מנצ'קאו כדי להסוות את כיבושיו. סין עצמה מכחישה זה זמן רב שטיבט התקיימה אי פעם כמדינה עצמאית. הנחלות הבריטית באוסטרליה הוצדקה באמצעות העיקרון המשפטי של "טרה נוליוס" (בלטינית, "ארץ של אף אחד"), שמחק אף 50,000 שנים של היסטוריה אבוריג'ינית.

ובכן, פתאום לא מדובר על עידן פייק ניוז בימינו, זו לא המצאה חדשה, ומה הן ארבעת הדוגמאות?

1. הצבא היפני ביים התקפות מדומות על עצמו וכו'.

יופי, האם בהיסטוריה נכנסה הידיעה שהסינים התקיפו? לא, כולנו יודעים שהיה זה תרגיל מקומי, שקר שלא נטמע לא התקבל ולא נתפס. אז מה המסר? שאפשר לרמות את כל העולם? או שאי אפשר?

2. סין מכחישה שטיבט התקיימה, יופי, האם זו לא עובדה היסטורית ידועה לכולם שטיבט כן התקיימה?

3. "המצאת מדינת הבובות", ליצור מדינת בובות, זה לא שקר, זו פעולה פוליטית של השתלטות על מדינה, זה לא הוגן כלפי העם, אבל אין שום קשר לשקר, והמילה 'המצאה' לא רלבנטית כאן. זו סתם התעצלות של הררי בגיוס ודיוק טיעונים, כנראה כשאתה מוערך יותר מדי אינך צריך להתאמץ.

4. הבריטים לא התכחשו לקיומם העובדתי של אבוריג'ינים, הם טענו שהאבוריג'ינים אינם בני אדם שווי זכויות, התעללו בהם והשמידו אותם, נכון, אבל האם הדעה הזו הוצדקה? הוטמעה? לא, ברור היסטורית ומוסרית שנעשה כאן עוול, ובאוסטרליה ישנו יום מיוחד 'יום ההתנצלות', בו מתנצלים צאצאי הקולוניאליסטים על הפשע הזה. זו לא דוגמא לשקר שנטמע, זו דוגמא לרצון לשקר, שלא הצליח ולא תפס.

מה שחמוד אצל הררי, זה שכדי להדגים פייק ניוז, הוא מציב בפנינו 'אמיתות' הקיימות במחנה הקטנטן שלו, מוכיח מעצם העובדה שיש כאלו שלא חיים בבועה שלו: שהעולם מלא פייק ניוז…

כך זה נשמע:

אחת הסיסמאות החביבות על התנועה הציונית דיברה על "עם ללא ארץ, החוזר לארץ ללא עם." סיסמה זו התעלמה כמובן מקיומה של האוכלוסייה הערבית בארץ. ב-1969 ראש הממשלה גולדה מאיר הצהירה שאין דבר עם פלסטיני, ואף פעם לא היה. דעות כאלה עדין נפוצות למדי בציבור הישראלי, גם אחרי שנות סכסוך עם משהו שלכאורה לא קיים. לדוגמה, בפברואר 2016 חברת הכנסת ענת ברקו הטילה ספק בהיסטוריה הפלסטינית ובקיומו של עם פלסטיני. כראיה היא הצביעה על כך שהאות פ' דגושה לא קיימת בערבית.

ובכן, הפרופסור הנכבד מבלבל או מתבלבל, בין אוכלוסיה לבין עם, אף אחד לא טען שבארץ לא היתה שום אוכלוסיה, נטען שאוכלוסיה זו לא ראתה עצמה כעם עד הקמת המדינה.

הטיעון הנגדי של הררי: "אחרי שנות סכסוך עם משהו שלכאורה לא קיים", האם סכסוך מוכיח מעצם קיומו ששני הצדדים הם 'עם'? האם סכסוך בין חרדים לחילונים, נניח, מוכיח שהחרדים הם 'עם'?

חברת הכנסת ברקו העלתה טיעון נכון וחשוב, השם פלסטין הוא לא שם ערבי, כי הוא מיוסד על היגוי שאינו בנמצא בערבית, הוא שם שהמציאו הרומאים כמובן. איזה עם אין לו שם – הגדרה עצמית – שבו הוא מכנה את עצמו? רק עם שלא היה קיים, והומצא אד-הוק לצורך מלחמה, משתמש בשם הבריטי של הארץ כדי להגדיר את עצמו.

פוליטיקה זה פוליטיקה, ולכל אחד יש דעה אחרת, אבל אצל הררי דעתו הפוליטית נהפכת לאמת כזו מופלאה, עד שהוא מציג את הדעה האחרת כהוכחה לכך שאנחנו בעידן של פייק ניוז, וטיעון של הצד השני (ד"ר ענת ברקו, למי שהתואר מדבר אליו… סגן אלוף בצה"ל, מרצה במרכז הבינתחומי, ופרופ' באוניב' ג'ורג' וושינגטון ארה"ב) לא ראוי להתייחסות, הוא רק דוגמא לפייק ניוז.

ברוכים הבאים לעולם של הררי.

בעצם, מגלה הררי, שאנחנו לא חיים בשום עידן של פייק ניוז מיוחד:

לאמיתו של דבר, בני אדם תמיד חיו בעידן הפוסט־אמת. הומו סאפיינס הוא חיה חובבת דמיון, שכוחה טמון ביכולת להמציא ולהאמין בבדיות.

אהה, אז זה תמיד היה, אין בעצם הבדל בין אמת לשקר, אין דרך לדעת.

אם היתה דרך להבדיל בין אמת לשקר, אזי כל הפרק הזה הוא קשקוש לא מעניין, ברור שיש שקרים, אבל בדרך כלל, ככל שהנושא חשוב ניתן על ידי בדיקה להבדיל בין אמת לשקר, זו התפיסה הבסיסית של כל האנשים השפויים בעולם, אלא אם כן הם מתנגדי חיסונים, שטוחיסטים, וכדומה, שסבורים שאפשר לעבוד על אנושות שלמה לנצח.

(אם לא ניתן היה להבדיל בין אמת לשקר, מה הטעם בפרק של הררי המדגים זאת, הרי יתכן שגם הוא שקר שלא ניתן להבחין בו?)

אבל כל המסר של הררי, בא להכשיר את הקרקע, לטענה שאנחנו חיים בעידן של פייק ניוז, מאז היות האדם, אי אפשר לדעת, כולם חושבים שרוסיה היא בת אלף שנים, כולם חושבים שמעולם לא היתה טיבט, תתכוננו לזה שגם אם כולם חושבים זה שקר, כי רק הררי יודע להבדיל בין אמת לשקר, הציבור לא.

והנה הגיעה הנקודה: דתות. אל תתרגשו מזה שמליונים מאמינים, הרי כבר 'הוכחנו' שאי אפשר להבדיל בין אמת לשקר, אנחנו בעידן של פייק ניוז, האדם תמיד היה בעידן של פוסט אמת. אז עזבו מה שאנשים חושבים, הם לא יכולים להבדיל, בעצם רק אני יכול.

איך יכול הררי להבדיל בין אמת לשקר?

אז אם אתם מאשימים את פייסבוק, או פוטין בכינונו של עידן חדש ומפחיד של פוסט-אמת, הזכירו לעצמכם לפני כמה שנים  מיליוני נוצרים האמינו בסיפורים המיתולוגיים של התנ"ך ושל הברית החדשה ולא העזו לפקפק באמיתותם, ומיליוני מוסלמים מאמינים בכל מאודם בקוראן במשך אלפי שנים…

אין שום עדות מדעית לכך שהנחש פיתה את חווה, שנשמות הכופרים נשרפות בגיהינום, או שמוחמד עלה לשמים רכוב על גבו של סוסו המופלא אל-בוראק – אבל מליארדי בני אדם האמינו בסיפורים הללו במשך דורות רבים יש פייק ניוז ששורדות לנצח.

זו הנקודה, למרות שהפייק ניוז של רוסיה לא שורד יום, הדתות הן פייק ניוז ששורד לנצח. ממ-שוז.

אבל בשערי מדינת הפילוסופים של הררי, הפייק הזה מוקע, איך? משום ש'אין עדות מדעית לאמונות דתיות שונות'.

אך האם משהו שאין לו עדות מדעית הוא בהכרח לא נכון? פייק ניוז? המדע הוא הדרך היחידה לדעת משהו על המציאות?

לא רק שהמדע הוא לא הדרך היחידה, הרי השאלה, למשל, אם יש גהינום, היא לא שאלה מדעית. זה לא שבמקרה לא נמצאה עדות מדעית, זה משום שבלתי אפשרי שתימצא עדות מדעית לענין רוחני לא טבעי שלא קיים בעולמינו הפיזי. המדע לא יכול לעסוק בזה, לא להוכיח וממילא גם לא לשלול.

זה ענין של תפיסת עולם דתית, שהררי אולי לא רוצה לקבל, אבל להביא זאת כדוגמא לכך שפייק ניוז קיים, זו דוגמא מעגלית כמובן. בדומה לדוגמא מהכחשת קיומו של עם פלסטיני.

ומה עושה אתאיסט אחרי טיעון פגום לוגית? פונה מיד לדברי ניחומים, כמנהגם, לרכך את חוסר הטיעונים.

אני מודע לכך שרבים עשויים להתרגז מאוד מההשוואה בין אמונה דתית לפייק ניוז, אבל זה בדיוק הנקודה. כשאלף אנשים מאמינים בסיפור מצוץ מן האצבע למשך חודש — זה פייק ניוז. כשמיליארד אנשים מאמינים בסיפור אלף שנה — זו אמונה דתית, וכדאי שניזהר לא לקרוא לה "פייק ניוז" כדי לא לפגוע ברגשות המאמינים (או לעורר את חמתם).

כל זה לא בא להתכחש ליעילות או לתועלת שיש בדתות. בדיוק להיפך. לטוב ולרע, בדיות הן כלים חשובים מאוד בארגז הכלים האדם. הן מאחדות אנשים, ומאפשרות שיתוף פעולה בקנה מידה גדול. הן נותנות השראה לבני אדם לבנות בתי חולים, בתי ספר וגשרים — בנוסף על צבאות ובתי כלא. אדם וחווה אולי לא היו ולא נבראו, אבל קתדרלת שארטר היא עדיין בניין יפה מאוד. בתנ"ך יש הרבה אגדות חסרות ביסוס, אבל הוא עדיין יכול להביא שמחה לחייהם של המדינות ולעודד אנשים להיות רחומים ואמיצים — בדיוק כמו יצירות בדירוג גדולות אחרות, כמו דון קייחוטה , מלחמה ושלום ו־ הארי פוטר .

הנה, דילגנו על שלב הטיעונים, קבענו שאין הבדל בין דבר שהאמינו בו למשך חודש, ובין דבר שמליארדים האמינו במשך אלף שנה, זה אותו דבר, גם ככה המין האנושי מטומטם. האמת נקבעת על פי הקריטריון של הררי, אם אין עדות מדעית, לנושא שמעיקרו אינו מדעי, אזי הוא 'פייק'. אבל הוא לא נורא, כי יש בו שימוש…

זו פרצופה של יצירה לוגית מפוארת של גדול ההיסטוריונים והפילוסופים, כותב רבי המכר, ומגדולי המשפיעים במאה ה21…

נוצרים ויהודים אחרים יתעקשו, שבניגוד להארי פוטר, כל מילה בתנ"ך היא אמת עובדתית, ובמוקדם או במאוחר המדע ימצא לה הוכחות. אדרבא, יש עובדות רבות שהמדע כבר הוכיח. לדוגמה, התנ"ך מספר שמלך בבל נבוכדנצר החריב את ירושלים ואת בית המקדש. — ויש לכך סימוכין ארכיאולוגיים רבים. מכאן שאפשר להאמין גם ליתר העובדות המוזכרות בתנ"ך. זו טענה חסרת יסוד. לא פעם בני אדם מערבבים עובדות מוצקות ובדיות גמורות לתרכובת סיפורית אחת, שמהימנותה עדיין מוטלת בספק.

הטענה היא שבמוקדם או במאוחר המדע ימצא הוכחות, לא ברור על מה היא בנויה, אבל הררי לא מתייחס לטענה, הוא טוען שאם עובדה א' הוכחה, זה לא מוכיח את עובדה ב'. ברור. 'יהודים  ונוצרים' טענו שבעתיד יימצאו הוכחות גם לב', ככל שיש כאן טענה, הררי לא עונה עליה כלום.

והעיקר: הוא ממשיך להתווכח עם איש הקש, כאילו האמונה בנויה על הוכחות ארכיאולוגיות להתרחשות אירוע א' או ב', וכאן הוא כבר מתפלמס עם הטענה שהאמונה בנויה עכשיו על הוכחות שיימצאו בעתיד… אם נוצרים ויהודים' טענו שבעתיד יימצאו הוכחות, הם לא טענו שהאמונה בנויה על זה, אלא אולי התייחסו לטענת היעדר ממצאים, ועל כך אמרו שאולי בעתיד יימצאו ממצאים נוספים.

בפרק הבא נגיע ל'טיעוניו' של הררי על הדתות.

בינתיים, כהקדמה, כדי להבין עד כמה מנותק הררי מהמציאות, נצטט כמה קטעים ממנו, על המלחמה האחרונה, אדם שחי באותו עולם כמו שלנו, ומציג אותו כל כך עקום, כל כך מסולף, כל זה רק כדי להבין כיצד אדם שהוא אחד ההיסטוריונים המוערכים בעולם, מדבר כמו ילד קטן, פשוט כך, הנה מתוך מאמרו מלפני מספר  חדשים: '…פנינו לתבוסה היסטורית'.

במקום להיחפז למלחמה חדשה עם איראן, חיוני ללמוד קודם את לקחי הכישלון…

אפילו את היחסים עם ארה"ב הצליחה ממשלת נתניהו להרוס, כאילו יש לנו מקור חלופי לנשק ולסיוע דיפלומטי. הדור הצעיר, בארה"ב ובכל רחבי העולם רואה עכשיו בישראל מדינה גזענית ואלימה שמגרשת מיליונים מהבתים שלהם, מרעיבה אותם בכוונה והורגת אלפים רבים של אזרחים במסע נקם חסר רסן. את התוצאות נרגיש לא רק בימים הקרובים, אלא גם בעוד עשרות שנים…

למותר לציין שאחרי 7 באוקטובר… וויקטור אורבן לא טרח לבוא לבקר. מי שחשו לעזרתנו הם הליברלים של וושינגטון וברלין…

נתניהו ממשיך להבטיח לנו את הניצחון המוחלט, אבל אנחנו נמצאים כפסע מהתבוסה המוחלטת. את ההישגים העיקריים שאפשר היה להשיג בלחימה  כבר השגנו. אין יותר מה להשיג בלחימה. זו אשליה מסוכנת להאמין שרק עוד ניצחון אחד ברפיח והנה חמאס יתמוטט, החטופים ישוחררו וישראל תוכל להכתיב תנאי כניעה לכל אויביה. כל יום נוסף של לחימה משרת את מטרותיהם של חמאס ושל איראן ומעמיק את בידודה הבינלאומי של ישראל…

אוקי, הגאון המדיני, ההיסטוריון שכותב את 'ההיסטוריה של המחר', מציע, כמו כל חבריו המנותקים והאטומים, להפסיק את  המלחמה, כי כבר ניצחנו, וכי כבר הובסנו, כי אי אפשר לחסל את חמאס, כי הוא כבר הובס, וכו' וכו'. כל זה  לפני חיסול סינוואר ומוחמד דף, לפני חיסול נסארללה, לפני נפילת אסאד, לפני התקיפות באיראן, זהו, הררי והאינטלקטואלים כבר סיימו, יש כבר תבוסה, הם רגועים, הגיע הזמן להפסיק…. והכי מגוחך, שמבחינתו מי שחשו לעזרינו הם הליברלים של וושינגטון וברלין…

איך למען השם, כשהאדם המנותק הזה, שאינו יודע לקרוא מפה, כותב משהו על דתות והיסטוריה של דתות, פתאום זה מענין? פתאום יש טיעונים?

נחכה לפרק הבא, ונראה שהרדידות בקטע הזה, מחוירה לעומת רדידות טיעוניו על הדתות.